ת"ט
בית משפט השלום כפר סבא
|
12582-02-14
25/08/2016
|
בפני הרשם:
הבכיר צוריאל לרנר
|
| - נגד - |
מבקשת:
כיף קפה בע"מ
|
משיבה:
מלכה בן דור
|
| החלטה |
בפני התנגדות לביצוע שיק ע"ס 70,000 ₪, שמשכה המבקשת, ואשר שם הנפרע בו הוא "מתי אלגבה", אשר חתימתו מתנוססת על גב השיק, כחתימת היסב. עפ"י ההתנגדות, שנתמכה בתצהירו של מר אבי הופמן (להלן – "הופמן"), נמסר השיק לחברת קפה רוטשילד אנגמי בע"מ, עבור סחורה עתידית, אשר לא סופקה, ולפיכך הוסכם עם נציג אותה חברה שהמבקשת תבטל את השיק. אלא, שהתברר שהשיק סוחר על ידי אותה חברה, בניגוד להסכמות.
הופמן נחקר על תצהירו, וידע רק לשער שהשיק הוסב למתי אלגבה על ידי חברת קפה רוטשילד, אם כי שיער שהסכום הרשום בו הוא בכתב ידו (של הופמן), ואולי גם שם הנפרע. עם זאת, טען שאותו אלגבה הוא בעל מניות בקפה רוטשילד, או בן משפחה של בעל מניות, וכי הוא אף בן משפחה של המשיבה. כשנשאל מדוע לא הגביל את סחרות השיק, ענה שהיה פועל כך אילו היה ידוע שהחברה תעשה שימוש בשיק.
הצדדים סיכמו טענותיהם. המבקשת חזרה קצרות על טענותיה, והקדישה את עיקר סיכומיה להוספת מסמכים וטענות שלא נזכרו עד אותו שלב, ועל כן אין להביאם בחשבון. המשיבה התמקדה בטענה, כי ההתנגדות נטולת פירוט בכל הנוגע למערכת היחסים מול הצד הקרוב (אותו היא מזהה כנפרע על פי השיק, מתי אלגבה).
דין ההתנגדות להידחות, אם כי לא לגמרי מנימוקי המשיבה.
לפי הוראות סעיף 81א(ג) לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967, תידון התנגדות לביצוע שטר כדרך שדנים בבקשת רשות להתגונן.
בית המשפט העליון, בע"א 465/89 בן צבי נ. בנק המזרחי, פ"ד מ"ה (1) 66, מפי כב' השופט (כתוארו אז) דב לוין, סיכם היטב את ההלכה הבסיסית הנוגעת לבקשות רשות להתגונן, והדברים נותרו באיתנותם עד היום (שם, בעמ' 69-70):
"לא במהרה ייעשה שימוש ותוכרע תובענה בסדר דין מקוצר על-פי כתב התביעה ונספחיה בלי לתת לנתבע רשות להתגונן, זאת משום ש'סדר הדין המקוצר משמש את המטרה למנוע דיון בתובענה רק אם ברור הדבר ונעלה מספק, שאין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו...' ... ולעניין זה, 'אין לקבוע שהענין הוא כך אלא אם תצהיר הנתבע לא גילה "הגנה לכאורה"'... מכיוון שכך: 'די לו (לנתבע - ד' ל') להראות כי הגנה אפשרית בפיו, ולו רק בדוחק ובית המשפט חייב ליתן רשות להתגונן, שאם לא יעשה כן, יכריע למעשה כבר בתובענה גופה והנתבע יצא מקופח'...
"על-אף כללים קפדניים וזהירים אלה אין לומר, כי כל אימת שמוגשת בקשת רשות להתגונן היא תינתן כדבר המובן מאליו. אדרבא, כדי שתהיה משמעות להליך של בקשת רשות להתגונן, וכדי שלא ייעשה הליך זה לחוכא ואיטלולא, נקבעו התנאים הנדרשים מן המבקש, שאם לא יעמוד בהם לא תינתן לו רשות להתגונן.
"תנאים אלה סוכמו בפסיקת בית-משפט זה לאמור: '...לא תינתן רשות להתגונן למבקש, שלא פירט בתצהירו מסכת עובדתית שלמה ומפורטת של הגנתו... כשם שלא ייתן בית המשפט רשות להתגונן, כשטענתו העובדתית של המבקש חסרת ממשות על פניה, או שהיא "הגנת בדים"...' (ע"א 594/85, בעמ' 722)..."