ת"ט 59664-01-12 מניב ראשון בע"מ

;

מונחת לפניי התנגדות לביצוע תובענה על סכום קצוב, שהוגשה לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל.

1.המשיבה הינה חברה הפועלת מכוח חוק תאגידי מים וביוב, תשס"א-2001 (להלן: "חוק תאגידי המים"). המשיבה, האחראית על אספקת המים ותשתיות הביוב בתחום המוניציפלי של העיר ראשון לציון, הגישה תביעה על סכום קצוב כנגד המבקשת, תושבת העיר ראשון לציון, בגין צריכת מים משותפת בנכס המצוי ברח' תור הזהב 12 ראשון לציון (להלן: "הנכס"). התביעה הוגשה בתחילה כנגד בעלה לשעבר של המבקשת, אולם בהמשך כתב התביעה תוקן, והמבקשת הוספה כנתבעת בתיק. על פי טענות כתב התביעה, המבקשת צברה חוב בגין צריכת מים משותפת, בתקופה שבין השנים 2005 ועד 2008.

2.המבקשת הגישה התנגדותה לתביעה, אם כי לא במועד על פי רישומי לשכת ההוצאה לפועל. לטענת המבקשת, החובות שהצטברו לפני שנת 2005 התיישנו, וממילא ככל שלא התיישנו שולמו לעיריית ראשון לציון, שהיתה אחראית על אספקת המים ושירותי הביוב עד שנה זו. ביחס לחוב שלאחר שנת 2005, טוענת המבקשת כי לא התגוררה בנכס בעקבות ניתוק מים שבוצע על ידי עיריית ראשון לציון בשנה זו, בשל חובות ארנונה שלא שולמו לעיריית ראשון לציון. עוד טוענת המבקשת, כי כל חוב שהצטבר עד שנת 2008 חל על בעלה לשעבר, בשל פסק דין שניתן בעניינם. הרישומים הרלבנטיים אצל המשיבה היו על שמו של בעלה של המבקשת, ומתוקף כך, לשיטת המבקשת, אין מקום לגבות כל כספים ממנה.

3.כעולה מהחומר שהוצג בפניי, במהלך שנת 2009 פנה בעלה לשעבר של המבקשת למשיבה, וביקש הימנה להעביר הרישומים על שמה של המבקשת. המשיבה פעלה בהתאם לאותה בקשה. המבקשת סבורה, כי המשיבה לא יכולה לחייב אותה רטרואקטיבית, ולא ניתן לייחס לה כל חוב, אלא לבעלה לשעבר, ולו בלבד.

4.המבקשת נחקרה על תצהירה. במהלך החקירה התברר כי עד שנת 2008 היו המבקשת ובעלה לשעבר הבעלים הבלעדיים של הנכס; כי דרישת התשלום אמנם נשלחה אולם על שמו של בעלה לשעבר; וכי משנת 2002 הוצא לבעלה של המבקשת צו הרחקה, לבקשת המבקשת, כך שלא התגורר הוא בנכס בתקופות הרלבנטיות. לשיטת המבקשת למרות צו ההרחקה שהוצא לבעלה לשעבר לבקשתה, הוא הגורם הנכון החב בתשלום, ולא היא.

דיון

5.התנגדות לביצוע תובענה על סכום קצוב תתברר כבקשת רשות להתגונן. בית המשפט ייעתר לבקשת רשות להתגונן, או ההתנגדות בענייננו, באם מצא כי ישנם סיכוי הגנה, ולו זו קלושה, ר' לכך ההלכה כפי שסוכמה בע"א 3300/04 צול ניהול פרוייקטים בע"מ נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ (פורסם בנבו, ס' 18 לפסק הדין). בקשת הרשות להתגונן הינה משוכה טרומית, ועל כן הנטל על המבקש להתגונן הוא קל - כל אימת שיש בתצהיר להצביע על הגנה לכאורה, ולו בדוחק, הבקשה תתקבל (ע"א 248/89 החברה הכללית למוזיקה נ'Warner , פ"ד מו(2)273, 277). בשל הפרת האיזון הדיוני במסגרת סדר הדין המקוצר, בית המשפט לא ישקול שיקולי מהימנות ואך יבדוק האם טענות ההגנה, שהינן בחזקת אמת, יכולות להקים הגנה בפני התביעה. הבקשה תידחה רק מקום בו הוכח כי אין כל סיכויי הגנה, או באם גרסת המבקש קרסה לאחר חקירה נגדית, ר' לכך ע"א 518/87 פטלז'אן נ' בנק איגוד לישראל בע"מ (פורסם בנבו, 25.11.93).  

בענייננו, מציגה המבקשת הגנה לכאורה ביחס לעלויות הגבייה המיוחסות להליכים שבוצעו כנגד בעלה לשעבר של המבקש (עובר למועד בו תוקן כתב התביעה), ומציגה הגנה אפשרית, בעלת סיכויים שאינם ברורים בשלב זה, ביחס לקרן החוב. מנגד, לא ניתן כל הסבר להתנהלות הדיונית הלא ראויה שלאחר הדיון, אי משלוח הודעה חרף המוסכם בדיון והארכת הדיון שלא לצורך. כמו כן, המבקשת לא התייחסה בתצהירה לאי הגשת ההתנגדות במועד, חרף רישומי לשכת ההוצאה לפועל וחובתה לעשות כן בהתאם לתקנות סדר הדין האזרחי (הגם שלא הוצג מועד המסירה).

6.באשר לעלויות הגבייה שבסכום התביעה, אלה בוצעו כנגד בעלה לשעבר של המבקשת, בשל רישומו כמחזיק בספרי המשיבה. אלא, שלא ניתן הסבר מדוע הוצאות אלה לא ייגבו מבעלה לשעבר של המבקשת ולא ממנה, כפוף ליתר האמור להלן, ובשים לב לכך שבמהלך ניתוק המים שהתה המבקשת בנכס, ייתכן בגפה.