יעקובי נ' שרש ערכות נוודים בע"מ

במחלוקת שלפניי עליי לקבוע האם התובע זכאי לתשלום פיצוי בגין הפרת זכויותיו הנטענות במוצר שיוצר על ידי הנתבעת.

על פי כתב התביעה, התובע הוא יזם, ממציא, איש עסקים ובעל הקניין הרוחני והבלעדי של המותג סטריידר של חברה אמריקאית העוסקת בתחום אופניים לילדים ומוצרים משלימים.

הנתבעת עוסקת בייצור, שיווק ומכירה של מוצרים שונים לרבות סנדלים, תיקי מים וציוד נלווה.

לטענתו של התובע, במסגרת עיסוקו ובהיותו כאמור בעל המותג סטריידר, גילה ופיתח שוק ייחודי בתחום רכיבת האופניים המיועד לגילאים 2-5 אשר השוק התעלם מהם והנתבעת לא פעלה בו. לדבריו, הוא המציא ופיתח תיק מים ייחודי המיועד לגילאי שנתיים פלוס. בעקבות כך פנה אל הנתבעת בנובמבר 2013 והציע לה לשתף עמו פעולה. בין התובע לבין נציגי הנתבעת נערכו מספר פגישות בהן תוכנן ופותח המוצר. בפגישות אלו נכחו מנכ"ל הנתבעת, מר רוני ארזי ומנהלת המוצר של הנתבעת גב' נועם ורנר. במסגרת הפגישות הוסכם בין הצדדים כי המוצר ייוצר בבלעדיות על ידי הנתבעת עבור התובע בלבד. בנוסף, היה ברור ומוסכם כי המוצר הייחודי הינו קניינו הבלעדי של התובע. הצדדים החליפו ביניהם תכתובות אלקטרוניות בהן רשמו כי ייערך ביניהם הסכם בכתב. התובע אף פנה לעורך דין על מנת שזה יסייע לו בניסוח הסכם. לאחר מספר פגישות איפיון שנערכו בין התובע ובין גב' נועם ורנר מנהלת המוצר של הנתבעת, יצרו הצדדים אב טיפוס של המוצר. הנתבעת ערכה פרזנטציה עבור התובע והתובע הכין בשיתוף פעולה עם גברת ורנר בריף עבודה מסודר. התובע ביצע יחד עם בנו שהיה בטווח הגילאים של השוק המיועד (2-5) סדרת בדיקות של אב הטיפוס והעביר לנתבעת פיצ'רים (אפיונים) הנדרשים במוצר, הערות לתיקונים ושיפורים. לדבריו, מהתכתובות שהתנהלו בין הצדדים ניתן לראות בבירור כי יצר מוצר חדש שלא היה קיים לפני פגישתו עם נציגי הנתבעת. למרות שטרם נחתם הסכם בכתב בין הצדדים, התובע סמך על הנתבעת שעשתה לעצמה בשוק הישראלי שם של חברה אמינה, כי לא תפעל מאחורי גבו ולא תנסה לנכס לה מוצר שהוא פרי מוחו וכישוריו. לתובע התברר כי הנתבעת פעלה לייצר את המוצר ולשווק אותו באמצעות האינטרנט ובאמצעות שיווק לחנויות ספורט וטיולים, מבלי ליידעו ומבלי לקבל את הסכמתו לכך. התובע אף גילה כי המוצר הוצג בפני מגזין אופניים בינלאומי בשם ENDURO (אנדורו) כמוצר של הנתבעת ואף זכה בפרס עיצוב בקטגוריית ילדים, מבלי לציין את התובע כיוצר ומפתח שלו. התובע הוסיף וטען כי היה אמור להתחיל בשיווק המוצר לרשת המפיצים הגלובלית של חברת סטריידר אשר הביעה עניין רב במוצר, ופעולתה של הנתבעת פגעה באלמנט הראשוניות ובכך גרמה לו לבעיות קשות מול סטריידר.

התובע טען שהנתבעת לא הייתה יכולה ולא הייתה מסוגלת להביא לעולם מוצר זה בלעדיו. מדובר במוצר שהוא יצירה וסוד מסחרי אשר כל כולו פרי עמלו ויצירתו. לדבריו, ללא פנייתו לנתבעת והסכמתו למסור לידיה לפיתוח משותף את המוצר, הנתבעת מעולם לא הייתה יודעת על שוק זה והאפשרויות הגלומות בו. מדובר בשוק אותו התובע פיתח במשך השנים האחרונות תוך השקעת משאבים אדירים. לטענתו, כוונתו הייתה להוציא את המוצר לשוק בבלעדיות ובשל פעולת המחטף של הנתבעת נגרמו לו נזקים גדולים מאוד. התובע טען כי הנתבעת הפרה את פקודת הפטנטים והמדגמים, 1926, ואת חוק זכות יוצרים התשס"ח – 2007, פעלה בניגוד לחוק עוולות מסחריות וחוק עשיית עושר ולא במשפט, ניהלה משא ומתן בחוסר תום לב בניגוד לסעיף 12 לחוק החוזים וביצעה הפרה יסודית של החוזה. לאור זאת, ביקש התובע כי בית המשפט ייתן צו של מתן חשבונות לעניין מכירת המוצר, יפסוק לטובתו פיצויים בסך של 100,000 ₪ כקבוע בסעיף 13 לחוק עוולות מסחריות, יפסוק פיצויים בסך 100,000 ₪ כקבוע בסעיף 56 א' לחוק זכות יוצרים וכן יפסוק לטובתו רווחים עתידיים ממכירת המוצר.

בכתב ההגנה טענה הנתבעת כי מדובר בתביעה הזויה שאפילו התואר המפוקפק "עומדת על כרעי תרנגולת" אינו יאה לה וכל מטרתה היא סחיטת כספים, כך במקור. לטענתה, דין התביעה להידחות אך ורק בהסתמך על טענות התובע. המוצר המדובר הינו תיק מים לילדים שאינו מוצר חדש. לדבריה, כבר לפני שנים, פותחו תיקים ומנשאי מים ויוצרו בעולם הרחב ובישראל גם לילדים קטנים KIDS כפי המכונים בתעשייה העולמית. מנשאי מים בכלל ומנשאי מים לילדים בפרט הינם בגדר ידע ומידע המצוי ברשות הרבים וניתן לגילוי בנקל על ידי כל דכפין. הנתבעת הביאה כדוגמא את מנשא המים לילדים של חברת CAMELBAK MINI שהיא חברה אמריקאית המובילה בתחום ואשר אליו גם התייחס התובע בהתכתבות שלו עם מר ארזי מנכ"ל הנתבעת. היא הפנתה לפרסומים באתר החברה, שם רואים צילום של המנשא. היא הפנתה בנוסף לאתר של חברת NORTHSTAR הישראלית שמפרסמת מנשא מים של 1.5 ליטר לילדים תחת המותג מוקי וכן לאתר של חברה נוספת ממנו ניתן ללמוד על התפוצה הגלובלית של המנשא. מכאן, שהרעיונות לגביהם טוען התובע לבלעדיות, מומשו שנים לפני כן על ידי אחרים. עוד טענה כי היא עצמה מחלוצות פיתוח מנשא מים. לדבריה, עוד בתקופת מלחמת עירק באפריל 2003, כוחות המרינס האמריקאים הצטיידו במנשאי מים מתוצרתה. הנתבעת אף פיתחה ומייצרת מזה שנים קו מוצרים בתחום המים ויש לה פטנט רשום על המימייה שבתוך מנשא המים. לדבריה, היא עצמה פיתחה וייצרה עוד לפני 2012 מנשא מים לילדים בשם "ספינר" ואף הפנתה לקטלוג מאותה תקופה. לשיטתה, די בכל אלה כדי ללמד שאין בטענות התובע דבר וכי אין לאף אחד זכות יוצרים במוצר שנקרא תיק/מנשא מים.

אשר לטענה כי לא הייתה יכולה או מסוגלת להביא לעולם מוצר זה ללא התובע, השיבה הנתבעת כי מדובר בטענה מופרכת, שכן לא רק שפיתחה וייצרה מנשאי מים לילדים לפני שהתובע פנה אליה, אלא בתוכנית העבודה לשנת 2014 שהוכנה לדיון במועצת המנהלים של הנתבעת עוד בקיץ 2013 בטרם פגשה לראשונה את התובע, הומלץ על השקעה שיווקית ומנשאי מים לקהל הילדים הקטנים. במסגרת זו עוצב מנשא מים מדגם ספריי (SPRY) לגביו טוען התובע את טענותיו, אשר למעשה מהווה שדרוג של מנשא מים "ספינר". כל שהתובע ביקש זה שהנתבעת תטביע על מנשא המים לילדים קטנים את הלוגו של חברת האופניים האמריקאית "סטריידר". באותו אופן ניתן להטביע על אותם תיקים לוגו של חברות אחרות. לעניין הבעלות הנטענת של התובע על המותג סטריידר, טענה הנתבעת כי התובע אינו בעל הקניין הרוחני והבלעדי בישראל של מותג זה והוא אינו הבעלים של הסימן המסחרי המעוצב "סטריידר" אלא של אסופת אותיות רגילות ובלתי מעוצבות המרכיבות את השם "סטריידר".

עוד טענה הנתבעת, כי בניגוד לנטען בכתב התביעה, לא התקיימו פגישות איפיון. התובע לא תרם דבר לפיתוח מנשא המים ולא הכין כל בריף עבודה וכיוצא בזה. התובע לא העביר לנתבעת פיצ'רים ולא עשה כל דבר אחר בקשר עם מנשא המים, שכן כל הפיצ'רים וכל המאפיינים של מנשא המים היו בידיעתה. התובע גם לא העביר הערות כלשהן למנשאי המים והיא לא הייתה צריכה לקבל הערות מהתובע, המשולל כל ניסיון וידע, או לתת לו לערוך בחינות למנשאי המים. לטענת התובע כי על פי התכנון התיק אמור היה להיות מיוצר במספר צבעים, השיבה הנתבעת כי מנשאי המים אותם היא מייצרת, מיוצרים בדרך כלל במספר צבעים.

הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית. מטעם התובע הוגש תצהירו וכן תצהיר של מר יובל דגן אשר לטענת התובע סיפר לו במועדים הרלוונטיים על הפיתוח שעשה. מטעם הנתבעת הוגש תצהירה של גברת נועם ורנר ששימשה אצלה כמנהלת המוצר ושל מר רוני ארזי אשר במועדים הרלוונטיים שימש כמנכ"ל הנתבעת. המצהירים נחקרו בחקירה נגדית על תצהיריהם.

דיון והכרעה 

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות והראיות ולאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים בדיון שהתקיים לצורך שמיעת סיכומיהם, החלטתי לדחות את התביעה בעיקרה.

מנשאי מים לילדים היו בשוק עוד קודם ליצירת הקשר עם הנתבעת

כאמור, התובע טען כי הוא זה שפיתח מנשא מים לילדים קטנים ופעוטות בגילאי שנתיים ואילך וכי מדובר ברעיון ייחודי שלו. מחומר הראיות עולה שלא כך הם פני הדברים.

הנתבעת הפנתה לאתר של חברת קאמלבק האמריקאית, ממנו עולה כי תיקים דומים לילדים היו קיימים בשוק עוד לפני כן. באתר החברה פורסם ה- CAMELBAK MINI M.U.L.E כדלקמן:

The mini M.U.L.E® is the ultimate kids hydration pack that lets them carry the essentials when headed out with their parents. This pack has grownup features -1.5 liters of water, a bike tool organizer pocket. zippered compartments for layers and essentials, and reflective strips – in a package that fits younger riders. There's a built-in whistle for emergencies, and adjustable straps that let the pack grow with kids over the years.

(ראו סעיף 5 לתצהיר גב' ורנר ונספח ב)

ובפרסום נוסף נכתב :

Think of it as a bike pack with training wheels. The skeeter™ is a kids' pack for beginning riders that features a 1.5 L Antidote® reservoir and a reflective strip

down the front for safe riding.

ראו סעיף 5 לכתב ההגנה))

יש לציין כי השוואה בין תיק הספריי נושא התביעה לבין התיק של חברת קאמלבק מלמדת על דמיון רב ביניהם (ראו סעיף 6 לתצהיר ורנר).

לא זאת אף זאת, הנתבעת הפנתה לאתר נורטסטאר הישראלית המפרסמת מנשאי מים לילדים של 1.5 ליטר תחת המותג MOKI כדלקמן: "תיק מים לילדים, כולל שקית שתיה L1.5. מתאים לטיולים ולפעילות ספורטיבית. תפס מגנט לפיה לתפיסה על רצועת חזה. קל מאוד" (ראו סעיף 5 לכתב ההגנה).

זאת ועוד, לתובע ניתנה על ידי הנתבעת הצעת מחיר לרכישת התיקים ממנה כשהלוגו של חברת האופניים אותה שיווק בשם סטריידר מוטבע על גבם. בהתכתבות שניהל התובע עם מר רוני ארזי מנכ"ל הנתבעת בעקבות אותה הצעת מחיר, כתב התובע כדלקמן: "אני לא שקט לגבי מחיר המוצר. לדעתי הוא גבוה. הוא גבוה גם יותר מ – Camelbak Mini Mule שהוא משופצר יותר" (ראו נספח א לתצהיר ורנר).

מהאמור עולה כי מנשא דומה כבר היה בשוק קודם לכן וכי התובע עצמו הכיר אותו ואף השתמש בו כקנה מידה להשוואה. התובע הודה בחקירתו הנגדית כי תיקי מים היו קיימים עוד לפני שפנה אל הנתבעת (ראו עמוד 20 שורה 7). הוא אף הסביר כי מנשא המים אותו פיתח לטענתו התייחס לנפח של ליטר וחצי. זה בדיוק הנפח של המימייה המופיע בפרסומים שהובאו לעיל (עמוד 30 שורות 5-6).

הנתבעת תכננה להשקיע במנשאים לילדים קטנים ללא קשר לתובע

זאת ועוד, מחומר הראיות עולה כי הנתבעת תכננה להשקיע במנשאי מים לקהל הילדים הקטנים טרם פנייתו של התובע אליה. בתכנית העבודה שהוכנה בקיץ 2013 לפני הגעתו של התובע אל הנתבעת בנובמבר 2013 (נספח ד לתצהיר עדותה של הגב' ורנר) נכתב כדלקמן:

KIDS HYDRATION PACK – As the kids market is expending and we see more and

more outdoor solution in a kids proportion, there must be a hydration system that

can fit for a 4-8 years old kid.

גב' ורנר העידה בתצהירה כי דגם הספריי נושא התביעה אינו פיתוח של מוצר חדשני אלא שדרוג של מנשא הספינר אותו יצרה הנתבעת קודם לכן מבחינה עיצובית על ידי פיתוח גרסה המתאימה לילדים צעירים יותר כדוגמת תיק המיני של חברת קאמלבק (סעיף 15 לתצהירה). עדותה זו מתיישבת עם תכנית העבודה.

אשר לטענת התובע כי התיק פרי פיתוחו התייחס לגילאי שנתיים פלוס, העידו גב' ורנר ומר ארזי כי קיים שוק ילדים כללי ללא הגדרת גיל, כי קשה להגדיר את הגיל המדויק וזה תלוי בילד (ראו עדותו של מר ארזי בעמ' 40 שורות 6-9. ועדותה של הגב' ורנר בעמ' 56 שורות 2-3). מבלי למעט מהאמור אציין כי מהשוואה בעיין בין תיק הספריי (נ/3) לתיק שהתובע הציג כפרי פיתוחו (ת/1) עולה כי מימדיו של תיק הספריי גדולים יותר.

יחסי התובע והנתבעת הם יחסים בין לקוח ליצרן

שוכנעתי מעדותם של גברת ורנר ומר ארזי כי התנהלות הדברים מול התובע הינה התנהלות מקובלת מול לקוחות וכי בהתנהלות שהייתה בין הצדדים לא היה כדי להעניק לתובע זכויות במוצר. מדובר ביחסים שבין לקוח בעל דרישות מיוחדות ליצרן.

גב' ורנר העידה בתצהירה (סעיפים 16-19) כי אחד מהאופנים בהם מוכרת הנתבעת את מנשאי המים שלה ידועה כאו.אי.אמ (OEM) ומהווה פרקטיקה שכיחה ומקובלת בקרב יצרני התיקים ברחבי העולם. כך גם פעלה במהלך יחסיה מול התובע כשבחנה אפשרות התקשרות עימו אשר במסגרתה יוטבע על גבי מנשאי המים לילדים אותם היא מייצרת הלוגו של חברת האופניים סטריידר על מנת שאלה יימכרו על ידי התובע ללקוחות הרוכשים אצלו את אופני חברת סטריידר. לדבריה, מתווה זה אינו של "שותפות" או "בעלות של התובע" אלא המתווה הרגיל בו היא מתקשרת עם חברות וגופים לייצור או.אי.אמ.

מר ארזי העיד דברים דומים בתצהירו והדגיש כי מטרת האו.אי.אמ היא לתת אפשרות נוספת לשימוש במוצרי הנתבעת אך היא נשארת היצרנית ובעלת הזכויות בהם כמו גם היחידה שיכולה לבחור אם, איך ומתי להשתמש בהם (סעיף 30 לתצהירו). מר ארזי אף ציין כי המגע הראשוני עם התובע לא הבשיל לבסוף לשיתוף פעולה (סעיף 26.3. לתצהירו).

מר ארזי תיאר בחקירתו הנגדית את התהליך מול הלקוח בפרויקט או.אי.אמ: "התהליך מתחיל בבריף שבו שומעים מה הלקוח רוצה. זה בד"כ פגישה שלא מונולוג אלא דיאלוג כי החבר'ה שלנו מפיתוח וניהול מוצר אומרים מה הם חושבים על כל מיני דברים ובסופו של דבר, אנחנו מנסים להתאים לצרכים שלנו מוצר קיים או בדיוק כפי שהוא או עם שינויים ויש לנו דוגמאות ללקוחות שעשינו להם שינויים באריזה ולקוחות שעשינו שינויים קלים במוצר. בד"כ באו.אי.אמ לא עושים את המוצר מההתחלה אלא אם כן, זו הזדמנות מאוד גדולה מבחינת הפוטנציאל הכמותי שלה. היו לנו גם מקרים כאלה". הוא הוסיף כי "באו.אי.אמ יש עניין של בחירת צבעים לבדים לחומר העיקרי, התאמות כאלה ואחרות לדרישות של המותג מהמוצר שלנו" (עמ' 39 שורות 8-13 ו - 18-19).

הגב' ורנר הסבירה בחקירתה הנגדית את הרעיון העומד מאחורי התקשרות מסוג זה ומה עמד מאחורי היחסים שנוצרו בין התובע לנתבעת: "ישנם מגוון סוגי פרויקטים שהקוד שלהם הוא או.אי.אמ. אחד מהם, הוא לקחת מוצר קיים או מוצר ששורש מפתחת ומאפשרת לחברה אחרת להטביע את הלוגו שלה" (עמ' 52 שורות 11-12) ובהמשך: "ש. הקשר לא נוצר בכך שהוא בא לקחת את המודל אלא שהוא בא עם רעיון. למה לתובע לתת לנתבעת תובנות שלו לתיק שאתם מפתחים? ת. כי הוא רצה להשתמש במוצר הזה גם עבור השוק שלו" (עמ' 55 שורות 12-16). גם מר ארזי הבהיר כי "הזמנו את התובע כי מנהל המוצר שלי חשב שיש כאן הזדמנות לעיסקת או.אי.אמ שזה בעצם יצור מוצר שלנו בצבעים ולוגו של הלקוח שהוא התובע ומהסיבה הזו נפגשנו איתו" (עמ' 37 שורות 7-9).

פיתוח המוצר נעשה על ידי הנתבעת

מעדותה של גב' ורנר עולה כי התובע פנה אל הנתבעת בשלב בו הייתה עסוקה בפיתוח. היא העידה כי פעלה יחד עם נציג מחלקת העיצוב של הנתבעת לשדרוג מבחינה עיצובית של התיק נושא התובענה על בסיס מנשא המים לילדים של הנתבעת (ספינר) ובהסתמך בין היתר על התיק של חברת קאמלבק המיועד לילדים קטנים. לדבריה מרבית הפיצ'רים והאפיונים בתיק הספריי מבוססים על הפיצ'רים והאפיונים של תיקים אלה כך שאין בהם חדשנות (ראו סעיפים 15 , 21.2 ו21.3 לתצהירה).

בחקירתה הנגדית הבהירה הגב' ורנר כי "תיק ספריי פותח על פי צרכים של שורש לפי תוכנית העבודה שלנו והוא היה מפותח גם אם התובע לא היה פונה אלינו" (עמ' 42 שורות 18-19).

זאת ועוד, מר ארזי העיד כי בפגישתו עם התובע ביום 18.11.2013 סיפר לו כי הנתבעת כבר מצויה בתוכנית עבודה לשדרוג המוצר והוסיף: "אמרתי בתוכנית העבודה שלנו בשנה הקרובה מתכננים לפתח תיק שמתאים לילדים בני 4 ואנחנו במסגרת הזו נוכל לעשות גירסה עבורך וזה אומר בצבעים ובלוגו של סטריידר ויכול להיות גם עם התאמות פונקציונליות אחרות ואמרתי שזה מופיע בתוכנית העבודה והמשימה מתוכננת לחודש מרץ אבל יכול להיות שתידחה ונוכל לעשות גירסה עבורו רק לאחר שנפתח את התיק שלנו. זאת אומרת, לא ניכנס לפיתוח במיוחד עבורו אלא אגב הפיתוח שאנו רוצים לעשות עבור מותג שורש במסגרת תוכנית העבודה שלנו" (ראו עדותו בעמ' 39 שורה 24 עד עמוד 40 שורה2). מר ארזי שב ועמד על כך שהנתבעת כבר הייתה בתחילת תהליך השדרוג של התיק (עמ' 41 שורות 17-20).

יש לציין שהתובע לא הציג במסגרת ראיותיו תכניות, מפרטים או תשריטים לתמיכה בטענתו כי מדובר במוצר שפותח על ידו. גב' ורנר אף העידה על כך בתצהירה (ראו סעיף 21.5). אין גם מחלוקת שבסופו של דבר לא נחתם הסכם בין הצדדים. עיון בתכתובת שנוהלה בין הצדדים מתיישבת גם עם גרסת הנתבעת בדבר אופי הקשר שבין הצדדים.

לא מצאתי כי בעובדה שהמנשא נושא התביעה פורסם במגזין והנתבעת זכתה בפרס בגינו יש כדי להוכיח כי התובע הוא בעל זכויות בו. בעניין זה מקובלים עליי ההסברים שניתנו על ידי מר ארזי בחקירתו הנגדית כי מדובר אך ורק בפעילות שיווקית של הנתבעת (עמ' 43 שורות 7-10).

לסיכום עד כאן, לא מצאתי כי יש מקום לטענותיו של התובע בדבר היותו בעל זכויות בלעדיות במנשא נושא התביעה וכי מדובר במוצר שהוא פרי פיתוחו הבלעדי. אני גם דוחה את טענתו כי הנתבעת הייתה מחויבת לייצר את המנשא אך ורק עבורו וכי היה על הנתבעת לקבל את הסכמתו לפני ששיווקה אותו.

התובע זכאי לתשלום

על אף האמור, אני סבור כי יש מקום ליתן לתובע תשלום על פעולתו ותרומתו לנתבעת.

הנתבעת בכתב ההגנה טענה באופן גורף כי התובע לא תרם דבר בתהליך הפיתוח והייצור של מנשא המים. אמירה גורפת זו עמדה בסתירה מוחלטת לעדותה של גב' ורנר. זו העידה בחקירתה הנגדית כי התובע שותף בפגישות שעסקו בייצור תיק הספריי והתיק אף נמסר לו לבדיקה כפי שנמסר לכל נסיין אחר של הנתבעת. בהמשך עדותה, אף התייחסה להמלצות שהנתבעת קיבלה מהתובע ולכך שחלק עמה הערות ותובנות לגבי המוצר. להלן הדברים:

"ש. האם נכון שהתובע יושב איתך בפגישות עם שקי חול שמדמים נפח שנכנס לתיק?

 ת.כן. הראיתי לו את המלצותיי.

ש.האם נכון שאת האב טיפוס ניסה התובע עם הבן שלו?

ת.אחד מהמודלים שנתפרו עבור נסיינים נמסר לבדיקה לתובע.

ש.התובע חזר עם תוצאות מאותם ניסויים שערך עם בנו?

ת.הוא חזר עם מס' המלצות.

ש.והם יושמו במסגרת פיתוח התיק?

ת.חלקית" (עמ' 53 שורות 25-32).

ובהמשך:

" ש. אני חוזר לנושא הנקודות. אם התיק הוא כולו פרי יצירתך, למה התובע תורם לפיתוח שלו נקודות עם מרכאות ובלי מרכאות?

ת. כמו כל נסיין שמקבל מוצר לבדיקה, יש לו הערות, רעיונות, תובנות לגבי המוצר אותו הוא בחן וניסה. אותו הדבר במקרה הזה.

ש.הנתבעת מיצרת את הספריי לשוק הכללי ולא לתובע?

ת.נכון.

ש.אז למה הוא צריך לתרום לספריי?

ת.הוא פנה וביקש לנסות את המודל. לאחר שקיבל את המודל לניסיון, הוא בא וחלק איתנו את ההערות ואת התובנות" (עמ' 54 שורות 27-28 ועמ' 55 שורות 5-13).

מהאמור לעיל עולה כי הנתבעת נהנתה מפעולותיו של התובע וכי זה סייע בידה בתהליך הפיתוח והייצור של המנשא. אמנם על פי הנתבעת מדובר היה בפעולה מקובלת ורגילה בתהליך ייצור ופיתוח של מוצר אשר אין מקום לשלם תמורתה, אך לא כך ראה התובע את הדברים. בנסיבות המתוארות לעיל אני סבור שיש ליתן לתובע פיצוי עבור טרחתו בגין כך. לאחר ששקלתי את הדברים אני סבור כי תשלום בסך של 25,000 ₪ הינו פיצוי סביר והולם.

סוף דבר

אשר על כן הנתבעת תשלם לתובע סך של 25,000 ₪. הסכום ישולם בתוך 30 יום. מאחר שהתביעה בהתחשב בסעדים שנתבקשו נדחתה בעיקרה ולאור התוצאה אליה הגעתי איני עושה צו להוצאות.

המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים

ניתן היום, כ"ד אדר א' תשע"ט, 01 מרץ 2019, בהעדר הצדדים.