פלוני נ' מורה ואח'

בהליך זה עתרה התובעת לתשלום פיצויים בגין נזקים שנגרמו לה לטענתה עקב טיפולי שיניים שבוצעו על ידי הנתבע 1. כמו כן, עתרה התובעת לביטול החיוב בתיק ההוצאה לפועל שפתח כנגדה הנתבע 1 על פי פסק דין שקיבל לאחר שביטלה את התשלום עבור הטיפול האמור.

לאור ביטול פסק הדין נושא הדיון בתיק ההוצל"פ, וכמפורט בהודעת התובעת מיום 21.11.22, אין צורך בדיון בתביעה הקשורה בביטול החיוב כאמור ועל כן נתייחס להלן לתובענה הנזיקית בלבד.

נבהיר בהקשר זה כי כאשר מתנהל הליך תלוי ועומד, בפני ערכאה אחרת, הרי שכל הקשור בדיון בנוגע לחיוב יתברר במסגרת אותו הליך. לא ניתן לקשור את ההליכים ובהתאם גם אין לקזז דבר בהליך זה לאור המועד שנקצב במסגרת ההליך המקביל להפקדת ערובה מצד התובע (היא הנתבעת שם). בהתאם, נדחית בקשת הנתבעים בפתח סיכומיהם.

טענות הצדדים

התובעת, ילידת 4.4.1981 ואם לשני ילדים, טענה בתביעתה שבעת חיפושיה אחר שיטה זולה ומהירה להשגת שיניים לבנות, נחשפה לפרסום בצרפתית של מרפאה השיניים של הנתבע 1. בפרסום הוצע טיפול חדש של "השתלות שיניים סופיות ב- 3 ימים בלי פגיעה בסינוס". התובעת התקשרה למספר שהופיע בפרסום ושוחחה עם הגב' רחל תפילין שקבעה לה תור במרפאה ביום 1.1.2013 בשעה 22:30 בסניף שבתל אביב. התובעת נבדקה על ידי הנתבע 1 שאמר לה שהשיניים שלה בריאות ובשיטה החדשה אין צורך בטיפולי שורש להשגת התוצאה המבוקשת. התובעת טענה שבשלב זה היא הודתה לנתבע 1 ואמרה לו שתהיה אתו בקשר, אולם הוא מצדו השיב שהם חיכו לה כדי לטפל בה. התובעת השיבה לו שאין לה 40 או 50 אלף ₪ לשלם עבור הטיפול ושהיא מעוניינת בהלבנה בלבד. הנתבע 1 השיב לה שהוא יעשה לה רק ניקוי ולא יגבה תשלום. התובעת התיישבה על כיסא הטיפולים בידיעה שהיא עוברת ניקוי בלבד. במהלך הטיפול, שנמשך כ- 40 דקות, נתן לה הנתבע 1 זריקות הרדמה. בתום הטיפול הופתעה התובעת כשגילתה שהנתבע 1 התקין בפיה כתרים מפלסטיק תוך שהוא מסביר שבעוד שבוע יתקין לה כתרים קבועים. לטענתה, לאחר הטיפול הנתבע 1 אמר לה שיגבה ממנה רק 30,000 ₪ עבור הכתרים הזמניים וביקש שתפנה גם את החברות שלה לטיפול אצלו. התובעת טענה שאמרה לנתבע 1 שאין באפשרותה לשלם לו 30,000 ₪ אך הוא השיב לה שתוכל לשלם בפריסת תשלומים רחבה. התובעת טענה כי כאשר פנתה למזכירות המרפאה על מנת לשלם, חזר בו הנתבע 1 מהבטחתו לפריסת תשלומים והיא נאלצה לשלם לו את מלוא הסכום שביקש, במספר שיקים שהיו בידה באותה עת. התובעת הבהירה לנתבע 1 שהשיקים שייכים לחשבון שעתיד להיסגר והנתבע 1 אמר לה שתדאג להחליף את השיקים שנמסרו לו בשיקים חדשים בהמשך.

התובעת טענתה כי כבר בליל הטיפול היא החלה לסבול מכאבים איומים בשיניים, אך הנתבע 1 הסביר לה שאלו כאבים טבעיים שיעברו. כשביקשה לקבוע תור להנחת הכתרים הקבועים, התנה הנתבע 1 את קביעת התור בכך שהתובעת תשלם לו 30,000 ₪ במזומן במקום השיקים שמסרה לו. התובעת השיבה שהיא הסכימה לניקוי בלבד ושאי אפשר להשאיר אותה במצב הזה והנתבע 1 הסכים שהיא תגיע לטיפול עם שיקים חדשים. כך נאלצה התובעת להחליף את השיקים שנמסרו על ידה לשיקים מחשבונה החדש, והנתבע 1 התקין לה כתרים קבועים וסיים את הטיפול. גם לאחר הטיפול השני התובעת המשיכה לסבול מכאבים בלתי נסבלים בשיניים, אולם הנתבע 1 לא השיב לפניותיה והיא נאלצה לקבל טיפול מרופאה אחרת ולבטל את השיקים שמסרה לו.

התובעת טענה שהיא הסכימה לניקוי שיניים בלבד ובעקבות הטיפול הרשלני שהעניק לה הנתבע 1 נגרמו לה נכות צמיתה ונזקים כספיים בגין טיפולי שיניים שעברה ואשר היא עתידה לעבור וכן להפסדי שכר לעבר ולעתיד והוצאות נלוות נוספות.

הנתבעים טענו בהגנתם כי התביעה הוגשה בשיהוי ניכר, על גבול ההתיישנות, באופן שמסב להם נזק. לטענתם, התובעת הגיעה למרפאת הנתבע 1 בעקבות פרסום טיפול להשתלות שיניים, אולם היא לא נזקקה להשתלות וזה לא הטיפול שבוצע לה. כפי שמאשרת התובעת בתביעתה, מטרת הגעתה לנתבע 1 הייתה השגת "שיניים לבנות" וטיפול זה מבוצע באמצעות התקנת כתרי זירקוניה, הוא הטיפול שבוצע לתובעת. התובעת ידעה במפורש מהו הטיפול המוצע ומהי עלותו, וחתמה על תכנית הטיפול שכללה גם את עלות הטיפול.

הנתבע 1 הוא שניסה להשיג את התובעת ללא הצלחה לאחר שנעלמה, מבלי שניתן היה לפדות את ההמחאות שמסרה. עוד נטען, שהתובעת נמנעת עד היום מלשלם את חובה וסבורה כי בהגשת תביעה זו, בטענות לא מבוססות, תוכל למחוק את חובה שהכפיל עצמו במהלך השנים. הנתבעים הכחישו כל קשר סיבתי בין הטיפול שניתן לנזק שממילא מוכחש.

חוות הדעת הרפואיות

לתמיכה בטענותיה צירפה התובעת חוות דעת של ד"ר יוסי גלייטמן - מומחה בתחום שיקום הפה. ד"ר גלייטמן קבע בחוות דעתו שהתובעת הגיעה לנתבע 1 כשבפיה שני כתרים בלבד, בשן 21 ושן 36 וכשקשתות השיניים היו רציפות ומפרקי הלסת תפקדו באופן תקין. המומחה קבע כי הנתבע 1 בדק את התובעת ללא צילומי רנטגן ונתן לה חומר אלחוש ללא שציין זאת ברשומה הרפואית, זאת בניגוד לנדרש מרופא שיניים סביר ובניגוד להנחיית משרד הבריאות. התובעת הסכימה לניקוי בלבד, אולם גם אם הייתה מסכימה לתוכנית טיפולים שכוללת התקנת 14 כתרים, היה על הנתבע 1 בטיפול הראשון לבצע ניקוי בלבד כדי לשפר את היגיינת הפה. עוד נקבע, כי כאשר הדביק הנתבע 1 לתובעת את הכתרים בדבק קבוע ביום 17.1.2013 הוא יצר חיבור לא מוצדק בין הכתרים באופן שמקשה על ניקוי השיניים ומעלה את הסיכוי לשטיפת הדבק והתפתחות עששת. נקבע שטרם הדבקת הכתרים היה על הנתבע 1 לבדוק באילו שיניים יש דלקת מוך בעקבות הטיפול הראשון מיום 1.1.2013. המומחה קבע שהדבקה קבועה, כפי שבחר הנתבע 1 לבצע על אף הכאבים, אינה מאפשרת הסרת הכתרים לצורך בדיקת מקור הכאב ולא מאפשרת ביצוע טיפולי שורש כפי שאכן נדרשו בהמשך. המומחה ציין בהקשר זה, שטיפולי השורש שביצעה התובעת בהמשך נעשו דרך הכתרים וטיפול זה מחליש במידה ניכרת את עמידות הכתרים.

המומחה קבע שבפועל נמסר לתובעת שיקום לקוי בכמה מישורים: אי התאמה לשיניים המאחזות; מרווחים קטנים מידי בין השיניים שלא מאפשרים ניקוי וסגר לקוי בשל היעדר מגעים על שיניים קדמיות. הסגר הלקוי ו/או חוסר ההתאמה של השיניים הוביל בהמשך לתזוזת הגשר הימני ולקבלת רווחים בין שיניים 11 ו-21, ול"קליק" וסטייה במפרק הלסת בעת פתיחה, שלא היו לפני הטיפול. המומחה קבע שהכתרת 14 שיניים היא קיצונית מבחינת הסרת חומר שן, אולם גם אם תכנית טיפול זו הייתה נכונה, הרי שהיא בוצעה באופן לקוי כך שהשיניים הפכו דלקתיות באופן שהצריך טיפולי שורש. עוד נקבע שנתבע 1 פעל באופן המנוגד לרופא סביר כאשר נמנע מלטפל בתובעת לאחר שהתלוננה שהיא סובלת מכאבים בעקבות דלקת מוך חריפה שהתפתחה. המומחה העריך שסך עלויות הטיפול המתקן שנעשה עומדות על 94,000 ₪ ועלויות הטיפול העתידי עבור 4 החלפות של הכתרים במהלך החיים עומד על 374,000 ₪. עוד נקבע כי לתובעת נותרה נכות צמיתה בשיעור של 10% בגין הנזק שנגרם למפרק הלסת, בהתאם לסעיף 73 (2) (א) לתקנות המל"ל.

הנתבעים הגיש חוות דעת רפואית נגדית של ד"ר יואב גרוסמן- מומחה לשיקום הפה, פנים ולסתות. המומחה קבע בחוות דעתו שהרשומה הרפואית שנוהלה על ידי הנתבע 1 משרתת את מטרתה מאחר שהיא כוללת את מהלך הטיפול בתובעת. המומחה הבהיר שהסכמה לטיפול יכולה להינתן גם בעל פה ולא רק בכתב, שמומחה התובעת לא היה נוכח בזמן קבלת ההסכמה וממילא מדובר בשאלה משפטית ולא מקצועית. המומחה קבע שהימנעותו של הנתבע 1 מלבצע טיפולי שורש טרם ביצוע הכתרים היה מוצדק, ותאם את עמדת ועדת ההסכמה של ההסתדרות לרופאת שיניים בנושא טיפולי שורש. המומחה קבע שקשה להעריך כי כתוצאה מהכנת השיניים תהיה פגיעה בלתי הפיכה במוך, אך לאחר הדבקה קבועה של הכתרים ניתן לבצע טיפולי שורש דרך הכתר, כפי שבוצעו לתובעת. המומחה לא מצא קשר בין הטיפול שניתן לתובעת על ידי הנתבע 1 לבין הנזק כביכול שנגרם ללסת. הוא הבהיר, שלתובעת קליקים במפרק הלסת שסביר שהיו לפני הטיפול, שאינם כרוכים בכאב או במגבלה תפקודית ואינם דורשים טיפול כלשהו. המומחה קבע שסך עלות הטיפולים להם זקוקה התובעת עומד על 59,200 ₪, אולם אין להשית עלויות אלה על הנתבעים מאחר שהתובעת הייתה זקוקה לטיפולים הנ"ל בשל מצבה עובר לטיפול אצל הנתבע 1.

נוכח הפער בין חוות דעת הצדדים מונה פרופ' שלמה ברק כמומחה מטעם בית המשפט.

פרופ' ברק קבע בחוות דעתו שכל הטיפול שניתן על ידי הנתבע 1 כלל שתי פגישות בלבד וברשומות אין כל רמז לתלונותיה החוזרות ונשנות של התובעת על כאבים. המומחה קבע שהנתבע 1 פעל בניגוד למצופה מרופא סביר כאשר לא ביצע צילומי סטטוס לפי הטיפול. המומחה הסביר שקיימת חובה לבצע צילומי סטטוס לפני כל טיפול שיקומי, ודאי כאשר מדובר בטיפול כה מורכב, כפי שניתן לתובעת. המומחה קבע כי השחזת השיניים בוצעה על ידי הנתבע 1 באופן לקוי, במהלכו הוסר חומר רב עד כדי קרבה למוך, זאת בניגוד למקובל מרופא סביר. המומחה העריך שייתכן שההשחזה בוצעה ללא קירור וקבע שבעקבותיה התפתחה דלקת במוך השיניים והיה צורך בביצוע טיפולי שורש. עוד נקבע שכל הכתרים שבוצעו על ידי הנתבע 1 בוצעו באופן לקוי ובניגוד למקובל אצל רופא סביר ושיש צורך לבצע 14 כתרי חרסינה - זירקוניה חדשים. הכתרים כך נקבע, עבים ומגושמים, נבנו עם אמברזורות סגורות ולוחצים על החניכיים. הסגר הבין- לסתי לקוי וקיים מרווח בין כתרים 11 ו- 21. המומחה מצא שלתובעת קליקים בשני פרקי הלסת שאינם נובעים מהטיפול שעברה אצל הנתבע 1 וסבר שיש לפצות אותה עבור הסכומים ששילמה בפועל לד"ר גבט ולרופאה בקנדה עבור טיפולי השורש. המומחה העריך את עלות הטיפולים הנוספים להם זקוקה התובעת בסך של 72,000 ₪ וקבע שאין לפצותה עבור החלפות עתידיות של הכתרים מאחר שההחלפות היו נדרשות גם אם הכתרים היו מבוצעים כהלכה.

ביום 10.6.2021 שלח ב"כ התובעת למומחה שאלות הבהרה בנוגע לחוות דעתו. במענה לשאלות ההבהרה, השיב פרופ' ברק שמקובל כי רופא מטפל יקבל את מטופליו בהקדם האפשרי לטיפול עזרה ראשונה, ומקובל לתת יום או יומיים מחלה עבור כאב שנובע משן. פרופ' ברק חזר על האמור בחוות דעתו שאין מקום להעריך פיצוי עבור החלפות עתידיות של הכתרים מאחר שגם אם אלה היו מבוצעים כהלכה, היה צורך להחליפם בעתיד.

ביום 15.11.2021 שלח ב"כ התובעת שאלות נוספות לפרופ' ברק בעקבות ממצאים שהתגלו במהלך טיפולים לשיקום הפה שמבצעת התובעת בהתאם לקבוע בחוות הדעת. ב"כ התובעת טען שלאחר שהורדו הכתרים התגלה נזק חמור יותר מהמתואר בחוות הדעת, וביקש כי התובעת תיבדק על ידי המומחה פעם נוספת. ביום 4.12.2021 ניתנה החלטת בית המשפט לפיה המומחה יבדוק את התובעת פעם נוספת ויגיש לבית המשפט חוות דעת משלימה בנוגע למצבה.

פרופ' ברק בדק את התובעת פעמיים נוספות וקבע בחוות הדעת המשלימה שלאחר הסרת הכתרים היא זקוקה לטיפולים נוספים מעבר לאלה שפורטו בחוות דעתו הראשונה. הטיפולים הנוספים להם זקוקה התובעת הם מבנה לשן 24 בעלות של 700 ₪ וכן ניתוח לקיטוע חוד השורשים בשיניים 31 ו- 41 שעלותו- 2,500 ₪.

התנהלות ההליך

משלא הגיעו הצדדים להסכמות נקבע התיק להגשת ראיות. מטעם הצדדים הוגשו אך תצהירים חתומים על ידם. התובעת עתרה בנוסף לחקירת מומחה בית המשפט שזומן בהתאם.

העדים נחקרו נגדית ביום 23.11.22 והצדדים סיכמו את טענותיהם בכתב.

דיון והכרעה

סוגית החבות

לאחר ששקלתי את ראיות הצדדים הרי שיש לקבוע קיומה של חבות הנתבעים בגין הטיפול שניתן לתובעת ע"י הנתבע 1 - חוות דעת מומחה בית המשפט היתה ברורה לחלוטין בהקשר זה וקבעה במפורש כי הטיפול שניתן היה רשלני.

עדות המומחה בפניי רק חיזקה קביעה זו - כך, המומחה מאשר כי בטיפול בכל השיניים היתה רשלנות שהובהרה בחוות דעתו - "ש. נתת חוות דעת ולאור המצב גם חוות דעת משלימה וגם ענית לשאלות הבהרה. הנתבע טיפל ב-14 שיניים נכון? ת. כן. ש. בכולן היתה רשלנות? ת. כן. כפי שכתבתי. הוא טיפל בניגוד לרופא הסביר רשלנות יקבע בית המשפט. נגרם נזק" (עמוד 12 שורות 9-13); כך, אף שהטיפול האסטתי שתוכנן הוא מקובל וראוי (עמוד 13 שורות 3-8), הרי שהביצוע היה כושל כאשר הנתבע, בין היתר, השחיז את השיניים עמוק מידי תוך שהוא מתקרב למוך השן ומחייב ביצוע טיפולי שורש (עמוד 13 שורה 19). על פי חוות הדעת ועדות המומחה מדובר הטיפולי שורש מיותרים שלא היו נדרשים ללא המחדל בטיפול (עמוד 13 שורות 21-24).

ויודגש, המומחה נחקר, בעיקר ע"י התובעת, אשר היא זו שביקשה לזמנו, בפרט בהתייחס לטענותיה לנזקים משמעותיים יותר מאלו שנקבעו על ידו (ולכך נתייחס עוד להלן). חקירתו ע"י הנתבע, בהתייחס לקביעתו הברורה בדבר קיומה של רשלנות, היתה קצרה ולא התמודדה כלל עם טענותיו המפורטות, בחוות הדעת, בהתייחס לרשלנות הברורה. בכלל האמור המומחה אפילו לא נשאל על קביעת הרשלנות בביצוע ההשחזה, גרימת הנזק לשורשים ואיכות הכתרים.

בחקירת המומחה הנתבע שאל למעשה אך בהתייחס לצילומי סטטוס וגם לחקירה בהקשר זה אין לסייע בידו - הנתבע לא הוכיח כי בחן צילום סטטוס של התובעת בטרם החל בטיפול – אין כל תיעוד לקיומו של צילום כאמור במסמכים השונים (עמוד 18 שורות 7-17), הנתבע לא הציג את הצילום שבחן או פרטים כלשהם לגביו, התובעת מכחישה טענה זו (עמוד 4 שורות 22-25 ובהמשך שורות 30-32), בהקשר זה צודקת התובעת כי הנתבע חדל מלהעיד עדים רלבנטיים, לרבות הנוכחים מטעמו במפגש עם התובעת, שיכולים היו לאשש את טענתו בדבר קיומו של צילום סטטוס שהוצג על ידי התובעת (עמוד 5 שורות 25-27).

אומנם, חוות דעת מומחה רפואי היא ראיה מבין מכלול הראיות ולבית המשפט שיקול הדעת אם להסתמך עליה במלואה, בחלקה, גם תוך סטייה ממסקנות המומחה, או אף לדחותה (ר' ע"א 2541/02 לנגר נ' יחזקאל פ"ד נח(2) 583, ע"א 3212/03 נהרי נ' דולב (24/11/05)). אולם, הכלל הוא כי בית המשפט לא יסטה ממסקנותיו של המומחה הרפואי אלא בהתקיים נסיבות מיוחדות ונימוקים משכנעים (ר' ע"א 3056/99 שטרן נ' המרכז הרפואי על שם חיים שיבא (4/2/2002); ע"א 9598/05 פלוני נ' חברת ביטוח "המגן" בע"מ (28.3.2007); ע"א 293/88 ניימן יצחק נ' מוניטי רבי (31/12/88)). הדברים ודאי אמורים בנסיבות דנן, בהעדר התמודדות, למעשה, של הנתבע עם קביעותיו הברורות של המומחה בית המשפט בדבר הרשלנות בטיפול.

למען הסדר הטוב נבהיר כי אין למעשה מחלוקת בדבר קיומה של חובת זהירות של רופא כלפי מטופל. כאמור, קיימת התרשלות בטיפול הרפואי וקיים גם קשר סיבתי ישיר לנזקים, כפי שעולה מחוות דעת המומחה ויפורט עוד להלן. אין מחלוקת בדבר קיומו של כיסוי ביטוחי לאירוע. בהתאם קמה חבות לנתבעים.

הסכמה לטיפול

אף שאין בכתב התביעה עילה מפורשת בהקשר זה, הרי שלדברים השלכה בעיקר בהתייחס לעלויות הקשורות בהחלפות עתידיות של הכתרים, כפי שהוערכו ע"י המומחים.

בהקשר זה קביעת מומחה בית המשפט היא כי ההחלפות נדרשות לאור מהות הטיפול וללא קשר לטיב הטיפול. בהתאם, ככל שמדובר בטיפול אותו ביקשה ולו הסכימה התובעת הרי שאין היא זכאית להחלפות עתידיות. ככל שמדובר בטיפול שנכפה עליה, כטענתה, הרי שיש מקום לחייב גם בהקשר זה, ולו לאור העובדה, שאיננה במחלוקת בין המומחים, כי לא ניתן להחזיר את מצב השיניים לקדמותו בטרם ביצוע הטיפול (עמוד 13 שורות 13-14).

בע"א 462/20 אורי אטיאס נ' גלעד בובליל (‏12.9.2021) נפסק - "הכלל הבסיסי בדבר הטלתו של נטל השכנוע הוא כי "המוציא מחברו – עליו הראיה". פועל יוצא הוא כי, ברגיל, התובע נושא בנטל השכנוע לגבי יסודותיה העובדתיים של עילת תביעתו, ועל מנת לזכות בה עליו להוכיח את טענותיו בשיעור העולה על 50%...".

התובעת לא עמדה בנטל להוכחת טענתה בהקשר זה ועל כן יש לקבוע כי הטיפול שבוצע הוא זה שהתובעת ביקשה והסכימה לו.

הוכח כי התובעת פנתה אל הנתבע לאור שיניה הצהובות בשל העישון (עמוד 2 שורות 30-33), כי התובעת ביצעה הלבנה בעבר ולא פנתה לנתבע לשם ביצוע הלבנה (עמוד 4 שורות 5-8), כי התובעת היא זו אשר פנתה אל הנתבע בעניין הליך לציפוי בכתרים וזאת לאור פרסום בשפה הצרפתית, העלות הזולה והמהירות בטיפול (עמוד 4 שורות 17-19) וכי הפניה נעשתה לאחר שנערך על ידה סקר שוק וקיבלה הצעות מחיר (עמוד 4 שורות 30-32).

עוד הוכח כי נוהל מו"מ בין התובעת והנתבע בנוגע לעלויות הטיפול המוצעות (עמוד 5 שורות 31-35).

לא מקובלת עלי גרסת התובעת לאשר התרחש החל משלב זה – לא סביר בעיני כי התובעת, בעודה ישובה על כיסא הטיפולים, מקבלת בין 15 ל- 19 זריקות הרדמה, כל פניה רדומות, היא עוברת פרוצדורה משמעותית שאין היא מודעת לה כלל לטענתה, וכל זה כשהיא סבורה שמדובר אך בניקוי שיניים - "כשיננית" (עמוד 6 שורות 1-21).

גרסא זו גם איננה סבירה לאור טענתה כי הטיפול ארך פחות משעה שעה, אולי אף 40 דקות, כאשר מדובר בהיקף הטיפול שבוצע בפועל – ליטוש 14 שיניים והתקנת כתרים זמניים (עמוד 6 שורות 29-33).

גם התנהלות התובעת לאחר הטיפול מחלישה מאד את גרסתה - אף שמיד לאחר הטיפול כבר הבינה את אשר נעשה היא מסדירה את התשלום, היא מגיעה להמשך טיפול, היא מחליפה המחאות אצל אותו רופא ומסדירה תשלום לנתבע, שרימה אותה לבצע טיפול שכלל לא רצתה לטענתה (ר' עמוד 7 שורות 1-15 ובהמשך עמוד 8 שורות 10-21).

התובעת גם לא טרחה במשך שנים רבות לנקוט בכל הליך כנגד הנתבע, בפרט כאשר טענתה כי הוא ביצע בה טיפול שלא ביקשה.

הדברים אמורים גם לאור הליך תא"ק 61682-12-13 אשר נוהל ע"י הנתבע כנגד התובעת – במסגרת בקשת הרשות להתגונן באותו הליך טוענת התובעת כאן לרשלנות של התובע בטיפול ואין, למעשה, טענה לביצוע טיפול שלא נדרש או לא הוסכם לגביו. כך, בסעיף 1 לבקשתה שם, היא איננה מכחישה את התיאור העובדתי בסעיפים 1-5 לכתב התביעה "מלבד הטענה כי למבקשת הוסברו האפשרויות השונות לטיפול בבעייתה הרפואית". למעשה, התובעת איננה מכחישה את התיאור העובדתי בסעיף 4 לכתב התביעה שם נטען כי "עמדה הנתבעת על התקנת 14 כתרי זרקוניה בצבע "הכי לבן" ובסעיף 5 - "הצדדים סיכמו על התקנת כתרי הזרקוניה...". כתבי הטענות בהליך האמור מלמדים על הודאה של התובעת כאן כי פנתה אל הנתבע לשם ביצוע הטיפול הרפואי שבוצע ועליו הוסכם (ר' עמודים 178 ו- 184 לתצהיר התובעת וכן מוצג נ/1).

לכך יש להוסיף את השאלון הרפואי החתום על ידי התובעת, במעמד הטיפול הראשוני ביום 01.01.13, במסגרתו נכללת תכנית הטיפול ועלותה (ר' נספח 26 לתצהיר התובעת וכן עמוד 7 שורות 16-25 וזאת בניגוד לאמור בסעיף 3 לתצהירה). מכל מקום, אין כל הסבר מניח את הדעת מדוע חתמה התובעת על השאלון אם לא הסכימה לטיפול, גם אם חתימתה נעשתה במועד אחר.

ויודגש, לאור המועד הרשום על גבי המסמך, חתימתה של התובעת ועדותה ולאור התנהלותה במסגרת ההליך המקביל כאמור, ניתן לקבוע עובדתית כי מדובר במסמך שנחתם ביום 01.01.13, מועד תחילת הטיפול, ומהווה את מסמך סיכום הטיפול בין הצדדים כפי שנטען ע"י הנתבע (ולא הוכחש כאמור) גם במסגרת ההליך הקודם (ר' סעיף 5 לכתב התביעה בהליך המקביל).

עוד נעיר כי מדובר במסמך מתאים מבחינה מקצועית על פי עדות המומחה ברק "ש. מציג לך מסמך בעמ' 180, שאלון רפואי ודנטלי. האם זה עולה להגדרה של מה שאמרת? ת. מה שאתה מציג בפני זה שאלון רפואי שמקובל בפגישה הראשונה שהמטופל ימלא על מצבו הרפואי, אם לוקח תרופות וזה בוצע כהלכה, למטה תוכנית הטיפול, 14 כתרים קבועים וזמניים. זו הצעת מחיר וכתוב מחיר של 30,000 ₪. ש. לדעתך הוא בגדר הסביר? ת. למסר של שאלון רפואי סביר, הצעת מחיר סבירה" (עמוד 12 שורות 19-24).

טענת הזיוף העולה בסיכומים לא הוכחה בדבר וגם לא נטענה כנדרש במסגרת ההליך (סעיפים 3.ג ו- 4 לסיכומיה).

יש מקום להתייחס גם באופן כללי לתצהירה של התובעת שערכו הראייתי אינו רב לאור כך שהתצהיר נערך בשפה העברית, לא תורגם לצרפתית ואין היא יודעת "מילה במילה" מה נכלל בו (עמוד 1 שורה 29 עד עמוד 2 שורה 5).

חישוב הנזק

כאב וסבל

לצורך קביעת הפיצוי הראוי בהקשר זה יש להביא בחשבון את נסיבות האירוע – מדובר בהתרשלות בטיפול כפי שנקבע לעיל ולאור חוו"ד המומחה אשר נקבעה במסגרתה רשלנות בטיפול ב- 14 שיניים (עמוד 12 שורות 9-13). מדובר בטיפולים חוזרים שנדרשו לאור הרשלנות בביצוע ובעלויות משמעותיות לאורך זמן. מדובר בכאב מיותר ולאורך זמן אשר הצדיק גם טיפול תרופתי להרגעה. מנגד, לא נותרה נכות קבועה ואין מגבלה תפקודית.

במסגרת הליך אחר בעניינו של הנתבע בת"א (שלום ת"א) 58417-06-17 פלונית נ' וליד מורה ואח' (04.12.21) סקר בית המשפט פסיקות שונות בנסיבות דומות. בסופו של יום פסק בית המשפט שם פיצוי בראש הנזק דנן בסך של 100,000 ₪.

הנסיבות דנן דומות לנסיבות באותו המקרה, אם כי לענייננו מדובר בתובעת אשר פנתה וביקשה את הטיפול, שבסופו של יום בוצע באופן רשלני.

בהתחשב בכל האמור יש מקום לפסוק פיצוי בראש נזק זה בסך של 75,000 ₪.

הפסד השתכרות לעבר

מדובר בנזק מיוחד המחייב ראיה, הן לעצם הנזק והן לשיעורו. התובעת לא עמדה בנטל הראיה להוכחה הנדרשת.

ראשית, לא הוכחה מגבלה תפקודית כלשהי, לא זמנית ולא קבועה. בהקשר זה יש לתת משקל מיוחד לחוות דעת מומחה בית המשפט לפיה לכל היותר היתה הצדקה לימים בודדים של היעדרות לאחר הטיפול (עמוד 13 שורה 27 עד עמוד 14 שורה 2).

שנית, הראיות שצורפו אין בהן די כדי ללמד על הפסד השתכרות - מטעמים השמורים עמה לא צרפה התובעת תלושים רלבנטיים – לא לפני הטיפול וגם לא לאחריו. באופן ספורדי צורפו 2 תלושים בלבד. גם התלושים שצורפו אינם מסייעים לתובעת בהוכחה הנדרשת - מתלוש חודש 07/13 (נספח 100) עולה כי התובעת עבדה לאורך כל החודשים מתחילת שנת 2013. שכר יסוד עמד על סך של 3,416 ₪, סכום מצטבר מתחילת שנה עמד באופן דומה על סך של 22,814 ₪.

שלישית, אין כל אינדיקציה בתלושים לפדיון ימי מחלה או היעדרות (עמוד 9 שורות 24-25 ובהמשך עמוד 10 שורה 35 עד עמוד 11 שורה 1). אין כל ראיה להשתכרות בסך של 8,000 ₪ כנטען אצל המעסיק "פריבירס" בשנים 2012-2013 וכפי שעולה גם מדו"ח רציפות ביטוח (נ/2).

רביעית, מסמך המעסיק (נספח 99) איננו בגדר ראיה קבילה משעה שלא הוגש כדין באמצעות זימון נציג החברה וללא כל הסבר. מדובר במסמך מחודש 07/13 והוא אינו רלבנטי לתקופה שבה נטען כי התובעת נעדרה מעבודתה. בהקשר זה גם פירוט השעות שצורף אין בו כל ערך ראייתי – מדובר בדו"ח חלקי שלא כולל פירוט לסיבת ההיעדרות וממילא אין בו ערך ראייתי משעה שלא הוגש באמצעות זימון המעביד.

חמישית, הוכח כי התובעת נעדרה מעבודתה בשל היעדרות מהארץ מסיבות משפחתיות אחרות שאינן קשורות במצב הרפואי (עמוד 9 שורות 26-30 ובהמשך עמוד 10 שורות 33-34). על פי עדותה לא אושר לה על ידי המעסיק לעבוד מחו"ל (עמוד 10 שורות 4-6).

שישית, תחשיב התובעת בעדותה (עמוד 10 שורות 16-18) אינו מבוסס בראיה כלשהי – כאמור לעיל אין כל קשר בין התחשיב המוצע לבין התלושים שהוצגו, אין כל ראיה מטעם המעסיק וגם דוח רציפות ביטוח אינו תומך בנטען. מדובר גם בגרסא חדשה לנטען באופן כללי בתצהיר (סעיף 4ב לתצהיר).

לאור האמור הרי שלא הוכח הפסד השתכרות, לא הוכחה היעדרות התובעת מעבודתה וקשר סיבתי לטיפול הרפואי.

הפסד השתכרות לעתיד

אין כל פגיעה תפקודית. גם התובעת איננה טוענת לנזק בהקשר זה בסיכומיה.

הוצאות רפואיות לעבר

בנוגע לעבר עסקינן ב'נזק מיוחד', הטעון פירוט והוכחה, הן בדבר הצורך בהוצאתו והן בדבר עלותו. עם זאת, מקום שנמצא שהתובע נזקק לטיפולים ומעקב רפואי ואף להוצאות נסיעה כתוצאה מכך נכון לפסוק פיצוי בראש נזק זה על דרך אומדנה באורח סביר (ר' ע"א 4986/91 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' נחום (22/3/1994); ת"א 394/98 אלטאוויל אמיר נ' נחמיאס (2/2/06)).

מומחה בית המשפט מאשר את החזר הוצאת טיפולים ע"י ד"ר גבט והרופאה בקנדה לאור הרשלנות בטיפול. המומחה לא נחקר בהקשר זה ע"י הנתבע ואין לי אלא לאמץ את קביעתו.

צורפו קבלות חלקיות (נספח 10) ותוכניות טיפול מהן עולה כי החיוב לד"ר גבט עמד על סך של 8,200 ₪, עבור ד"ר הרוש בקנדה צורפו קבלות בסך של 350 דולר והצעת מחיר ללא אסמכתא וראיה לתשלום. ד"ר שמיט 2,500 ₪, איסמייל – 1,300 ₪, דנט-אור 450 ₪ וקבלות שונות כ- 200 ₪.

יש לשקול את העובדה כי לא כל הקבלות נשמרו, אם כי אין לתת לכך משקל מלא לאור כך שהתובעת בחרה להגיש את תביעתה בשלב מאוחר מאד.

נציין כי גם לא הובאו ראיות נוספות שניתן היה ללמוד מהן על הוצאות לעבר, לרבות, העדת ד"ר גבט, ככל שלא נשמרו קבלות.

לאור האמור, לאור הקבלות שצורפו ועל דרך האומדנה להוצאות הנוספות, מקובל עלי אומדן התובעת בהקשר זה, בסך מעוגל של 20,000 ₪.

הוצאות רפואיות לעתיד

בהתאם לחוו"ד מומחה בית המשפט התובעת תיזקק עוד לטיפולים בעלות של 75,200 ₪.

לא עלה בידי הנתבע לקעקע את קביעות המומחה, אשר למעשה כלל לא נחקר ע"י הנתבע בהקשר זה. הוכח גם כי הערכת המומחה מתאימה לנסיבות – עלות ביצוע הטיפולים אצל רופא מומחה על הצד הממוצע גבוה (עמוד 15 שורות 3-9).

כאמור, לא הוכחה זכאותה של התובע לפיצוי בגין החלפות כתרים בעתיד משעה שנקבע עובדתית כי הטיפול שבוצע על ידי הנתבע נעשה מרצונה, בהסכמתה וביוזמתה של התובעת. הדברים עולים גם מעדות המומחה ולאור הקביעה העובדתית האמורה – "כשיש בעיה אסתטית בשיניים קדמיות, טיפול באמצעות כתרים על בסיס זרקוניה הוא טיפול מקובל וראוי. גם אם הטיפול היה מבוצע כהלכה היא היתה צריכה להחליף את הכתרים כל 10 שנים כך שזה מייתר את הדרישה לפיצוי בגין החלפות עתידיות. נגיד שהנתבע היה עושה את העבודה כהלכה וכולם היו מרוצים ובעוד 10 שנים היא היתה צריכה להחליף את הכתרים ומשלמת שוב" (עמוד 13 שורה 3-6). מכל מקום המומחה גם מאשר כי לא היה הכרח לפרט בכתב טיפולים עתידיים בעת מתן הטיפול (עמוד 15 שורות 10-13).

למען הסר הטוב אעיר כי מכתב ד"ר גבט (נספח 14) אינו קביל ואין לתת לו כל ערך ראייתי - ראשית, מדובר בעניין שבמומחיות והמסמך אינו בגדר חוות דעת. שנית, ד"ר גבט הינה רופאת שיניים וממילא לא מומחית (עמוד 11 שורות 13-14). שלישית, גם כחוות דעת לא ניתן היה לקבל את המסמך המהווה, למעשה, על פי לשונו, "הסתייגות" לחוות הדעת של מומחה מטעם בית המשפט, וזאת ללא בקשת רשות ובמקרה חריג בלבד, שממילא אינו חל בענייננו לאור הבדיקה החוזרת ע"י המומחה (עמוד 14 שורות 5-13) ותשובותיו לשאלות ההבהרה מטעם התובעת (ר' רע"א 5754/22 פלוני נ' ד"ר וינר יפעת (13.11.22)).

מכל מקום, המומחה אומת עם הנתונים במסמך זה במסגרת חקירתו הנגדית והסביר, הסבר מקובל ומקצועי, מדוע אין לאמץ את הקביעות המפורטות בו ועדותו של המומחה מקובלת עלי (עמוד 14 שורות 14-33).

הוצאות נסיעה ועזרת הזולת (עבר ועתיד)

מדובר במסכת שלמה של טיפולים שהתובעת עברה ועוד עתידה לעבור, בין היתר, לאור הטיפול הרשלני וכפי שנקבע ע"י מומחה בית המשפט.

בהתחשב בהעדר ראיות לעבר, אך מנגד בצורך ברור להגעה לטיפולים, האומדן שהוערך על ידי התובעת בנוגע להוצאות הנסיעה סביר בעיני.

סביר גם לצרף, אם כי בשיעור אומדן נמוך מהנדרש, סכום פיצוי גלובלי בגין עזרה, בפרט בתקופה שלאחר ביצוע הטיפול ע"י הנתבע ובהמשך טיפולי התיקון והשיקום.

על דרך האומדן יש לפצות את התובעת בסך כולל של 5,000 ₪ בגין ראשי הנזק האמורים.

סיכום

לאור כל האמור לעיל אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעים בתשלום פיצוי כלהלן: כאב וסבל - 75,000 ₪ הוצאות רפואיות לעבר - 20,000 ₪ הוצאות רפואיות לעתיד - 75,200 ₪ הוצאות נסיעה ועזרת הזולת (עבר ועתיד) - 5,000 ₪ סה"כ נזק 175,200 ₪

כאמור התביעה כנגד הנתבעים מתקבלת ואני מחייבם בתשלום סכום הפיצוי כמפורט לעיל בסך של 175,200 ₪.

בנוסף יישאו הנתבעים בתשלום שכר טרחת עו"ד התובעת בסך של 31,000 ₪ (כולל מע"מ), באגרת התביעה ששולמה בסך של 712 ₪, בשכר טרחת מומחה התובעת בסך של 8,000 ₪ (כולל מע"מ) ובחלקה של התובעת בתשלום שכר מומחה בית המשפט בסך של 5,557 ₪ (כולל מע"מ).

לכל הסכומים בפסק הדין יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

לאור תוצאות זימון המומחה כמפורט בפסק הדין לעיל, ובהעדר תועלת ממשית בהעדתו מטעם התובעת, בעלות זימון המומחה למתן עדות תישא התובעת.

הנתבעים יישאו בתשלום יתרת האגרה בהתאם להוראות התקנות.

זכות ערעור כחוק.

ניתן היום, ג' טבת תשפ"ג, 27 דצמבר 2022, בהעדר הצדדים.