פס"ד בעניין תביעה נגד רשות מקרקעי ישראל על סך כ-40 מיליון ש"ח בגין עשיית עושר ולא במשפט

לפניי תביעה נגד רשות מקרקעי ישראל (להלן: "הרשות" או "הנתבעת") על סך של 39,544,466 ש"ח בגין עילת עשיית עושר ולא במשפט, ומכוח דיני ההשתק וההסתמכות.

רקע עובדתי

1. התובעת, עמותה הפועלת בתחום הרווחה, הינה בעלת זכויות החכירה במקרקעין הידועים כחלק מחלקה 3 בגוש 30273, וכמגרש 130/1 לפי תב"ע 1144, בשטח של כ-7,270 מ"ר, המצויים ברח' סורוצקין בירושלים (להלן: "שטח החכירה").

    

2. ביום 27.3.1995 נחתם בין הרשות לבין התובעת הסכם הרשאה לתכנון מגורים בעניין מקרקעין הסמוכים לשטח החכירה, הידועים כחלק מחלקה 2 בגוש 30273, וכמגרשים 130/2 ו- 130/3 לפי תב"ע 1144, בשטח של 14,693 מ"ר (להלן: "שטח ההרשאה"). תוקפו של הסכם ההרשאה לתכנון הוארך מעת לעת, עד ליום 18.3.2005.

    

3. בתקופת ההרשאה לתכנון, פעלה התובעת לשינוי תב"ע למקרקעי שטח ההרשאה, ובמסגרת זו פעלה לקידום תב"ע 5500 לבניית שמונה מבני מגורים (להלן: "התב"ע החדשה"). עיריית ירושלים (להלן: "העירייה") התנתה את קידום התב"ע החדשה בביצוע מטלות ציבוריות ובהפרשת שטחים לצורכי ציבור. החל משנת 1995 ובמשך שלוש שנים ניהלה התובעת משא ומתן מול העירייה, כאשר בסופו הועלתה האפשרות שהתובעת תפריש לטובת הציבור שטחים המצויים בתוך שטח החכירה שלה (ומחוץ לשטח ההרשאה), לרבות הפרשת מבנים בנויים – מגרשים מס' 9 ו-11.

    

4. ביום 23.8.1998 פנתה התובעת במכתב לרשות והודיעה, כי במסגרת דיונים בוועדה המקומית הועלתה אפשרת של הפרשת שטחי ציבור של התובעת לטובת העירייה, וביקשה להפחית את שווי ההפרשות ולערוך שומה בהתאם.

5. כחודש לאחר מכן, ביום 27.9.1998 חזרה התובעת וביקשה את הסכמת הרשות להסדר שגובש עם העירייה, לפיו התובעת תפריש זכויות חכירה גם בשתי יחידות בנויות המצויות בשטח החכירה (מגרש 130/1), כאשר אחת היחידות שימשה לתחנת אם וילד והשנייה לכיתות לימוד. 

    

6. בסמוך לכך פנתה הרשות לשמאי מטעמה לצורך עריכת שומה עבור המקרקעין בתכנית 5500, וביחס לשווי מגרשים 9 ו-11 מתוך שטח החכירה. הרשות אף בדקה וערכה שומותיה בשנית בעקבות ערעור שהגישה התובעת.