ת"א
בית משפט השלום תל אביב - יפו
|
61145-05-16
14/06/2016
|
בפני השופט:
אריאל צימרמן
|
- נגד - |
מבקש:
חיים מנדל
|
משיבים:
1. פלג פסטיג 2. י.מ.יבוא ישיר בע"מ
|
החלטה |
בקשה לסעד זמני, שעניינה מניעת פתיחתה של חנות מתחרה לזו של המבקש, שהוא זכיין של המשיבים. המדובר בבקשה מאוחרת, חסרה פרטים מרכזיים, וכזו שאינה מוכוונת נגד כל הגורמים הרלבנטיים, וככזו דינה דחייה.
רקע
1.רקע הדברים, בתמצית: המבקש והמשיב 1 (להלן: המשיב) התקשרו בשנת 2009 בהסכם זכיינות (להלן: ההסכם). המשיב היה בעל זיכיון להפעלת חנויות ברשת "הידרושופ" העוסקת במכירת ציוד בתחום הגינון. כיום, ניתן להבין, הרי שבעלת הזיכיון ומי שמפעילה את הרשת היא המשיבה 2, שבבעלות המשיב. בגדרי ההסכם המבקש רכש זיכיון להפעלת חנות במותג "הידרושופ", תוך שהוא מקבל בלעדיות להפעלת החנות ב"שטח של העיר ירושלים וסביבותיה". הוא מפעיל את חנותו בשכונת בית הכרם שבירושלים.
2.ביום 30.5.16 הגיש המבקש לבית משפט השלום בירושלים תביעה לאכיפת הסכם ולסעד כספי, בגין הפרת ההסכם. המשיבים, כך נטען, החליטו לפתוח, בעצמם או באמצעות זכיין, "חנות ענק" במושב אורה הסמוך לירושלים. דבר זה נודע למבקש ב"סמוך למועד הגשת תביעה זו" (סעיף 22 לכתב התביעה), טען. נכון למועד הגשת התובענה, הרי שהחנות כבר נפתחה לתקופת הרצה, או שמא אמורה להיפתח, שיער המבקש, כאילו אין בידו לדעת אם החנות נפתחה כבר אם לאו. המדובר בחנות ששטחה פי ששה משטח חנות המבקש, מרחק נסיעה קצר הימנה, וכזו שהמבקש מעריך כי הפעלתה תביא לקריסת עסקו.
3.בגדרי התובענה עתר המבקש לצו במעמד צד אחד ולצו זמני, שיאסור על המשיבים לפתוח או להפעיל בעצמם או באמצעות אחרים חנות בשם "הידרו שופ" או כל חנות אחרת במושב אורה, יאסור עליהם להעניק זיכיון בכל הנוגע לחנות, ויאסור עליהם לנקוט כל פעולה להוצאתו לפועל של כל הסכם שכרתו.
4.בית המשפט השלום בירושלים (כב' השופטת מוריה צ'רקה) נתנה למבקשים צו ארעי כמבוקש עד לדיון, והורתה על דיון שיתקיים ביום 1.6.16. דיון התקיים. במהלכו טען המבקש כי החנות כבר פתוחה, בעוד שהמשיבים עמדו על כך שהצו מקוים. עוד עמדו הם על כי בהתאם להסכם הסמכות המקומית לדון בסכסוכים נתונה לבית משפט השלום בתל אביב. בהסכמה הועבר הדיון לבית משפט זה, תוך שהמשיבים נדרשו להשיב לבקשה לסעד זמני עד ליום 8.6.16.
5.השיבו המשיבים בתמצית: אכן חנות מצויה בהקמה במושב אורה. החנות מופעלת באמצעות זכיין (פרטיו לא צוינו), לא המשיבים עצמם, והלה לא צורף לבקשה. המבקש אף יודע על הקמת החנות מזה ששה חודשים, כעולה מחלופת הודעות דוא"ל בין הצדדים, נטען, ורק עתה הגיש תביעתו ובקשתו. לגוף הדברים גורסים המשיבים כי המבקש הוא שהפר משך שבע שנים את ההסכם, ובשנת 2014 אף הודיע – אף כי לא יישם – שבדעתו לעזוב לחו"ל, ובנסיבות אלה הוא מנוע מלטעון להפרה מצד המשיבים. הם אף גורסים כי החנות החדשה אינה צפויה לסכן את עסקיו של המבקש.
6.השיב המבקש לתשובה זו, בתמצית: משלא הודיעו המשיבים למבקש על ביטול ההסכם מחמת הפרתו בידו, מנועים הם מלהיבנות מן ההפרות – המוכחשות – כעילה להפרת תניית הבלעדיות. אשר לדבר הודעות הדוא"ל המלמדות על ידיעת המבקש על דבר הפתיחה הצפויה, טוען הוא כי אלו שצורפו לתגובת המשיבים הן מימים 28.3.16 ו-13.4.16, קרי רק כחודשיים קודם להגשת הבקשה. המבקש מוסיף כי ביום 13.4.16 אף שוחח עם המשיב 1, הביע לפניו את מורת רוחו והתנגדותו לפתיחת החנות, והקליט את השיחה. הוא קיווה שבעקבות שיחה זו המשיבים יימלכו בדעתם ולא יפתחו את החנות, ברם משנתבדה הגיש תובענתו.
7.בעלי הדין נתבקשו לחוות דעתם עוד קודם להגשת התשובות אם יש מניעה להכרעה במקרה דנן על יסוד הכתובים. הם הביעו הסכמתם לכך, ובדין, שכן אותן מחלוקות עובדתיות מעטות שבין הצדדים הן נטולות נפקות לצורך ההכרעה בבקשה לסעד זמני.
דיון