Mitsubishi Electric Europe B.V נ' ארקו ויז'ואל בע"מ ואח'

בפני תביעה כספים שהגישה התובעת כנגד הנתבעים לתשלום חוב שנותר לנתבעת כתוצאה מרכישת מוצרי התובעת במהלך תקופת ההתקשרות. התביעה הועמדה על סך של 57,982 אירו (260,919 ש"ח נכון למועד הגשת התביעה). התביעה כנגד ארגמן הוגשה הן בעילה של התחייבות אישית כלפי התובעת לשאת בחובות הנתבעת והן בעילה של הרמת מסך על פי דיני החברות.

התובעת, Mitsubishi Electric Europe B.V, חברה זרה שבסיסה בהולנד, עוסקת ביבוא, מכירה, הפצה ושירות לאחר מכירה של מוצרים אלקטרוניים לתעשייה ולצריכה, לרבות מוצרים בתחום הוידאו (פרוג'קטורים, מסכים, נורות וכיו"ב) – (להלן: "התובעת"), מכרה מוצרים שונים לנתבעת, חב' ארקו ויז'ואל בע"מ (להלן: "הנתבעת"), החל משנת 2011, מכוח חוזי הפצה שנחתמו בין הצדדים. מר נתן ארגמן הוא בעליה של הנתבעת (להלן: "ארגמן").

ההסכמים שנחתמו בין הצדדים, הסדירו את תנאי התשלום, תנאי משלוח המוצרים, מחירי המוצרים ואת מסגרת האשראי שניתנה לנתבעת על ידי התובעת.

בין החודשים ספטמבר 2013 ועד אפריל 2014, הזמינה הנתבעת 1 מאת התובעת מוצרים שונים בסכום כולל של 82,165.5 אירו .על חשבון החוב שולמו 2 תשלומים בלבד: ביום 25.2.2014 שולם סך של 4,183 אירו וביום 1.4.2014 שולם סכום נוסף בסך של 20,000 אירו – יתרת החוב היא הבסיס לתביעה שלפניי.

בין הצדדים התנהלו שיחות והוחלפו תכתובות דואר אלא שהחוב לא שולם על ידי הנתבעת. בתכתובת דואר אלקטרוני שנשלחה ביום 3.10.2014 הסכימה התובעת במסגרת הסדר עם הנתבעת להפחית את החוב לסך 35,000 אירו שישולם ב – 4 תשלומים חודשיים במהלך החודשים אוקטובר 2014 ועד ינואר 2015 (להלן: "ההסדר").

ביום 28.10.2014 הודיע נשיא התובעת לארגמן כי מאחר שהנתבעת לא עמדה בתשלום הראשון על פי ההסדר, תעכב התובעת משלוח מוצרים נוספים עד להסדרת התשלומים שנקבעו לחודשים אוקטובר ונובמבר 2014 בהתאם להסדר.

ביום 13.11.2014 התחייב ארגמן להסדיר את התשלום עבור חודשים אלו תוך מס' ימים, אלא שגם לאחר התחייבות זו לא נפרע החוב.

התביעה הוגשה בהליך של סדר דין מקוצר.

בדיון שהתקיים ביום 30.6.2015 ניתנה החלטה ל"מחיקת כותרת" ולדיון בתביעה בסדר דין רגיל, כמו כן נקבע כי התצהיר שהוגש בתמיכה לבקשת הרשות להתגונן ישמש ככתב ההגנה.

הוכחת החוב

מעיון בטענות ההגנה של הנתבעת עולה כי אין הכחשה לגבי אספקת המוצרים ולגבי גובה החוב הנטען למעט טענה בעניין אחת החשבוניות שצורפו לכתב התביעה ,לגביה נטען כי בחשבונית מיום 13.9.2013 הוצא חיוב בגין חלקי חילוף למוצרים שהתובעת התחייבה לספק ללא עלות כלשהי – מעיון בחשבונית בתיאור המוצר שסופק עולה כי מדובר בתוכנות ולא בחלקי חילוף ולכן טענה זו של הנתבעים אינה ברורה.

הנתבעת אף מאשרת כי הסכימה לשלם את החוב בסך של 35,000 אירו על פי ההסדר, אולם רק בשל בעיה בתזרים המזומנים של הנתבעת לא עלה בידיה לשלם את החוב.

כמו כן אישר ארגמן בחקירתו הנגדית את החוב הכולל בגין רכישת מוצרים מהתובעת, התשלומים שבוצעו בפועל ואת היתרה שנותרה לתשלום (עמ' 21 לפרוטוקול מיום 12.12.2016).

אשר על כן אני קובעת כי התובעת הוכיחה את תביעתה בכל הנוגע לקיומו של חוב שטרם נפרע.

טענות קיזוז בגין נזקים והפסדים שנגרמו לנתבעת

לטענת הנתבעת , החל משנת 2012 התגלו ליקויים בחלק מהדגמים של המוצרים שמכרה התובעת לנתבעת .בשל כך פחת היקף המכירות של הנתבעת אשר גרר אי עמידה ביעדים של הנתבעת ומנע ממנה את קבלת תוספת התשלום מהתובעת ,עליה הוסכם במקרה של עמידה ביעדים שנקבעו מראש.

לטענת הנתבעת , בשל הליקויים נדרשה להשקיע משאבים רבים במתן שירות ללקוחות הנתבעת לצורך תיקון המוצרים שרכשה מהתובעת.

כן צוין כי על פי ההסכם התחייבה התובעת לספק לנתבעת חלקי חילוף למוצרים ללא עלות כלשהי.

עוד נטען כי לאחר פגישה שהתקיימה בין הצדדים בחודשים יוני / יולי 2013, התקבלה באופן מפתיע הודעה מטעם הנתבעת בחודשים ספטמבר / אוקטובר 2013 (מועד מדויק לא צוין על ידי הנתבעת בכתב הגנתה) בה נמסר על הפסקת ייצור דגם מקרנים .מאחר שמכירת מוצרי התובעת הייתה חלק נכבד מפעילות הנתבעת, נוצרה פגיעה משמעותית בפעילות הנתבעת עד כדי הפסקת הפעילות. עוד נטען כי לא היה קיים בשוק מוצר אחר שיכול היה להחליף את מוצרי התובעת.

בשל הקושי שנוצר, מאחר ולא הייתה לה יכולת להתקיים ללא מכירת מוצרי התובעת, החלה הנתבעת במו"מ למכירת פעילותה לצד שלישי .על פי טענת הנתבעת עדכנה את התובעת בכוונתה למכור את פעילות החברה וכל מהלך מכירת הפעילות נועד על מנת להציל את החברה ולאפשר את המשך עבודתה בין היתר עם התובעת.

כן נטען כי עד לחודש אפריל 2014 בו נותר לתובעת מלאי של מוצרים, ניתנו לנתבעת הצעות לרכישת מוצרים במחירים מוזלים.

לטענת הנתבעת בשלב מסוים הפסיקה התובעת לספק חלקי חילוף בהתאם להתחייבותה. משרבו התקלות במוצרים נאלצה הנתבעת לספק ללקוחותיה מקרנים חלופיים ולעשות שימוש בחלקים של מקרנים חדשים לצורך אספקת חלקי חילוף.

בהקשר זה נטען כי יש לדחות את טענות התובעת כי הפסקת אספקת חלקי החילוף נעשתה בשל קיומו של חוב שטרם נפרע.

טענה נוספת היא כי כבר ביום 11.9.2014 נשלח דוא"ל לתובעת ,בו צוין כי עלות השירות שסיפקה הנתבעת ללקוחותיה כולל חלפים היא 95,460 ₪. כן צוין כי ממוצע שנתי לעלות מתן שירות הוא 163,645 ש"ח. העלות המשוערת למתן השירות עד לסוף שנת 2015 היא 327,290 ש"ח – תכתובת הדוא"ל צורפה כנספח 8 לכתב התביעה.

על פי גרסת הנתבעת ההסדר בין הצדדים להפחתת גובה החוב נעשה בשל טענות הנתבעת להפסדים ונזקים .לכן הוסכם על הפחתת החוב ל – 35,000 אירו ,זאת מבלי שהנתבעת ויתרה על טענה מטענותיה שכן לשיטתה היקף הנזקים הוא גבוה באופן משמעותי מהסכום שהופחת במסגרת ההסדר.

כאמור הנתבעת לא עמדה בהסדר זה. לטענתה, בשל הירידה בהיקף פעילותה שנבעה מקיום ליקויים רבים במכשירי התובעת ודרישת לקוחות הנתבעת לקבלת שירות וחלקי חילוף למוצרים שנרכשו.

הנתבעת ציינה לשם הדוגמה כי אחת מלקוחותיה, חברת נס מטח, דרשה להחזיר את כל מוצרי התובעת שרכשה מהנתבעת בשל הליקויים שהתגלו בהם.

לבסוף נטען כי התובעת במעשיה או במחדליה היא האחראית לקריסתה הכלכלית של הנתבעת.

נטל הוכחת טענות הקיזוז מוטל על שכמה של הנתבעת .מסקנתי היא כי הנתבעת לא עמדה בנטל ההוכחה הנדרש ממנה ואנמק מסקנתי זו להלן.

ראשית יש לציין כי מטעם הנתבעים לא הוגשו תצהירי עדות ראשית . הנתבעים הסתמכו על תצהירו של ארגמן שהוגש כתמיכה בבקשת הרשות להתגונן [ראו החלטה מיום 17/1/16].

לתצהירו של ארגמן צורפו 2 הסכמי הפצה שנחתמו עם התובעת (16.5.2011, 26.6.2013) וכן צורפה תכתובת דואר אלקטרוני שנזכרה לעיל ובה הודעת הנתבעת בדבר עלויות מתן שירות ללקוחות הנתבעים לחודשים ינואר – יולי 2014, כמפורט בסעיף 15 לעיל.

הנתבעת לא צירפה ראיה כלשהי להוכחת טענותיה בדבר נזקים והפסדים שנגרמו לה.

אף דו"ח קריאות השירות שצורף לכאורה לתכתובת הדוא"ל לא הוגש במסגרת ראיות הנתבעת.

עוד חשוב לציין כי תכתובת הדוא"ל שהוצגה לבית המשפט הכוללת התייחסות של ארגמן לקריאות שירות לקוחות שביצעה הנתבעת, שהיא כאמור המסמך היחיד שהוצג בנוגע לטענות בדבר הליקויים, נשלחה ביום 14.9.2014. זו למעשה נשלחה לאחר המועד בו נמכרה פעילות הנתבעת לחברת אי.וי.קום . במועד זה הנתבעת כבר לא סיפקה שירות ללקוחות בתחום זה.

אין מנוס אלא לקבוע כי הנתבעת לא הוכיחה מהם הליקויים שהתגלו במוצרי התובעת, לא הוכחו העלויות שנאלצה הנתבעת לשאת בהן בשל ליקויים אלו, גם לא הוכחה הטענה בדבר ירידה בהיקף המכירות והפעילות וממילא לא הוכחו הפסדים שנגרמו לנתבעת כתוצאה מכך.

אין בפניי ראיה כלשהי לטענה בדבר משאבים שהשקיעה הנתבעת במתן שירות ללקוחותיה בשל הליקויים הנטענים, לא הוצגו פניות מצד לקוחות הנתבעת בטענה לליקויים, אסמכתאות בעניין התיקונים שביצה הנתבעת בפועל עבור לקוחותיה.

כל טענות הנתבעת נותרו בגדר טענות בעלמא, אף שלא מצאתי כי נמנע מהנתבעת מסיבה כלשהי להציג ראיות בעניינים אלו.

על האמור לעיל יש להוסיף כי במהלך חקירתו הנגדית של ארגמן התברר כי טענתו בדבר קריסה כלכלית בשל הודעת הנתבעת על הפסקת מכירת דגם המקרנים ששיווקה לנתבעת אינה מתיישבת עם העובדות לפיהן הנתבעת פעלה כיבואן בלעדי של שתי חברות נוספות בתחום המקרנים (עמ' 24, שור' 1-6). לזכות הנתבעת עמדו חובות של לקוחות בסכום של 3 מיליון ש"ח (עמ' 29, שור' 30), כמו כן פעילות החברה נמכרה לחברת אי.וי.קום תמורת סכום של 1.5 מיליון ש"ח (עמ' 44, שור' 18-24).

משמצאתי כי הנתבעת לא עמדה בנטל הדרוש להוכחת טענות הקיזוז כנגד החוב לתובעת ומשקבעתי לעיל כי התובעת הוכיחה את מלוא סכום התביעה, הרי שאני מקבלת את התביעה כנגד הנתבעת.

חיוב אישי של הנתבע 2 -  ארגמן נתן

נשותר לדון כעת בתביעה שהוגשה כנגד ארגמן בשתי עילות שונות.

הראשונה-טענה להתחייבות אישית של ארגמן כלפי התובעת לשאת בחוב הנתבעת

והשניה -חיובו כבעל המניות בנתבעת מכוח הרמת מסך ההתאגדות.

בעניין הטענה להתחייבות אישית יש לציין כבר כעת כי אין ראיה בכתב המעידה על התחייבות אישית של ארגמן כלפי התובעת. הטענה מבוססת הן על העובדה כי ארגמן היה הרוח החיה מאחורי הנתבעת ,הוא שימש איש הקשר היחיד למול התובעת והן על ההסדר שהוסכם עליו בין הצדדים בחודש אוקטובר 2014 להפחתת סכום החוב ופריסת התשלומים.

ארגמן מכחיש כי התחייב אישית כלפי התובעת לתשלום חובות החברה וטוען כי כל פעולותיו נעשו בשם החברה ובשום פנים ואופן לא התכוון להתחייב לשאת בחובות החברה באופן אישי.

טענות התובעת כי ארגמן שימש כרוח החיה מאחורי החברה וכי היה מעורב באופן אישי בחתימה על החוזים, ניהול המו"מ ורכישת המוצרים, אין בה לשמש עילה לחיוב התובע באופן אישי תוך התעלמות מעקרון האישיות המשפטית הנפרדת .זאת בשים לב לכך שארגמן היה בעל המניות העיקרי (99% ממניות הנתבעת בעבר ולאחר מכן החזיק ב-100% ממניות החברה) .מובן מאליו כי בהיותו בעל המניות היחידי הלכה למעשה הוא מי שפעל בשם הנתבעת בשלב המו"מ הטרום חוזי, במעמד חתימת החוזה ובמהלך תקופת ההתקשרות שבין הצדדים, אך אין בעובדה זו כשלעצמה כדי לחייבו באופן אישי בחובות שהתחייבה הנתבעת לשלם על פי ההסכמים שנחתמו בין הצדדים.

מטעם התובעת העיד נמרוד קליין, שמשמש בתפקיד מנהל פרויקטים. בתצהירו העיד קליין אודות הפגישה שהתקיימה בחודש אוקטובר 2014 בין ארגמן לנציגי התובעת, במסגרתה הוסכם על הסדר חוב, כי היה ברור לכל המשתתפים בפגישה כי מר ארגמן התחייב באופן אישי כלפי התובעת לשלם את החוב על פי ההסדר.

קליין אישר בחקירתו הנגדית כי נכח בפגישה שבה סוכם על ההסדר (עמ' 13, שור' 1-10) אלא שכאשר נשאל האם ידוע לו אודות קיומה של התחייבות אישית מצדו של ארגמן השיב בשלילה (עמ' 5, שור' 30-31; עמ' 6, שור' 3-4; עמ' 13,שור' 21-22; עמ' 18, שור' 1-3).

אשר על כן אני קובעת כי התובעת לא הוכיחה כי ארגמן התחייב באופן אישי לשאת בחובות החברה, לא מכוח הסכמי ההפצה שנחתמו בין הצדדים ולא מכוח ההסדר שעליו הסכימו הצדדים בפגישה שהתקיימה בחודש אוקטובר 2014.

הרמת מסך

עם זאת מצאתי כי בנסיבות העניין יש להורות על הרמת מסך ולחייב את ארגמן באופן אישי בתשלום סך של 35,000 אירו . סכום עליו הוסכם במסגרת ההסדר שבין הצדדים, ואנמק כעת החלטתי זו.

במקרה שלפניי הוכיחה התובעת כי ארגמן הוא בעליה והדירקטור היחיד של הנתבעת.

כן הוכח כי ארגמן החל בתכנון מכירת פעילותה של הנתבעת לצד שלישי בתחילת שנת 2014 (עמ' 25, שור' 1-2).

מר ארגמן אישר כי התכנית למכירת פעילותה הנתבעת היא תוצאה של ירידה בפעילות ומצב הכלכלי הקשה אולם למרות זאת במהלך שנת 2014 המשיך לרכוש מוצרים מהתובעת בסכומים משמעותיים .זאת למרות מצבה של הנתבעת כטענתו ותכניתו של ארגמן למכירת הפעילות (עמ' 27, שור' 23-26).

ההסכם למכירת פעילות הנתבעת לחברת אי.וי.קום נחתם ביום 2.6.2014 (עמ' 26, שור' 8-10). תמורת מכירת פעילות הנתבעת לחברת אי.וי.קום שולם סך של 1.5 מיליון ש"ח (עמ' 44, שור' 21-25).

עוד הוכח כי אחת ממטרותיו של הסדר החוב שנערך בין ארגמן לתובעת לאחר מכירת פעילות הנתבעת לידי חברת אי.וי.קום היא הסדרת תשלום החוב על מנת לאפשר אספקת חלקי חילוף עבור חברת אי.וי.קום שכן התובעת עצרה את אספקת חלקי החילוף בשל חובה של הנתבעת.

בהקשר זה יצוין כי נציג חברת אי.וי.קום השתתף בפגישה בה סוכם על הסדר חובה של הנתבעת בשל חשיבות הפגישה עבורו להבטחת המשך אספקת חלפים על ידי התובעת לחברת אי.וי.קום שכן אספקת החלפים הופסקה בשל חוב הנתבעת (עמ' 28, שור' 26-31).

יתרה מכך, מר ארגמן אף אישר כי בזמן שנתן הסכמתו להסדר בתשלום חוב מופחת ובפריסה ל – 4 תשלומים ידע כי אין באפשרות הנתבעת לשלם את החוב והתשלום מותנה בגביית חובות מלקוחותיה של הנתבעת. לטענת ארגמן החובות לטובת הנתבעת בעת ההיא עמדו על סך של 3 מיליון ש"ח (עמ' 30, שור' 1-8).

ארגמן אישר כי כל תמורת מכירת פעילות הנתבעת הועברה ישירות לפרעון חובות לבנק כלפיהם התחייב בערבות אישית (עמ' 32, שור' 21 ועמ' 33 שור' 29-30).

במועד הפסקת פעילות הנתבעת , עמדה מצבת חובות לקוחות הנתבעת על סך של 3 מיליון ש"ח (עמ' 39, שור' 15-16) ואילו במועד החקירה הנגדית עמדה מצבת החובות על סך של 600,000 ש"ח (עמ' 40, שור' 2).

התמונה העולה מהראיות והעדויות שהובאו בפני בית המשפט היא כי ארגמן תכנן את מכירת פעילות הנתבעת במשך מס' חודשים כאשר במקביל המשיך ברכישת מוצרים מהתובעת.

עבור מכירת פעילות הנתבעת התקבלה תמורה משמעותית מחד גיסא ואולם הנתבעת נותרה ריקה מתוכן מאידך גיסא.

קיומו של חוב לטובת התובעת ,בגינו הפסיקה התובעת לספק חלפים הביאו את מר ארגמן לגבש הסדר חוב עם התובעת במסגרת פגישה שבה נכח גם נציג חברת אי.וי.קום שרכשה את פעילות הנתבעת .זאת על מנת שפעילותה של חברת אי.וי.קום לא תיפגע, כאשר ארגמן ידע בזמן שנערך הסדר החוב כי קיים ספק בדבר יכולתה של הנתבעת לעמוד בפירעון החוב שכן כל פעילותה נמכרה .רק בכפוף לגביית חובותיהם של לקוחות הנתבעת ייתכן ותעמוד בפירעון החוב. כל זאת כאשר במקביל פרעה הנתבעת את חובותיה לבנקים – כלפיהם התחייב ארגמן בערבות אישית – וכן נפרעו חובות נושים נוספים של הנתבעת.

סמכותו של בית המשפט להורות על הרמת מסך ההתאגדות בין החברה לבעלי המניות היא מכוח סעיף 6 לחוק החברות, תשנ"ט – 1999 (להלן: "חוק החברות"):

6. (א)(1)בית משפט רשאי לייחס חוב של חברה לבעל מניה בה, אם מצא כי בנסיבות הענין צודק ונכון לעשות כן, במקרים החריגים שבהם השימוש באישיות המשפטית הנפרדת נעשה באחד מאלה:

(א)באופן שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה של החברה;

(ב)באופן הפוגע בתכלית החברה ותוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה, ובלבד שבעל המניה היה מודע לשימוש כאמור, ובשים לב לאחזקותיו ולמילוי חובותיו כלפי החברה לפי סעיפים 192 ו-193 ובשים לב ליכולת החברה לפרוע את חובותיה.

(2)לענין סעיף קטן זה, יראו אדם כמודע לשימוש כאמור בפסקה (1)(א) או (ב) גם אם חשד בדבר טיב ההתנהגות או בדבר אפשרות קיום הנסיבות, שגרמו לשימוש כאמור, אך נמנע מלבררן, למעט אם נהג ברשלנות בלבד.

כך הגדיר בית המשפט העליון את פעולת הרמת המסך בע"א 8500/10 אביעד פרל נ' פקיד שומה 1 ירושלים (10.09.2012):

"תכלית מסך ההתאגדות היא ליצור הפרדה נכסית בין החברה לבעלי מניותיה, והיא משרתת את הוודאות בשוק הן על ידי מתן בטוחה לבעלי המניות שכל זמן שלא יפעלו שלא כדין לא יהיו נכסיהם האישיים חשופים לחובות החברה, הן על ידי מתן אפשרות לנושים לבחון את הונה של החברה ואת הסיכונים שישנם בהתקשרות עימה. בהקשר זה, הרמת מסך משקפת מצב שבו פעל בעל מניות ביודעין על מנת לפגוע בנושים של החברה (בין אם באמצעות הונאה או קיפוח של נושים, בין אם על ידי נטילת סיכונים בלתי סבירים), ובו מן הצדק לאפשר לנושים להיפרע מנכסיו של בעל המניות. משכך, ספק אם ניתן לראות בניסיון ליצר קונסטרוקציה משפטית שתקטין את חבותם של בעלי המניות לסיכונים אסורים שיצרו לנושים ביודעין כטעם מסחרי ממשי. דרך המלך הפתוחה בפני בעלי מניות להימנע מהרמת מסך היא על ידי הימנעות מהונאת נושים, מקיפוחם או מנטילת סיכונים בלתי סבירים על ידי החברה."

שאלת התנהלות חברת מעטים ונטילת סיכונים בלתי סבירים תוך העברתם אל כתפי הנושים נדונה בהרחבה בע"א 4263/04 קיבוץ משמר העמק נ' עו"ד טומי מנור, מפרק אפרוחי הצפון בע"מ, סג(1) 548 (2009):

33. "בעיית ה"מימון הדק" אופיינית, בדרך כלל, לחברת מעטים שאין עליה פיקוח חקיקתי או מינהלי, שנועדו להגן על הציבור הרחב מפני התנהלותה העסקית כשהיא נטולת "כרית בטחון" מספקת לצורך הגנה על הנושים. עם זאת, חרף העדר פיקוח סטטוטורי ומינהלי, על חברת מעטים חלה חובה לשמור על יחס ראוי בין הונה העצמי לבין התחייבויותיה, וזאת, בין היתר, מכוח עקרונות כלליים של הגינות ותום לב במשפט, המטילים עליה חובה לנהוג בתום לב כלפי ציבור נושיה. 34. מצב של "מימון דק" בחברה על-פי שתי החלופות המתוארות מהווה ביטוי מובהק להחצנת סיכונים בלתי סבירים הנלקחים על-ידי חברה ובעלי מניותיה, והנחתם על שכם ציבור הנושים החיצוניים, תוך שימוש בעקרון האחריות המוגבלת של התאגיד, המשמשת סוכך מפני הטלת תוצאות הסיכונים על בעלי המניות. מכוח עקרון ההפרדה בין התאגיד לבעלי מניותיו, וכל עוד הוא נשמר במצב של מימון דק, נוטלים בעלי החברה את הסיכויים לרווחים, אם יופקו כאלה. לעומת זאת, הסיכון להפסדים, שהוא גבוה במיוחד במצב של מימון דק, מוטל בעיקרו על כתפי הנושים עקב קיומו של הון עצמי נמוך (פרוקצ'יה, דיני חברות, עמ' 53-4). עקרון האחריות המוגבלת של החברה, מעצם טיבו, מביא עמו החצנה של הסיכונים להפסדי החברה והעברתם משכמם של בעלי המניות לכתפי הנושים; אולם במצב של מימון דק וכרית בטחון דקה, החצנת סיכונים זו, והעברתם לשכם הנושים מגיעה לדרגה קיצונית (זוהר גושן, בעיית הנציג כתיאוריה מאחדת לדיני התאגידים, ספר זכרון לגואלטירו פרוקצ'יה (1996) 239, 262-4 (להלן - גושן, בעיית הנציג)). בנסיבות מיוחדות של מימון דק בחברה, הפער בחלוקה שבין הסיכויים לרווחים, השמורים לבעלי המניות בחברה, לבין הסיכונים להפסדים הרובצים על שכם נושי החברה, חורג באופן בולט מן הסביר."

אני סבורה כי המקרה שלפניי הוא אחד מאותם מקרים חריגים ,בהם צודק ונכון להורות על הרמת מסך ההתאגדות וחיוב מר ארגמן בחוב החברה בשל התנהלותו אשר מהווה בין היתר קיפוח התובעת כנושה של החברה.

ארגמן שהינו בעל המניות היחיד בנתבעת, פעל למכירת פעילות הנתבעת לצד שלישי באופן שרוקן את הנתבעת מתוכן, כאשר במקביל המשיך לרכוש מוצרים מהתובעת והגדיל את התחייבויותיה של הנתבעת לתובעת.

בתמורה שהתקבלה בסך 1.5 מיליון ש"ח ממכירת פעילות הנתבעת עשה שימוש למעשה לתועלתו – לפירעון חובות הנתבעת לבנק – כלפי הבנק חתם ארגמן על ערבות אישית – חרף החוב הקיים כלפי התובעת.

בהמשך, לאחר שכבר מכר את כל פעילות הנתבעת, ערך הסדר חוב עם התובעת תוך הפחתה משמעותית בחוב הנתבעת ופריסת תשלומים. נוכחותו של נציג מטעם חברת אי.וי.קום שרכשה את פעילות הנתבעת מעידה כי גיבוש הסדר חוב עם התובעת היה חשוב גם כדי לאפשר את המשך פעילותה של חברת אי.וי.קום אל מול התובעת בקבלת חלפים של מוצרי התובעת.

במהלך הפגישה ,במסגרתה גובש הסדר החוב, היה ארגמן מודע לכך שקיים ספק ביכולתה של הנתבעת לעמוד בתשלום החוב שכן כל פעילותה נמכרה ויכולתה לעמוד בהסדר החוב מותנה בגביית חובות מלקוחות הנתבעת.

אולם גם כאשר נפרעו חובות לקוחות הנתבעת ונכנס לקופתה סכום של כ – 2.5 מיליון ש"ח, לא שילמה הנתבעת את חובה לתובעת למרות הסדר החוב שנערך בין הצדדים, אלא העדיפה לפרוע חובותיה לנושים אחרים.

התנהלות זו של ארגמן מהווה התנהלות בחוסר תום לב שכן מצד אחד הוא מתאר מצב שכל פעילות הנתבעת התבססה על מוצרי התובעת ורווחיה של התובעת מבוססים על הסכמי ההפצה שנחתמו עם התובעת בשים לב לכך שלטענת ארגמן בעת שהתובעת הודיעה על הפסקת ייצור דגם המקרנים עמדה הנתבעת בפני מצב של קריסה כלכלית ואילו מצד שני כאשר הנתבעת קיבלה תמורה בעבור מכירת פעילות לצד שלישי (1.5 מיליון ש"ח) או כאשר לקוחות הנתבעת פרעו את חובותיהם (כ – 2.5 מיליון ש"ח), לא דאג ארגמן לפרוע את החוב לנתבעת שעל פי הסדר החוב עמד על 35,000 אירו בלבד.

מסקנתי היא כאמור כי יש לבצע הרמת מסך חלקית ביחס לחוב הנתבעת על פי הסדר החוב בלבד, הסדר חוב שכאמור נעשה במועד שבו לנתבעת לא הייתה כל פעילות שכן פעילותה נמכרה באופן מלא לחברת אי.וי.קום, מאחר שלגבי חוב זה התובעת הוכיחה שהתנהלותו של ארגמן מקימה את היסודות הקבועים בסעיף 6 לחוק החברות לפיהם נעשה שימוש באישיות המשפטית הנפרדת של הנתבעת באופן שיש בו כדי לקפח את התובעת כנושה של הנתבעת וכן כי יש בהתנהלות זו משום נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה של הנתבעת לפרוע את חובותיה.

אציין כי אין בפניי ראיה לפיה התנהלותו של ארגמן מקימה את העילה להרמת מסך ביחס לכלל חובותיה של הנתבעת לתובעת שנוצרו במהלך פעילות עסקית רגילה ובטרם נמכרה כלל פעילותה של הנתבעת לצד שלישי.

סיכום

התביעה כנגד הנתבעת 1 מתקבלת במלואה .

התביעה כנגד הנתבע 2 מתקבלת בחלקה כך שהנתבע 2 ישלם לתובעת את הסכום שנקבע בהסדר החוב בסך של 35,000 אירו בהתאם לשערו היציג במועד התשלום.

 סכומים אלו יישאו הפרשי ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.

כמו כן מחייבת את הנתבעים  ביחד ולחוד לשלם לתובעת ביחד ולחוד שכ"ט עו"ד בסך של 23,400 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד מתן פסק הדין ועל מועד התשלום בפועל.

בנוסף מחייבת את הנתבעים ביחד ולחוק בהחזר אגרת בית משפט ששולמה על ידי התובעת במסגרת הליך דנן בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד תשלום האגרה ועד למועד התשלום בפועל על ידי הנתבעים.

המזכירות תמציא את פסק הדין לידי בעלי הדין באמצעות באי כוחם.

ניתן היום, ו' טבת תשע"ח, 24 דצמבר 2017, בהעדר הצדדים.