כמו כן הגיש הנתבע כתב תביעה שכנגד שם נטען כי התובעת לא ערכה כל חוזה עם הנתבע על הסרת קעקוע בגב בצד ימין ובמרמה הניחה למטפלות להסיר גם אותו על אף ששילמה רק על הסרת קעקוע אחד בגב בצד שמאל.
התובעת טענה כי הנתבע ראה בשני הקעקועים בגב קעקוע אחד ותמחר אותם בהתאם, וממילא אין שחר לטענותיו בנוגע לעלות הסרת הקעקוע הימני.
דיון והכרעה:
עוולת הרשלנות.
22. אין ספק וגם אין חולק כי קיימת חובת זהירות מושגית של מטפל כלפי מטופל בנוגע לטיפול רפואי. בהקשר זה יצויין כי מרבית הפסיקה עסקה ביחסי רופא-חולה בכל הנוגע לעילה בדבר רשלנות רפואית. גם אם ימצא כי אפיון פעולת הלייזר אינה רפואית, (ומסופקני) אין ספק שחלה גם על מטפלים כנ"ל חובת זהירות כלפי המטופל, לפחות כדוגמת המוהל ראה: ע"א 2055/09 פלוני נ' הרב זאב פ"ד נה (5) 241. ראה גם בענין ע"א 3889/00 לרנר נ' מדינת ישראל פ"ד נו (4) 304 (2002.8 שם נקבע: "על תהייתו של המומחה מטעם בית המשפט אם ניתן לייחס "חובת זהירות" לקוסמטיקאית, ובמילים אחרות: האם קיים מושג של "הקוסמטיקאית הסבירה" בדומה ל"רופא הסביר", יש להשיב בהן רבתי. כידוע, על כל אדם, באשר הוא, מוטלת החובה לפעול כ"אדם סביר ונבון". בהתאם נקבעה בעניין ע"א (ת"א) 1239/07 דרמה לייזר השרון 1998 בע"מ נ' מיכל עבאדה [פורסם ביום 10.11.2008) אחריות בעוולת הרשלנות בגין טיפול קוסמטי להסרת שיער בלייזר שהותיר כתמים באזורים חשופים.
לטעמי, עולה מהנסיבות כי גם הנתבע הניח שמדובר בטיפול רפואי שכן טרח לציין כי את הטיפול בין היתר מבצעים רופאים מוסמכים, ועל כך אין חולק.
23. בהקשר זה, יש להבחין בין טיפול חירום או טיפול לצורך רפואי דחוף או חיוני לבין טיפול אלקטיבי-קוסמטי שבו יידרש מהמטפל ביתר שאת לנקוט באמצעי הזהירות הסבירים למניעת הסיכון (ת.א י-ם) 13318-06 חנה מזרחי נ' ענת סיגל ענתבי [פורסם בנבו] (05.06.11). קיומה של חובת זהירות של הנתבע כלפי התובעת מטיל עליו אם כן את החובה לנקוט באמצעי זהירות סבירים על מנת למנוע נזק צפוי.
24. כאמור מומחה התובעת קבע כי הצלקות הרבות שיש לתובעת באיזור הקעקועים מעידות על ביצוע הטיפולים בעוצמות גבוהות מדי אשר גרמו לכוויות. כן קובע כי לאור ההצטלקויות בעור אין ספק כי הטיפולים בוצעו בעצימות ותדירות גבוהה מבלי לחכות לריפוי מלא של הכוויות, דבר שגרם לתובעת לכוויות נוספות והצטלקויות לצמיתות מה שהסב לה נכות לצמיתות.
25. מנגד הנתבע לא ראה צורך לזמן את המומחה מטעמו לחקירה (עמ' 40 לפרוטוקול הדיון מיום 13.2.24, שורה 1). בהמשך ניסה לטעון שלא הצליח להשיגו (עמ' 40 שורה 25). בעניין זה יש להדגיש כי בשבועות שלפני ההוכחות התובעת שאלה הן בדוא"ל והן בטלפון האם הנתבע מתכוון להעיד את המומחה מטעמו ונענתה כי אין בכוונת הנתבע להעיד את המומחה כי "אין צורך בכך". לפיכך, אין לקבל טענות שונות שנטענו במפתיע במהלך ההוכחות ולאחריהן, כשבמהלך הדיון ביקש הנתבע לפתע לזמן את המומחה לחקירה, אך כפי שהוחלט ע"י בית המשפט הנכבד בדיון, בקשת הנתבע נדחתה (עמי 41 לפרוטוקול ש' 2 וכן החלטה מיום 1.7.24) ויש לראות את הנתבע כמי שלא הביא חוות דעת מטעמו.
מכאן כי דברי המומחה מטעמה של התובעת לא נסתרו בחוות דעת נגדית ואי העדת המומחה משמעו כי הנתבע לא צירף לראיותיו חוות הדעת מומחה מטעמו.
26. אשר לטענות ההגנה של הנתבע הרי לעניין פטריית השמש לא הוכח בהיעדר עדות מומחה הנתבע כי פטריית שמש ככל שסבלה ממנה התובעת היא התווית נגד לטיפול כזה. להפך, מומחה התובעת ד"ר מיכאל דוד נחקר על אודות השאלה האם פטריית השמש היא זו שגרמה לנזקים לצלקות ולהיפופיגמנטציה אותם מייחסת לכאורה התובעת בכתב תביעתה לנתבע וענה כי פטריית השמש אינה קשורה כלל לנזקיה של התובעת. (עמ' 2 שורות 9-15).
27. פרופ' דוד הדגיש, כי פטריית שמש מקורה במחלה זיהומית שנגרמת על ידי פטרת, וכי בכל מקרה אין אלו אותם תסמינים שיש לתובעת בעקבות הטיפולים, וכל מופע של פטריית שמש עובר והעור מבריא לגמרי (עמ' 2, שורות 9-17, 22-27).
28. המומחה ציין כי בדק את מכלול עורה של התובעת וכי אם היה רואה פריחות נוספות, היה מציין זאת (עמ' 2 ש' 22-23)
29. זאת ועוד, התובעת העידה כי הרופאה נחשפה לכל עורה במהלך הטיפולים (עמ' 5 ש' 13-17), כך שברי כי בהיותה רופאה הייתה אמורה לאבחן פטרייה שלשיטת הנתבע מהווה התווית נגד לטיפול או יש בה לגרום לנזקים שמהם סובלת התובעת היום.
30. יש להדגיש בעניין זה כי אני מקבל את טענת התובעת, שככל שהעובדה שרקע של פטריית שמש יכול להשפיע על תוצאות הטיפול, היה על הנתבע ליתן לתובעת שאלון ראשוני עם הגעתה לטיפול הראשון, ובו הייתה צריכה להישאל השאלה האם לאותו מטופל קיים רקע של בעיות עור כלשהן. שאלון זה לא ניתן לתובעת עם הגעתה לקליניקה ולא הוצג בתיק המוצגים של הנתבע, ואף ב"כ הנתבע הודתה במהלך דיון ההוכחות כי במסמכים שבידיה אין שום שאלון שכזה (עמ' 25 שורה 5-15), מה שמעיד על כך שלא ניתן למטופלים בקליניקה, ובוודאי שלא לתובעת.
31. בכל מקרה, בעניין זה, נשאל מר ע. בחקירתו האם במסגרת השאלון שלטענתו ניתן למטופלים, נשאלת שאלה האם יש מחלות עור, בעיות בעור או פטריית שמש, ומר ע. השיב שלא. "זה שאלון מאוד סטנדרטי, לא שואלים על פיטריית שמש,.. אבל,.. שואלים, יש מספר שאלות. למשל איידס, היא לוקחת גלולות. כל מיני שאלות בעצם שהן סטנדרטיות" (עמ' 26, שורות 12-15). מר ע. נשאל שוב האם בעיית עור זה משהו שיכול להשליך על טיפולי הסרת קעקוע והוא השיב "בוודאי" (עמי 26 ש' 17-18), ואז נשאל שוב אשר לטענה כי אם הדבר כה קריטי מדוע אין שאלה ספציפית לגבי בעיות עור בשאלון הנ"ל. העד לא נתן מענה ענייני (עמ' 26, שורות 19-40) וממילא לא הציג הנתבע טופס שאלון רפואי שנתן ללקוחותיו בכלל זה לתובעת למלא עובר לטיפול בנוגע למחלות עור.
32. זאת ועוד, הנתבע אף הודה כי ד"ר פאינה שטיפלה בתובעת היא למעשה לא רופאה בישראל והתואר ד"ר ניתן לה ככבוד בעוד שהיא על תקן אחות (עמ' 14 ש' 6-22).
33. מכאן הודאת העד כי למצער הייתה הטעיה בנוגע לזהות המטפלת, מול הסתמכות התובעת כי ככל שקיימת התווית נגד בדמות פטריה שיכולה להיות מאובחנת בנקל ע"י רופא עור הדבר היה נעשה. חיזוק להטעיה בגורם מבצע הטיפול ניתן למצוא במסמך שנערך בכתב ידה של התובעת אשר לסיכום בין הצדדים מיום 27.2.2011 שם נכתב ע"י התובעת כי המטפלים הם רופאים כירורגיים. הנתבע עצמו צירף מסמך זה למסמכיו ולא שלל את נכונותו (נספח 5 כאמור-לכתב ההגנה).
מעבר לאי אבחון של פטריית השמש לכאורה עקב ההטעיה הנ"ל הרי ניכר כי הנתבע בחר להציג את המטפלת כרופאה חרף העובדה כי אינה אוחזת ברישיון רפואה בישראל. העובדה כי הנתבע אינו מדייק בלשון המעטה בפרטי מטפליו מדברת אף היא בעד עצמה.
34. אשר לטענה כי התובעת נחשפה לשמש באופן אסור במהלך הטיפולים, טענה זו לא הוכחה וברי כי אין לזקוף לכף חובה את התובעת שבחרה להיחשף לשמש מדי פעם. לא הוכח כי התובעת נחשפה לשמש דווקא במועדי הטיפולים. אין לצפות מהתובעת שתשב בביתה משך כל תקופת הטיפול בה, בכל מקרה הנתבע לא הוכיח כי חשיפה לשמש היא שגורמת לצלקות, לנזקים מהם סובלת התובעת.
35. לבסוף אציין כי העובדה שהתובעת המשיכה בטיפולים במשך זמן כה רב חרף הופעת כוויות וצלקת, הרי בניגוד לדברי הנתבע כי עובדה זו מעידה על שביעות רצונה מהטיפולים (ס' 43 לסיכומים), האמנתי לתובעת כי הובטח לה שוב ושוב כי המצב זמני ואורך זמן.
36. אני מאמין לתובעת כי חרף כישלון הטיפולים עדיין אחזה בתקווה כי לבסוף ימצא מזור לבעייתה, כיוון שהובטח לה כל העת כי בקרוב המצב ישתפר.
37. אציין אף כי הנתבע לא הציג כל פרטים מדויקים על המכשירים בהם נעשה שימוש בטיפולים שבוצעו בתובעת, כגון שנת ייצורם, מקום ייצורם סוגם המדויק, זאת מלבד ציון עוצמות שונות בהן נקטו בטיפולים השונים וציון שמם הכללי.
אף אחד מן המטפלים בתובעת לרבות ובמיוחד "ד"ר" פאינה לא הובא לעדות להעיד על עוצמות של הטיפולים השוני או על כל היבט אחר של מתן הטיפול באופן שפועל אף הוא לרעת הנתבע.
מכאן שלא ניתן לדעת האם המכשיר תאם את מצבה של התובעת, האם היה תקין ופעל כראוי, ואף לא הוצגו כל תעודות המעידות על תחזוקה שוטפת שלו או על עמידתו בסטנדרטים מחייבים.
היעדר הסכמה מדעת:
38. לצורך ביצוע טיפול רפואי וטרם ביצועו על המטפל לקבל מהמטופל הסכמה מדעת. על המטפל להציג לפני המטופל את מכלול המידע שאדם סביר היה נדרש לו כדי לגבש החלטה מושכלת אם להסכים לטיפול המוצע. ביצוע הטיפול הרפואי תוך הפרת חובת הגילוי שחב המטפל למטופל ואי מסירת מלוא המידע הרלוונטי לטיפול מהווה הפרת חובת הזהירות שחב המטפל למטופל, ולכן יש בכך התרשלות.
חובה זו מעוגנת לגבי טיפול רפואי בחוק זכויות החולה תשנ"ו- 1966 (להלן: "חוק זכויות החולה") הקובע בסעיף 13(א) "לא יינתן טיפול רפואי למטופל אלא אם כן נתן לכך המטופל הסכמה מדעת ..." הסכמה כזו כוללת מתן הסבר על הסיכויים והסיכונים בטיפול. חובה זו, חלה גם על טיפולים קוסמטיים, שאין בהם צורך רפואי, בלא קשר לשאלה האם מקור החובה הוא בחוק זכויות החולה תשנ"ו-1996. על כל מטפל, המבצע טיפול בגופו של אדם, מוטלת החובה להביא בפני המטופל את מלוא המידע בדבר הסיכונים הכרוכים בטיפול, תופעות הלוואי האפשריות ודרכי הטיפול בהן, על מנת שהמטופל יוכל לבצע בחירה מושכלת מדעת לאחר שקילת יתרונות הטיפול אל מול הסיכונים. (ראה ת.א. - (י-ם) 13318-06 חנה מזרחי נ' ענת סיגל ענתבי [פורסם בנבו] (05.06.11) סעיף 15 לפסק הדין).
אמנם חוק זכויות החולה אינו מגדיר בסעיף 2 שבו "טיפול רפואי" מהו ואמנם לא הופניתי פוזיטיבית לחקיקה או לתקינה בעניין טיפולי לייזר, הרי לטעמי, במקרה הנ"ל לענייננו, דייני בכך שהנתבע עצמו הקפיד שהטיפולים, לפחות בחלקם, יבוצעו על ידי רופאים, הנתונים לתחולתה האפשרית של פקודת הרופאים (נוסח חדש) תשל"ז – 1976 ובפרט סעיף 1 סיפא שבה הכולל הגדרה שיורית של "עיסוק ברפואה": "בדיקת חולים ........ ופצועים, אבחונם, ריפויים..... או שירותים אחרים הניתנים בדרך כלל מידי רופא; לרבות ריפוי באקופונקטורה".
כדברי כב' השופטת דורנר, בעניין ע"א 6153/97 שטנדל נ' פרופ' שדה יעקב פ"ד נו (4) 746,, כדלקמן: "ואכן, הסכמה מדעת לטיפול מבוססת על שקלול של חיוניות הטיפול וסיכויי הצלחתו, מצד אחד, עם תדירות הסיבוך האפשרי ומידת חומרתו, מצד שני. זהו מאזן הסיכויים והסיכונים. לדוגמה, סביר שמטופל יסכים לטיפול הרפואי היחיד האפשרי להצלת חייו, גם אם הסיבוך האפשרי עקב הטיפול הוא חמור ואף תדיר. כן סביר הוא, כי המטופל יתנגד לקבלת טיפול רפואי לצורך ריפוי ליקוי שאפשר להמשיך ולחיות עימו כאשר סיכויי הצלחת הטיפול אינם ודאיים, גם אם הסיבוך האפשרי אינו שכיח ודרגת חומרתו נמוכה. הזיקה בין פרטי המידע הרלוואנטיים מגדירה את היקף הגילוי הנדרש, ומחייבת מתן מידע מלא על סיכויי ההצלחה. ככל שהטיפול אינו חיוני, כך כוללת חובת הגילוי מתן מידע מפורט יותר....ההסבר הנדרש לקבלת הסכמה מדעת לניתוח אלקטיבי - שאף בלעדיו ניתן לנהל אורח-חיים רגיל - נכלל ברף העליון של חובת הגילוי, והוא כולל, בנוסף להתייחסות לסיכויי ההצלחה, גם מתן אזהרה מפני הסיבוכים האפשריים. זאת, גם אם סיבוכים אלו נדירים. דרישה נרחבת זאת מתחייבת במיוחד בתקופתנו, שבה מתפתחת רפואה פרטית המציעה לציבור הרחב - אם בדרך ישירה באמצעות פרסומים, ואם בעקיפין, בהסתמך על מוניטין של רופא המקיים מרפאה פרטית - ניתוחים אלקטיביים למיניהם, כגון ניתוחים לשיפור הראייה באמצעות לייזר. ניתוחים אלו מיועדים לשפר את איכות החיים של המטופלים, אך מטבע הדברים יש בהם אף סיכונים, שאותם יש לגלות לחולים" (שם, בעמ' 758-759).
התובעת טוענת כי מר י.ע. המליץ על סדרת טיפולים ונתן לה הצעת מחיר לטיפולים ללא הגבלה תוך שהוא מסביר לה כי לאחר 4-8 טיפולים יוסרו הקעקועים לגמרי, וכי מדובר בטיפולים פשוטים, עם תוצאות מרשימות ביותר וללא סיכונים (עמי 8-9 למוצגים). מנהל הסניף אף הרגיע אותה והבטיח כי לא ייוותרו שום כוויות או צלקות במהלך הטיפולים, ואף הוסיף וכתב זאת בטופס ההסכמה לטיפולים מיום 2.3.11 (עמ' 10 למוצגי התובעת).
39. התובעת החלה לאור זאת בביצוע טיפולים להסרת הקעקוע בחזה, בתדירות של אחת לחודש-חודשיים.
עבור טיפולי הסרת הקעקועים מהגב, הוסיף מנהל הסניף בכתב ידו כי הקליניקה מתחייבת שלא יהיו צלקות בעקבות טיפולי הלייזר (עמ' 14 למוצגי התובעת).
הנתבע עצמו צירף למוצגיו טופסי הסכמה הן לקעקוע בחזה והן לגב שם נכתב כי הסיכונים של היפרפיגמנטיציה זמנית, ובטופס ההסכמה 2.3.20211 נכתב בכתב ידו של מר ע. כי לא יוותרו כל צלקות קבועות. בעוד שאין חולק בהתאם לחוות דעת מומחה התובעת , פרופ' מיכאל דוד, כי נגרמה לה היפרפיגמנטציה קבועה.
הנתבע אף צירף מכתב בכתב ידה של התובעת בו הודה הוא עצמו כי אלו עיקרי הדברים שסיכמה התובעת עימו במהלך הפגישה (נספח 5 למוצגי הנתבע לכתב ההגנה). גם ממסמך זה עולה כי לתובעת הובטח ביום 27.2.2011 כי הטיפול לא יותיר כל צלקות וכי הטיפול מתבצע ע"י רופאים כירורגים.
40. הנתבע מר ע. אף העיד כי לא היה נרשם דבר רק לא תלונות חריגות מצד מטופלים (עמ' 23 ש' 19-31)
מכאן שבאשר להיקף המידע אשר נמסר לתובעת במקרה דנן, הרי אין מחלוקת כי בטופסי ההסכמה לא צוין כל סיבוך בדמות היפופיגמנטציה קבועה.
אולם הנתבע במסמך מקדמי מאת המומחה מטעמו, שממילא לא העיד בסופו של דבר, ומשכך חוות דעותיו אינו בעלת ערך ראייתי (נספח 1 לכתב ההגנה), טען שכתמי הפיגמנטציה הם סיבוך שכיח, אולם לתובעת כאמור נאמר לפי טופסי ההסכמה כי מדובר בכתמים זמניים ואין חולק כי לתובעת נגרמו כתמים קבועים.
מכאן יש לקבל את טענת התובעת כי לא נמסר לה מלוא המידע.
41. אני סבור כי לו ידעה התובעת אודות הסיכונים בטיפול, לא הייתה מסכימה לביצועם. הערכת ההסתברות שהתובעת, הייתה מסרבת לטיפול או בוחרת בדרך טיפול אחרת, תיעשה, על בסיס, מבחן אובייקטיבי, על פי אמות מידה של "המטופל הסביר" ובהתייחס לנסיבותיו הסובייקטיביות של התובע, דהיינו, מתוך ניסיון להעריך מלכתחילה ולא בדיעבד מה הייתה בחירתה כמטופלת סבירה ובהתחשב בנסיבותיה האישיות, מצבה הנפשי והעדפותיה, טרם הטיפול ע"א 2781/93 דעקה נ' בית חולים "כרמל" חיפה ואח' פ"ד נו (4) 756 עמ' 552-554 וכו ע"א 6948/02 אדנה נ' מדינת ישראל, פ"ד נח (2) 535.
התביעה שכנגד
42. לצרכי נוחות התובע שכנגד יכונה "הנתבע" והנתבעת שכנגד תכונה "התובעת"
הנתבע כאמור מבסס עילות תביעה שכנגד על טענה כי התובעת לא שילמה עבור הסרת אחד הקעקועים.
הנתבע כאמור טען כי מעולם לא נכרת חוזה לגבי קעקוע בצד ימין של הגב אלא רק לגבי קעקוע מצד שמאל, ואי לכך התובעת הלכה למעשה עברה טיפול זה בחינם. העד טען כי הצעת המחיר היא עבור כל קעקוע (עמ' 36 ש' 19) וכי התובעת באה להסיר רק קעקוע בגב מצד שמאל.
מנספח 4 שצירף הנתבע עולה כי החוזה לגבי הקעקוע בגב נכרת לגבי קעקוע אחד. התובעת טענה כי נכתב הסרת קעקוע בחוזה שנחתם ביולי 2021 ללא שצוין צד ימין או צד שמאל.
אולם במסמך שצירף הנתבע, שספק אם נמסר לתובעת, נרשם במפורש: "הסרה של קעקוע אחד בגב בצד שמאל ללא הגבלת טיפולים".
43. טענת התובעת כי הנתבע ראה בשני הקעקועים מכלול אחד אינה מתיישבת עם שורות ההיגיון שכן החיוב היה בעבור כל קעקוע, והקעקועים נמצאים גם לשיטת התובעת עצמה בשני צדדים שונים בגב, האחד בצד ימין השני בצד שמאל. זאת בהתאם לחוות דעתו של ד"ר פרידמן (נספח 5 לכתב התביעה העיקרית).
גם מומחה התובעת ד"ר מיכאל דוד ציין כי לתובעת 3 קעקועים, האחד בחזה ושנים בגב, אחד למעלה בשכמה הימנית והשלישי בגב מצד שמאל.
44. מכאן שהתובעת אינה יכולה לטעון שיש להתייחס לשני הקעקועים בגב כאל אחד מה גם שהיא עצמה טענה בכתב התביעה כי נכרת הסכם שני להסרת הקעקועים מהגב, קרי טענתה הייתה כי נכרת חוזה לגבי הקעקועים בלשון רבים ולא בלשון יחיד (ס' 18 לכתב התביעה).
התובעת אף טוענת כי ההסכם שהוצג ע"י הנתבע אינו ההסכם המקורי והוא מנוע מלהציג כל חומר רפואי שעה שטען בעבר כי אין בידיו התיעוד הרפואי אודותיה, אולם התובעת עצמה צירפה אף היא במסגרת נספח 7 לתביעה הסכם בין הצדדים, קרי טופסי הסכמה, שאף מבלי להכריע בשאלה האם תואם את ההסכם לפרטיו שהוצג ע"י הנתבע, הרי עולה ממנו כי הוסכם על תשלום של 5,000 ₪ בגין הסרת הקעקוע בגב, והתובעת אף צירפה קבלות ששילמה באופן התואם סכום זה שהופיע בהסכם הנתבע בסך 5,000 ₪. תחילה 800 ₪ ולאחר מכן 4200 ₪ נוספים (ראה נספח 7 לכתב התביעה, נספח 4 לכתב התביעה שכנגד).
45. מכאן שעה שהתובעת עצמה צירפה מסמך ממנו עולה כי מדובר על קעקוע יחיד ולא הציגה בדל ראיה כי הכוונה הייתה לשני הקעקועים, הרי שהנתבע גם אם שגה והסיר את הקעקוע ללא עלות, זכאי להשבה של תמורתו.
46. בהקשר זה אינני מקבל את טענת הנתבע בכתב ההגנה לפיה עלות הסרת קעקוע זה הייתה 72,000 ₪ הסכום אינו תואם את העלות של שני הקעקועים הראשונים שחויבו ב-2,200 ₪ לראשון ו-5,000 ₪ לשני .
47. התובעת טענה כי הקעקוע בחזה היה צבעוני ואורכו 6-7 ס"מ., התובעת הודתה כי גודל הקעקועים בגב היה גדול יותר בגודל 14 ס"מ ו-20 ס"מ (ס' 11 לתצהירה). אין חולק כי גם הנתבע טוען כי הקעקוע באורך 20 ס"מ היה שחור ואילו השני בצד הימני היה צבעוני (ס' 9 לכתב התביעה שכנגד) והתפרס על עשרות ס"מ.
48. לא הובאו ראיות חד משמעיות לגודל קעקוע זה, ועל כך גם אם נניח כי קעקוע זה גדול פי 3 מן הקעקוע בחזה, הרי הנתבע העניק לתובעת הנחה על שני הקעקועים הראשונים ושסביר כי היה מעניק הנחה גם על קעקוע זה (למשל ס' 7 לכתב התביעה שכנגד).
49. הנתבע תמחר ועל כך אין חולק עת הקעקוע הצבעוני בחזה בעלות 2,200 ₪, ועל כן לכל היותר יש לקבוע כי עלות הסרת הקעקוע הצבעוני בגב הייתה עומדת על 6,600 ₪ ולא על 72,000 ₪.
50. הנתבע לא הביא כל ראיות כי תהליך הסרת הקעקוע בגב שונה מהליך הסרת הקעקוע הצבעוני מהחזה, ועל כל הסכום 72,000 ₪ ברי כי נועד להוות משקל נגד לתביעה העיקרית ותו לא. הנתבע אף ציין בעדותו כי המחירים על הסרת קעקועים נעים בד"כ בקליניקות אחרות בין 12,000 ל20,000 ₪ ואילו הוא רצה לפתוח גמ"ח להסרת קעקועים במחירים נמוכים הרבה יותר כך שברי כי לא יתכן שעלות הסרת קעקוע תהיה גבוהה מהמחירים בהם נקב. (עמ' 12 ש' 6-9). לפיכך כאמור לעיל מצאתי לנכון להעריך את סכום הסרת הקעקוע ב6,600 ₪.
הנזק
51. התובעת זכאית לפיצוי בגין כמה ראשי נזק: בגין גרימת נזק הגוף ברשלנות, בגין הפגיעה באוטונומיה, וגם בגין העילה החוזית.
נזקי הגוף בגין רשלנות:
נכות רפואית
52. אי לכך אני מעמיד את נכותה הפלסטית של התובעת בעקבות הטיפולים על 15% בגין הצלקות כקביעת המומחה מטעמה.
התובעת לא טענה להפסדי השתכרות כך שמתייתר הצורך לדון מה משמעות הנכות הצפקודית ממנה סובלת
53. למען הזהירות יש לציין כי ממילא נקודת המוצא היא שלנכות אסתטית אין השלכה תפקודית (ע"א 8639/04 דולב חברה לביטוח בע"מ נ' גבוע סולימאן (פורסם בנבו) (18/05/06). לעיתים ניתן לסטות מן הכלל, למשל כאשר מדובר בילדים שטרם בחרו מסלול מקצועי שמא ירצו לעסוק בתחומי מדיה, בהם על העוסק להציג גוף או פנים מושלמים (ראה ע"א 577/88 מירון נ' ישראלי פ"ד מו (2) 286,291 30.3.92) עוד ניתן לסטות מן הכלל כאשר הפגיעה האסתטית ניכרת לעין, מופיעה במקום גלוי כגון פניו של אדם, ועלולה לדחות מעסיקים פוטנציאליים במודע או שלא במודע. (ראה פסק דין ת.א. 48696/05 דבי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (פורסם בנבו, 31/05/09).
54. התובעת לא הוכיחה כי נמנית על קטיגוריות אלו.
הוצאות רפואיות איפור הוצאות נסיעה
55. לגבי העבר עסקינן בנזק מיוחד שיש להוכיחו וראה ע"א 525/74 אסבסטוס וכימיקלים חברה בע"מ נ' פז גז חברה לשיווק בע"מ פד"י ל (3) 281 10.6.76 שם נקבע:
"נזק מיוחד חייב להיטען במפורש ובמפורט. הוא טעון הוכחה מדוייקת ואסור לו לשופט להעריכו לפי אומדנו. תובע הטוען כי נגרם לו נזק מיוחד חייב להוכיח לא רק שאכן נגרם לו נזק אלא גם את היקפו או שיעורו."
56. התובעת טוענת כי בגין התאונה נגרמו וייגרמו לה הוצאות בגין טיפולים רפואיים, הוצאות עבור מוצרי איפור על מנת להסוות מצבה, קרמים וקוסמטיקה מטשטשת לצלקות בעלות של מאות שקלים. טוענת להחזרים עבור בדיקות, ייעוצים רפואיים, טיפולי ליזר, תכשירים רפואיים ומשחות הבהרה. כן טענה להחזר הוצאות נסיעתה לטיפולים השונים בסניפיה השונים של הנתבע. התובעת עותרת לפיצוי גלובאלי לעבר ולעתיד בסך של 120,000 ₪. כן טוענת להוצאות איפור ובגדי ים שלמים שיסתירו את אזור החזה והגב בסך של 29,040 ₪.
לעומת זאת טוען הנתבע כי אין מקום לפצות את התובעת כלל בגין ראש נזק זה שכן לא הוכיחה כדבעי טענותיה אלו.
57. שוכנעתי כי לאור הפגיעה סביר כי התובעת נשאה ותישא בעתיד בעלות טיפולים רפואיים מסויימים, כי נזקקה להוצאות ניידות מסויימות, וכן כי נשאה ותישא בהוצאות בגין מוצרי איפור ותכשירים קוסמטיים.
58. מצאתי כי יהיה זה נכון לפסוק לתובעת בפריט זה על דרך של אומדנה, פיצוי כולל לעבר ולעתיד בגין הוצאות רפואיות, הוצאות איפור ונסיעה על סך 12,000 ₪.
כאב וסבל
59. בנסיבות העניין אכן התרשמתי כי הטיפול הרשלני בתובעת הסב לה מידה בלתי מבוטלת של כאב וסבל, עוגמת נפש ואי נוחות אשר נמשכו זמן רב לאחר הטיפול מחולל הנזק.
מבלי לשלול את הטענה כי טיפולים אסתטיים אלקטיביים בנסיבות מסוימות עשויים להיחשב כטיפול רפואי החוסה תחת החובות האמורות בחוק זכויות החולה, אני מעמיד את סכום הפיצוי בגין נזקיה הלא ממוניים של התובעת על סך 70,000 ₪.
פיצוי בגין העדר הסכמה מדעת/ פגיעה באוטונומיה
60. בעיקרון זכאית התובעת לפיצוי בגין הפגיעה באוטונומיה אולם עת לא נתבקש בכתב התביעה ואף בסיכומיה פיצוי בגין רכיב של העדר הסכמה מדעת ופגיעה באוטונומיה הרי שאין לפסוק לתובעת פיצוי ברכיב זה.
התביעה שכנגד
61. כאמור לעיל התובעת תשלם לנתבע סכום של 6,600 ₪ בגין הסרת הקעקוע בגב עליו לא שילמה.
סוף דבר
-
אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת את הסך של 75,400 ₪.
-
הנתבע ישא בתשלום האגרה ושכ"ט מומחה התובעת. כמו כן ישא בשכר טרחת עורך דין. ב"כ התובעת, בסכום כולל של 17,500 ₪.
-
התשלום ישולם תוך 30 ימים מיום שב"כ הנתבע תקבל את פסק הדין.
ניתן להגיש ערעור לבית המשפט המחוזי בתל אביב בתוך 60 ימים מיום קבלת פסק הדין.
המזכירות תשלח את פסק הדין לב"כ הצדדים.
ניתן היום, ד' תמוז תשפ"ד, 10 יולי 2024, בהעדר הצדדים.
