בפניי התנגדות לביצוע שני צ'קים, ע"ס 20,000 ₪ כל אחד, משוכים ע"י המבקשת לפקודת "ג'ובאנה גרופ בע"מ" להלן: "הנפרעת"), שהופקדו בחשבון האחרונה אצל המשיב.
אין חולק כי המבקש עשה עסקה עם הנפרעת, ואין חולק על טענת המבקש לכישלון תמורה מול הנפרעת, לפיה הצ'קים נשוא התביעה ניתנו לנפרעת בחודש אוגוסט 2013, יחד עם צ'ק נוסף, כתמורה עתידית וכתנאי להעברת סחורה ע"י הנפרעת למבקשת בחודש ינואר 2014 (פרוטוקול, עמ' 1, שורות 18-25). הסחורה לא סופקה והנפרעת הודיעה זאת בכתב למבקשת. טענת המשיב, בגינה הוא טוען לזכויות עדיפות על אלה של הנפרעת, הינה טענת סיחור הצ'קים למשיב טרם כשלון התמורה.
"כשלון תמורה מלא, הנחשב להגנה טובה כנגד שטר, מתרחש במקרים הבאים:
1. אם מוכר הסחורה אינו מספק כלל את הסחורה שהבטיח.
2. כאשר המוכר מספק חלק מהסחורה המובטחת או סחורה שאינה מתאימה למקובל או למוסכם בין הצדדים, והרוכש מודיע על ביטול החוזה, בהתאם לסעיף 7 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה)" (ש. לרנר, דיני שטרות, ההוצאה לאור של לשכת עורכי הדין, תשנ"ט-1999, עמ' 338).
המבקשת מתגוננת בטענת כשלון תמורה מלא כלפי הצ'קים, שמסרה לנפרעת, ואשר סוכם כי הם ייפרעו בתמורה לאספקת פריטי אופנה. המבקש טען כי הנפרעת לא עמדה בהתחייבויותיה לספק סחורה וכי נודע לו ממנהל הנפרעת "לקראת סוף שנת 2013 והבהיר כי החברה נסגרת!!! ואין הוא יכול להעביר לי את הסחורה!!!" (סעיף 8 לתצהיר המבקש, ומכתב הנפרעת מיום 1/1/14, נספח ב' לבקשה). כאמור המצהיר מטעם המבקשת, מר אטיאס, העדי כי נודע לו על כשלון התמורה בחודש ינואר 2014, אז נתן הוראת ביטול לצ'קים (סעיף 8 לתצהיר, פרוטוקול, שם). המצהיר גם אישר כי הוא יודע שהנפרעת הפקידה את הצ'קים בבנק לניכיון (סעיף 13 לתצהיר).
"עסקינן בתביעה שטרית ולפיכך, על הנתבעת להוכיח את טענות ההגנה. במידה ותעמוד בנטל המוטל עליה, יהא על התובע להוכיח את מעמדו כאוחז כשורה בשיקים ועליו להוכיח כי נתן בתום לב ערך בעד השטר (ש' לרנר, דיני שטרות, תשנ"ט–1999, עמ' 255 - 258) ו/או את מעמדו כאוחז בעד ערך וכי הסיחור קדם למועד כשלון התמורה (ש' לרנר, דיני שטרות, תשנ"ט–1999, עמ' 357 - 356)". (ת.א. (ת"א) 66415/03 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' ניו פטקום מחשבים בע"מ (7.11.2005, פורסם בנבו).
המבקשת טוענת כי הבנק ידע או היה עליו לדעת כי זכות הקניין בצ'קים פגומה, שכן הנפרעת נקלעה לקשיים כלכליים, העבירה את העסק לאחר, וסמוך להגשת התצהיר (מיום 11/3/14) עמדה בפני הליכי פירוק (סעיף 14 לתצהיר המבקש). עוד טוענת המבקשת כי היה על המשיב לפנות אליו טרם קבלת הצ'קים, ולברר עימו האם יש עיסקה מאחורי מסירת הצ'קים (סיכומי המבקשת, פרוטוקול, עמ' 2, שורות 4-10).
התובע בעילה שטרית אינו צריך לפרט את העובדות שבמסגרתן נמשך או נעשה השטר, ואם עשה כך, יהיה על הנתבע להוכיח שתיים: שהשטר נמשך במסגרת עסקה פלונית, ושבאותה עסקה הפר האוחז את ההסכם והתמורה נכשלה. אם הרים המושך את נטל ההוכחה האמור, תעמוד לו ההגנה ותביעתו של האוחז תידחה (ש. לרנר, שם, עמ' 332).
ניכיון צ'קים מהווה תמורה, כפי שנקבע בפסיקה הוותיקה ע"א 389/67 בנק פ.ק.או. בע"מ נ' קיבוביץ' ואח', פ"מ כב(1) 264 (1968): "אילו רכש הבנק את השטר מידי לקוחו על דרך של ניכיון (דיסקונט) ושילם לו תמורתו את הסכום המוסכם, אם במזומנים, ואם על-ידי זיכוי חשבונו, היה במעשהו זה נותן לו ערך בעד השטר, ובהתקיים שאר התנאים המפורטים בסעיף 28 (א) לפקודה, היה גם אוחז כשורה". קביעת מעמדו של הבנק נעשית בעת קבלת הצ'קים, כאמור בסעיף 28 לפקודת השטרות [נוסח חדש] ואין בעובדה שהמשיב חייב את חשבון המצהיר בעת חילול הצ'קים כדי לשלול את זכות התביעה של המשיב כלפי המבקשת כאוחז כשורה, ובעל שעבוד על הצ'קים כבטוחה: "משנתן בנק זיכוי בעד מסמך סחיר, הרי נתן ערך, ואין בכך כלום, שיוכל לאחר מכן לחזור בו מהזיכוי, אם יתברר כי השיקים לא נפרעו" (ע"א 236/60 ש. שוירץ נ' ברקליס, פ"ד י"ד 2122 (1960)).
הלכה היא, כי אוחז בעד ערך מתגבר על טענת כשלון תמורה ובלבד שנתן ערך בעד השטר לפני כשלון התמורה. זו הלכת ע"א 333/61 גויסקי נ' מאיר, פ"ד טז 595 ובלשון כב' השופט זוסמן:
"טענת ההגנה שעלתה לקונה, עקב כשלון התמורה, רק לאחר הסיחור, אינה משמשת לו במקרה זה מענה לתביעת הנעבר. כאשר הוא, הנעבר התובע, נטל את השטר מידי המוכר, ופגם נולד לאחר מכן, אין מייחסים את הפגימה למפרע, כי הרי המועד בו נטל התובע – האוחז את השטר קובע ובאותו זמן – כאשר החוזה היה עוד 'פתוח' לביצוע וזמן ביצועו לא הגיע – לא היתה מניעה לסיחור השטר ולנטילתו".
בע"א 1560/90 ציטיאט נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ, פ"ד מ"ח (4) 498 השאיר הנשיא ברק את הסוגיה בצריך עיון תוך הצבת "הערת אזהרה" לגביה.
למרות הביקורת הקיימת על הלכת גויסקי בפסיקה ובספרות, ההלכה עומדת בעינה ובנסיבות ענייננו שעה שהמבקש סיחר את הצ'קים לנפרעת, כצ'קים מעותדים בסכום משמעותי ללא הגבלה, הרי הגנתו קלושה ביותר. מועד סיחור הצ'קים למשיב קדם למועד כשלון התמורה של אספקת הסחורה למבקש בעסקת היסוד, ולפיכך זכות המשיב גוברת על טענת כשלון התמורה של המבקש כלפי הנפרעת, אם המשיב אוחז בעד ערך בצ'קים. אין לקבל את טענת המבקשת לפיה היה על המשיב לפנות אליה טרם קבלת הצ'קים לניכיון, הרי המבקשת בעצמה לא ידעה על כשלון התמורה עד חמישה חודשים לאחר שהצ'קים היו בחזקת הבנק, והמבקשת לא היתה אומרת למשיב דבר שלא ידעה.