פתח דבר
לפני תביעת פיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע, בעקבות תאונת דרכים שאירעה ביום 13/9/19.
התביעה הוגשה לפי פקודת הנזקין מאחר שהתובע נהג באופנוע שלו ללא תעודת ביטוח בתוקף.
על פי הנטען בכתב התביעה התאונה אירעה בעת שהתובע נהג באופנוע בנתיב הימני בכביש עירוני, לפתע התפרץ רכב הנתבע בפזיזות לכביש מצד ימין לכיוון נסיעת התובע, חסם את נתיב נסיעת והתנגשו בו.
כתוצאה מהתאונה, התובע נחבל ביד שמאל והמומחה מטעם בית המשפט פרופ' שלום שטהל, קבע שנותרה לתובע נכות משוקללת 16.75% בגין שבר בעצם הרדיוס והגבלה בתנועות סיבוביות.
הצדדים חולקים בשאלת האחריות ושאלת הנזק.
שאלת האחריות:
התובע טען בכתב התביעה כי הוא נהג באופנוע בנתיב הימני בכביש עירוני כאשר לפתע, התפרץ רכב הנתבע בפזיזות לכביש מצד ימין לכיוון נסיעת התובע, חסם את נתיב נסיעת והתנגשו בו.
התובע העיד בפני בחקירה ראשית וחזר על נסיבות התאונה כפי שתוארו בכתב התביעה. התובע העיד כי הוא נסע באמצע הנתיב במהירות של 40-50 קמ"ש וכי הנתבע התפרץ עם רכבו לנתיב וחסם אותו מבלי לתת לתובע זכות קדימה. התובע מסר כי רכב הנתבע יצא מבניין ונסע בצד שמאל של כביש היציאה ולא מצד ימין.
התובע הגיש תמונות בצבע וסימן את נתיב נסיעת האופנוע והרכב וכן, סימן את מקום התאונה (ת/1).
עדותו של התובע הייתה אמינה ומהימנה, הוא שב וחזר על גרסתו ותיאר את נסיבות התאונה מספר פעמים במהלך חקריתו הראשית והנגדית.
חיזוק לגרסת התובע נמצא בהודעות התובע והנתבע במשטרה, התובע והנתבע נחקרו תחת אזהרה והודעותיהם הוגשו על ידי התובע.
בהודעתו במשטרה מסר התובע גרסה לפיה הוא נסע בנתיב שלו ופתאום יצא רכב הנתבע מצד ימין במהיות וחסם אותו. התובע נשאל מה הסיבה לקרות התאונה והשיב: כי הנתבע לא עצר ולא נתן לו זכות קדימה.
בהודעתו במשטרה מסר הנתבע כי יצא מחניה וכי היה רכב גדול שעמד מצד שמאל שלו וחסם לו את שדה הראיה, הנתבע מסר כי הוא יצא קצת ואז הגיע אופנוע התובע מצד שמאל במהירות ופגע בו.
הנתבע נשאל בחקריתו במשטרה מה הסיבה לקרות התאונה והשיב : "בגלל שהיה אוטו גדול שעמד בצד שמאל והסתיר לי את שדה הראיה". בהמשך נשאל מדוע לא נתן זכות קדימה והשיב: "אמרתי לך שאני לא ראיתי בגלל האוטו הגדול אני יצאתי רק קצת כדי לראות שדה ראיה". עוד מסר הנתבע כי הוא ביקש לפנות שמאלה.
הנתבע לא הובא לעדות בבית המשפט. הנתבעת טענה כי לא זימנה את הנתבע לעדות מאחר והודעתו הוגשה כחלק מראיות התובע. כאשר למעשה התובע לא חולק על תוכן הודעת הנתבע במשטרה.
כאמור, הנתבע בהודעותו במשטרה מסר כי סיבת התאונה הייתה" הרכב הגדול שהסתיר לו" את שדה הראיה ולא טען כי סיבת התאונה הייתה רשלנות התובע או כל פעולה או מחדל אחר של התובע.
חיזוק לגרסת התובע נמצא בעובדה כי תביעת נזקי הרכוש שוהגשה על ידי התובע נגד הנתבעת, שולמה במלואה (תיק 31511-01-20) כאשר הנתבעת לא הגישה כתב הגנה ובמסגרת הסכם פשרה שלימה כ- 92% מהנזק הישיר של האופנוע ושכ"ט שמאי. ( מאחר שהתביעה הסתיימה בפשרה לא ניתן לדעת אם ההפחתה נעשתה בשל אחד ממרכיבי הנזק או בשל מרכיב האחריות או שכ"ט שמאי). הרי כי הנתבעת לא הייתה משלמת את הסכום לתובע אלמלא הנתבע אישר את התשלום, כך שעצם אישור התשלום על ידי הנתבע מהווה אינדיקציה להודאת הנתבע באשמה.
לסיכום, גרסת התובע לגבי התרחשות התאונה לא נסתרה, הנתבע טען בהודעתו במשטרה כי רכב אחר גדול הסתיר את שדה הראיה שלו וזה מה שגרם לתאונה. היה על הנתבע לנהוג בזהירות, להמתין עד מעבר "הרכב הגדול", והיה על הנתבע להתקדם בכביש רק בבטחה ובהתאם לתנאי הכביש; ובכך הנתבע הפר חובות חקוקות בתקנות התעבורה לרבות תקנות 51 ו-52 (2) ו(3) כאשר לא נהג בהתאם לתנאי הדרך ולא נהג במהריות סבירה או עצר את רכבו במצב שבו הראות מוגבלת. בנוסף, הנתבע נהג באופן רשלני משלא נהג כפי שמצופה מנהג סביר ובהתאם לתנאי הדרך. אי לכך, הנתבע אחראי להתרחשות התאונה.
באשר לשאלת האשם התורם;
נטל הוכחת האשם התורם מוטל על הנתבעת. הנתבעת לא העידה את הנתבע מטעמה והסתפקה בהודעת הנתבע במשטרה אשר הוגשה במסגרת ראיות התובע. מהודעת הנתבע ניתן ללמוד כי לטענתו התובע נסע "במהירות" . התובע טען כי הוא נהג במהירות המותרת בין 40-50 קמ"ש וכי הנתבע הוא זה שתפרץ לכביש במהירות ולדבריו:
"לא הספקתי.. פעם אחת מישהו חסם אותי בכביש ולא נתן לי זכות קדימה ואם הייתי רואה אותו הייתי עוצר כאילו שהייתי במהרות שאפשר לעצור. לא הספקתי .. יצא פעם אחת מהבניין (עמ'3 לפרוטוקול ש' 15-17 ).
התובע שב על גרסה זו שוב :
"לא הספקתי לראות אותו, ככה יצא. אתה רואה גם בתמונות מאיפה יצא מהסמלים.. הוא היה צריך לצאת מהנתיב הימני הוא יצא מהשמאלי (עמ' 4 לפרוטקול ש' 33-35).
זאת ועוד, מוקד הפגיעה מתיישב עם גרסת התובע לקרות התאונה: לפי גרסת הנתבע בהודעתו וגרסת התובע (עמ' 10 לפרוטקול ש' 36-39) מוקד הפגיעה היה בין הגלגל הימני של הרכב לבין הקטנוע. עובדה זו מתיישבת עם טענות התובע לפיה הנתבע התפרץ לכביש, כי אם רכב הנתבע היה משלים את הכניסה לכביש והיה בתוך הכביש אזי הפגיעה הייתה מתרחשת במרכז הרכב או במקוד האחורי.
כך או כך, אם התובע היה נוהג במהירות יותר נמוכה יתכן לאחר שקלול מלוא הנתונים מצאתי להטיל על התובע אשם תורם מינימאלי בשיעור של 10%.
שאלת הנזק
הפגיעה והנכות הרפואית:
ביום 13/9/29 לאחר התאונה, הובהל התובע לבית חולים רמב"ם כשהוא סובל מחבלה ביד שמאל, נפיחות ודיפורמציה ביד שמאל, פצע בסנטר מצד שמאל, סימן חבלה בבית חזה מצד שמאל ושפשופים בגפיים.
בצילום רנטגן הודגם שבר תוך מפרקי בחלק רחיקני של הרדיוס עם תזוזה ושבר תלישה בראש הפיבולה משמאל. נעשה ניסיון לבצע שיחזור והיד גובסה. ביום 19/9/19 בוצע צילום רנטגן נוסף במסגרתו הודגמה תזוזה קלה. ביום 23/9/29 אושפז התובע נותח ועבר שחזור וקיבוע. התובע המשיך בטיפולי פיזיותרפיה וריפוי בעיסוק.
מומחה בית המשפט פרופ' שלום שטהל קבע כי נותרו לתובע נכויות צימתות כדלקמן:
10% לפי סעיף 35 (1) ב' עבור שבר בעצם הרדיוס והגבלה בתונעות
7.5% עבור הגבלה בתנועוצ הסיבוביות
נכות משוקללת 16.75% .
בנוסף קבע המומחה נכויות זמניות כדלקמן:
100% נכות לתקופה מיום 13/9/19 עד 15/12/29 (3 חודשים).
50% נכות לתקופה מיום 15/12/29 עד 31/1/20 (1.5 חודשים)
30% נכות לתקופה מיום 1/2/20 עד 31/5/20 ( 4 חודשים).
25% נכות לתקופה מיום 1/6/20 עד 31/7/20 (2 חודשים).
בסיס השכר
רקע אישי, עבודה והשתכרות עובר לתאונה ואחריה
התובע יליד X/X/1989 בן 30 במועד התאונה ובן 35 היום.
התובע נעדר השכלה וסיים בית ספר יסודי. התובע העיד כי הוא נולד למשפחה לא נורמטיבית וכי הוא הסתבך בפלילים. התובע הסתבך בעבירות פליליות בשנת 2015 וריצה תקופת מאסר בין 2017 עד 6/2018 . אחרי שחרורו, התובע שיקם את חייו, התחתן ומצפה לתינוק.
התובע נחקר ארוכות על עברו הפלילי והעיד באופן אותנטי וספונטאני. התובע הותיר בי רושם אמין ושוכנעתי כי הוא אכן השתקם, התרחק ממעגל הפשיעה והפך לאזרח נורמטיבי ופרודוקטיבי.
החל מחודש 7/2018 עבד התובע כמנהל מחסן בחברת אורות הצפון והשתכר בממוצע 10,768 ₪.
בעקבות התאונה נעדר התובע מעבודתו למשך 4.5 חודשים. בחודש 2/20 שב התובע לאותו מקום עבודה אך בשל מוגבלותו הופסקה עבדותו ( עמ' 17 לפרוטוקול ש' 27, 34). לדברי התובע עמיתיו לעבודתה שנשארו לעבוד במקום מגיעים לשכר של כ- 15,000 ₪ (עמ' 3 ש'5) כך שהתובע אלמלא התאונה יכל למצות את פוטנציאל ההשתכרות שלו ולהגיע לשכר של 15,000 ₪.
בחודש 6/20 חזר התובע למעגל העבודה והחל מחודש 6/20 התובע עובד בXXX בסניף בצומת XXX, התובע עובד במקום עובדה זה עד היום במשלוחים ומשתכר כ- 9,616 ₪. תחילה עבד במשלוחים עם הקטנוע וכיום עובד עם רכב של החברה המעסיקה.
אשר על כן, לא ששקלתי את נתוני ההשתכרות של התובע, ובהתחשב בעובדה כי נגרעה מהתובע אפשרות מימוש פוטנציאל ההשתכרות אני מעמידה את בסיס השכר לצורך החישוב על שכרו של התובע על שכרו עובר לתאונה 10,768 בצירוף הפרשי הצמדה להיום, כך אני מעמידה את בסיס השכר על 12,000 ₪.
הנכות תפקודית
הלכה פסוקה היא, שאחוזי הנכות הרפואית אינם מצביעים בהכרח על אובדן השתכרות או אובדן כושר לבצע עבודה. הכל תלוי בטיב עבודתו והתעסקותו של הנפגע ובטיב הפגיעה בבריאותו (ראו: ע"א 646/77 לוי נ' אברהם אח' לב(3) 589, (1978)).
במקרה דנן, עסקינן בתובע חסר השכלה, עובד כפיים אשר נחבל ביד שמאל ( לא דומיננטית) שיעור הנכות הרפואית אשר נקבע 16.75% מלמד על חומרת הפגיעה. נוכח חומרת הפגיעה נמנע מהתובע האפשרות לחזור למקום עבודתו, להתקדם בו ולמצות את פוטנציאל ההשתכרות.
שוכנעתי כי קיימת הלימה מלאה בין הנכות הרפואית והנכות התפקודית על כן, אני מעמידה את הנכות התפקודית על שיעור של 16.75%.
הפסד השתכרות לעבר
באשר להפסדי השכר לעבר, עסקינן בראש נזק מיוחד אותו יש להוכיח בדרך כלל בראיות של ממש (ראו: ע"א 355/80 נתן אנסימוב בע"מ נ' מלון טירת בת שבע בע"מ פ"ד לה(2) 800,809 (1981)).
נוכח האמור, ראיתי לחלק את הפסד העבר ל 3 תקופות, לפי בסיס שכר העבר הנומינאלי לו טען התובע בסיכומיו בסך 10,768 ₪.
תקופה א'
מיום התאונה 13/9/19 עד 1/6/20 הפסד שכר מלא, למעט חודש 2/2020 שבו ניסה התובע לשוב למקום עבודתו הקודם.
7.5 חודשים * 10,768 = 80,760 ₪.
תקופה ב'
התקופה של חודש 6/20 ו- 7/29 בחודשים אלה עבד התובע אצל מעסיק אחר והשכר 7,343 ₪ ו- 8,479 ₪.
החישוב יעשה לפי הנכות הרפואית הזמנית שנקבעה בתקופה זו בשיעור של 25%.
2 חודשים * 25% * 10,768 = 5,384 ₪
תקופה ג'
החל מיום 8/20 עד היום בתקופה שבה התובע עובד בבית העסק "XXX", לפי שיעור הנכות התפקודית במשך 44 חודשים:
44 חודשים * 16.75% * 10,768 = 79,360 ₪.
סך הכל עבור שכר העבר : 165,504 ₪.
הפסד שכר לעתיד:
נוכח העובדה כי התובע עובד כפיים חסר השכלה ( סיים בית ספר יסודי), ונוכח הפגיעה בידו מצאתי לחשב את פיצויי העתיד בחישוב אקטוארי מלא.
12,000 * 16.75% * מקדם 32 שהוא 246.6592 = 495,785 ₪.
סך הכל הפסד שכר לעתיד 495,785 ₪.
הפסדי פנסיה ותנאים סוציאליים לעבר ולעתיד:
לפי שיעור של 12.5% 82,661 ₪.
עזרת צד ג' לעבר ולעתיד
הלכה היא כי אין צורך לשמור כל קבלה, משברור שהנפגע נזקק לעזרת בני משפחתו, עומדת לניזוק זכות לתבוע פיצוי עבור שווי הטיפול גם אם הוא לא שילם עבורו (ראו רע"א 7361/14 פלונית נ' פלוני (6/1/2015), וע"א 1164/02 קרנית – קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' פלוני (4/8/2005)).
לעניין שיעורו של הפיצוי, יש לקבוע, שראוי להעמיד את הסכום על שיעור נאות (ע"א 93/73 שושני נ' קראוז ואח' (27/12/1973)) ובהעדר נתונים אובייקטיבים, יפסק סכום גלובלי לטובת התובע (ראה: ע"א 515/83 עגור נ' איזנברג ואח' (26/2/1985), וכן ע"א 663/84 עטיה נ' עטיה (14/8/1990)).
על בסיס הלכה זו, ובהעדר נתונים על הוצאות ממשיות ועל היקפם, יש לקבוע את הפיצוי בראש נזק זה, על דרך האומדנה.
בהתחשב בחומרת הפגיעה, מהלך הטיפולים והמעקבים הרפואיים, כפי שנסקרו לעיל בהרחבה, אי-כושר מוחלט לתקופה ממושכת, והנכויות הזמניות והנכויות הצמיתות שנותרו לתובע, הנני מעמידה את הפיצוי בגין ראש נזק זה על סך 35,000 ₪, לעבר ולעתיד.
הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה
משאין חולק כי התובע נזקק לטיפולים ומעקבים רפואיים, יהא זה נכון לפסוק לו פיצוי על דרך האומדנה ולשם "שמירה על האיזון הראוי" (ראה, לדוגמא: ע"א 307/77, מור נ' עזבון המנוח שעיה בוץ, פ"ד לב(1) 654 (1978); י. קציר בספרו "פיצויים בשל נזק גוף" מהדורה חמישית התשס"ג–2003, עמוד 682 ואילך.
באשר להוצאות נסיעה, אומנם, לא הוצגה על ידי התובע ראיות המעידות על הוצאות הנסיעות, על אף שהיה, לטענתו, בתקופה ארוכה מצוי באובדן כושר עבודה מוחלט. אולם, משניתן להיווכח מהתיעוד הרפואי הרב והמעקב הרפואי הממושך, כי התובע אכן נשא בהוצאות כאלו, ולו בתקופה שבסמוך לאחר התאונה, עת מצבו הרפואי עדין היה קשה, יש מקום לפסיקת פיצוי על דרך האומדנה.
בנוסף, התובע נשא השכ"ט המומחה מטעמו בסך של 2,500 ₪.
לאור האמור, הנני מעמידה את הפיצוי לתובע בגין הוצאות רפואיות ונסיעות, לעבר בלבד, על סך 12,500 ₪.
אין מקום לפסיקת פיצוי בגין ראש נזק זה לעתיד.
כאב וסבל
בהתחשב בחומרת הפגיעה, ימי האשפוז, תקופת אי-כושר ממושכת, ושיעור הנכויות הזמניות והצמיתות שנותרו אצל התובע, הנני מעמידה את הפיצוי בגין ראש נזק זה על סך 75,000 ₪.
סוף דבר
36.הנני מחייבת את הנתבעות, יחד ולחוד, לשלם לתובע, פיצויי בגין נזקיו כדלקמן:
א. הפסד שכר לעבר165,504 ₪
ב. אובדן כושר השתכרות לעתיד495,785 ₪
ג. הפסדי פנסיה82,661 ₪
ד. נזק לא ממוני -כאב וסבל 75,000 ₪
ד. הוצאות נסיעה ורפואיות12,500 ₪
ה. עזרת צד ג' לעבר ועתיד35,000 ₪
סה"כ 866,450 ₪
בניכוי אשם תורם בשיעור של 10%
יתרת הפיצוי = 779,805 ₪
לסכום הנ"ל יתווסף שכר טרחת עו"ד בשיעור 20% בתוספת מע"מ כחוק, והוצאות משפט בסך 2,500 ₪.
הסכומים הנ"ל ישולמו לתובע באמצעות בא כוחו, תוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין, שאם לא כן, יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.
המזכירות תמציא לצדדים.
ניתן היום, י"ז ניסן תשפ"ד, 25 אפריל 2024, בהעדר הצדדים.
