|
|
תאריך פרסום : 13/12/2020
|  גרסת הדפסה
ת"פ
בית המשפט המחוזי מרכז-לוד
|
14327-07-19
09/12/2020
|
בפני השופט:
עמי קובו
|
| - נגד - |
המאשימה:
מדינת ישראל
עו"ד איריס פיקר
|
הנאשמת:
כרמל מעודה
עו"ד שירן ברגמן
|
| הכרעת דין |
רקע
- נגד הנאשמת הוגש כתב אישום (מתוקן) אשר אוחז שמונה עשר אישומים, ובהם מיוחסות לה העבירות הבאות:
- התעללות בקטין או חסר ישע, לפי סעיף 368ג' סיפא בחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "החוק") – אישומים 18-1.
- תקיפת קטין או חסר ישע, לפי סעיף 368ב(א) סיפא בחוק – אישומים 1, 4, 7, 8, 12, 13, 14, 16, 18 (בכולם ריבוי עבירות), וכן אישומים 2, 5, 6 (ללא ריבוי עבירות).
- על-פי המתואר בעובדות כתב האישום המתוקן, בתקופה הרלוונטית לכתב האישום, שימש גן משפחתון "בייבי לאו" בראש העין כגן פרטי, המיועד לתינוקות ופעוטות בין הגילאים 3 חודשים עד 3 שנים. בין התאריכים 27.5.19 עד 16.6.19 הייתה הנאשמת הבעלים ומנהלת הגן. מתוקף תפקידה ומפאת גיל הקטינים בגן, הייתה הנאשמת אחראית על הקטינים כהגדרת סעיף 368א(1) בחוק.
במהלך התקופה עשתה הנאשמת בקטינים, ילידי 2018-2016, מעשי התעללות ותקיפה. בהזדמנויות רבות ושונות במהלך עבודתה תקפה הנאשמת תינוקות ופעוטות בגן הילדים, בין היתר, בכך שכיסתה את ראשם של הקטינים בשמיכה וישבה עליהם למניעת תזוזה; קשרה ידי קטין באמצעות חוט למשך דקות עד שעות; הרימה קטינים באמצעות אחיזה בכוח בזרוע, הניפה אותם באוויר והכל עד להטחתם ברצפה; טלטלה תינוקות; העמידה פעוטות עם הפנים אל הקיר, לעתים למשך מספר שעות; הצליפה בקטינים באמצעות חיתול; סטרה להם; צבטה ומשכה ראשם של פעוטות לאחור תוך חסימת אפם ופיהם, עד שהתגלעו קשיי נשימה.
כתב האישום מפרט את המעשים והעבירות בכל אישום ואישום, ואלה יוצגו להלן במסגרת הדיון וההכרעה בכל אישום בנפרד.
טיעוני הצדדים
- ב"כ הנאשמת, עו"ד שירן ברגמן, העלה טענות בנוגע למבנה כתב האישום, חלוקתו הפנימית, כך שהאישומים סודרו באופן כרונולוגי ולא לפי נפגעי העבירה, וכן בנוגע לדברים המופיעים ברקע לכתב האישום אשר לטענתו מטרתם השחרת פניה של הנאשמת. ב"כ הנאשמת חלק על כך שמעשי הנאשמת עולים כדי "התעללות" לעניין עבירת ההתעללות, ועל כך שהנאשמת גרמה לקטינים "חבלה של ממש" לעניין עבירת תקיפת קטין או חסר ישע. עוד טען כי בעבירת תקיפת קטין הגורמת חבלה של ממש, לא פירטה המאשימה, בכל אישום ואישום, כל חבלה אשר נגרמה לנפגעי העבירה כתוצאה ממעשיה של הנאשמת. לטענתו, לא כל מעשה אלימות גורם ל"חבלה של ממש", גם כאשר מדובר בדרישה למכאוב בלבד. נדרש סממן חיצוני כלשהו, כגון בכי, רעידות, סימן אדום או כל סממן חיצוני אחר, כדי להוכיח חבלה של ממש. לעומת זאת, הרמת פעוט באמצעות משיכת ידיים, אינה מהווה חבלה של ממש, וכך גם סטירה, אחיזה בצוואר או ברגליים. המחוקק לא קבע את העבירה של תקיפת קטין או חסר ישע בכל מקרה של תקיפה, אלא רק במקרים של חבלה של ממש. בכל הנוגע להאשמת הנאשמת ב"ריבוי עבירות" של תקיפת קטין, הרי שהיה על המאשימה לפרט בכמה עבירות היא מואשמת בכל אישום ולא בטענה סתמית של "ריבוי עבירות". זאת בשל העובדה שקיימות ראיות קונקרטיות למספר העבירות, בניגוד לתיקים שבהם אכן לא ידוע במדויק כמה עבירות בוצעו.
בכל הנוגע לעבירת ההתעללות, יש לבחון את העבירה כלפי כל קטין בנפרד, ולא ניתן "לצבור" מעשים שבוצעו כלפי קטינים שונים. כל אישום בנפרד אינו מהווה מעשה של התעללות, והמאשימה אף לא פירטה במי הנאשמת התעללה בכל אישום ואישום. ריבוי הקטינים אינו יוצר התעללות במקום שאין התעללות בקטין ספציפי. בחלק מהאישומים, לפי כתב האישום עצמו, ניכר שהמעשים אינם עולים כדי התעללות.
עוד טען ב"כ הנאשמת לאכיפה בררנית, ביחס בין הנאשמת, לבין הסייעת, לירז נתן (להלן: "לירז"), אשר נגדה הוגש כתב אישום לבית משפט השלום, בשמונה אישומים. אין המדובר בהסתבכות יחידה של לירז, אלא במעשים שחלקם לפחות דומה באופיים לאישומים שמיוחסים לנאשמת. המאשימה מדברת בשני קולות כאשר בגין מעשים דומים הנאשמת עומדת לדין בעבירת התעללות, בבית-המשפט המחוזי, ואילו לירז עומדת לדין בעבירות קלות יותר, בבית-משפט השלום. לכן, במעשים שהם דומים, אין הצדקה להרשיע את הנאשמת בעבירות שבסמכות בית-המשפט המחוזי, אלא להסתפק בהרשעה בעבירות שיוחסו ללירז.
- לטענת ב"כ המאשימה, עו"ד איריס פיקר, יש לדחות את טענות ההגנה בנוגע לניסוח כתב האישום, הואיל ומדובר בסמכות שבשיקול דעת המאשימה. כתב האישום מסודר באופן כרונולוגי, הדבר בסמכות המאשימה, ונעשה לשם נוחות וקלות ההתמצאות בחומר הראיות ביחס לאישומים. המבנה הנכון של כתב האישום הוא לפי המעשים, ולא לפי נפגעי העבירה. הנחיית פרקליט המדינה מתווה את מדיניות התביעה בהגשת כתב אישום "באופן מובנה וכרונולוגי" וכתב האישום אכן מגולל באופן כרונולוגי את שאירע בגן בתקופה הרלוונטית. החלק הכללי הוא מעין אקספוזיציה לכתב האישום, ונועד לתת רקע לדברים. לעניין עבירת ההתעללות יש לתת את הדעת למקרים שבהם כלפי אותו קטין, במספר מועדים, ביצעה הנאשמת מעשי אלימות, אשר בהצטברותם עולים כדי התעללות. רצף המעשים, כלפי קטינים ספציפיים, עולה כדי התעללות בהם. עבירת ההתעללות הוכחה בהתאם למבחנים שנקבעו בפסיקה ובפרט בע"פ 7704/13 מרגולין נ' מדינת ישראל (8.12.15). עבירת ההתעללות אינה עבירה תוצאתית, וכך למשל, ילדה בת כשנתיים שנאלצת לעמוד שלוש שעות עם הפנים אל הקיר, עוברת התעללות. גילם הרך של הילדים, משפיע על מידת הפגיעה בהם. כך גם דחיפת ילד, בעל כליה אחת, לשולחן. נקודת המבט היא של המתבונן מהצד, ולא של נפגע העבירה עצמו. הפסיקה קובעת שגם מטרות חינוכיות, אינן שוללות את קיומה של התעללות. בכל הנוגע לעבירת תקיפת קטין או חסר ישע, הרי שהפסיקה פירשה את המונח "חבלה של ממש" באופן מרחיב, ודי שהפגיעה תהיה בגדר פגיעה שגורמת לכאב בלבד. חבלה, יכולה לפי החוק להיות גם חבלה נפשית, ומכאן שגם מכאוב נפשי ואף עלבון, עשויים להיות בגדר חבלה של ממש. כך למשל, קשירה של קטין, מהווה עלבון, העולה כדי חבלה של ממש. די בכך שהמתבונן מן הצד מבין שמעשה מסוים הוא מעשה מכאיב, כדי להוכיח חבלה של ממש, גם אם אין אינדיקציה חיצונית כגון בכי, וזאת בשים לב לכך שהפעוטות אינם יכולים להעיד.
בנוגע לאכיפה בררנית, טענה ב"כ המאשימה שהתביעה היא בעלת הסמכות להעמדה לדין ומוענק לה מרחב שיקול דעת בהיבטים שנוגעים לאכיפה, בכפוף לכך שקיבלה החלטה מתוך השיקולים הרלוונטיים בלבד ופעלה בתום לב, סבירות, הגינות והיעדר אפליה. בית המשפט מתערב רק במקרים חריגים בהם החלטת המאשימה נפלה מחוץ למתחם הסבירות. כתב האישום נגד לירז הוגש בבית משפט השלום כיוון שהעבירות שיוחסו לה הן בסמכות בית משפט השלום. הנאשמת היא בעלת הגן שביצעה מעשי התעללות ב-11 פעוטות ותינוקות ביותר מ-60 הזדמנויות ואילו לירז היא סייעת בגן שתקפה 5 פעוטות ותינוקות ב-12 הזדמנויות. במועדים השונים הואשמה הנאשמת בריבוי עבירות ואילו לירז הואשמה במעשה תקיפה אחד או שניים בכל תאריך. החלטת המאשימה להגיש את כתב האישום בעניינה של הנאשמת לבית המשפט המחוזי בגין עבירות של התעללות, מבטאת את השקפת המאשימה שמדובר במעשים חריגים בחומרתם. כמו כן ראוי לשיטת המאשימה שהפער במעשיהן יתבטא לא רק בעבירות המיוחסות כל אחת מהן, אלא גם בבחירת הערכאה הדיונית.
דיון והכרעה
המסגרת הנורמטיבית – עבירות ההתעללות ותקיפה קטין או חסר ישע
- עבירת ההתעללות בקטין או בחסר ישע מוגדרת בסעיף 368ג' סיפא בחוק כדלקמן:
"העושה בקטין או בחסר ישע מעשה התעללות גופנית, נפשית או מינית, דינו - מאסר שבע שנים; היה העושה אחראי על קטין או חסר ישע, דינו - מאסר תשע שנים".
- עבירה של תקיפת קטין או חסר ישע, לפי סעיף 368ב(א) סיפא בחוק מוגדרת כדלקמן:
התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות:
הורד קובץ
לרכישה
הזדהה
בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
| הודעה |
Disclaimer |
|
באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.
האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.
|
שאל את המשפטן
יעוץ אישי
שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
|
|