עובדות ורקע דיוני
1.אולם השמחות "ורסאי" (להלן – האולם) החל לפעול בשנת 1990 באמצעות תובעת 2. מאז שנת 1999 הופעל האולם על ידי תובעת 1. תובעים 6-3 היו בזמנים הרלוונטיים לתביעה מנהלים ובעלי מניות בתובעות 1 ו-2. תובע 5 נפטר בשנת 2009, ותחתיו באו יורשיו כתובעים.
2.האולם שכן בקומה השלישית והעליונה בבנין תעשייתי ברחוב דרך בית לחם 150 ירושלים. במהלך חתונה שארעה באולם ביום 24.5.01 ארע אסון הקריסה של רצפתו (להלן – האירוע). 23 איש נהרגו ומאות נפצעו.
3.הנתבעת הנה חליפתה של סהר-ציון חברה לביטוח בע"מ, שביטחה בתקופה הרלוונטית לתביעה את האולם בפוליסה "מכלול לעסק – ביטוח לבית העסק" (להלן – הפוליסה). לטענת התובעים, הפוליסה שרכשו מהנתבעת מכסה את הנזקים שנגרמו להם כתוצאה מהאירוע. התובעים פנו לנתבעת בדרישה לשפותם על נזקים אלה. הנתבעת דחתה את הדרישה במכתב מיום 8.5.04, בטענה שהאירוע אינו מכוסה על פי הפוליסה. משכך הגישו התובעים את התובענה דנן. התביעה הוגשה ביום 19.5.04 והועמדה על סך של 7,520,807 ₪. סכום זה מורכב משערוך תקרת תגמולי הביטוח על פי רשימת הפוליסה בגין נזקים למבנה, לתכולה, אובדן רווחים וביטוח שבר מכני.
4.הנתבעת שלחה הודעות צד שלישי ל-20 אנשים וגופים, האחראים לשיטתה ברשלנותם להתרחשות האירוע מתוקף היותם מעורבים בתכנון ובהקמת הבנין, מחזיקי אולמות אירועים בבנין, ורשויות סטטוטוריות שכשלו בפיקוח על הבניה והבטיחות. בישיבת קדם משפט מיום 27.4.06 החליט השופט ב' אוקון (בפניו נדון התיק בתחילה) שלא להיעתר לבקשת הנתבעת לאיחוד הדיון בתיק זה עם ת"א 6012/04 ואח' המתנהלים גם הם בבית משפט זה בתביעתם של מאות נפגעי הגוף באירוע נגד האנשים והגופים הנושאים, לפי הנטען, באחריות לנזק. משעבר התיק להידון בפניי, הועלתה בשנית בקשת הנתבעת לאיחוד התיקים, ובהחלטתי מיום 25.9.07 הוריתי שאין מקום לשנות מהחלטת השופט אוקון. עוד החלטתי אז כי בשלב ראשון תתברר טענת ההגנה של הנתבעת בדבר העדר כיסוי ביטוחי לאירוע.
5.בישיבת קדם משפט מיום 12.3.08 הושגה הסכמה דיונית בין התובעים לבין הנתבעת, שקיבלה תוקף של החלטה, באשר לראיות שיובאו במסגרת שמיעת התיק, ובאשר לעובדות שלא יהיה צורך להוכיחן בראיות. וזו לשון ההסכמה:
"א.מוסכם כי התמוטטות המבנה נבעה מפגם או פגמים שהיו טבועים בו קודם לכן, ובצירוף עומס המשקל שנגרם בעת ריקוד של כ-300 עד 400 אנשים ברחבת הריקודים.
ב.לנוכח הסכמה זו, מוותרים שני הצדדים על הבאת ראיות בשאלת סיבות ההתמוטטות. יחד עם זאת, הנתבעת תהיה רשאית להגיש כראיה לפי סעיף 42א לפקודת הראיות את פסק הדין הפלילי שניתן נגד התובעים 3, 5 ו-6, בתנאי ולאחר שפסק דין זה ייעשה חלוט.
ג.ככל שהנתבעת תעלה במסגרת הראיות והסיכומים טענות שאינן כלולות בכתב הגנתה, הרי שהדבר ייעשה על תנאי, באופן שייראו את הנתבעת כמבקשת לתקן את כתב הגנתה, וההכרעה האם להתיר את התיקון תיכלל בפסק הדין".
6.במועד השלמת סיכומי הצדדים (17.5.09) היה תלוי ועומד בבית המשפט העליון ערעורם של תובעים 3, 5 ו-6 על פסק הדין של בית המשפט המחוזי שדחה את ערעורם על ההרשעה והעונש שנפסקו נגדם בבית משפט השלום. פסק הדין של בית המשפט העליון ניתן ביום 5.7.10, ובמועד זה התמלא התנאי שנקבע בסעיף ב' להסכמה הדיונית לצורך הסתמכות הנתבעת על פסק הדין בהליך הפלילי. סמוך לאחר מכן ניתן על ידי פסק דין בתביעה ביטוחית שהגישה בעלת נכס אחר בבנין בו עסקינן, נגד המבטחת שלה בגין הרס המפעל ותכולתו כתוצאה מאירוע הקריסה (ת"א 40162-08-10 מ.ש. מוצרי אלומיניום בע"מ נ' אריה חברה לביטוח בע"מ, פסק דין מיום 29.11.10). התובעת באותו הליך ערערה על פסק הדין לבית המשפט העליון (ע"א 453/11). בשים לב לדמיון (שאינו מגיע כדי זֶהוּת) בין שתי הפוליסות, ולכך שמדובר בשתי תביעות ביטוחיות המתייחסות לקריסת אותו בנין, סברתי כי יהיה זה נכון להמתין לפסק הדין של בית המשפט העליון בערעור. פסק הדין של בית המשפט העליון ניתן ביום 21.8.13, והוא ייקרא להלן "פסק הדין המקביל".
7.לאחר כתיבת ההחלטה, וטרם נתינתה, זימנתי את הצדדים לישיבה (ביום 16.4.15) בה הצגתי בפניהם הצעה לפשרה. סברתי כי בנסיבות המקרה ראויה היא דרך הפשרה על פני הדרך של חיתוך הדין. התובעים קיבלו בעיקרון את ההצעה, ואילו הנתבעת הודיעה כי אינה מקבלת אותה. משכך ניתנת בזאת ההחלטה בשאלת הכיסוי הביטוחי.
הפוליסה
8.התובעים רכשו מהנתבעת את הפוליסה סמוך לתחילת הפעלת האולם בשנת 1990, וחידשו אותה במהלך השנים, להוציא תקופות מסוימות בהן ביצעו את הביטוח בחברת ביטוח אחרת (ראו למשל ת/4 – מכתבו של תובע 6 לסוכן הביטוח דוד פריג' בו ביקש תובע 6 את ביטול הפוליסה החל מיום 28.2.95 עקב חילוקי דעות שונים; ג/6 – בקשה שהעביר הסוכן לנתבעת בדצמבר 1998 לביטול הפוליסה מכיוון שהמבוטחים "עשו במקום אחר כנראה בזול יותר"). להוציא אותן הפסקות, חודשה הפוליסה מדי שנה אצל הנתבעת באמצעות הסוכן פריג'. ביום 23.2.01 חודשה הפוליסה עד לסוף שנת 2001 (לאחר שהסתיימה ביום 31.12.00 ולא חודשה עד ליום 23.2.01).
9.הפוליסה מורכבת משני מסמכים. המסמך הראשון הוא ה"רשימה", ובה פירוט של תקופת הביטוח, סוגי הביטוחים שנרכשו, סכומי הפרמיה, תגמולי הביטוח, ההשתתפות העצמית עבור כל פרק, וכיוצא בזה. המסמך השני הוא ה"ז'קט", בו מפורטים פרקי הפוליסה וכן סייגים ותנאים כלליים לכל הפרקים. הפרק המרכזי לצורך התובענה שלפנינו הוא "ביטוח אש מורחב וסיכונים נלווים" (פרק ראשון בחלק הרביעי של הז'קט). לפרק זה שלושה פרקי-משנה. פרק-המשנה הראשון (פרק 1א') הוא "ביטוח המבנה והתכולה". סעיף 1 לפרק-משנה זה מגדיר את המונח "מקרה הביטוח", כלומר את התוצאה שהתרחשותה מהווה תנאי להיווצרות החיוב בתשלום תגמולי הביטוח (ראו סעיף 1 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981). וזו לשון ההגדרה:
"מקרה הביטוח – נזק לרכוש המבוטח הנגרם על ידי אירוע תאונתי ובלתי צפוי עקב אחד מהסיכונים המכוסים בפרק 1א' והכל בהתאם לתנאים ולסייגים של פרק זה ולתנאים ולסייגים הכלליים של הפוליסה".
בסעיף 3 לפרק 1א' מצויה רשימה של הסיכונים המכוסים: אש (סעיף 3.1), התפוצצות (סעיף 3.2), נזקי מים (סעיף 3.3), פגיעה על ידי רכב מנועי (סעיף 3.4), כלי טיס (סעיף 3.5), פעולות זדון (סעיף 3.6), פרעות ומהומות (סעיף 3.7), נזקי פריצה למבנה (סעיף 3.8), התמוטטות מדפים (סעיף 3.9) ושבר שמשות (סעיף 3.10). סעיף 4 מאפשר לציין ברשימת הפוליסה הרחבה של סיכונים מכוסים נוספים: נזקי טבע (סעיף 4.1), רעידת אדמה (סעיף 4.2), פריצה (סעיף 4.3), שבר שלטים (סעיף 4.4), התבלות, קורוזיה או חלודה (סעיף 4.5). סעיף 7 מאפשר לציין ברשימה הרחבה של הכיסוי הביטוחי לתכולה מפני "כל הסיכונים", כפוף לחריגים המנויים בסעיף. בהתממש אחד הסיכונים המנויים בפרק 1א', קמה זכאותו של המבוטח לתגמולי ביטוח בגין "נזק לרכוש המבוטח הנגרם על ידי אירוע תאונתי ובלתי צפוי" שמקורו בסיכון המכוסה (הגדרת "מקרה הביטוח" שלעיל). ומהו אותו "נזק" שהתהוותו היא התוצאה המשכללת את מקרה הביטוח? התשובה לכך מצויה בחלק השני של הז'קט, המכיל הגדרות כלליות לכל חלקי ופרקי הפוליסה. בחלק זה מוגדר "'נזק' – אבדן, פגיעה או הרס פיזיים שנגרמו עקב מקרה ביטוח, כהגדרתו בכל אחד מפרקי הפוליסה".
10.טענתם הבסיסית של התובעים היא שהאירוע הנדון הוא "אירוע תאונתי ובלתי צפוי" שארע עקב "התפוצצות", הנמנית כאמור על הסיכונים המכוסים בפרק 1א' של הז'קט. נבחן טענה זאת על שני רכיביה.
"אירוע תאונתי ובלתי צפוי"
11.כאמור, על מנת שאירוע מסוים ייחשב למקרה ביטוח, אין די בכך שייגרם בו נזק לרכוש המבוטח עקב אחד הסיכונים המכוסים בפוליסה. תנאי נוסף לכיסוי הביטוחי הוא שהאירוע יהיה "אירוע תאונתי ובלתי צפוי" (הגדרת "מקרה הביטוח").
12.התובעים טוענים כי על אף שהתמוטטות רצפת האולם נבעה, כמוסכם, מפגם או פגמים שהיו טבועים במבנה קודם לכן, עדיין אירוע ההתמוטטות הוא בגדר אירוע תאונתי, משום שהתרחשותו ארעה בנקודת זמן מסוימת, בשעת ריקודים ברחבת הריקודים. התובעים נסמכים על האמור בע"א 172/89 סלע חברה לביטוח בע"מ נ' סולל בונה בע"מ, פ"ד מז(1) 311, 324, לפיו בדרך כלל קיימת "חזקה לכאורית, כי הנזק או האובדן נגרמו עקב אירוע תאונתי, והמבוטח ייצא ידי חובתו בהוכחת הנזק או האובדן בלבד". כן נסמכים התובעים על ע"א 5775/02 נווה גן (א.כ) בניה ופיתוח השקעות בע"מ נ' הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נח(2) 307. באותה פרשה נדחתה הטענה שהקמה לקויה של מבנה אינה בבחינת אירוע תאונתי ובלתי צפוי. בדחותו את הטענה קבע בית המשפט העליון כי שעה שמדובר בפרשנות פוליסת ביטוח (להבדיל מפרשנות דברי חקיקה בהקשרים אחרים) "אין להכליל בהגדרת המונח 'תאונתי' המופיע בפוליסת הביטוח גם יסוד של פתאומיות או מיידיות... אין כל סיבה להבחין, בהקשר הנדון כאן, בין נזק פיזי הנגרם לרכוש כתוצאה מהתממשות פתאומית של סיכון, לבין נזק הנגרם כתוצאה מהתממשות הדרגתית של סיכון" (שם, בעמ' 323). לטענת התובעים, בהתאם לדוקטרינת ה"גולגולת הדקה" יש לראות את הנתבעת כמי שביטחה את האולם על הפגם שהיה טבוע בו. דומה הדבר בעיניהם לע"א 300/97 חסון נ' שמשון חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נב(5) 746, שם הסתייע בית המשפט העליון בדוקטרינה זאת לצורך קביעת קשר סיבתי עובדתי בין הסיכון המכוסה בפוליסה לבין הנזק שארע למבוטח, תוך שאמר: "על פי דוקטרינת ה'גולגולת הדקה', יש לקבוע, כי חברת הביטוח, בהתקשרה בחוזה עם המבוטח, צריך שתקבלו על מעלותיו ועל חסרונותיו" (שם, בעמ' 762). זאת ועוד, התובעים טוענים כי מאחר שבמכתב הדחייה לא ציינה הנתבעת כי הטעם לדחיית התביעה הוא שההתמוטטות נבעה מפגם הטבוע בנכס, מנועה היא מלעשות שימוש בטעם זה כטענת הגנה במשפט. זאת בהתאם להנחיות המפקח על הביטוח, האוסרות על חברת ביטוח לטעון טענות שלא נכללו במכתב הדחייה, אלא אם כן מדובר בנימוק דחייה שלא ניתן היה לדעת עליו במועד דחיית תביעת המבוטח.
13.הנתבעת טוענת מנגד כי קריסת רצפת האולם אינה "אירוע תאונתי ובלתי צפוי" אלא אירוע שהתפתח בצורה הדרגתית ומתמשכת כתוצאה מהקמת המבנה בשיטת ה"פל-קל", שהתבררה כשיטת בניה לקויה והיוותה הגורם המכריע לנזק. אופיו ההדרגתי של האירוע, מלבד ששולל את קיומה של תאונה, נופל לגדרי סייג מפורש בסעיף 2.1 לפרק הראשון בחלק הרביעי של הפוליסה, לפיו "הביטוח לפי פרק זה אינו מכסה מקרה ביטוח שנגרם במישרין או בעקיפין על ידי ו/או כתוצאה מתהליך הדרגתי מכל סוג שהוא". בעניין זה נסמכת הנתבעת על הקביעות שנפסקו בהליך הפלילי שהתנהל נגד תובעים 3, 5 ו-6 בבית משפט השלום בירושלים (ת"פ 3386/03 מדינת ישראל נ' עדי ואח', הכרעת דין מיום 27.10.04), בערעור לבית המשפט המחוזי (ע"פ 9942/05 עדי ואח' נ' מדינת ישראל, פסק דין מיום 25.9.06) ובבקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון שנדונה כערעור (רע"פ 9188/06 עדי ואח' נ' מדינת ישראל, פסק דין מיום 5.7.10). בית משפט השלום הרשיע את שלושת התובעים בעבירות של גרימת מוות ברשלנות וחבלה ברשלנות. ההרשעה אושרה על ידי בית המשפט המחוזי ובית המשפט העליון. בפסק הדין בערעור אמר בית המשפט המחוזי (בפסקה 30):
"אין חולק, כי קריסת רצפת האולם נבעה מכשל מבני תכנוני של קורות הרצפה (תקרת הקומה שמתחתיה), ומוסכם על הצדדים כי כשל זה נוצר מ'שבר גזירה' של קורות התקרה, שנבנו בשיטת ה'פל-קל'. מעדותו של המהנדס שוורץ עולה, כי התופעה החריגה של שקיעת מרצפות האולם, כפי שתוארה על-ידי העדים, היוותה אות אזהרה לקיומו של כשל מבני; כי קיימת אפשרות סבירה שתופעה זו נבעה מכשל מבני, שמקורו בשיטת ה'פל-קל', ובין-השאר משבר גזירה או סדק גזירה; וכי מהנדס מיומן, לו הוזמן לבדוק את הליקוי, היה מגלה הכשל המבני-התכנוני, בין באופן ישיר ובין באמצעות היוועצות במהנדס נוסף, אף אם מדובר היה בכשל סמוי. מר שוורץ העיד, כי מקורותיה של תופעת שקיעת ריצוף יכולים להיות 'רבים ומגוונים', ולכן יש לבדוק היטב את 'מקור הנזק' (עמ' 48), ובעיקר מקום בו מדובר על תופעה חריגה במימדיה, כמו שנתגלתה במקרה הנדון (עמ' 49). לשאלה, האם תופעה של 'בריחת חול' מתחת למרצפות הגורמת לשקיעת הריצוף הנה תופעה מוכרת, השיב: 'תופעה חריגה'. לא תופעה שקורית, זה קורה מבעיות רטיבות או ליקוי מבני או צורה שלמה של גורמים או שילוב מספר גורמים ובדיוק זו הסיבה שצריך לחקור ולבדוק מה הגורם' (עמ' 60). עוד ציין, כי דווקא משום שסדק ברצפה או התרופפות של התקרה אינם נראים לעיין, היה מהנדס מיומן בודק היטב את המבנה (עמ' 65)".
משכך טוענת הנתבעת כי קריסת הרצפה נבעת משיטת בניה כושלת, היינו מפגם הטבוע בנכס ומהווה בלאי טבעי ותכונה פנימית שמלווה את הנכס מיום הקמתו. נזק הנגרם כתוצאה מפגם כזה אינו יכול להיחשב ל"אירוע תאונתי", כפי שנקבע בפרשת סלע (עמ' 324): "בהיעדר אמירה מפורשת סותרת... אין כיסוי ביטוחי לנזק שנגרם כתוצאה מבלאי רגיל של הנכס המבוטח... או מפגם הטבוע בנכס... או הנובע מטבע הברייה".
14.הנתבעת טוענת כי דוקטרינת ה"גולגולת הדקה" אינה תקפה במקרה שלפנינו. דוקטרינה זו יפה למצב בו המבטח לוקח על עצמו לבטח מבוטח בעל נתוני רקע מסוימים, אשר בעטיים הנזק שנגרם לו שונה מהנזק שהיה נגרם לו אלמלא אותו רקע. ה"גולגולת הדקה" אינה יכולה להעניק כיסוי ביטוחי לסיכון שאינו מכוסה בפוליסה (התמוטטות מבנה) אשר הסיבה המכרעת להתרחשותו – להבדיל מנתון העומד ברקע הגרימה – היא, כפי שנפסק בהליכים הפליליים, שיטת ה"פל-קל", שאינה תוצאה של סיכון מכוסה. החלת דוקטרינת ה"גולגולת הדקה" על נסיבות מעין אלה תוביל לביטול הוראות ברורות בפוליסה, שאינן כוללות ברשימת הסיכונים המכוסים סיכון של התמוטטות, ובכך תפגע בעסקה רצונית בין הצדדים לרכישת כיסוי ביטוחי לסיכונים מוגדרים. ממילא גם לא ניתן להקיש מפרשת חסון לענייננו, הן מאחר ששם דובר בפוליסת ביטוח חיים ואילו אצלנו מדובר בפוליסה לביטוח רכוש, והן מאחר שלשון הפוליסה הוא העיקר לצורך קיומו של כיסוי ביטוחי, והרי לא ידוע מהם תנאי הפוליסה שנדונו בפרשת חסון בהשוואה לתנאי הפוליסה דכאן. זאת ועוד, הסוגיה שנדונה בפרשת חסון הייתה פרשנות המונח "בלעדיות" שבפוליסה בהקשר של בחינת הקשר הסיבתי בין הסיכון המבוטח לבין הנזק, ואילו הסוגיה שלפנינו סבה על הפרשנות שיש לתת למונח "אירוע תאונתי" המופיע בפוליסה.
15.לדעתי, התובעים הוכיחו כי התמוטטות רצפת האולם הייתה אירוע תאונתי בלתי צפוי. הדרישה לכך שהנזק המכוסה בפוליסה ייגרם כתוצאה מאירוע תאונתי בלתי צפוי, מבטאת עיקרון יסוד בדיני ביטוח לפיו אין ביטוח של נזק שהינו בגדר הוודאי (ע"א 1530/02 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' יובלים אגודה שיתופית, פ"ד נח(6) 822, 839). אלמנט אי-הוודאות בהתממשות הסיכון המבוטח, הוא אבן הראשה בכל חוזה ביטוח. הסיכון הוא אחד מארבעת יסודותיו של מקרה הביטוח (לצד יסוד הנזק, יסוד הסיבתיות ויסוד הזמן: ע"א 3182/02 אשד (1980) מהנדסים ויועצים תעשייה ניהול ומכון בע"מ נ' המגן חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נח(2) 179, 188). יסוד הסיכון הנו הכרחי להתגבשותה של אחריות ביטוחית: "באין סיכון אין ביטוח" (ע"א 8972/00 שלזינגר נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נז(4) 817, 834). "נקודת המוצא להגדרת אותו סיכון הינה מטרתו הבסיסית של חוזה הביטוח – הענקת הגנה למבוטח מפני סיכונים ולא מפני ודאות" (שם, שם). מטרה בסיסית זאת גוררת אחריה את הדרישה שהאירוע אשר כלפי התרחשותו נעשה הביטוח, לא יהיה סתם אירוע אלא אירוע מסוג של "מקרה": "המרכיב החשוב בביטוי 'מקרה ביטוח' הוא היותו 'מקרה', היינו, לא ניתן לצפות מראש אם יתרחש, ובמקרה של ביטוח חיים – מתי יתרחש. לשון אחר, במושג 'מקרה ביטוח' מתגלמת אחת מתכונות היסוד של מוסד הביטוח – הביטוח מגן על המבוטח מפני אירועים בלתי צפויים" (ש' ולר, חוק חוזה הביטוח, תשמ"א- 1981 (כרך ראשון, 2005) עמ' 182; ראו עוד מ' יפרח, ר' חרל"פ, ששון – דיני ביטוח (מהדורה שניה, 2001) 227; י' אליאס, דיני ביטוח (מהדורה שניה, 2009) 412).
"מקרה ביטוח" הוא אפוא מקרה שהתרחשותו בעת רכישת הביטוח צריכה להיות מוטלת בספק. הדרישה ל"תאונתיוּת" הנה ביטוי נרדף לדרישה לאקראיות הנזק. בהתאם לכך נאמר בפרשת סלע (עמ' 325) כי נזקים שהנם "פרי של פגם טבעי או של תכונה פנימית של הרכוש המבוטח" אינם באים בגדרו של "אירוע תאונתי". ועוד נאמר שם (בעמ' 323) כי "מקובל להבחין בשתי משמעויות של הביטוי 'אירוע תאונתי': האחת, סובייקטיבית, מתייחסת אל מאורע כתאונתי בשל אי היותו פרי מעשה (או מחדל) מכוון או מתוכנן מצדו של המבוטח; השנייה, אובייקטיבית, פניה אל מהלך העניינים הלא טבעי שהוביל לנזק... אין לראות בנזק פרי 'תאונה' מקום בו גרימתו הינה תוצאה של מהלך העניינים הטבעי והרגיל".
16.לגבי המשמעות הסובייקטיבית של הביטוי "אירוע תאונתי", הובהר בפרשת סלע (עמ' 325) כי "רשלנותו של המבוטח אינה שוללת את היותו של הנזק פרי אירוע תאונתי ואינה הופכת את הנזק לוודאות", ולפיכך מקומה של שאלת רשלנות המבוטח "אינו בדיון על הכיסוי הביטוחי הכולל (נזק או אובדן תאונתי או בלתי צפוי מכל סיבה שהיא), אלא בדיון על החריגים לכיסוי זה" (ראו בדומה פרשת אשד, עמ' 189-188). ממילא, אין בקביעות שניתנו בהליכים הפליליים בדבר רשלנותם של תובעים 3, 5 ו-6 שגרמה לאסון, כדי לשלול מהאירוע את אופיו כאירוע תאונתי בלתי צפוי.
17.כאמור, בנוסף להיבט התאונתי-הסובייקטיבי של האירוע, צריך שהאירוע יהיה בעל אופי תאונתי גם מהבחינה האובייקטיבית. אילו התמוטטות רצפת האולם הייתה נגרמת אך ורק מהשימוש בשיטת ה"פל-קל" בעת הקמת המבנה, כי אז לא היה ניתן לראות בהתמוטטות משום אירוע תאונתי. במצב כזה, אף שההתמוטטות ארעה בנקודת זמן מוגדרת וממוקדת, מאחר שמקורה בשיטת בניה לקויה שקיננה בנכס כל העת מאז הקמתו, לא היה בנמצא אירוע חיצוני ואקראי שגרם לנזק, אלא הסיבה הבלעדית לנזק הייתה פגם הנובע מטבע בריאתו של הבנין, שהיה טבוע בו מאז ומתמיד. פגם אינהרנטי שכזה עושה את התרחשות הנזק לוודאית, וככזה אינו מסוגל לחולל אירוע תאונתי (פרשת סלע, עמ' 324; פרשת נווה גן, עמ' 322).
18.דא עקא, שבהתאם להסכמת הצדדים, התמוטטות הרצפה נבעה לא רק מהשימוש בשיטת ה"פל-קל". על פי ההסכמה הדיונית, "התמוטטות המבנה נבעה מפגם או פגמים שהיו טבועים בו קודם לכן, ובצירוף עומס המשקל שנגרם בעת ריקוד של כ-300 עד 400 אנשים ברחבת הריקודים". כלומר, ההתמוטטות נבעה משילובם יחד של שני גורמים: גורם ראשון – הפגם שהיה טבוע במבנה (שיטת ה"פל-קל"); גורם שני – העמסת משקל של פעילות ריקוד המתבצעת על ידי מאות אנשים בקטע מתוחם (רחבת הריקודים) של הרצפה בעלת הפגם הטבוע. הסכמה זאת שוללת את הגדרת האירוע כאירוע ודאי ולא תאונתי. מספר טעמים לכך:
19.ראשית, נזק הנגרם מפגם הטבוע בנכס מעצם בריאתו אינו נחשב לאירוע תאונתי, משום שנעדר ממנו יסוד חוסר הוודאות שבהתרחשות הנזק (אליאס, לעיל, בעמ' 413; ולר, לעיל, בעמ' 182; ד' מ' ששון, דיני ביטוח (1988) 115-110; ת"א (שלום חיפה) 1031/00 ליפשיץ נ' אררט חברה לביטוח בע"מ (26.3.04) בפסקה 6). פועל יוצא מכך הוא, שגם כאשר טבוע בנכס המבוטח פגם פנימי, אין בנתון זה כשלעצמו לשלול אירוע תאונתי, אלא נדרש להראות בנוסף שאותו פגם פנימי צפוי היה לגרום בוודאות לנזק, במסגרת מהלך העניינים הטבעי והרגיל. מטעם זה נפסק כי כאשר התרחשות הנזק בשל פגם פנימי הטבוע בנכס לא הייתה צפויה בכל מקום ובכל מצב אלא רק בהתקיימם של תנאים חריגים, אין לומר כי הנזק שהתרחש בפועל היה נזק ודאי שאינו מכוסה בפוליסה (ע"א 126/80 Guardian Eastern Insurance Company Ltd נ' א' רוסמן ושות' בע"מ, פ"ד לו(3) 295, 299-298). הוא הדין לענייננו: מאחר שהתמוטטות הרצפה לא הייתה צפויה בכל עת ובכל מצב, אלא התרחשה רק בנקודת זמן קונקרטית בה נמצאו בין 300 ל-400 אנשים במצב של ריקוד ברחבת הריקודים, המתרכזת באמצע האולם ושטחה (כ-100 מ"ר) עומד על פחות מעשירית שטח כל האולם (סעיף 16 לתצהיר עדות ראשית של תובע 6), אין לומר כי ההתמוטטות הייתה נגרמת בוודאות בשל הבניה הלקויה בשיטת ה"פל-קל" גם אלמלא עומס המשקל שיצרו מאות הרוקדים על מקטע צר וממוקד באולם.
20.שנית, הסכמת הצדדים האמורה לא קבעה מדרג בין שני הגורמים להתמוטטות אלא ציינה שני גורמים שווי ערך מבחינת כוחם הסיבתי: "התמוטטות המבנה נבעה מפגם או פגמים שהיו טבועים בו קודם לכן, ובצירוף עומס המשקל שנגרם בעת ריקוד של כ-300 עד 400 אנשים ברחבת הריקודים". מכאן, שהנתבעת אינה רשאית לטעון על בסיס ההסכמה כי הבניה בשיטת ה"פל-קל" היא הסיבה המכרעת להתמוטטות, בעוד עומס המשקל על רחבת הריקודים שימש סיבה משנית ורחוקה יותר לאירוע. בנסיבות אלה אין תחולה לכלל המגביל את אחריות המבטח לנזק שסיבתו הקרובה – רוצה לומר: סיבתו המכרעת או הישירה – היא הסיכון המבוטח (ששון, לעיל, בעמ' 119-118; אליאס, לעיל, בעמ' 427-426; ולר, לעיל, בעמ' 191-185). מאחר שעל פי ההסכמה, ההתמוטטות נבעה משני גורמים שווי ערך מבחינת מידת קרבתם לנזק, הרי "די שאחד הסיכונים יהיה מכוסה בפוליסה על מנת שהמבטח יחוב בגין אירוע הנזק" (אליאס, לעיל, בעמ' 429; ולר, לעיל, בעמ' 193-192). יפים לכאן הדברים שנאמרו בע"א 713/89 ציון חברה לביטוח בע"מ נ' תשובה, פ"ד מו(1) 63, 70, לגבי אירוע של טביעת סירה כתוצאה מתקלה במנועהּ שהובילה לעצירת הסירה ולחדירת מים לתוכה: "גם על-פי פירוש המונח 'סיכון ימי' כפשוטו ועל-פי מבחן השכל הישר, אירעה הטביעה דנן עקב 'סיכון ימי'. במקרה דנן, הים לא היה, אמנם, הגורם הראשוני בשרשרת האירועים שיצרו את הסיכון. הפסקת פעולת המנוע ונומך הירכתיים הם שיצרו את הסיכון הראשוני. אך הים היה גורם-בלעדיו-אין לטביעת הסירה, ולו לא הייתה אותה עת הסירה בים, לא היה נגרם הנזק שנגרם עקב הטביעה" (למקרה דומה בו הוחל אותו עיקרון, ראו ת"א (שלום ת"א) 33868/05 ש. י. אדרי יזמות פרויקטים והשקעות בע"מ נ' שירביט חברה לביטוח בע"מ (29.11.06) בפסקה 12). הוא הדין למקרה שבפנינו, בו על פי הסכמת הצדדים התמוטטות הרצפה נבעה מ"צירוף" של שני גורמים. משמעות הדיבור "צירוף" – באספקלריה של קשר סיבתי ("התמוטטות המבנה נבעה") – אינה אלא שכל אחד מהגורמים לא הספיק לבדו לגרימת התוצאה. במילים אחרות: עומס המשקל ברחבת הריקודים היווה סיבה-בלעדיה-אין להתמוטטות הרצפה, במובן זה שאלמלא עומס המשקל לא הייתה מתרחשת ההתמוטטות חרף הקמת הרצפה בשיטת ה"פל-קל" (כפי שאלפי מבנים בישראל שנבנו באותה שיטה נותרו לעמוד על תילם עד היום: עדות מנהל מחלקת תביעות של הנתבעת, עו"ד אילן גרמיזה, בעמ' 76 שו' 18-17 לפרוטוקול).
21.שלישית, לא נעלמה מעיניי טענת הנתבעת בסיכומיה כי אף לא אחד משני גורמי הנזק המוסכמים – שיטת ה"פל-קל" ועומס המשקל – נובעים מסיכונים המכוסים בפוליסה. אלא שמקומה של טענה זאת אינו בפרק הנוכחי, בו נבחנת השאלה האם אירוע ההתמוטטות נחשב ל"אירוע תאונתי ובלתי צפוי" לצורכה של הגדרת "מקרה הביטוח" בפוליסה. כפי שצוין לעיל, הגדרה זאת כוללת בתוכה מספר רכיבים, בהם הדרישה להתרחשות נזק "הנגרם על ידי אירוע תאונתי ובלתי צפוי עקב אחד מהסיכונים המכוסים". קטע זה מתייחס לשני תנאים נפרדים: (א) "אירוע תאונתי ובלתי צפוי"; (ב) "עקב אחד מהסיכונים המכוסים". עניינו של התנאי הראשון, בקיומו של סיכון בר-ביטוח (היינו נזק שאינו ודאי). עניינו של התנאי השני, בכך שאותו סיכון בר-ביטוח יימנה (כל עוד לא מדובר בביטוח מפני "כל הסיכונים") על הסיכונים המכוסים בפוליסה. כדי שהנזק שנגרם למבוטח יהיה בר-ביטוח, אין הכרח שגרימתו תהא תוצאה של סיכון מבוטח. שעתה של שאלה אחרונה זו תגיע בהמשך, ואין לערבב בינה לבין השאלה הנדונה כעת.
22.רביעית, מסיכומי הנתבעת עולה כי טענתה בדבר היותה של שיטת ה"פל-קל" סיבה מכרעת להתמוטטות, אמנם אינה נסמכת על ההסכמה הדיונית בהליך זה, אלא על הממצאים שנקבעו בהליך הפלילי נגד חלק מהתובעים, וכן על הממצאים שנקבעו בהליך הפלילי נגד ארבעת המהנדסים של הבנין (ת"פ (מחוזי י-ם) 3120/02 מדינת ישראל נ' רון ואח', הכרעת דין מיום 17.12.06; ע"פ 9815/07 רון ואח' נ' מדינת ישראל, פסק דין מיום 26.11.08). גם טענה זו אינה יכולה להתקבל.
בהליך הפלילי שהתנהל נגד חלק מהתובעים אכן נאמר על ידי בית המשפט כי ההתמוטטות נבעה מבנית קורות הרצפה בשיטת ה"פל-קל", אולם לא נאמר בהכרעת הדין של בית משפט השלום או בפסקי הדין של ערכאות הערעור כי שיטת הבניה הכושלת הייתה הגורם הבלעדי או המכריע להתמוטטות. אם כבר, בהכרעת הדין נקבע כי מספר שבועות לפני האירוע נתגלה ברצפת האולם "פגם רחב ידיים, שחלקו ברחבת הריקודים, וכי אחת הסיבות שנשקלו כמונחות ביסוד הפגם, היא תנועתו של חול (או כל חומר מילוי אחר) המונח ביסוד הריצוף, ושבאה בשל העומס הנוצר על רחבת הריקודים כתוצאה מהשימוש התכוף בה, ע"י מספר רב של מחוללים" (פסקה 27; ההדגשה הוספה). בהמשך דובר שם על היותו של הנכס "אולם רחב ידיים, שמאות קרואים התקהלו בו מדי ערב ויצאו במחול באזור רחבת הריקודים, ולעתים קרובות במחולות שקפיצות לא מבוטלות שזורות בהם" (פסקה 36). בפסק הדין של בית המשפט המחוזי בערעור הובהר (בפסקה 13) כי בהכרעת הדין לא נצרך בית משפט השלום לקבוע קשר סיבתי בין הכשל המבני לבין הליקוי בריצוף "שכן לדידו הסוגיה הינה אחרת". בפסק הדין של בית המשפט העליון נאמר כי "באולם ורסאי התארחו מדי יום מאות אנשים, וכי השקעים שבהם הבחינו המערערים היו מצויים ברחבת הריקודים, אשר נעמסה מדי יום בעומס מוגבר שנבע ממשקל הרוקדים הרבים שהצטופפו בה, ומן העומס הדינאמי שיצרו הרוקדים בתנועתם" (פסקה 37). ועוד נאמר שם: "באולם ורסאי התארחו מדי יום מאות אורחים, וכי האזור שבו נתגלו השקיעות – אזור רחבת הריקודים – נשא באופן קבוע בעומס מוגבר בעת הארועים" (פסקה 47). זאת ועוד, שלוש הערכאות חזרו והזכירו בפסקי דינן את העובדה שמספר שבועות לפני האסון התגלתה ברחבת הריקודים "לפתע" שקיעה של המרצפות (בית משפט השלום, פסקאות 36, 44; בית המשפט המחוזי, פסקאות 12, 24, 26; בית המשפט העליון, פסקה 51). פסק הדין של בית המשפט העליון אף פותח במילים: "ביום 24.5.2001, בעיצומה של חגיגת נישואין רבת משתתפים שנערכה באולם השמחות 'ורסאי' שבירושלים, קרסה לפתע רצפת האולם" (ההדגשה הוספה). רוצה לומר: לא רק שקיעת המרצפות התרחשה באופן פתאומי, אלא גם קריסת הרצפה הייתה פתאומית. ממד הפתאומיות, הן של השינויים בריצוף ברחבת הריקודים סמוך לפני האירוע והן של קריסת הרצפה בשעת האירוע, שולל מתוכו הוא קיומו של נזק צפוי וודאי. ודוק: גם אילו גרימת האירוע הייתה מתרחשת בתהליך הדרגתי, עדיין לא היה בכך כשלעצמו לשלול מהאירוע את אופיו כאירוע תאונתי בלתי צפוי (פרשת נווה גן, עמ' 323). עם זאת, אף שיסוד הפתאומיות אינו תנאי הכרחי לקיומו של אירוע תאונתי, מקום בו מתקיים באירוע גם יסוד הפתאומיות, כי אז יש בכך לחזק ולבסס את המסקנה בדבר היותו אירוע תאונתי בלתי צפוי, שהרי "תאונה מעצם טיבה הינה בלתי צפויה, בלתי מכוונת ופתאומית" (ע"א 2230/92 צמח נ' "ציון" חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מח(2) 256, 263-262; ראו עוד ע"א 779/89 שלו נ' סלע, פ"ד מח(1) 221, 231; אליאס, לעיל, בעמ' 416). מכאן, שפסקי הדין בהליך הפלילי נגד חלק מהתובעים מוכיחים את ההיפך מן המבוקש על ידי הנתבעת.
23.ההסכמה הדיונית בתיק דנן התירה לנתבעת "להגיש כראיה לפי סעיף 42א לפקודת הראיות את פסק הדין הפלילי שניתן נגד התובעים 3, 5 ו-6", אך לא את פסק הדין שניתן בהליך הפלילי נגד מהנדסי הבנין. לכן לגבי פסק הדין נגד המהנדסים חל האמור בסעיף ב' להסכמה הדיונית, לפיו "לנוכח הסכמה זו, מוותרים שני הצדדים על הבאת ראיות בשאלת סיבות ההתמוטטות". הגשת פסק הדין נגד המהנדסים אינה אפשרית אף במנותק מההסכמה הדיונית. סעיף 42א לפקודת הראיות קובע את קבילותם כראיה במשפט אזרחי של ממצאיו ומסקנותיו של פסק דין חלוט במשפט פלילי "אם המורשע או חליפו או מי שאחריותו נובעת מאחריות המורשע, ובכלל זה מי שחב בחובו הפסוק, הוא בעל דין במשפט האזרחי". התובעים, בעלי האולם, אינם חליפיהם של המהנדסים ואינם נושאים באחריות כתוצאה מאחריותם של המהנדסים. אם נדרשת הוכחה לכך, הרי היא מצויה בהחלטת בית המשפט המחוזי להפריד בין ההליך הפלילי נגד התובעים לבין ההליך הפלילי נגד המהנדסים וקבלן הבנין, ולהעביר את ההליך נגד התובעים לבית משפט השלום בעוד ההליך נגד המהנדסים והקבלן המשיך להתברר בבית המשפט המחוזי. בין היתר נאמר בהחלטת בית המשפט כי "הנאשמים 9-6 [תובעים 3, 5 ו-6 דנן ואחד מעובדי האולם] אינם צד לעבירות המיוחסות לנאשמים 5-1 [המהנדסים והקבלן]... אי-נקיטת אמצעי זהירות ביחס לשקע שהתגלה ברצפת אולם האירועים כחודש וחצי לפני האסון לא הופכת את הנאשמים 9-6 לצדדים לעבירות שביצעו נאשמים 5-1 קודם לכן, אשר יסודן בתכנון האולם ובבנייתו, ואשר לא היו ידועות כלל לנאשמים 9-6" (ת"פ (מחוזי י-ם) 3120/02 מדינת ישראל נ' רון ואח', פ"מ תשס"ב(2) 724, 747-746). טענת הנתבעת בסיכומיה, לפיה היא חליפתם של המהנדסים, אינה יכולה להתקבל, שכן הנתבעת לא ביטחה את המהנדסים בקשר לפוליסת הביטוח נשוא התביעה שלפנינו.
מעבר לצורך ומבלי לגרוע מהאמור, יצוין כי בהליך הפלילי נגד המהנדסים נקבע קשר סיבתי בין שיטת ה"פל-קל" לבין קריסת הרצפה, במובן זה שהבניה ב"פל-קל" הייתה סיבה-בלעדיה-אין לקריסה, אך לא נאמר בפסק הדין כי שיטת ה"פל-קל" הייתה הגורם הבלעדי או המכריע לקריסה (להבחנה, בדיני הביטוח, בין סיבה-בלעדיה-אין לבין סיבה ישירה-מכריעה להתרחשות הנזק, ראו ולר, לעיל, בעמ' 188). נהפוך הוא: הובהר בפסק דינו של בית המשפט העליון בערעור המהנדסים כי אחריותם לקריסה בשל שיטת הבניה הכושלת אינה סותרת את אחריותם הנפרדת לאותה קריסה של בעלי האולם, בין היתר בשל עומס יתר, שכן "מדובר ברשלנויות נפרדות שלכל אחת מהן קשר סיבתי לתוצאה" (פסקה 78). יתר על כן, בית המשפט העליון עמד בפסק דינו זה על קיומו של "חשש מיוחד באשר לעמידותן של רצפות פל-קל באולמי שמחות בהם יוצרים הרוקדים עומס דינאמי מוגבר" (פסקה 28), ואף היה מוכן להניח "כי מסיבה זו או אחרת... הועמסה רצפת ורסאי בעומס יתר", תוך שהסביר כי "לא יהא בכך כדי לשלול את אחריות המערערים לתוצאות האסון. לכל היותר ניתן לומר במקרה כזה כי ישנו גורם נוסף או גורמים נוספים האחראים לאירועים שסופם בכשל" (פסקה 59). באופן דומה, נאמר בהכרעת הדין של בית המשפט המחוזי "כי התנהגותו של הנאשם אינה חייבת להיות הסיבה היחידה והתכופה להתרחשות התוצאה, אולם עליה להיות בעלת תרומה הכרחית לגרימתה כפי שארעה" (פסקה 272). עוד נקבע שם: "לא מן הנמנע, כי התנודות שהורגשו על ידי אנשים שונים ברצפת אולמי ורסאי נבעו, כפי שטוענים המומחים מטעם התביעה, מירידה משמעותית בתדר הבסיסי של קטעי הרצפה בגבולות אזור ההרס בשילוב השפעות דינאמיות של הרקדת מספר רב של אנשים על פני רצפה זו" (פסקה 430). בהמשך הוזכר בהכרעת הדין "חשש מיוחד באשר לאפשרות אי ההתאמה של שיטת פל-קל לשימוש קונקרטי של אולם שמחות, שבו הרוקדים ברחבת הריקודים יוצרים עומס דינמי מעבר למקובל במבנים רגילים" (פסקה 601).
24.סיכומם של דברים הוא שאין בהסכמה הדיונית או בפסקי הדין בהליכים הפליליים השונים שהתנהלו בקשר לאסון ורסאי כדי לשלול מאירוע התמוטטות הרצפה את אופיו כאירוע תאונתי בלתי צפוי. יתר על כן, ההסכמה הדיונית ופסקי הדין הפליליים מספקים הוכחה פוזיטיבית לממד הפתאומי, החיצוני והבלתי-ודאי שהיה גלום באירוע (לצד הפגם הפנימי שהיה טבוע בנכס). מכל מקום, במצב הדברים המתואר ניצבת לימין התובעים לכל הפחות ההלכה שנקבעה בפרשת סלע, לפיה חזקה לכאורה על הנזק שנגרם עקב אירוע תאונתי. חזקה לכאורית זו לא נסתרה על ידי הנתבעת, אלא דווקא התובעים הם אלו שהוכיחו (באמצעות ההסכמה הדיונית ופסקי הדין הפליליים) כי האירוע שילב בתוכו (גם) רכיב תאונתי המספיק להכרה בקיומו של סיכון בר-ביטוח. אולם האם הוכח על ידי התובעים כי סיכון זה נמנה על הסיכונים המכוסים בפוליסה? לשאלה זו נפנה כעת.
"התפוצצות"
25.התובעים טוענים כי הסיכון שגרם לקריסת הרצפה הוא "התפוצצות", הנכללת בסיכונים המכוסים על פי סעיף 3 לפרק 1א' של הפוליסה. לעומתם טוענת הנתבעת כי הסיכון שגרם לקריסת הרצפה הוא "התמוטטות מבנה", וסיכון זה אינו מופיע ברשימת הסיכונים האמורה.
26.עד שנבוא לברר את עמדת התובעים בדבר התממשותו של סיכון ההתפוצצות, יש להקדים ולדחות את עמדת הנתבעת לפיה הסיכון שהתממש וגרם לאירוע הוא הסיכון של התמוטטות מבנה. עמדה זו, היוצרת זהות וחפיפה מלאה בין ההתמוטטות לבין הסיכון, אינה מתיישבת עם העובדה שההתמוטטות היא ה"אירוע" המהווה אחד מרכיבי ההגדרה של "מקרה הביטוח" בפוליסה. נשוב ונזכיר כי ההגדרה היא: "מקרה הביטוח – נזק לרכוש המבוטח הנגרם על ידי אירוע תאונתי ובלתי צפוי עקב אחד מהסיכונים המכוסים בפרק 1א'..." (ההדגשות הוספו). מאחר שהאירוע שגרם לנזק הוא התמוטטות רצפת האולם, ומאחר שההגדרה של "מקרה הביטוח" מעניקה קיום עצמאי ונפרד הן ל"סיכון" והן ל"אירוע", אין מקום להגביל את הסיכון דווקא להתמוטטות מבנה. יצירת האחדה בין המונח "סיכון" לבין המונח "אירוע" אינה עולה בקנה אחד עם ההגדרה הניתנת ל"סיכון" בהקשר של ביטוח: "המידה, הדרגה או השיעור של ההסתברות שאכן יקרה אירוע מסוים" (א' אבניאון, לקסיקון ביטוח (1984) 254); כלומר, סיכון הנו רמת הסיכוי להתרחשות האירוע, ואינו האירוע עצמו. הסיכוי עשוי לנבוע ממספר מקורות, או ממספר תרחישים נפרדים, המצויים בין היתר "מחוץ" לאירוע, ואינם בהכרח האירוע עצמו. האחדת שני המונחים כעמדת הנתבעת, תביא לכך שלא ייתכן מצב בו האירוע של התמוטטות המבנה יתרחש כתוצאה מסיכון שאינו אותה התמוטטות מבנה, וזאת בניגוד לכוונתה של הפוליסה, הנלמדת בעליל מלשונה, לאפשר הבחנה בין האירוע לבין הסיכון.
יתר על כן, בחינה עניינית של הסיכונים המכוסים בפרק 1א' של הפוליסה מעלה כי יש בהם כאלה המסוגלים להוביל להתמוטטות מבנה. כך, הסיכון של פגיעה על ידי רכב מנועי (סעיף 3.4) או הסיכון של פגיעה על ידי כלי טיס (סעיף 3.5) יכולים בהחלט לגרום להתמוטטות מבנה, שהרי המבנה הוא חלק מהרכוש המבוטח (סעיף 2), ופגיעה של כלי רכב או כלי טיס במבנה מסוגלת לגרום להתמוטטותו. בדומה לכך הסיכון של נזק הנגרם במכוון (סעיף 3.6 – צד שלישי ההורס במכוון את המבנה); פרעות ומהומות (סעיף 3.7 – התפרעות שכתוצאה ממנה מתמוטט המבנה); ונזקי פריצה למבנה (סעיף 3.8 – פריצה אגרסיבית במהלכה מופעל כוח הגורם להתמוטטות המבנה). די בכך שבכל הדוגמאות הללו קיימת הבחנה בין הסיכון המכוסה לבין האירוע הביטוחי, כדי לשלול את גישתה של הנתבעת היוצרת חפיפה מלאה בין הסיכון של התמוטטות מבנה לבין האירוע של התמוטטות מבנה. בהתאם לכך מובן מדוע ניתנה בסעיף 6.2 הרחבת כיסוי ביטוחי בגין סכומים סבירים הנדרשים לשם "פינוי הריסות של המבנה... בעקבות נזק כתוצאה מסיכונים המכוסים על פי פרק זה", ומדוע קיימת בסעיף 5.4.1 התייחסות לפיצוי בערך כינון מקום בו המבנה והציוד "נהרסו כליל". הדברים נכונים לא רק לגבי הסיכונים המכוסים שהודגמו לעיל מתוך פרק 1א' (אשר לגבי חלקם אישר סוכן הביטוח דוד פריג', בעדותו שבעמ' 54-53 לפרוטוקול, כי הפוליסה מעניקה כיסוי בגין התמוטטות) אלא גם לגבי הסיכון הקונקרטי הנטוש במחלוקת בין הצדדים במקרה דנן, הלא הוא סיכון ה"התפוצצות". התממשותו של סיכון מכוסה זה מסוגלת אף היא להוביל לאירוע של התמוטטות מבנה. עמד על כך בית המשפט העליון בפסק הדין המקביל (פסקה 34 לפסק דינו של השופט דנציגר):
"עיון ברשימת הסיכונים הנוספים המבוטחים בפוליסה מעלה שהסיכונים השונים המופיעים ברשימה זו הינם סיכונים פיזיים – התפוצצות, רעידת אדמה, סערה וסופה, נחשול ושיטפון, פגיעה על ידי כלי טיס, התנגשות על ידי כלי רכב או בעלי חיים, פריצה ושוד, שביתות ופרעות שגרמו לנזקים פיזיים, וכיו"ב. כל אחד מהסיכונים הללו עלול לגרום פוטנציאלית לקריסת הבניין וכתוצאה מכך לגרום לנזקים למפעל המערערת. כך לדוגמא, אילו היה הבניין שבו שכן מפעלה של המערערת נפגע מהתפוצצות או מהתנגשות כלי רכב או מפגיעת כלי טיס וכיו"ב, וכתוצאה מפגיעה זו היה הבניין מתמוטט ומפעלה של המערערת היה נהרס כליל, היו נזקיה של המערערת מכוסים בפוליסת הביטוח... הפוליסה מעניקה למערערת כיסוי ביטוחי מפני נזקים שנגרמו למבנה מפעלה או לתכולתו עקב התממשות של אחד מהתרחישים המפורטים ברשימת הסיכונים הנוספים המבוטחים. כאמור, כל אחד מהתרחישים הללו עלול פוטנציאלית לגרום לקריסת הבניין כולו. אלא שפוליסת הביטוח אינה מתיימרת להעניק למערערת כיסוי ביטוחי מפני הסיכון של התמוטטות הבניין כשלעצמו. בהיעדר סיכון מוגדר כזה, ועל מנת שנזקים שנגרמו למפעלה של המערערת עקב התמוטטות הבניין יכוסו בפוליסת הביטוח, על המערערת להוכיח שהאירוע שגרם להתמוטטות הבניין הינו אחד מאותם אירועים שכלולים ברשימת הסיכונים הנוספים המבוטחים, לדוגמא: התמוטטות הבניין עקב התפוצצות, התמוטטות הבניין עקב התנגשות כלי רכב, התמוטטות הבניין עקב פגיעת כלי טיס וכיו"ב. במילים אחרות, על מנת שתקום למערערת זכות לקבלת תגמולי ביטוח עליה להוכיח מה גרם להתמוטטות הבניין ולהוכיח שמדובר בסיכון שנכלל בפוליסה" (ההדגשות הוספו).
דברים אלה של בית המשפט העליון סותרים ומפריכים את ההנמקה שניתנה על ידי הנתבעת לדחיית תביעת התובעים לתגמולי ביטוח. במכתב הדחייה מיום 8.5.04 העלה ב"כ הנתבעת שני נימוקים לדחיית התביעה: נימוק אחד – "הפוליסה איננה מכסה נזק קריסה"; נימוק שני – "מדובר באירוע שאינו אירוע תאונתי, וככזה, איננו מכוסה עפ"י הפוליסה". בנימוק השני עסקתי לעיל והסברתי מדוע אין לקבלו. הנימוק הראשון, לפיו הפוליסה אינה מכסה נזק קריסה, אינו יכול להתקבל, שהרי כפי שהוסבר בפסק הדין המקביל, ניתן למצוא בפוליסה מספר סיכונים העלולים לגרום בהתממשותם לאירוע תאונתי ולנזק של קריסה.
27.אמור מעתה: התמוטטות מבנה עשויה להוות סיכון בפני עצמו (השוו סעיפים 4-3 לפרק החמישי של הפוליסה, היוצרים הבחנה בין הסיכון המכוסה באותו פרק ("שבר") לבין הסיכונים המוחרגים, ובכללם "התמוטטות מבנה"). אולם ההיפך אינו נכון: העדר סיכון מכוסה עצמאי של התמוטטות מבנה, אינו גורר אחריו את המסקנה שהתמוטטות מבנה לא תיחשב בנסיבות המתאימות לאירוע תאונתי מבוטח. התמוטטות מבנה תזכה בכיסוי ביטוחי באותם מצבים בהם ההתמוטטות נגרמה עקב אחד הסיכונים המכוסים בפוליסה. בתוך אותם סיכונים מכוסים יכול להימצא גם הסיכון של התפוצצות. התפוצצות עשויה לגרום להתמוטטות מבנה.
אך האם במקרה שלפנינו התממש בפועל הסיכון בדבר התפוצצות?
28.עד שנבוא לבירורה של שאלה זאת ראוי לתת שוב את הדעת לכך שמכתב הדחייה של הנתבעת לא נסמך על הנימוק שקריסת הרצפה לא אירעה כתוצאה מהתממשות הסיכון של התפוצצות. מכתב הדחייה נסמך על נימוק – שלנוכח פסק הדין המקביל ברי כי אין בו ממש – לפיו קריסה אינה נזק המכוסה בפוליסה. התובעים טוענים כי די בכך שהנימוק הנוגע לסיכון ההתפוצצות לא נכלל במכתב הדחייה, כדי שבית המשפט יסרב לאפשר לנתבעת להתגונן בנימוק זה. טענה זו נסמכת על הנחיית המפקח על הביטוח מיום 9.12.98, המורה כי "כאשר נדחית תביעתו של תובע, על המבטחת לפרט את כל נימוקי הדחייה בהזדמנות הראשונה שיש לה, ואם לא עשתה כן, לא תוכל המבטחת להעלות במועד מאוחר יותר נימוק נוסף לדחייה, אותו יכלה לטעון בהזדמנות הראשונה". הנחייה זאת סויגה בהנחיה משלימה של המפקח מיום 29.5.02, המתירה למבטחת להעלות נימוקים נוספים שלא נכללו במכתב הדחייה "רק מקום בו מדובר בעובדות ו/או נסיבות שנוצרו לאחר אותו מועד או אם לא היה ביכולתה של חברת הביטוח לדעת עליהם, במועד בו דחתה את התביעה". בית המשפט העליון הכיר בתוקפן ובחוקיותן של ההנחיות הללו, וציין כי הן "משקפות את המדיניות המשפטית שהוצגה לעיל בדבר ההגנה על המבוטחים וצמצום אי השוויון בינם לבין המבטחות; הן אף עולות בקנה אחד עם עקרונות של יעילות משפטית, שכן מבוטח שבפניו תיפרש עמדה ברורה ומנומקת של המבטחת בנוגע לתביעתו, יוכל להעריך את כדאיותה של הגשת תביעה בבית משפט. לכך חשיבות מהיבטים שונים, של המבוטח ושל בתי המשפט כאחד... במבחני השכל הישר, לחברות הביטוח די משאבי כסף ומשאבי זמן כדי להיערך כך שתשובותיהן למבוטחים לא יהיו חלקיות אלא מבוססות ורציניות" (רע"א 10641/05 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' אסולין (4.5.06) בפסקה ד'; בדומה לכך ע"א 7276/07 כונס הנכסים הרשמי בתפקידו כמפרק בנק צפון אמריקה בע"מ נ' אשורנס גנרל דה פרנס (28.8.12) בפסקה 18; ע"א 2121/14 אליהו חברה לביטוח בע"מ נגד אייש (8.7.14) בפסקה 10).
גם אם לא אקבל את טענת הנתבעת, הנתמכת בתצהיר עדות מנהל מחלקת תביעות אצלה (עו"ד אילן גרמיזה), לפיה במועד משלוח מכתב הדחייה – שלוש שנים לאחר האירוע – לא היה ביכולתה לדעת מהי הסיבה שגרמה לקריסת הרצפה וכי סיבה זו אינה נכללת בסיכונים המכוסים בפוליסה (ויצוין בהקשר זה, כעובדה המעיבה על הטענה, כי דו"ח ועדת החקירה הממלכתית שהוקמה בעקבות אסון ורסאי התפרסם ביום 23.12.03, מספר חודשים לפני משלוח מכתב הדחייה, ועוד קודם לכן ביום 14.8.02 התפרסם דו"ח ביניים של הוועדה בו נקבע כי לשיטת ה"פל-קל" יד ורגל בהתמוטטות) – גם אז לא יהיה מקום לתוצאה הדרסטית של קבלת התביעה רק בשל ההנמקה השגויה שניתנה במכתב הדחייה. כבר נפסק כי הסנקציה המונעת מחברת ביטוח להתגונן מפני תביעת המבוטח בנימוק שלא נכלל במכתב הדחייה, אינה חלה כל אימת שיש בשלילת יכולת ההתגוננות כדי להרחיב את מסגרת הכיסוי הביטוחי לסיכונים שלא היו מבוטחים מלכתחילה (בש"א (מחוזי חיפה) 12838/02 הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ נ' גידולי שדה נטופה אגודה שיתופית חקלאית בע"מ (15.12.02) בפסקאות 11-10; ת"א (שלום ת"א) 65847/03 חן שי מיגון וזגגות רכב נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (14.10.04); ת"א (שלום ת"א) 68546/03 נקר נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (30.8.05); בש"א (שלום ת"א) 184077/05 מרבד עבודות עפר בע"מ נ' ללוידס הנדסי חברה לביטוח בע"מ (30.1.06); ת"א (שלום ת"א) 49310/05 עיד נ' מגדל חברה לבטוח בע"מ (12.7.06); ת"א (שלום ת"א) 35220/07 יעקבי נ' איילון חברה לביטוח בע"מ (14.5.08)). כאלה הן טענות ההגנה של הנתבעת במקרה שבפנינו. יחד עם זאת, ככל שבמסגרת בחינת סוגיית הכיסוי הביטוחי יתברר כי הפוליסה נקטה בניסוח עמום וגבולי המקשה על הבנת הכתוב, כי אז ניתן יהיה לשקול להביא בתוך קשת שיקולי הפרשנות גם את הימנעות הנתבעת מהצגת עמדתה הפרשנית במסגרת מכתב הדחייה כאחד מנימוקיה להעדרו של כיסוי ביטוחי.
29."התפוצצות" מוגדרת בסעיף 3.2 לפרק 1א' של הפוליסה:
"התפוצצות, לרבות התפוצצות מחימום יתר של דוודים, מכלים וכלים הנמצאים תחת לחץ או תת-לחץ, למעט התפוצצות של חומרי נפץ – אלא אם צוין במפורש ברשימה שחומרי הנפץ מהווים חלק מתכולת העסק".
מאחר שההגדרה עושה שימוש באותו ביטוי עצמו הטעון הגדרה ("התפוצצות"), שרק לאחריו מופיע ריבוי ("לרבות..."), מיעוט ("למעט...") ושוב ריבוי ("אלא אם..."), אין בהגדרה כדי לספק סיוע של ממש בהבנת ההיקף המלא של הביטוי. התובעים מסתמכים על ההגדרה המופיעה במילון החדש מאת א' אבן-שושן (1997): "התפוצצות – התפרדות והתרסקות לרסיסים בקול נפץ: התפוצצות פצצה. התפוצצות דוד-קיטור בבית החרושת". לטענתם, זה מה שאירע במקרה הנדון: תובע 6 סיפר בתצהיר עדותו הראשית כי בליל האירוע שהה באולם ובסביבות השעה 23:00, בעודו יושב במשרד, שמע פיצוץ עז. הוא רץ לאולם כדי לראות מה קרה, ואז ראה שכ-300 עד 400 מ"ר של הרצפה קרסו, לרבות כל רחבת הריקודים. בחקירתו הנגדית הוסיף: "בזמן הקריסה נשמעה התפוצצות וכל החלונות נפרצו מההדף. רצתי לתוך האולם ואז ראיתי גיצים, אבק וריח של חומר נפץ. זה נשמע כמו טיל" (פרוטוקול, עמ' 20). לשיטת התובעים, נוכח העדר הגדרה בפוליסה לביטוי "התפוצצות" יש לתת לביטוי פרשנות מרחיבה, גם אם היא אינה הפרשנות המילולית הפשוטה והטבעית, באופן שיכסה את התיאור שמסר העד וייטיב עם המבוטח. ההצדקה לכך מצויה במספר כללי פרשנות שנקבעו בהלכה הפסוקה לגבי פוליסות ביטוח: פרשנות נגד המנסח; פרשנות לרעת המבטח; פרשנות לפי אומד דעת הצדדים; ודוקטרינת הציפייה הסבירה של המבוטח.
30.הנתבעת הגישה חוות דעת מומחה של יועץ ביטוח, מר משה קלטניק. חוות הדעת מפנה להגדרה של "התפוצצות" המובאת בספרו של י' קיהל, ביטוח רכוש בישראל (2000) עמ' 102: "התפוצצות (Explosion) מוגדרת כהתפרצות חזקה ופתאומית הנגרמת על ידי כוח פנימי או לחץ, ומלווה, בדרך כלל, ברעש. ההתפוצצות הנה צורת בעירה מהירה ביותר המלווה בהגדלת נפח, ותוצאותיה, לרוב, הרסניות (אבניאון, ע"ע)... נוהגים להבחין בין התפוצצות פיסית המאופיינת בהתרסקות דפנות מיכל עקב יתר לחץ בתוכו ובין התפוצצות כימית הנוצרת מתגובת חומרים כימית...". בהתאם להגדרה זאת קובע המומחה בחוות דעתו כי תקרה או רצפה בנויה אינן מסוג הרכוש שיכול להתרחש בו אירוע של התפוצצות: לא התפוצצות פיזית ולא התפוצצות כימית. לשיטת הנתבעת, ההגדרה המופיעה בפוליסה מספקת ניסוח ברור וחד-משמעי, לפיו ההתפוצצות הנה התפוצצות מחימום יתר של דוודים, מכלים וכלים הנמצאים תחת לחץ או תת-לחץ. משכך אין מקום להידרש לכללי הפרשנות המוצגים על ידי התובעים, שכן מקומם של כללים אלה רק במצבים בהם הפוליסה נוקטת בלשון דו-משמעית, ורק כאשר עומדים בפני הפרשן שני פירושים סבירים באופן שווה פחות או יותר. מאחר שקריסת הרצפה לא ארעה כתוצאה מחימום יתר של דוודים או כתוצאה משינויי לחצים כלשהם, אלא מחמת השימוש בשיטת ה"פל-קל" בצירוף עומס משקל על רחבת הריקודים, ומאחר שהן שיטת ה"פל-קל" והן עומס המשקל אינם סיכונים מכוסים על פי הפוליסה, אין לומר כי התרחשה התפוצצות. יתירה מכך, גם על פי ההגדרה המילונאית אותה מציעים התובעים, מאופיינת ההתפוצצות ב"התרסקות לרסיסים", ואילו כאן רחבת הריקודים התמוטטה כמקשה אחת ולא התרסקה לרסיסים, כפי שהעיד צלם החתונה, דוד אמרומין, בהליך הפלילי נגד המהנדסים (נ/5): "הרצפה נקרעה כמו חתיכה אחת, בבת אחת... הרצפה לא התקערה אלא האנשים כולם נפלו בבת אחת".
31.לגופו של עניין, חולקת הנתבעת על עדותו של תובע 6 בדבר פיצוץ שליווה את ההתמוטטות. הנתבעת טוענת כי גרסה זאת הומצאה לצורך המשפט, כפי שמוכיחות ההודעות שתובע 6 מסר במשטרה לאחר האירוע (נ/1-נ/4), בהן כלל לא הזכיר כי שמע קול פיצוץ. בהודעה מיום 25.5.01 (נ/3) יום למחרת האירוע, אמר תובע 6: "נוכחתי באירוע ישבתי במשרד פתאום הרגשתי שריקה של טיל סקאד לא יודע מה עלה עשן אבק ריח של חומר נפץ לא ידעתי מה קורה אחרי כן רצתי לאולם ועיני חשכו כל מרכז האולם בחלק של הרחבה וקצת מסביב התמוטט" (שו' 13-9). בהודעה מיום 29.5.01 (נ/1) הוסיף כי למיטב ידיעתו, הרצפה קרסה עקב השימוש בשיטת ה"פל-קל" ובשל השיפוץ שנערך באולם אירועים נוסף בקומה שמתחת לאולם. מאחר שהודעות אלו נמסרו על ידי תובע 6 זמן קצר לאחר האירוע, בשלב בו טרם עמד על ההשלכות הביטוחיות והכלכליות של דבריו, יש לדעת הנתבעת להעדיף את הגרסה במשטרה על פני הגרסה הכבושה אותה מסר בעדות בבית המשפט שמונה שנים לאחר האירוע. יתר על כן, תובע 6 עומת בחקירתו הנגדית עם גרסתו במשטרה, וניסה לתרץ את הסתירה בכך שאמר לחוקרי המשטרה כי שמע שריקה ופיצוץ (פרוטוקול, עמ' 20). אלא שההודעות הכתובות במשטרה מלמדות אחרת. הנתבעת מסתמכת גם על עדותו של סוכן הביטוח דוד פריג', שלמרות שנפגש עם התובעים או מי מהם סמוך לאחר האירוע, שמע לדבריו בפעם הראשונה את טענת ההתפוצצות רק לאחר הגשת התביעה, וגם זאת לא מהתובעים אלא מבאת-כוח הנתבעת (עמ' 45).
32.הנתבעת חולקת גם על האופן שבו התובעים מבקשים ליישם במקרה זה את הכללים החלים על פרשנות פוליסה. לטענתה, מאחר שתובע 6 העיד כי לא צפה כלל את האפשרות של התמוטטות המבנה (פרוטוקול, עמ' 17), הרי שלא נוצרה אצל התובעים ציפייה כלשהי לקיומו של כיסוי ביטוחי במקרה של התמוטטות. ממילא, פרשנות בהתאם לאומד דעת הצדדים מובילה לתוצאה הפוכה מזו שהתובעים חותרים אליה. בנוסף, הרחבת הפוליסה למחוזות המתבקשים על ידי התובעים עומדת בניגוד לתכלית האובייקטיבית של הפוליסה. מדובר בפוליסה לביטוח בית עסק, הבאה להגן על המבוטח מפני התממשות של סיכונים מוגדרים. הרחבת הפוליסה בדרך פרשנית, כך שאירוע ורסאי יוגדר כאירוע "התפוצצות", מבלי שקיים כל עיגון לשוני או עובדתי לכך, משמעה מתן כיסוי ביטוחי לתובעים בניגוד לפוליסה ותוך הרחבת תנאיה בדרך של יצירת יש מאין, באופן העולה כדי תיקון חוזה שנעשה בעסקה רצונית בין שני צדדים והתערבות בלתי מקובלת בשוק הביטוחי והכלכלי. לבסוף, גם לפי שיטתו של תובע 6, ההתפוצצות נלמדה מקולות רקע אותם שמע. מתן לגיטימציה ליצירת כיסוי ביטוחי על סמך קולות רקע שהמבוטח טוען בדיעבד ששמע בעת האירוע, פותח פתח מסוכן "לאפשרויות בלתי מוגבלות של הרחבת כיסויים ביטוחיים הן בפוליסת ורסאי והן בכל פוליסה אחרת" (סעיף 173 לסיכומי הנתבעת).
33.גם במחלוקת זאת בא לעזרתנו פסק הדין המקביל. כאמור, בית המשפט העליון הכיר שם באפשרות שהתממשות הסיכון של "התפוצצות" תוביל לקריסת הבנין כולו ותכוסה בפוליסת הביטוח (שגם שם הייתה פוליסה מפני סיכונים מוגדרים ולא מפני "כל הסיכונים"). אלא שבאותו מקרה לא היה חולק "כי התמוטטות הבניין לא התרחשה עקב התממשות של אחד מהסיכונים שמפורטים בפוליסה, אלא מסיכון אחר" (פסקה 34 לפסק דינו של השופט דנציגר). לעומת זאת, במקרה שלפנינו קיימת מחלוקת בשאלה האם הסיכון של התפוצצות, שהנו אחד הסיכונים המכוסים בפוליסה, גרם להתמוטטות הבנין. ההכרעה במחלוקת זאת צריכה להיעשות בהתאם למספר כללי פרשנות שהתגבשו במהלך השנים בפסיקת בית המשפט העליון, וסוכמו בפסק הדין המקביל: ראשית, הכלל המורה כי "במקרה של אי-בהירות או ספק בנוגע למשמעות הנכונה של הכתוב, יש לפרש את פוליסת הביטוח כנגד המנסח-המבטח. הרציונאל שעומד ביסודו של כלל זה הינו כי לצד שניסח את פוליסת הביטוח – חברת הביטוח – ישנו יתרון בניסוח ובעיצוב תנאי הפוליסה, ולכן הוא זה שצריך לשאת באחריות לניסוחים עמומים ודו-משמעיים" (שם, פסקה 27). שנית, הכלל "כי במקרה המתאים מותר וראוי לתת לכתב פירוש ליברלי וסביר, אפילו אם פירוש כזה עומד לכאורה בניגוד למילים המפורשות שנכתבו בכתב הפוליסה, וזאת על מנת להגיע למשמעות ההגיונית והאמיתית שאליה התכוונו הצדדים להתקשרות, כאשר קריאה כוללת של הכתוב מביאה למסקנה שהמילים כפשוטן אינן מייצגות את כוונת הכתוב" (שם, פסקה 28). שלישית, הכלל לפיו "יש לפרש במידת האפשר תניה בפוליסה תוך עמידה על מכלול תניותיה של הפוליסה כמקשה אחת" (שם, פסקה 33). נוסף על כללים אלה, ראוי לתת משקל להערתה של השופטת ברק-ארז בפסק הדין המקביל, לפיה "ככל שהכיסוי המוענק רחב יותר, ומכסה אף סיכונים נדירים למדי, כך עשויה להיווצר אצל המבוטח תחושה (מוטעית) כי למעשה הוא מכוסה באופן 'מלא', מפני כל סיכון רלבנטי... אם כן, ראוי כי מבטחים יבהירו באופן אקטיבי, ברור וחד משמעי למבוטחים שפוליסות ביטוח המכסות קשת רחבה במיוחד של סיכונים אינן פוליסות מסוג 'כל הסיכונים'" (פסקאות 6-5).
34.החלת ארבעת כללי פרשנות אלה על הפוליסה הנדונה כאן, ובמיוחד שילוב ארבעת הכללים יחד, מובילים למסקנה כי בדיבור "התפוצצות" בסעיף 3.2 לפרק 1א' של הפוליסה, ניתן כיסוי ביטוחי גם לסיכון של התמוטטות רצפת האולם באופן בו ארע הדבר בפועל. נקודת המוצא למסקנה זאת מצויה באופן העמום בו ניסחה הנתבעת את הסיכון האמור. אמנם הנתבעת טוענת בסיכומיה כי הניסוח נעשה בצורה ברורה וחד-משמעית, משום שלשיטתה ההגדרה כוללת רק את כל מה שמופיע בסעיף 3.2 לאחר המילה "לרבות" (כלומר "התפוצצות מחימום יתר של דוודים, מכלים וכלים הנמצאים תחת לחץ או תת-לחץ"). אולם פרשנות זאת מתעלמת מכך שההגדרה אינה מתחילה במילה "לרבות" אלא במילה "התפוצצות", הנמצאת לפני המילה "לרבות" כחלק מההגדרה וכבעלת קיום עצמאי. גם אלמלא כן, עצם השימוש במילה "לרבות" יוצר חוסר ודאות בשאלה אלו מצבים נתפסים אף הם בגדרו של הסיכון מחוץ לריבוי המופיע בהגדרה. חוסר הוודאות בולט במיוחד על רקע הכלל, שאומץ לא אחת בפסיקה, לפיו מקום בו חיקוק או חוזה עושים שימוש בטכניקה הניסוחית של כלל (ריבוי) ולאחריו פרט (מיעוט), אין לראות את המקרים הפרטניים המודגמים ככאלה הממצים את המקרים הנתפסים על ידי הניסוח הכללי. כדברי השופט ח' כהן: "אין אנחנו גורסים (כמידתו של רבי ישמעאל: בראש ספר תורת כוהנים) שבכלל ופרט וכלל, אין לפרש את הכלל אלא כעין הפרט; אלא מצווים אנו לפרש כל פרט מעין הכלל" (ע"פ 406/69 ברנדל נ' מדינת ישראל, פ"ד כד(1) 210, 213; ראו עוד: ע"א 142/47 "הסוחר" בע"מ נ' דיקשטיין, פסקים ו' (מחוזיים) 237, 240; ע"א 137/68 גרטלר נ' אורז'ל, פ"ד כב(2) 393, 397; ע"א 136/84 אחים אהרוני קבלני בנין בע"מ נ' שמואל, פ"ד מב(1) 635, 638; רע"א 1139/99 כפר מחולה – מושב עובדים של הפועל המזרחי להתיישבות שיתופית בע"מ נ' בית שאן חרוד – אגודה שיתופית של משקי עובדים לתובלה בע"מ, פ"ד נד(4) 262, 275). לא כל שכן מקום, דוגמת המקרה שבפנינו, בו הפירוט הבא לאחר הכלל מלווה במילה "לרבות", המדגישה ומחזקת את מעמדו של הפירוט כתוספת לכלל ולא כצמצומו. זאת להבדיל ממצב בו הפירוט מופיע לפני הביטוי הכוללני, שאז "יש לצמצם את פירוש המושג הכולל לענינים שהם מעין אותם הפרטים" (ע"א 429/54 "אריה" חברה לביטוח בע"מ נ' עצמון, מחסני ערובה בע"מ, פ"ד י 231, 233; אך ראו סעיף 7 לחוק הפרשנות, תשמ"א-1981; א' ברק, פרשנות במשפט – פרשנות החקיקה (1993) 129-127; א' ברק, פרשנות במשפט – פרשנות החוזה (2001) 380-378).
לאמיתו של דבר אין צורך להרחיק את עדותנו, שכן גם המומחה מטעם הנתבעת, מר קלטניק, מציין בחוות דעתו (סעיף 5): "ברור לנו כי האירועים המוגדרים אחרי המילה לרבות לא התרחשו במקרה הנדון. אם כך אלו אירועי 'התפוצצות' אחרים עשויים להתקיים?". להלן בחוות הדעת מציע המומחה תשובה לשאלה זאת, אולם ברור מדבריו כי גם הוא לא ראה במצבים המובאים בהגדרה לאחר המילה "לרבות" משום חזות הכל. בחקירתו הנגדית הוסיף ואישר המומחה כי לנוכח הטכניקה של ריבוי ומיעוט, אין בפוליסה הגדרה למונח "התפוצצות" (עמ' 58 שו' 14-10). ניסוח הסיכון באופן כזה, המגדיר את הביטוי הטעון הגדרה באמצעות אותו ביטוי עצמו ("התפוצצות" = "התפוצצות"), איננו ראוי. הוא יוצר פתח לספקות והתלבטויות. הנתבעת היא האחראית לטאוטולוגיה זאת, ולפיכך היא זאת האמורה לשאת במחיר הכרוך בעמימות. המחיר הוא מתן פירוש מרחיב לביטוי "התפוצצות", פירוש הפועל נגד הנתבעת, אפילו יש בכך מתיחה מסוימת של הלשון הפשוטה והרגילה, ובלבד שלשון הפוליסה מסוגלת לסבול פירוש זה. עמד על כך השופט ברק בדעת הרוב בע"א 779/89 שלו נ' סלע, פ"ד מח(1) 221, 231-230: "כאשר קיים חוסר ודאות באשר לתכלית הפוליסה, כפי שהיא עולה ממקורותיה השונים, יש לקבוע אותה תכלית – וממילא לקבוע אותו מובן לשוני – המיטיבים עם המבוטח". על יסוד כלל זה הועדף באותה פרשה המובן המשני והפחות טבעי ורגיל של הביטוי השנוי במחלוקת בפוליסה (ראו בדומה רע"א 3128/94 אגודה שיתופית בית הכנסת רמת-חן נ' סהר חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נ(3) 281, 299). בהקשר זה אמר השופט רובינשטיין:
"כידוע, חוק חוזה ביטוח הוא חוק צרכני במהותו... הבא להסדיר מערכת יחסים בין שני צדדים שאינם שוי כוח ומשקל, בודאי לאחר התרחשות מקרה הביטוח. מתוך כך, ברי, כי על הפוליסה להיות נהירה למבוטח בה במידה שהיא נהירה למנסחה – המבטח – ולציין באופן ברור ומפורש את תנאי תחולתה... מכאן הכללים שהתפתחו לשמירה על זכויותיהם של המבוטחים, ובהם פרשנות נגד המנסח – שהוא על פי רוב המבטח – והציפיות הסבירות של המבוטח... במקרה הספציפי, מעלה קריאת הפוליסה אי בהירויות שונות... מבוכה זו מביאה למסקנה, כי יש לבחון את פרשנות הפוליסה נגד המנסח ועל פי ציפיות המבוטח" (ע"א 1806/05 הראל חברה לביטוח בע"מ נ' עזבון המנוח דוד אמיתי ז"ל (21.5.08)).
35.המכנה המשותף לשתי ההגדרות המוצעות על ידי הצדדים לביטוי "התפוצצות", זו שבמילון אבן-שושן וזו שבספרו של קיהל, הוא התרסקות חומר תוך כדי רעש. מילון אבן-שושן ממקד את הרעש בכך שמדובר ב"קול נפץ", ואילו קיהל מדבר על רעש סתם, ואף מוסיף כי הרעש אמור להישמע "בדרך כלל", משמע שאינו תנאי הכרחי להתפוצצות. לאמיתו של דבר, אף אחת משתי ההגדרות אינה ממצה עד תום את קשת המצבים הנופלים מבחינה לשונית (רחבה) לגדר "התפוצצות".
נפתח בכך שהמחבר קיהל מפנה בדבריו (בקטע שצוטט לעיל בפסקה 30) להגדרת המונח "התפוצצות" בספרו של א' אבניאון, לקסיקון ביטוח (1984). אולם קיהל השמיט את המשפט הבא המופיע בלקסיקון הביטוח לאחר ההגדרה אותה ציטט ממנו: "במשפטים שונים ניתנו למילה התפוצצות פרשנויות שונות" (שם, בעמ' 156). יתר על כן, כפי שהובהר במבוא ללקסיקון הביטוח: "בהיות הלקסיקון נסיון ראשון בעברית נפלו בוודאי שיבושים וטעויות בערכים שמופיעים בו". בנסיבות אלה ברי כי אין להתייחס אל ההגדרה המוצעת בלקסיקון הביטוח כאל כזה ראה וקדש וכאל ניסוח ממצה המקיף את כל קשת המצבים בהם עשוי להיות מוענק כיסוי ביטוחי להתפוצצות.
36.ההגדרה המופיעה בלקסיקון הביטוח מדגימה מצב פשוט ורווח של התפוצצות. במצב זה, מתרחשת התפרצות והתפשטות פתאומית של לחץ, האצור בתוך מקור אנרגיה פנימי, כלפי חוץ, תוך כדי רעש וגרימת הרס ושבר. הלחץ יכול להיות פיזי (התפוצצות דוד קיטור, התפוצצות צנרת, התפוצצות צמיג, התפוצצות סיר לחץ, התפוצצות בלון ועוד), והלחץ גם יכול להיווצר כתוצאה מתהליך כימי (שהוא לרוב תהליך הצתה ובערה: התפוצצות חומר נפץ, התפוצצות גז, התפוצצות אבק, התפוצצות אדי בנזין ועוד). מצבים שכיחים אלה באים בחלקם לידי ביטוי בהגדרה הניתנת למונח "התפוצצות" בפוליסה בה עסקינן לאחר המילה "לרבות": "התפוצצות מחימום יתר של דוודים, מכלים וכלים הנמצאים תחת לחץ או תת-לחץ, למעט התפוצצות של חומרי נפץ – אלא אם צוין במפורש ברשימה שחומרי הנפץ מהווים חלק מתכולת העסק". אולם בשפה העברית, הטווח הלשוני של שם הפעולה "התפוצצות" רחב דיו כדי להקיף גם מצבים אחרים, בהם ההתפוצצות אינה נגרמת מהתפשטות של אנרגיה פנימית אלא בתהליך של הפעלת כוח פיזי חיצוני-ממוקד על חומר, הגורם להתרסקותו ולשבירתו לחלקים, תוך כדי יצירת רעש. הנביא ירמיהו תיאר את חוזקו ועוצמתו של דבר ה' במילים הבאות: "הלוא כה דברי כאש נאום ה', וכפטיש יפוצץ סלע" (ירמיהו כג, כט). פעולת ה"פיצוץ" המתוארת כאן אינה באמצעות חומר נפץ אלא באמצעות הלמות הפטיש על הסלע. וכפי שתרגם יונתן בן עוזיאל: "וכפטישא דמנפע כיפא", כלומר: כפטיש המנפץ את הסלע. ראו גם פירושו של רבי מנחם בן שמעון על אתר: "ומילת 'יפוצץ'... פירושו: ישבר"; פירוש "מצודת ציון": "'יפוצץ' – ענין השבר לחתיכות רבות"; ופירוש "דעת מקרא": "'יפוצץ' – יבקע, ורצונו לומר: דבר ה' הוא אדיר כוח כפטיש, שבוקעים בו סלעים חזקים". בהסתמך על פסוק זה בספר ירמיהו ניתנת בתלמוד הבבלי עצה לאדם שיצר הרע פגע בו לפתותו, למשוך את היצר לבית המדרש, כלומר ללכת וללמוד תורה, שאז: "אם אבן הוא [יצר הרע] – נימוח, אם ברזל הוא – מתפוצץ" (סוכה, נב ע"ב; קידושין, ל ע"ב). מפרשי התלמוד הראשונים נחלקו בשאלה האם הכוונה היא שהברזל מפוצץ את הסלע או שהסלע מפוצץ את הברזל (ראו שם בתוספות ד"ה "אם ברזל"), אולם לפי שתי השיטות, ההתפוצצות בה מדובר היא תוצר של מהלומת אחד החומרים (ברזל או אבן) בחומר השני ואינה תוצאת התלקחות של חומר בערה או השתחררות של מקור אנרגיה פנימי כלשהו. שימוש דומה בפועל "התפוצץ" נעשה על ידי הנביא חבקוק, המתאר את ירידת כבוד ה' אל העולם: "ויתפוצצו הררי עד, שחו גבעות עולם" (חבקוק ג, ו). תרגומו של יונתן בן עוזיאל לפסוק זה הוא: "ואתפרקו טוריא", כלומר, ההרים התפוררו; רד"ק מפרש: "'ויתפוצצו' – עניין שבירה עם הפיזור; כמו 'וכפטיש יפוצץ סלע'"; פירוש "מצודת ציון" גורס: "'ויתפוצצו' – ענין הפיזור עם השבר והריצוץ"; ובפירוש "דעת מקרא" נאמר: "ויתפוצצו – התבקעו לרסיסים... אפילו הרים וגבעות כבדים הקיימים מששת ימי בראשית יתפוצצו בכוח ירידת כבוד ה' עלי אדמות". לפנינו שוב מצב בו ההתפוצצות אינה מתרחשת בשל התבקעות אנרגיה פנימית הנחשפת להצתה או להשתחררות לחץ כלוא, אלא מצב שבו ההתפוצצות – כלומר התבקעות החומר לחלקים בקול רעש – מתרחשת כתוצאה מלחץ המופעל על החומר מבחוץ.
השימוש בפועל "פוצץ" לתיאור התבקעות של חומר לחלקים כתוצאה מלחץ חיצוני-ממוקד המופעל עליו, נמשך לאורך הדורות. בשירו "יועץ ומקים" כתב רבי יהודה הלוי:
" וים מתרוצץ/ וקדים יפוצץ
ארזים, ויפץ/ רוח קצפיו"
ה"פיצוץ" המדובר כאן אינו של חומר נפץ או של אוויר הנתון בתוך כלי לחץ, אלא של רוח הקדים ההולמת בארזים ומשברת אותם (על משקל הפסוק בספר תהילים (כט, ה): "וישבר ה' את ארזי הלבנון").
שימוש דומה בפועל "פוצץ" עשה יצחק אבן עזרא בשירו "הממך הזמן יפליא סתריו":
"ותקדח אש מזימה מאבניו
וכפטיש תפוצץ את שמיריו"
וכמותו משורר נוסף מתקופת תור הזהב של יהדות ספרד, רבי יצחק אבן כלפון, בשירו "אסובב עיר":
"אשר ידו תפוצץ הסלעים
ותוציא היאורים מנקיקים"
850 שנים לערך לאחר מכן, כתב ח' נ' ביאליק בפואמה "בעיר ההרגה":
"ירימו נא אגרוף כנגדי ויתבעו את עלבונם,
את עלבון כל הדורות מראשם ועד סופם,
ויפוצצו השמים וכיסאי באגרופם"
אף הפעם, מכת האגרוף – ולא פצצה – היא האמורה לפוצץ את השמים ואת כיסא השכינה.
התפוצצות כתוצאה ממכת חבטה תוארה על ידי א' אשמן בשירו "רוח רוח":
"רוח רוח רוח רוח
בפרדס נפל תפוח
הוא נפל מראש העץ
והתפוצץ
אוי חבל חבל חבל חבל
על תפוח שנפל
שנפל מראש העץ
והתפוצץ"
ולא רק בשירה. בספר שעניינו מבוא לפיזיקה מראשית המאה ה-19 הוסבר מהי התפוצצות: "הגשם [החומר] אשר ישתבר בכמה מקומות בבת אחת כאשר נשבור רק חלק ממנו, יקרא עצם מתפוצץ, כמו זכוכית, כל מיני חרס, לחם יבש דק או מצה וכדומה" (ב' לינדא, ראשית לימודים חלק שני (1810), פרק ראשון, סעיף 12). בספר מינרלוגיה מאמצע המאה ה-19 נכתב לגבי חוזקה של אבן מסוימת כי "בפטיש לא תתפוצץ לרסיסים" (י' סירקין, מערכת הדומם (1869) 54).
37.מובן זה של "פוצץ" ו"התפוצצות" אף הוא חלק מההגדרה המילונאית של הפועל ושם הפעולה שלו. במילון עברי מאת י' גור (מהדורה שביעית), הגדרת "פוצץ" היא "שבר ורצץ לחלקים קטנים"; והגדרת "התפוצץ" – "הִשבר לרסיסים" (עמ' 790). על פי מילון הלשון העברית הישנה והחדשה מאת א' בן-יהודה, "התפוצץ" הוא מי "שפוצצו אותו, התבקע לחתיכות קטנות" (עמ' 5089). במילון The Dictionary of Classical Hebrew בעריכת D.J.A. Clines (2007) מתורגמת המילה "יפוצץ" – "break in pieces, shatter", והמילה "ויתפוצצו" – "crumble, fall apart" (עמ' 736). מילון אריאל המקיף (2007) מגדיר "התפוצצות" בין היתר כ"הישברות, התבקעות". על פי מילון עברי שלם מאת ר' אלקלעי, "התפוצצות" היא "התנפצות, התבקעות, התרסקות". הגדרה קרובה מופיעה במילוג – המילון העברי החופשי ברשת: "התפוצצות – התנפצות בעוצמה ובאופן פתאומי". בספרו של א' אבניאון, מילה במילה (2000) משויכות למילה "התפוצצות" בין היתר המילים הנרדפות "היסדקות, הישברות, הריסה, התבקעות, התנפצות, התפרדות, התרסקות". ברב מילים – המילון השלם לעברית החדשה, מאת י' שויקה (1997), מצינו כי הפועַל "התפוצץ" (שהמילה "התפוצצות" היא שם הפעולה שלו) הנו בעל מובנים שונים: כאשר הפועל "התפוצץ" נסוב על כלי, במובחן מפצצה או מטען חבלה, משמעותו היא "נסדק, נוצר בו סדק; התרסק לרסיסים קטנים".
38.כאמור, מקובל עלי כי משמעות זאת של "התפוצצות" אינה המשמעות הראשונית של המילה בעברית המודרנית. מנגד, וכפי שהוסבר, השימוש במילה "התפוצצות" במשמעות זאת נהג בעברית המקראית, בלשון חז"ל, בעברית הכתובה של ימי הביניים ובתקופת ההשכלה. יתר על כן, מובן נוסף זה של "התפוצצות", אף שאינו השכיח ביותר בעברית המודרנית, אינו זר לה ונוהג גם בימינו. בנסיבות אלה, ובהתחשב בכך שענייננו בפירוש מילה שננקטה בפוליסת ביטוח בצורה עמומה לשם תיאור היקף הכיסוי הביטוחי (להבדיל ממילה הנכללת בחריג או בסייג לאחריות המבטחת), יש לאפשר למבוטח להסתמך גם על המובן הנוסף, והשכיח פחות, של המילה. יפים לכאן הדברים שנאמרו בהמ' 119/62 נסים נ' בנין חברה לביטוח בע"מ, פ"ד יז 683. באותו מקרה נדונה השאלה האם כיסוי בפוליסת ביטוח לסיכון של "שיטפון" מקיף גם מקרה של חדירת מים מדירה לחנות שמתחתיה כתוצאה מהתפוצצות צינור מכונת הכביסה בדירה העליונה. בדחותו את טענת חברת הביטוח לפיה חדירת המים אינה מהווה "שיטפון", אמר השופט ח' כהן (שם, בעמ' 689-688):
"הפוליסה הנדונה נכתבה עברית, ועל כן אין לנו להיזקק לפירושים שפירשו האנגלים את המונח המקביל 'flood'. ואם כי במקורותינו שלנו בא שם הפועל 'שטף' על פי רוב בהקשר של נהרות ונחלים, הרי מצינוהו גם בהקשר של מים סתם: כזרם מים כבירים שוטפים (ישעיה, כ"ח, ב'); היה גשם שוטף (יחזקאל, י"ג, י"א); לשטף מים רבים (תהילים, ל"ב, ו'); אזי המים שטפוני (תהילים, קכ"ד, ד') ועוד. ולענין דיני הנזיקין מצינו שאם 'ראה מים שהן שוטפין והולכין, חייב לגדרן' (תוספתא בבא מציעא ב', כ"ח). משמע ש'השיטפון' יכול וייגרם גם בעקבות דליפה, ולאו דוקא רק על ידי נהר העובר על גדותיו".
39.גישה זו הולמת את המקרה שבפנינו, ואף מקל וחומר. כפי שאראה כעת, השימוש במילה "התפוצצות" לתיאור התרסקות של חומר באופן כללי, ולאו דווקא התרסקות כתוצאה מפיצוץ כימי או השתחררות לחץ פנימי, מצויה לא רק בעברית הקדומה, ומופיעה לא רק במילונים מודרניים, אלא מקובלת גם בפסקי דין של בתי המשפט בישראל מהשנים האחרונות. כך, במספר פסקי דין דובר בהתפוצצות זכוכית כתוצאה ממכה, מחום או מסיבה לא ברורה (ת"א (מחוזי ת"א) 2418/00 קגנוביץ נ' ש.פ.ע. היכל המראות בע"מ (5.7.01); ב"ל (ת"א) 2617/09 בכשי נ' המוסד לביטוח לאומי (21.10.09); ת"א (שלום חיפה) 6253-06-09 בלן נ' ברמי (30.8.13); ת"ק (י-ם) 21306-05-10 אסולין-אזולאי נ' שירות ניופאן (27.7.10); ת"ק (עכו) 52740-06-11 עשהאל נ' מיני ליין בע"מ (14.11.11); ת"ק (רחובות) 19823-08-13 גורביץ נ' קלינטון סחר בינלאומי 2000 בע"מ (2.3.14)). בפסקי דין אחרים נדונו התפוצצות שיש כתוצאה מתזוזת ארון עליו הוא הוצב (ת"א (שלום ת"א) 23828/06 צורף נ' הראל חברה לביטוח בע"מ (2.11.08)); התפוצצות מיטות נוער בשל קרבתן למקור חום (ת"ק (י-ם) 1277/08 ועקנין נ' י. קמפף הקו המעוצב בע"מ (15.5.08)); התפוצצות משטח שולחן פגום (ת"ק (י-ם) 30707-10-10 ידיד נ' לוי (21.8.11)); התפוצצות חיבורים של רהיטים פגומים (בש"א (שלום ת"א) 152991/05 רשת פוטון העיר בע"מ נ' ק.נ.ש (6.2.06)); והתפוצצות תפרים המחברים בין יריעות איטום כתוצאה מעבודה לקויה (ת"ק (נצרת) 37896-04-12 פלוטקין נ' אלגואד לבניין ופיתוח בע"מ (4.4.13)). השימוש במילה "התפוצצות" ננקט גם לתיאור היסדקות של כביש כתוצאה ממעבר מים תחתיו (בש"א (מחוזי ת"א) 20165/03 שיכון ופיתוח לישראל בע"מ נ' Poloron Israel i.p (24.11.03)) או מחפירה תת-קרקעית תחתיו (ת"א (שלום רמלה) 4159/96 ביטון נ' עירית ראשון לציון (21.4.98)). באחד המקרים נפסקו פיצויים בגין התפוצצות קורות בטון מכובד משקלו של טרקטור שעלה עליהן (ת"ק (חדרה) 1342/01 רדעי נ' כהן (17.1.02)). במקרה נוסף התקבלה תביעה לתשלום תגמולי ביטוח בגין נזק ללוחות שיש אשר נפלו ממשאית שהובילה אותם כתוצאה מהיקרעות שרשרת הברזל שקשרה אותם למשאית. השאלה שנדונה בפסק הדין מזכירה את השאלה הניצבת לפנינו: האם ניתן לראות בקריעת השרשרת כתוצאה מטלטולי נסיעת המשאית, משום התממשות הסיכון של "התפוצצות" שהיה מכוסה בפוליסת ביטוח "סחורות בהעברה" שחברת הביטוח (הנתבעת) הוציאה לבעלת המשאית (התובעת)? בית המשפט השיב על השאלה בחיוב, באומרו בין היתר את הדברים הבאים:
"בפוליסה המילה 'התפוצצות', כחלק מהסיכונים המכוסים עפ"י הפוליסה, איננה כוללת פירוט מיוחד אודות תחולתה... המילה 'התפוצצות' איננה כוללת רק את מובנה הפשוט של המילה (התפוצצות הנובעת מחומר נפץ), אלא יכולות להיות לה משמעויות נוספות דוגמת התפוצצות צמיג ונזק שנגרם בעקבותיו למטען המשאית (כמודגם לעיל)... יש לבחון את תכלית הפוליסה, אשר באה לבטח סחורות/מטענים בהעברה, תוך שנפרש את הפוליסה כנגד מנסחה, ותוך כיבוד ציפיותיו הסבירות של המבוטח במסגרת דוקטרינת הציפיה הסבירה של המבוטח... האם ניתן לפרש את המילה 'התפוצצות' אודות קריעת שרשרת ברזל, המורכבת מחוליות חוליות, כדרכן של שרשראות ברזל? הנתבעת בסיכומיה ביקשה לפרש את המילה 'התפוצצות' עפ"י מילון אבן שושן, שפירש מילה זו כ-'פיצוץ, נפץ, קול נפץ, ניפוץ, היפרדות לרסיסים, התרסקות; התבטלות פתאומית, ביטול פתאומי, לחץ פנימי, התפקעות, התפרצות, סערת רגשות'... הנה כי כן, אחד ממילות הפרשנות של המילה 'התפוצצות' היא – 'התפקעות'. ואכן – המילה 'התפקעות' מפורשת במילון אבן שושן כ-'התבקעות, התפוצצות'. מכאן כי המילה 'התפוצצות' יכולה לכלול בחובה פרשנות של 'התפקעות'... היות והמילה 'התפקעות' גם שוות ערך למילה 'התפוצצות', ניתן לומר כי כששרשרת ברזל נקרעת או נקרעה, היא - 'התפוצצה' או 'התפקעה'. על כן, במקרה דנן, משלוחות השיש נפלו ונשברו עקב 'התפוצצות' שרשרת הברזל שקשרה אותם על המשאית, יש לומר כי ארוע כזה נכלל בכיסוי הביטוחי עפ"י הפוליסה כיוון שתופסת בו המילה 'התפוצצות'. פרשנות כזו גם תעלה עם פרשנות פוליסה כמוסבר לעיל, ועם דוקטרינת הציפיות הסבירה של המבוטח המוזכרת לעיל" (תא"מ (שלום חדרה) 13935-02-11 מובילי ירק בע"מ נ' הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ (3.1.12)).
לבסוף, השימוש של הפסיקה במילה "התפוצצות" לתיאור תהליכים מעין אלה שלעיל, כלומר "התפוצצות" שאינה של חומר נפץ או לחץ אוויר, נעשה גם במסגרת פסק הדין הפלילי שעסק באסון ורסאי. בהכרעת הדין של בית המשפט המחוזי בעניינם של מהנדסי הבנין (ת"פ 3120/02) נדחתה טענתו של אחד הנאשמים שהצביע על תמונה בה נראתה חלודה מתחת לרשתות הזיון של רצפת האולם. על טענה זו אמר בית המשפט כי "הניסיון ללמוד מהתמונה הנ"ל על נשירה של חלקי הבטון, המעידה על התפוצצותו מתחת לרשתות הזיון עקב החלדה, הוא ספקולטיבי מעיקרו" (פסקה 626).
40.מן המקובץ עולה כי לא זו בלבד שאין מניעה להסתמך על הגדרת "התפוצצות" במילון אבן-שושן בה מצדדים התובעים, רוצה לומר: התפרדות והתרסקות לרסיסים, אלא שאין להיתלות בסיפא של ההגדרה, לפיה על ההתפרדות וההתרסקות להיות "בקול נפץ", כדי לחייב התלקחות של חומר נפץ או התפרצות של לחץ פנימי במהלך האירוע. "קול נפץ" אינו שווה ערך ל"קול פצצה". ההגדרה הניתנת במילון אבן-שושן ל"נפץ" היא "התרסקות, התפוצצות". אבן-שושן מוסיף ומדגים את הגדרתו באמצעות פסוק מספר ישעיהו (ל, ל): "נפץ וזרם ואבן ברד" (ראו בדומה מילון ספיר (1998)). בפסוק זה, משמעות המילה "נפץ" אינה התלקחות חומר נפץ אלא התרסקות החומר לחלקים רבים (ראו שם, פירוש רש"י: "'נפץ' – לשון שיבור יתר"; אבן עזרא: "'נפץ' – מגזרת 'תנפצם'"; מצודת ציון: "'נפץ' – ענין רציצה עם הפיזור"). מכאן, ש"התפוצצות" היא התפרדות והתרסקות לחלקים רבים תוך כדי יצירת רעש (ראו גם א' אבניאון, מילה במילה (2000); לפי מילון אריאל המקיף (2007) הדגש ב"נפץ" הוא בעוצמה החזקה של ההתפוצצות ושל הרעש הנובע ממנה). הבנה זאת אפשרית לפי מילון אבן-שושן ומילונים נוספים; וכאמור – עולה בקנה אחד עם שורת מקורות מרבדיה השונים של השפה העברית.
זאת ועוד. אין לייחס משמעות דווקנית יתר על המידה למילה "רסיסים" הנכללת בהגדרתו של אבן-שושן. המילה "רסיסים" מאפיינת את ההתפוצצות כאירוע שאחת מתכונותיו היא התרסקות לחלקים רבים. השאלה הכמותית, הנוגעת למספרם או לגודלם של החלקים המתרסקים, אינה עניין מתמטי אלא עניין של שכל ישר והֶקשר, וככזאת עשויה להשתנות ממקרה למקרה. כך, למשל, התרסקות עוצמתית המלווה ברעש רב עשויה להיחשב להתפוצצות גם אם החומר התבקע לחלקים מוגבלים מבחינת המספר או הגודל; כשם שהתבקעות חומר לחלקים מזעריים ורבים מאד עשויה לחפות על העדר רעש ולהיחשב גם היא להתפוצצות. הנה כי כן, לאחר שנוכחנו בהבדלים ובדגשים השונים בין המילונים באשר להגדרת אותה מילה עצמה של "התפוצצות", וביודענו כי ההגדרה הלשונית לעולם אינה מדע מדויק והמילונים אינם תורה מסיני, ההסתכלות צריכה להיות כוללת, תוך בחינת המכנה המשותף המאחד בין המילונים ויתר המקורות הלשוניים, והימנעות מהיתפסות למילה כזאת או אחרת בה נקט אחד המילונים. בהסתכלות כזאת, המבחן להתרחשותה של "התפוצצות" הוא האם ועד כמה מתקיימים באירוע האלמנטים הבאים (כולם או מרביתם): לחץ פיזי; התרסקות; עוצמה; פתאומיות; ורעש (ונזכיר כי דווקא לפי ההגדרה בלקסיקון הביטוח, בה נתלית הנתבעת, אין דרישה להתרסקות לרסיסים, ואילו הרעש הנלווה להתפוצצות אמור להישמע "בדרך כלל", משמע שאינו תנאי הכרחי להתפוצצות). בהתחשב בעמימות הלשונית בה נוקטת הפוליסה בענייננו, באופן המותיר מקום לגמישות מסוימת, זכאים התובעים ליהנות ממבחן פרשני לגיטימי זה. וכבר היו דברים מעולם, שבית משפט זה נמנע מלעמוד על קוצו של יו"ד לעת בחינת ההתאמה בין ההגדרה המילונאית של "התפוצצות" לבין עובדות המקרה שבפניו:
"האם רימון הלם הוא 'חפץ נפיץ'?... עפ"י ההגדרה המילונאית, 'התפוצצות' היא 'התפרדות והתרסקות לרסיסים בקול נפץ'... בסופו של יום, אין מחלוקת, כי הרימון מתפרק לחלקים – המחלוקת היא לגבי גודלם – ואין מחלוקת, כי הוא גורם לקול נפץ, כפי ההגדרה המילונאית שהובאה לעיל. סבורני, כי על פי תכליתו של חוק העונשין בכלל וסעיף 144 שבו בפרט, די בכך כדי שהרימון ייחשב כ'נפיץ'... ואינני סבור, כי יש לקרוא באופן דווקני את ההגדרה המילונאית, הדורשת 'רסיסים' כתנאי לקיומה של התפוצצות" (ת"פ (מחוזי ירושלים) 478/04 מדינת ישראל נ' דבידקוביץ (21.12.05) בפסקה 19).
ואם כך נפסק לענין הרשעתו של אדם בפלילים (בו כל ספק סביר פועל לטובת הנאשם), לא כל שכן שכך יש לפסוק לענין היקף תחולתה של פוליסת ביטוח (בו כל ספק סביר פועל לחובת המבטח: פרשת אגודה שיתופית בית הכנסת רמת-חן, עמ' 299; פרשת נווה גן, עמ' 316).
41.לא למותר לציין כי גם בספרות העוסקת בתחום הביטוח מוכר תוקפה של ההגדרה האמורה במילון אבן-שושן, ולא רק של ההגדרה מתוך לקסיקון הביטוח, לצורך הבנת הסיכון של "התפוצצות" בפוליסת ביטוח אש וסיכונים נלווים (ק' שורצמן, ביטוח רכוש (אש וסיכונים נלווים), הוצאת המכללה לביטוח, עמ' 63). יתר על כן, אפילו י' קיהל, שעל האמור בספרו הסתמך המומחה קלטניק מטעם הנתבעת, מצטט במקום אחר בספר את ההגדרה הנ"ל מתוך מילון אבן-שושן לשם ביאור הסיכון של "התפוצצות" בפוליסת ביטוח סחורות ומטענים בהעברה (י' קיהל, ביטוח רכוש בישראל (2013) 199). מעלה נוספת להבנה המרחיבה והגמישה של "התפוצצות", היא שיש בה ליישב את היחס בין הניסוח של סיכון זה בפרק 1א' של הפוליסה לבין הניסוח השונה בסעיפים 4-3 לפרק החמישי של הפוליסה, שם נכללת בביטוח שבר מכני "התפוצצות גזי שריפה" ומוחרגת "התפוצצות כימית". ההשוואה בין המונחים השונים מלמדת כי נסח הפוליסה ידע להבחין בין "התפוצצות גזי שריפה" ו"התפוצצות כימית", המוגבלות אמנם לתהליכים קונקרטיים, לבין "התפוצצות" סתם, הסובלת פרשנות רחבה כמבואר לעיל.
42.התפוצצות במובן הזה אירעה במקרה הנוכחי, בין לפי הגרסה שתובע 6 מסר במשטרה למחרת האירוע (אותה הנתבעת מקבלת כאמינה) שם דיבר על רעש שנלווה להתמוטטות ונדמה לו כ"שריקה של טיל סקאד", והוסיף ותיאר עשן, אבק וריח של חומר נפץ בהם הבחין באותה עת (נ/3); ובין לפי גרסתו של תובע 6 בהליך הנוכחי, בה תיאר רעש של פיצוץ חזק, רעש שנדמה לטיל, הדף, גצים, אבק וריח של חומר נפץ. מרבית הפרטים בשני התיאורים דומים; בשניהם נכללו אלמנטים של רעש, אבק וריח של חומר נפץ; וההבדל בתיאור סוג הרעש – בשים לב לרוחבה היחסי של אפשרות פרשנות המילה "התפוצצות" בפוליסה הקונקרטית – אינו מהותי עד כדי שיש בו להוציא את ההתרחשות מגדרו של הסיכון. קיומו של רעש נלווה להתמוטטות הוכר גם בהכרעת הדין המרשיעה נגד מהנדסי הבנין (ממנה, כאמור, מבקשת להיבנות הנתבעת). בית המשפט ציטט שם ללא הסתייגות את עדותו של אחד המומחים לפיה שבר בגזירה – הוא השבר שהתרחש בפועל לפי הכרעת הדין – "יוצר רעש חזק מאוד שאי אפשר לא לשמוע אותו" (פסקה 476). לכך יש להוסיף את ההסכמה הדיונית לפיה אחד הגורמים להתמוטטות היה עומס משקל שנגרם בעת ריקוד של מאות אנשים ברחבת הריקודים. הסכמה זאת מספקת את יסוד עודף הלחץ הפיזי הצריך לגרום להתרסקות הנחשבת להתפוצצות.
שלא כפי שטוענת הנתבעת, גרסתו של הצלם דוד אמרומין אינה סותרת את התרחשותה של התפוצצות במובן הנזכר. בעדותו בהליך הפלילי נגד המהנדסים, המהווה חלק מהראיות בתיק הנוכחי (נ/5), סיפר העד כי אמנם מזווית הראיה המוגבלת שלו, שלא כיסתה את כל רצפת האולם, הוא הבחין בנפילה מהירה "כמו חתיכה אחת" של מקטע הרצפה שמולו. אולם העד הוסיף כי לאחר נפילת הרצפה "עלה האבק של השברים", עד כדי כך שאחת מעיניו נסגרה כתוצאה מהאבק והוא לא יכול היה לראות בה (עמ' 11). אבק של שברים הנו, על פי ניסיון החיים ומאזן ההסתברויות, תולדה של התרסקות הרצפה הנופלת, גם אם תחילתה של הנפילה בהתנתקות הרצפה כמקשה אחת. זאת ועוד, בחקירתו הנגדית במסגרת ההליך הפלילי נגד המהנדסים, ולאחר שהוצגו בפני העד דברים שמסר בהודעתו במשטרה, הוא אישר כי התיאור שמסר בחקירה הראשית לפיו הרצפה צנחה בבת אחת ללא כל שקיעה מוקדמת, לא היה מדויק (עמ' 16).
43.ההצדקה לאימוץ פרשנות מרחיבה זו מתחזקת על רקע התנהלותה של הנתבעת, באמצעות סוכן הביטוח מטעמה דוד פריג', בהבהרת היקף הסיכונים המכוסים לתובעים בעת רכישת הפוליסה וחידושה. מעדותו של פריג' עולה כי במהלך כל השנים בהן מכר לתובעים את הפוליסה ואת חידוש הפוליסה, הוא לא הסביר להם אף לא פעם אחת בצורה מפורטת מהם הסיכונים המכוסים, לא פתח עמם את הז'קט ולא עבר בנוכחותם על רשימת הסיכונים המופיעה בז'קט, אלא הסתפק בכך שסקר בפני מי מהתובעים את שמות פרקי הפוליסה, והסביר להם בקווים כלליים מהו היקף הכיסוי הביטוחי הניתן בכל פרק:
"ש.... אתה לא עובר עם המבוטח על הז'קט סעיף סעיף, נכון.
ת.אני קורא את מה שקנו. קוראים את זה, אבל לא אות אות.
ש.אתה קורא את סוג הכיסויים, אבל לא קורא יחד עם המבוטח ומסביר לו עמוד עמוד מהז'קט.
ת.אני מסביר בצורה כללית, ולא בפרוטרוט.
ש.אף סוכן לא פותח את הז'קט עם המבוטח שלו ועובר איתו על הז'קט. גם אתה כך.
ת.אני מסביר לו פרק פרק בכללי ולא יושב ומקריא לו מילה במילה.
ש.את הז'קט אתה לא פותח ועובר איתו עליו. גם כשאתה מסביר לו בכללי.
ת. נכון".
(פרוטוקול, עמ' 49-48)
בהמשך עדותו תיאר פריג' את תהליך מתן ההסברים הכלליים מצדו לתובעים:
"ש.כאשר אתה מסביר לו בכללי... אתה אומר: יש כיסוי לתכולה, יש כיסוי למבנה ולנזק ראשון וכו'.
ת.נכון.
...
ש.לצורך העניין, אני בעל אולם ובא אליך בשנות ה-90 לעשות ביטוח לאולם, ואיני יודע סוגי כיסויים. אני רוצה ביטוח לאולם. אתה תוציא את הצעת הביטוח ותמלא לפי שאלות שאתה מפנה אלי.
ת.נכון.
ש.לגבי פרק ראשון, אש מורחב לתכולה, אתה תשאל אותי מה שווי התכולה.
ת.כן.
ש.מתוך מה שאני רואה פה, אתה תשאל אותי האם אני רוצה או לא רעידת אדמה.
ת.נכון.
ש.לפי זה מסתכמות השאלות לפרק זה, אם לא קניתי פריצה לנזק ראשון.
ת.כן.
ש.לגבי מבנה, זה פרק 2. השאלות שתשאל אותי זה האם אני רוצה רעידת אדמה ומה שווי המבנה.
ת.כן.
ש.בשלב הזה אתה לא נכנס איתי להסברים אם פוגע מטוס בעסק או רכב פוגע במבנה או האם נגרם למבנה נזק בזדון. אתה לא נכנס לנושא זה בכלל.
ת.נכון.
...
ש.... אתה מוכר פוליסה של הראל שהיא בעצם מכלול בית עסק. אתה מוכר אותה כאשר אתה עובר עם המבוטח על הצעת הביטוח. אתם עוברים על הפרקים הרלוונטיים, אש מורחב, פריצה ושוד ללא רעידת אדמה, ואחר כך לגבי מבנה, אש מורחב למבנה ללא רעידת אדמה, ובזה מסתכמת שיחת המכירה של הפוליסה. עד כאן זה נכון.
ת.כן.
...
ש.... אני רוצה לדעת מה אתה מדבר עם הלקוח. אתה אומר לו שיש לו אש מורחב למבנה וזה לא כולל רעידת אדמה. בזה מסתכמת שיחת המכירה שלך לגבי המבנה.
ת.נכון"
(שם, עמ' 53-49)
במילים אחרות: חילופי הדברים היחידים בין פריג' לבין נציג התובעים בקשר לביטוח המבנה והתכולה, הסתכמו באמירה של פריג' כי הפוליסה הנרכשת מעניקה כיסוי ביטוחי מסוג "אש מורחב" למבנה ולתכולה, ובמתן תשובות מאת נציג התובעים לשתי שאלות של פריג': מה השווי בו מתבקש לבטח את המבנה ואת התכולה, והאם מתבקשת הרחבה לכיסוי לרעידת אדמה. פריג' לא נכנס לפירוט הסיכונים המבוטחים במסגרת אותה פוליסת "ביטוח אש מורחב", משום שלדעתו המבוטח הוא זה ש"מחובתו לקרוא את הז'קט" (עמ' 53 שו' 14). עדות זו עולה בקנה אחד עם הצעת הביטוח לשנת 2000, עליה חתם תובע 6, ושעל פיה חודשה הפוליסה בשנת 2001 (נספח ג' לתצהיר עדות ראשית של חתם הנתבעת, דני ברית). בפרק 2 להצעה, המתייחס לכיסוי אש מורחב למבנה, צוינו אך ורק שווי המבנה המבוטח והסייג "ללא רעידת אדמה". התנהלות דומה אפיינה את כל מסמכי הרכישה והחידוש של פוליסת הביטוח של התובעים אצל הנתבעת דרך פריג' החל משנת 1991 (כאשר לעתים נעשתה הוספה של רעידות אדמה ו/או נזקי טבע ולעיתים השמטה של הרחבות אלו; ראו ת/1-ת/3, ג/2-ג/10). לכאורה, מאחר שהסיכון של רעידת אדמה הנו בגדר סיכון נוסף שאינו מכוסה אלא אם כן הדבר מצוין במפורש ברשימת הפוליסה (סעיף 4 לפרק 1א' של הז'קט), מיותר היה לציין "ללא רעידת אדמה" בהצעת הביטוח לשנת 2000 (שלדברי הנתבעת הייתה הצעה חדשה לאחר הפסקה של כשנה בביטוח הנכס אצלה). אולם לפי עדותו של פריג' תוספת זו מובנת, שכן בשיחת המכירה של הפוליסה לתובע 6 לא נדונה שאלת היקף הסיכונים המכוסים כברירת מחדל בפוליסה, אלא רק השאלה האם להוסיף לכיסוי הרגיל (שפרטיו מבחינת היקף הסיכונים המכוסים לא הובהרו לתובעים) תוספת כיסוי בגין רעידת אדמה.
44.מדבריה של השופטת ברק-ארז בפסק הדין המקביל עולה כי התנהלות זאת אינה מתיישבת עם חובת הגילוי היזום המוטלת על הנתבעת, אף שהפוליסה שנמכרה על ידה הנה מפני סיכונים מוגדרים ולא מפני "כל הסיכונים". וכך אמרה שם השופטת ברק-ארז (פסקאות 7-5):
"לדידי, ככל שהכיסוי המוענק רחב יותר, ומכסה אף סיכונים נדירים למדי, כך עשויה להיווצר אצל המבוטח תחושה (מוטעית) כי למעשה הוא מכוסה באופן 'מלא', מפני כל סיכון רלבנטי... ראוי כי מבטחים יבהירו באופן אקטיבי, ברור וחד משמעי למבוטחים שפוליסות ביטוח המכסות קשת רחבה במיוחד של סיכונים אינן פוליסות מסוג 'כל הסיכונים'. הבהרה כזו, שצריכה להיעשות כבר בשלב המשא ומתן לקראת כריתת חוזה הביטוח (ראו: שוורץ ושלינגר, בעמוד 255), תאפשר לוודא כי המבוטח אכן מודע לכך שישנם סיכונים שהוא אינו מכוסה מפניהם. מתן ההבהרה מראש יכול לאפשר למבוטח לקבל החלטה מושכלת בנוגע להתקשרות בחוזה הביטוח, וממילא גם ימעיט בהתדיינויות משפטיות לאחר מעשה... מן ההתדיינות שהתקיימה בפנינו עולה כי לטענתה של המבטחת הפוליסה שאותה הציעה לא כיסתה נזקים הנובעים מכשלים הנדסיים או ליקויי בנייה, בכוונת מכוון, וכי כך נוהגות גם מבטחות אחרות. זאת, למרות שמדובר בסיכונים נפוצים יחסית, אשר מבוטחים רבים עשויים לצפות כי ביטוח הנכס שרכשו מכסה אותם. בית משפט זה פסק כבר כי חובת הגילוי האקטיבי המוטלת על המבטח מחייבת אותו להצביע בפני המבוטח לא רק על הסייגים לכיסוי הביטוחי, אלא גם על הנסיבות שבהן הביטוח כלל לא חל (ראו: ע"א 300/97 חסון נ' שמשון חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נב(5) 745, 763 (1999); שוורץ ושלינגר, בעמ' 256-254; ירון אליאס דיני ביטוח 671 (2009)). קביעה זו נכונה במיוחד לנוכח העובדה שההבחנה בין סייגים לביטוח לבין קטגוריות מקרים בהם הביטוח כלל לא חל אינה תמיד ברורה. אכן, לא ניתן לצפות שהמבטח יציג בפני המבוטח את כל קשת המקרים שאינם מכוסים על ידי הביטוח, שהרי אלה יכולים להיות רבים. עם זאת, יש מקום לכך שמבטחים יבהירו למבוטחים ב'רחל בתך הקטנה' כי סיכונים נפוצים ולא שוליים, אשר המבטחים מודעים לקיומם ומחליטים שלא לכסותם, אכן אינם מכוסים על ידי הפוליסה המוצעת על ידם. נזקים הנובעים מליקויי בנייה בהחלט נמנים עם קטגוריית סיכונים זאת".
גם הפוליסה שמכרה הנתבעת לתובעים מכסה קשת רחבה של סיכונים, בהם סיכונים נדירים, ולעתים אף בלתי-אפשריים, לאולם שמחות בירושלים (כגון נזקי שטפון בשל עליית ים או נהר על גדותיו – סעיף 4.1.2(א) לפרק 1א'; אש תת-קרקעית – סעיף 4.2; נזק לאופניים שבבעלות המבוטח – סעיף 8.5). בה בעת, הסיכונים הנפוצים של כשל הנדסי ובניה לקויה לא נכללו בפוליסה, אף שכותרתו של אחד מפרקיה היא "ביטוח המבנה". על פי האמור בפסק הדין המקביל, במצב דברים כזה חבה הנתבעת כלפי התובעים חובת גילוי אקטיבי, מפורש, מפורט וברור אודות היקף הסיכונים המבוטחים. חובה זו נובעת מהמעמד המיוחד שיש לגופים פיננסיים גדולים, כמו בנקים או חברות ביטוח, בעת שהם עורכים עסקאות בעלות אופי צרכני עם לקוחותיהם. וכפי שציינה השופטת ברק-ארז בפרשה אחרת:
"על גופים אלו מוטלת חובת גילוי אקטיבית בעת עריכת העסקה, שמתחייבת מפערי הכוחות המובנים שבין הצדדים, ובגדרה הם מחויבים להפנות את תשומת ליבו של הצרכן לכל הפרטים המהותיים בעסקה באופן יזום (ראו: דודי שוורץ וריבי שלינגר דיני ביטוח 209 (2005)). ככלל, ראוי כי גופים פיננסים גדולים יקפידו הקפדה יתרה על גילוי מלא ואקטיבי של פרטים מהותיים בעסקאות שהם עורכים עם לקוחותיהם גם בשים לב לכך שהם 'מונעי הנזק' הטובים יותר במקרים מסוג זה. ככל שמדובר בעסקה חשובה יותר לצרכן... כך גדלה החשיבות שיש לייחס לחובת הגילוי" (רע"א 7664/13 סטניצקי נ' בנק לאומי למשכנתאות (16.1.14) בפסקה 24).
הימנעות הנתבעת ממילוי חובת גילוי אקטיבי זאת עשויה הייתה ליצור אצל כל אחד מהתובעים "תחושה (מוטעית) כי למעשה הוא מכוסה באופן 'מלא', מפני כל סיכון רלבנטי" (פסק הדין המקביל, שם), ולמצער, מפני הסיכונים הנפוצים של כשל הנדסי וליקויי בניה. תרומתה הממשית של הנתבעת ליצירת תחושה מוטעית זו – שקיומה נטען על ידי התובעים כבר בכתב התביעה (סעיף 3 סיפא) ובעדותו של תובע 6 (עמ' 17-15 לפרוטוקול) – עשויה לעלות כדי הפרה של חובת תום הלב ולהעניק למבוטח את הכיסוי עבור הסיכון לגביו נמנע ממנו הגילוי היזום מאת הנתבעת (השופטת ברק-ארז, שם, פסקאות 4-3; ע"א 420/83 אשור נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מד(2) 627, 650).
אמנם במקרה הנוכחי איננו נזקקים להרחיק לכת עד כדי תוצאה כזאת, אולם לכל הפחות יש בהתנהלות המתוארת של הנתבעת כדי להצדיק מתן פירוש גמיש ומרחיב לסיכון "התפוצצות" – המכוסה בפוליסה – ובמיוחד לאחר שסיכון זה הוגדר בפוליסה בצורה עמומה, כמבואר לעיל. במצב כזה, נועדה הגמישות הפרשנית להגשים את ציפייתו הסבירה של המבוטח, ציפייה אשר קמה בעקבות הפרת חובת הגילוי האקטיבי בה מחויב המבטח. אילו הייתה הנתבעת דואגת לכך שהתובעים יקבלו, ולוּ פעם אחת לאורך כל שנות ההתקשרות הרבות בין הצדדים, הסבר באשר לרשימת הסיכונים המכוסים בפוליסה (מעבר לאמירה הכללית שקיים ביטוח למבנה ושביטוח זה כולל או לא כולל רעידת אדמה ונזקי טבע), לא היו נשמעים התובעים בטענה כי סברו שהפוליסה מכסה כל תרחיש נזק אפשרי מלבד אלה שהוחרגו במפורש. אולם מאחר שההסבר לא ניתן, בעוד על פי הדברים שנכתבו בפסק הדין המקביל קיימת הייתה חובה לתיתו, יש לקבל את עדותו של תובע 6 כי הבין בצורה סבירה שפוליסת הביטוח למבנה מכסה כל סיכון פרט לרעידת אדמה אותה החריג באזניו הסוכן פריג' במפורש. ובלשונו של תובע 6: "זו לא הפרשנות שלי, אלא של כל בן אדם נורמלי... ראיתי 'ביטוח מבנה', שזה מכסה את הכל. אתם הייתם צריכים לכתוב זאת [את ההחרגה להתמוטטות מבנה] אם רציתם"; "לא עשיתי באותה תקופה כיסוי לרעידת אדמה, וזה בגלל עצה של הסוכן שלכם, שאמר לי שפעם באלף שנה מתרחשת רעידת אדמה בארץ... היו שלבים ששילמנו על רעידת אדמה, ובהתאם להצעת הסוכן שלכם, הפסקנו לבטח נגד רעידת אדמה" (פרוטוקול, עמ' 12 שו' 16-15; עמ' 13 שו' 11-10; עמ' 16 שו' 22, עמ' 17 שו' 16). על רקע אי-מילוי חובת הגילוי האקטיבי מצד הנתבעת, והתייחסותו הקונקרטית המפורשת של הסוכן מטעמה אך ורק לסיכון של רעידת אדמה (ובחלק מהשנים גם לנזקי טבע), הבנתו המתוארת של תובע 6 הייתה סבירה, גם אם לא תתקבל גרסתו לפיה הסוכן אמר לו במפורש שמדובר ב"כיסוי מקיף". מסקנה אחרת תעקר את משמעותה של חובת הגילוי האקטיבי האמורה בפסק הדין המקביל. הבנה סבירה זו יצרה ציפייה סבירה אצל התובעים לכך שאירוע ההתמוטטות יכוסה על ידי הנתבעת. הגשמתה של ציפייה סבירה זו דורשת את העדפת פרשנותם של התובעים ללשון הדו-משמעית בו נקטה הפוליסה בשימוש במונח "התפוצצות". כך נקבע בפרשת אגודה שיתופית בית הכנסת רמת-חן, עמ' 297:
"מקום שלשון החוזה בגיזרה השנויה במחלוקת הינה רב-משמעית, כשאחת מהמשמעויות הנסבלות מבחינה מילולית היא זו אשר לה טוען המבוטח, יוביל יישומו של עקרון כיבוד הציפיות הסבירות של המבוטח לפירוש החוזה בהתאם לנטען על ידיו. אלא שבכך אין עמנו כל חדש, שהרי יכולים אנו להגיע לתוצאה זו – וכך אנו נוהגים – גם מכוחו של הכלל (שאיננו בחוק החרות) בדבר פרשנות מסמך נגד הצד שניסח אותו כאשר מתגלה בו דו-משמעות".
ראו עוד ע"א 3352/07 בנק הפועלים בע"מ נ' הורש, פ"ד סג (3) 248, בפסקה 14.
מהטעמים שפורטו לעיל, פרשנות המילה "התפוצצות" לה טוענים התובעים, הנה נסבלת מבחינה מילולית, הגם שאינה פרשנות מתחייבת ומתבקשת מאליה. בכך די להביא להעדפתה לשם הגשמת ציפייתם הסבירה של התובעים, כפי שמסביר א' ברק בספרו פרשנות במשפט – פרשנות החוזה (2001) 649-648:
"החזקה בדבר תכלית המגשימה את ציפיותיו הסבירות של הצד הנשלט חלה באותם חוזים מיוחדים שבהם צד אחד לחוזה מכתיב את נוסח החוזה. הדוגמאות הטיפוסיות לכך הם חוזים אחידים או פוליסות ביטוח... הציפיות הסבירות של הצד הנשלט יסייעו בהליך הפרשני, רק אם יש להן עיגון בלשון החוזה... תנאי המפתח הינו שלשון החוזה – ולו במובנה הבלתי רגיל ויוצא הדופן – ניתנת להבנה על-פי החזקה. בתנאים אלה תקום החזקה".
45.לקראת סיום, ראיתי להוסיף דברים בנקודה בה נגעתי לעיל (בפסקה 33): פוליסת הביטוח שנדונה בפסק הדין המקביל העניקה, כמו הפוליסה שבידי התובעים, כיסוי ביטוחי לסיכון של התפוצצות. בכל זאת, תביעת המבוטחת נדחתה שם. לכאורה ניתן לתמוה, הכיצד זה שההחלטה הנוכחית נסמכת על פסק הדין המקביל אך התוצאה בשתי התביעות הפוכה? חמש תשובות לקושיה זאת:
ראשית, בפסק הדין המקביל ציין בית המשפט העליון (בפסקה 34) כי "במקרה דנן, אין חולק כי התמוטטות הבניין לא התרחשה עקב התממשות של אחד מהסיכונים שמפורטים בפוליסה, אלא מסיכון אחר". לא זו בלבד שהתובעת בתביעה ההיא לא טענה כי ההתמוטטות אירעה כתוצאה מהתממשות הסיכון של התפוצצות – בשונה מהתובעים בהליך דנן שטענו לאורך כל הדרך להתרחשותה של התפוצצות – אלא בכתב התביעה בהליך המקביל הוצג הסיכון של התפוצצות כדוגמה לסיכון שאינו מכסה את האירוע. וכך נאמר שם (בסעיף 14(ג)): "בסעיפים בהם בחרה הנתבעת לצמצם את היקף הכיסוי נקטה בלשון ברורה. לדוגמא – התפוצצות: ציון כי הנזק נובע מדודים". פשיטא כי התובעים דכאן אינם מחויבים בפרשנותה של התובעת דהתם, במיוחד שעה שבפוליסה דנן, התרחיש של התפוצצות דודים מחימום יתר מופיע לאחר המילה "לרבות", באופן שאינו מותיר ספק בכך שאין בדוגמה זאת כדי למצות את קשת האפשרויות של מקרי ההתפוצצות.
שנית, בפסק הדין המקביל נדונה תביעה ביטוחית של בעלת מפעל ששכן בקומת הקרקע ובקומת המרתף של הבנין. לעומת זאת, האולם של התובעים היה ממוקם בקומה השלישית והעליונה של הבנין. אין הכרח שההתרחשות בקומה השלישית, לרבות הסיכון שהתממש בקומה זאת, יהיו זהים להתרחשות ולסיכון שהתממשו שלוש קומות מתחת. האירוע התאונתי של קריסת הרצפה כתוצאה (בין היתר) מהפעלת לחץ של מאות רוקדים על משבצת שטח מצומצמת, התרחש באולם של התובעים ולא במפעל של התובעת בהליך המקביל, הרחוק מספר קומות מאולם התובעים.
שלישית, התובעת בהליך המקביל לא טענה כי ידועה לה סיבת התמוטטות הבנין ולא התיימרה להוכיח סיבה זאת. לעומתה, התובעים בהליך הנוכחי הוכיחו (בהסכמה אליה הגיעו עם הנתבעת) את סיבת ההתמוטטות כמשלבת בתוכה פגם שהיה טבוע בבנין בצירוף עומס המשקל של מאות הרוקדים.
רביעית, תובע 6 שהה בזמן האירוע באולם, ראה את קריסת הרצפה, הריח את הריחות, ושמע את הקולות שנלוו לקריסה. לעומת זאת, התובעת בהליך המקביל לא טענה כי בעת הקריסה נשמע קול נפץ, או כל קול אחר, במפעל שלה; לא הציגה כל ראיה, בכתב או בעל פה, אודות קולות כאלה; ולא העידה כל אדם שנכח באירוע בשעת התרחשותו.
חמישית, בפסק הדין המקביל ציינה השופטת ברק-ארז (בפסקה 3) כי התובעת שם לא טענה כי הוטעתה על ידי המבטחת לחשוב שהסיכון של התמוטטות המבנה מכוסה בפוליסה, ואף בראיות שהובאו באותו הליך לא נמצא בסיס להפרת חובת הגילוי האמורה. לעומת זאת, במקרה שלפנינו נטען עוד בכתב התביעה כי התובעים "ביקשו ורכשו את הפוליסה מהנתבעת באמצעות סוכן הביטוח בידיעה כי הפוליסה מכסה כל נזק שיגרם למבנה לתכולה ולבית העסק"; ומעדות סוכן הביטוח עלה כי לא הסביר מעולם לתובעים את טיב והיקף הסיכונים המבוטחים, באופן שאינו עולה בקנה אחד עם חובת הגילוי היזומה עליה עמד בית המשפט העליון בפסק הדין המקביל.
סיכום
46.לאור כל האמור אני קובע כי הפוליסה מעניקה כיסוי ביטוחי לנזקים שנגרמו עקב האירוע למבנה ולתכולה (פרק א'1 סעיף 3.2) וכן לאובדן רווחים (פרק 1ב' סעיף 1, המפנה לסיכון המבוטח בפרק א'1 סעיף 3.2). מנגד, הפוליסה אינה מעניקה כיסוי ביטוחי לשבר מכני, נוכח הסייג שבסעיף 4.1 לפרק החמישי, הקובע כי הביטוח לשבר מכני אינו מכסה נזק הנגרם עקב התמוטטות מבנה.
47.עד כה נמנעה הנתבעת מלשלם לתובעים את תגמולי הביטוח, משום שסברה כי הפוליסה אינה מכסה את הנזק. כעת, משנקבעה אחריות הנתבעת לכיסוי נזקי האירוע כמפורט לעיל, על הנתבעת להודיע תוך 30 יום מהו גובה הנזק בו היא מכירה לצורך פרקי הפוליסה של ביטוח מבנה, תכולה ואובדן רווחים (ראו סעיף 27 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981). לאחר קבלת הודעת הנתבעת אחליט על המשך הטיפול בתיק.
48.לשאלת הוצאות ההתדיינות נשוא החלטה זאת אדרש במסגרת פסק הדין.
המזכירות תשלח את ההחלטה לב"כ הצדדים.
ניתנה היום, כ"א אייר תשע"ה, 10 מאי 2015, בהעדר הצדדים.
