1. לפני תביעת התובע, יליד 12.7.75, לתשלום פיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לו בתאונת דרכים מתאריך 22.4.08 עפ"י חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפלת"ד"). התאונה התרחשה במהלך עבודתו כשליח רכוב על קטנוע ולפיכך הוכרה גם כתאונת עבודה ע"י המוסד לביטוח לאומי. המחלוקת היחידה שבין הצדדים מתייחסת לשיעור הפיצויים המגיעים לתובע.
נכותו הרפואית של התובע
2. התובע נפגע עת רכב צד ג' פגע בו בהיותו רכוב על קטנוע כאמור. ממקום התאונה הובהל התובע לבי"ח איכילוב באמבולנס. בבית החולים אובחנו שברים בצלעות 3-8 וכן שבר 9 משמאל בשני מקומות, סה"כ נגרמו לתובע שברים בשבע צלעות. כמו כן אובחן המו-פנאומטורקס וקונוטציה ריאתית משמאל; חזה אוויר קטן משמאל; קונטוזיה ריאתית באונה תחתונה מימין ובוצע לתובע ניסיון לניקוז פלואירלי משמאל שנכשל. בוצע ניקוז טורקוסקופי של המטומה בחלל פלואירלי תוך השארת שני נקזים. עוד התברר, כי לתובע זעזוע מוח. בסי.טי. ראש שבוצע לו התגלה שבר בגולגולת עם תזוזה בגובה חוליה c1. עוד התברר, כי נגרם לתובע שבר בעצם הבריח משמאל. בכל הקשור עם עמוד השדרה הצווארי, התברר כי נחבל בחבלת צליפת שוט; קיפוזיס צרויקו-טורקאלי קשה וריגידית. כמו כן נמצאו בלטי דיסק עם לחץ על השק בגובה 5C-6C, כך גם בלט דיסק מרכזי ב- 6C-7C, ב- 3C-4C בלט דיסק מרכזי עם לחץ על השק הדוראלי וב- 4C-5C בלט דיסק מרכזי עם כאבים והגבלה קשה בתנועת עמוד השדרה הצווארי ועם קיפוזיס צווארי. בעמוד השדרה הגבי נמצאו שברים בזיזים רוחביים משמאל של חוליות 1T-4T, בעמוד השדרה המתני נמצאו בלטי דיסק מרכזיים הלוחצים על השק בין חוליות 3L-4L וכן בין חוליות 4L-5L כאשר קיימים כאבים והגבלות בעמוד השדרה המותני. בכל הקשור עם א.א.ג. ופה ולסת, ביום התאונה נמצאו שאריות דם באוזן שמאל ומדי פעם מבחין התובע, לטענתו, בדימומים או נוזל דמי מאוזן שמאל תוך שהינו סובל, כך טען, מכאבים בשתי האוזניים, ירידה בשמיעה וטנטון קבוע. כך גם נחבל באף ונגמרה לו סטייה של מחיצת האף משמאל, והינו סובל מכאבים ורגישות מתמדת במפרקי הלסת. אשר לפגיעה נפשית, אובחן ע"י פסיכיאטר של ביה"ח כי התובע לוקה בפגיעה נפשית בשל תגובת דחק חריפה. עוד טען התובע, כי נגרמו לו הפרעות בשליטה על הסוגרים. בתחום הנוירולוגי נגרמה לו היפואסטזיה ברגל שמאל מהברך ומטה. בנוסף, קיים אזור היפואסטזיה בבטן משמאל בגובה 7T-10T וחולשה ביד שמאל. בשורש כף יד ימין נמצאה גם חולשה של פלקסורים ואקסטנסורים. מעבר לאלה, וכשנה וחודשיים לאחר התאונה, דיווח התובע לאורתופד קופת החולים על חוסר תפקוד מיני וכן דיווח לנוירולוג קופת החולים על הפרעות במתן שתן. כאן המקום לציין, כי התובע עבר תאונת דרכים נוספת בתאריך 16.1.10 (להלן: "התאונה השנייה"), במסגרתה נגרמו לו שברים בקרסול רגל ימין והוא אושפז בבית החולים שיבא. בשל תאונה זו היה התובע מרותק לכיסא גלגלים למשך מספר שבועות ונזקק לשיקום של 5 חודשים. התאונה השנייה אינה מהווה חלק מהדיון שבפני.
התאונה דנן הוכרה כאמור כתאונת עבודה. במל"ל נקבעו לתובע 3 חודשי אי כושר מלא בגינם שולמו לו דמי פגיעה בעבודה (עד 21.7.08) ולאחר מכן הוכרו לתובע נכויות זמניות בשיעור של 90% מתום תקופת דמי הפגיעה ולאורך 18 חודשים ברצף (עד 16.1.2010), כאשר מ- 17.1.2010 נקבעה לתובע דרגת נכות רפואית צמיתה בשיעור של 60% כדלקמן:
10% בגין הגבלת עמוד שדרה צווארי; 10% בגין הגבלה וכאבים בעמוד שדרה מותניים; 30% בגין חוסר יכולת תפקוד מיני; 10% בגין תכיפות במתן שתן; 20% בגין מצב נפשי.
כאן המקום לציין, כי ועדת הרשות הפעילה את תקנה 15 במלואה ונקבעו לתובע בסה"כ 90% נכות, כטענת ב"כ התובע (בפועל עפ"י מסמכי המל"ל עסקינן ב- 89% נכות צמיתה).
אין חולק בין הצדדים, כי קביעות הועדה הרפואית מחייבות אף את ביהמ"ש מכוח סעיף 6ב' לחוק הפלת"ד. הנתבעת ביקשה להביא ראיות לסתור קביעות רופאי המל"ל בתחום האורולוגי ולפיכך ביהמ"ש מינה את ד"ר יגאל מדג'ר כמומחה מטעם ביהמ"ש בתחום האורולוגי ופריון הגבר לבחינת נכויות התובע בתחומו המומחה התבקש להתייחס לנושא האין אונות, לבעיות התכיפות במתן השתן ולבריחת השתן, כמו גם לבעיות הפריון מהן סובל התובע (ר' החלטת ביהמ"ש מ- 17.2.15). חוות דעתו של ד"ר מדג'ר הוגשה לתיק ביהמ"ש ב- 15.1.17 (במ/1), במסגרתה קבע כי לתובע נותרה נכות בשיעור של 30% בגין אין אונות חמורה עם חוסר מוחלט של זקיפות במכון שינה, לפי סעיף 24(8)ג' לתקנות המל"ל. עוד קבע, כי בעיות הפריון מהן סובל התובע מוקדמות לתאונה שחווה וכי לא ניתן לקשור בין התאונה לבעיית הפריון כאשר "הסיכוי המירבי שהירידה ביצור הזרע היתה עוד קודם לתאונה". במסגרת חווה"ד לא התייחס ד"ר מדג'ר לנושא התכיפות במתן השתן או לבריחת השתן. בחקירתו הנגדית בביהמ"ש הסביר, במענה לשאלה ישירה של ב"כ הנתבעת, כי "די משוכנע לומר שהוא לא התלונן, כי כשמישהו מתלונן על כך אני מציין תמיד איך נראים התחתונים שלו, מגיע בדרך כלל עם תחתונים מוכתמים, עצם העובדה שלא התייחסתי לכך כנראה שלא התלונן בנושא השתן, המיקוד העיקרי היה בנושא תפקוד מיני" (עמ' 27 מול ש' 12-14). אשר לסיבה בשלה נפגע בתאונה האגן הקטן בגופו וכפועל יוצא תפקודו המיני, הסביר כי "הממצאים שהיו לי לא הסבירו לי כיצד זה קרה, משער שתאונת אופנוע היא קלאסית לפגיעה באגן הקטן, מיכל הדלק נכנס, זה גורם לפגיעות מיניוסקולאריות, בכלי דם קטנים שפוגע בזרימת דם. בשתי בדיקות שינה היתה שינה עמוקה ולא נרשמה זקפה, כלומר זו בעיה אורגנית. האם זה היה מקודם לפגיעה או כתוצאה, איני יודע, הפגיעות שהיו מתאונה, בצוואר, בצלעות, לא מתקשרות לפגיעה למטה" (עמ' 27 מול ש' 22-26). כך גם ציין, כי לא ידועות לו בעיות תפקודיות שכאלה בעברו. משהובהר לד"ר מדג'ר בחקירה נגדית כי התאונה הייתה על קטנוע ללא מיכל דלק בחלקו הקדמי היכול לפגוע באזור האגן הקטן השיב: "הפרט הזה לא היה ידוע לי. בבית החולים שהגיע עשו לו סי.טי. של האגן לא מצאו שם שום דבר. לא מצאו משהו גס לטפל במיידית כמו דימום. לא היה דבר כזה... זה לא שולל את הפגיעות המיקרוטראומטיות. אם יש פגיעה מיקרו שכזו, לא רואים אותה ולא דורשת טיפול ותחלים לבד" (עמ' 28 מול ש' 3-8). כמו כן נשאל כיצד זה יתכן שהתלונן רק שנה וחודשיים לאחר התאונה על הפרעה באין אונות, כמו כן ניתן לשתות אלכוהול באותה תקופה ולצרוך סמים שעלולים להסב את אותה בעיה וכך גם אין מיכל דלק של אופנוע מעורב, וכמו כן אין שום פגיעה בעמוד השדרה המותני או בעצמות האגן, והשיב: "שוב, זו היתה נקודת התורפה שהיה קשה לי להסביר, חשבתי שמדובר באופנוע עם מיכל דלק, זה קפץ לי מיד לראש. הפגיעות המיניוסקולאריות בין אם זה בכלי דם או בין אם בעצבים קטנים, הן לא באות לביטוי תמיד מיידית אלא מאוחר יותר, זה מתחיל להתדרדר הדרגתית מהתאונה, עד 3/4 שנה, שנה לאחר מכן" (עמ' 28 מול ש' 14-17).
באשר לשאלה האם הבעיה נפשית או אורגנית השיב, כי "אחרי שנשלול אפשרויות אורגניות, נגיד שזה נפשי" (עמ' 28 מול ש' 32), אך בתום חקירתו הנגדית ציין ביחס לשאלה כי המסמכים מעידים יותר על פגיעה נפשית מאשר פגיעה אורגנית בכל הקשור עם תפקודו המיני והשיב: "לא... גם המסקנה של המכון שיש פגיעה אורגנית". בהמשך עדותו, כאשר נשאל האם ישנה השפעה של שימוש בסמים ושתיית אלכוהול, כמו גם נטילת תרופות מסוגים שונים, יש באלה כדי להשפיע על אין אונותו של התובע השיב, "נכון שזה יכול להיות גם מלפני התאונה. לא מתייחס לשתייה חברתית" (עמ' 29 מול ש' 24).
3. בסיכומיו טוען ב"כ התובע, כי יש לאמץ את קביעות המוסד לביטוח לאומי. בכל הקשור עם נכותו של התובע בשל חוסר תפקוד מיני, לאמץ את קביעות ד"ר מדג'ר. מכיוון שד"ר מדג'ר אינו מתייחס לבעיית התכיפות במתן השתן ובריחת השתן, בגינם נקבעה לתובע במל"ל נכות בשיעור 10%, כי אז יש להותיר קביעה זו במל"ל כמות שהיא ובסה"כ אם כן לתובע לטעמו 60% נכות רפואית.
ב"כ הנתבעת מצדו ביקש לקבוע, כי קביעת המל"ל בתחום האורולוגי נסתרה באמצעות חוות דעתו של ד"ר מדג'ר וחקירתו הנגדית בביהמ"ש והפנה לתשובותיו בכל הקשור עם העדר רישום בדבר פגיעה באזור האגן במועד התאונה, כי האופנוע היה למעשה קטנוע ולא מדובר במיכל דלק הפוגע באזור האגן הקטן, כמו גם בשל היותו של התובע מי שנוטל תרופות לבעיותיו הנפשיות ואלה המשפיעות על תחום התפקוד המיני ואף נוטל סמים שיש בהם גם כן להשפיע על תפקודו המיני ולבסוף כי התאונה הנוספת שחווה התובע בשנת 2010 אף לה אפשרות להשליך על הפרעה בתפקוד המיני בשל היות הפגיעה באזור 2L בעמוד השדרה (עמ' 30 מול ש' 4-16 לפרו'). במילים אחרות, כך לטענת הנתבעת, הנכות בתחום האורולוגי נקבעה למרות שלא הייתה כל פגיעה גופנית ועצבית באזור האגן ועל סמך הנחה מוטעית שהתובע רכב על אופנוע שפגיעה במיכל הדלק שלו במהלך התאונה גרמה לפגיעה בכלי דם ועצבים, מה שלא התרחש בפועל. המומחה, כך ב"כ הנתבע, אף אינו שולל את תחילת האין אונות עוד קודם לתאונה, או אף לייחס את אין האונות לתאונה משנת 2010 וכי יש לנטילת תרופות השפעה על תוצאות בדיקת מכון השינה בטכניון, כמו גם לשימוש בסמים ואלכוהול המשפיעים כולם משמעותית על נושא האין אונות. ב"כ הנתבעת הפנה לתיעוד רפואי ממנו עולה, כי בשנת 2007 התובע סובל משימוש יתר באלכוהול ונדרשת גמילה. תיעוד משנת 2008 מציין עישון חשיש ושתיית אלכוהול (נ/12), כמו גם שתיית אלכוהול באופן ניכר (3 וודקה אחת ליומיים – נ/8). בשנת 2009 קיים טופס היחידה לטיפול בהתמכרויות ושיקום האסיר (נ/9) המציין, כי בשנה האחרונה שותה בקבוק וודקה מדי יום, כך גם עישן חשיש ועוד. עוד הפנה לחקירתו הנגדית של התובע עצמו שאישר בעיות בתפקוד המיני גם קודם לתאונה (עמ' 25 לפרו'), ומכאן עתר לדחות את טענות התובע לקיומו של קשר סיבתי בין התאונה לבעיות האורולוגיות הקיימות לו לתובע ולמצער לקבוע, כי נכותו של התובע בתחום האורולוגי אינה עולה על 15% ומנכות זו יש לנכות כמחצית בשל החפיפה לנכות בתחום הנפשי. אשר לתכיפות במתן שתן ובריחת שתן, טען ב"כ הנתבעת כי התובע אישר בחקירתו הנגדית כי אין לו בעיות במתן שתן אלא הינו סובל מבריחת שתן (עמ' 23 לפרו') וכאשר הנכות שקיבל במל"ל הייתה בשל תכיפות במתן שתן ובכל מקרה הפנה לכך שלדברי ד"ר מדג'ר התובע לא התלונן על בעיות בתחום זה בפניו. מכאן שהנכות שנקבעה במל"ל בגין הפרעה בתכיפות מתן שתן נסתרת בחוו"ד מומחה ביהמ"ש ואין טענה עוד להפרעה במתן השתן. באשר לבריחת שתן, זו לא נקבעה בחוו"ד רפואית של המל"ל ולא בחוות דעתו של ד"ר מדג'ר ולכן אין נכות בתחום זה. מכאן, סבר כי יש להעמיד את כלל הנכות הרפואית המשוקללת על 35.2% או 40% ככזו הכוללת 7.5% בגין פגיעה בתפקוד המיני או לחלופין 54.6% בשל 30% ירידה בתפקוד המיני.
דיון
4. תחילה ייאמר, כי אין חולק בין הצדדים בדבר נכותו הרפואית של התובע כפי שמצאה ביטוי בקביעות המל"ל בנושאים הבאים: 20% בשל מצב נפשי (סימנים בתר חבלתיים ודיכאון); 10% בגין הגבלת עמוד שדרה צווארי ו- 10% בגין הגבלה וכאבים בעמוד שדרה מותני. המחלוקת הינה בדבר נכות התובע בשל חוסר התפקוד המיני (30%) וכן 10% בגין התכיפות במתן שתן ובשל בריחת שתן. השאלה בתחום זה הינה בדבר קיומו של קשר סיבתי לתאונה בה עסקינן בכל הקשור לתפקוד המיני וכן עצם קיום הבעיה והקשר הסיבתי לתאונה בכל הקשור עם התכיפות ובריחת השתן.