ת"א 7650-10-10 עמר ואח' נ' בן ארוש שלום הובלות אילת (2004) בע"מ ואח'

1.התובע, היה שותף עם הנתבע במשאית להובלות ועגלה נגררת, עתר לחייב את הנתבע לשלם לו סכום של 155,000 ₪ לאחר סיום השותפות בניהם.

על פי התביעה שהוגשה בסדר דין מקוצר, התובע, נהג משאית והנתבע שהינו בעלים של חברת תובלה ובבעלותו משאיות מספר, רכשו במשותף ביולי 2009 משאית בסכום של 80,000 ₪ (להלן: המשאית) ועגלה נגררת בסכום של 40,000 (להלן: העגלה) ₪ ושילמו תמורתם שווה בשווה. האמור, הועלה על ידם על הכתב בהסכם שנחתם ביניהם ביולי 2009 (לא ציון יום). עוד הוסכם בניהם לטענת התובע כי הם יחלקו בהוצאות ובהכנסות השותפות שווה בשווה, התובע יעבוד כנהג המשאית ושכר עבודתו החודשי יעמוד על 8,000 ₪.

לטענת התובע, בתקופת השותפות שנמשכה מספר חודשים, תכנן הנתבע לגנוב מרווחי השותפות ודרכו לעשות כן הייתה ביצירת הוצאות מדומות עבור תיקון המשאית, הוצאות בהן חוייבה סופו של דבר השותפות. כך למשל, תיקן את המשאית אצל מקורביו והשותפות חוייבה בעלויות התיקון שהסתכמו בסכומים מנופחים שהתבססו על חשבוניות פקטיביות. התיקונים כללו בין היתר, צביעת חזית המשאית והחלפת ריפוד בבתי עסק המקורבים לנתבע, כשאלה בוצעו ללא הסכמתו ואישורו של התובע, ובהמשך הוברר לו כי מדובר בתיקונים "ממוחזרים" והכל על מנת לייצור הוצאות ולנגוס בחלקו מרווחי השותפות.

עוד טען כי סמוך לפני פירוק השותפות, ביקש ממנו הנתבע לבצע עבורו נסיעת עבודה באחת ממשאיות השייכות לחברה שבבעלות הנתבע , למשאית זו חוברה עגלה אותה שכרה השותפות. במהלך עבודת הפריקה אצל קרתה תאונה והמשאית והעגלה ניזוקו. מאוחר יותר התברר לו כי הנתבע לא ביטח את המשאית ומשום סירובו לשתף פעולה עם הנתבע במטרה לרמות את חברת הביטוח, הדיר אותו הנתבע מכל הקשור לשותפות והגם שמשאית הנתבע לא הייתה מבוטחת, הוא ניכה מחלקו מרווחי השותפות סכום של 10,440 ₪ עבור השתתפות עצמית לתיקון המשאית, ועבור גרירתה סכום של 4,500 ₪.

האמור, הובא על ידי התובע כרקע לתביעתו בה עתר לחייב את הנתבע לשלם לו סכום כולל של 155,000 ₪ ופרט כדלקמן: סכום של 25,000 ₪ הוא סך של החזרי מס אותם קיבל הנתבע מרשויות המס כהחזר הוצאות בהן חוייבה השותפות.

סכום של 7,000 ₪ שכר עבודה עבור חודש פברואר 2010 (לאחר הפחתה של 1,000 ₪ ששילמו לו כמקדמה) וסכום של 8,000 ₪ שכר עבודה עבור חודש מרץ 2010.

סכום של 90,000 ₪ חלקו במשאית, וסכום 20,000 ₪ חלקו בעגלה. בעניין זה הוסיף כי הנתבע הוא זה שדרש את פירוק השותפות, ובהסכמה אותה העלו על הכתב נקבע בינהם כי המשאית תועבר לבעלותו של הנתבע וזה בתמורה ישלם לתובע 50,000 ₪. אולם הנתבע לא שילם לו את חלקו במשאית, ובאשר לעגלה, הגם שנתן בידו שיק על סך 15,000 ₪, השיק בוטל.

2.הנתבע בכתב הגנתו, אישר את ההסכם ואת תוכנו, כן אישר את רכישת המשאית והעגלה במשותף בסכום של 120,000 ₪ ותשלום תמורתם שווה בשווה . אישר כי נקבע בניהם שחלוקת רווחי השותפות תהא שווה בשווה לאחר ניכוי הוצאות. עם זאת הכחיש קבלת החזר מס עבור המשאית וטען כי התובע שילם את חלקו ישירות למוכר ולא קיבל חשבונית על פי בקשתו ולאור יעוץ חשבונאי שלקח בחשבון כי הבעלות על המשאית נרשמה על שם הנתבע בלבד.

אשר לתשלום שכר עבודה לתובע, הכחיש הנתבע כי לא שולם שכרו של התובע עבור חודשים פברואר ומרץ. לטענתו שכר עבודתו של התובע שולם במלואו (סעיף 15). אשר לשיעור שכרו החודשי של התובע כנהג המשאית, טען כי נקבע בניהם שזה יעמוד על 3,000 ₪ לחודש כנגד הנפקת חשבונית לשותפות. עוד אישר הנתבע כי אכן ביטל שיק בסך של 15,000 ₪ שנתן לתובע עבור חלקו בעגלה, והוסיף כי עשה כן משום סירובו של התובע להנפיק לו חשבונית.

הנתבע גם אישר כי הבטיח להעביר לתובע סכום של 50,000 ש"ח בתמורה לחלקו במשאית, אולם התשלום הותנה בבדיקת חשבונות השותפות, ולאחר בדיקה אותה ערכה אשתו של הנתבע נמצא כי התובע חייב לשותפות סכום של למעלה מ- 50,000 ₪ ואלה נוכו מחלקו במשאית, והוא עוד נותר חייב לנתבע סכום של

כ - 1,500 ₪.