פלוני נ' סורה ואח'

ובעניין:

הנתבעות 2-3

המודיעות לצדדי ג'

1. סוהיל סורה

2. ש.ל.ב (ח.מ.) אלומיניום בע"מ

3. מנורה מבטחים לביטוח בע"מ

ובעניין:

הנתבעת 4

המודיעה לצדדי ג'

1. סוהיל סורה

2. אחים פתחי חברה לבניה בע"מ

3. מגדל חברה לביטוח בע"מ

4. מנורה מבטחים לביטוח בע"מ

1.לפני תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע 1 (להלן: "התובע") - יליד 1991, כתוצאה מתאונה בעבודה. בכתב התביעה נטען כי התובע נפגע במהלך עבודתו אצל הנתבע 1 (להלן גם: "סוהיל"), שהיה קבלן משנה לעבודות הרכבת אלומיניום ומשקופים של הנתבעת 2 (להלן גם: "האחים פתחי") בפרויקט להקמת בניין רב קומות בישוב חריש. הנתבעת 3 ביטחה בזמנים הרלוונטיים את האחים פתחי בפוליסה לביטוח חבות מעבידים וצד ג'.

לטענת התובע, כמתואר בכתב התביעה, ביום 9.10.16 כשהוא ופועל נוסף התכוונו להעביר אל תוך הקומה השנייה, משקוף שהועלה ע"י טלסקופ עד לגובה המרפסת בקומה השנייה, הניח התובע את רגלו על מעקה עשוי מעץ שרוחבו כ-10 ס"מ שהקיף את המרפסת. התובע טען כי נאלץ להפעיל מאמץ פיסי לצורך הרמת המשקוף ומשיכתו לכיוונו לצורך העברתו והנחתו על רצפת המרפסת, כשלפתע התפרק המעקה וקרס וכתוצאה מכך איבד התובע שיווי משקל ונפל מגובה רב.(להלן: "התאונה"). נתבעת 4 (להלן גם: "שלב אלומיניום"), הינה חברה לעבודות אלומיניום שסיפקה את המשקופים והייתה גם היא קבלן משנה של האחים פתחי לעבודות אלומיניום בפרויקט הנ"ל. נתבעת 5 הייתה המבטחת של הנתבעת 4 בזמנים הרלוונטיים. כפי שיפורט, בין הנתבעת 4 לנתבעת 5 קיימת מחלוקת לגבי הכיסוי הביטוחי מטעם נתבעת 5.

התובע 2 - המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל"), הגיש תביעת שיבוב נגד הנתבעות 2-5 (שאינן המעביד), בגין כל התשלומים ששילם וישלם לתובע בגין תאונת העבודה הנדונה, בה נפגע התובע, בהתאם לשיעור חלקן באחריות לתאונה.

2.כתוצאה מהתאונה נחבל התובע בראש בצוואר ובגב והובהל לבי"ח רמב"ם, שם אובחן שבר פריקה c6-c7 והתובע נותח לצורך שחזור וקיבוע. בתאריך 8.12.16 עבר התובע ניתוח נוסף ובהמשך הועבר לשיקום בבי"ח לוינשטיין, שם אושפז עד ליום 7.2.17. התובע צירף 3 חוות דעת רפואיות על פיהן נותרה לתובע נכות אורתופדית לצמיתות בשיעור 20%, נכות נפשית לצמיתות בשיעור 20% ונכות נירולוגית משוקללת לצמיתות בשיעור 37%. הנתבעות 2-3 הגישו חוות דעת על פיהן נותרה לתובע נכות אורתופדית לצמיתות בשיעור 15%, נכות נפשית לצמיתות בשיעור 10% ונכות נירולוגית לצמיתות בשיעור 15%.

לאור הפער בין חוות הדעת נבדק התובע ע"י מומחים מטעם ביה"מ:

בתחום הנפשי קבע דר' כנאענה המומחה מטעם ביה"מ, נכות לצמיתות בשיעור 15% לפי סעיף 34 ב'2-3, בגין פגיעה בהערכה ובתדמית העצמית ללא עדות להפרעה דיכאונית מג'ורית.

בתחום הנירולוגי קבע פר' ירניצקי המומחה מטעם ביה"מ, נכות משוקללת לצמיתות בשיעור 37% (10% עקב חולשת פלג גוף שמאל לפי סעיפים 29(1) ב'-ג' ו 30% עקב הפרעת תחושה בפלג גוף ימין לפי סעיף 29(1)א.)

לאור הפער הנמוך בין חוות הדעת של הצדדים בתחום האורתופדי (20% ע"פ חוות דעת חוות דעת דר' עסאף מיכאל מטעם התובע ו-15% ע"פ חוות דעת דר' ברקוביץ מטעם הנתבעות 2-3),לא מונה מומחה מטעם ביה"מ בתחום האורתופדי. יצוין כי ועדה רפואית מטעם המל"ל קבעה את נכותו האורתופדית של התובע בשיעור 20%. מכל מקום, גם בהתאם לסיכומי התובע הועמדה נכותו האורתופדית הצמיתה של התובע על ממוצע חוות הדעת דהיינו 17.5% נכות לצמיתות .

3.התובע טען, כי התאונה ארעה עקב רשלנותם של הנתבעים ובתמצית בלבד: שלא סיפקו מנוף/אמצעי הרמה להרמת המשקופים, העברתם למרפסת והנחתם על הרצפה מבלי שיצטרך להטות את גופו אל מחוץ למרפסת ולהפעיל מאמץ פיסי להנחתם על הרצפה. שסיפקו כלי עבודה בלתי מתאימים, (לטלסקופ לא היה קיים מנגנון זרוע מתכוונן ולכן התובע והעובד הנוסף נאלצו להסתכן כשהם נאלצים לאחוז במשקוף בהיותו באוויר תוך הטית גופם אל מחוץ למרפסת), המעקה היה מאולתר, רעוע, לא יציב ולא בטיחותי ותקני, שיטת העבודה הייתה מסוכנת, לא התריעו ולא הדריכו, לא סיפקו פיגום לביצוע העבודה באופן בטוח, הפרו חובות חקוקות לרבות פק' הבטיחות בעבודה.

4.סוהיל טען בכתב הגנתו כי לא התקיימו יחסי עובד מעביד בינו לבין התובע וכי מי שקיבל את התובע לעבודה והעסיק אותו היה מר סולימאן קטאוי (להלן: "סולימאן"), אשר הוא זה ששימש קבלן משנה של נתבעת 4. לטענת סוהיל, סולימאן היה בקשר עם רוא"ח של סוהיל ודיווח לרוא"ח על התובע כעובד של סוהיל מבלי שסוהיל ידע על כך. לחילופין טען סוהיל כי יש לדחות את התביעה כנגדו, לאור הכלל בדבר ייחוד העילה ומאחר שמדובר בתאונת דרכים בה היה מעורב רכב הטלסקופ. לחילופי חילופין נטען בסעיף 19 לכתב ההגנה כי סוהיל היה מבוטח ע"י נתבעת 3 (להלן גם: "מגדל") ולפיכך ככל שיחויב, היא זאת שאחראית לפיצוי התובע.

5.הנתבעות 2 ו-3 טענו גם הן, כי מדובר בתאונת דרכים ולחילופין כי הנתבעת 2 מילאה את כל חובותיה בדין לרבות סביבת עבודה בטוחה, מתן הוראות והדרכת בטיחות וכי התאונה ארעה רק בגין אשמו של התובע עצמו שנעמד על גבי מעקה הבטיחות שלא היה בנוי ומיועד לכך. לחילופין נטען כי האחריות רובצת על סוהיל כמעסיק, או על נתבעת 4 קבלנית המשנה לעבודות אלומיניום.

6.הנתבעת 4 אף היא טענה, כי מדובר בתאונת דרכים ולחילופין הכחישה אחריותה וטענה כי אין כל קשר סיבתי בין מעשה/מחדל שלה, לתאונה. לחילופין טענה נתבעת זו, כי אם תחויב, אזי יש להטיל את חובת שיפויה על סוהיל שעליו כמעביד רובצת האחריות לתאונה, או על נתבעת 2 - האחים פתחי, מי שביצעה את העבודות באתר. גם נתבעת 4 הפנתה לאשם תורם של התובע. עוד טענה נתבעת 4, כי היא מבוטחת הן ע"י נתבעת 3 והן ע"י נתבעת 5 בפוליסה תקפה ולכן ככל שלמרות טענותיה, תחויב, על הנתבעת 5 לשאת בפיצוי בו תחויב.

7.הנתבעת 5 (להלן גם: "מנורה"), הכחישה את הכיסוי הביטוחי לנתבעת 4 וטענה, כי הפוליסה שהוצאה על ידה הייתה פוליסה מסוג "בתי עסק" שכיסתה את עיסוק הנתבעת 4 כבית מלאכה לאלומיניום ומוצריו ולא הקנתה ביטוח לעבודות מחוץ לחצרי בית העסק. עוד נטען, כי נתבעת 4 מכוסה בביטוח שהוצא ע"י נתבעת 3, אשר ביטחה את האחים פתחי בפוליסה הכוללת כיסוי לקבלני משנה .לחילופין נטען לכפל ביטוח.

8.מטעם התובע העידו התובע ואשתו. מטעם המל"ל העיד סולימאן. מטעם שלב אלומיניום העיד בעליה מר שלמה חכמון (להלן:"חכמון"). כן העיד סוהיל.

דיון

9.נסיבות התאונה - עדותו של התובע הייתה מהימנה והוא הציג גרסה סדורה וקוהרנטית בתצהירו ובעדותו: בהתאם לתצהירו, הניח התובע את המשקוף על הטלסקופ שהרים את המשקוף למרפסת (גם בעדותו תיאר התובע את אותו מנגנון הנחה על הטלסקופ, כשסולימאן לקח את המשקופים מהמרפסת). סולימאן ניסה למשוך את המשקוף פנימה ולא הצליח. כשהתובע ראה שסולימאן לא מצליח להניח את המשקוף על המרפסת, עלה במהירות לעזור לו. ובעדותו: "ראיתי שסולימאן מסתבך עם המשקוף, חששתי שיפול" וכן: "ראיתי שהוא מסתבך ולא מצליח להכניס את המשקוף ואז עליתי אליו" (עמ' 23 שורה 23 ו-32) ע"פ תצהירו, באותה עת הטלסקופ כבר שחרר את המשקוף וקיפל את הזרוע חזרה. סולימאן החזיק את המשקוף באמצע כשחלקו באוויר. גם עדותו תאמה גרסה זו:" "המשקוף היה בידיים של סולימאן והטלסקופ היה למטה הוא כבר ירד"(עמ' 24 שורה 21) וכן ראה בעמ' 25 שורות 1-2. ובהמשך: "הוא החזיק אותו באוויר, קצת במרפסת והרוב באוויר ואז מושך אותו ומכניס למרפסת" (עמ' 27 שורה 26). התובע הצהיר בתצהירו, כי עמד מצידו הימני של סולימאן וכך גם בעדותו (עמ' 26 שורות 32-33). התובע הניח את רגל ימין על המעקה מעץ שהיה מסביב למרפסת וניסה למשוך את המשקוף יחד עם סולימאן, המעקה התפרק והתובע נפל מגובה. בעדותו: "השתמשתי במעקה כקונטרה" (עמ' 26 שורה 30). התובע הצהיר, כי המעקה היה קרש עץ ברוחב 10 ס"מ ועובי 2 ס"מ והדבר תואם את הנראה בתמונה ת/1.

עדותו של התובע נתמכה בדיווח שמסר כשהגיע לבי"ח רמב"ם, שם בהתאם לסיכום האשפוז סיפר, כי נפל מגובה במהלך העבודה. עדותו תאמה גם את המדווח בטופס 250 למל"ל: "בזמן עבודה תוך כדי הרכבת משקופים בבניין, נפל מגובה לא פחות מ5 מטר".

אמנם סולימאן טען, כי אינו יודע כיצד התובע נפל ורק שמע את הפועלים צועקים כי משהוא נפל ואז ראה את התובע למטה ואולם, עדותו של עד זה, הייתה לא מהימנה, לשון המעטה ונמצאו בה סתירות וחוסר עקביות: סולימאן טען, כי הועסק ע"י אחד בשם דוד (אשר התברר מעדות סוהיל והערת חכמון, שאותו דוד היה בכלל עובד של חכמון). בניגוד לעדותו של התובע ושל סוהיל, הכחיש סולימאן בתחילה כי מי ששלח אותו לעבודה היה סוהיל ,או כאילו עבד אצל סוהיל וטען, כי אף את המשכורת קיבל מאותו דוד. דא עקא בהמשך הודה, כי באותה תקופה היה עדיין עובד של סוהיל (עמ' 46 שורות 12-13). סולימאן טען, כי לא דיווח לאף אחד שהוא מביא איתו את התובע לעבודה (עמ' 45 שורות 28-29)-טענה שאינה סבירה בעליל, שהרי אם כך מי היה אמור לשלם לתובע שכר?! והרי אין חולק כי סוהיל הוציא לתובע תלושי שכר. ואכן בהמשך הודה כי כן עדכן את סוהיל שהוא מביא את התובע לעבודה וכי למעשה שניהם היו עובדים של סוהיל:

"ש. אתה אמרת לנתבע 1 שאתה מביא את התובע לעבודה בחריש, עדכנת אותו?

ת. כן" (עמ' 46 שורות 14-15).

ובהמשך:

"ש. באתר העבודה, בזמן התאונה, היו עוד עובדים של נתבע 1?

ת. רק אני והתובע, שהיה עובד איתנו יום אחד ונפצע" (עמ' 46 שורות 20-21).

טענתו של סולימאן, כי אינו זוכר את המתואר ע"י התובע ורק ראה אותו לאחר שרץ למטה בעקבות צעקות כי מישהוא נפל, אף אינה תואמת את העובדה שגם סולימאן תיאר את שיטת העבודה ככזו שהתובע עמד למטה והניח את המשקופים על הטלסקופ (עמ' 48 שורות 15-24). כיצד מתיישב חוסר זכרונו עם העובדה שגם לדידו התובע נפל מגובה ואולם מאידך גיסא לפי דבריו, באותה עת הרי התובע היה בכלל למטה. הנה כי כן עדותו של סולימאן היתה מליאת סתירות ובלתי מהימנה.

מול גרסתו של התובע שהיתה כאמור מהימנה, שוטפת ועקבית, הותירה בי רושם חיובי ואף נתמכה כאמור בדברים שמסר בבי"ח מייד לאחר התאונה ואף בדברים שנרשמו בטופס 250, לא טרחו הנתבעים לזמן עד כלשהוא מטעמם לעניין נסיבות התאונה. יצויין כי גם מטופס דווח על תאונת עבודה שמילא אחד בשם חליל אשר כאמור בטופס עצמו היה מנהל העבודה מטעם האחים פתחי (ראה בצד "תפקידו של ממלא הטופס"), התאונה ארעה: "בעת הרמת משקוף כנראה איבד שווי משקל או קיבל סחרחורת נשבר המעקה ונפל מהמרפסת". וראה גם מכתבו של ממונה הבטיחות מחמוד מנסור.

לאור כל האמור, אני מוצאת לתת אימון מלא בגרסת התובע כמפורט לעיל. אמנם על פי סעיף 54(2) לפקודת הראיות, ככל שבית המשפט מכריע על פי עדות יחידה של בעל דין, עליו לנמק את הכרעתו. יחד עם זאת, אין פירוש הדבר שבכל מקרה שאין עדים לתאונה, נגזר על תביעה להידחות: "לדידי משמעות חלק מן האמרות בפסיקה ביחס לסעיף 54 לפקודת הראיות (נוסח חדש) (ראה למשל דברי השופט ח. כהן בע"א 761/79 חנוך פינקל נ. "הדר" חברה לביטוח בע"מ, פ"ד לה(2) 48) אינה שעל בעל דין לשאת באמתחתו עד לכל אשר יפנה שמא ייפול ויפגע, וכי אם אין עד ראיה - נגזר גורל התביעה לשבט. המשמעות היא שעל ביהמ"ש לבחון בקפידה אמינות הגרסה, משעה שאין לה תימוכין בעדות נוספת, אך אם לא נפלו בה פרכות לאחר בחינה "פנימית וחיצונית" של העדות, והיא נחזית מהימנה - אין מניעה לקבלה (ת"א (חי) 16005-05-09 פיליציה נשר נ. עירית קרית מוצקין [פורסם בנבו]). (הדגשה שלי ר.א).

כאמור, במקרה דנן, אין המדובר רק בעדות התובע שהותירה רושם חיובי ביותר, אלא עדותו נתמכה גם במסמכים, חלקם מטעם האחים פתחי עצמה ולפיכך קיימים טעמים לקבל את עדותו בעניין נסיבות התאונה באופן מלא.

10.בניגוד לנטען ע"י הנתבעים ולאור המפורט לעיל, אין המדובר בתאונת דרכים. כפי שפורט מצאתי לקבל את גרסת התובע במלואה ועל פיה בעת התרחשות התאונה, הטלסקופ כבר שחרר את המשקוף וקיפל את הזרוע שלו. סולימאן אחז את המשקוף כשחלקו באוויר. יצוין כי אף שסולימאן "לא זכר" שהתובע ניסה לעזור לו להכניס את המשקוף, הרי אפילו הוא העיד, כי בעת התאונה המשקוף כבר היה מנותק מהטלסקופ ובידיים שלו (עמ' 48 שורה 24). לפיכך אין בסיס לנטען בסיכומי נתבעות 2-3 כאילו התובע משך את המשקוף בעודו מורם ע"י מכונת ההרמה. התאונה ארעה לאחר שהמכונה כבר פרקה את המשקוף וללא קשר לכוח המכני של הטלסקופ. הנפילה ארעה מחמת קריסת המעקה בעת שסולימאן והתובע אחזו במשקוף בניסיון להכניסו למרפסת וללא קשר לטלסקופ אשר כבר שחרר את המשקוף ואף קיפל את זרוע ההרמה. לאור האמור, הנתבעים לא הוכיחו כל קשר סיבתי עובדתי ומשפטי בין ניצול הכוח המכני של הטלסקופ (אם וככל שהיה מוכח שמדובר ברכב שלא שינה את ייעודו המקורי וגם בעניין זה, לא הוצגו כל ראיות ואין די באמירה סתמית בסיכומים) לבין התאונה. הנפילה של התובע לא ארעה מחמת תחום הסיכון שיוצר ניצול כוח מכני של רכב או מחמת תרומתו של הכח המכני ושבגינו ביקש המחוקק ליתן פיצוי ע"פ חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים.

11.כאמור, מצאתי לתת אימון מלא בעדותו של התובע, אשר נמצאה מהימנה בעיני. בהתאם לתצהירו ולעדותו שהיו קוהרנטיות ועקביות, סולימאן שאל את התובע אם הוא מעוניין לעבוד אצל סוהיל בעבודות אלומיניום. סוהיל הודה בעדותו כי סולימאן עבד אצלו באתר בחריש בו בוצעה עבודה ע"י האחים פתחי ושהוא עצמו אמר לסולימאן להביא איתו משהוא שיעבוד איתו: "מי שעובד אצלי זה סולימאן. שלחתי את סולימאן לעבוד באתר בחריש של האחים פתחי. אמרתי לו שאם הוא רוצה לעבוד שם שיביא אתו מישהו" (עמ' 51 שורות 19-21). גם את ההוראות מה צריך לעשות, קיבל סולימאן מסוהיל (עמ' 20 שורות 5, 18-19). על רקע האמור, אין לתת אמון בטענתו של סוהיל, עליה חזר גם בסיכומיו כאילו לא העסיק את התובע. שוכנעתי כי סוהיל אשר העסיק את סולימאן, אמר לסולימאן שיביא עימו פועל נוסף לביצוע העבודה מטעם סוהיל, שהרי גם לדידו של סוהיל, סולימאן לא עבד בפרויקט בחריש כעצמאי. התובע קיבל מסוהיל תלוש שכר לחודש בו התרחשה התאונה 10/16 וסוהיל אף לא הכחיש כי חתם כמעביד על טופס 250 לביטוח הלאומי.

עוד שוכנעתי, כי האחים פתחי הייתה הקבלן הראשי באתר וכי היה מטעמה מנהל עבודה באתר בשם חליל (עמ' 19 שורות 1-3, עמ' 36 שורות 28-29), וראה נ/1 - הוראות בטיחות לעובדים באתר כששם החברה הינו האחים פתחי והמדריך מטעמה-חליל אגבריה וכן טופס הדווח על תאונת עבודה. התובע אישר, כי הציג תעודת זהות למנהל העבודה בשם חליל ורק לא ידע כי אותו חליל היה מטעם האחים פתחי (עמ' 23 שורות 3-5) וראה גם בעדות חכמון:

"ש. שאלת את מנהל העבודה איך אירעה התאונה?

ת.לא. אמרו לי שהוא נפל. גם מנהל העבודה אמר שהוא נפל. חליל אמר לי.

ש.מי זה חליל?

ת.מנהל העבודה אצל האחים פתחי.

ש.הוא אמר לך?

ת.חליל או אבו חוסני, גם הוא עובד אצל האחים פתחי הרבה שנים" (עמ' 37 שורות 10-15).

קבלן המשנה שהתקשר עם האחים פתחי לבצע את עבודות האלומיניום, היה שלב אלומיניום - ראה ההסכם נספח א' לתצהיר חכמון וכן בעדותם של סוהיל וחכמון. שלב אלומיניום התקשרה עם סוהיל כקבלן משנה מטעמה.

12.אין לקבל את טענת נתבעות 2-3 בסיכומיהם כאילו לא קמה אחריות לנתבעים מאחר שמדובר באירוע רגעי וחריג הנובע משיקול דעת מוטעה של התובע: אף אחד מהנתבעים לא הציג ראיות ביחס להדרכה ספציפית/הנחיות, או הוראות, אשר קיבל התובע בעניין עבודת הרכבת המשקופים, או ביחס לשיטת העבודה הראויה אשר הוסברה לו ועל פיה היה צריך לבצע את אותן עבודות אלומיניום. לא הוצגו ראיות כלשהן לנהלי העבודה, או לציוד מגן שסופק לו, כגון רתמות בטיחות שיגנו בעת קבלת המשקופים במרפסות המצויות בגובה, או אזהרות שניתנו לתובע ולסולימאן ביחס להעברת המשקופים מהטלסקופ למרפסת. לא הוכח כי היה בסמוך למרפסת פיגום חיצוני והסתבר, כי גם המעקה שהיה בסמוך למרפסת היה כאמור, מעקה זמני מעץ אשר התפרק כשהתובע הניח את רגלו עליו. בהתאם למכתב ממונה בטיחות מטעם האחים פתחי, מר מחמוד מנסור מיום 19.12.16 "אחרי התאונה מנהל העבודה הכניס קבלנים ועובדים להדרכה מיידית והפקת לקחים עבור התאונה...מנהל העבודה דרש מהעובדים לעבור על כל המעקים, לחזק אותם אם יש צורך ושימוש בציוד מגן אישי אם העבודה היא עבודה בגובה לפי תקנות הבטיחות בעבודה התשס"ז 2007". לעניין אי קבלת הטענה בדבר אשמו של התובע, ראה סעיף 17 להלן.

13.אחריות הנתבע 1- סוהיל אשר היה מעבידו של התובע ניסה לנתק עצמו ולהפנות את האחריות לאחים פתחי הקבלן הראשי או לשלב אלומיניום קבלן המשנה של האחים פתחי, ממנה קיבל את העבודה. יחד עם זאת ההלכה הפסוקה הינה כי המעביד הוא האחראי העיקרי לבטיחות עובדיו. למעביד אחריות מושגית לספק לעובדיו מקום עבודה בטוח, תנאי ושיטת עבודה בטוחים, לוודא כי עובדיו קיבלו הדרכה, ציוד מגן ואזהרה מפני סכנות וראה: ע"א 477/85 בוארון נ' עיריית נתניה, פ"ד מב(1) 415 (1988); ע"א 663/88 שירזיאן נ' לבידי אשקלון בע"מ, פד"י מז(3) 225; ע"א 1958/97 בן שטרית נ' רשות הנמלים והרכבות [פורסם בנבו] (21.3.1999), ע"א 8133/03 יצחק נ' לוטם שיווק בע"מ ואח', פד"י נט(3) 66. השאלה האם המעביד הפר את חובתו הקונקרטית נבחנת בהתאם לשאלה האם ניתן היה לצפות בנסיבות הספציפיות את התרחשות הנזק. טענת המל"ל בסיכומיו כאילו עבודת התקנת המשקופים לא כללה הרמתם אל תוך הדירות, לא הוכחה ובניגוד לטענת סוהיל בעניין, הרי חכמון העיד שסוהיל הוא זה שהיה אחראי על הרמת המשקופים והנחתם במרפסות (עמ' 37 שורות 16-18). מאחר שסוהיל שימש קבלן משנה מטעם שלב אלומיניום, ברי כי יש להעדיף עדות זאת של חכמון (העומדת בניגוד לאינטרס של חכמון עצמו) על פני עדות סוהיל. בכל מקרה משלא הוכח כי סוהיל הנחה באופן כלשהוא את התובע וסולימאן ביחס לאופן ביצוע העבודה או תחומיה, גם לא הוכח שהורה להם לא להכניס את המשקופים שהועלו ע"י הטלסקופ ולהמתין כי מישהוא אחר (לא ברור מי), ימתין במרפסת ויכניס את המשקופים לדירות. אין גם רלוונטיות לטענת סוהיל בסיכומיו כי הבעלות בטלסקופ הייתה של האחים פתחי שכן התאונה לא ארעה בגין פגם או ליקוי כלשהוא בטלסקופ. אין ספק כי ביצוע עבודה של הכנסת משקופים למרפסות בגובה הינה עבודה אשר בהעדר הדרכה מתאימה, בהעדר נהלי זהירות ובהעדר אמצעי זהירות כגון רתמות, או מעקות בטיחותיים מסביב למרפסות, ניתן היה לצפות כי ייגרם נזק של נפילה מהסוג שנגרם לתובע. סוהיל העיד כי כלל לא ביקר באתר, לא טרח לבדוק האם המקום בטוח לעובדיו, האם קיבלו הדרכה, האם סופק להם ציוד מספיק כגון רתמות. סוהיל התנער למעשה מכל אחריות לבטיחות עובדיו בכך ששלח אותם לעבוד באתר של קבלן אחר, ללא כל בדיקה או מעורבות מטעמו. לאור האמור, סוהיל כמעביד התובע, הפר את חובת הזהירות הקונקרטית שהייתה מוטלת עליו כלפי התובע ולא סיפק לו מקום עבודה בטוח.

14.אחריות הקבלן הראשי האחים פתחי - בע"א 1062/15 והבי נ. נזאל ואח' חזר ביה"מ העליון והבהיר, כי האחריות להבטיח את קיומן של הוראות הבטיחות ואת יישומן בשטח על ידי כל הנמצאים באתר מוטלת על "מבצע הבניה":

"משעה שבעל נכס או מי שבעל הנכס ייפה את כוחו ("המזמין" בתקנות הבטיחות) הטיל את ביצוע הבניה על קבלן ראשי אחד, יראו בקבלן הראשי כמבצע הבניה ובהתאם, תעבור האחריות הנגזרת מכוח תואר זה לכתפיו (תקנה 6 לתקנות הבטיחות). תקנה 6 מוסיפה וקובעת כי מינויים של קבלני משנה לא תיגרע מאחריותו של הקבלן הראשי, שיוסיף להיחשב מבצע הבניה. כן קובעות תקנות הבטיחות כי על מבצע הבניה למנות מנהל עבודה שכל עבודת בניה "תתבצע בהנהלתו הישירה והמתמדת" (תקנה 2(א) לתקנות הבטיחות), ומנהל העבודה יהיה "חייב למלא אחר הוראות תקנות אלה ולנקוט צעדים מתאימים כדי להבטיח שכל עובד ימלא אחר התקנות הנוגעות לעבודתו" (תקנה 5(א)). כפי שניתן לראות, תקנות הבטיחות מבטיחות כי בכל רגע נתון יהיה גורם שיישא באחריות למילוי הוראות הבטיחות. הטעם לכך הוא כפול. ראשית, קביעתו של גורם ייעודי ומוגדר נועדה להביא לתיאום מירבי בין הגורמים השונים הפועלים באתר הבניה ולהבטיח את השמירה על הוראות הבטיחות באתר. שנית, ריכוז האחריות בתחום הבטיחות משמעו יצירת "כתובת" ברורה ממנה ניתן יהיה להיפרע מקום בו נגרם נזק כתוצאה מהפרתן של הוראות הבטיחות" (הדגשות שלי ר.א)

בהתאם, שוכנעתי כי גם האחים פתחי שהייתה הקבלן הראשי ובגדר "מבצע הבניה" באתר, הפרה את חובתה המושגית והקונקרטית כלפי תובע ואף הפרה הוראות חקוקות, שנועדו לטובתו והגנתו של התובע ובכך נגרם נזק מסוגו או מטבעו של הנזק אליו כוונו אותן הוראות חוק. ראה תקנה 5 לתקנות עבודות הבניה, על פיה אחריותו של מנהל העבודה למלא אחר הוראות התקנות ולהבטיח שכל עובד יימלא אחר הוראות הנוגעות לעבודה. העובדה שהתאונה התרחשה (שכן לא היה מעקה בטיחות יציב בצד המרפסת, התובע לא הוזהר ולא קיבל הנחיות מתאימות ואף לא סופק לו ציוד מגן), מצביעה על כך שהאחים פתחי כקבלן ראשי וכן "מבצעת הבניה" באתר הבניה, לא מילאה את חובותיה. וראה גם סעיף 50 לפקודת הבטיחות בעבודה – הגנה מפני נפילה מגובה של יותר משני מטר; סעיף 79 לתקנות עבודות בניה לעניין גידור פתחים של משטחי עבודה, ואפילו משטחי פיגום; סעיפים 2, 3 ו-8 לעניין אספקת ציוד מגן אישי.

האחים פתחי לא טרחה לזמן כל עד מטעמה, לרבות ובמיוחד לא זימנה את אותו חליל ששימש מנהל עבודה מטעמה באתר. לעניין אי העדת עד רלוונטי כמעוררת חשד כי בעל הדין שנמנע מהבאתו חושש מעדותו וחשיפתו לחקירה, ראה ע"א 2275/90 לימה חברה ישראלית לתעשיות כימיות בע"מ נ. פרץ רוזנברג ואח' פ"ד מ"ז (2) 605, וכן ע"א 548/78 אלמונית ואח' נ. פלוני פ"ד ל"ח (1) 736).אציין, כי מסמך הוראות הבטיחות נ/1 שצורף על ידי האחים פתחי לתיק המוצגים שהגישה, חסר רלוונטיות באשר חליל לא זומן להעיד ביחס להנחיות או לנהלי הבטיחות הספציפיים שמסר/הסביר, לתובע ודוק, התובע לא ידע כלל לאשר חתימתו על מסמך זה. למעלה מן הצורך אציין, כי לא נסתרה אף טענת שלב אלומיניום כי המעקה הרעוע נבנה ע"י האחים פתחי.

15.אחריות נתבעת 4 - אין חולק כי האחים פתחי התקשרה עם שלב אלומיניום לביצוע עבודות האלומיניום באתר ואילו שלב אלומיניום התקשרה עם סוהיל כקבלן משנה מטעמה. סוהיל כאמור העסיק את התובע. מהעדויות שוכנעתי כי למרות שהתובע הועסק ע"י סוהיל ולא ע"י שלב אלומיניום והיא אף לא הייתה בגדר מבצע הבניה באתר, עדיין גם לשלב אלומיניום אחריות מסוימת ברשלנות להתרחשות התאונה, אם כי בנסיבות מדובר באחריות נמוכה יותר מאשר זו של סוהיל ושל האחים פתחי. האחריות לביצוע כל עבודות האלומיניום לרבות העלאת המשקופים למרפסות הוטלה בהתאם להסכם בין שלב אלומיניום לאחים פתחי, על שלב אלומיניום. בהסכם ביניהם לא צומצמה אחריות שלב אלומיניום רק לאספקת החומרים, או רק להתקנתם בתוך הדירות עצמן, אלא ההתקשרות עימה הייתה לביצוע כל עבודות האלומיניום. לא רק שלא מצאתי כל הסתייגות בהסכם כאילו האחריות לשינוע החומרים לרבות המשקופים עד לדירות עצמן מוטלת על האחים פתחי (חכמון אף העיד שסוהיל קבלן המשנה מטעמו הוא זה שהיה אחראי על הרמת המשקופים והנחתם במרפסות (עמ' 37 שורות 16-18)), אלא שמהעדויות הסתבר כי שלב אלומיניום המשיכה לבצע בעצמה חלק מהעבודות בפרויקט ולא העבירה את האחריות לביצוע העבודות באתר באופן מלא לסוהיל. לצורך כך שלב אלומיניום אף העסיקה אחראי מטעמה בשם דוד שפיקח על עבודות האלומיניום באתר, הן העבודות שביצעה בעצמה והן העבודות שביצעה באמצעות עובדי קבלן המשנה סוהיל. ואכן, בהסכם עם האחים פתחי התחייבה שלב אלומיניום למנות אחראי עבודה מטעמה אשר יימצא באתר העבודות בכל עת בה מתבצעת עבודה (ראה סעיף 7 י' להסכם בינה לבין האחים פתחי). לא קיים הסכם בכתב עם סוהיל ואולם, לא הוכח ולא נטען ע"י חכמון כי סוהיל התחייב שיימצא בעצמו באתר כאחראי מטעם שלב אלומיניום. אמנם מטעם האחים פתחי היה כאמור אחד בשם חליל, אשר ככל הנראה שימש מנהל עבודה מטעמה. יחד עם זאת, בניגוד לנטען בסעיף 74 לסיכומי האחים פתחי, התובע לא הודה כי חתם על מסמך ההדרכה (נהפוך הוא, הוא העיד כי זה אינו אופן חתימתו בד"כ. הגם ממלא בהעדר עדות חליל, לא ברור כלל מה הוסבר לתובע) ובכל מקרה, מהעדויות הסתבר כאמור, כי לשלב אלומיניום אכן היה אחראי בשטח בשם דוד וראה בעניין זה הן את עדות סולימאן (עמ' 44 שורות 18-21 וכן עמ' 45 שורה 2-7), על כי את ההוראות לעבודה קיבלו מטעם דוד והן את עדות סוהיל (עמ' 51 שורות 24-25), אשר העיד אף הוא כי עובדיו:

"הם פגשו אדם אחד באתר שקוראים לו דוד. דוד הוא מנהל העבודה של שלמה חכמון. מדובר באדם מבוגר שאחראי על כל ההרכבות. ממנו אנו מקבלים הנחיות איפה מתחילים, איפה מסיימים, איך מרכיבים, איזה יחידות דיור להתחיל להרכיב. אנו מקבלים ממנו הכל" ובעמ' 52 שורות 12-13:

"כן. שלמה נתן לי את העבודה הזו מזמן. עשינו 2-3 בניינים ואז נהיינו בקשר עם בחור בשם דוד מטעם שלמה".

אציין, כי אמנם חכמון העיד לפני סולימאן וסוהיל, אולם, ב"כ שלב אלומיניום לא עתר לאחר עדותם לאפשר לחכמון, שעדיין נכח באולם, להשלים עדותו. בכל מקרה במהלך עדותם אישר חכמון באמירה שהשמיע מהספסל בו ישב באולם, כי אותו דוד היה עובד מטעמו.

אמנם כפי שפורט לעיל, לאחים פתחי כקבלן ראשי ומבצע הבניה, אחריות כוללת לקיום כל הוראות הבטיחות באתר ולסוהיל אחריות ישירה כמעביד. יחד עם זאת, לא ניתן לקבוע בנסיבות, שבהתקשרותה עם סוהיל, הסירה מעליה שלב אלומיניום כל אחריות שהיא וכאילו למרות שהתחייבה להעסיק והעסיקה אחראי מטעמה, תפקידה הסתכם ב"סידור עבודה" בלבד וכאילו לא יכולה הייתה לצפות כי, קבלת המשקופים בגובה, בשיטה בלתי בטוחה וללא שווידאה כי העובדים קיבלו הדרכה מתאימה וכי קיים פיגום, או מעקה הגנה יציב, יובילו לתאונה.

16.לעניין חלוקת האחריות – כמובן שכל אחד מהמזיקים חייבים כלפי התובע במלוא הנזק יחד ולחוד. אשר לחלוקה הפנימית של האחריות, חלוקת האחריות בין מעוולים במשותף תיעשה בהתאם להוראות סעיף 84(ב) לפקודת הנזיקין, "... על פי הצדק והיושר בהתחשב עם מידת אחריותו של האדם לנזק". בהתאם נקבע כי חלוקת אחריות בין מעוולים במשותף מסורה לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית המתרשמת ישירות מהעדים ומחומר הראיות, וקובעת את החלוקה לפי מידת האשמה המוסרית של כל המעורבים (ע"א 7796/13 עיריית רהט נ' המוסד לביטוח לאומי, [פורסם בנבו] פסקה 4, ע"א 7436/12 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' ב.י.מ. חברה לבניה בע"מ [פורסם בנבו].

במקרה דנן שוכנעתי כי עיקר האחריות רובצת על סוהיל כמעביד התובע . יחד עם זאת גם על האחים פתחי הייתה מוטלת חובה שמנהל העבודה מטעמה ידאג שכל עובד באתר יימלא אחר תקנות הבטיחות בעבודה, יקבל הדרכה מתאימה ויבצע את העבודה בשיטה בטוחה. בהעדר גרסה כלשהיא מטעם האחים פתחי, ברי כי הפרה את החובות החקוקות המוטלות עליה והתרשלה בחובות המוטלות עליה כקבלן ראשי ומבצע הבניה. גם לשלב אלומיניום אחריות מכוח העובדה שהיא זו שהייתה אחראית על ביצוע כל עבודות האלומיניום, המשיכה לעבוד באתר ואף העסיקה אחראי מטעמה באתר. בחלוקת האחריות שוכנעתי כי חובתו של סוהיל כמעסיק הייתה אחריות ראשונית ועיקרית להבטיח תנאי עבודה הולמים ובטיחותיים לעובדיו, להדריך אותם, להזהירם מפני הסיכונים הכרוכים בביצוע העבודה ולפקח על נקיטה באמצעי זהירות נדרשים. בע"א 28888-06-16 (מחוזי נצרת) מ.ש.א. פגודה בע"מ ואח' נ' בע"מ ואח', הבהיר ביה"מ כי בנסיבות של מעביד המתעלם מחובות אלו, אחריותו של המעביד היא העיקרית ועולה בהרבה על זו של מבצע הבניה, למרות שהוא זה שהיה מצוי בשטח:

"התנהלותו האמורה של יוסי מור, אשר הסתפק בכך ששלח את עובדיו לאתרי בניה ונתן להם הוראות טלפוניות, מבלי שטרח להגיע למקום ולוודא, כי מתקיים פיקוח ראוי על העבודה, וכי מתקיימים נהלי עבודה ובטיחות ראויים, מלמדת על אדישות בוטה לשלומם של עובדיו, ומכאן אשמתה המוסרית של מור בוגומילסקי גדולה משל פגודה ומן הראוי שיוטל עליה חלקה הארי של האחריות הנזיקית". ביה"מ חילק שם את האחריות באופן ש70% הוטל על המעביד ו 30% על מבצע הבניה.

לאחר ששקלתי את כל העובדות והנתונים כמפורט לעיל שוכנעתי, כי בשקלול הדברים במקרה דנן יש לחלק האחריות בין המעביד סוהיל(הנתבע 1) לקבלן הראשי ומבצע הבניה האחים פתחי(הנתבעת 2) לבין קבלן האלומיניום שלב אלומיניום(נתבעת 4) בשיעור כדלקמן:

נתבע 1 – 65%;

נתבעת 2 – 25%.

נתבעת 4 -10%

שוכנעתי כי מידת אשמו המוסרי (היחסי) של סוהיל שהיה האחראי הישיר לביצוע העבודה ולא דאג להבטיח לעובדיו באופן כלשהוא תנאי עבודה בטיחותיים, הדרכה ,שיטת עבודה בטוחה, אחריות גבוהה משמעותית מזו של האחים פתחי או שלב אלומיניום. ודוק, בעניין טבע מרקט - ע"א 1051-14עדן בריאות טבע מרקט בע"מ נ'המוסד לביטוח לאומי ואח' העלה בית המשפט העליון אחריות מעביד משיעור של 35% לשיעור של 70% בציינו כדלקמן:

"לטעמי, העמדת חלקו של המעסיק באחריות לנזקיו של הנפגע על שיעור של 35 אחוזים אינה משקפת את חומרת מעשיו, את מידת אשמו היחסי ואת העובדה לפיה הוא זה שגרם בפועל לתאונה, ואני סבור כי יש להעלות את שיעור אחריותו באופן ניכר. נזכיר כי המעסיק הפר את הוראות תקנה 56 לתקנות הבניה...".

17.אשם תורם - הטענה כאילו אף אחד לא אמר לתובע לעלות למרפסת של הקומה השנייה, או להניח את הרגל על המעקה, הינה היתממות אשר באה לכסות על העדר נהלי עבודה והנחיות ברורות לביצוע העבודה. אין חולק כי לביצוע העבודה הוקצו 2 עובדים בלבד סולימאן והתובע. האופן בו עבדו השניים הינו כזה שאחד מהם מניח את המשקופים על הטלסקופ והשני מקבל אותם במרפסת ומניח אותם על הרצפה. לא הוצגו הנחיות או הוראות שניתנו להם ביחס לאופן העלאת והכנסת המשקופים, או ביחס לשיטת עבודה אחרת. אין המדובר בעובד שהונחה לעבוד רק למטה ולא לעלות למרפסות לצורך קבלת המשקופים (למעשה ,לא הוכח שהתובע וסולימאן הונחו באופן כלשהוא כיצד לבצע את העבודה). מלכתחילה הרי יכול היה התובע להיות זה שמקבל את המשקופים למעלה וסולימאן זה שמניח אותם למטה. אמנם המדובר במעקה מעץ, זמני ומסתבר כי בלתי יציב. אולם, במצב בו לא הותקן כל מעקה בטיחות אחר, או פיגום חיצוני ואף לא הוכח כי ניתנו לתובע או לסולימאן, הנחיות או הוראות עבודה כלשהן ביחס לאופן הכנסת המשקופים למרפסת לאחר שהטלסקופ משחרר אותם, אין לקבל את טענת האשם בכך שהתובע אשר רץ במהירות לעזור לסולימאן (מאחר שפחד כי הוא ייפול) ותפס את המשקוף בעודו באוויר, הניח את הרגל על המעקה היחיד שהיה בסביבה מבלי לבדוק קודם את יציבותו. וראה בעדותו: "לפני הנפילה לא שמתי לב שזה עץ שזה מחובר עם מסמרים. אני ראיתי בזה משהו חזק. הייתי רחוק מלמטה ולא ראיתי. הגעתי במהירות רבה והכל התרחש במשך שנייה.... מעקה בטיחותי שאמור להיות בטיחותי, אני לא אמור להסתכל על הדברים. כשאני חש בסכנה אני לא אמור להתחיל ולבדוק את הדברים" (עמ' 25 שורות 22-23 ו 29-30). גם אם התובע אשר מיהר לעזור לסולימאן (תפס את המשקוף והניח את הרגל כדי "לתת קונטרה" על גבי המעקה), לא היה זהיר מספיק ובלהט הרצון שלו לעזור, לא בדק את יציבות המעקה הרי כבר נקבע שמעביד צריך לצפות גם התנהלות בלתי זהירה של עובדיו (ראו ע"א 211/63 יחזקאל נ' קלפר, פ"ד יח(1) 563, 585 (1964), ע"א 1815/09 סופריור כבלים בע"מ נ' אלבז [פורסם בנבו] (27.12.2010)). בהתאם לפסיקה לא בנקל יוטל אשם תורם על העובד, אלא במקרים בהם אשמו לקרות התאונה בולט וברור וראה גם ע"א 8133/03 יצחק נ' לוטם שיווק בע"מ, פ"ד נט(3) 66 (2004).

בעיקר מתאימים דבריו של ביה"מ העליון בע"א 7096/19 פלוני נ. שטרן ושות' בע"מ, אליהם הפנה התובע בסיכומיו בהקשר לטענת אשם תורם כנגד עובד שמחמת טעות צעד אל תוך פיר פתוח:

"במקרה הנדון המערער ביצע עבודות ניקיון בבניין, וכאשר ביקש לצאת אל חדר המדרגות מהקומה בה עבד, צעד בטעות אל תוך פיר המעלית שהיה לא מגודר. לא מדובר בעובד שנטל באופן יזום ומודע סיכון בלתי מחושב במהלך העבודה, אלא במי שפעל במסגרת הגבולות שהותוו לו על ידי המעסיק, וטעה ברגע של חוסר תשומת לב. טעות זו בצעידה אל פיר המעלית, אינה עולה בנסיבות העניין כדי רשלנות תורמת... מעבר לכך, בהתחשב בעובדה שהמערער היה שקוע באותה עת בביצוע עבודתו, אותה עליו לבצע בסמוך לפיר הפעור, דומה שאין להתפלא על התרחשותה של מעידה כזו בהיסח הדעת. זו בדיוק הסיבה לכך שהדין מחייב את המעסיק לגדר פירים, כפי שמצוין במפורש ביותר מדבר חקיקה אחד, ואף באמצעות "גידרה של ממש" באופן שימנע נפילת אדם (ראו: סעיף 61 לפקודת הבטיחות בעבודה [נוסח חדש], התש"ל-1970; סעיף 79 לתקנות הבטיחות בעבודה (עבודות בניה), התשמ"ח-1988). כאמור המשיבה הפרה בהקשר זה את הדין, ולא הציבה כל גידור במקום. בכך, גרמה לתוצאה הקשה של פציעת המערער. ושוב נדגיש: על המעסיק להקפיד על יישומן של הוראות הבטיחות בעבודה. הן פרי ניסיון שנועד למנוע תאונות אשר בסופו של דבר עלולות לא רק לפגוע בעובד, אלא גם לפגוע בשגרת העבודה התקינה. הוראות וכללים אלה לא נועדו כדי לבחון האם העובד עומד על יישומן. לכן, משלא הקפיד המעסיק על הוראות בטיחות, בוודאי על פי הפקודה והתקנות, אין לאפשר לו להפנות אצבע מאשימה לעובד על כך שלא דרש זאת(הדגשה שלי ר.א).

וכן ראה ע"א 6332/15 צלאח נ' עדוי ואח' [פורסם בנבו] (23.11.17) לעניין אשם תורם:

"פסיקת בתי המשפט מבחינה בין מקרים שבהם נוטל פועל סיכון בלתי מחושב וממשי, באופן חופשי, ואותו סיכון הוא שגורם לנזק, לבין מקרים אחרים שבהם לא נקט מעביד אמצעי זהירות. במקרים הראשונים מוטל על העובד אשם תורם, ואילו במקרים האחרונים האשם כולו מיוחס למזיק או למזיקים, גם לנוכח הפער בין העובד למעבידו, ויכולתו הרבה יותר של המעביד למנוע את הנזק (ע"א 7895/08 קלינה אליעזר ובניו הנדסה תכנון וביצוע נ' מוחמד יאסין, [פורסם בנבו] פסקה 25 (31.8.2011)). בהתאם לכך, הדגש בפסיקה הושם על מידת נסיונו של העובד ועל מידת העדרם של אמצעי הזהירות לשם מניעת התאונה מצד אחד, ועל פעולותיהם הקונקרטיות של המזיק והניזוק מצד שני (ראו למשל ע"א 1062/15 והבי והבי נ' חאלד כמאל נזאל, [פורסם בנבו] פסקה 14 (10.5.2016); ע"א 3370/12 ברוך כהן נ' דוד גדעון, [פורסם בנבו] פסקאות 4, 24-23 (26.1.2014); ע"א 1051/14 עדן בריאות טבע מרקט בע"מ נ' המוסד לביטוח לאומי, [פורסם בנבו] פסקה 32 (‏30.8.2015))" (ציטוט מעמ' 19 לפסק הדין).

בע"א 3573/15 פלוני נ' יפים פרידמן ובניו בע"מ [פורסם בנבו] (4.6.17) הובהר כי כאשר ביה"מ שוקל את סוגיית האשם התורם עליו להתייחס לשאלות:

א. האם העובד הוזהר מראש מפני הסכנה;

ב. היה קיים שלט אזהרה מפני הסכנה והעובד ראה את השלט;

ג. האם הייתה לעובד היכרות מוקדמת עם מקום התאונה.

במקרה דנן, המדובר ביומו הראשון של התובע בעבודה באתר (יום קודם, לא התחיל לעבוד כי לא היו נעלי עבודה מתאימות) והנתבעים לא הציגו כל עדויות, או ראיות לכך שהתובע הוזהר מפני הסכנה של נפילה מהמרפסת בעת הכנסת המשקופים, או מפני אי יציבותו של מעקה העץ. לאור האמור לא מצאתי להטיל אשם תורם, בשיעור כלשהו, על התובע.

18.אחריות חוזית של שלב אלומיניום כלפי האחים פתחי - עוד בע"א 971/90, 1311/90 חרושת ברזל פתח תקוה בע"מ נ' סמרי יוסף, פ"ד מו(4) 420, קבע בית המשפט, כי אין מניעה להכיר בתוקפה של תניית שיפוי בין מעוולים משותפים. יחד עם זאת, תוקפה של תניית שיפוי בהסכם בין מזמין לקבלן משנה, כמו כל התחייבות חוזית, תיבחן על-פי דיני החוזים. בהתאם על ביה"מ לבחון את לשון ההסכם, נסיבות כריתתו, וכיוב'. עיון בסעיף 15 להסכם בין שלב אלומיניום לאחים פתחי מעלה, כי שלב אלומיניום התחייבה להיות אחראית לנזקים מכל מין וסוג שהוא שייגרמו עקב מעשה, או מחדל רשלני ובזדון שלה למזמין ו/או לצד ג' ולשפות את האחים פתחי בגין כל תביעת צד ג'. מדובר בהתחייבות חוזית ביחס לאחריות שתוטל על האחים פתחי בגין רשלנות שלב אלומיניום דווקא. אין בסעיף זה כל התחייבות לפצות, או לשפות את האחים פתחי בכל מקרה, או במקרה שייגרם נזק בגין רשלנות האחים פתחי עצמה. וראה לדוגמא הבדל מסעיף שיפוי רחב וברור שנידון בע"א 3192/93 משה"ב חברה לשכון בנין ופיתוח בע"מ נ' מאיר כחלון ואח', פ"ד נ(1) 210, לגביו הכיר ביה"מ כי מדובר בהתחייבות מפורשת לשפות ולפצות את הקבלן הראשי בכל מקרה בגין נזקים שייגרמו לו או לצד שלישי ואשר בגינם יחויב הקבלן הראשי, גם כאשר הקבלן הראשי הוא שהתרשל. במקרה דנן כאמור ובניגוד לנוסח הסעיף שנבחן בפס"ד משה"ב, הסעיף מתייחס להתחייבות לפיצוי רק במקרה שהאחים פתחי כמזמין/קבלן ראשי תחויב בגין רשלנות, או מחדל של שלב אלומיניום ולא בגין אחריותה שלה ברשלנות. למותר לציין שהאחים פתחי גם לא הציגה ראיות כלשהן לעניין אומד דעת הצדדים וכאילו הצדדים התכוונו להטיל על שלב אלומיניום חובת שיפוי כוללת שכזו. משמצאתי להעמיד את אחריות שלב אלומיניום על 10% ולקבוע את אחריות האחים פתחי בשיעור 25% בלבד, הרי שהאחים פתחי לא תחויב בגין רשלנות שלב אלומיניום, אלא רק בגין אחריותה שלה כקבלן הראשי ואין כל מקום לחייב את שלב אלומיניום לשפותה בגין חיובה זה.

בהערת אגב אציין, כי אמנם בהסכם בין שלב אלומיניום לאחים פתחי התחייבה שלב אלומיניום לערוך ביטוח שיכסה את אחריותה-סעיף 13. יחד עם זאת, הכיסוי לא אמור היה לכלול את אחריותה ברשלנות של האחים פתחי , אלא המדובר בהתחייבות הקבלן-שלב אלומיניום, לבטח "את פעילותו בפרויקט" (סעיפים 13(א) ו(ב) להסכם). גם ההתחייבות להרחבת הביטוח המוזכרת בסעיפים 13 (ד)(4) הינה ביחס לאחריות המזמין-האחים פתחי, בגין אחריותו למעשי או מחדלי הקבלן והבאים מטעמו ולא בגין אחריות האחים פתחי עצמה כקבלן ראשי.

19.הכיסוי הביטוחי מטעם נתבעת 5 - לא ברורה טענת מנורה בסיכומיה כאילו שלב אלומיניום לא שיגרה הודעת צד ג' כנגדה שכן זו נשלחה גם נשלחה - וראה הודעה מיום 14/9/18 וכתב הגנה שהגישה מנורה להודעה זו, מיום 4.10.18. יחד עם זאת ולגופם של דברים שוכנעתי, כי הפוליסה שבנידון אינה מכסה את אחריות שלב אלומיניום לאירוע התאונה. בהתאם להלכה, פוליסת ביטוח כפופה לכללי הפרשנות הרגילים של חוזים (ראה ע"א 15/86, חיצוב סחר ופיתוח בע"מ נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ, פד"י מב(4), 666, 671, י. אליאס, דיני ביטוח, כרך א', עמ' 40-33; א. ברק, פרשנות במשפט – כרך רביעי – פרשנות החוזה – עמ' 442; ש. ולר, ביטוח – כרך ראשון, פירוש לחוקי החוזים בעריכת ג. טדסקי, עמ' 130, 681-170; ע"א 779/84, שלו נ' סלע חברה לביטוח בע"מ, פד"י מח(1), 221, 228, 234), כאשר בצד זאת, יש להתחשב במאפיינים המיוחדים הנובעים ממהותה של פוליסת ביטוח ואשר על פיהם נקבעו בפסיקה כללי פרשנות כגון פירוש הפוליסה כנגד מנסחה ועוד. דא עקא, כאשר לשון הפוליסה ברורה וכאשר לא מוצגות ראיות ביחס לאומד דעת הצדדים בעת כריתת הפוליסה וכאילו המבטחת לא כללה בפוליסה הוראות אותן ביקש המבוטח במפורש לכלול, לא ניתן לפרשה באופן השונה מהאמור בה. במקרה דנן, מדובר בפוליסה לביטוח בתי עסק אשר דווקא מהפוליסה לשנת 2013 שצירפה שלב אלומיניום, ניתן ללמוד כי לצורך כיסוי אחריות בגין תאונות מחוץ לבית העסק היה צורך בהרחבה. טענת חכמון בתצהירו כאילו אין זכר בפוליסה לסייג על פיו הפוליסה לא נועדה לכסות עבודות מחוץ למפעל, הייתה יכולה להיות רלוונטית אילו היה מדובר בפוליסה לכיסוי עבודות קבלניות, או כל פוליסה כללית אחרת. אלא שבמקרה דנן מדובר בפוליסה לבית עסק כאשר "תיאור העסק" בפוליסה הינו: "אלומיניום ומוצריו, בית מלאכה אלומיניום ומוצריו" - כלומר מדובר בכיסוי לבית עסק שהינו בית מלאכה המייצר אלומיניום ואין כל רמז כי מדובר בעסק המבצע גם עבודות בחצרי אחרים. דווקא העובדה שבפוליסה משנת 2013 מופיעה הרחבה מפורשת המדגישה, כי הוסכם להרחיב את כיסוי אחריות צד שלישי גם על אחריות המבוטח כלפי צד ג' בגין עבודות המבוצעות מחוץ לבית העסק, מוכיחה כי ללא ההרחבה אין כיסוי כאמור. אין המדובר בסייג או חריג, אלא בפוליסה המתייחסת רק לבית עסק ולצורך החלת הכיסוי גם על עבודות מחוץ לבית העסק היה צורך בהרחבה מפורשת. וראה בפוליסה לשנת 2013 בסעיף שכותרתו: "עבודות המבוצעות ע"י המבוטח בבתי ו/או בחצרות הלקוחות", ואשר עניינו מתן כיסוי "מורחב" ביחס לעבודות המבוצעות מחוץ לבית העסק עצמו: "מוצהר ומוסכם בזה כי פרק 5-אחריות כלפי צד שלישי מורחב לכסות את אחריותו החוקית של המבוטח ו/או הפועלים מטעמו, כלפי צד שלישי בגין ביצוע עבודות הקשורות לעסקו של המבוטח המפורט בדף הרשימה, המבוצעות מחוץ לבית העסק עצמו,דהיינו בחצרי או בבתי הלקוחות". אין חולק כי סעיף הרחבה זה אינו מופיע בפוליסה התקפה במועד האירוע (מימים 1.7.16 ועד 30.6.17). הנה כי כן בהעדר הרחבה כזו, הכיסוי הינו לעבודות המתבצעות בבית העסק. טענת שלב אלומיניום בסיכומיה כאילו מנורה הייתה מודעת לכך ששלב אלומיניום מייצרת אלומיניום במפעל ומרכיבה את המוצרים בבניינים של אחרים ולכן מתייחסת הפוליסה גם לעבודות בגובה, הינה טענה סתמית שלא נתמכה בכל ראיה, כמו גם הטענה כאילו שלב אלומיניום ביקשה מהסוכן של מנורה, כי הפוליסה שהוצאה לשנת 2016 תהיה זהה לזו שהוצאה בשנת 2013. שלב אלומיניום לא טרחה לזמן את סוכן הביטוח אשר ערך את הביטוח לבקשתה ולכן לא הוכיחה מה נמסר לסוכן הביטוח לגבי מהות העסק ומה ביקשה בעניין היקף הביטוח. המדובר בביטוח ל"בית מלאכה לאלומיניום ומוצריו" ובהעדר ראיה לא ניתן לקבוע כי המבטחת ידעה כי אין המדובר רק בייצור מוצרי אלומיניום (אשר לצורך כך אף מועברים חומרים, או יתכן שמבוצעות עבודות בגובה בבית העסק עצמו),אלא גם בעבודות קבלניות של התקנה בחצרי אחרים. זאת ועוד, צודקת מנורה בסיכומיה כי משלא הוכח רצף ביטוחי ולא הוכח כי גם בשנים שבין הפוליסה משנת 2013 לפוליסה שהוצאה בשנת 2016, הייתה שלב אלומיניום מבוטחת אצל מנורה, לא ניתן לקבל את הטענה כאילו מנורה ביטלה על דעת עצמה את ההרחבה. על מנת להוכיח כי ההרחבה התבקשה גם בשנת 2016 היה על שלב אלומיניום לזמן את סוכן הביטוח וזאת כאמור לא עשתה. ודוק: אין מדובר בסעיף הרחבה שהופיע פוליסה שהונפקה רק שנה קודם. מאז הוצאה הפוליסה המורחבת בשנת 2013 חלפו 2 תקופות ביטוח לגביהן לא הוצגה כל פוליסה ולא הוכח רצף ביטוחי אצל מנורה. בנסיבות אלה לא ניתן לקבוע שחלה על מנורה חובה אקטיבית להודיע שחל שינוי בפוליסה שנערכה שנים קודם ומשלא הוכח כי שלב אלומיניום ביקשה כי גם הפוליסה הנידונה שנערכה 3 שנים לאחר מכן, תכלול הרחבה זו, לא הוכחה הטענה שגם הפוליסה דנן כללה את ההרחבה. אי זימון הסוכן להעיד בנסיבות אלו, עומדת כנגד גרסת שלב אלומיניום וראה הפסיקה המוזכרת בסעיף 41 סיפא לעיל לעניין משמעות אי זימון עד רלוונטי.

גם בהפניה לתנאי מנוביט 2015 אין כדי להואיל. גם אם אניח, כי המדורה הרלוונטית הייתה זהה לתנאים שהוצגו ע"י שלב אלומיניום (ובעניין זה אציין כי בניגוד לנטען ע"י מנורה, החובה למסור את הפוליסה הנכונה על נספחיה מוטלת על חברת הביטוח ולא ברורה הטענה כי אין בידי בא כוח נתבעת: "את התנאים שהיו תקפים במועד הרלבנטי"), עדיין לא מצאתי גם בתנאים אליהם הפנתה שלב אלומיניום די כדי להביא למסקנה שקיים כיסוי ביטוחי: סעיף 6 "סחורה בהעברה" עוסק ברכוש המבוטח ונכתב כי הוא מועבר בכלי רכב המובילים ואינו שביר. אחריות כלפי צד ג', מופיעה בסעיף קודם אשר זכה לכותרת נפרדת בסעיף 5 ולכן לא ניתן להקיש משני סעיפים נפרדים אלה. גם עמודים 3-4 העוסקים באמצעי מיגון ובטיחות החלות על המבוטח, ובהן הוראות שונות אינן יכולות להצביע על כיסוי ביטוחי לנזקי צד ג' (גוף) מחוץ לשטחי העסק שכן מדובר בהנחיות כלליות במסגרת הקטנת סיכון שיכולות לחול גם בעבודות המבוצעות בגובה או במעטפת הבניין בבית העסק עצמו. בעמ' 32 לתנאים, המבטח מחויב לשפות את המבוטח על תשלום החל על המבוטח כלפי צד שלישי כתוצאה ממקרה ביטוח כפוף לגבול האחריות ותנאי הפוליסה. מדובר בסעיף כללי ביותר. צד שלישי הוגדר כמי שאינו מקבל שכר מהמבוטח או שהמבוטח אינו משלם דמי ביטוח לאומי בעבורו. לא ניתן לראות בסעיף הכללי לעיל כמו גם זה (סע' 1 עמ' 2) שעוסק בגבולות טריטוריאליים בגבולות המדינה, ככזה הכולל גם עבודות מחוץ לתחומי העסק לצורכי הפוליסה. כותרת סעיף 3.7 בפרק 5 אחריות כלפי צד שלישי הינה: חבות המבוטח בגין עבודות המבוצעות עבורו" הסעיף מורה כי הפוליסה מורחבת לכסות חבות של המבוטח כלפי צד ג' בקשר עם עבודות בניה כאשר עבודות כאלה מבוצעות עבורו. כלומר ככל שמבוצעות עבודות בניה עבור בית העסק והמבצע ניזוק ותובע את שלב אלומיניום יחול הכיסוי. אולם אין בכך ללמד על קיומו של כיסוי ביטוחי כאשר שלב אלומיניום מחויבת בגין עבודות שהיא או מי מטעמה מבצעים בחצרות אחרים עבור אחרים.

20.הכיסוי הביטוחי מטעם נתבעת 3 - יחד עם זאת, אני מוצאת לקבל את טענת שלב אלומיניום, כמו גם את טענת סוהיל בכתב הגנתו, כי אחריותם מכוסה במסגרת הפוליסה שהוציאה הנתבעת 3-מגדל חברה לביטוח (להלן: "מגדל"). עיון בפוליסת עבודות קבלניות שמספרה 340020101/16-נספח ד' לתצהיר חכמון, מעלה כי הפוליסה התקפה למועד הרלוונטי מכסה בין יתר המבוטחים גם את קבלני המשנה של עבודות הבניה באתר בחריש בו ביצעה האחים פתחי את עבודות הבניה של 4 הבניינים. הפוליסה מכסה חבות בגין נזק לצד ג' וכן הורחבה לכיסוי תביעות שיבוב של המל"ל (עמ' 5 לפוליסה). מאחר שאין חולק, כי שלב אלומיניום הייתה קבלן משנה של האחים פתחי באתר הבניה, וסוהיל היה קבלן משנה של שלב אלומיניום, הרי הכיסוי הביטוחי ע"פ פוליסה זו חל גם עליהם ולא מצאתי ממש בטענה הסתמית של נתבעות 2-3 בסיכומיהן כאילו שלב אלומיניום לא הוכיחה שהיא חוסה תחת הפוליסה הרלוונטית, או כאילו יש רלוונטיות לכך שחכמון לא ידע אם קוזז משכרו עבור הפרמיה. הפוליסה שעל פניה הייתה בתוקף במועד התאונה, מכסה את אחריות קבלני המשנה בפרויקט ומגדל לא הציגה כל ראיה/עדות, כאילו הפוליסה בוטלה מחמת אי תשלום, או טעם אחר כלשהוא. ודוק, הטענה הועלתה מפורשות הן בכתב ההגנה של סוהיל-סעיף 19 והן ע"י שלב אלומיניום. מגדל לא התייחסה כלל לטענת סוהיל בעניין ואף לא התייחסה לטענת התובע אשר תבע אותה באופן ישיר ואף טען במפורש בסיכומיו (סעיפים 14 ו-17), כי קיים כיסוי ביטוחי לקבלני המשנה באתר בו ביצעה האחים פתחי את העבודות בחריש

21.הנזק - כפי שפורט בסעיף 2 לעיל ,ע"פ חוות דעת המומחים שמונו מטעם ביה"מ, נותרה לתובע נכות לצמיתות כדלקמן: בתחום הנפשי בשיעור 15%, בתחום הנירולוגי בשיעור 37% ובתחום האורתופדי ע"פ מיצוע חוות הדעת מטעם הצדדים בשיעור של 17.5%. אמנם הצדדים לא ויתרו על חוות הדעת מטעמם, אולם לא מצאתי להעדיפן על פני חוות דעת מומחי ביה"מ. אף אחד מהצדדים לא ביקש לחקור את המומחים על חוות דעתם והם לא נסתרו. קביעת שיעור הנכות תמיד היא בידי בית המשפט, אך בצד מושכל זה, אין לשכוח כי למומחה יתרון מכוח מומחיותו וניסיונו ובעניין זה נקבע לא אחת:

"המומחה ממונה לחוות דעתו בעניינים מקצועיים שלבית המשפט אין המומחיות והידע המקצועי לגביהם" (אורי גורן ועופר דרורי: "עדויות מומחים- היבטים דיוניים ומהותיים" וכן ע"א 2099/08 עיריית אשקלון נ' תשלו"ז השקעות והחזקות 2010 [פורסם בנבו]:

"יחד עם זאת והגם שעדות מומחה, אינה שונה מכל עדות הבאה בפני בית המשפט, יש להניח כי משהחליט בית המשפט למנות מומחה מטעמו בכדי שיביא בפני בית המשפט נתונים מקצועיים רלוונטיים להכרעה בסכסוך שבפניו, יאמץ הוא את ממצאי המומחה בהעדר סיבה משמעותית ובולטת שלא לעשות כן".

חוות דעתם של המומחים בתחום הנירולוגי והפסיכיאטרי מפורטות ומנומקות היטב ומשלא נסתרו, מצאתי לאמצן. לעניין הנכות האורתופדית-משעומדות בפני 2 חוות דעת וכאשר קביעת המל"ל אף תואמת את קביעת מומחה התובע בתחום זה, מצאתי לקבל את טענת התובע עצמו בסיכומיו ולהתייחס לממוצע חוות הדעת. לאור האמור סך נכותו המשוקללת הצמיתה של התובע עומדת על 55.8%.

22.כאב וסבל - על פי ההלכה, פיצוי בגין כאב וסבל בתביעות נזיקין שאינן לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, איננו מוגבל לסכום הקבוע בתקנות לעניין תאונות דרכים. באשר לראש זה נקבע, כי: "... שיעור הנזק הלא ממוני צריך להיקבע בהתחשב בנסיבות המיוחדות של המקרה הקונקרטי, בכאבים ובסבל של התובע במקרה הנדון..." (ע"א 398/99 קופת חולים של ההסתדרות הכללית נ' דיין, פ"ד נה(1) 765, 768.

הסכום בתביעות אלו, נקבע לגופו, בהתייחס לאופי הפגיעה, לנתונים הסובייקטיביים של הנפגע, ימי אשפוז, הליך שיקומו, גילו של הנפגע, מידת הכאב והסבל שחווה בעת הפגיעה ולאחריה, אורך תקופת האשפוז ואופי הטיפול הרפואי שנכפה עליו, וכן מידת השפעתה של הפגיעה על מהלך חייו [ע"א 2055/99 פלוני נ' הרב זאב, פ"ד נה(5) 241, 274 (2001)].

לאחר שהבאתי בחשבון את כלל הנתונים הרלוונטיים ולאחר שעיינתי במסמכים הרפואיים המעידים על הסבל והכאבים שחווה התובע מאז התאונה ובהתחשב בגילו של התובע, מועד התאונה, וימי האשפוז הרבים בהם היה מאושפז לאחר התאונה,הגעתי למסקנה כי פיצוי בסכום של 350,000 ₪ (שהינו מעט יותר מפעמיים הסכום המתקבל בראש נזק זה אילו היה מדובר בתאונת דרכים),יהיה סביר בנסיבות.

23.הפסדי שכר- בסיס השכר - בעת התאונה היה התובע בן 24 .מאז סיום לימודיו התיכוניים ועד התאונה במשך 6 שנים, עבד התובע בעבודות מזדמנות. מדווח רציפות בעבודה של המל"ל (צורף לתצהיר התובע), עולה כי לא עבד באופן רצוף ומלא ויש חודשים שלא עבד בהם כלל (ראה לדוגמא בשנת 2012 במהלכה עבד רק ב12/12, חודש 9/14 במהלכו לא עבד, חודשים ראשונים בשנת 2015 בהם לא עבד וכיוב'). כ-3 שנים לאחר התאונה החל התובע ללמוד במכינה במכללת תל חי ולאחר מכן התחיל לימודיו במכללה במסלול של עבודה סוציאלית בו הינו לומד עד היום. ע"פ תלושי השכר שצירף התובע ל 3 חודשים שקדמו לתאונה, השתכר ב-7/16 – 2,100 ₪ בלבד, ב-8/16 - 2,100 ₪ בלבד וב-9/16 כ-1500 ₪ בלבד.

ע"פ אישור המל"ל לעניין תשלומי דמי פגיעה (אישור מיום 15.7.21, צורף לתיק המוצגים של התובע 2), שכרו הרבע שנתי של התובע עובר לתאונה עמד על 5,670 ₪. דהיינו שכר חודשי של 1,890 ₪ בלבד ודוק, המדובר במי שהיה מצוי בשוק העבודה כבר 6 שנים. בתצהירו טען התובע, כי בכל העבודות שעבד עובר לתאונה קיבל שכר גבוה במיוחד, שכן הבונוסים והטיפים שהיה מקבל היו עיקר הכנסתו. טענה זו נטענה באופן סתמי ובעלמא והתובע לא הציג כל ראיה/אסמכתא/עדות, להוכחתה ולתמיכה בה. לפיכך אין מקום לקבל את טענת התובע על פיה יש לחשב את הפסדי שכרו לאחר התאונה ע"פ שכר התחלתי של 6,000 ₪ אשר יועלה בהדרגה ואין בתשלום שקיבל מהנתבע 1 עבור יום עבודה אחד כדי להעיד על גובה השתכרותו במועד התאונה.

לאור האמור, הפסדי השתכרותו של התובע יחושבו מיום התאונה למשך 19 חודשי אי הכושר בהם היה מצוי כפי שיפורט להלן, ע"פ שכר בגובה 1,890 ₪ כגובה השכר עובר לתאונה בנתוני המל"ל, אשר בשערוך להיום עומד על 2,072 ש"ח. לאחר מכן ועד היום יחשבו הפסדי השכר ע"פ שכר של 4,000 ₪ בלבד וזאת הן לאור התנהלותו התעסוקתית של התובע עובר לתאונה והן לאור העובדה שהתובע הצהיר (ראה סעיף 5א לתצהירו), כי תמיד תכנן להשלים לימודים תיכוניים, להשיג בגרות מליאה וללמוד לימודים גבוהים (ואכן כך עשה בשנים האחרונות-שנתיים לימודי מכינה ולאחר מכן לימודי עו"ס), ולפיכך ממלא גם אלמלא התאונה, בשנות לימודיו (לימודים אותם תכנן ללמוד ע"פ הצהרתו, מלכתחילה), היה יכול לעבוד ככל סטודנט רק בעבודות חלקיות ובשכר סטונדט בלבד.

לעניין בסיס השכר ביחס לחישוב הפסדי שכר לעתיד-מחד גיסא עברו של התובע עד גיל 24 (ודוק מדובר במי שהיה כבר 6 שנים(!) בשוק העבודה לאחר סיום לימודי התיכון), מצביע על כך שהתובע לא הצליח להתמיד בעבודות באופן קבוע ורציף ואף היו חודשים שכלל לא עבד ובכל מקרה שכרו היה נמוך ביותר ואף נמוך משכר המינימום. ודוק, אין המדובר בקטין לגביו ההלכה הינה, כי יש לבצע את החישובים לעתיד בד"כ ע"פ השכר הממוצע במשק. התובע היה בעת התאונה בן 24 ולמרות גילו הצעיר לא ניתן לקבוע שהיה בתחילת דרכו התעסוקתית. מדו"ח רציפות בעבודה שצורף לתצהירו ניתן ללמוד כי בעת התאונה כבר היה מצוי בשוק העבודה מס' שנים ולמרות זאת עבד באופן לא רציף, תוך הפסקות רבות ובשכר נמוך ביותר. עוד אעיר כי למרות שנכותו הצמיתה של התובע התייצבה כבר לפני כ-4 שנים והוא אינו מצוי באי כושר מלא לעבודה, התובע הודה שעד היום לא חזר לשום עבודה וכי למעשה לא ניסה כלל לעבוד בכל עבודה שהיא (עמ' 21 שורות 11-14). גם אם התובע החל בחלק מהתקופה בלימודים, עדיין לא ברור מדוע קודם לכן, או אפילו במהלך לימודיו ובכל השנים שחלפו, לא ניסה לעבוד ולו באופן חלקי ומצומצם ביותר והתנהלותו זו תואמת לכאורה גם את התנהלותו עובר לתאונה ולפיה כאמור, לא היה קיים רצף תעסוקתי. מאידך גיסא, התובע השתלב בלימודים אקדמאיים והתרשמתי מרצינותו ומחויבותו להשלמת הלימודים ובנוסף יש להביא בחשבון שמדובר בבחור שנפגע בגיל צעיר ואף בטרם השלים לימודיו כפי שתכנן. לפיכך, ייערך החישוב ע"פ 80% מהשכר הממוצע במשק העומד כיום על 11,600 ₪ לחודש, דהיינו על פי שכר של 9,280 ₪ לחודש.

24.נכות תפקודית - ההלכה הינה כי לצורך קביעת הפיצוי בגין הגריעה מכושר ההשתכרות, יש להביא בחשבון את טיב הנכות הרפואית, מקצועו של התובע, הסתגלותו לעבודה על אף הנכות, כישוריו וסגולותיו (ראה ע"א 4302/08 שלמאייב נ' בדארנה), כלומר הקביעה הינה אישית לנפגע עצמו ולנתוניו.

לעניין הנכויות הרפואיות ע"פ חוות הדעת של המומחה בתחום הנירולוגי מטעם ביה"מ –פר' ירניצקי, מדובר במצב שלאחר חבלת ראש צוואר עם שבר בחוליות הצוואר ופגיעה בחוט השדרה הצווארי, חולשת פלג גוף שמאל והפרעת תחושה מימין והנכות שנותרה כוללת חולשת פלג גוף שמאל-30%, הפרעת תחושה בפלג גוף ימין-10%.

ע"פ חוות דעת המומחה בתחום הפסיכיאטרי מטעם ביה"מ דר' כנאענה קיימת אצל התובע פגיעה בהערכה ובתדמית עצמית ללא עדות להפרעה דיכאונית מג'ורית: תמונה של הפרעת הסתגלות עם קשיים רגשיים וליווי דכאוני עם סימנים חרדתיים מתונים על רקע פוסט טראומטי. המומחה קבע את הנכות בשיעור 15% מותאם 34ב2-3, כאשר סעיף 34ב2 מתייחס להגבלה קלה עד בינונית בכושר העבודה ו34 ב3 מתייחס להגבלה בינונית של כושר העבודה.

בתחום האורתופדי הן המומחה מטעם התובע והן מומחה הנתבעים העריכו את נכות התובע לצמיתות בגין הגבלה בעמ"ש צווארי, כאשר מומחה התובע התייחס ל-20% נכות לצמיתות בגין הגבלה בינונית בתנועות עמ"ש צווארי ואילו מומחה הנתבעים העריכה ב- 15% בגין הגבלה בין קלה לבינונית בתנועות עמ"ש צווארי.

לאור מהות הנכויות המפורטות לעיל, אין ספק כי מדובר בנכויות שיש בהן השפעה תפקודית. גם אם פר' ירניצקי קבע שהתובע מתהלך ללא עזרים, עדיין חולשה בפלג גוף והפרעת תחושה, כמו גם הגבלות בתנועות עמ"ש צווארי פוגמים ביכולת עבודה פיזית ואף בהתמדה בעבודה במשך שעות ממושכות. הנכות הפסיכיאטרית מתייחסת במפורש לכושר העבודה ומשפיעה על יכולת השתלבות בכל עבודה שהיא. לפני התאונה לא הייתה לתובע הכשרה מקצועית כלשהיא והוא עבד בעבודות מזדמנות פיסיות ברובן. אמנם התובע לומד כיום לתואר בעבודה סוציאלית ואולם, ראשית אין לדעת האם יצליח לסיים את לימודי התואר הראשון ושנית לא ניתן גם לדעת, האם נוכח הגבלותיו יוכל להשתלב ולהתמיד בעבודה זו, אשר אף שאינה עבודה פיסית, דורשת במקרים רבים ביקורים בבתי מטופלים ואינה עבודה אשר במהותה נעשית בישיבה בלבד.

לאור האמור, ובהעדר נתונים לגבי עתידו המקצועי של התובע והאם יצליח להשלים לימודיו בתחום העבודה הסוציאלית, להשתלב בעבודה מסוג זה ולהתמיד בה נוכח מגבלותיו, שוכנעתי כי המדובר במקרה המתאים לחישוב הפסדי שכר לעתיד ע"פ הנכות הרפואית העומדת על 55.8% ובעיגול-56%. בעניין זה אציין כי ברי שאם התובע לא ישלים לימודיו וייפלט לשוק העבודה ללא הכשרה תהיה לנכות הרפואית השפעה תפקודית גבוהה בהרבה מזו הרפואית. מאידך התובע הצהיר, כי מאז ומתמיד רצה בלימודים אקדמאיים והוא לומד היום להשלמת הכשרתו כעובד סוציאלי. כאמור, גם כעובד סוציאלי, תגביל אותו הנכות בעבודה ממושכת. לאור האמור שוכנעתי, כי קביעת נכות תפקודית בשיעור זהה לנכות הרפואית הינה הנכונה בנסיבות.

בעניין זה אפנה להלכה הפסוקה על פיה, כשאין לבית המשפט נתונים הולמים לקביעת כושר הפסד ההשתכרות, רשאי בית המשפט לחשב הפסד זה על פי שיעור אחוז הנכות הרפואית המשקפת את שיעור הפסד כושר ההשתכרות. וראה בעניין זה ע"א 3049/93 ג'ריגיסאן נ. רמזי ואח'  פ"ד נ"ב (3) בעמ' 792:

"בין הנתונים המסייעים לבית המשפט לקבוע נזק זה, יש חשיבות לנתון של הנכות הרפואית שנגרמו עקב התאונה. לנכות זה המגבילה את התובע בפעילותו, יש השלכה לכושר השתכרותו. זה, כמובן, אינו הנתון היחיד שיובא בחשבון. כדי לקבוע את הפסד כושר ההשתכרות יש חשיבות גם למקצועו ולמקום עבודתו של התובע.

נכות רפואית בשיעור מסוים יכולה להשפיע על יכולת התפקוד של תובע פלוני בשיעור גדול יותר מאשר על תובע אלמוני, הן בהתחשב במקצועו, והן משום שלתובע האחד מובטח מקום עבודה שבו יוכל להתמיד בעבודתו, על אף נכותו, ולתובע האחר אין מובטח מקום עבודה. יש חשיבות למצב התעסוקה בשוק, וכן לגורמים נוספים אשר יכולים להשפיע על כושר השתכרותו של התובע בנכותו... ובמילים אחרות, אותה נכות יכולה להשפיע באופן שונה על כשור השתכרותו של האחד לעומת רעהו, וכל אימת שניתן להוכיח את הפסד כושר ההשתכרות הממשי, אין נזקקים לשיעור הנכות כמודד לקביעת הפסד זה. אך הנתון של הנכות הרפואית יש לו, בדרך כלל, משקל רב כשבאים לקבוע בכמה נפגע כושר השתכרותו של התובע. באותן מקרים שעתידו המקצועי של התובע בנכותו אינו ברור, ובאין נתונים אחרים שיהיה בהם לסייע בקביעת הגריעה מכושר ההשתכרות עקב התאונה, יכול שיעור הנכות הרפואית אף לשמש מודד למידת הפגיעה בכושר ההשתכרות. כך נוהגים בתי המשפט לפסוק במקרים שבהם אין להם נתונים אחרים לקבוע את כושרו של התובע להשתכר בנכותו...ברוח זו נקבע בע"א 139/64 חברה לביטוח "קלדונין" ואח' נ. גבאי ואח' (4), בעמ' 422, לגבי הפסד כושר השתכרותו בעתיד של סטודנט:"... כבר נאמר בבית משפט זה, שדרגת הנכות יכולה לשמש קנה מידה או מורה דרך לצורך זה, באין נתונים אחרים בידי בית המשפט". וכך בע"א 132/65 מיררו נ. לנגברג ואח' (5) בעמ' 284:"כבר פסק בית משפט זה פעמים רבות, שבהעדר ראיות לענין זה להנחת דעתו של בית המשפט, משמשים אחוזי הנכות שנקבעו על ידי הרופאים כאמת מבחן סבירה וצודקת למידת אבדן כושר העבודה". המקרים שבהם נוהג בית המשפט להשתמש בשיעור הנכות הרפואית כמודד להפסד כושר ההשתכרות הינם מקרים שבהם הנכות הרפואית משקפת גם את מידת הפגיעה בכושר התפקוד של התובע. בדרך כלל, הנכות הרפואית משקפת אל נכון גם או מידת הפגיעה בכושר התפקוד. כך, למשל, נכות רפואית בשיעור 20% עקב פגיעה בתחום האורתופדי- כמו פגיעה ביכולת התפקוד של יד או רגל- תשקף, בדרך כלל, גם את שיעור הנכות התפקודית. הנפגע מוגבל בתנועותיו ובכושר פעילותו עקב אותו נכות, ושיעור הנכות הרפואית אשר נקבע לו משקף גם את שיעור נכותו התפקודית. אך לא תמיד כך. לעיתים, הנכות התפקודית דהיינו מידת ההגבלה של פעולות התובע עקב נכותו- אינה זהה לנכות הרפואית. כך, למשך, במקרה של נכות רפואית עקב צלקות נרחבות בגוף ..." (הדגשות שלי ר.א).

25.בהתאם לאמור יחושבו הפסדי שכרו של התובע כדלקמן:

הפסדי שכר לעבר - לפי נתוני המל"ל היה התובע באי כושר במשך 15 חודשים ואח"כ נקבעה לו נכות זמנית של 80% לתקופה של 4 חודשים-עד 30.4.18. ברור שבנכות זמנית כה גבוהה ומשמדובר במי שעבד קודם בעבודה פיסית וללא הכשרה אחרת, לא יכול היה התובע להשתלב בכל עבודה שהיא גם בתקופת הנכות הזמנית ולפיכך מדובר בהפסדי שכר מלאים לתקופה של 19 חודשים :19*2072 =39,368

לאחר מכן ,צודקים הנתבעים בטענתם כי משאין המדובר באבדן כושר מלא לעבודה, אין הצדקה לכך שהתובע לא שב לכל עבודה שהיא ולפיכך מתום תקופת אי הכושר והנכות הזמנית הגבוהה ועד היום ע"פ הנכות התפקודית בשיעור 56% ובסיס שכר של 4,000 ₪:

46*4000*56%=103,040

סה"כ הפסדי שכר לעבר 103,040+39,368=142,408

הפסדי שכר לעתיד - ע"פ נכות תפקודית בשיעור 56% ושכר בגובה 9,280 ₪ ובהוון עד גיל 67 ( מקדם ל 438 חודשים (36.5 שנים)

56%*9,280* 266.0012 =1,382,355

הפסדי פנסיה - ראה דרך החישוב כמפורט בע"א 7548/13 שפורן נ' תורג'מן [פורסם בנבו] וכן ע"א 8930/12 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' טוויג [פורסם בנבו]:לפי 12.5% מהפסדי ההשתכרות לעבר ולעתיד מעמידים את שיעור הנזק בראש נזק זה על 190,595.

26.עזרת צד ג' - עיון במסמכים הרפואיים מעלה כי ברי שהתובע נזקק לעזרת צד ג' בעבר וגם כיום. בהתייחס לעבר, המדובר בחבלות בראש ובצוואר בגינם נותח ,היה מאושפז תקופה ארוכה לרבות במחלקת שיקום בבי"ח לוינשטיין ולאחר מכן אף קיבל טיפול בבי"ח לוינשטיין במסגרת אשפוז יום. בבדיקתו של פר' ירינצקי המומחה בתחום הנירולוגי מטעם ביה"מ נמצאה חולשה בגף שמאל עליון, צליעה על רגל שמאל בהליכה הפרעת תחושה מימין. בהתאם לחוות דעת המומחים בתחום האורתופדי של שני הצדדים לתובע מגבלות תנועה בעמ"ש צווארי.

התובע טען בתצהירו כי הוא נזקק לעזרה יומיומית לרבות ליווי והשגחה בנסיעה לכל מקום שהוא. גם אשתו טענה כך בתצהירה והפנתה לכך שהליכתו אינו יציבה והוא סובל מחוסר שיווי משקל ולכן טענה, כי היא מתלווה אליו בכל יציאה מהבית והיא אף עוזרת לו במקלחת.

אין ספק שלאור הכאבים והמגבלות המתוארים במסמכים הרפואיים, נזקק התובע בעבר לעזרה מוגברת מצד בני משפחתו. בעניין זה אזכיר, כי התובע היה באי כושר מלא לעבודה במשך 15 חודשים ולאחר מכן 4 חודשים בנכות זמנית של 80%. בהתאם לפסיקה ניתן להכיר בעזרת קרובי משפחה בסמוך לאחר תאונה ככזו המצדיקה פיצוי. כבר נפסק לא אחת שגם כאשר בני משפחה סועדים את הנפגע בחוליו, הרי אם ברור שהוא זקוק לעזרה זו בגלל מצבו, לא ייהנה המזיק ממאמציהם של קרובי המשפחה והוא חייב לפצות את הניזוק על העזרה שנזקק לה ושקיבל מהם [ע"א 5774/95 שכטר נ' כץ, [פורסם באתר משפטי] (1997)].

דא עקא התובע לא פירט בתצהירו אודות העזרה שקיבל בעבר ואף לא צירף תצהיר מטעם בני משפחתו שהעניקו עזרה זו. אשתו אמנם הצהירה בתצהירה אודות העזרה לה נזקק התובע, אלא שעזרה זו מתייחסת לזו הניתנת על ידה מ-5/21 עת התחתנו, שכן התובע הודה שקודם לחתונה כלל לא גרה עימו (עמ' 22 שורות 1-5). יחד עם זאת התובע הצהיר, כי אימו נפטרה בשנת 2018 (אביו עוד קודם לכן) ולכן ברי כי לא יכול היה להעיד את אימו מטעמו בעניין העזרה לה נזקק. בנסיבות אלו וגם לאור העובדה שמאז 5/21 התובע נעזר בעזרה המסופקת ע"י אשתו, לא מצאתי לערוך חישוב מדוקדק לפי שעות בכל תקופה ותקופה כנטען בתחשיב התובע ולאור מצבו של התובע כעולה מהמסמכים הרפואיים ביחס לתקופה שלאחר התאונה ועד היום, אני מעמידה את הפיצוי בראש נזק זה לעבר, ע"ס של 100,000 ₪.

ביחס לעתיד - לא שוכנעתי כי התובע נזקק לעזרה בכל יציאה שלו מהבית או עזרה כה רציפה ורבה כפי שנטען על ידו וע"י אשתו. פר' יריניצקי קבע כי בעקבות השיקום הגיע התובע למצב של הליכה ללא עזרים והנכות הנירולוגית אשר הינה אמנם גבוהה, מתייחסת בעיקרה לחולשה ואבדן תחושה. גם הנכות האורתופדית עומדת על 17.5% מתייחסת להגבלות בעמ"ש צווארי בלבד. לא נטען כי התובע נוטל, או נטל, עזרה בשכר ומחקירת אשתו עלה כי היא עבדה ב2 משרות, למדה ואף כיום היא עובדת וברי כי יש בכך לשלול את הטענה כי היא מתלוות לתובע בכל יציאה שלו. יחד עם זאת, לאור שיעור הנכויות הנירולוגית והאורתופדית של התובע ולאור מהות נכויות אלו, שוכנעתי כי התובע אכן נזקק לעזרה במאמצים פיסיים, נזקק לליווי מוגבר ביחס לאדם בריא והינו אף מוגבל בביצוע עבודות פיסיות שבדרך כלל מבצע אותן אב משפחה כגון קניות, תיקונים, עזרה בבית וכיוב'. לאור האמור גם אם אין מקום לחישוב ע"פ עזרה של שעתיים יומיות כפי שחישבו התובעים, עדיין שוכנעתי כי יש לפסוק לתובע פיצוי על דרך האומדנה בגין עזרת צד ג' לעתיד ע"ס של 450,000 ₪ (לשם המחשה בלבד, בחישוב המתייחס ל-7 שעות שבועיות עד תום תוחלת חייו של התובע מגיע הפיצוי לסך של כ 440,000 ₪).

27.הוצאות רפואיות לעבר ולעתיד - בהתאם לחוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד – 1994 (להלן: "חוק הבריאות"), קיימת זכות לכל תושבי המדינה לשירותי בריאות, כמשמעותם בסעיף 3 לחוק האמור. שירותי הבריאות יינתנו על פי סל שירותי הבריאות, בתחומים המוגדרים בחוק (ס' 6 לחוק). התובע לא הוכיח כי הטיפולים הרפואיים להם נזקק אינם נכללים בסל שירותי הבריאות.

בנוסף המדובר בתאונת עבודה וככלל, הוצאות הריפוי של מי שנפגע בתאונת עבודה יכוסו על ידי המוסד לביטוח הלאומי (ראו פרק ה' סימן ג' לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן: "חוק הביטוח הלאומי"), וכן התקנות מכוח חוק זה). התובע לא צירף כל קבלות שהן ואף לא המציא ראיות לטיפולים להם יזדקק בעתיד. יחד עם זאת, מהמסמכים הרפואיים שצירף התובע עולה כי נזקק לבדיקות ולטיפולים רפואיים. לפיכך אין ספק כי נגרמו לתובע הוצאות נסיעה לטיפולים הרפואיים וכן בגין השתתפות ברכישת תרופות ואני מעריכה את הפיצוי בגין ראש נזק זה על דרך האומדנה לעבר ולעתיד בסך של 25,000 ₪.

28.לאור האמור, נזקי התובע הינם:

כאב וסבל- 350,000

הפסדי שכר לעבר 142,408

הפסדי שכר לעתיד1,382,355

הפסדי פנסיה190,595

הוצאות רפואיות ונסיעה 25,000

עזרת צד ג' לעבר-100,000

עזרת צד ג' לעתיד450,000

סה"כ 2,640,358 ₪

29.תגמולי המל"ל - הנתבעות 2-3 צירפו לתיק המוצגים מטעמם חוות דעת אקטוארית על פיה סה"כ תשלומי נכות מעבודה בעבר ובעתיד אותם קיבל ויקבל התובע עומדים על 1,002,237 ₪ נכון ל-4.4.21. המל"ל טען כי הסכומים ששילם וישלם לתובע עומדים על 1,124,051 ₪ וזאת ע"פ תעודת עובד ציבור שצירף ועל פיהם מגיעים תשלומי העבר (דמי פגיעה ונכות זמנית) לסך של 190,274 ₪, תשלומי נכות עתידיים ע"פ חוות דעת אקטוארית- 865,113 ₪ נכון ל 2.8.21. וכן סכום נוסף בסך 68,664 ע"פ תעודת עובד ציבור בגין קצבת שיקום ששולמה.

בהפחתת הסך של 68,664 ₪ הנתון במחלוקת, מהסכום לו טען המל"ל, הרי המדובר בסכומים דומים: 1,055,387 ₪ לטענת המל"ל מול 1,002,237 ₪ לטענת הנתבעות 2-3 ע"פ חוות דעת לא מעודכנת שהגישו.

יחד עם זאת, בראשית עמ' 4 לסיכומיהן טענו נתבעות 2-3 עצמן כי הקצבאות הכספיות של המל"ל אותן יש לנכות מהפיצוי לתובע מסתכמות בסכום של 1,124,051 ₪ (ולא 1,070,901 ₪ ע"פ 1,002,237 ₪ בצירוף 68,664 ₪). כן ראה בעמ' 17 לסיכומיהן גם שם הביאו בחשבון לעניין ניכוי תקבולי המל"ל סך 1,124,051 ₪ כנטען ע"י המל"ל. לפיכך, משהמל"ל הגיש תעודות עובד ציבור וחוות דעת אקטואר התומכים בסכום כאמור ואף הנתבעות 2-3 ערכו טענותיהם בהתייחס לסכום הנטען ע"י המל"ל ומלבד ציון כי הן חולקות על הסך של 68,664 לא טענו כנגד הסכום לו טען המל"ל, אני קובעת כי הסכומים ששילם וישלם המל"ל עומדים על 1,124,051 ₪ והמחלוקת מתייחסת כאמור רק לסך של 68,664 ₪ מתוך כלל התקבולים.

בעניין סכום זה שבמחלוקת טענו הנתבעות 2-3 באופן סתמי בשורות האחרונות לסיכומיהן כי אין למל"ל זכות שיבוב בגין תשלומים שעניינם שכר לימוד, שכר דירה, וכיוב' וכאילו זכות השיבוב חלה רק על דמי שיקום. אינני מקבלת טענה סתמית זו. עיון בתעודת עובד ציבור שצירף המל"ל מעלה כי התשלומים מתייחסים לתשלום בגין שיקום במסגרת הכשרה מקצועית-תשלומי טרום הכשרה להשלמת השכלה, לימודי בגרות ומכינה, הכל כחלק משיקומו המקצועי של התובע.

בסעיף 328(א) לחוק הביטוח הלאומי, שכותרתו "זכות לתביעה" נקבע:

"היה המקרה שחייב את המוסד לשלם גמלה לפי חוק זה משמש עילה גם לחייב צד שלישי לשלם פיצויים לאותו זכאי לפי פקודת הנזיקין, או לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975, רשאי המוסד או מעביד שאושר לכך לפי סעיף 343 לתבוע מאותו צד שלישי פיצוי על הגמלה ששילמו או שהם עתידים לשלמה...".

"גמלה" מוגדרת בסעיף 1 לחוק הביטוח הלאומי:

"כל טובת הנאה שהביטוח לפי חוק זה מעניק אותה, לרבות הטבה לפי הסכם שנערך לפי סעיף 9, הענקה לפי סעיף 387 וגמלה לפי פרק י"ב או פרק י"ג, ולמעט גמול והחזר הוצאות המשולמים לפי סעיף 17א;".

הנה כי כן, הגדרת "גמלה" בחוק הביטוח הלאומי היא רחבה וכוללת כל טובת הנאה שהחוק (והתקנות מכוחו) מעניקות ולא מצאתי כל סייג ביחס לזכות התביעה בגין תגמולי השיקום ששילם המל"ל.

אם לא די באמור, ברי כי הנתבעות אינן יכולות לטעון מחד גיסא כי יש לנכות מסכום הפיצויים להם זכאי התובע, את כל תקבולי המל"ל, לרבות תגמולי השיקום המקצועי בסך של 1,124,051 ₪ (ראה עמ' 17 לסיכומיהן) ואולם מאידך גיסא לטעון כי זכות השיבוב אינה חלה על תגמולי השיקום המקצועי הכלולים בסכום זה. מעת שנטען על ידן כי גם סכום זה בא בכלל הסכומים הראויים לניכוי מהפיצויים להם זכאי התובע, יש בכך כדי להוות הכרה בכך שמדובר בסכום שהמל"ל זכאי לקבלו במסגרת תביעת השיבוב.

30.לאור האמור מסכום הפיצויים לו זכאי התובע בסך 2,640,358 ₪ יש לנכות תגמולי מל"ל שקיבל ויקבל התובע ע"ס של 1,124,051 ₪ ואשר בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.11.21 עומדים על 1,133,688 ₪.

סה"כ זכאי התובע לפיכך לפיצוי בסך 1,506,670 ₪. 

התביעה נגד הנתבעת 5 נדחית.

כפי שפורט בסעיף 20, הפוליסה לביטוח עבודות קבלניות מטעם הנתבעת 3 מכסה הן את אחריות הנתבע 1 כמו גם את אחריות הנתבעת 2 ואחריות הנתבעת 4.

לפיכך וכמפורט לעיל, הנתבעים 1,2,4 חבים בפיצוי התובע בסכום האמור (1,506,670 ₪) ביחד ולחוד כלפי התובע, וביחסים ביניהן בהתאם לחלוקה שנקבעה לעיל (65% הנתבע 1 ,25% הנתבעת 2 ,10% נתבעת 4).

הנתבעת 3 חבה בסכום הפיצוי שנפסק כמבטחת בביטוח ראשוני של כל המעורבים (ולמעשה מחויבת גם בשיפוי הנתבעת 4 כצד ג' בהודעה לצד ג' שהגישה נגדה הנתבעת 4).

בנוסף הנתבעים 1,2,4 והנתבעת 3 כמבטחת (ומכוח חובתה לשפות כאמור) חבים באופן זהה למפורט לעיל, לשלם לתובע הוצאות משפט (החזר אגרה ושכר טרחת מומחים מטעמו, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הוצאתם ועד ליום התשלום המלא בפועל, בכפוף להצגת קבלה/חשבונית) ושכר טרחת עו"ד בשיעור 20% מסכום הפיצוי כאמור.

31. תביעת השיבוב של המל"ל הוגשה נגד הנתבעות 2-5 (שאינן המעביד).

התביעה נגד נתבעת 5 נדחית.

תקבולי המל"ל בסך 1,124,051 בתוספת ריבית והצמדה עומדים כאמור על סה"כ 1,133,688 ₪.

הפוליסה לביטוח עבודות קבלניות שהוציאה הנתבעת 3 מכסה גם אחריות לתביעות שיבוב מטעם המל"ל.

הנתבעות 2 ו 4 חבות לשלם למל"ל כשיעור אחריותן לתאונה- הנתבעת 2- 25% מסכום זה,סה"כ-283,422 ₪,הנתבעת 4- 10% מסכום זה, סה"כ 113,368 ₪.

הנתבעת 3 חבה בסכומים האמורים כמבטחת בביטוח ראשוני של הנתבעות 2 ו 4(ולמעשה מחויבת גם בשיפוי הנתבעת 4 כצד ג' בהודעה לצד ג' שהגישה נגדה הנתבעת 4).

בנוסף הנתבעות ,2,4 והנתבעת 3 כמבטחת (ומכוח חובתה לשפות),חבות באופן זהה למפורט לעיל, לשלם למל"ל הוצאות משפט (החזר אגרה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין )ושכר טרחת עו"ד בשיעור 20% מסכום הפיצוי כאמור.

אני מחייבת את התובעים וכן את שולחי הודעת צד ג' כנגד נתבעת 5 יחד ולחוד, לשלם לנתבעת 5 הוצאות משפט בסך כולל שכ"ט עו"ד, אשר יעמוד בנסיבות על 10,000 ₪ בלבד.

כל הסכומים האמורים ישולמו תוך 30 יום, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל.

זכות ערעור כחוק.

ניתן היום, ט"ו אדר ב' תשפ"ב, 18 מרץ 2022, בהעדר הצדדים.