ש.א. נ' א.מ.ל. אמריקן לייזר בע"מ

1.התובעת ביצעה טיפולים להסרת שיער אצל הנתבעת באזור הפנים וכתוצאה מהם סובלת מצמיחת יתר של שיער שחור ועבה בפניה. לטענת התובעת, הנתבעת ביצעה את הטיפולים באופן רשלני ומוטעה, וגרמה לנזקים משמעותיים, והכל ללא הסברים מתאימים ובלי למסור לה את כל המידע בנוגע לסיכונים וסיבוכים אפשריים, שהביאו לתוצאה המצערת.

הרקע ותמצית טענות הצדדים

2.התובעת ילידת 1994, פנתה לסניף הנתבעת באשדוד לצורך טיפולים להסרת שיער בלייזר לצמיתות. לטענת התובעת, הוסבר לה כי מדובר בטיפול ללא סיכונים וכי צפויות תוצאות טובות ומהירות. בחודש דצמבר 2016 חתמה התובעת על מסמכי התקשרות והיא החלה בביצוע הטיפולים, ללא בדיקה או אבחון של עורה.

התובעת טענה כי לאחר הטיפולים הראשונים החלו להופיע בפניה פצעים, שהלכו והחמירו, ובהמשך החל להפתעתה לצמוח בפניה שיער שחור, גס, דמוי זקן גברי. התובעת מסרה כי למרות טיפולים נוספים שמטרתם היתה לתקן את התוצאה. הפצעים בפניה לא חלפו וגם צמיחת היתר המשיכה והחמירה. התובעת הבהירה שלא הוסבר לה כי זו תוצאה אפשרית של הטיפולים, וכי אם היתה יודעת שקיימת אפשרות כזו, לא היתה מסכימה לסיכון זה והיתה נמנעת מביצוע הטיפולים.

לכתב התביעה צורפה חוות דעת רפואית הקובעת כי הטיפול שניתן לתובעת היה רשלני, תוך סטייה מפרקטיקה רפואית סבירה. התובעת טענה (בסעיף 21 לתצהירה) שהיא מבצעת טיפולי שיקום, שיימשכו שנים רבות עד להשבת המצב לקדמותו.

3.לטענת הנתבעת, לא היתה כל התרשלות מצדה: התובעת קיבלה את כל ההסברים הנדרשים לרבות בדבר סיכונים וסיבוכים אפשריים, והיא חתמה על טופס הסכמה מפורט. לשיטת הנתבעת, ככל שתוצאת הטיפול אינה אופטימלית, הרי שמדובר בסיכון ידוע – אף שאינו גדול – שהתממש בעניינה של התובעת אולם אינו קשור ואינו נובע מרשלנות או ליקוי בטיפול, שבוצע באופן מיטבי ומקובל.

הנתבעת הגישה חוות דעת רפואית לפיה הטיפול בתובעת בוצע בנוהל המקובל ובהתאם לפרוטוקול השימוש בציוד שנקבע על ידי היצרן.

דיון והכרעה

4.אקדים סוף דבר לראשיתו ואציין כי לא הוכחה סטייה מסטנדרט מקצועי סביר, ואולם, שוכנעתי כי נפגעה זכותה של התובעת לאוטונומיה ומשכך, היא זכאית לפיצויים בגין ראש נזק בלתי ממוני.

5.בשל הפער בין חוות הדעת של מומחי הצדדים, ועל אף התנגדות התובעת, מונה פרופ' אריה אינגבר כמומחה מטעם בית המשפט. אין בידי לקבל את טענות התובעת כיום בנוגע לכישוריו, ניסיונו ומקצועיותו של המומחה שמונה: הטענה לא הועלתה מיד לאחר המינוי ובטרם ניתנה חוות הדעת, שהוא המועד "הנכון" להגשת הסתייגות מזהות המומחה; לא הוגשה כל בקשה לפסול את חוות הדעת בשל הטענות שהובאו בסיכומי התובעת, לאחר חקירתו.

בנוגע למצב צמיחת השיער בפניה של התובעת, ציין המומחה בחוות דעתו את ממצאי הבדיקה הקלינית שערך: "מצאתי שיער כהה בולט בפניה בצורה קשתית בלחיים ובסנטר. כמו כן נראו מספר נגעי אקנה מפוזרים בפנים וצלקות קטנות שקועות בעיקר במצח. לציין שלתובעת עור סוג 3 עפ"י החלוקה של פיצפטריק... הופעת השיער העודף נקרא... תגובה פרדוקסלית שבה טיפול להסרת שיער גורם דווקא לצמיחת יתר של שיער. תגובה זו נגרמה, ללא ספק, עקב הטיפולים להסרת שיעור ע"י לייזר...השיער הכהה העודף שהופיע בעקבות טיפולי הלייזר להסרת שיער בולט מאד...".

6.נראה כי הצדדים אינם חלוקים בשאלת הנזק שנגרם (מסוג של צמיחת יתר של שיער עודף, כהה ובולט מאד) או בנוגע לקשר הסיבתי בין הנזק לבין הטיפולים שניתנו לתובעת על ידי הנתבעת. המחלוקת בין הצדדים היא בשאלות אלה: האם הנתבעת התרשלה במתן הטיפול, אשר סטה מסטנדרט מקובל, והאם התובעת קיבלה הסבר מלא וראוי לסיכון לתוצאה זו, טרם חתימתה על מסמכי ההתקשרות ותחילת הטיפולים.

רשלנות מקצועית או רפואית

7.אין ספק כי קיימת לנתבעת חובת זהירות מושגית וקונקרטית כלפי התובעת, בכל הנוגע לטיפול שניתן לה. ר' לעניין זה ע"א (מחוזי ת"א) 1239/07 דרמה לייזר השרון 1998 בע"מ נ' עבאדה (נבו 13.11.2008). עם זאת, יש לבחון אם הופרה חובת הזהירות במתן הטיפול, ואם יש קשר סיבתי בין הפרה זו לבין הנזק, כדי שהדבר יהווה התרשלות. הפרה של חובת זהירות במתן הסברים תיבחן בהמשך, בדיון בשאלה אם ניתנה הסכמה מדעת לטיפול ותוצאות העדר ההסכמה.

8.מומחה בית המשפט התייחס למחלוקת זו בין הצדדים וציין בחוות דעתו כי "טיפולי הלייזר להסרת שיער בתובעת לא [היו] רשלניים ותופעה זו של שיער עודף הופיעה לאחר טיפולים מקובלים." הצדדים לא זימנו את המומחים מטעמם להיחקר, אולם שניהם חקרו את מומחה בית המשפט (להלן: פרופ' אינגבר). בחקירתו הבהיר פרופ' אינגבר את הבסיס למסקנתו ומסר כי (עמ' 4 לפרוטוקול מיום 11.04.22 – להלן: פרוטוקול (א) – שורות 10-12): "לא ראיתי כוויות, לא ראיתי פיגמנטציה יוצאת דופן, לא ראיתי צלקות עמוקות שנגרמות עקב טיפולים. טיפול רשלני עושה צלקות עמוקות, לא ראיתי."

פרופ' אינגבר הבהיר כי (עמ' 4 (א) שורה 31 עד עמ' 5 שורה 3) כי "הערכה שלי היתה שהתובעת העור שלה סוג 3. אני מדגיש שוב, צמיחה פרדוקסלית מופיעה בכל הסוגים... אבל מבחינה סטטיסטית משום מה זה מופיע יותר בסוג 3... השיער שצומח כתוצאה מתגובה פרדוקסלית הוא לא שיער רגיל של נשים. זה שיער גברי, שחור... אולי יש לזה קשר לפיגמנט כי סוג 3 זה פיגמנטים...".

9.התובעת מבקשת לקבוע כי מאחר שלא אובחן סוג עורה טרם הטיפול, והתברר שסוג עורה רגיש באופן מיוחד לצמיחה פרדוקסלית, יש לקבוע כי הטיפול שניתן לה על ידי הנתבעת – טיפול שהחל ללא אבחון מתאים – היה רשלני. אין בידי לקבל עמדה זו, בשל אלה:

ראשית, לא הובאה אסמכתא שיש בה כדי לתמוך בעובדה כי סטדרנט מקצועי-רפואי סביר מחייב בדיקה אצל רופא טרם תחילת הטיפול, או אבחון מסוג אחר, לשם קביעת סוג העור. המומחה פרופ' אינגבר התייחס לעניין זה, אולם קבע כי אין נורמה המחייבת בדיקה אצל רופא טרם קבלת טיפול להסרת שיער בלייזר.

שנית, פרופ' אינגבר התייחס לסוגיה זו בחקירתו, וציין כי לטעמו, גם מי שסובלת משיעור יתר ועור כהה יכולה לעבור טיפול בהסרת שיער בלייזר (עמ' 5 (א) שורות 29-33). בהמשך הבהיר המומחה כי אם נערך אבחון ועולה כי למטופלת עור מסוג 3, היה נדרש למסור לה את נתוני הסיכון לצמיחה פרדוקסלית וכי היא חשופה לסיכון מוגבר, אולם ניתן היה לאפשר לה קבלת טיפול זה. כפי שקבע גב' השופט עמית בפסקה 11 לפסק דינו בע"א 6936/09 יהודה נ' כללית שירותי בריאות (5.3.2012) (להלן: עניין יהודה): "אמת המידה לבחינת רשלנות רפואית מבוססת על שיקול הדעת של הרופא הסביר בהתאם לנסיבות הקיימות לגבי החולה המסויים ובהתאם לנורמות הרפואיות שהיו מקובלות אותה העת בעולם הרפואה... אמנם, הפרקטיקה הרפואית אינה חזות הכל, וכבר נקבע בעבר כי היא, כשלעצמה, אינה יכולה לחרוץ את גורלה של שאלת ההתרשלות... אולם מוסכם על הכל כי לפרקטיקה המקובלת משקל נכבד בשאלה אם הייתה התרשלות, וטיפול על פי הפרקטיקה הנוהגת אף מקים חזקה כי הטיפול לא היה רשלני... בספרות המשפטית אף נמתחה ביקורת על הפסיקה שצמצמה את משקלה של הפרקטיקה הרפואית כמדד לאבן בוחן לרשלנות..." התובעת לא הוכיחה כי הפרקטיקה הרפואית מחייבת למנוע מהתובעת קבלת טיפול להסרת שיער בלייזר, בכלל או בשל סוג עורה בפרט.

שלישית, הנתבעת הבהירה במהלך הדיון, כאשר השאלות בעניין זה הופנו למומחה על ידי ב"כ התובעת, כי היא מתנגדת לשינוי והרחבת חזית, שכן לא נטען בכתב התביעה או בחוות דעת מומחה התובעת כי לתובעת יש רגישות מיוחדת לצמיחה פרדוקסלית בשל סוג עורה.

10.טענה נוספת הועלתה על ידי התובעת נוגעת להעדר תמונות שצולמו לתיעוד מצב פניה לפני הטיפול, במהלכו ולאחריו. התובעת סבורה כי מדובר ב"רשומה רפואית" שאינה שלמה ובשל כך, יש להעביר את נטל השכנוע אל הנתבעת, שנדרשת להוכיח כי לא התרשלה. אין בידי לקבל גם טענה זו: לא הוכח כי יש חובה כלשהי לתעד בתמונות את מצב פניה של התובעת; אין מחלוקת בדבר מצב פניה של התובעת כיום, וכי היא סובלת מצמיחה פרדוקסלית בשל הטיפול שניתן לה על ידי הנתבעת; תמונות אינן בגדר רשומה רפואית. די בכל אחד מאלה, וכולם במצטבר, כדי לדחות את הטענה.

11.התובעת הפנתה לפסק הדין שניתן בת"א (שלום ת"א) 21511-02-13 י.מ. נ' א.מ.ל. אמריקן לייזר בע"מ (20.03.2018). באותו מקרה נקבע, בשל תוצאה דומה, כי קיימת רשלנות מצד הנתבעת, בין היתר, לאחר שהוחל הכלל של "הדבר מדבר בעד עצמו". בית המשפט הגיע למסקנה כי התוצאה המצערת של היווצרות שיער גס ועבה בעקבות הטיפול מסיבה שאינה ידועה, מתיישבת יותר עם המסקנה כי הטיפול נעשה לתובעת תוך התרשלנות, ולפיכך הועבר נטל השכנוע אל הנתבעת שלא עמדה בו מסיבות שונות שפורטו בפסק הדין. בניגוד לכך בענייננו, בהתאם לעדות המומחה שהובאה לעיל, ידוע כי צמיחה הפרדוקסלית היא תופעת לוואי אפשרית וידועה בכל טיפול להסרת שיער בלייזר, גם אם נעשה באופן תקין וללא כל סטיה מסטדרט זהירות סביר. עמדה זו עולה בקנה אחד עם העובדה שבטופסי ההתקשרות (כפי שיובאו להלן) יש התייחסות מפורשת לאפשרות לתוצאה זו, כך שסביר יותר להניח שזו לא בהכרח נובעת מטיפול רשלני; בנוסף, בשים לב לעדות המומחה – שהיתה סבירה, ברורה ומשכנעת – ולהסברים שניתנו על ידו, לא ניתן לקבוע כי התוצאה מתיישבת יותר עם המסקנה לפיה הנתבעת התרשלה, מאשר עם המסקנה כי ננקטו אמצעי הזהירות הדרושים.

12.בע"א 1535/13מדינת ישראל נ' איבי (3.9.2015) (להלן: הלכת איבי) נקבע (בפסקה 37 לפסק הדין) כי כאשר נטענת התרשלות בשל אי גילוי מידע רלוונטי נדרש להשיב לשאלה היפותטית כיצד היה התובע נוהג בנסיבות אשר לא קרו בפועל וכן במתן מענה לשאלה האם בשל אי גילוי המידע נגרם נזק ראייתי.

התובעת אמנם טענה כי לא היתה מסכימה לטיפול אם היה ניתן לה מלוא המידע בנוגע לסיכון לצמיחה פרדוקסלית ואולם, מדובר בעדות יחידה של בעל דין, שניתנה בדיעבד, לאחר שאיתרע מזלה של התובעת והיא סובלת מתוצאה קשה זו של הטיפול שניתן לה. אין בכך די, שכן לא ניתן לבסס הכרעה בהליך זה על דברי התובעת בלבד, בשל הוראת סעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971. כפי שנקבע בע"א 761/79 פינקל נ' "הדר" חברה לביטוח בע"מ לה(2) 048 (1980) "בצדק אומר השופט המלומד, שלא באה לעדות המערערים כל ראית סיוע ממקור חיצוני - שהרי המסמכים, שנעשו על-פי הודעות המערערים, אינם באים אלא ממקורם שלהם, אף אם נעשו בידי אחרים; ואין הם מוכיחים אלא עקביות המערערים בגרסתם. גם בעקביות זו אין לזלזל, אך יש בה רק כדי לחזק מהימנותם, ואין בה כדי לשמש סיוע, והנה בא סעיף 54 לפקודת הראיות... וקובע, שאין לפסוק על-פי עדות יחידה של בעל הדין עצמו או בן-זוגו, כשאין סיוע לעדות זו, אלא אם כן קיימים נימוקים מיוחדים שבית המשפט יפרסם בהחלטתו...".

13.התרשמתי, בניגוד לטענה שהועלתה במסגרת ההליך, כי לא עלה בידי התובעת לשכנע שהיתה פועלת באופן שונה לו נמסר לה מידע שלם, מלא וברור יותר טרם קבלת ההחלטה להתחיל בטיפולים להסרת שיער אצל הנתבעת. התובעת היתה בחורה צעירה בת 22 בעת חתימה על המסמכים הנוגעים לטיפול. התובעת בתצהירה (סעיף 6) התייחסה לתהליך ההחתמה על מסמכי ההתקשרות, ואולם לא טענה כי שאלה שאלות, התעניינה במשמעות הכתוב במסמכים, ניסתה להבין מה משמעות תופעות הלוואי המפורטות שם לטווח ארוך, או ביקשה הסבר נוסף על זה שנכלל בכתב במסמכי ההתקשרות.

חמור מכך, התובעת כלל לא קראה את המסמכים, לא טרם חתימתה ולא לאחר מכן לאחר שחזרה לביתה. בדומה, אמה של התובעת שליוותה את התובעת למשרדי הנתבעת, לא סיפרה בתצהירה או בעדותה כי ביקשה הסברים, פירוט או הבהרה, ובחקירתה גם היא מסר השלא עיינה במסמכים לפני שהתובעת חתמה עליהם.

התובעת הסבירה בעדותה (עמ' 9 לפרוטוקול הדיון מיום 09.01.24 – להלן: פרוטוקול (ב) – בשורות 5-9): "לילדה בת 20 זה דברים שנראים מאוד מאוד קריטיים, כל מה שרציתי זה היה לפתור את זה. אז כשבאתי ואמרו לי: 'הנה, אפשר לפתור לך את זה, הגעת למקום הנכון, ואת אפילו יכולה להיכנס לטיפול ראשון עוד הערב, כי אין עוד לקוחות הערב', אז מבחינתי חתמתי איפה שאמרו לחתום, ויאללה, בוא נתחיל לפתור את הבעיה שמרגישה לי כל כך נוראית בגוף שלי." לא היו שאלות, לא היו התלבטויות, לא היתה קריאה מדוקדקת של מסמכי ההתקשרות כדי להבין מה הם כוללים, מה הסיכון הכרוך בטיפול ואם התובעת אכן מעוניינת לקחת על עצמה סיכון זה.

14.לנוכח המסקנה אליה הגעתי, אין משמעות מעשית להימנעות הנתבעת מזימון מי שטיפלו בתובעת להעיד, על אף שברגיל, מחדל כזה היה נזקף לחובתה.

15.לסיכום שאלת הרשלנות: בפרוטוקול הדיון מיום 29.06.21, נרשמה הסכמת הצדדים לחקירת מומחה בית המשפט לאחר הגשת הראיות, וכך היה. בהמשך, הצדדים לא ביקשו לזמן את המומחים מטעמם. המומחה השיב לכל שאלות ב"כ הצדדים ותשובותיו היו ברורות ומובנות. המומחה ציין, לאחר שחזר ונשאל, כי תוצאות הטיפול מעידות על כך שבוצע באופן סביר וכי לא היתה רשלנות מצד הנתבעת. כפי שנפסק ברע"א 271/20 שומרה חברה לביטוח בע"מ נ' פלוני (12.03.2020)‏‏: "מרגע שמונה, לאחר שבית המשפט אישר זאת, נהנה המומחה ממעמד ייחודי, בגדרו הוא נחשב כ'ידו הארוכה של בית המשפט' ובתוך כך, נהנה מאמון רב הנובע מחזקת התקינות והמקצועיות המיוחסת לו...". המומחה הבהיר כי אין מניעה לבצע טיפול הסרת שיער בלייזר למי שכמו התובעת, היא בעלת עור מסוג 3, על אף הסיכון המוגבר לשיעור יתר בעקבות הטיפול, בכפוף למסירת המידע המלא בדבר סיכון זה, משמעותו והיקפו. משלא נסתרה חזקת התקינות והמקצועיות המיוחסת למומחה מטעם בית המשפט, אני מאמצת את קביעתו שהיא קביעה מקצועית, סבירה, ומתיישבת עם הממצאים הקליניים והמידע שהובא בפניו, לפיה לא היתה התרשלות בעצם הטיפול בתובעת.

המסקנה היא כי על פי מאזן ההסתברויות: על בסיס עדות התובעת עצמה, לא היתה מקבלת החלטה אחרת גם אם מלוא הנתונים היו עומדים בפניה. לפיכך, ובהעדר התנאי לקיומו של קשר סיבתי בין מסירת מידע חלקי ולא מלא לבין נזקיה של התובעת, לא ניתן לקבל את התביעה בנוגע לעוולת הרשלנות.

16.מבלי לפגוע באמור לעיל, ורק לצורך השלמת הדיון, אזכיר כי פרופ' אינגבר קבע לתובעת נכות בשיעור 20%, ואולם נכות זו נקבעה באופן זמני, עד להשלמת הטיפול והיעלמות עודף השיער. לא ברור מהו משך הזמן שיידרש להשלמת הטיפול אותו עוברת התובעת, אשר לדבריה הוא צפוי להביא בסופו של דבר להשבת המצב לקדמותו (סעיף 21 לתצהיר) ויש לזכור כי מדובר בנתון אשר הנטל להוכיחו, מוטל על התובעת.

ככל שהיתה מתקבלת טענת התובעת לקיומה רשלנות, ניתן היה לקבל את עמדתה לפיה הפגיעה בכושר ההשתכרות (אולם לא הנכות התפקודית) – בשל קיומו של "שיער כהה מסוג גברי בולט בפנים במקום גלוי" (כפי שתיאר פרופ' אינגבר בחוות דעתו) – היא בשיעור של 10%. בנסיבות אלו, היתה התובעת זכאית לפיצוי בגין כאב וסבל, הוצאות והפסדי שכר לעתיד עד להשלמת הטיפול (תקופה שכאמור, אינה ידועה, ולפיכך ספק אם ניתן היה לפסוק פיצוי משמעותי בגינו).

17.אזכיר כי על פי ההלכה הפסוקה, אין לפסוק כפל פיצוי הן בגין נזקים לא ממוניים בגין רשלנות ואין בגין פגיעה באוטונומיה, למעט במקרים של הולדה בעוולה – ר' ע"א 2278/16 פלונית נ' מדינת ישראל (12.03.2018), עניין אייבי (פסקה 10 לפסק דינו של כב' השופט עמית) וכן ת"א (מחוזי תל אביב-יפו) 29294-06-22 פלונית נ' ד"ר שכטר (27.06.2024). בענייננו, אני סבורה כי לא ניתן לקבוע שהנזקים הממוניים והבלתי ממוניים בעוולת הרשלנות היו בהכרח גבוהים מהנזקים בגין העוולה של מתן טיפול תוך פגיעה באוטוונומיה, בשל העדר הסכמה מדעת (קרי, ללא הסברים מלאים ונאותים).

פגיעה באוטונומיה

18.חרף דחיית הטענה לרשלנות בשל העדר מסירת מידע מלא, המחייב קיומו של קשר סיבתי בין ההתרשמות באי גילוי המידע לבין הנזק, עדיין נדרש לבחון אם קיימת לתובעת לעילת תביעה בשל פגיעה באוטונומיה. מדובר בעילה נפרדת הקיימת לניזוק מקום שניתן לו טיפול ללא הסברים מלאים ונאומים בדבר אופיו, תוצאותיו, הסיכונים והסיבוכים האפשריים והאלטרנטיבות (לרבות הימנעות מטיפול).

כפי שקבע כב' השופט ריבלין בעניין יהודה (פסקה 11 לפסק דינו): "קבעה הפסיקה בשורה ארוכה של הלכות... כי 'על מנת שהסכמתו של חולה לטיפול רפואי שעתיד להיעשות בגופו תהא 'הסכמה מדעת', יש לספק לו מידע הולם על מצבו, על מהות הטיפול המומלץ ומטרתו, על הסיכונים והסיכויים הטמונים בו ועל אלטרנטיבות טיפוליות סבירות לטיפול האמור'... עוד נקבע כי 'יש להימנע ככל הניתן מפגיעה באוטונומיה של המטופל באמצעות ביצוע הליך רפואי בו מבלי שיעמוד על טיבו של הליך זה, ומבלי שיובהרו לו סיכויי ההצלחה של ההליך, הסכנות הנובעות ממנו, תופעות הלוואי הנלוות לו, והאלטרנטיבות לטיפול...'... בתי המשפט עמדו על כך ש'מקום שהחולה אינו מודע לסיכונים, לסיכויים ולהשלכות של הטיפול שהוא עומד לעבור, קיומן של חלופות טיפוליות והשלכותיהן וכיוצא באלה פרטים, כיצד ניתן יהיה לומר כי רצונו – רצון הוא, ובחירתו בטיפול או בחירתו שלא לעשותו – בחירה של ממש היא?'... ובמקום אחר נאמר באותו הקשר כי 'רצון החולה לקבל את הטיפול או לסרב לקבלו לא יחשב לרצון מודע ומושכל, אלא אם יהא מבוסס על המידע החיוני לקבלת ההחלטה. מקום בו החולה אינו מודע, בין היתר, לסיכונים של הטיפול ולקיומן של חלופות טיפוליות, לא ניתן לומר כי רצונו – רצון הוא'...".

19.אמנם, בענייננו לא מדובר בטיפול רפואי של ממש, וזה לא ניתן על ידי רופאים. עם זאת, ראש הנזק של פגיעה באוטונומיה הוכרה גם ביחסי יצרן-רוכש מוצר, למשל, בע"א 1338/97 תנובה מרכז שיתופי לשווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ נ' ראבי, פ"ד נז(4) 673 (2003)], שם נקבע כי "הטעיה בדבר תכולת החלב במקרה זה היא לכאורה בגדר פגיעה באוטונומיה של הפרט. אנו עוסקים במוצר מזון. זכותם של צרכנים היא לקבוע מה יכניסו לפיהם ולגופם וממה יימנעו". בדומה, אפנה לדברי בית המשפט המחוזי בת"א (מחוזי ב"ש) 3001-09, א' ח' ס' נ' מדינת ישראל משרד החינוך (03.05.2013), פסקה 148:" משבצפיוּת עסקינן, מי שחובתו ליידע אדם אחר אינו יוצא ידי חובתו בהעברת המידע בדרך שניתן לצפות כי המידע יעבור לנמען 'מעל הראש', ולא יובן, יופנם וייושם למעשה. כך לעניין מעביד המבקש לקיים את חובתו להזהיר את העובד מפני סיכונים בעבודה... כך לעניין רופא המבקש לקבל 'הסכמה מדעת' של המטופל להתערבות רפואית... כך לעניין ספק המבקש להתקשר עם לקוח בחוזה אחיד...".

בענייננו, אין כל מחלוקת שגם טיפול פרא-רפואי כדוגמת הסרת שיער בלייזר מחייב הסברים, ובשל כך הוחתמה התובעת על מסמכי התקשרות הכוללים לכאורה פירוט של סיכויים, סיכונים, סיבוכים ותוצאות אפשריות של הטיפול אותו היא מבקשת לקבל. אבהיר כי בין אם מדובר בטיפול רפואי, פרא-רפואי או התקשרות חוזית "רגילה": המסמכים עליהם חתמה התובעת היו בגדר "חוזה אחיד", קרי "חוזה שתנאיו, כולם או מקצתם, נקבעו מראש בידי צד אחד כדי שישמשו תנאים לחוזים רבים בינו לבין אנשים בלתי מסויימים במספרם או בזהותם" כפי שמושג זה מוגדר בחוק החוזים האחידים, תשמ"ג-1982.

אין ספק כי מסמכי ההתקשרות נוסחו על ידי הנתבעת, כי כלל המטופלים המתקשרים עמה חותמים על מסמכים דומים (גם אם הנוסח משתנה מעת לעת, שינוי לו אחראית הנתבעת והיא הקובעת את היקפו ואת מועדו). לתובעת אין אפשרות להתקשר עם הנתבעת בהסכם טיפולים בנוסח שונה, או לשנות, להוסיף או למחוק דבר מה מהמסמכים שניתנו לה לחתימה. בנסיבות אלו, הדרישה כי התובעת תחתום על המסמכים בנוסח שהוצג לה, חייבת להיות כרוכה במסירת מידע מלא בדבר תנאי ההתקשרות, לרבות מידע שאינו נוח לנתבעת.

20.כפי שהוזכר לעיל, לא היתה מניעה כי התובעת תקבל טיפול הסרת שיער בלייזר באזור הפנים, ובלבד שתקבל את מלוא המידע הנדרש לצורך גיבוש החלטתה להתחיל בטיפולים, לרבות בנוגע לסיכון הממשי הקיים לתוצאה פרדוקסלית של צמיחת יתר של שיער שחור, עבה וגברי בפניה. הנתבעת סבורה כי די בחתימתה של התובעת על המסמכים – הכוללים הסכם טיפולים, מסמך הוראות כלליות וטופס הסכמה – כדי ללמד שניתן לה המידע המלא הנדרש, לרבות בנוגע לאפשרות לתוצאה של צמיחה פרדוקסלית. עמדתי שונה, ואבאר.

21.הסכם הטיפולים: סעיף 6 כולל הצהרת התובעת כי הוסבר לה שלאחר כל טיפול "ייתכנו תופעות לוואי הכוללות אדמויות וצריבה קלה, שינויים בגוון העור, כאב, אי נוחות, גרד, עקצוץ, כוויות המלוות בשלפוחיות, אדמומיות, תחושת יובש, זיהום... היפר-פיגמנטציה והיפו-פיגמנטציה". אין ב"רשימת" תופעות הלוואי המצופות התייחסות לצמיחת שיער מוגברת.

בסעיף 10 לאותו הסכם, הצהירה התובעת שהוסברה לה משמעות המונח "דילול שיער" אליו מתייחס ההסכם, לרבות הצהרה כי קיבלה הסבר "שבהתאם לספרות ולמחקרים כ-5% מכלל האוכלוסיה אינם מגיבים לטיפול."

יש לטעמי פער עצום בין העדר תגובה לטיפול להסרת שער או לדילול שיער, לבין תגובה הפוכה של צמיחה מוגברת של שיער שחור, גס וגברי. הנתבעת מצאה לנכון לפרט את שיעור האוכלוסיה שאינם מגיבים לטיפול, עם התחייבות הלקוח למתן פטור מטענה בגין כישלון תמורה. היה מקום לפרט באופן דומה את שיעור האוכלוסיה המגיבים בצורה הפוכה באופן קיצוני לאותו טיפול. דבר זה לא נעשה בהסכם הטיפולים.

22.במסמך "הוראות כלליות" הובהר לתובעת כי קיימת אפשרות להופעת אדמומיות, פריחה את צריבה, כי יש להימנע מחשיפה לשמש, כי לאחר כל טיפול קיימת אפשרות של הופעת שיער באזור המטופל שיינשור מעצמו ואינו מהווה סיבה לדאגה, וכי בחלוף תקופה מהטיפול תחל צמיחה חדשה אותה אין להסיר לפני הטיפול הבא. במסמך זה אין כל הוראה לתובעת – או לכל "לקוח" אחר – בדבר התנהלותו במקרה שתחל צמיחת שיער גס וחריג. ניתן להבין מההוראות כי אם תהיה צמיחת שיער לאחר הטיפול, אין מקום לדאוג ואין להסירו לפני הטיפול העוקב.

23.טופס ההסכמה הוא הטופס העיקרי הכולל התייחסות לאפשרות לצמיחה פרדוקסלית. בשל חשיבות הדברים, יובאו להלן באופן מלא סעיפים 6 ו-8 לאותו מסמך:

6. הלקוח מצהיר ומאשר כי הוסבר והובהר לו, כי לאחר ו/או בעקבות כל טיפול, קיימת תופעה נורמאלית וטבעית של אדמומיות ומבקרים מסוימים אף צריבה/פצעונים/פיגמנטציה של העור במקום המטופל. הלקוח מאשר בזאת, כי בשל קבלת הסברים מפורטים ע"י החברה ומי מטעמה בכתב ובע"פ, הינו מוותר בזאת על כל תלונה/דרישה/תביעה בקשר עם תופעות לוואי אלו. כמו כן, הלקוח מצהיר ומאשר כי הוסבר והובהרו לו הסיכונים, הסיבוכים, הסיכויים של הטיפול וכי לאחר ו/או בעקבות כל טיפול, ייתכנו תופעות לוואי הכוללות אדמומיות, אודם, וצריבה, שינויים בגוון העור, כאב, אי נוחות, גרד, עקצוץ, כוויות, כוויות המלוות בשלפוחיות, אדמומיות, תחושת יובש, נפיחות, זיהום (ברוב המקרים מדובר בפצעונים כתוצאה מגילוח), שינוי בגוון העור, היפר-פיגמנטציה והיפו-פיגמנטציה, צלקות, גלדים, הפרשה, התגברות השיעור וצמיחה, תגובה פרדוקסלית של צמיחת השיער ביתר (להלן: "תופעות הלוואי"). כמו כן, תופעות אלו יטופלו על פי שקול דעתו של הרופא המטפל מטעם החברה.

8. הלקוח מצהיר בזאת, שהוסבר לו מפורשות, כי 'דילול/הפחתת השיער' לעניין הסכם זה, תהא הפחתה/דילול בכמות השיער בהתאם לסוג העור, סוג השערה, נתונים פיזיולוגים ונתונים הורמונאליים. יובהר בזאת כי שיעור ההפחתה/דילול הינו משתנה ממטופל למטופל ומטיפול לטיפול ואף הוסברה לי האפשרות כי תוצאה זו לא תושב במלואה או לא תושג כלל וכי תיתכן, בין היתר, תגובה פרדוקסלית של צמיחת שיער ביתר וכי שיער פלומתי וחסר פיגמנט, לעיתים אינו מגיב כלל להלן: "התוצאה המקווה"). כמו כן, הלקוח מצהיר כי הוסבר לו שבהתאם לספרות ולמחקרים כ-5% מכלל האוכלוסייה אינם מגיבים לטיפול. בהתאם פוטר הלקוח את החברה מכל טענה בגין כישלון תמורה".

24.עינינו הרואות, התופעה של "תגובה פרדוקסלית של צמיחת שיער ביתר" נזכרת בין כלל תופעות לוואי אחרות, ללא הסבר מלא וחשוב ביותר בנוגע למשמעותה המעשית, קרי, צמיחה של שיער גס, גברי ובולט, ללא הדגשה וללא הבהרה בנוגע לשכיחות תופעה זו. מעבר לכך, ההתייחסות לסיכון של צמיחה פרדוקסלית בסעיף 6 לטופס ההסכמה היא כתוצאה זמנית, בהקשר של "לאחר ו/או בעקבות כל טיפול", ולא כתוצאה קבועה, או למצער, שתיוותר לאורך זמן משמעותי. מקריאת הסעיפים הנ"ל בטופס הסכמה ניתן להבין כי הסבירות להופעת כלל תופעות הלוואי האפשריות אינה משמעותית, כך שהשכיחות של צמיחה פרדוקסלית כתוצאה קבועה או ממושכת היא מצומצמת ביותר.

ודוק: במסמך טרחה הנתבעת וציינה שקיימת אפשרות של 5% (בהמחשה מספרית) שהלקוח יהיה מבין אלה שאינם מגיבים לטיפול. העדר תגובה משמע שלא תהיה הפחתה או דילול בצמיחת השיער. אין המחשה מספרית דומה של כל אחת מתופעות הלוואי האחרות, השמטה שאין להשלים עמה.

25.מומחה בית המשפט פרופ' אינגבר התייחס לשכיחות להופעת צמיחה פרדוקסלית (עמ' 5 (א) שורות 17-25) ומסר כי זו מופיעה ב- 4-6% מהמטופלים. לא מדובר בתופעת לוואי זניחה, אלא בשיעור מטופלים הדומה לשיער אלה שאינם מגיבים כלל לטיפול.

לא ניתן להבין מדוע טרחה הנתבעת לציין את האפשרות של העדר תגובה, שמופיעה בכ-5% מהמטופלים, ואילו תוצאה חמורה בהרבה של צמיחת שיער פנים גברי באותו שיעור – ואף ייתכן שגבוה, על פי המומחה מטעמה – היא בחרה שלא לציין, להטמיע את האפשרות לכך בין "רשימת המכולת" של תופעות הלוואי האפשרויות המפורטות בסעיף 8 לטופס ההסכמה ולהתייחס לכולן כעניין שעשוי היה להקים, לכל היותר, טענה בגין כישלון תמורה.

26.נראה, כי הבנה כזו של הסיכון הנמוך לתוצאה של צמיחה פרדוקסלית משותפת הן "לקורא הסביר" כאמור לעיל, והן לנציגי הנתבעת עצמה, ובמיוחד מי שמסרה לתובעת את המידע טרם החתימה על מסמכי ההתקשרות. אמנם, על פי תצהיר הגב' עדה ארושס (סעיפים 6.3 ו-6.4) היא נתנה לתובעת הסביר מלא ומקיף על הטיפולים ותופעות הלוואי האפשריות, וקיבלה "הסברים המלאים והמקיפים אודות הטיפול המוצע, משכו, והסיכונים הכרוכים בו." דא עקא, התרשמתי שהעדה, המנהלת את הסניף בה טופלה התובעת בפרוטוקול הדיון מיום 20.06.24 – להלן: פרוטוקול (ד) – אף היא אינה מבינה את השכיחות שבה עשויה מטופלת לסבול מצמיחה פרדוקדלית.

כך הסבירה העדה בחקירתה הנגדית (עמ' 19 (ד) שורה 29 עד עמ' 20 שורה 5): "אי התאמה זה לא יקבל תוצאה ראויה, 5 אחוז מכלל האוכלוסייה. תוצאה לא ראויה זה שהטיפול לא עבד כראוי, זה עלול להיות גם תופעה של פרדוקסליות, עלול להיות שכל השיער לא נשר לחלוטין. יש כמה סיבות. אני לא רופאה אבל אני יודעת שיש 5 אחוז מכלל האוכלוסייה וזה רשום בהסכם, רשום שעלולות להיות תופעות לוואי, רשום לא להיחשף לשמש, רשום שעלולה להיות תופעה פרדוקסלית, פיגמנטציה, היפו פיגמנטציה. מבהירים את זה גם בתוך תסריט שיחה... לא רשום על צמיחה פרדוקסלית. רשום שבן אדם יכול לא להתאים ללייזר 5 אחוז. עלול להיווצר פיגמנט."

בשל הפער בין הקביעות הרפואיות בדבר הסבירות לצמיחה פרדוקסלית – בנוסף ובמובחן מהסבירות להעדר תגובה כלל לטיפול הסרת השיער – ביקשתי מהעדה להבהיר את דבריה, והיא השיבה (עמ' 20 (ד) שורות 14-17): "לשאלת בית המשפט 5 אחוז כולל את כל אי ההתאמה, כולל אלה שאין להם הצלחה מלאה, שיש להם פיגמנטציה, שיש להם צמיחה פרדוקסלית, אדמומיות, שלפוחיות. לשאלת בית משפט כולם ביחד 5 אחוז. 95 אחוז יצליחו בטיפול אם הם פועלים לפי ההנחיות. זה א-ב." [ההדגשה שלי - ר.ה.]. בהמשך עדותה חזרה גב' ארושס על הדברים, ומסרה (עמ' 20 (ד) שורה 26 עד עמ' 21 שורה 4) כי "אנחנו אומרים שיש סיכוי, שיש צמיחה פרדוקסלית, שיהיו תופעות לוואי, שתהיה פיגמנטציה, היפו פיגמנטציה, אדמומיות... זה 5 אחוז מכלל האוכלוסייה שמטופלת בלייזר. 5 אחוז האלה יכולים שלא תהיה תגובה לטיפול... לשאלת בית המשפט אם ישאלו אותי כמה אחוז יש פיגמנטציה אני גם אגיד 5 אחוז, אני חושבת שמדובר באותם 5 אחוז."

27.עולה מהאמור לעיל כי התובעת הוחתמה על מסמכים, מבלי שנציגת השירות ומודעת לנתונים המלאים הרלוונטיים. אני מצטרפת בעניין זה לדברי בית המשפט בת"א (שלום כ"ס) 10730-06-19 פלונית נ' שירותי בריאות כללית מוודאה שהיא קוראת אותם ומבינה את תוכנם לפני חתימם, ומבלי שהנציגה עצמה מכירה (31.05.2023): "החובה לא מתמצית בהחתמה על טופס כזה או אחר, אלא בקבלת ההסכמה בפועל וככל שזו לא התקבלה מדובר בפגיעה באוטונומיה".

מקום שבו מנהלת סניף ומי שמוסרת מידע והסברים למטופלות אודות הסיכונים האפשריים ושכיחות תופעות הלוואי אינה יודעת את הנתונים הנכונים והמלאים, חזקה שלא תמסור ללקוחותיה, ובכללם התובעת, את המידע בנוגע לנושאים אלו. בהעדר המידע המלא – וגם אם לא נמצא רשלנות בשל העדר קשר סיבתי בין אי מסירת המידע לבין התוצאה – זכאית התובעת לפיצוי בגין הפגיעה באוטונומיה על גופה.

הפיצוי

28.כב' השופטת חיות (כתוארה אז) סיכמה את הזכות לפיצוי בגין פגיעה באוטונומיה בהלכת איבי: "זכות הבחירה החופשית נותנת ביטוי לאוטונומיה הנתונה לאדם להיות אדון לגורלו. היא נגזרת מכבוד האדם וההגנה עליה מהווה, אפוא, הגנה על ערך יסוד זה... עמד על כך בית משפט זה לא אחת בציינו כי זכותו של אדם לכתוב בעצמו את סיפור חייו היא אחת מן הזכויות היסודיות ביותר במשטר דמוקרטי, אם לא היסודית שבהן... עם זאת, ככל שההגנה על הזכות לאוטונומיה מתבטאת בהענקת פיצוי בשדה הנזיקי של המשפט, תחמה הפסיקה את זכות הפיצוי בשני היבטים. ראשית, נפסק כי רק פגיעה בליבת הזכות ובעניין מהותי תזכה את התובע בפיצוי משמעותי... שנית, נפסק כי פיצוי בגין פגיעה באוטונומיה לא יינתן כפיצוי אובייקטיבי בגין עצם הפגיעה וכי 'הפיצוי בגין פגיעה באוטונומיה ניתן בשל נזק תוצאתי סובייקטיבי המתבטא בתחושות של כעס, תסכול, ועוד כיוצא באלה תחושות שליליות שמעוררת התנהגותו של המזיק..."

בע"א 9936/07 בן דוד נ' ד"ר ענטבי (22.02.2011), בפסקה 11 לפסק דינו של כב' השופט הנדל, נקבע כי "בשנים שחלפו מאז ההכרה בעילת התביעה נפסקו במשורה סכומי כסף נמוכים כפיצוי בגין הפגיעה באוטונומיה של מטופל. דומני כי עתה, משראש הנזק נקלט בשיטתנו והושרש, בשלה העת לפסוק סכום פיצויים שאינו בהכרח 'סמלי'."

29.לעניין הסכומים הנפסקים בגין נזקים לא ממוניים בראש נזק זה: בת"א (שלום ת"א) 56078-11-19פלונית נ' ד"ר עבד גאוי (28.02.2024) נפסקו 150,000 ₪ בגין טענה כנגד רופא שיניים ל"טיפול יתר", כאשר לא הוכחה רשלנות רפואית והפיצוי ניתן רק בשל פגיעה באוטונומיה ועל רקע תחושתה הסובייקטיבית של התובעת;בת"א (שלום חי') 31782-07-17 פלוני נ' מדינת ישראל (18.06.2023) נדחתה הטענה לרשלנות רפואית ונפסק פיצוי בסך 150,000 ₪ בגין הפגיעה באוטונומיה, בהעדר הסבר מספיק בנוגע לתוצאות אפשריות של ניתוח שעבר, מקום שלא הוכח שהסבר מלא היה משנה את ההחלטה לעבור את הטיפול הניתוחי; בת"א (שלום ת"א) 21511-02-13 י.מ. נ' א.מ.ל. אמריקן לייזר בע"מ (20.03.2018) נקבע פיצוי בגין נזק בלתי ממוני (בגין כאב וסבל בצירוף זה שנקבע בגין פגיעה באוטונומיה, מאחר שכאמור, מדובר בפיצוי כולל שאין לחלקו) בסך 180,000 ₪; ע"א 9936/07 בן דוד נ' ד"ר ענטבי (22.02.2011) נפסקו פיצויים בגין פגיעה באוטונומיה במקרה של "הולדה בעוולה", בהעדר הוכחת רשלנות, בסך 250,000 ₪.

30.נתתי דעתי לתיאור התובעת בתצהירה ובעדותה בדבר הקשיים אותם היא חווה, יום יום, בשל צמיחת היתר של השיער בפניה: תחושות הבושה, הצורך בהסרת שיער הפנים בקביעות "כמו גבר", העדר שמחת חיים וקשיים נפשיים (שיש לקבוע שאינם עולים לכדי נכות, בהעדר חוות דעת רפואית), הוצאות להמשך טיפולים ולמוצרים לשם הסתרת זקיקי השיער בפנים. מנגד, נדרש להתייחס לטענת הנתבעת (שהתובעת לכאורה מסכימה איתה, כמפורט בסעיף 21 לתצהירה) כי לאחר השלמת טיפולי שיקום, ייתכן שיוחזר מצב פניה לקדמותו.

בשים לב לכל אלה, אני קובעת כי התובעת זכאית לפיצוי בגין נזקים לא ממוניים בראש הנזק של פגיעה באוטונומיה, בסך 200,000 ₪ (בערכים להיום).

סוף דבר

31.אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת פיצוי בגין הפגיעה באוטונומיה בסך של 200,000 ₪, בתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור של 23.4% (כולל מע"מ). מעבר לסכומים אלה, תשלם הנתבעת לתובעת הוצאות משפט בגין ניהול ההליך והזמן שנדרש בשל כך, לרבות פנייה לעורך דין ולמומחים ולשם התייצבות בבית המשפט, בסך 5,000 ₪, וכן החזר הוצאותיה בפועל, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הוצאת כל אחד מהסכומים ובכפוף להצגת חשבוניות: הוצאות התובעת עבור חוות הדעת שצורפה לכתב התביעה, חלקה בשכר מומחה בית המשפט ואגרת בית המשפט כפי ששולמה.

הסכומים ישולמו בתוך 30 ימים, ולאחר מועד זה יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין, מהיום ועד התשלום בפועל.

זכות ערעור כחוק.

פסק הדין ניתן לפרסום שכן אינו כולל נתונים מזהים אודות התובעת.

ניתן היום, ט' אב תשפ"ד, 13 אוגוסט 2024, בהעדר הצדדים.