גרופיט בנימינה בע"מ נ' קפנטו בע"מ ואח'

1.התובעת, בעלים של מקרקעין הידועים כגוש 10215, חלקה 655 בבנימינה, עליהם הקימה מרכז מסחרי, הגישה כנגד הנתבעים תביעה כספית על סך של 873,869 ₪. בשלב מוקדם של ההליך נמחקה התביעה כנגד הנתבעים 1 - 3 ונותרה לדיון התביעה כנגד הנתבעים 4 - 6.

2.כפי שעולה מכתב התביעה, הרי שהתובעת (להלן "גרופיט") והנתבעת מס' 1 (להלן "קפנטו") חתמו על הסכם שכירות ביום 25.10.2010, לפיו השכירה גרופיט לקפנטו יחידה במרכז המסחרי , הכוללת גם חצר מרוצפת ומחסן, לשם הפעלת בית קפה של הרשת. תקופת השכירות נקבעה ל - 3 שנים החל ממועד המסירה של המושכר לאחר הקמתו וניתנו לקפנטו אופציות להאריך את תקופת השכירות ל - 3 תקופות נוספות, בנות 4 שנים כל אחת.

קפנטו הודיעה לגרופיט (בדיעבד) כי העבירה את זכויותיה בהסכם לזכיין מטעמה, הנתבעת מס' 4 (להלן "כיסופים"). במסגרת הסכם הזיכיון עם קפנטו, נטלה על עצמה כיסופים את מלוא התחייבויותיה של קפנטו על פי הוראות הסכם השכירות והנתבעים 5 ו - 6 (להלן "יחיאל קרט" ו"בן שושן", בהתאמה) חתמו על כתב ערבות, ביחד ולחוד, להבטחת כל התחייבויותיה של כיסופים כלפי גרופיט, על פי הסכם השכירות.

גרופיט טענה, כי המושכר נמסר לביצוע עבודות התאמה ביום 14.7.2013 וביום 18.12.2013 נפתח המושכר לפעילות עסקית. על פי ההסכם נערכה מדידה של הנכס, לרבות המושכר, ונמצא כי שטח המבנה המושכר הינו 128 מ"ר ושטח המחסן 31 מ"ר. גרופיט טענה, כי מיקום המחסן ושטחו שונו מראש בידיעת הנתבעים ובהסכמתם.

נטען, כי דמי השכירות היסודיים החודשיים עבור המושכר על פי ההסכם, נקבעו לסך של 160 ₪ למ"ר וסך של 40 ₪ למ"ר לחודש בגין המחסן, הכל בתוספת חיוב בשיעור של 22% בגין שטחים ציבוריים, בתוספת הפרשי הצמדה החל ממועד חתימת ההסכם ובתוספת מע"מ.

בנוסף, נקבע בהסכם חיוב לתשלום "דמי השכירות הנוספים" בשיעור של 6% מהפדיון החודשי, בתוספת מע"מ, ככל שאלה יהיו גבוהים מדמי השכירות היסודיים. נטען, כי לצורך חישוב דמי השכירות הנוספים הוטל בחוזה חיוב על המצאת נתונים חשבונאיים שוטפים, אולם אלה נמסרו על ידי כיסופים רק ביחס לחודש דצמבר 2013. נטען, אפוא, כי כיסופים אינה זכאית לחיוב על פי דמי השכירות הנוספים בלבד עד השלמת אכלוס הנכס.

מעבר לדמי השכירות, הטיל החוזה חיוב בחלק יחסי בעלויות ניהול הנכס, בהתאם לשטח המושכר, בתוספת שיעור של 15% ומע"מ, כמו גם בחיובי הארנונה ותשלומי חובה בגין החזקה ושימוש במושכר.

גרופיט טענה, כי לאחר שכיסופים לא עמדה באופן חוזר ונשנה בתשלומים על פי החוזה בגין דמי שכירות, דמי ניהול ותשלומים בגין צריכת חשמל במושכר, וזאת חרף פניות חוזרות ונשנות, היא פנתה לנתבעים במכתב ביום 8.4.2014 והתריעה בפניהם על שורה של הפרות יסודיות של ההסכם ועל חוב בסך כולל של 163,916 ₪. גרופיט הודיעה, כי הסכם השכירות יבוטל ככל שהחוב לא יפרע בתוך ארכת חסד של 10 ימים.

נטען, כי ההתראה לא הועילה והחוב לא נפרע. לאחר דחיות חוזרות ונשנות מצד הנתבעים, התקיימה ביום 1.6.2014 פגישה בין הערבים לבין נציגי גרופיט, מבלי לגרוע מזכויות גרופיט ומהתראתה ובניסיון להסדיר את פרעון החוב בדרכי שלום, אלא שבמסגרת הפגישה לא רק שהחוב לא נפרע, אלא שמר יחיאל קרט אף הודיע במפתיע כי כיסופים תסיים את הפעלת עסקה במושכר כבר ביום למחרת, דהיינו - 2.6.2014. הוא העלה בעל פה טענות ומענות בניסיון לתרץ את הודעתו.