א' ואח' נ' נצבא קניון הסיטי אשדוד ואח'

רקע

1. עניינה של תביעה זו פיצויים לפי פקודת הנזיקין [נוסח חדש] בגין נזקי גוף שנגרמו לתובעת לאחר שבתאריך 10.8.10 נפלה ברצפת קניון "הסיטי" באשדוד ונחבלה (להלן: "הקניון" ו"האירוע" בהתאמה). האירוע הוכר על ידי המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה (ראו תעודת עובד ציבור של המוסד לביטוח לאומי [נפגעי עבודה] מתאריך 3.12.14).

2. בפסק דין מתאריך 4.5.16 בית משפט זה דחה את התביעה. אולם, ערעור שהגישה התובעת לבית המשפט המחוזי התקבל - פסק הדין בוטל ונקבע כי הוכח במידת ההוכחה הנדרשת שהתובעת החליקה על רצפת הקניון, אם בשל רטיבות ואם בשל גורם מחליק אחר, שהנתבעות וצד שלישי לא נתנו לו כל הסבר. מכאן, שנתבעת 1 חבה כלפי התובעת מכוח היותה המחזיקה של הקניון. לפיכך, התיק הוחזר לבית משפט זה כדי שיוציא פסק דין משלים בסוגיית גובה הנזק ובסוגיית יחסי הגומלין בין נתבעת 1 לבין צד שלישי 1 (ראו סעיפים 5-6 ו – 8 לפסק דינו של בית המשפט המחוזי מתאריך 11.5.17 בע"א 28658-06-16). בהחלטה מתאריך 7.6.17 במסגרת בקשת הצדדים השלישיים, הבהיר בית המשפט המחוזי כי אין לדון בשאלת האשם התורם של התובעת.

מכאן לפסק דין משלים זה.

הנזק

הנכות הרפואית

3. כתוצאה מהאירוע לתובעת נגרם שבר בבוהן כף רגל ימין שטופל בסמוך לאחר האירוע באופן שמרני. אלא שבחלוף הזמן התברר כי התובעת נפגעה גם בברך ימין ואובחן קרע במיניסקוס מדיאלי אשר הצריך ביצוע ארטרוסקופיה. חוות דעת בתחום האורתופדיה אותה הגישה התובעת (ד"ר משה) נקבה ב – 28% נכות משוקללת (20% בגין שינויים שחיקתיים בברך ימין ו – 10% בגין פגיעה עצבית סביב הברך. בכף הרגל לא נותרה נכות). הנתבעות הגישו חוות דעת (ד"ר ז'טלני) לפיה נותרו לתובעת 10% נכות בלבד בברך ימין, כשרק מחציתם קשורים לאירוע ומחציתם קשורים למצבה הקונסטיטוציונלי.

4. בשל הפערים בין חוות הדעת, מונה כמומחה מטעם בית המשפט בתחום האורתופדיה ד"ר גבריאל אגר. בחוות דעתו ציין המומחה כי בבדיקתה הקלינית של התובעת ניכר סבל וכאב בברך ימין, ומבחינת צילומי ההדמיה יש עדות לשינויים ניווניים גם בברך וגם בעמוד השדרה המותני. עם זאת יש תיעוד לסבל בברך ימין בעבר. וכך, נכותה המשוקללת של התובעת הוערכה על ידו ב – 19% (10% לפי סעיף 48(2)(ז)(IV) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז – 1956 (להלן: "התקנות") בשל הנזק המניסקאלי ["הפרקים הגדולים של הגפיים התחתונים – הברך – נזק במניסקוס - מצב לאחר ניתוח הוצאת המניסקוס, קיימים שינויים ארטרוטיים קלים ודלדול קל של השרירים"] ו – 10% נוספים לפי סעיף 35(1)(ב) לתקנות ["מחלות העצמות והפרקים - קיימת השפעה קלה על כושר הפעולה הכללי או התנועות"]). רק מחצית מהנכות המשוקללת 9.5%, נקבעה כקשורה בקשר סיבתי לאירוע (ראו חוות הדעת מתאריך 6.10.13).

5. התובעת הזמינה את המומחה לבית המשפט כדי להשיב על שאלות הקשורות בחוות דעתו, הוא לא חזר בו ממנה. המומחה השיב כי עובר לאירוע, התובעת סבלה מכאבים בשלל איברים בגוף, ולתיעוד על כך הפנה לחוות דעתו. את נכותה של התובעת עובר לאירוע קבע בשיעור של 10% תוך הפניה לסעיף כללי בתקנות (סעיף 35(1)(ב)), כאשר בשיעור נכות זה הוא כלל הן את השינויים הניווניים בברך ימין (שינויים שאומנם אובחנו בצילום רנטגן לאחר האירוע, אולם לדבריו אינם מתרחשים ביום אחד – ראו פרוטוקול מיום 31.3.15 [להלן: "פרוטוקול 2"] בעמ' 33 שו' 2-3) הן את בעיות הגב מהן היא סבלה. לשאלת ב"כ נתבעות 1-2 המומחה ציין כי אכן יש לתובעת מנח ברכיים העלול להגביר את העומס בתא הפנימי של הברך וליצור שינויים שחיקתיים בתא זה, אולם בעקבות חבלה שינויים שחיקתיים אלו יתגברו. אשר למחלת הפיברומיאלגיה ממנה סובלת התובעת (ראו הודאתה בחקירתה הנגדית), זו לא נכללה במסגרת אחוזי הנכות שנוכו על ידי המומחה בגין "מצב קודם", ובצדק - המומחה אינו מומחה בתחום הרלוונטי, ולא הובאה כל חוות דעת אחרת של הנתבעות או של צדדים שלישיים שיהא בה כדי לתמוך "דבר שברפואה" בקשר עם מחלה זו.

6. חוות דעת של מומחה בית המשפט היא ראיה מבין מכלול הראיות שלפני בית המשפט. עם זאת, יש לה משקל רב, וכדבר שבשגרה, בהעדר נימוקים כבדי משקל, לא יטה בית המשפט להתערב באותן קביעות המבוססות על הידע והמומחיות של איש המקצוע (ע"א 293/88 חברת יצחק ניימן להשכרה בע"מ נ' רבי, בפסקה 4 ; ע"א 3056/99 שטרן נ' המרכז הרפואי של שם חיים שיבא, פ"ד נו(2) 936, 949 (2002)). לאחר ששמעתי את עדותו של המומחה ואת סיכומי ב"כ הצדדים, לא מצאתי כי יש לסטות מההלכה האמורה ובסיכום הדברים, נכותה הרפואית של התובעת בעקבות האירוע לא נסתרה והיא עומדת על 9.5% בגין הנזק בברך ימין.

בסיס השכר

7. עובר לאירוע (מתאריך 10.8.10), התובעת עבדה כמנהלת חנות "תיק ותק" בקניון. על פי הנתונים המצטברים של תלוש השכר היחיד אותו הגישה למועד שלפני האירוע, תלוש חודש יולי 2010 (ת/3), שכרה החודשי הממוצע לחודשים ינואר-יולי 2010 עמד על 3,882 ₪ (27,176:7 ₪). שכר זה בצירוף הפרשי הצמדה להיום מגיע לסכום של 4,200 ₪ (במעוגל).

השכר של 4,200 ₪ יהא אפוא בסיס שכרה של התובעת.

הנכות התפקודית

8. מידת השפעתה של הנכות הרפואית על תפקודו של נפגע מוטלת לפתחו של בית המשפט. אותה הגבלה – "נכות תפקודית" - יכול שתהא לעזר בבוא בית המשפט לחשב את הפסד כושר השתכרותו העתידי של נפגע, אשר מושפע לא רק מנכותו הרפואית, אלא גם מנתוניו האישיים: גילו, השכלתו, עיסוקו ומקום עבודתו.

במקרה דנן נכותה התפקודית של התובעת גבוהה יותר מנכותה הרפואית; ב – 18 השנים שלפני האירוע, התובעת עבדה באותה רשת חנויות, כאשר ב – 8 השנים האחרונות, בחנות שבקניון (פרוטוקול מתאריך 13.11.14 [להלן: "פרוטוקול 1"] בעמ' 18 שו' 1). בעיסוקה זה הצליחה להתמיד חרף בעיותיה האורתופדיות, וחרף היותה סובלת ממחלת הפיברומיאלגיה המתבטאת בכאב מפושט (נ/3) - מחלה שלא באה עליה חוות דעת רפואית לעניין נכות – אך אין ספק לגבי קיומה מזה שנים (פרוטוקול 1, בעמ' 21 שו' 11-12). האירוע הנוכחי פגע באיזון שבין יכולתה של התובעת להתמודד עם התחלואה ממנה סבלה לבין עבודתה, וכפי שהעיד המומחה, לאחר האירוע "חל מפנה". עיסוקה של התובעת אינו בישיבה, אלא מצריך שימוש מתמיד ברגליה - עמידה וכיפוף - פעולות שהיא מתקשה בהן (סעיף 18 לתצהירה). אמנם היא חזרה לאותה עבודה במשך כ – 11 חודשים לאחר האירוע אולם פוטרה בסוף חודש יוני 2011 (למכתב הפיטורין ראו ת/2). יש קשר בין האירוע לבין הפסקת עבודתה של התובעת, שכן למרות שניסתה לשמור על מקום עבודתה, היא סבלה מכאבים חזקים. ואכן, בסמוך לאחר פיטוריה עברה באמצע חודש אוגוסט 2011 ארטרוסקופיה ומאז אינה עובדת. מחד גיסא, לדברי התובעת, לאחר פיטוריה היא פנתה לחנויות שמחוץ לקניון, ביררה באשר לעבודה עם קשישים, אך לטענתה בכל אלו לא קיבלו אותה. גם המוסד לביטוח לאומי, אליו לטענתה פנתה לקבלת שיקום מסר לה כי אינה זכאית לסל שיקום מפאת גילה [אז, 58] (סעיפים 19-20 לתצהיר; פרוטוקול 1 בעמ' 18 שו' 29-30). מאידך גיסא, כל העבודות לגביהן ביררה הן עבודות הכרוכות במאמץ והדורשות עמידה קרי, עבודות הדומות לעבודה שבה עסקה בעבר. בשקלול כל האמור, נכון יהיה לקבוע במקרה זה כי שיעור נכותה התפקודית עולה על שיעור נכותה הרפואית ומגיע כדי 15%.

מכאן להפסדי שכרה.

הפסדי שכר בעבר

9. את התקופה שמיום האירוע ועד למועד כתיבת פסק דין זה ניתן לחלק לשלושה חלקים:

א. תקופה 1: 10.8.10 – 31.12.10 (ממועד האירוע ועד סוף השנה)

האירוע התרחש בתאריך 10.8.10. עד סוף שנת 2010, התובעת השתכרה בממוצע לחודש (לפי הנתונים המצטברים של תלוש דצמבר לעומת תלוש יולי 2010) סך של 3,846 ₪ לחודש [5: (27,176 ₪ - 46,407₪)] שהם צמוד להיום 4,050 ₪ (במעוגל). סכום זה נמוך ב – 150 ₪ מבסיס השכר (4,050 ₪ - 4,200 ₪). לפיכך, הפסדיה של התובעת ממועד האירוע ועד לסוף דצמבר 2010 מסתכמים בסכום של 750 ₪ (5 ח' * 150 ₪), ובצירוף ריבית מאמצע התקופה 820 ₪ (במעוגל).

ב. תקופה 2: 1.1.11 – 30.6.11 (תחילת שנת 2011 ועד לפיטורין)

בשנת 2011 התובעת המשיכה לעבוד באותו מקום עבודה עד לסוף חודש יוני שאז פוטרה. שכרה הממוצע עמד בששה חודשים אלו על 3,886 ₪ (6: 23,321 ₪ לפי הסכום המצטבר של חודש יוני 2011). שכר חודשי ממוצע זה, צמוד להיום עומד על 4,050 ₪ (במעוגל) הנמוך גם הוא ב – 150 ₪ מבסיס השכר. לפיכך, הפסדיה של התובעת, לתקופה זו שעד לפיטוריה עומדים על 900 ₪ (6 ח' * 150 ₪) ובצירוף ריבית מאמצע התקופה – 1,000 ₪ (במעוגל).

בעקבות פיטוריה התובעת קיבלה פיצויי פיטורין בסכום של 24,000 ₪ (פרוטוקול 1 בעמ' 17 שו' 14-15). ההלכה היא כי אם על פי התנאים הסוציאליים הנהוגים במקום העבודה התובעת היתה מקבלת פיצויים, תהא סיבת עזיבתה אשר תהא – אין לנכותם מהפיצוי שנפסק בגין האירוע מאחר שאין קשר סיבתי בינם לבין האירוע. אולם, אם אלמלא האירוע התובעת לא היתה זכאית לפיצויי פיטורין ויש קשר סיבתי בין קבלת פיצויי הפיטורין לבין האירוע, יש לבצע ניכוי (ע"א 450/05 לחמיש נ' חזק (2007)). במקרה דנן, לא נטען על ידי הנתבעות וממילא גם לא הוכח כי אלמלא האירוע התובעת לא היתה זכאית לפיצויי פיטורין בעת עזיבתה. משום כך לא ינוכה סכום הפיצויים מתוך הפסדיה.

ג. תקופה 3: 1.7.11 – היום (ממועד הפיטורין ועד למועד פסק הדין המשלים)

מאז פיטוריה ועד היום חלפו כ- 74.5 חודשים. בהתאם לשיעור הנכות התפקודית ובסיס שכרה, הפסדי השכר של התובעת עומדים על 46,935 ₪ (15% * 74.5 ח' * 4,200 ₪) ובצירוף ריבית מאמצע התקופה - 48,400 ₪ (במעוגל).

10. סך הפסדי העבר של התובעת, ממועד האירוע ועד למתן פסק הדין, מגיע לסכום של 50,000₪ (במעוגל) [820 ₪ + 1,000 ₪ + 48,400 ₪).

הפסד כושר השתכרות

11. בהתאם לחישוב אקטוארי, בהתחשב בשכרה של התובעת, בשיעור נכותה התפקודית ובתוחלת שנות עבודתה (עד גיל 67) כשהיא היום בת 64, יש לפצותה בסכום של 22,000 ₪ (4,200 ₪ * 15% * מקדם היוון) [במעוגל].

פנסיה

12. הפסדי הפנסיה יחושבו לפי 12% מהפסד השכר בעבר (ע"א 8930/12 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' טוויג (2014); ת.א. (חיפה) 16951-04-10 ע.מ.מ נ' ע.מ.ר (2013), ו – 12.5% לעתיד (צו ההרחבה בדבר הגדלת ההפרשות לביטוח פנסיוני במשק 2016 לפי חוק הסכמים קיבוציים התשי"ז – 1957) – 9,000 ₪ [במעוגל] ([12%* 50,000] + [12.5% * 22,000 ]).

עזרת הזולת

13. התובעת הצהירה כי אחת לשבועיים יש לה עזרה בפעולות הניקיון והטיפול בבית, אך לא צירפה ראיות על כך (סעיף 16 לתצהירה). עם זאת, סביר להניח כי מצבה הרפואי, שהחמיר לאחר האירוע (גם אם לא מיד לאחריו) עד לצורך בביצוע ארטרוסקופיה הצריך עזרה. לפי תצהירה של התובעת היא אינה יכול לכופף את הברך, לעלות ולרדת במדרגות או לכרוע (סעיף 15 לתצהירה). בבדיקתה על ידי ד"ר אגר הוא ציין כי היא מתהלכת בצליעה קלה, כי במהלך הבדיקה הקלינית ניכר סבל, כאב ומגבלה בברך ימין בעיקר בכיפוף (עמ' 7 לחוות הדעת). בהתחשב באמור וכן בשים לב לגילה של התובעת, לשיעור נכותה, ובהשלכות הפגיעה על תפקודה העתידי כאשר הפציעה היתה בבחינת נקודת מפנה אשר הפרה את האיזון ואת יכולתה להתמודד עם תחלואיה - אני מעריכה את הפיצוי באופן גלובאלי לעבר ולעתיד בסכום של 50,000 ₪.

הוצאות רפואיות ונסיעות

14. מאחר שהאירוע הוא תאונת עבודה, התובעת זכאית לפנות למוסד לביטוח לאומי לקבל החזר על הוצאותיה הרפואיות ודמי נסיעה בהתאם לסעיפים 87-88 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה– 1995 ותקנות הביטוח הלאומי (מתן טיפול רפואי לנפגעי עבודה) תשכ"ח – 1968. אשר לנסיעות, יש להתחשב בכך כי הפגיעה היא בברכה של התובעת, ויש להניח כי היא תזדקק להוצאות נסיעה יתרות במידת מה.

לאור כל האמור, אני פוסקת לעבר ולעתיד בגין השתתפות עצמית בתרופות, היטלי רופאים, נסיעות וכיוצ"ב סכום של 10,000 ₪ (מעבר לסכומים אותם יכולה התובעת לקבל מהמוסד לביטוח לאומי).

כאב וסבל

15. בהתחשב בגילה של התובעת, באחוזי הנכות הרפואית והתפקודית שנותרו לה בגין פגיעתה האורתופדית בברך, וכן בהתחשב בשבר שנגרם לה בבוהן (הגם שלא נותרה לה נכות), הסכום של 50,000 ₪ ישקף פיצוי הולם בראש נזק זה.

ניכויים

16. המוסד לביטוח לאומי הכיר באירוע כתאונת עבודה, והוא שילם לתובעת, בהתאם לתעודת עובד ציבור מתאריך 3.12.14, דמי פגיעה וגמלת נכות מעבודה, לפי הפירוט הבא:

א. בתאריך 8.10.10 שולמו דמי פגיעה בסכום של 2,946 ₪. צמוד להיום ובצירוף ריבית כדין הסכום מגיע לסך של 3,363 ₪.

ב. בתאריך 9.11.10 שולמו דמי פגיעה בסכום של 392 ₪. צמוד להיום ובצירוף ריבית כדין הסכום מגיע לסך של 445 ₪.

ג. בשנת 2011 שולמה גמלת נכות מעבודה בסכום כולל של 12,679 ₪. צמוד להיום ובצירוף ריבית כדין הסכום מגיע לסך של 14,000 ₪.

ד. בשנת 2012 שולמה גמלת נכות מעבודה בסכום כולל של 24,471 ₪. צמוד להיום ובצירוף ריבית כדין הסכום מגיע לסך של 26,000 ₪.

17. סך כל הסכומים ששולמו על ידי המוסד לביטוח לאומי ושאותם יש לנכות מהפיצוי - 43,800₪ (במעוגל).

סיכום סכום הפיצויים

18. הפסדי שכר בעבר50,000 ₪

אובדן כושר השתכרות 22,000 ₪

פנסיה 9,000 ₪

עזרת הזולת (עבר ועתיד)50,000 ₪

הוצאות רפואיות ונסיעות (עבר ועתיד)10,000 ₪

כאב וסבל 50,000 ₪

סה"כ ביניים191,000 ₪

ניכויי מל"ל (43,800 ₪) 

סה"כ 147,000 ₪ [במעוגל]

בסכום זו חייבת נתבעת 1 והמבטחת אותה, נתבעת 2.

ההודעה לצד שלישי

19. בהודעה לצד שלישי, הנתבעות טענו כי צד ג' 1 (להלן: "קלינור") היא חברה למתן שירותי ניקיון ומי שנשכרה על ידי הנהלת הקניון לשם ביצוע עבודות ניקיון ותחזוקה שוטפות בשטחי הקניון. קלינור התרשלה בביצוע עבודתה באשר, בין היתר, לא פעלה לנקות את הרטיבות ברצפה נושא כתב התביעה ולא הזהירה עוברי אורח כי יש מפגע ברצפה. להוכחת טענותיה, נתבעת 1 הגישה את תצהירו של מר אליהו כחלון, מנכ"ל הקניון. לפי תצהירו, קלינור היתה מופקדת בכל הזמנים על ניקיונו ותחזוקתו השוטפת של הקניון, ועל סילוק מפגעים כאלו ואחרים. ככל שהרצפה היתה רטובה, עובדי הניקיון מטעם קלינור היו צריכים לפעול לניקוי המקום מאחר שהם נמצאים בכל אזורי הקניון במשך היום (סעיפים 8 ו – 14 לתצהיר).

20. קלינור מצידה טענה כי מילאה את תפקידה כיאות ולא היה זה מתפקידה לדאוג לבטיחות העוברים והשבים, למנוע מעבר של הולכי רגל או להזהיר את באי הקניון – כל אלו תפקידיה של נתבעת 1. קלינור הגישה את תצהירו של מר יצחק יוסף, סמנכ"ל, אשר הצהיר כי אכן שירותיה של קלינור נשכרו לצורך ביצוע עבודות ניקיון בקניון, ואלו בלבד. למיטב זכרונו העבודה בוצעה על ידי 18 עובדים, שהוצבו לפי דרישת הקניון בשתי משמרות, ושנהגו "לפטרל" באופן קבוע בכל רחבי הקניון תוך שהם דואגים לרמת ניקיון גבוהה. עבודות הניקיון היסודיות בוצעו בכלל מחוץ לשעות הפעילות של הקניון, ובמהלך היום בוצעו עבודות ניקיון לפי דרישת נציגי הקניון. כמו כן, הצבת עובדי הניקיון וסידור העבודה היה באחריות הקניון או קב"ט הקניון, והפיקוח על העובדים היה של קב"ט הקניון בלבד. הקניון אף לא בא בטרוניה באשר לשירותי הניקיון שסופקו, לא לפני האירוע ולא לאחריו (סעיפים 5-10 לתצהיר).

21. מר כחלון ומר יוסף נחקרו שניהם על תצהיריהם, ולאחר ששמעתי אותם ואת סיכומי באי כח הצדדים, דין ההודעה לצד שלישי להידחות מהנימוקים הבאים.

התובעת תלתה את הסיבה לנפילתה במספר סיבות - רטיבות ברצפה, מרצפות חלקות או מדרון תלול. ברי כי ההודעה לצד שלישי יכולה להתקבל רק אם יוכח כי היתה רטיבות במקום וכי קלינור התרשלה בביצוע עבודתה. שהרי יתר הטעמים שהציגה התובעת לנפילתה אינם נמצאים באחריות קלינור אלא באחריות המחזיק במקרקעין, נתבעת 1.

אלא שנתבעת 1 לא הוכיחה כי היתה במקום רטיבות (ראו עדותו של מר כחלון בפרוטוקול 1 בעמ' 26 שו' 29-30 כי לאחר שצפה בתקליטור נ/24 לא ראה רטיבות במקום). אעיר כי במקום יש כיום פסי האטה (פרוטוקול 1 בעמ' 27 שו' 23-24) דבר שעשוי לחזק דווקא את הטענה כי לא רטיבות היא שגרמה לנפילה.

מכל מקום, גם אם היתה רטיבות, לא הוכח שזו לא טופלה כראוי על ידי קלינור או כי זו לא ביצעה את עבודתה נאמנה. וזהו לב העניין - לא הוצג כל חוזה בין הקניון (או כל חברה אחרת שהקניון נמצא בבעלותה) לבין קלינור. לא ידוע כמה עובדי ניקיון עבדו בקניון במועד האירוע, לא ברור באילו אזורים הוצבו, באילו שעות במהלך היום שומה היה עליהם לנקות, מי נתן להם הוראות היכן לנקות ומי פיקח על אופן ביצוע עבודתם. כל אלו אמורים היו להופיע בהסכם, לו זה היה מוגש כראיה. יוטעם כי הנתבעות הן "המוציא מחברו" ועליהן מוטל הנטל להוכיח את תביעתן (הודעתן) במאזן ההסתברויות. המצהיר מטעמן, מר כחלון, הוא אמנם מנכ"ל הקניון, אולם הוא לא היה המנכ"ל במועד הרלוונטי, וכלל לא עבד בקניון במועד האירוע (פרוטוקול 1 בעמ' 24 שו' 3-5). את המידע לגבי מה שיהיה במועד האירוע למד מהמנהלת הקודמת של הקניון (שלא הובאה למתן עדות) ומצפייה בתקליטור האירוע (נ/24) (שם, בשו' 6-7). אמנם מר יוסף מטעם קלינור הצהיר כי למיטב זכרונו היו בקניון 18 עובדי ניקיון, אך גם הוא לא עבד במועד האירוע אצל קלינור (פרוטוקול 2 בעמ' 37 שו' 7-8) ולמעשה זוהי הנחה המבוססת על כך שמה שהתנהלות במועד האירוע המשיכה גם לאחר מכן (שם, בעמ' 37 שו' 10-11, עמ' 38 שו' 21-23). עוד התברר מעדותו של מר כחלון כי בהצהרתו שקלינור מופקדת על תחזוקת הקניון הכוונה היא לפעולות ניקיון וכן לדיווח על מפגעים (כאסלה או מרצפת שבורים) לקניון, שהיה מופקד על התיקון (פרוטוקול 1 עמ' 26 שו' 14-28). נטען על ידו כי סידור העבודה נעשה על ידי אחראית מטעם קלינור, אולם נושא זה מצוי במחלוקת. מר כחלון הודה כי קב"ט הקניון פיקח על היות הקניון נקי, אך הוסיף כי הפיקוח של הקב"ט היה על הניקיון ולא על עובדי הניקיון (פרוטוקול 1 בעמ' 27 שו' 16-22). הבחנה זו אינה אלא סמנטיקה, ודבריו משתלבים עם טענת קלינור כי הפיקוח על עובדי הניקיון היה של קב"ט הקניון. מעורבותו של נציג הקניון מטה אף היא את הכף לחובת הנתבעות, שולחות ההודעה לצד שלישי. תצהיר נוסף שהוגש על ידי הנתבעות הוא של חוקר פרטי, גלעד נוי, אשר הצהיר כי נמסר לו שניקיון כללי מבוצע בבוקר, לפני פתיחת הקניון, וכי במהלך היום מנקים לפי דרישה ובכל אזור יש עובדת ניקיון (סעיף 5 לתצהיר). דברים אלו תומכים בגרסת קלינור וכאמור, בשקלול הדברים, הנתבעות לא הוכיחו את טענותיהן נגד קלינור.

סוף דבר

22.התביעה מתקבלת.

הנתבעות תשלמנה לתובעת, יחד ולחוד, סכום של 147,000 ₪. כמו כן תישאנה בהוצאות התובעת (על פי קבלות) ובשכר טרחת עורך דין בערכאה זו בסכום של 34,400 ₪.

ההודעה לצדדים שלישיים, נדחית.

הנתבעות תישאנה, יחד ולחוד, בהוצאות הצדדים השלישיים (על פי קבלות) ובשכר טרחת עורך דין בערכאה זו בסכום של 4,000 ₪.

כל הסכומים ישולמו בתוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום בפועל.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 ימים מיום ההמצאה.

המזכירות תשלח העתק מפסק דין זה לצדדים.

ניתן היום, ל' אב תשע"ז, 22 אוגוסט 2017, בהעדר הצדדים.