פלונית נ' קופת חולים מאוחדת ואח'

פסק דין זה עניינו תביעה בגין נזקי גוף בטענה לרשלנות רפואית בטיפולי שיניים שביצעו הנתבעים. (להלן: "טיפול השיניים").

הנתבעת 1, קופת חולים מאוחדת בעלים ומפעילה של מרפאות שיניים לרבות מרפאות לחולים בסיכון אשר נדרשים לבצע טיפולי שיניים בהרדמה כללית.

הנתבעים 2 ו-3 הינם רופאי שיניים אשר טיפלו בתובעת במסגרת מרפאת שיניים של הנתבעת 1, שנוהלה על ידי הנתבע 2, המצויה בבית החולים אסותא בראשון לציון, המתמחה בטיפולי שיניים לחולים בסיכון, בהרדמה מלאה.

טענות התובעת

1. בשנת 2012 פנתה התובעת עקב כאב בשן טוחנת בלסת תחתונה משמאל למרפאת שיניים של הנתבעת 1 בנתניה נבדקה על ידי רופא שיניים וציינה לפניו כי על פי בדיקות קודמות שעברה בשנת 2011 בביה"ח שיבא אובחנה כאלרגית לחומרי הרדמה מקומית ונדרשת לבצע טיפול שיניים בהרדמה כללית.

    

   התובעת הופנתה לנתבע 2, במרפאת השיניים של הנתבעת 1, המתמחה בטיפול שיניים בהרדמה כללית, שפעלה מהמרכז הרפואי אסותא בראשון לציון.

    

2. התובעת נבדקה ע"י הנתבע 2 אשר קבע כי נדרשים טיפולים רבים שיכללו עקירה של השן הכואבת, סתימות, טיפולי שורש וכתרים בארבע שיניים קדמיות עליונות.

   קביעת התוכנית נעשתה בפגישה קצרה במשרדו של הנתבע 2, בלחץ זמן ובלא שהוסבר דבר, תוך שהובטח שהכל יעשה בניתוח אחד.

    

3. התובעת טוענת כי היתה מעוניינת לטפל רק בשן שכאבה ולא בטיפול האסתטי בשיניים הקדמיות שלא כאבו לה אולם נענתה שהדבר אינו אפשרי ויש לבצע את כל הטיפולים בהרדמה כללית אחת.

    

4. על פי ס' 9 לתצהיר התובעת עלות תוכנית הטיפול היתה 40,000 ₪ ובנוסף עלות רופא מרדים.

    

5. התובעת הגיעה בחודש מאי 2012 לביצוע הניתוח וכאשר היתה בשלבי הכנה בחדר הניתוח התברר כי לא הוזמן כירורג. ד"ר שטירמן ביקש לבצע את חלקו בניתוח ולדחות את עקירת השן לניתוח נוסף בהרדמה נוספת. התובעת לא היתה מוכנה לעבור הרדמה נוספת, כאשר ד"ר שטיירמן כעס על סירובה והניתוח באותו מועד בוטל.

    

6. לאחר ביטול הניתוח נקבעה בדיקה אצל הנתבע 3, מומחית לכירורגית פה ולסת, אשר הודיעה כי לאחר עקירת השן תידרש השתלת עצם ולהחדיר שתל במקום השן.

    

7. ביום 17.6.12 עברה התובעת טיפול בהרדמה כללית אצל הנתבעים 2-3. הטיפול כלל עקירת השן הטוחנת בלסת תחתונה משמאל, הושתלו תחליפי עצם לאזור העקירה, בוצעו סתימות במספר שיניים, הושחזו השיניים בלסת העליונה לצורך ביצוע כתרים, הושמו כתרים זמניים והחודר שתל ללסת תחתונה מימין.

    

8. לאחר הטפול המשיכה להיות מטופלת במרפאתו של הנתבע 2, בטיפולים שניתן לבצעם ללא צורך בהרדמה מקומית, שכללו ביצוע כתרים קבועים בשיניים הקדמיות שהןשחזו.

    

9. הטיפולים אצל הנתבע 2 נמשכו כשנה במהלכה התקשה להתאים לתובעת כתרים, כאשר הכתרים הזמניים וכן, הקבועים נפלו מהפה מספר פעמים, דבר שגרם לתובעת הפרעה תפקודית ואסתטית ותחושת חרדה שמא תאלץ לעבור בשנית כל הטיפולים המכאיבים שחוותה, אשר הסב לה מתח רב.

    

10. במהלך הטיפולים להתאמת הכתרים הסבו לתובעת כאבים קשים בשיניים הקדמיות מאחר ולא בוצעו בהם טיפולי שורש, כאשר לא הוסבר לה כי השיניים עלולות לסבול רגישות ועלול להיווצר צורך לבצע טיפול שורש והסיכונים הכרוכים בו.

     

11. לאחר הדבקת הכתרים על השיניים הקדמיות הלינה התובעת כי הכתרים ארוכים מידי, עבים ולא אסתטיים מאחר ונותרו מרווחים בין הכתרים לשיניים, ונענתה ע"י הנתבע 2, כי עליה להסתגל לכתרים בהדרגה.

     

12. התובעת סבלה מכאבים קשים ורגישות בשיניים הקדמיות שהושחזו, ולא יכלה כלל לשתות ולאכול משקאות ואוכל קרים או חמים, ונענתה ע"י נתבע 2, שעליה לעבור טיפולי שורש בשיניים שעליהן בוצעו הכתרים.

     

13. ביולי 2014 פנתה התובעת למרפאה של הנתבע 2,לאחר שחשה כאבים תחת הכתרים בלסת העליונה, ולאחר שעיין בתצלומים, הנתבע 2 קבע כי יש לבצע ארבעה טיפולי שורש כיון שמדובר בגשר אחד למרות שהיו כאבים ודלקת רק בשן אחת. כמו כן, צוין, כי יש צורך בטיפולי שורש וכתרים נוספים, ונקבע הניתוח בהרדמה מלאה לחודש נובמבר 2014.

     

    התובעת הגיעה לניתוח שנקבע ליום 18.11.14, אולם התברר כי שכחו להזמין כתרים זמניים, הנתבע 2 הציע לפצל הטיפול, כך שתבוצע הרדמה נוספת בטיפול המשלים כשבוע אחרי, התובעת התנגדה לכך, ורק לאחר התייעצות עם המרדים, ביטל הנתבע 2 את הניתוח.

     

14. ניתוח השני בהרדמה כללית נערך ביום 4.1.15, במסגרתו בוצע שתל באזור לסת תחתונה שמאל, טיפולי שורש בארבע שיניים קדמיות, השחזה של שתי שיניים טוחנות עליונות לצורך ביצוע הכתרים ואפליקציית כתרים זמניים על שיניים 16,26 וכן, סתימות.

     

15. במהלך הטיפול סבלה התובעת מכאבים ודלקות ונאלצה ליטול אנטיביוטיקה שגרמה לה לתופעות לוואי במערכת העיכול.

     

16. לאחר הטיפול בינואר 2015, הגיעה לביקורות אצל הנתבע 2, ביקשה שייקח מדידות לכתרים קבועים אולם הנתבע 2, סרב. בשלב מסוים נמסר לתובעת כי הנתבע 2 הפסיק עבודתו אצל הנתבעת 1, וביקשה לקבל הפניה לרופא אחר שישלים הטיפול. נבדקה ע"י ד"ר אינדיג, ובטרם החלה בטיפול אצלו, עזב ד"ר אינדיג את עבודתו בנתבעת 1.

     

17. הנתבעת ניסתה לקבוע תור להמשך הטיפול באמצעות מרפאות השיניים של הנתבעת 1, אולם נמסר לה שלא יוכלו לקבלה.

     

    התובעת נותרה עם טיפול שיניים לקוי שגרם לה בעיות תפקודיות ואסתטיות וכאבים. כמו כן, חוותה מצידו של הנתבע 2, יחס משפיל במהלך טיפול השיניים.

     

18. התובעת טוענת כי במהלך התקופה מצבה הנפשי הדרדר מאוד, כאבי הראש התרבו, סבלה מהקאות, לא הצליחה לישון, סבלה מסיוטים וזיכרונות קשים מטיפול השיניים, ובשל מצבה הנפשי נאלצה להפסיק עבודתה כמהנדסת, קיבלה טיפול תרופתי פסיכיאטרי לרבות מספר אשפוזים בשל מצבה הנפשי. נטען כי עקב טיפול השניים הרשלני נגרמה לה נכות נפשית.

     

    העדים וחוות הדעת

     

19. מטעם התביעה העידו התובעת ובעלה, אשר הגישו תצהירי עדות ראשית.

    כמו כן, הוגשו מטעם התובעת חוות דעתו של ד"ר שלמה ברק בתחום הפה ולסת ושל ד"ר ברבר ירחמיאל בתחום הנפשי.

    מטעם הנתבעים העידו הנתבעים 2, 3 וכן, ד"ר ליאת סלוק אשר הגישו תצהירי עדות ראשית. כמו כן, הוגשו חוות דעת שניתנו ע"י ד"ר איתן ברנע בתחום הפה ולסת, ושל ד"ר משה ברוך בתחום הנפשי.

    בית המשפט מינה כמומחים מטעמו את פרופ' דוד אסיף בתחום הפה ולסת ואת ד"ר אנדרי זבורב בתחום הנפשי.

     

    הצדדים הגישו סיכומים בכתב לרבות סיכומי תשובה מטעם תובעת.

     

    חוו"ד מומחה בית המשפט תחום הפה ולסת

     

20. מטעם בית המשפט מונה פרופ' דוד אסיף כמומחה בתחום פה ולסת, אשר ערך חוות דעתו לאחר שבדק את התובעת ביום 15.12.21.

     

21. פרופ' אסיף קובע בפרק הסיכום לחוות דעתו כי מסכת הטיפול שניתן ע"י ד"ר שטיירמן (הנתבע 2), כלשונו "נסתיימה בכישלון חרוץ".

     

    המומחה קובע בחוות הדעת:

     

    "2. השחזת שיניים תמימות 12-22 בלי שקיים ברשומה אזכור ממצא כלשהוא לגביהן, טיפולי שורש בן ו"הדבקה חוזרת של גשר צירקוניה ישן" כלשונו, למרות השינוי במתארן, לאחר התקנת מבנים, הינם חסרי אחריות ובלתי סבירים בצורה קיצוני.

     

    3.התקנת כתרים 14,15 על טיפולי שורש לקויים וישנים בשיניים אלו מבלי לחזור

    עליהם כנהוג, הינה בלתי סבירה בעליל.

     

    4. כל הכתרים שהותקנו על השיניים 12-22,14,15 לא התאימו לשיניים המאחזות.

     

    5. החדרת שתל בעמדה 36 בעמדה לקויה, גרמה לצורך בהסרת חומר שן בריא בשכנתה 37.

     

    6.לא בוצעו מבני אמלגם ובורג לעיגון בשיניים 12-21 למרות ששולם עליהם ב-28.12.14 (חשבונית 527606328).

     

    טיפוליו של ד"ר שטיירמן מהווים סטייה מרמת טיפול סבירה וזהירה אשר גרמה נזק לגב' פלונית שלא היה נגרם אלמלא סטייה זו."

     

     

22. מומחה בית המשפט, פרופ' אסיף קובע בחוות דעתו כי יש לפצות את התובעת במלוא הוצאותיה עד כה בגין כישלון הטיפול, למעט שן 46 ושתל 36.

     

    כמו כן, קובע בחוות הדעת כי עלות הטיפול המשקם לתיקון מחדליו של הנתבע 2, הינו בסך 39,800 ₪ (חידוש טיפולי שורש בשיניים 12-22 – 12,000 ₪, מבנים מיידים בשיניים 12-22 – 6,000 ₪, כתרי מעבר בשיניים 12-22 – 3,800 ₪, כתרי צירקוניה בשיניים 12-22 18,000 ₪ סה"כ 39,800 ש"ח).

     

    כמו כן, קובע כי הטיפולים הנדרשים אינם מצריכים אלחוש כלשהוא אולם ככל שישנה לתובעת רתיעה אף למראה מכשור דנטלי ותזקק להרדמה כללית עלותה 10,000 ₪.

     

    המומחה קובע נכות בגין אבדן 3 שיניים (14,15,36) עם אפשרות שיקומן בשיעור 0.75% צמיתה לפי סעיף 74(1)(ד)(ח) לתקנות הביטוח הלאומי.

     

    כמו כן, פרופ' אסיף השיב במסמך מיום 22.3.22 לשאלות הבהרה שהועברו ע"י התובעת.

     

23. פרופ' אסיף, לא זומן לחקירה על חוות דעתו.

     

    הטיפול הדנטלי

     

     

24. אין מחלוקת כי התובעת אובחנה כאלרגית לחומרי הרדמה מקומית, בהם משתמשים בטיפולי שיניים, ולכן זקוקה לטיפולי שיניים בהרדמה מלאה.

     

    הטיפול ב 4 שיניים הקדמיות (שיניים 11-22)

     

25. מומחה בית המשפט פרופ' אסיף קובע בחוות דעתו כי ברשומה הרפואית שנערכה ע"י הנתבע 2, אין כל אזכור לגבי ממצא המצריך השחזה של 4 השיניים הקדמיות (שיניים 11-22), וחרף זאת הן הושחזו לצוררך התקנת כתרים.

     

26. התובעת בסיכומיה מבקשת להסיק מקביעה זו של המומחה, כי הטיפול בשיניים הקדמיות העליונות 11-22 היה ללא התוויה רפואית. טוענת כי לא התלוננה על שיניים אלה, וכי הטיפולים בשיניים אלו נכפו עליה.

     

27. הנתבעים טוענים לעניין זה כי התובעת התלוננה על הפרעה אסתטית של השיניים הקדמיות (שיניים 11-22) והטיפול נועד לטפל בתלונתה, כאשר התובעת חתמה על טופס הסכמה לניתוח טיפול לאחר שקיבלה את מלוא ההסברים.

     

28. התובעת מעידה בתצהירה כי פנתה למרפאת השיניים בשנת 2012 לטיפול בשן כואבת אחת, כאשר נושא הטיפול האסתטי בשיניים הקדמיות עלה מיוזמתו של הנתבע 2. (עמ' 4 לפרוטוקול ש' 28-29).

     

    התובעת מעידה כי לא היתה תלונה או כאבים בגין השיניים הקדמיות פרט להפרעה אסתטית בשן אחת בלבד, אולם הנתבע 2, טען שחובה לבצע את כל תוכנית הטיפול לרבות הטיפול האסתטי בארבע השיניים הקדמיות או שלא יבצע כל טיפול שהוא לרבות בשן הכואבת. (סעיף 7-8 לתצהיר התובעת, עמ' 6 לפרוטוקול ש' 24-30).

     

29. מחקירתה של התובעת עולה כי הנושא האסתטי של השיניים הקדמיות היה חשוב לתובעת ועלה בין היתר בשיחה שערכה עם מטפלת במחלקת הפסיכיאטרית קהילתית (עמ' 5 ש' 23-28, עמ' 6 לפרוטוקול ש'11-12, 32-35).

     

    התובעת עצמה מודה בסעיף 3 לכתב התביעה כי בבדיקה אצל הנתבע 2, טרם עריכת תוכנית הטיפול, ולאחר שלטענתה נאמר לה על ידי הנתבע 2 כי נדרש טיפול ב-4 השיניים הקדמיות, ציינה כי אין לה כל תלונה על שיניים אלה "...פרט להפרעה אסתטית קלה בשן אחת.".

     

    בעדותה בבית המשפט אישרה התובעת כי רצתה לעבור טיפול בשן קדמית אחת מטעמים אסתטיים, וכי הנתבע 2 הסביר כי נדרש לבצע טיפול אסתטי של כל ארבעת השיניים. (עמ' 7 ש' 20-21).

     

    מעדותה של התובעת עולה כי הפגמים האסתטיים בשיניים הקדמיות לא התמצו רק בשן אחת עליה התלוננה התובעת, בה לדבריה הנתבע 2 מצא שריטה או סדק, אלא בכל השיניים הקדמיות היו כתמים.(עמ' 6 לפרוטוקול ש' 11-12, ש' 27-28).

     

30. לא הוכחה טענת התובעת לפיה כביכול נכפה על התובעת לבצע טיפול אסתטי ב-4 השיניים הקדמיות בניגוד לרצונה.

     

31. הנתבע 2 העיד כי לא היה מקום לטיפול רק בשן קדמית אחת, שבנסיבות לא ניתן היה טכנית להגיע לתוצאות אסתטיות בטיפול בשן אחת, כאשר כל שאר השיניים הקדמיות לא טופלו. כאשר התובעת זו שהחליטה לעבור את הטיפול בשיניים הקדמיות והייתה חופשיה שלא לבצעו כלל.(עמ' 78 ש' 15-25).

     

32. כפי שפרט הנתבע 2 בתצהיר עדותו, הוצעו לתובעת מס' אפשרויות – טיפול אורתודנטי (גשר קוביות), ציפוי לימנייט או כתרים. התובעת לא הייתה מעוניינת בברקטים בשיניה(קוביות). האופציה של ציפוי למינייט נפסלה כיוון שמצריכה מס' מפגשים של התאמות והדבקות בהרדמה מקומית, אליה היא אלרגית. על כן, לאחר שהוצגו לה האפשרויות השונות, בחרה בהכתרת השיניים- טיפול שמסתיים בהרדמה מקומית אחת של השחזה ולאחר מכן התאמה של כתרים, שלפי פרופ' אסיף מחזיקים כ-15 שנה ויותר.

     

33. לתובעת נערכה תוכנית טיפול שיניים מתאריך 2.11.11, אשר כללה בין היתר טיפול אסתטי של ארבע השיניים הקדמיות, כאשר תוכנית הטיפול נערכה בפגישה שנערכה במשרדו של הנתבע 2. (סעיף 5 לתצהיר התובעת).

     

    בין מועד עריכת תוכנית הטיפול ועד לניתוח הראשון שבוצע ביום 17.6.12 חלף זמן כך שאילו לא היתה מעוניינת התובעת לבצע טיפול אסתטי זה, יכלה לפנות להנהלת הקופה בעל פה ובכתב על מנת לדאוג שהטיפול לא יכלול רכיב אסתטי שאינה חפצה בו.

     

    התובעת שהינה אדם משכיל, מהנדסת בהשכלתה, לא פנתה טרם הטיפול לכל גורם מקצועי ו/או ניהול בקופת החולים עובדה אשר אינה מתיישבת עם טענת הכפייה ו/או לחץ לא ראוי לקבלת שירותים שאינם חפצה בהם.

     

34. על פי עדותו של הנתבע 2, מעולם לא נשאר עם התובעת לבד בחדר אחד וכי הסייעת הקבועה נכחה במהלך הטיפול. (עמ' 65 ש' 28-31).

    התובעת לא זימנה לעדות מי מעובדי המרפאה, למשל את הסייעת הקבועה שעבדה עם הנתבע 2, קמילה, אשר היתה יכולה לשפוך אור על הנסיבות ואולי לתמוך בטענה כי הנתבע 2, כפה עליה קבלת הטיפול האסתטי.

     

35. התובעת מעידה בתצהירה כי טרם ביצוע הטיפולים בהרדמה מלאה חתמה על טופס הסכמה לניתוח, עובדה התומכת כי ידעה ונתנה הסכמתה לביצוע הטיפולים. (סעיף 21,46 לתצהיר התובעת).

     

36. התובעת טוענת כי נאלצה להמשיך בטיפול במרפאת הנתבעת 1 שבניהולו של הנתבע 2, שכן נמסר לה לטענתה כי מרפאת השיניים היחידה בארץ של קופת חולים מאוחדת שמבצעת טיפולי שיניים בהרדמה כללית, הינה זו שפועלת מביה"ח אסותא בראשון לציון, שבניהולו באותה עת של הנתבע2.

     

37. ד"ר ליאת סלוק, עדת ההגנה אישרה בעדותה כי בזמנים הרלבנטיים, המרפאה היחידה של קופת חולים מאוחדת שביצעה טיפולי שיניים בהרדמה היתה זו שבניהולו של הנתבע 2, שפעלה באותה עת מביה"ח אסותא בראשון לציון ובהמשך עם סגירת המרפאה שם הועתקה הפעילות למרפאת השיניים בסניף פנקס בתל אביב.(עמ' 94 ש' 1-9).

     

    אולם אין בכך כדי ללמד כי לתובעת לא היתה אפשרות למצוא מרפאת שיניים אחרת שלא במסגרת קופת חולים מאוחדת בה נערך הטיפול (בין במסגרת מעבר לקופ"ח אחרת/מרפאה פרטית/בתי חולים ציבוריים) על מנת לקבל טיפול שיניים שאינו כולל כפי טענתה שירות שאינה חפצה בו.

    העובדה שלא עשתה כן, מלמדת שהטיפול היה על פי רצונה והסכמתה של התובעת.

     

    טענת התובעת כי לא היה בנמצא מסגרת טיפולית ציבורית אחרת שיכולה היתה לעמוד בעלויותיה מלבד הנתבעת 1, נטענה ללא כל הצגת תשתית ראייתית לפיה לא היה בנמצא מרפאה ציבורית או פרטית לטיפולי שיניים בהרדמה. התובעת עצמה מודה בתצהירה כי לאחר הטיפול בנתבעת 1 המשיכה את טיפול השיניים בהרדמה במסגרת בית החולים איכילוב.

     

38. טענת התובעת כי לא הוסבר לה דבר חוץ מכך שיעשה טיפול אסתטי בשיניים העליונות נטענת בעלמא בלא שהוצגה כל ראיה בעניין זה מלבד עדותה שהינה עדות יחידה של בעל דין אשר לא מצאתי לסמוך עליה.

     

39. מומחה בית המשפט פרופ' אסיף קובע בחוות דעתו כי ברשומה הרפואית שנערכה ע"י הנתבע 2, אין תיעוד על ממצא כלשהו שמצריך טיפול רפואי המצריך השחזה של 4 השיניים הקדמיות (שיניים 11-22), וחרף זאת הן הושחזו לצורך התקנת כתרים.

     

40. הנתבעים בסיכומיהם אינם חולקים על ההיבט הרפואי הטהור בחוות הדעת של פרופ' אסיף בעניין זה, שכן השחזת 4 השיניים הקדמיות לא נועדה לצורך טיפול רפואי טהור, אלא בשל טיפול שעניינו אסתטיקה, אשר אינו קשור להתוויה רפואית אלא העדפה אישית של המטופלת, התובעת בלבד.

    פרופ' אסיף התנסח בזהירות ולא קבע כי הטיפול היה מיותר אלא רק ציין שלא ראה בתיעוד ממצא רפואי הנוגע לשיניים אלה.

     

41. לאור המפורט לעיל, לא הוכחה טענת התובעת לפיה נכפה עליה לבצע טיפול אסתטי בשיניים הקדמיות 11-22, והוכח כי הטיפול בוצע לבקשתה ובהסכמתה המלאה.

    בנסיבות אלה, אין מקום לפיצוי התובעת בגין השחזת 4 השיניים הקדמיות (11-22), שכן הדבר בוצע לצורך טיפול אסתטי של מראה שיניים אלה בדרך של הכתרתן בכתרים בעלי מראה אסתטי אחיד.

     

    השבת עלויות הטיפולים

     

42. התובעת טענה בחקירתה כי שילמה לקופ"ח מאוחדת עבור טיפולי השיניים סכום של 100,000 ₪ ולאחר הפסקת הטיפול נותרה ביתרת זכות של 40,000 ₪.

    הנתבעת דוחה ומכחישה טענה זו, וטוענת בסיכומיה כי עיון בפירוט הטיפולים שבוצעו והמחיר ששולם עליהם, בפועל, מלמד כי התובעת קיבלה הנחות ובהתאם לחשבוניות שהופקו לה שילמה על כלל הטיפולים סך של 43,540 ₪ בלבד.

     

    טענה זו אף עומדת בסתירה לאמור בסעיף 9 לתצהיר עדות התובעת בה מציינת כי עלוות הטיפול עמדה על 40,000 ₪ וכן, בנוסף עלות ההרדמה.

     

43. התובעת סומכת טענותיה לעניין זה על כרטיס הטיפולים של התובעת אצל הנתבעת 1 (עמ' 368 לראיות התובעת), בו לטענתה מצוי פירוט חלקי של הטיפולים והתשלומים של התובעת.

    הנתבעת טוענת בסיכומיה כי לא כל הטיפולים המצוינים בכרטיס הטיפולים בוצעו בפועל.

     

44. התובעת לא צרפה לראיותיה אסמכתא כלשהי כי שילמה בגין טיפול השיניים סכום של 100,000 ₪ ו/או כי נותרה ביתרת זכות של 40,000 ₪. ניתן להניח כי לו הייתה התובעת משלמת עבור טיפולים שלא בוצעו בהיקף של 40,000 ₪ היה מומחה בימ"ש פרופ' אסיף מוצא לתת לכך ביטוי בחוות דעתו.

     

45. התובעת צרפה מס' תוכניות טיפול לראיותיה. עיון בתוכנית טיפול שבוצעה (עמ' 370 לראיות התביעה), ניתן לראות כי העלות הרגילה של הטיפול הינה בסך 38,193 ₪, בעוד שנרשם ע"ג התוכנית כי נגבה מהתובעת 7,288 ₪.

     

46. התובעת הנושאת בנטל השכנוע להוכחת הטענה לגבי סכום הטיפול הכולל או קיומה של יתרת זכות של 40,000 ₪ עבור טיפולים ששילמה עבורם ולא בוצעו, לא נתמכה בראיות שהיא עצמה צרפה, ועל כן, לא הוכחה.

     

    טיפולי שיניים ללא התוויה רפואית ו/או ששולם ולא בוצעו

     

     

47. התובעת מפרטת בסעיף 25 לסיכומיה, טיפולים ספציפיים שבוצעו לטענתה ללא התוויה רפואית או טיפולים שלא בוצעו למרות ששולם בגינם.

     

    לעניין הטענה לטיפולים ללא התוויה רפואית, אלה נוגעים לשיניים העליונות קדמיות 11-22 אליהן התייחסתי לעיל, שבוצעו מסיבות אסתטיות לבקשתה של התובעת, ולאחר שהוצגו מס' אפשרויות טיפוליות, כך, שלא מדובר בטיפול מיותר ו/או בלתי נדרש.

     

    אשר לטענה לטיפול ששולם ולא בוצע, אומנם המומחה ציין בסעיף 6 לסיכום חוות הדעת, כי התובעת שילמה על מבנים לעיגון שיניים 12-21 אך הטיפול לא בוצע (ע"פ חשבוניות עלותם 1,604 ₪).

    מדובר בטעות טכנית, שכן, עיון בחוות דעת פרופ' אסיף עצמו (עמ' 3 לחוות הדעת) מעלה כי ציין כי בניתוח מיום 4.1.15 בוצעו מבנים בשיניים אלו.

     

    "ב- 4/01/2015 תחת הרדמה כללית בוצעו הטיפולים : ...טיפולי שורש בשיניים 12-22ומבנים מידיים. ..." .

     

    גם בדו"ח הניתוח צוין במפורש ביצוע של מבנים בשיניים 12-22(עמ' 340 לראיות התובעת).

     

    על כן, לא הוכח כי שולם בגין מבנים בשיניים 11-22 ולא בוצעו.

     

    טיפול מתקן בביה"ח איכילוב

     

48. מומחה בימ"ש פרופ' אסיף קובע בחוות דעתו כי יש להשיב לתובעת את עלויות הטיפול המתקן שנדרשה להוציא כתוצאה מכישלון הטיפול אצל הנתבעים, למעט שן 46 ושתל 36.

    המומחה מפרט בחוות הדעת את תוכנית הטיפול המתן המתקן את עלותה.

     

49. התובעת בסעיף 29 לסיכומיה מציינת כי שילמה עבור הטיפולים המתקנים בביה"ח איכילוב סך 62,449 ₪ (ת/7, עמ' 148), כשמסכום זה יש לקזז עלות כתר זמני וקבוע על שתל 36 (3,263 ₪, כתר מס' 46 לא שולם לביה"ח איכילוב), וכן, עקירות שתי שני בינה 3,092 ₪, כך שכתוצאה מטיפולו של הנתבע עלות הטיפולים הינה 55,094 ₪ בתוספת ריבית והצמדה ע"ס 63,932 ₪ . כמו כן, נזקקה לצילומי רנטגן וטיפול חירום בעלות של 1,680 ₪.

     

50. התובעת טוענת בסיכומיה כי ממענה המומחה לשאלות הבהרה, ניתן להבין שכלל טיפול השיניים שבוצע בביה"ח איכילוב נובע מכישלון טיפולו של הנתבע, למעט שתלים 36,46.

    הנתבעים בסיכומיהם דוחים טענה זו, וטוענים לא כל הטיפולים שבוצעו בביה"ח איכילוב קשורים לטיפול שניתן ע"י הנתבעים.

     

51. עיון בשאלות ההבהרה והמענה של המומחה לשאלה 5, אין כל אמירה מפורשת או משתמעת של המומחה כי טיפול השניים שבוצע בביה"ח איכילוב נובע כולו מכישלון הטיפול שביצע הנתבע. (ראיות הנתבעים נספח 9 עמ' 74-75).

     

52. הטענה כי כל הטיפולים שבוצעו בביה"ח איכילוב קשורים לטיפול שניתן ע"י הנתבעים, הינה טענה הנוגעת לעניינים שברפואה אשר בהעדר התייחסות בעניין זה בחוות דעת מומחה בית המשפט לא הוכחה לבית המשפט.

     

53. עיון בכתב התביעה ובחוו"ד ד"ר שלמה ברק, מומחה שערך חוות דעת מטעמה של התובעת אין כל התייחסות לטיפול השיניים שקיבלה בבית החולים איכילוב, כך שאין בהם לתמוך בטענה בסיכומיה כי הטיפול בביה"ח איכילוב כולו ו/או חלקו הינו תוצאה של כישלון טיפול הנתבעים.

     

54. בנוגע לשיניים 14-15, קבע מומחה בימ"ש כי הכתרים שהותקנו על שיניים אלה לא התאימו, ולכן יש לפצות את התובעת עבור כתרים חדשים על שיניים אלה בלבד. אולם בבית החולים איכילוב בוצע לתובעת טיפול הרבה יותר נרחב מהתקנת כתרים חדשים, השיניים הנ"ל נעקרו, בוצעה הרמת סינוס סגורה והשתלת עצם, הותקנו שתלים ומבנים ועליהם כתרים. למעט הכתרים, טיפולים אלה אינם קשורים לטיפול שניתן לתובעת ע"י הנתבעים.

     

    המומחה פרופ' אסיף לא קבע צורך בעקירת שיניים אלו במסגרת הטיפול באיכילוב (בשנת 2020) שנעשה 5 שנים לאחר הטיפול האחרון של הנתבעים (שבוצע ב 2015), הינו בגלל הטיפול נשוא התביעה.

    בנסיבות, התובעת זכאית להשבת עלות הכתרים החדשים שבוצעו למעט כל שאר הטיפולים הנוגעים לשיניים 14-15, שאינם קשורים לטיפול נשוא התביעה שעלותם בסך 21,352 ₪, אותם יש להפחית מחישוב התובעת בסעיף 29 לסיכומיה.

    כך שעלות הטיפול המתקן באיכילוב, בגין הטיפול נשוא התביעה בלבד הינו בסך 33,742 ₪, ומשוערך להיום בסך 40,000 ₪. (55,094-21,352=33,742 ₪) (ראה: כרטיס טיפולים בביה"ח איכילוב, עמ' 404-405 לראיות התובעת).

     

    טיפולים עתידיים

     

55. מומחה בימ"ש פרופ' אסיף קובע בחוות דעתו את תוכנית הטיפול המתקן בעלות של 39,800 ₪.

     

56. התובעת בסעיף 32 לסיכומיה, מבקשת לפסוק לה פיצוי 41,914 ש"ח, בגין עלות 3 החלפות של כתרי הזרקוניה שהותקנו בשיניים הקדמיות 11-22.

    מומחה בימ"ש קבע כי התקנת כתרים אלה הייתה לקויה ועל כן יש לפצותה עבור החלפת שלהם, החלפה חד פעמית. המומחה לא קבע כי יש לממן החלפות חוזרות של הכתרים הנ"ל לכל תוחלת חיי התובעת. הכתרים הותקנו על שיניה של התובעת לבקשתה, מטעמים אסתטיים. אין חולק שכותרות השיניים היו תקינות, אך כאמור השחזת השיניים לא בוצעה בשל פתולוגיה רפואית בשיניים אל בשל רצונה של התובעת לשפר את מראה השיניים ולצורך כזה אין צורך בהתוויה רפואית. על כן, מטעמים אלה מצאתי לדחות התביעה בגין רכיב פיצוי זה.

     

57. בסעיף 33 לסיכומי התובעת, מבקשת התובעת פיצוי ל-3 החלפות כתרי חרסינה בגין שיניים 16,26 בעלות 15,386 ₪.

    בסיכום חוות דעת מומחה בימ"ש, בו מפרט את הכשלים בטיפול הנתבעים, לא בא זכרם של שיניים 16,26, והמומחה אינו קובע כי נפל כל ליקויי בטיפול בשיניים אלה.

    התובעת שלחה למומחה שאלות הבהרה, כאשר שאלה מס' 1 מתייחסת לשיניים אלו, כאשר מומחה בימ"ש משיב כי השיניים הנ"ל היו במצב בעייתי עם "מוקדי עששת נרחבים".

    הצורך בהתקנת הכתרים נבע ממצב השיניים עמו הגיעה התובעת לטיפול אצל הנתבעים. המומחה לא קבע כי הייתה רשלנות בטיפול או כי לא היה צורך בביצוע כתרים לשניים אלה, ולא בכדי לא מנה אותם בתכנית הטיפול העתידי של התובעת. על כן, יש לדחות התביעה בגין רכיב זה. (ראיות הנתבעים נספח 9 עמ' 74-75).

     

58. בסעיף 34 לסיכומי התובעת, מבקשת פיצוי בגין 2 החלפות עתידיות של שתלים ומבנים במקום שיניים 14,15 אשר נעקרו בסך 16,773 ₪.

    מומחה בימ"ש התייחס לשיניים אלו וקבע כי הכתרים שהותקנו עליהם לקויים ועל כן, היה מקום להחליפם. כתרים אלה הוחלפו באיכילוב ועלות החלפתם נכללה בפיצוי שקבעתי בגין הטיפול המתקן באיכילוב.

    התובעת מבקשת לפצותה בגין החלפות עתידיות של שתלים ומבנים בשיניים אלה, לרבות עלות העקירות וזאת לכל תוחלת חייה. אין לקבל התביעה ברכיב זה, שכן, לא הוכח כי הצורך בעקירת שיניים 14,15 שבוצע במסגרת הטיפול באיכילוב בשנת 2020 הינו בשל הטיפול שבוצע 5 שנים קודם לכן, בשנת 2015 ע"י הנתבעים. מדובר בדרישה מעבר למה שקבע מומחה בימ"ש אשר לא התקבלה ע"י מומחה בימ"ש, גם לא לאחר שהועברו אליו שאלות הבהרה מטעם התובעת. על כן, התביעה בגין רכיב זה לא הוכחה ונדחית.

     

59. בסעיף 37 לסיכומי התובעת, טוענת כי יש לפצותה בגין השחזת שיניה התחתונות. לטענתה נגרם לה בשל כך נזק אסתטי והטיפול בוצע ללא הסכמתה, וגם אם אין נזק אסתטי יש לפצותה בגין פגיעה באוטונומיה.

     

    כפי שטוענים הנתבעים בסיכומיהם, מדובר בהרחבת חזית אסורה, הטענה לא נטענה בכתב התביעה או בחוות דעת של מומחה התובעת, וגם בחקירות הנתבעים לא עלה הנושא. ממילא לא התגוננו הנתבעים מפני טענה שכלל לא היתה בחזית המחלוקת.

    הנתבעים מוסיפים וטוענים בסיכומי טענותיהם, כי השחזת השיניים התחתונות לא בוצעה על ידם. למעלה מן הצורך, יצוין, כי נטל השכנוע להוכחת הטענה רובץ על כתפי התובעת, אשר לא הוכיחה כי השחת השיניים התחתונות נעשתה על ידי הנתבעים.

     

    מומחה בימ"ש בדק את התובעת כ- 7 שנים לאחר הטיפול האחרון של הנתבעים, ומציין בחוות דעתו כי כיום, במועד בדיקתו (15.12.2021) שיניה התחתונות מושחזות, אך לא קבע כי שיניים אלו הושחזו ע"י מי מהנתבעים.

    גם בסיכום חוו"ד מומחה בימ"ש מתייחס לרכיבי הטיפול הרשלני שביצעו הנתבעים אולם אינו מייחס השחזת השיניים לנתבעים. מומחה בימ"ש התבסס הן על הרשומה הרפואית המפורטת לדבריו (פרק "דיון" סעיף 2 לחוו"ד המומחה)והן על צילומי רנטגן מזמן אמת, כך שלו הייתה מבוצעת השחזת השיניים התחתונות ע"י הנתבעים היה מציין זאת.

     

60. בהתאם לקביעת מומחה בית המשפט פרופ' אסיף, אשר לא זומן לחקירה, מצאתי לאמץ את ממצאי חוות דעתו ובהתאם לקביעותיו, לחייב את הנתבעים 1-2 לפצות את התובעת בסכום הטיפול המתקן ע"פ תוכנית הטיפול שבחוות דעתו, בסך כולל של 39,800 ₪. 

     

    על כן, סה"כ סכום הפיצוי בגין טיפול השיניים המשקם הינו בסך 79,800 ₪ (40,000+39,800 = 79,800 ₪).

     

    יחס משפיל ומבזה של הנתבע 2

     

61. התובעת טוענת כי הנתבע 2, ד"ר שטיירמן במספר אירועים שקרו במהלך הטיפול הרפואי צעק וכעס עליה, ונהג בה בצורה מזלזלת, מבזה ומשפילה.

     

62. התובעת מעידה בתצהירה כי מסכת ההשפלה והביזוי החלה כבר בחודש מאי 2012, כשהגיעה ביום הניתוח שבוטל, נתבקשה על ידי אחות בית החולים אסותא להתפשט וללבוש חלוק שהיה פתוח מאחור ונדרשה ללכת עירומה ויחפה למעט חלוק פתוח מאחור, מחדר ההכנה במסדרונות בית החולים בו ישב קהל לחדר הניתוח, חשה תחושה עמוקה של חוסר ביטחון ובושה. (סעיף 13 לתצהיר התובעת).

    לטענתה הדבר חזר על עצמו גם ביום הניתוח הראשון שנערך ביום 17.6.12 (סעיף 21 לתצהירה) וכן, במועד הניתוח השני שנערך ביום 4.1.15.(סעיף 47 לתצהירה).

     

    כפי שעולה מטענות התובעת עצמה, תלונתה הינה כלפי בית החולים אסותא אשר בו התבצע הטיפול וכלפי צוות האחיות שמועסק על ידי בית החולים, אשר אחראים על תפעול הפן הלוגיסטי של מתחם בית החולים והשירותים של חדר ניתוח וצוות אחיות הניתנים לנתבעת 1 ולרופאיה, אשר לא היו רגישים לשמירה על פרטיותה של התובעת.

     

    אין חולק כי לנתבעים 1-3 אין שליטה על ניהול בית החולים אסותא, מיקום חדרי ההכנה והניתוח, שהינם ע"פ עדות הנתבע 2, באחריות אסותא, כאשר הנתבעים רק מבצעים את הפעולות הדנטליות.(עמ' 83 ש' 19-24).

     

    התובעת לא טענה בתצהיר כי היתה מניעה או סורבה לקבל מבית החולים כיסוי בד נוסף (בגד/סדין) על מנת שתוכל להתעטף בהם ולחוש בנוח.

     

    על כן, מהטעמים האמורים לא מצאתי כי נפל כל פגם בעניין טענה זו.

     

63. בתצהירה מעידה התובעת כי ד"ר שטיירמן השפיל וביזה אותה במספר אירועים בהם צעק וכעס עליה.

     

    על פי תצהירה הגיעה לניתוח, כשנכנסה לחדר הניתוח (ביום 6.6.12) חוברה לעירוי, ומשלא הגיע הנתבע 2 והכירורג, ביקשה לצאת ולברר לפשר העיכוב, מצאה את הנתבע 2 במשרדו בלבוש רגיל כשאינו מוכן לניתוח. (ס' 15 לתצהיר).

    ע"פ עדותה ד"ר שטיירמן כעס וצעק עליה בשל כך שעזבה את חדר הניתוח. אז לטענתה התברר לה כי הכירורג לא הוזמן ונאמר לה כי יבצע את חלקו ועקירת השן תעשה במועד מאוחר יותר. כאשר סירבה לפיצול הטיפול ולביצוע הרדמה נוספת כעס עליה מאוד בשל כך.(סעיף 16 לתצהיר).

     

    הנתבעת טוענת כי שבועיים לאחר שבוצע הניתוח הראשון מיום 17.6.12, הגיעה עם בעלה לביקורת אצל הנתבע 2 והתלוננה על כל ההתנהלות כולל הבטחתו שהופרה כי הטיפול כולו יבוצע בפעם אחת, כולל היעדרו של רופא מרדים פעיל בחדר הניתוח.

     

    התובעת טוענת בתצהירה כי ד"ר שטיירמן כעס מאוד על דבריהם : "...אמר שהוא מחליט מה הוא הטיפול והיחס שאליהם יזכה המטופל ומי הם הרופאים שישתתפו בניתוח. ("את תקבלי את מה שאני נותן או לא תקבלי כלום") והפסיק את הפגישה."(סעיף 24 לתצהיר התובעת).

     

    כך גם טוענת כי דיבר אליה בצורה משפילה במועד בדיקה שבוצעה על ידו כשבוע לאחר הניתוח השני מיום 4.1.15 כאשר שאלה מדוע לא החליף לה את הכתרים הפגומים ועשה סתימה בשן קדמית בניגוד לרצונה, "והוא צעק עלי לסתום את הפה כי הוא הרופא והוא מחליט מה לעשות.". (סעיף 49 לתצהירה).

     

64. הנתבע 2, בתצהיר עדותו דוחה את הטענות התובעת ומעיד "...אני לא צועק ומאיים על מטופלים.." (סעיף 11 לתצהיר).

     

    בבית המשפט העיד כי הוא אמפטי למטופלים שלו, מבצע טיפולי שיניים בהרדמה כללית לאנשים עם חרדה דנטלית, אנשים פגועי נפש, אנשים עם תסמונת דאון. (עמ' 68 ש' 1-10).

     

65. טענות התובעת לפיה הנתבע 2, התייחס אליה בצורה מבזה משפילה, כעס וצעק עליה, נסמכת על עדותה של התובעת וכן, של בן זוגה, פלוני, שהינה עדות יחידה של בעל דין, ושל בן משפחתו, אשר בהתאם להוראת סעיף 54 (2) לפקודת הראיות, לא מצאתי לסמוך עליה, שכן אינה נתמכת בכל ראיה או עדות חיצונית בלתי תלויה של גורם נייטרלי.

     

    התובעת טוענת בסעיף 36 לתצהירה כי התנהגותו המשפילה של הנתבע 2, כלפיה נעשתה בנוכחות הצוות הרפואי.

     

    התובעת לא זימנה לעדות את הסייעת הקבועה של הנתבע 2, הגב' קמילה אשר על פי עדותו של הנתבע 2 היה נוכחת בחדר במהלך כל הטיפולים והפגישות שנערכו עם התובעת.(עמ' 65 ש' 28-31).

     

    התובעת גם לא זימנה מי מהצוות הרפואי, אחיות חדר הניתוח שנטלו חלק במהלך הניתוח שבוטל מיום 6.6.12, והניתוחים שבוצעו (מיום 17.6.12 ו- 4.1.15), או מזכירות רפואיות, על מנת לתמוך בטענותיה בדבר התנהגות חריגה ופוגענית של הנתבע 2 כלפיה.

     

    בנסיבות אלה, לא הוכחה טענתה כי הנתבע 2 התנהג אליה בצורה משפילה, מבזה ופוגענית שאינה הולמת תפקידו כרופא.

     

    טענה לטיפולים ללא הרדמה כנהוג בעינויים

     

66. התובעת טוענת בסיכומיה, כי הנתבע 2 ביצע חלק מטיפולי השיניים ללא הרדמה, תוך שהוא מסב לה כאבים קשים מודע, כמו בעינויים בנוסח "איש המרתון".

     

67. התובעת מלינה בתצהיר עדותה על כך שנאלצה לעבור את כל הטיפולים שבוצעו להתאמת כתרים זמניים וקבועים, כלשונה "על חי" (ללא הרדמה מקומית בשל האלרגיה שלה לחומרי הרדמה אלה), כאשר הטיפול של המדידות הסרה וחזרה של הכתרים הזמניים נעשה על שיניה החשופות, שלא עברו טיפולי שורש והיו כרוכים בכאבי תופת, כאשר לדבריה הנתבע 2 טיפל בה במהלך טיפולים אלה באגרסיביות.(סעיף 31-32 לתצהיר), וכשהתלוננה על הכאבים וביקשה הפסקה נדרשה בגסות לחדול מכך ("תסתמי את הפה").

     

    הנתבע 2 בחקירה הנגדית העיד כי נטילת מידות לכתרים אינה כרוכה בכאב.(עמ' 76 ש' 27-28), אישר כי כשמרכיבים כתרים ישנה רגישות מסוימת (עמ' 76 ש' 30-32)ולכן בדר"כ מבצעים אלחוש מקומי אשר לא ניתן לבצעו בשל רגישות התובעת לחומרי הרדמה מקומית.(עמ' 77 ש' 4).

     

    על פי עדותו מדובר ברגישות מינימלית ולא כזו שתוארה על ידי התובעת.(עמ' 77 ש' 19-20). הנתבע 2 הכחיש בחקירתו מכל וכל הטענה שצעק על התובעת "תסתמי את הפה" או הפך עליה מגש כלי עבודה.(עמ' 81 ש' 6-8).

     

    פרופ' אסיף, מומחה בית המשפט בתחום הפה והלסת קובע בחוות דעתו כי טיפול המשקם המוצע הכולל מבנים, כתרי זמניים וקבועים אינו מצריך אלחוש כלשהו. (עמ' 5 לחוות דעתו). עמדתו זו תומכת בעמדת הנתבע 2, לפיה לא היה מקום לבצע הרדמה כללית לצורך מדידה, התאמה והרכבת כתרים זמניים וקבועים.

     

    על כן, לא מצאתי לקבל טענות התובעת לפיה הנתבעים חרגו מסטנדרט טיפול מקובל בביצוע הרכבת הכתרים ללא הרדמה.

     

68. הנתבע 2 הבהיר בעדותו כי לא היה מקום לטיפולי שורש בכדי למנוע רגישות וכאבים בשלב התקנת הכתרים, שכן מדובר ברגישות/כאב מינימלי בעוד שטיפולי שורש לשיניים בריאות שטופלו מטעמים אסתטיים, גורמת נזק קשה ובלתי הפיך (המתת השורש בשן- אובדן השן החיה) שאינו נדרש. "כי לא תמיד מבצעים טיפולי שורש, עובדים על שמרנות. כל חומר שמבוזבז זה אובדן של חומר ש,". (עמ' 77 ש' 14-17).

     

    הפסקת הטיפול באופן חד צדדי

     

69. התובעת טוענת בתביעתה כי לאחר הטיפול מינואר 2015, הגיעה לביקורות אצל הנתבע 2, כאשר בשלב מסוים נאמר כי הנתבע 2 הפסיק עבודתו בנתבעת 1 ונקבע לה תור אצל רופא שיניים אחר ד"ר אינדיג, אשר אף הוא עזב עבודתו בנתבעת1, בטרם החלה בטיפול אצלו.

    לטענתה נקבע לה תור חדש במרפאת הנתבעת 1, אך המרפאה נסגרה ללא הודעה מוקדמת.

     

70. בשלב זה פנתה התובעת עצמה בתלונות בכתב להנהלת קופת חולים על טיפול השיניים שבוצע לה, לטענתה לא חזרו אליה והתחמקו מלתת פתרון שיאפשר לה את השלמת הטיפול הרפואי הנדרש לביצוע כתרים קבועים ובהמשך באמצעות בא כוחה. (העתק מכתבי הפניה מיום 9.2.17, 20.2.17 ו-23.9.20 צורפו כנספח ט' לתצהיר התובעת).

     

71. מטעם הנתבעת הוגש תצהיר עדותה של ד"ר ליאת סלוק, רופאת שיניים משנת 1986, אשר שימשה כאחראית ניהול סיכונים ופניות הציבור בנתבעת 1 בשנים 2007-2021.על פי תצהירה במסגרת תפקידה היתה אחראית על מענה לפניות הציבור, לפניות משרד הבריאות ולתביעות משפטיות.

     

    ד"ר סלוק מעידה בתצהירה כי בעקבות פניית התובעת בכתב לפניות הציבור ולמשרד הבריאות, ניתן ע"י הנתבעת 1, מענה בכתב לכל פניותיה, כמו כן, שוחחה עם התובעת וניתן לה מענה אדיב ומקצועי.

     

    ד"ר סלוק העידה בעדותה בבית המשפט כי עם סגירת מרפאת השיניים בביה"ח אסותא והעברת המרפאה לבת ים הודיעו למטופלים על כך.(עמ' 98 ש' 1-11)

    על פי עדותה "נאמר לכולם איפה יהיה המשך הטיפולים, למטופלים שהטיפול נקטע.או שטיפולים שנדרש לבצע מעקב, אז הם נקראו כבר למרפאה אחרת." (עמ' 98 ש' 30-32.).

     

    ד"ר סלוק התבקשה בחקירתה להציג מכתב התשובה לפניית התובעת אולם הסבירה שאינה עובדת כיום בנתבעת 1, ואין בידה מסמכים אלה.

    הנתבעת לא פרטה בתצהירה ולא צרפה לראיותיה את המענה שניתן לפניות אלה.

     

72. מהראיות שהובאו עולה כי לאחר הניתוח בינואר 2015 ובטרם הושלם הטיפול הרפואי לביצוע הכתרים הקבועים, עזב הנתבע 2 את עבודתו בנתבעת 1, ולאחר שהתובעת הופנתה לרופא אחר, ד"ר אינדיג אשר ערך תוכנית טיפול, עזב אף רופא זה את עבודתו בקופת החולים דבר שגרם לעיכוב בהשלמת הטיפול.

     

    בין לבין המרפאה בבית החולים אסותא נסגרה, והועברה לסניף הקופה בבת ים כאשר על פי עדותה של ד"ר סלוק הודעות נמסרו על כך למטופלים.

     

    התובעת טוענת כי בשלב זה, בשנת 2015, נותרה ללא מענה או כתובת לטיפול שיניים לצורך השלמת הטיפול, אולם אינה מציגה כל ראיה המלמדת כי פנתה בסמוך להפסקת הטיפול בשנת 2015 אל הנתבעת 1, בעל פה או בכתב, להשלמת הטיפול וסורבה, כאשר פנייתה הראשונה בכתב נעשתה בפברואר 2017, כשנתיים לאחר הפסקת הטיפול. (נספח ט' לתצהיר התובעת).

     

    בנסיבות, לא הוכחה טענת התובעת כי הנתבעת "נטשה" אותה והטיפול בה הופסק, מבלי שהיה לתובעת אפשרות להמשיך את טיפול השיניים במסגרת קופת החולים.

     

    טענה לפגיעה באוטונומיה

     

73. התובעת טוענת בכתב התביעה כי הנתבעים ביצעו את הטיפולים נשוא התביעה מבלי שקיבלו את הסכמתה לביצועם, מדעת, היות שלא מסרו לה את המידע המתחייב מכוח חוק זכויות החולה, התשנ"ו-1996. בסיכומיה טוענת כי אי מתן ההסברים הנדרשים ו/או חלופות הטיפול האפשריות גרמו פגיעה באוטונומיה שלה בגינם יש לחייב את הנתבעים בתשלום פיצוי.

     

74. טענת התובעת לפיה הטיפול הרפואי בוצע מבלי שקיבלו את הסכמתה ומבלי שניתנו לתובעת הסברים ובלא שנמסר לה המידע המתחייב ע"פ החוק, לא הוכחה.

     

    ע"פ הרשומה הרפואית ועדותו של הנתבע 2 בתצהירו התובעת נבדקה על ידו ביום 23.5.11

    כשעמדו לפניו צילומי סטטוס.

     

    על פי עדות הנתבע 2 בתצהירו הוצעה תוכנית טיפול, הנתבע 2 הסביר לתובעת על משמעות של הרדמה כללית ועל טיפול השיניים המוצע המפורט בתוכנית הטיפול, לרבות חלופות האפשריות לטיפול בבעיה האסתטית. (סעיף 9,13-14 לתצהיר הנתבע).

     

75. התובעת עצמה בתצהיר עדותה מאשרת כי נערכה עם הנתבע 2 פגישה בה הציג במשרדו את תוכנית הטיפול, ומודה כי באותה פגישה הסביר כי הטיפול יעשה בניתוח אחד. (סעיף 6 לתצהיר עדות התובעת).

     

    ע"פ תצהיר התובעת בפגישה זו שוחחה עם הנתבע 2, בעניין הטיפול האסתטי של השיניים הקדמיות, שאלה מדוע נדרש טיפול בכל ארבע השיניים ולא רק בשן אחת שלטענתה הפריעה לה המראה שלה. (סעיף 7 לתצהיר התובעת).

    בתצהיר ובעדותו של הנתבע 2 בבית המשפט העיד כי ניתן לתובעת הסבר לגבי תוכנית הטיפול והוסבר לתובעת שעל מנת שתתקבל תוצאה משביעת רצון מבחינה מקצועית נדרש טיפול אסתטי של כל ארבע השיניים הקדמיות.(עמ' 78 ש' 21-24).

    על פי עדותו הוסבר לתובעת החלופות האפשריות לטיפול האסתטי והומלץ על פתרון של השחזה וכתרים שהינו ההליך הדנטלי אשר צפוי הכי פחות להסב לה כאבים.(סעיף 9, 13-14 לתצהיר הנתבע 2).

     

    הנתבע 2 בעדותו בבית המשפט הפנה לרשומה רפואית ידנית שנערכה במרפאת הנתבעת 1 (צורפה לתיק מוצגים של התובעת עמ' 377 מצד ימין), המתעדת ההסבר שניתן לתובעת על תוכנית הטיפול. (עמ' 67 ש' 1-22).

     

    טרם טיפולי השיניים מיום 17.6.12 ו- 4.1.15 הוחתמה התובעת על טופסי הסכמה לטיפול שיניים בהרדמה כללית.(צורפו עמ' 345, 359-364 למוצגי התובעת), לפיהם הצהירה התובעת כי ניתן לה הסבר מפורט על תוכנית הטיפול, חלופות הטיפול, דרכי הטיפול, הסיכונים וסיבוכים האפשריים.

     

76. על פי עדותה של ד"ר מנור טרם הניתוח הראשון פגשה את התובעת ביום 10.6.12, בדקה אותה והוסבר לה על הטיפול הכירורגי, סיבוכים וסיכונים אפשריים, חלופות טיפול, והוחתמה על טפסי הסכמה ייעודיים .(סעיף 9 לתצהיר הנתבעת3).

     

    על כן, לא הוכחה לבית המשפט טענת התובעת לפיה טיפולי השיניים נערכו מבלי שקיבלו הנתבעים את הסכמתה מדעת לביצוע טיפול השיניים או מבלי שנמסר מלוא ההסבר והמידע המתחייב מכוח חוק זכויות החולה, התשנ"ו-1996.

     

    לפיכך, התביעה בטענה לביצוע טיפולי שיניים ללא הסכמה מדעת תוך פגיעה באוטונומיה של התובעת – נדחית.

     

    הנכות הנפשית של התובעת

    חוות דעת מומחה בית המשפט בתחום הנפשי

     

77. מטעם בית המשפט מונה מומחה בתחום הנפשי, ד"ר אנדרי זבורוב, אשר ערך חוות דעתו מיום 16.8.2020, לאחר שהתובעת נבדקה על ידו ביום 29.7.20.

     

    מומחה בימ"ש ד"ר זבורוב קובע בסיכום חוות דעתו כי התובעת אובחנה כלוקה באפיזודה דיכאונית עם תסמינים חרדתיים, להערכתו לנוכח אורך מחלתה של התובעת (ע"פ המסמכים, אנמנזה, והטרו-אמנמנזה) מעלה כי התקבע אצלה ליקוי אפקטיבי כרוני ומתמיד שגרם ליקוי תפקודי וקובע לתובעת נכות צמיתה בשיעור 40% לפי דרגת ביניים בין סעיף 34(א)(4) ל- 34(א)(5) לתקנות המל"ל.

     

    המומחה קובע בחוות הדעת כי הנכות הנפשית של התובעת אינה קשורה לטיפול השיניים שבוצע ע"י הנתבעים.

     

    גם לאחר תשובות המומחה לשאלות ההבהרה שהועברו אליו מטעם התובעת, עמד המומחה על הממצאים והמסקנות שבחוות דעתו.

     

    פוסט טראומה בטיפול שיניים

     

78. מומחה בית המשפט בתחום הנפשי, ד"ר זבורוב זומן לחקירה על ידי התובעת, נחקר חקירה נגדית ארוכה וממצה אשר גם לאחריה עמד על קביעותיו בחוות דעתו.

     

    התובעת בסיכומיה חולקת על קביעותיו של מומחה בית המשפט ד"ר זבורוב בחוות דעתו, לרבות האבחנה הפסיכיאטרית שערך לפיה התקבע אצלה ליקוי אפקטיבי כרוני ומתמיד, וטוענת כי מדובר באבחנה שגויה. לטענתה טיפולי השיניים שעברה התובעת גרמו לתובעת לפוסט טראומה(PTSD) בהתאם להגדרה ב- DSM5, שכן הקריטריון כולל "פגיעה בשלמות הגוף".

     

79. התובעת טוענת בסיכומיה כי האבחנה הנכונה הינה זו שנקבעה בחוות דעתו השניה של ד"ר ירחמיאל ברבר מיום 17.3.19 אשר ערך חוות דעת מטעמה לפיה אובחנה כסובלת מדיכאון ומצב נפשי פוסט- טראומתי (PTSD) שנגרם לה עקב טיפול השיניים שעברה אצל הנתבעים.

     

    יצוין, כי בחוות דעת הראשונה שהוגשה מטעם התובעת, שנערכה ע"י ד"ר ברבר מיום 31.1.18 אובחנה כלוקה בהפרעת חרדה כוללנית ודיכאון מאג'ורי שהחלו להופיע לאחר טיפולי השיניים. מומחה התובעת קבע בחוות דעתו זו כי "מצבה הנפשי כבר התקבע ככזה...".

     

    בחלוף כשנה וקצת לאחר מתן חוות דעתו, נערכה ע"י מומחה התובעת חוות דעת חדשה מיום 17.3.19, כאשר הפעם האבחנה הנפשית חדשה ושונה מזו שקבע זמן לא רב קודם לכן, לפיה "סובלת מדיכאון ומצב נפשי פוסט-טראומתי.".

     

    עיון בחוות דעת זו מעלה כי נערכה בעקבות החמרה במצבה הנפשי מאז בדיקתה הקודמת, אולם אין בחוות הדעת כל התייחסות מדוע השתנתה האבחנה עצמה ממנה סובלת התובעת.

     

80. התובעת בסיכומיה טוענת כי האבחנה של מומחה בימ"ש לפיה התובעת אינה לוקה ב"פוסט טראומה" שגויה, שכן זו עומדת בניגוד לממצאי כל הפסיכיאטרים שבדקו אותה ואבחנו "פוסט טראומה".

     

    כפי שצוין, הפסיכיאטר מטעם התובעת, קבע בחוות הדעת (מיום 31.1.18) שצורפה לכתב התביעה אבחנה דומה לזו של מומחה בימ"ש (עמ' 35 לראיות התובעת).

     

    חודשיים לאחר מכן (7.3.18), פונה התובעת לד"ר יורי פסצנאסקי בקופ"ח מאוחדת, הפסיכיאטר הראשון אליו פנתה התובעת לטיפול, וגם הוא אבחן הפרעות הסתגלות, חרדה ותגובה דיכאונית (עמ' 300 לראיות הנתבעים).

     

    מכאן, 2 הפסיכיאטרים הראשונים שבדקו את התובעת, ביניהם המומחה מטעמה, מצאו אבחנה דומה לזו של ד"ר זבורוב מטעם בימ"ש, אף לא אחד מהם אבחן פוסט טראומה. כאשר רק בהמשך התאים מומחה התובעת את האבחנה לפוסט טראומה בחוות דעת משלימה ולקונית.

     

81. מהתיעוד הרפואי שהוגש בראיות הנתבעים עולה כי לאחר שהחלה התובעת בטיפול אצל פסיכולוג הופנתה לטיפול במחלקה פסיכיאטרית קהילתית בנתניה.

    בסיכום האשפוז שערך ד"ר ידין שלמה, פסיכיאטר, ישנה התייחסות לאבחנה של הפסיכולוג שאבחן כי מדובר בהפרעה של פוסט טראומה. נרשם, בשיחת טלפון עם הפסיכולוג התקשה הפסיכולוג לתאר באופן ספציפי מה היה האירוע הטראומתי שעברה התובעת, סבר שזה בשל הכאב מטיפול השיניים, והסביר כי המטופלת עצמה לא הצליחה לנסח מולו מה היו האירועים הטראומטיים אשר עברה. (ראה: נספח 14 לראיות הנתבעים עמ' 5).

     

    כלומר הפסיכולוג אבחן פוסט טראומה, אף שלא ידע מהו האירוע הטראומתי שחולל את המחלה, והניח שכאב לה מאוד, הנחה שגויה, שכן הטיפולים שדרשו הרדמה מקומית (טיפולים הכרוכים בכאב) בוצעו כאמור בהרדמה מלאה נוכח רגישותה של התובעת לחומרי הרדמה מקומית.

     

82. התובעת טוענת בסיכומיה כי העובדה שד"ר זבורוב מאמץ מבט של "מומחה חוקר" מהווה חריגה מתפקידו, ובניגוד לאתיקה המקצועית.

     

    אין בידי בית המשפט לקבל טענת התובעת כי מומחה בימ"ש חרג מתפקידו ו/או פעל בניגוד לאתיקה המקצועית. להבדיל מפסיכיאטר מטפל שתפקידו לשפר את מצב החולה ולהעניק לו טיפול מיטבי, תפקידו של מומחה מטעם בית המשפט לערוך חוות דעת מקצועית, חסרת פניות תוך בחינת התמונה המלאה. מעיון בחוות הדעת ועדותו של ד"ר זבורוב עולה כי בדק התובעת וכן, את הרשומה הרפואית המלאה שלה, לרבות מהקהילה ורופאת המשפחה, ורק לאחר שעמדה בפניו תמונה מלאה הגיע למסקנה.

83. מומחה בית המשפט ד"ר זבורוב, קובע בחוות דעתו כי להערכתו לא ניתן לקבל את האבחנה לפיה מחלתה הנפשית של התובעת הינה הפרעת דחק בתר חבלתית (הפרעה פוסט –טראומטית – PTSD), בין היתר מאחר ואינה עונה על הקריטריונים הנדרשים ע"פ הספרות הרפואית (DSM5) לעניין זה.

     

    ע"פ חוות הדעת PTSD הינה מחלה נפשית קשה, ואבחנתה מבוססת על קריטריונים דיאגנוסטיים ברורים ביותר (כולל DSM5).

     

    האבחון מתחיל בקטגוריה A : הדרישה כי אדם נחשף לאירוע טראומטי שבו התקיים אחד מבין שלושה התנאים הבאים: נוכחות באירוע של פציעה חמורה, אונס, סכנת מוות שלו או של אחרים, כלומר מדובר ב- actual or threatened serious injury. קיימת התייחסות לסכנת מוות (איום במוות) או פגיעה בשלמות הגוף (עדות ישירה או עקיפה).

     

    ד"ר זבורוב הסביר כי פוסט טראומה נובעת מאירוע קיצוני מסכן חיים או כזה המאיים על שלמות הגוף כמו מלחמה, אונס, פציעה חמורה, סכנת מוות, או עדות למוות, כאשר טיפול השניים נשוא התביעה אינו עונה להגדרה זו. (עמ' 11 לחוות דעתו, תשובה 4 לשאלות ההבהרה).

     

    מסקנתו של מומחה בית המשפט, ד"ר זבוברוב בחוות דעתו כי המקרה של התובעת לא עומד בקטגוריה אבחנתית A, כך שמחוות דעתו עולה כי להערכתו, לא ניתן לקבל את האבחנה של PTSD.

    בתשובותיו לשאלות ההבהרה מחדד המומחה ומציין " לא התרשמתי כי טיפולים דנטליים (גם בהרדמה כללית מסיבות פזיולוגיות אישיות של הנ"ל) עומדים בהסבר של פגיעה בשלמות הגוף (ראה קריטריון הראשון של האבחון בדי אס אם 5: חווית מוות, טראומה פיזית קשה, אלימות מינית)."

     

84. ד"ר זבורוב קובע בחוות דעתו כי אף שטיפול השיניים אצל הנתבעת נמשך שנים רבות (2012-2015), במשך כל התקופה ועד 2018 לא דיווחה על מצוקה הקשורה לטיפול השיניים ולא תיארה תסמינים פוסט-טראומטיים (בקופ"ח-רופא משפחה, נוירולוג).

     

    כאשר רוב הזמן בו כבר נמצאה במעקב והטיפול פסיכיאטרי (שנת 2018 ואילך) תיארה תסמינים דיכאוניים חרדתיים בלתי ספציפיים (מצב רוח ירוד, מצבי מתח ולחץ, התקפי חרדה, דאגנות, אינסומניה (נדודי שינה)).

     

85. ד"ר זבורוב קובע בחוות דעתו, כי לאבחנה החדשה שהופיעה בחוות הדעת החדשה מטעם התובעת (ד"ר ברבר) מיום 17.3.19, לפיה לוקה בהפרעה פוסט טראומטית, הינה ללא תיאור ברור של תסמינים של ההפרעה ע"פ הקריטריונים המקובלים (כגון: חשיפה לאירוע מסכן חיים או מאיים על שלמות הגוף, שחזור האירוע (צוינו רק סיוטי לילה ללא תיאור תוכן), הימנעות (צוין רק כי נמנעת מטיפולי השיניים אך נלחמת להמשיך את הטיפול).

     

86. מומחה בית המשפט לא קיבל בחקירתו הנגדית את טענת התובעת לפיה די בתחושה סובייקטיבית של התובעת  לפגיעה בשלמות הגוף. (עמ' 31 ש'21-22). 

    בחקירתו הנגדית בבית המשפט הסביר ד"ר זבורוב כי על פי דרישות ה- DSM5 טיפול דנטלי אינו מקור ל PTSD. (עמ' 31 ש' 9-18), שכן טיפולי שיניים אינם נכללים בגדר קריטריון A.

     

    טענת התובעת בסיכומיה כי בסופו של דבר ד"ר זבורוב חזר בו מאמירותיו לגבי הטיפול הדנטלי, לאחר שעומת עם ה"עובדות", מטעה ואינה נכונה. המומחה לא התיימר לדון או להכריע בשאלות בעניין זה וציין בתשובתו במפורש "עד כמה זה נכון אני לא יודע".

87. קל וחומר, מקום בו החלק בטיפול השיניים שדרש הרדמה מקומית להקלת הכאבים, בוצע בהרדמה מלאה, כך שהתובעת לא הייתה חשופה כלל לטיפול, כך שהאירוע הטראומטי כביכול, הינו באותם שלבים של השיח עם הרופאים בין הטיפולים עצמם. שיח עם רפא גם בהנחה שלא היה נעים, ע"פ קביעת המומחה אינו מהווה מחולל פוסט טראומה ונכות צמיתה.

     

88. ד"ר זבורוב השיב בחקירתו בצורה מפורשת שאין קשר בין מצבה הנפשי של התובעת לטיפולי השיניים:

     

    "העד, ד"ר זבורוב: אני הבחנתי אותה, אני הבחנתי כי גברת פלונית לא כי היא סובלת בצל ממשבר הסתגלותי. אני הבחנתי אותה כסובלת מאפיזודה דיכאונית, זה מחלות שונות לגמרי.

    כב' השופט צ'כנוביץ: הוא אם יש לה מחלה נפשית כלשהי כתוצאה,

    העד, ד"ר זבורוב: זה בדיוק מה שאני רוצה להסביר. אני לא כתבתי שאפיזודה דיכאונית הזאת קשורה לטיפול הדנטלי.

    כב' השופטת צ'כנוביץ: אתה לא רואה קשר סיבתי.

    העד, ד"ר זבורוב: לא, לא. " (עמ' 45 לפרוטוקול ש' 12-19).

     

89. בהתאם לקביעת מומחה בית המשפט, ד"ר זבורוב אשר לא נסתרה ואותה מצאתי לאמץ, אין בטיפולי שיניים שעברה התובעת אצל הנתבעים כדי להוות אירוע של פגיעה בשלמות הגוף. טיפולי שיניים הינם פרוצדורה רפואית מקובלת שנועדה להטיב מצב בריאותו של המטופל, בעוד שההגדרה ב- DSM5 "לפגיעה בשלמו הגוף" מכוונת לפגיעה לא רצונית של הנפגע, שלא במסגרת טיפול רפואי, ושלא על מנת להטיב מצבו של אדם.

     

    פער הזמנים בין טיפול השיניים לתלונות הפסיכיאטריות

     

90. מהראיות שהוצגו הוכח כי טיפול השיניים במרפאת הנתבעת 1, בוצע בין השנים 2012 ועד לינואר 2015 (כאמור בחוות דעתו של מומחה פה ולסת מטעם בימ"ש, פרופ' אסיף, ביום 17.6.12 טופלה תחת הרדמה, בין 9.9.12-2.12.12 בוצעו ונמסרו כתרי חרסינה וזירקוניה. ביום 4.1.2015 טופלה תחת הרדמה. כאשר לאחר חודש ינואר 2015 לא טופלה ע"י הנתבעים כאשר המשך טיפול השיניים נעשה במסגרת בית החולים איכילוב.

     

91. ברשומה הרפואית נמצאה תלונה מדווחת ראשונה על לחץ נפשי בעקבות טיפול השניים בבדיקה פסיכיאטרית מיום 7.3.18 כשפנתה לד"ר יורי פסצאנסקי, פסיכיאטר בקופ"ח מאוחדת. (עמ' 300 לראיות הנתבעים).

    התלוננה על טיפול השיניים כטריגר למשבר הנפשי בבדיקה פסיכיאטרית מיום 30.5.18

    דיווחה לראשונה על זיכרונות הקשורים לטיפול השיניים בבדיקה פסיכיאטרית מיום 23.8.18 (מסמך מס' ג.2.2).

    דיווחה על מצבי חרדה וזיכרונות הקשורים לטיפול השיניים בטיפול פסיכולוגי ב-2018 (מסמך מס' ג.1.2).

     

92. מחוות דעתו של מומחה בית המשפט ד"ר זבורוב ותשובותיו לשאלות ההבהרה עולה כי הוא מוצא אי התאמה כרונולוגית משמעותית בין תיאורה של התובעת של הסבל הנפשי בתקופת הטיפול הדנטלי לבין מועד הפניות הראשונות לטיפול נפשי. ד"ר זבורוב מדגיש בחוות הדעת והן במענה לשאלות ההבהרה (תשובה 3), כי התגובה לפוסט טראומה היא מיידית. במקרה שלפנינו חלף זמן רב מאוד בין טיפולי השיניים עצמם לתלונות התובעת על מצבה הנפשי.

     

    בתשובות לשאלות הבהרה לעניין חוסר מתאם כרונולוגי בין האירוע לתלונות הראשונות על בעיות נפשיות עקב טיפול השיניים השיב:

     

    "צוין כי ב-2017-2018 אובחנה כסובלת מעצבות, הפרעות שינה, טופלה באלטרול (תרופה אנטי דיכאונית שקיבלה לטיפול נוירולוגי במינון לא תרפוטי לטיפול בדיכאון וחרדה ותרפוטי לטיפול במיגרנה). מזכיר שוב כי לראשונה התחילה טיפול מקצועי רק ב- 7.3.18 ואובחנה כלוקה בהפרעת הסתגלות." (סעיף 3 למענה לשאלות הבהרה).

     

93. התובעת טוענת כי המומחה שגה בקביעתו לעניין זה בחוות דעתו, וטוענת כי אומנם התובעת לא התלוננה על מצוקה נפשית לאורך השנים אך היו לה סימפטומים פיזיולוגיים מהם ניתן ללמוד כי סבלה מפוסט טראומה. התובעת מפנה לחקירה בה המומחה הסביר כי ישנם תסמינים המאפיינים פוסט טראומה, ביניהם כאב ראש, סחרחורת, לחץ בחזה, וקושי לנשום. (ס' 59 לסיכומי התובעת). התובעת מפנה לתיעוד רפואי שהוצג למומחה בחקירה לפיו כבר בשנים 2015-2016 היו פניות של התובעת על מגוון תלונות, ביניהן תלונות על כאבי ראש, סחרחורת, שלשולים, ורידה בליבידו, המלמדות על קיומם של סימפטומים של פוסט טראומה.

     

    ד"ר זבורוב, הסביר בעדותו כי אלו כולם תסמינים מהם סובלת התובעת מזה שנים ועוד לפני שבכלל עברה את טיפול השיניים הראשון אצל הנתבעים בשנת 2012.

    מהתיעוד הרפואי שצורף לראיות הנתבעים עולה כי התובעת סובלת שנים קודם לטיפול השיניים ממיגרנות קשות, סובלת מ vertigo (תופעה של סחרחורות), מכאבי בטן, ועברה בירור גסטרואנטרולוגים לאורך השנים.

     

    תיעוד אודות תסמינים אלו עוד לפני שהחלה בטיפול השיניים בשנת 2012:

     

    24.2.11 – התייעצות רופא מומחה בשל כאבי בטן. (עמ' 395-396 לראיות הנתבעים).

    25.3.11- תלונה על סחרחורות. (עמ' 394 לראיות הנתבעים).

    17.6.11- תלונה על סחרחורות. (עמ' 391 לראיות הנתבעים).

    14.7.11- תלונה על סחרחורות וכאבי צוואר. (עמ' 390 לראיות הנתבעים).

    3.11.11 – תלונה על כאבי בטן וכאבי ראש. (עמ' 388 לראיות הנתבעים).

     

94. התובעת טוענת בסיכומיה כי פנייתה המאוחרת 3 שנים לאחר סיום טיפול השיניים אצל הנתבעים, מפאת בושה לא תפעל לרעתה של התובעת ומפנה בעניין זה לפסיקה של בתי המשפט (מפנה בע"א 544/10 פלונית נ' עיריית קאסם), לפיה יתכן ומחלת פוסט טראומה יכולה להופיע אף שנים לאחר האירוע הטראומתי.

     

    פסק הדין בע"א 544/10, התייחס לאוכלוסייה שמרנית באופן מובהק כמו ערבים וחרדים, שיעדיפו לשלוח בן משפחה לטיפול בחו"ל רק כדי שלא יודע כי הוא מטופל נפשית, בעוד שבמקרה של התובעת מדובר בתובעת משכילה, ליברלית, כך שאין בפסיקה זו בנסיבותיה האישיות של התובעת להסביר מדוע לא פנתה לקבלת לטיפול נפשי ככל שעברה טראומה בסמוך לאירוע.

     

95. התובעת טוענת בסיכומיה כי אפשר שסבלה מ- delayed PTSD כלומר פוסט טראומה מיוחדת שמתפרצת במרחק זמן מהאירוע הטראומתי. התובעת טוענת כי "ידוע לכל כי חיילים פגועי הלם קרב, נשים שנאנסו וכיוצ"ב פונים לטיפול לאחר שנים רבות". (ס' 65(ב) לסיכומי התובעת).

     

    ד"ר זבורוב שלל את האפשרות ל- delayed PTSD בנסיבות המקרה, והתייחס לכך בעדותו בחקירתו הנגדית ובתשובותיו במענה לשאלות הבהרה. הסביר כי אומנם PTSD יכול להופיע גם שנים לאחר האירוע, אולם על פי הספרות מדובר במקרים נדירים, כשברוב המקרים הללו מופיעה אצל אנשים מבוגרים (בקרב ניצולי שואה בישראל), או במקרים שההפרעה קשורה לאירועים שקרו בתקופה של גיל צעיר, אשר אינה מתאימה למקרה זה.

    התובעת בסיכומיה טוענת כי האבחנה של פוסט טראומה בטענה לגולגולת דקה, שכן התובעת אולי נחשפה לטראומה בגיל הגיבוש הרגשי. מדובר בהרחבת חזית המבוססת על סברה של התובעת, שלא גובתה בחוות דעת רפואית, לא נטענה בכתבי הטענות ומטעמים אלה יש לדחותה.

     

    ד"ר זבורוב מסביר במענה לשאלות ההבהרה, כי הקונצפט העדכני, הינו שמקובל לחשוב כי כמעט ואין עיכוב של תסמינים פוסט טראומטיים ראשוניים, ותמיד מופיעים תסמינים פוסט טראומטיים מידיים שעדיין לא עונים לקריטריונים המלאים של הפרעה פוסט טראומטית, החמרה של אותם תסמינים לאחר חודשים גורמת להבנה של התפתחות הסימפטומים המלאים העונים לקריטריונים של המחלה.

     

    ד"ר זבורוב מסביר כי במקרה של התובעת לא היו תלונות על תסמינים חרדתיים ודיכאוניים במשך שנים לאחר הטיפול הרפואי, כך שלא מתקיימת הדרישה לסימפטומים ראשוניים בסמוך לטיפול.

     

96. רבות נאמר ונכתב אודות מעמדה של חוות דעת מומחה מטעם בית המשפט. בקצירת האומר יצוין, כיככלל, הנטייה היא שלא לסטות מחוות דעתו של מומחה מטעם בית המשפט, בהיעדר טעות בולטת. לצד זאת, הלכה היא שמסקנות המומחה לעולם אינן באות במקום מסקנות בית המשפט, וההכרעה הסופית לעולם מסורה בידי בית המשפט, אשר רשאי להכריע על פי מכלול הראיות שבפניו, ולבור חלקים מחוות דעתו של המומחה מטעמו (ר' למשלע"א 3056/99שטרן נ' המרכז הרפואי על שם חיים שיבא, פ"ד נו(2) 936 (4.2.2002) .

     

97. גם לאחר חקירתו הנגדית של מומחה שמונה מטעם בית המשפט בתחום הנפשי, ד"ר זבורוב ועיון בסיכומי טענות הצדדים, וטענות התובעת בסיכומיה בדבר שגיאות שנפלו בחוות דעת מומחה בית המשפט, לא מצאתי לסטות מחוות דעתו באשר לא מצאתי כי נפלו בחוות הדעת טעויות כל שכן, טעויות בולטות.

    עדותו של המומחה בחקירה הנגדית היתה קוהרנטית, ענה על השאלות שנשאל באופן ענייני ונתן תשובות מפורטות וסדורות המתיישבות עם המכלול העובדתי והראייתי שהתברר בהליך.

    על כן, מצאתי לאמץ את הממצאים והמסקנות שנקבעו בחוות דעתו של מומחה בית המשפט ד"ר זבורוב, בתחום הנפשי, לפיה לא נותרה לתובעת נכות נפשית כתוצאה מטיפול השיניים.

     

    נזקי התובעת

     

98. על פי חוות דעתו של פרופ' אסיף מומחה בית המשפט בתחום הפה ולסת, ועל פי הקבלות והאסמכתאות שהציגו הצדדים , וכמפורט בסעיף 60 לפסק הדין, עומד סכום עלויות הטיפול להם זכאית התובעת על סך כולל של 79,800 ₪.

     

     

99. התובעת מבקשת לפסוק לה פיצויים עבור נכותה הנפשית, כאשר נקבע באופן ברור בחוות דעתו של מומחה הפסיכיאטר שמונה ע"י בית המשפט, כי אין כל קשר בין נכותה הנפשית של התובעת לבין טיפול השיניים.

     

    בית המשפט אימץ בפסק הדין את קביעותיו של מומחה בית המשפט בתחום הפסיכיאטרי, ועל כן, יש לדחות את תביעת התובעת לפיצוי בגין הנזקים שנגרמו לה לטענתה בגין הנכות הנפשית. על כן, התביעה לפיצוי בגין רכיבי הנזק אשר נטען כי נגרמו עקב הנכות הנפשית: הפסדי שכר לעבר, הפסדי שכר לעתיד, עזרת צד שלישי, הוצאות רפואיות ונסיעות – נדחית. 

     

100. התובעת מבקשת בסיכומיה לפסוק לה פיצוי בסך 100,000 ₪ בגין הנזק הלא ממוני בגין טיפולי השיניים הרשלני שבוצע על ידי הנתבעים. בסיכומי התובעת מבוקש כי בית המשפט יקח בשיקול דעת העובדה שהתובעת נדרשת לבצע הליך שיקומי מחדש הכרוך בסבל וכאבים נוספים בשל רשלנות זו.

     התמשכות הטיפול המלווה בסבל וכאבים ובטרם שהנתבעת סיימה את הטיפול הופסק באופן חד צדדי ולא הושלם.

     הנתבעים בסיכומיהם מציעים בנסיבותיו של התיק פיצוי ברכיב זה בסך 20,000 ₪ .

      

101. בתביעת נזקי גוף על פי פקודת הנזיקין אין מגבלה לגבי סכום הפיצוי הלא ממוני. נקבע לא אחת כי שיעור הנזק הלא ממוני צריך להיקבע בהתחשב בנסיבות המיוחדות של המקרה הקונקרטי, הכאבים והסבל של התובע במקרה הנדון, ואינו צריך להיות מושפע מסכומי הנזק הלא ממוני הנפסקים על פי הסטנדרטים של חוק הפיצויים לנגעי תאונות דרכים והתקנות (ע"א 398/99 קופת חולים של ההסתדרות הכללית נ' לאה דיין, פ"ד נה(1), 765 , 767-768 (1999) ;ע"א (נצ') 264/08אסולין נ' קרית מוצקין ואח'(2009)).

      

102. טיפול השיניים שבוצע ע"י הנתבעת 1, כפי שקבע מומחה פה ולסת מטעם בית המשפט, פרופ' אסיף, "הסתיים בכישלון חרוץ", אשר בעקבותיו נדרשה התובעת לבצע טיפול שיניים משקם, הכרוך בכאבים, בהרדמה כללית ואי נוחות לא מבוטלת.

     על כן, מצאתי בנסיבות המקרה, לפסוק לתובעת פיצוי בגין הנזק הלא ממוני, כאב וסבל בסך 80,000 ₪.

103. הנתבעת הגישה חוות דעת אקטוארית מיום 25.10.21 שנערכה על ידי וליד דבור, שירותים אקטואריים בע"מ, לפיה יש מסכום הנכות הכללית שמשולמת לתובעת על ידי המל"ל יש לנכות בהתאם להלכת פרלה עמר, החלק מהתגמולים הקשור לאירוע נשוא התביעה, בגין הנכות הנפשית שנקבעה במל"ל על 50%.

      

104. משקבעתי בפסק הדין כי הנכות הנפשית ממנה סובלת התובעת לא נגרמה עקב הטיפול השיניים, אין מקום לנכות סכום כלשהו מתוך תגמולי המל"ל, שכן אלה אינם משולמים בגין הטיפול השיניים נשוא התביעה ו/או לנכות פה ולסת שקבע מומחה בית המשפט פרופ' אסיף.

     105. סכום הפיצויים שנפסק על פי פסק דין זה יושת יחד ולחוד על הנתבעים 1ו-2, שכן הנתבעת 1, קופת חולים מאוחדת חבה בעוולת הרשלנות, בהיותה בעלים ומפעילה של מרפאת השיניים והנתבע 2, ד"ר שטיירמן, מתוקף היותו מנהל המרפאה האחראי על פיקוח הרפואי וכן, בהיותו הגורם שביצע חלק עיקרי מטיפול השיניים הרשלני.

           

          105. כפי שעולה מחוות דעתו של פרופ' אסיף, חלקה של הנתבעת 3, ד"ר מנור, בטיפול השיניים הרשלני, באופן יחסי שולי, ומתמצה, בכך ש"החדרת שתל בעמדה 36 בעמדה לקויה, גרמה לצורך בהסרת שן בריאה בשכנתה 37." (ראה: חוות דעת פרופ' אסיף עמ' 5).

               פרופ' אסיף אינו קובע בחוות דעתו כי נדרש החלפת השתל בעמדה 36 ולפיכך, לא נכלל הדבר בסכום עלות הטיפול המשקם בגינו נפסק פיצוי בפסק הדין. על פי הראיות לא מצאתי כי לנתבעת 3 אשר חלקה היה בפן הכירורגי בלבד אחריות לכאבים ועוגמת הנפש שהיו מנת חלקה של התובעת.

               על כן, מצאתי לדחות כנגד הנתבעת 3 את התביעה.

               בנסיבות שפורטו, סבור אני כי אין מקום לפסיקת הוצאות לטובת הנתבעת 3.

                

                

               סיכום

                

               107. לאור המפורט לעיל, זכאית התובעת לפיצוי בגין ראשי הנזק הבאים :

                    1. פיצוי בסכום עלות טיפול השיניים המשקם בסך 79,800 ₪.

                       1. פיצוי בגין ראש נזק לא ממוני בסך 80,000 ₪.

                          סה"כ 159,800 ₪.

                           

               108. אשר על כן, אני מחייב את הנתבעים 1-2 לשלם לתובעת יחד ולחוד פיצויים בסכום של 159,800 ₪, ובתוספת הוצאות על פי שומת הוצאות שתוגש לבית המשפט תוך 14 ימים, שכ"ט עו"ד בסך 17.5% בצירוף מע"מ ואגרת בית משפט.

                    התביעה כנגד הנתבעת 3 נדחית, כאשר כל צד יישא בהוצאותיו.

                     

                    המזכירות תשלח פסק הצדדים לצדדים.

                     

                     

                     

                    ניתן היום, י"א תמוז תשפ"ד, 17 יולי 2024, בהעדר הצדדים.