1.לפניי תביעה לתשלום פיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע, לטענתו, עקב תקיפתו ע"י הנתבעים ביום 29.4.2016 (להלן: "התקיפה").
2.הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית ובדיון ההוכחות הודיעו על הגעה להסדר דיוני, שלפיו יינתן פסק דין מנומק על בסיס מסמכים בכתב וטיעוני הצדדים ותוך וויתור על חקירות. הסכמה זו קיבלה תוקף של החלטה ולאחריה סיכמו הצדדים את טענותיהם בכתב.
תמצית טענות הצדדים
3.לגרסת התובע בכתב התביעה ובתצהיר עדותו הראשית, במועד הנקוב לעיל בשעה 00:00 או סמוך לכך, עת בילו התובע וחבריו, מוחמד ראיק עתאמלה (להלן: "מוחמד") ושריף עתאמלה (להלן: "שריף"), במועדון "הפלאג ליין" שבאזור התעשייה בנצרת עילית (להלן: המועדון"), הוא הותקף באופן ברוטאלי ע"י הנתבעים. לטענתו, הוא הגיע לבילוי משותף עם חבריו במועדון ונקלע לוויכוח עם חלק מעובדי המועדון בשל רצונם של התובע וחבריו להתיישב באזור הבר במועדון שהיה מיועד למוזמנים מראש. לאחר פרוץ הוויכוח האמור, נתבקשו התובע וחבריו לצאת עם הנתבע 2 מחוץ למועדון על מנת ליישב את המחלוקות ביניהם. תחילה יצאו חבריו של התובע עם הנתבע 2 מחוץ למועדון, וכאשר אלה התעכבו יצא גם התובע החוצה ושם הבחין כי חבריו נקלעו לעימות מילולי עם הנתבע 2 אשר קילל אותם. במהלך חילופי הדברים בין התובע לבין הנתבע 2 הוציא האחרון סכין ודקר את התובע שתי דקירות בעכוז, שלאחריהן התמוטט התובע ונפל ארצה, או אז תקפו אותו הנתבעים 1,3 ו- 4 במכות, בעיטות ואגרופים בכל חלקי גופו ולרבות בפנים, יד שמאל ובחזה. לאחר שהתובע קם על רגליו והחל לצעוד דקר אותו הנתבע 2 בשנית שתי דקירות נוספות בגב. בעודו מנסה שוב להימלט מתוקפיו, דקר הנתבע 2 את התובע בשלישית דקירה אחת בחזה, ואגב כך התמוטט התובע פעם נוספת על האדמה, בעוד שאר הנתבעים מכים אותו בשנית ובועטים בו בכל חלקי גופו, וכתוצאה מכך נשברה ידו השמאלית של התובע. בעקבות פציעה זו אושפז התובע בבית החולים, ולאחר מכן הוא נזקק לטיפולים רפואיים מרובים.
4.בסיכומיו טוען התובע, כי במעשיהם המתוארים לעיל ביצעו הנתבעים כלפיו עוולת תקיפה, כמשמעה בסעיף 23 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: "הפקודה") ולפיכך הם חבים, יחד ולחוד, כמעוולים במשותף, לפצותו בגין נזקיו עקב אירוע התקיפה. אשר לנזק, התובע לא תמך תביעתו בחוות דעת רפואית ולא טען להיוותרות נכות צמיתה עקב מעשה התקיפה. בסיכומיו, הוא עותר לחיוב הנתבעים בפיצויים בגין הכאב והסבל שנגרמו לו, הפסדי השתכרות והפסדים נוספים בדמות עזרת צד ג' והוצאות רפואיות ונסיעות.
5.הנתבעים מנגד מכחישים כל מעורבות באירוע התקיפה וטוענים, כי התובע הותקף ע"י אחרים מחוץ למועדון, זאת לאחר שהוא וחבריו הוצאו מן המועדון ע"י הנתבע 1, הבעלים של המועדון, והנתבע 3, אחיו של הנתבע 1 ועובד במועדון, זאת משום שהתובע השתמש בסמים בתוך המועדון וכן ניסה יחד עם חבריו להכניס בכוח לתוך השירותים בחורה שבילתה במועדון. לגרסת הנתבעים 1 ו- 3, אשר נכחו במועדון בזמן האירוע, לאחר שהתובע וחבריו הוצאו מחוץ למועדון כאמור, הם נקלעו לקטטה שבמהלכה נדקר התובע ע"י מאן דהוא, בעוד שהנתבעים 1 ו- 3 שהו אותה עת בתוך המועדון. לגרסת הנתבעים, התובע מעליל עליהם עלילת שווא וזאת על רקע רצונו לנקום בהם בשל הוצאתו מחוץ למועדון. אשר לנתבע 2, הוא שולל מכל וכל הימצאות במועדון בזמן התקיפה וטוען, כי בזמנים הרלוונטיים לאירוע הנטען הוא התגורר בעיר אילת וכי בהיותו אדם דתי ושומר שבת, הוא כלל לא נכח במועדון במועד התקיפה שהתרחשה במוצאי שבת. כך גם הנתבע 4, מכחיש כי תקף את התובע וטוען כי כלל לא נכח במועדון ביום האירוע הנטען.
6.בסיכומיהם, מפנים הנתבעים להודעה הראשונה בזמן שמסר התובע במשטרה, ובה הוא לא הצביע על הנתבעים כמי שתקפו אותו במועד הנטען. עוד הם טוענים, כי אין לתת אימון בגרסאות המאוחרות שנמסרו למשטרה ע"י התובע וחבריו שהיו עמו במועדון, זאת בשל הסתירות והפרכות הקיימות בהן, ומשום שגרסאות אלו נולדו, לטענתם, לאחר תיאום שנעשה בין התובע וחבריו לאחר אירוע התקיפה ולאחר שנועצו עם עו"ד וקיבלו ייעוץ משפטי. לחילופין, טוענים הנתבעים כי יש להשית על התובע אשם תורם בשיעור מלא של 100%, הואיל והוא בעצמו הודה במשטרה כי הוא החל בקטטה וסטר ראשון לנתבע 2, כך לפי גרסתו, לפני שהאחרון דקר אותו בסכין.
7.אשר לנזק, כופרים הנתבעים מכל וכל בנזקים הנטענים והמוכחשים, חולקים על סכומי הפיצויים הנדרשים בתביעה דנן וטוענים כי מדובר בסכומים מופרזים ומנופחים, כי התובע לא הוכיח את נזקיו המיוחדים (הפסד שכר והוצאות), ולכל היותר הוא זכאי לפיצוי בגין כאב וסבל בלבד, בסכום מינימאלי ביותר, ככל שתתקבל תביעתו.
8.כאמור הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית מטעמם: זולת תצהירו, הוגש מטעם התובע תצהיר נוסף ערוך בידי חברו מוחמד, שהיה יחד עמו מועדון והיה עד ישיר לאירוע התקיפה. כל הנתבעים, למעט הנתבע 4, הגישו תצהירי עדות ראשית מטעמם. כן ביקשו הצדדים לסמוך ידיהם על העדויות השונות המצויות בתיק החקירה של המשטרה, כאשר כל צד מפנה לסתירות בגרסת הצד האחר על מנת לבסס חוסר מהימנות של משנהו.
דיון והכרעה
9.אקדים תוצאה להנמקה ואומר, כי לאחר שעיינתי בחומר הראיות שהובא במשפט ובסיכומי הצדדים ולאחר ששקלתי את טיעוניהם, באתי לכלל מסקנה כי עלה בידי התובע להוכיח את מעשה התקיפה והחבלות המיוחסות לכלל הנתבעים ברמה הנדרשת במשפט האזרחי ולפי מאזן ההסתברויות.
10.יודגש כי הנתבעים אינם חולקים על כך, שהתובע הותקף מחוץ למועדון ביום 29.4.16, ואין גם מחלוקת בין הצדדים כי האירוע המתואר ע"י התובע בכתב התביעה ובתצהירו נופל בגדר עוולת "התקיפה", כמשמעותה בסעיף 23 לפקודה. המחלוקת בתיק דנן מתמקדת בזהות התוקפים. לטעמי, התובע עמד בעול המוטל עליו והוכיח כי הנתבעים הם אשר תקפו אותו מחוץ למועדון וגרמו לנזקי הגוף להם הוא טוען, כמתועד במסמכים הרפואיים שצורפו על ידו.
11.עוד יובהר כי לא נעלם מעיניי כי תיק החקירה אשר נפתח נגד הנתבעים בגין אירוע התקיפה נסגר בסופו של יום מחמת חוסר ראיות. ואולם, אין בעובדה זו, כשלעצמה, כדי להביאני באופן אוטומטי לדחיית התביעה האזרחית המונחת לפניי, אשר אמורה להיבחן בהתאם לנטלי הראיה וההוכחה הנדרשים במשפט האזרחי ובהתחשב במסכת הראייתית המובאת בפני בית המשפט. כידוע, זיכוי בהליך פלילי אינו חוסם את דרכו של הנפגע/המתלונן מלהגיש תביעה נזיקית כנגד המעוול בגין המעשה העוולתי, שכן מדובר בשתי מערכות המושתתות על חוקים שונים ורמת הוכחה הנדרשת בכל אחת מהן אף היא שונה.
12.אפתח בגרסתו של התובע לגבי נסיבות אירוע התקיפה שנמצאה קוהרנטית, עקבית ואמינה והיא נתמכה בעדות חבריו, בהודעותיהם שנגבו במשטרה ובסיכום האשפוז ובו נרשם כי התובע הגיע אל ביה"ח לאחר שהיה מעורב בקטטה. התובע מסר גרסה מפורטת לאירוע בתצהירו ובהודעתו במשטרה ולא מצאתי כל סיבה שלא לקבל את עדותו ככנה ומהימנה. בהתאם לגרסה זו, התובע בילה במועדון יחד עם שני חבריו מוחמד ושריף. בשלב מסוים, יצאו שני חבריו אחד אחרי השני מחוץ למועדון, וכשאלו התעכבו הוא יצא אחריהם ומצא אותם בעיצומו של עימות מילולי עם הנתבע 2 אשר קילל אותם, וכאשר התערב התובע בעימות שביניהם, הוא נדקר בסכין ע"י הנתבע 2 מספר פעמים, ובכל פעם שנפל על האדמה לאחר הדקירה וקם בניסיון להתרחק מהדוקר, הוא הוכה ע"י שאר הנתבעים שגרמו לשבירת ידו השמאלית. גרסתו זו של התובע ביחס לאירוע התקיפה ונסיבותיו הייתה אחידה הן בהודעתו במשטרה והן בתצהיר עדותו הראשית והיא תואמת את הגרסה שמסר חברו מוחמד בהודעתו במשטרה וגם בתצהיר עדותו הראשית.
13.חשוב להדגיש, כי במסגרת הודעתו במשטרה מסר התובע תיאור מפורט בנוגע לנסיבות התקיפה והשתלשלות האירוע, וכן ביחס לחלקו של כל נתבע ונתבע בהתרחשויות במהלך התקיפה, וגרסתו זו תאמה כאמור לעדות שנגבתה מחברו מוחמד במשטרה. שניהם מסרו, כי הנתבע 2 דקר את התובע בסכין מספר פעמים בעכוז, בחזה ובגב. שניהם ציינו בהודעותיהם במשטרה, כי לאחר ועקב הדקירות נפל התובע על האדמה והוכה ע"י הנתבעים 1,3 ו-4 באגרופים ובבעיטות ועקב כך נשברה ידו השמאלית. במסגרת החקירה, שניהם זיהו את הנתבעים, אחד אחד, באמצעות תמונות שאותרו בעזרת אחיו של התובע, דרך הרשת החברתית "פייסבוק", וכן הצביעו כאמור בעדויותיהם במשטרה על חלקו של כל אחד מהם באירוע התקיפה, באופן שאינו מטיל ספק באשר למעורבות הנתבעים בתקיפת התובע (ראו הודעות התובע ומוחמד מהתאריכים 8.5.16 ו- 11.5.16, בהתאמה ; כן ראו מזכר מיום 16.5.16 שנערך ע"י חוקר המשטרה ובו תיאור לדרך איתור התמונה של בעל המועדון באמצעות הרשת החברתית "פייסבוק").
14.מפאת חשיבות הדברים, אביא להלן ציטוט מעדותו של התובע במשטרה מיום 8.5.16 הממחיש את אופן הזיהוי ורמת ודאותו:
"... ואז אני ואחי ראפת חיפשנו בדף הפייסבוק של "פלאג איין" מי הם החברים שלו בדף, הצלחתי לזהות תמונת הבחור שדקר אותי ואת אלה שתקפו אותי יחד איתו. התמונה של הבחור שדקר אותי שמורה אצלי בפלאפון אני העתקתי מפייסבוק, אני יכול להראות לך אותה (הערת חוקר : מראה לי תמונה של בחור מהפלאפון שלו , צילמתי באמצעות מצלמה משטרתי ומסן את התמונה ס.ס 1 מדפיס ומצרף לתיק החקירה ) לפי פייסבוק שמו דודו בן שושן זה הוא שמכין אוכל ללקוחות שמזמינים. יש לי בפלאפון גם תמונה של בעל העסק שלמה הוא גם כן תקף אותי אחרי שנדקרתי יחד עם האחרים (הערת חוקר: מפעיל את הפלאפון שלו מראה לי תמונה של שלמה ביומי המוכר לי מעבודתי כבל עסק פלג אן צילמתי את התמונה והדפסתי וצירפתי לתיק החקירה וסימנתי אותה ס.ס 2), יש לי גם תמונה של הבחור השלישי שעבד במטבח ותקף אתי גם כן אני מכיר אותו שמו אברהם לא יודע שם משפחתו (הערת חוקר: מראה לי תמונה של בחור מהפלאפון שלו אני מצלם את התמונה מדפיס ומצרף לתיק החקירה סומן ס.ס 3). אני ואחי ראפת הורדנו את התמונות הללו מדף הפייסבוק לדיסקאון קי זה (הערת חוקר: מוסר לידי דיסקאון קי מצרף אותו לתיק החקירה)" (שם, ש' 7-18 ; ראו גם עדות מוחמד במשטרה מיום 11.5.16, עמ' 1 ש' 5-16).
15.אומר מיד כי לא נעלם מעיניי, כי קיים שוני בין ההודעות השונות שמסר התובע במועדים שונים לבין הודעות חבריו במשטרה, אשר הנתבעים ביקשו להיבנות ממנו והיפנו אליו בסיכומיהם כראיה לאי אמינות התובע. הבדל הגרסאות שנמצא בין התובע לחברו מוחמד נוגע למועד יציאת כל אחד מהם מהמועדון לפני אירוע התקיפה וכן לאירועים והנסיבות שקדמו לו. התובע טען, כי שריף ומוחמד יצאו מהמועדון לפניו, וכששניהם התעכבו הוא יצא אחריהם מהמועדון (עדות התובע מיום 5.5.16 עמ' 1 ש' 10-13). לעומת זאת, טען מוחמד כי התובע היה הראשון שיצא מהמועדון וכשהוא התעכב יצאו מוחמד ושריף החוצה לאחר מכן (עדות מוחמד מיום 11.5.16, עמ' 2 ש' 18-19). לטעמי, מדובר בשוני זניח, אותו ייחס מוחמד לעובדה כי התובע היה שיכור, שוני שאינו מהותי ונוגע לפרט שולי, וככזה אין בו כדי לפגום בגרעין האמת של גרסאות התובע וחברו מוחמד, במיוחד כאשר הגרסה שמסרו התובע ומוחמד תואמת לחלוטין בכל הנוגע להשתלשלות אירוע התקיפה, מספר הדקירות, מקומות הפגיעה, זהויות התוקפים וחלקו של כל אחד ואחד מהם באירוע התקיפה. רוצה לומר, גרעין גרסת התובע וחברו מוחמד בדבר נסיבות התקיפה ומעורבות כלל הנתבעים באירוע זה, כל אחד לפי חלקו, היה עקבי ואחיד והוא נשמר מתחילת הליך גביית העדויות במשטרה ועד מסירת העדויות בתצהירים במסגרת התביעה שלפניי.
16.עוד ערה אני לגרסה הראשונה בזמן שמסר התובע כבר ביום האירוע ואליה מפנים הנתבעים בסיכומיהם כטעם מרכזי לדחיית התביעה נגדם, ובה נכתב כי: "היום קרוב לשעה 02:30 בהיותי עובר ליד מועדון בילוי בהר יונה ... בהיותי ביחד עם חברים ברכב זיהיתי כי יש קטטה במועדון ואז ירדנו לראות מה יש במקום ואז נכנסנו בפנים ואז היה ויכוח בינינו לבין קבוצה בפנים ואז יצאנו ובהיותי מחוץ למועדון קיבלתי דקירה בגב ואחר כך בחזה ואז נפלתי וגם תקף אותי בפנים ובכל הגוף ... " (הדגשה הוספה – ש.נ. ; ראו עדות התובע במשטרה מיום האירוע, בשעה 05:30 ; שורות 2-9). ברם, בניגוד לעמדת הנתבעים, לא מצאתי שעדות ראשונית זו מקעקעת מאמינות גרסת התובע, שכן כפי שעולה מההודעה עצמה, היא נגבתה מהתובע שעות ספורות לאחר האירוע, בעודו מטופל בבית החולים, וגביית העדות הופסקה באמצע בשל מצבו הרפואי של התובע, כפי שנרשם בהערת החוקר על גבי ההודעה: "הערת חוקר אני נאלץ להפסיק את העדות עקב טיפול אינטנסיבי וכאבים של הפצוע" (שם, ש' 14-15). לפיכך, ניתן להתרשם כי מדובר בעדות חסרה ומכאן שלא ניתן לזקוף לחובת התובע את העובדה, שלא אזכר במעמד זה את תקיפתו ע"י יתר הנתבעים, ואין לראות בחסר זה טעם הפוגם במהימנות התובע באופן המביא לדחיית גרסתו. עוד ניתן ללמוד מעדות ראשונית זו, כי כבר במעמד זה ידע התובע למסור פרטים מזהים של התוקף/הדוקר, וכן ציין כי הוא עובד במועדון, דבר המחזק עד מאוד מגרסתו באשר לזהות תוקפיו. זהו התיאור שמסר התובע ביחס לתוקפו כבר בעדותו הראשונה, זמן קצר לאחר האירוע: "אני יכול לזהות מי שתקף אותי. הוא עובד במועדון הזה לא יודע איך קוראים לו. ממוצא קפקאזי לבן פנים גובה 175-170 לערך. לבש חולצת פולו בצבע אפור שיער ימינה קצת ארוך" (שם, שורות 9-13).
17.יצוין בהקשר זה, כי הואיל ואין היכרות מוקדמת בין התובע לנתבעים, לא ידע התובע, מן הסתם, לנקוב בזמן אמת בשמותיהם של תוקפיו, אך כאמור ידע למסור בהודעתו הראשונית פרטים מזהים של הדוקר, לרבות העובדה כי האחרון הוא עובד במועדון. כעולה מתיק החקירה, התובע הצליח בכוחות עצמו ותוך הסתייעות באחיו ראאפת עתאמלה, לגלות מתוך הרשת החברתית "פייסבוק" את זהות תוקפיו, לרבות שמותיהם והעובדה כי הנתבעים 1-3 הינם אחים, ואף הציג את תמונותיהם בפני חוקרי המשטרה, ובתוך כך מסר גם תיאור מפורט ומדויק בדבר חלקו של כל אחד מהם באירוע התקיפה (ראו עדות התובע במשטרה מיום 8.5.16 ועדות אחיו, ראאפת עתאמלה, במשטרה מאותו מועד ובהן מופיע תיאור לדרך בה גילו שניהם את זהות התוקפים ופרטיהם).
18.חיזוק נוסף לגרסת התובע ניתן למצוא בעדות שמסר חברו שריף במשטרה, שעות ספורות לאחר אירוע התקיפה. שריף אישר כי הוא והתובע בילו במועדון וכי מצא את התובע פצוע מחוץ למועדון ופינה אותו לבי"ח (שם, ש' 5-12). כן שלל שריף בעדותו את טענת הנתבעים בדבר מעורבותו של התובע או מי מחבריו בקטטה במועדון (שם, ש' 10-19 וש' 22-23). מעדותו של שריף ניתן ללמוד, כי הוא לא ראה בעיניו את אירוע התקיפה ולא הכיר את התוקפים. משום כך, אין לזקוף לחובת התובע אי הבאת תצהיר מטעמו של שריף, משום שזה האחרון לא היה כאמור עד ישיר לאירוע התקיפה.
19.אל מול עדויות התובע וחבריו ניצבות גרסאות הנתבעים במשטרה ובתצהירי העדות הראשית מטעמם. יצוין כבר כאן, כי להבדיל מעדויות התובע וחברו מוחמד, שראיתי לנכון לתת בהן אימון מלא, נתגלו עדויות הנתבעים כבלתי מהימנות בעליל, כפי שיבואר להלן.
20.אתחיל בגרסת הנתבעים 1 ו- 3 אשר הודו כי היו נוכחים במועדון בזמן אירוע התקיפה. שניהם מסרו בתצהירי העדות הראשית מטעמם גרסה אחת ולפיה הם לא היו מעורבים כלל ועיקר באירוע התקיפה, כי התובע עשה שימוש בסמים בתוך המועדון והטריד בחורה שבילתה אותה עת במועדון, ועקב כך הוא הוצא אל מחוץ למועדון, שם הוא היה מעורב בקטטה עם צדדים שלישיים, בזמן שהנתבעים 1 ו- 3 הסתגרו בתוך המועדון עד לסיום התגרה והגעת המשטרה למקום.
21.כפי שכבר צוין לעיל, לא מצאתי לתת אימון בגרסתם זו של הנתבעים 1 ו- 3, משום שמדובר בגרסה "מתפתחת" שעברה שינויים של ממש, ומעבר לכך לא נמצאו לה חיזוקים כלשהם בשאר הראיות שהובאו לפניי. במה דברים אמורים?
22.בעדותו במשטרה מיום 10.5.16, שלל הנתבע 1 בתוקף מעורבות שלו ושל אחיו, הנתבע 3, בתקיפתו של התובע. לפי גרסתו הראשונה, במועד הנטען התרחשה קטטה מחוץ למועדון, בלא כל קשר להתרחשות קודמת בתוך המועדון וללא כל היכרות עם מי מהמעורבים בקטטה. כך סיפר הנתבע 1 בהזדמנות הראשונה את אשר ידוע לו על המקרה: " ש. מה תגובתך למיוחס? אין לי שום קשר לזה אני הייתי בתוך העסק וסגרתי את התריס וזהו מעבר לזה אני לא יודע ממש לא יודע כלום. ש. תפרט השתלשלות האירוע? ת. לא יודע ראיתי שתיים מתחילים לדחוף אחד את השני בחוץ וסגרתי את התריס, השעה הייתה מאוחרת ורציתי לסגור בלי שום קשר למה היה ולא היה" (עמ' 2 להודעה, ש' 4-10). גם כשנשאל הנתבע 1 בחקירתו במשטרה בדבר זהות שני האנשים שרבו והתקוטטו מחוץ למועדון, כטענתו, הוא לא ידע למסור כל פרט לגביהם: "ש. בתחילה ההודעה שלך מסרת כי הבחנת בשני בחורים רבים מחוץ לעסק שלך. האם אלה לקוחות שהיו בתוך העסק? ת. לא יודע , לא שמתי לב ואני לא מתעסק בדברים כאלה , אתה צריך להבין שיש דברים שחולפים ממני בגלל שאני כזה לא מחפש בעיות ואני מדפדף אני לא מסתכל לא מעניין אותי בכלל. ש. מי האנשים שרבו ביניהם מחוץ לעסק? ת. לא מכיר בכלל אני גם לא ראיתי אותם לא זיהיתי פרצופים כך ממבט ראשוני לא מכיר אותם אין לי שום קשר אליהם. ... ש. מאיפה הגיעו ? ת. לא יודע מהבית , באמת שלא יודע לא מכיר אותם ולא יכול להגיד." (עמ' 4 , ש' 77-85 ; הדגשה לא במקור – ש.נ.).
23.ואולם, בהמשך, עת נגבתה מהנתבע 1 עדות נוספת במשטרה בתאריך 13.05.16, לאחר שנערך עימות בינו לבין התובע ועד נוסף מטעמו, ובו חזרו האחרונים על גרסת התובע בדבר תקיפתו ע"י ארבעת הנתבעים, מסר הנתבע 1 גרסה חדשה לגמרי השונה בתכלית השינוי מהגרסה הראשונה שלו. לפי גרסתו המאוחרת, התובע יחד עם אחרים בילו במועדון במועד הנטען, ובשלב מסוים עשה התובע שימוש בסמים והטריד מינית בחורה בתוך המועדון, ועקב כך הוציא הנתבע 1 את התובע וחבריו מחוץ למועדון ושם התפתחה תגרה ביניהם או עם אחרים. עוד הודה הנתבע 1 בעדותו המאוחרת, כי הנתבעים 3 ו- 4 היו עמו אותה עת במועדון והם סייעו לו בהוצאת התובע וחבריו מחוץ למועדון. לטענת הנתבע 1, לאחר הוצאת התובע וחבריו מהמועדון, הוא והנתבעים 3 ו- 4 סגרו את המועדון ונותרו בפנים עד הגעת המשטרה (שם, עמ' 2 ש' 13-34). על גרסה מאוחרת זו חזרו הנתבעים 1 ו- 3 בתצהירי העדות הראשית שהוגשו בתיק דנן. המדובר אפוא ב"עדות כבושה" של הנתבעים 1 ו-3 שכידוע ערכה ומשקלה מועטים ולכן אין לבסס ממצאי עובדה על פיה, משום ש"הכובש עדותו" חשוד, מטבע הדברים, על אמיתותה, וזאת כל עוד אין בפיו הסבר משכנע: על שום מה נכבשה העדות עת רבה; ומדוע החליט העד לחשפה" (ראו: י. קדמי, "על הראיות", 2003, חלק ראשון, עמ' 441). שתי הגרסאות הללו, כאחת, אינן משכנעות ומותירות רושם ברור, לפיו ניסה הנתבע 1 להרחיק את עצמו ויתר הנתבעים מאירוע התקיפה ולשלול כאמור כל מעורבות, קשר או זיקה אליו, וכן להטיל דופי בהתנהגות התובע במטרה להחליש מגרסתו של האחרון.
24.חשוב להדגיש בהקשר זה כי לאור ההאשמות שהעלה הנתבע 1 כלפי התובע, זה האחרון וחברו מוחמד נחקרו במשטרה תחת אזהרה בחשד לביצוע עבירות של מעשה מגונה ושימוש בסמים, ושניהם הכחישו בתוקף את המיוחס להם, כך שבסופו של יום לא הוגש כתב אישום כנגד מי מהם בגין עבירות אלו (ראו הודעות התובע וחברו מוחמד מיום 16.5.16).
25.למותר להוסיף, כי הבדלי גרסה אלה מקעקעים מן היסוד את המהימנות שניתן לתת לעדויות הנתבעים 1 ו-3 והופכים אותן לכאלו שיש להתייחס אליהן בחשדנות רבה. מדובר בשוני מהותי היורד לשורש העניין ואינו מאפשר קבלת גרסה זו כמהימנה. הנתבע 1 נשאל בחקירתו במשטרה על ההבדלים בגרסאות שנמסרו על ידו בהזדמנויות שונות והסברו לא היה מספק (הודעה מיום 13.5.16; עמ' 2, ש' 20-25). כן לא סיפק הנתבע 1 הסבר משכנע מדוע הגרסה המאוחרת לא הובאה לידיעת המשטרה בשלב מוקדם יותר, ומדוע המתין עד לאחר העימות עם התובע והעד מטעמו על מנת לגלות גרסה זו. כך גם לא נתן הנתבע 1 הסבר המניח את הדעת מדוע על אף שהתובע ביצע עבירות פליליות חמורות בתוך המועדון שבבעלותו (שימוש בסמים והטרדה מינית), הוא נמנע מלדווח על כך למשטרה בזמן אמת (שם, עמ' 3 ש' 58-64). עוד נתבקש הנתבע 1 ע"י חוקר המשטרה למסור תיאור של הבחורה שהוטרדה, כטענתו, במועדון ביום האירוע ע"י התובע וחבריו, אך הנתבע 1 לא ידע למסור פרטים מזהים לגביה, באופן המקרין על אמיתות הסיפור שסיפר בהקשר זה (שם, עמ' 3 ש' 67-68). נהיר כי הסתירות והפרכות שנמצאו בגרסאות המוקדמת והמאוחרת של הנתבע 1 מלמדות שאין לפנינו גרסת אמת ולכן אין בידי לקבלן.
26.אשר לנתבע 3, מפיהם של שני הנתבעים 1 ו- 3 נשמעה גרסה עובדתית אחת כאמור לעיל. לפיכך, משהוחלט על דחיית גרסתו של הנתבע 1, כפי שפורט בהרחבה לעיל, הרי שהמסקנה המתחייבת היא שדין גרסת הנתבע 3 אף היא להידחות, וכך אני קובעת.
27.הוא הדין גם בהתייחס לגרסת הנתבע 2. כבר עמדנו על כך, שהנתבע 2 הכחיש כל מעורבות באירוע התקיפה וטען כי כלל לא נכח במועדון בהיותו שומר שבת, וכי בזמן אירוע התקיפה הוא היה בעיר אילת שאליה העתיק את מקום מגוריו. ברם, טענות הנתבע 2 הופרכו אחת לאחת ע"י שאר העדים בתיק, כפי יבואר להלן.
28.ראשית, כפי שכבר צוין בהרחבה לעיל, גרסת התובע וחברו מוחמד אשר זיהו את הנתבע 2 כמי שדקר את התובע בסכין מספר פעמים ביום האירוע, בוססה כדבעי. שנית, בחקירתו במשטרה לא זכר הנתבע 2 במדויק איפה הוא היה במועד התקיפה, אף שהחקירה שלו נערכה שבועיים בלבד לאחר מועד זה (עדות הנתבע 2 מיום 14.5.16, עמ' 2 ש' 41-42). שלישית, טענת הנתבע 2 בחקירתו ולפיה "רוב הסיכויים" שהוא היה באילת בזמן האירוע, נסתרה בעדות הנתבע 1 במשטרה, אשר מסר כי הנתבע 2 היה בעיר נצרת עילית במהלך חג הפסח של שנת 2016, כאשר יום התקיפה נופל בתקופה זו (עדות הנתבע 1 מיום 10.5.16, עמ' 2 ש' 38-39 ועמ' 3 ש' 43-44). רביעית, טענתו של הנתבע 2 כי הוא שומר שבת, עמדה בסתירה מוחלטת לעדות הנתבע 1 במשטרה ולפיה הנתבע 2 עבד לפעמים במועדון שלו בימי שישי ושבת (שם, ש' 67-68). הפרכת טענה זו מאוד רלוונטית להכחשת הנתבע 2 בדבר הימצאותו במועדון בפרט ובעיר נצרת עילית בכלל, ביום אירוע התקיפה, שעה שטען בחקירתו, עת נשאל היכן היה במועד האירוע הנטען, כי : "אני לא זוכר בדיוק איפה הייתי בתאריך הזה אבל לא הייתי שם, איזה יום זה היה? (זה היה ביום שישי) אני שומר שבת אין מצב שהייתי שם" (עדות הנתבע 2 במשטרה מיום 14.5.16, עמ' 2 ש' 6-7). לפיכך, משנסתרה גרסת הנתבע 2, כי הוא שומר שבת, אשר שימשה אותו כטענת "אליבי" להוכחת אי הימצאותו במועדון ביום האירוע, הרי שגם גרסה אחרונה זו קרסה אף היא. חמישית, טענת הנתבע 2 כי הוא התגורר באילת במועד האירוע, אף היא מוטלת בספק. אמנם, הנתבע 2 צירף אישור של משרד הפנים המלמד, כי הוא התגורר בדירה המצויה ברח' אשל באילת החל מיום 19.4.16. ואולם, בעדותו במשטרה הוא מסר שהתגורר שם עד ליום 16.5.16 וכי החל ממועד זה ואילך הוא עבר לגור עם חברו באילת, אך סירב למסור את שם החבר וכתובת מגוריו, ובשלב זה של החקירה הביע הנתבע 2 את רצונו לשמור על זכות השתיקה, ועקב כך הופסקה חקירתו.
29.אם לא די בכל אלה, הרי שהתנהגותו של הנתבע 2 אשר נתבקש לאחר האירוע ע"י המשטרה להגיע לחקירה, נמנע מלעשות כן והתחמק מחקירה ואגב כך הוכרז עליו כדרוש לחקירה, ולבסוף נעצר ע"י המשטרה בתל אביב עקב תלונה שהגישו שכנים נגדו בגין רעש, אף היא מחזקת את גרסת התובע (ראו הודעת הנתבע 2 במשטרה מיום 14.5.16, עמ' 2 ש' 14-24). אל האמור מצטרפת גם עדותו של שריף במשטרה מיום 15.5.16 ולפיה אישר כי הנתבע 2 נכח במועדון ביום האירוע (שם, עמ' 2 ש' 36-37). הסתירות הרבות שהתגלו בגרסתו של הנתבע 2, וזאת בעניינים מהותיים למחלוקת, מכרסמות באופן מהותי בגרסת הנתבע 2 ומחייבות את המסקנה, שאין לתת בה אימון ושיש לבכר על פניה את גרסת התובע אשר הוכחה כאמור ברמה המתבקשת.
30.אשר לנתבע 4, ראשית יצוין כי הלה לא מסר כאמור תצהיר עדות ראשית מטעמו, ולמעט הכחשה כללית בדבר מעורבותו באירוע התקיפה, לא הציג הנתבע 4 גרסה העומדת בפני עצמה, נגדית לזו של התובע. משכך, לא הביא הנתבע 4 כל ראיה מטעמו הסותרת את גרסת התובע והתומכת בכפירתו בדבר מעורבותו באירוע התקיפה. בהקשר זה יודגש, כי התובע וחברו מוחמד זיהו את הנתבע 4 במסדר זיהוי תמונות וכן הצביעו באופן מפורט על חלקו של נתבע זה באירוע התקיפה, שכלל בעיטות ואגרופים יחד עם הנתבעים 1 ו- 3, כאשר התובע שרוע על הרצפה לאחר שנדקר ע"י הנתבע 2 (ראו עדות התובע במשטרה מיום 11.05.16, עמ' 1 ש' 2-5 וכן עדות מוחמד מאותו מועד בעמ' 1 ש' 2-4).
31.זאת ועוד, קיימות סתירות מהותיות בין העדות שמסר הנתבע 4 במשטרה לעומת עדותו של הנתבע 1, וסתירות אלו תומכות בגרסת התובע בדבר תקיפתו ע"י הנתבע 4. כך למשל, טען הנתבע 4 בחקירתו במשטרה, כי כלל לא נכח במועדון בזמן אירוע התקיפה. גם הנתבע 1 שלל בחקירתו הראשונית מיום 10.5.16, כי הנתבע 4 בילה במועדון באותו מועד, הגם שהעדות שמסר בהקשר זה הייתה מהוססת ולא חד משמעית (עמ' 2 , ש' 27-31). ברם, בהמשך, במסגרת חקירה מאוחרת מיום 13.5.16, ולאחר שנערך כאמור עימות בינו לבין התובע והעד מטעמו, שינה הנתבע 1 את גרסתו והודה כי הנתבע 4 אכן היה במועדון בזמן האירוע וסייע לו בהוצאת התובע וחבריו מן המועדון, אך הכחיש כי הנתבע 4 תקף את התובע (שם, עמ' 2 ש' 28-30). ברי כי עדות זו מחזקת את גרסת התובע בדבר מעורבותו של הנתבע 4 באירוע התקיפה. דוגמא נוספת לסתירות בהודעות הנתבעים 1 ו- 4 נמצאת גם בתשובות שמסרו שניהם, עת נשאלו ע"י חוקר המשטרה בנוגע למספר הפעמים שבילה הנתבע 4 במועדון. בעוד שהנתבע 1 טען כי הנתבע 4 בילה במועדון מס' פעמים (הודעה מיום 10.5.16, עמ' 2 ש' 25-26), טען הנתבע 4 בחקירתו כי הוא ביקר רק פעם אחת במועדון ביום הפתיחה (הודעה מיום 10.5.16, עמ' 2 ש' 13-14). נהיר כי בתשובתו זו ניסה הנתבע 4 להרחיק עצמו מכל קשר למועדון בכלל ולנתבע 1 בפרט. על ניסיון זה, חזר הנתבע 4 בחקירתו מאותו מועד, עת נשאל היכן היה במועד האירוע, ועל כך הוא השיב "אני לא זוכר אבל לא הייתי בעיר" (שם, ש' 31-32), וכאשר הקשה עליו חוקר המשטרה והבהיר לו כי תשובתו אינה הגיונית, לא ידע הלה לתת הסבר למענה שלו: "אני לא זוכר , אבל נראה לי שלא הייתי בעיר תן לי לחזור על המחשבות שלי שנייה אני פשוט עייף" (שם, ש' 34). למותר לציין, כי הסתירות שנסקרו לעיל מטילות צל כבד על מהימנותו של הנתבע 4 ותומכות במסקנה, שיש להעדיף את גרסת התובע בדבר מעורבות הנתבע 4 באירוע התקיפה.
32.לסיכום חלק זה של הדיון - לאור כל המפורט לעיל, החלטתי לבכר את גרסת התובע וחברו מוחמד על פני גרסאותיהם רוויות הסתירות של הנתבעים ולקבוע, כי התובע הוכיח ברמה הדרושה את גרסתו בדבר אירוע התקיפה. כן ראיתי לקבוע, כי התובע עמד בנטל הוכחת זהות תוקפיו, קרי הנתבעים, וכן חלקו של כל אחד מהם באירוע התקיפה, וזאת לפי מאזן ההסתברויות הנדרש. בהתאם, תוך שאני מעדיפה כאמור את גרסת התובע על פני גרסת הנתבעים, אני קובעת כי הנתבעים ביצעו כלפי התובע עוולה של תקיפה לפי סעיף 23 לפקודה. המסקנה מהאמור לעיל היא, כי החבות לנזקי התובע מוטלת על הנתבעים, כולם כאחד, ולפיכך יש לחייבם בפיצוי התובע, בניכוי אשם תורם מצד התובע, כפי שייקבע עוד בהמשך.
33.הנתבעים לא טענו, וממילא לא הוכיחו, מה היה חלקו או "תרומתו" של כל אחד מהם לנזקים שנגרמו לתובע עקב אירוע התקיפה, ועל כן אין להידרש לסוגית חלוקת האחריות בין הנתבעים, בינם לבין עצמם, כך שחבותם של הנתבעים כמעוולים במשותף לפיצוי התובע, היא ביחד ולחוד.
34.אציין כי העילה עליה מושתת ההליך דכאן היא עוולת התקיפה לפי סעיף 23 לפקודה, עוולת הרשלנות הקבועה בסעיפים 35-36 לפקודה וכן הפרת חובה חקוקה לפי סעיף 63 לפקודה, כאשר החובות החקוקות הן האיסורים השונים הקבועים בחוק העונשין. לאור המסקנה אליה הגעתי כאמור לעיל בדבר חיוב הנתבעים מכוח עוולת התקיפה, לא ראיתי צורך להרחיב ולדון גם בשאלת תחולתן של עוולות מסגרת נוספות, רשלנות והפרת חובה חקוקה, אם כי אומר בקצרה, שלכאורה גם עוולות אלו מהוות מקור לחיוב הנתבעים בנסיבות המקרה דנן. עוד נטען בכתב התביעה לתחולתם של כללים ראייתיים על המקרה שלפנינו כגון "הדבר מדבר בעדו", לפי סעיף 41 לפקודה, וכן הכלל "דבר מסוכן" הקבוע בסעיף 38 לפקודה. גם לכללים אלה לא ראיתי להידרש מחמת חוסר רלוונטיות.
אשם תורם
35.אשר לשאלת האשם התורם, הנתבעים טוענים כי יש להשית על התובע אשר תורם בשיעור מכריע. לשיטתם, עסקינן באדם בעל עבר פלילי עשיר, שהודה במהלך חקירתו במשטרה כי הקטטה החלה לאחר שהוא סטר לאחד הנתבעים. בנקודה זו, ראיתי להסכין עם עמדת הנתבעים ולהטיל על התובע אשם תורם בשיעור 30% מכוח הוראת סעיף 65 לפקודה.
36.לעניין המבחן המנחה בקביעת האשם התורם, הוא "מידת האשמה", נפסק כי "האשם התורם מהווה הגנה למזיק מפני החובה לפצות את הניזוק על מלוא נזקו... המבחן לקיומו של האשם התורם ולקביעת שיעורו הינו מבחן כפול. תחילה, על בית המשפט לבדוק אם נהג הניזוק כאדם אחראי ובזהירות סבירה, קרי האם נהג הוא כ"אדם סביר"; היה ונמצא כי התשובה לשאלה זו היא בשלילה, כי אז תחולק האחריות לנזקו של הניזוק בינו לבין המזיק עלפי מבחן האשמה המוסרית, דהיינו על ידי הצבת מעשי הרשלנות של המזיק והניזוק זה מול זה בכדי להשוות ולהעריך את מידתם ומשקלם של מעשיו ומחדליו של כל אחד מהם" (ע"א 44/08 שירותי בריאות כללית נ' קסלר, עמ' 16 (פורסם בנבו) (19.5.09)).
37.בהתאם להלכה הנוהגת, בית המשפט יימנע מהטלת אשם תורם כאשר בתקיפה עסקינן, ורק התנהגות חריגה מצד המותקף, כגון תובע אשר השתתף באופן פעיל בקטטה או עסק בפעילות עבריינית אחרת אשר בעקבותיה הותקף, תהווה טעם להטלת אשם תורם על כתפיו. בעניין זה יפים דבריה של כב' השופטת ר' אייזנברג בת"א 21877-08-14 (שלום צפת) קאופמן ואח' נ' שטרן ואח' (פורסם במאגרים המשפטיים, מיום )20.12.15): "עיון בפסיקה לעניין קביעת אשם תורם במקרים של תקיפה מעלה כי במקרים שהוכר אשם תורם, נמצא כאמור, בדרך כלל מעשה אקטיבי מצד הצד הנפגע אשר הביא באופן כלשהוא לתקיפה. ראה לדוגמא ע"א 667/77 דדון נ' אטיאס פד"י לב'(2) 169 שם ביקש הנתבע את התובעת לעזוב מקום והיא הגיבה בצעקות ואיומים ואף סתרה על לחייו, דבר שהביא לכך שתפס אותה והוציאה בכוח מהמקום. כן ראה ת"א 2082/00 אלון זיו נ. חדד נועם, שם עסק התובע בפעילות עבריינית בחצר הנתבע וביהמ"ש קבע כי התנהגותו הביאה למעשה הנתבע. עוד ראה ע"א 9602/06 אשתיי נ' חן, שם ניסה התובע לגנוב רכוש מרכב חונה והחל לברוח מהנתבע". (ראו גם ת"א 15518-05-10 עיסאם סעד נ' מוחמד אל סעד (פורסם במאגרים משפטיים).
38.ובחזרה לענייננו - עיון בתיק החקירה מעלה, כי התובע בעצמו הודה בחקירתו במשטרה מיום 5.5.16, כי הוא תקף ראשון את אחד הנתבעים וסטר לו בפניו בטרם נדקר ע"י הנתבע 2. כך תיאר התובע את המאורעות שהתרחשו קודם לאירוע הדקירה: " ... אחרי רבע שעה שראיתי שהם לא חזרו יצאתי גם אני החוצה שמעתי את מוחמד ואת שריף מקללים את אותו עובד שאני לא מכיר וגם אותו עובד קילל אותם שאלתי למה אתה מקלל ואז אותו עובד אמר לי "אתה תחזור שב שם מה אכפת לך אני מדבר עם חבר שלך" התחיל לקלל אותי ואמר לי ... אז אני נתתי לו כף לפנים ככה עם היד ואז הוא נתן לי מכה בישבן שלי כשהסתכלתי על היד שלו ראיתי שהוא מחביא סכין ובעצם הוא דקר אותי..." (שם, ש' 13-17 ; הדגשה הוספה – ש.נ.). על גרסה זו חזר התובע גם בהודעתו במשטרה מיום 8.5.16 בציינו כי: "תחילה אני נתתי סטירה לאברהם, הבחור השמן והגבוה, ואז הגיע דודו מאחורי גבי וישר התחיל לדקור אותי בסכין בתחת נתן לי שתי דקירות בתחת, ועוד שתי דקירות בגב ונפלתי כול השאר, שלמה בעל העסק והנוצרי שלא מכיר שמו התחילו לבעוט בי בכל חלקי גופי, מהבעיטות שלהם נשברה לי היד ופצעו אותי בידיים ובכתף..." (שם, עמ' 2 ש' 26-29 ; הדגשה לא במקור – ש.נ.). אין צריך לומר, כי מדובר בהודאת בעל דין לכל דבר ועניין המלמדת כי תקיפת התובע ארעה לאחר שהוא בעצמו תקף את אחד הנתבעים.
39.נהיר כי התנהגות התובע, אשר תקף ראשון וסטר לאחד הנתבעים טרם אירוע התקיפה, אינה מצדיקה התנהגות הנתבעים והאלימות שהופעלה כלפי התובע, ובפרט דקירתו, ובוודאי אינה פוטרת את הנתבעים מהחבות לפיצוי התובע או מפחיתה ממנה. יחד עם זאת, לאור התנהגותו של התובע עובר למעשה התקיפה, כמתואר לעיל, ואשר תרמה לליבוי היצרים ולפרוץ הקטטה, כאשר לפי גרסתו שלו, בין חבריו לבין הנתבעים או מי מהם היה עימות מילולי בלבד, ובהשוואה להתנהגות הנתבעים על רקע מבחן "האשמה המוסרית", יופחתו כאמור 30% מגובה הפיצוי שייפסק, כך שהנתבעים יישאו ב-70% מנזקיו של התובע (ראו והשוו: ת"א 2771/99 (שלום ירושלים) זריהן נ' דניאל ואח', (מיום 6.5.2002) שם הועמד התובע לדין פלילי והורשע בעבירות של תקיפת עובד ציבור ואיומים ונקבע כי הוא שתקף ראשון את הנתבע והלהיט את היצרים ע"י איומים, ועל כן נקבע כי מידת אחריותו לנזק שנגרם לו עולה לכדי 30% ; ת"א 114/00 (שלום קריית שמונה) עמאשה נ' אבו עואד (מיום 18.8.04) ובו נקבע כי התקיפה באה לאחר שהתובע שנכס לחלקה של משפחת הנתבע ללא רשות, תוך הסגת גבול והתגרה יחד עם חבריו בנתבע מילולית ופיזית, ולאחר שאחד מהם אף תפס בחולצת הנתבע ועל כן הושת על התובע אשם תורם בשיעור 35% ; וכן ת"א 14845/03 סגל נ' פוקס (מיום 12.4.07) שם הטיל ביהמ"ש אשם תורם על שכמו של התובע בשיעור 10% לאחר שהוכח כי האחרון התקרב קרבה גופנית לנתבע על מנת להתגרות בו וליצור פרובוקציה מיותרת).
הנזק ושיעור הפיצוי
40.מכאן, נעבור לבחינת סוגית הנזק, על פי ראשי הנזק השונים להם טען התובע.
הפגיעות והטיפול הרפואי
41.התובע לא צירף חוות דעת רפואית לכתב התביעה והוא אינו טוען להיוותרותה של נכות צמיתה עקב אירוע התקיפה.
42.בעקבות אירוע התקיפה הובהל התובע לבית החולים "המשפחה הקדושה" בנצרת, שם נבדק ואובחן כסובל מפצעי דקירה בחזה שמאל, גב תחתון ועכוז שמאל וחבלות בפנים ובכתף ימין. בבדיקתו נמצא פצע דקירה בדופן בית החזה בקו אקסילרי אחורי, באזור הפצע נמוש גוף זר, אמפיזמה תת עורית באזור פצע הדקירה, 2 פצעי דקירה באזור גב תחתון ופצע דקירה נוסף בעכוז שמאל, שפשוף בכתף ימין, שבר ברדיוס רחיקני ללא תזוזה ביד שמאל, נפיחות, כאבים והגבלה בתנועות שורש כף היד עקב כאבים. התובע אושפז בבי"ח ובמהלך האשפוז הוא עבר בדיקת CT חזה שהדגימה להב של סכין בגובה ללא חדירה, בוצעה הוצאת הלהב והוכנס טרוקר בין צלעי. בצילום חזה ביקורת שבוצע לתובע נצפתה התפשטות של הריאה ועקב כך טופל התובע בנוזלים, אנלגטיקה ואנטיביוטיקה דרך הווריד. יומיים לאחר מכן ועקב קוצר נשימה, בוצע צילום חזה שהדגים COLLAPS של הריאה השמאלית ועל אף הטיפול המשיכה הדליפה ולא השתנתה. עקב כך, הוחלט על העברת התובע אל מחלקת כירורגית חזה שבה הוא אושפז עד ליום 3.5.16.
43.עקב החמרה במצבו, הועבר התובע ביום 3.5.16 אל בי"ח רמב"ם בחיפה להמשך טיפול. בקבלתו, השלים בדיקת CT חזה שהדגימה ריאה לא מופשטת, ללא עדות להמוטורקס וקונטוזה ריאתית קלה ב- LLL. הוכנס נקז חזה רגיל שהדגים דליפת אויר ממושכת. בהמשך אשפוזו, רושם לאי התפשטות מלאה של הריאה עם דליפת אויר משמעותית. התובע טופל אנטיביוטית באוגמנטין ונגד כאבים. בנוסף נבדק התובע ע"י אורתופד עקב כאבים בשורש כף יד שמאל, אובחן כסובל משבר ברדיוס המרוחק ללא תזוזה וטופל שמרני עם ביקורת רופא אורתופד בהמשך. התובע אושפז בבי"ח רמב"ם-מחלקת כירורגית חזה לאור הימשכות דליפת אוויר. במהלך האשפוז, טופל התובע שמרנית עם נקז בחזה ודליפת אויר פסקה מספר שעות לאחר קבלתו. בהמשך, לאור צילום חזה שהדגים ריאה מפושטת והעדר הפרשות או דליפת אויר בנקז חזה, הנקז הוצא. צילום ביקורת היה תקין ופצע הנקז ופצעי הדקירה היו ללא סימני זיהום. כן נבדק התובע במהלך האשפוז ע"י רופא אורתופד לאור השבר ביד שמאל וטופל בסד גבס ויד מורמת. ביום 5.5.16 שוחרר התובע מבי"ח כשהוא מצווה למנוחה, המשך מעקב רופא מטפל, שטיפות הפצע עם מים וסבון, יד מורמת וביקורת אורתופד במסגרת קופ"ח.
44.לאחר השחרור מבי"ח היה התובע בטיפול ומעקב רפואיים במסגרת קופ"ח ומרפאות החוץ של בית החולים. לאחר האירוע התקיפה ובעקבותיו היה התובע בחופש מחלה מיום האירוע ועד ליום 15.7.16, היינו למשך חודשיים וחצי.
כאב וסבל
45.כידוע, על-פי ההלכה הפסוקה, הפיצוי בגין כאב וסבל תביעות שאינן על-פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות הדרכים אינו מוגבל לסכום הקבוע בתקנות לעניין תאונות דרכים. בין שאר השיקולים שעל בית המשפט להביא בחשבון בעת פסיקת פיצוי זה נמנים אופי הפגיעה, הנתונים הסובייקטיביים של הנפגע, ימי אשפוז, הליך השיקום וכדומה.
46.בשים לב להעדרה של נכות רפואית, לאור חומרת הפגיעה והנזק הגופני שנגרם לתובע, המתבטא בדקירות מרובות מהן סבל התובע בחלקים שונים בגופו וכן שבר בידו השמאלית, נוכח העדרה של נכות צמיתה, האשפוז בבית החולים למשך 7 ימים; חופשת מחלה שאושרה למשך חודשיים וחצי, ובהתחשב בנסיבות התקיפה, עוצמת האלימות שספג התובע, תוצאותיה והשפעתה עליו, אני פוסקת פיצוי בגין ראש נזק לא ממוני בסך של 55,000 ₪.
עזרת צד שלישי
47.כידוע, הפסיקה הכירה בזכות הפיצוי בגין עזרת צד ג' המוענקת לנפגע על ידי בני משפחתו וזאת אף אם אותו בן משפחה לא סבל נזק ממון עקב עזרה זו, אם מחומר הראיות עולה כי התובע-הניזוק היה מוגבל בתפקודו וכי סביר שמצבו אכן הצריך קבלת עזרה החורגת מן המקובל בין בני משפחה (ראו: ע"א 357/80 יהודה נעים נ' משה ברדה, פ"ד לו(3) 762).
48.בשים לב לאופי הפציעה, אכן לא מן הנמנע שהתובע קיבל עזרה מוגברת מבני משפחתו בתקופה הסמוכה שלאחר התאונה, כפי הנטען בסיכומיו, אך משלא מסר התובע בתצהיר מטעמו גרסה מפורטת וסדורה בהקשר זה ונמנע מלהביא לעדות את בני המשפחה שסייעו לו, כנטען בסיכומיו, הרי שהפיצוי יהיה על הצד המתון והנמוך. על כן, אני פוסקת לתובע סכום גלובאלי בסך של 4,000 ₪ בגין ראש נזק זה.
הוצאות רפואיות ונסיעות
49.הוצאות רפואיות והוצאות נסיעות הינן בבחינת נזק מיוחד, הטעון הוכחה באמצעות ראיות על ההוצאות שהוצאו בפועל. במקרה שלפנינו, התובע לא הציג אמנם אסמכתאות לגבי הטיפולים הרפואיים והנסיעות אליהם. עם זאת, לאור התיעוד הרפואי שצורף ואשר מלמד על הטיפולים הרפואיים והבדיקות להן נזקק התובע כתוצאה מאירוע התקיפה, אני פוסקת לו פיצוי על דרך האומדנה בגין ראש נזק זה בסך של 1,000 ₪.
הפסד שכר
50.הפסד שכר לעבר הינו נזק מיוחד שיש להוכיח בראיות. אמנם התובע צירף אישורי מחלה ואולם הוא לא צירף אסמכתאות המעידות על הפסד שכר בעבר במהלך תקופה זו כגון תלושי שכר או אישור מעביד על היעדרות. לפיכך, הדרישה לפיצוי בגין ראש נזק זה נדחית.
סוף דבר
51.לשיטה אחרונה, אני מקבלת את התביעה כנגד הנתבעים כמפורט לעיל.
52.הנזקים שנגרמו לתובע בעקבות אירוע התקיפה מושא התיק דנן מסתכמים בסך של 60,000 ₪. מהסכום האמור יש לנכות אשמו התורם של התובע בשיעור של 30%, כך שסכום הפיצוי המגיע לתובע הוא סך של 42,000 ₪.
53.אשר על כן, אני מחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע סך של 42,000 ₪. עוד אני מחייבת אותם, ביחד ולחוד, לשלם לתובע הוצאות משפט בגין אגרת המשפט ששולמה משוערכת, וכן שכ"ט עו"ד בשיעור של 20% מהפיצוי שנפסק בסעיף 52 לעיל בתוספת מע"מ כחוק.
54.הסכומים הנ"ל ישולמו לתובע בתוך 30 ימים ממועד המצאת פסק הדין לנתבעים, שאם לא כן, יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל.
55.המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים.
ניתן היום, י"ב כסלו תש"פ, 10 דצמבר 2019, בהעדר הצדדים.
