אני מזכה את הנאשם וזאת מחמת הספק.
כתב האישום והשתלשלות העניינים
הנאשם הואשם בתקיפת בת זוג הגורמת חבלה של ממש.
המתלוננת, בת זוגו של הנאשם דאז והיום מנהלים חיים משותפים ומגדלים יחד את ילדיהם.
ביום 18.2.24, ניתנה תשובת הנאשם לאישום. תשובתו הייתה מצומצמת וזאת בשל סירובו של הנאשם לומר כל דבר שעלול לפגוע במתלוננת, בת זוגו. הסנגור בדבריו ביום 18.2.24, ציין, כי בשל עמדתו זו של הנאשם, הוא מוגבל מאוד בתשובה לאישום, ואולם הסנגור ציין כי מדובר בעמדה שהנאשם מסר עוד בחקירתו במשטרה. החקירה המדוברת התנהלה כשעתיים לאחר האירוע המתואר בכתב האישום.
נשמעו הראיות והצדדים סיכמו.
המאשימה בטיעוניה הפנתה את בית המשפט לדברי שכנה של הנאשם והמתלוננת. השכנה היא שהזמינה את המשטרה ותמלול שיחתה למוקד 100 הוגש לבית המשפט. התובעת ציינה עוד את העולה מדוחות הפעולה של השוטרים שהגיעו למקום, ואת דברי המתלוננת לשוטרים. המאשימה התייחסה להודעתה הראשונה של המתלוננת במשטרה וביקשה כי בית המשפט יקבל את גרסתה המפורטת בהודעה זו. הודעה זו נתמכת, כך לדברי המאשימה, גם בהודעתה הנוספת כאשר ביקשה לחזור בה מהתלונה ואולם לא חזרה בה מדברים שמסרה בהודעתה הראשונה. המאשימה סבורה כי להבדיל מהגרסה הסדורה וההגיונית שמסרה במשטרה, עדות המתלוננת בבית המשפט בלתי מתקבלת על הדעת, מלאת סתירות ואיננה קוהרנטית. יתרה מזאת, טוענת המאשימה, המתלוננת מתקשה לומר מפורשות כי הנאשם לא היכה אותה, ומרבית דבריה מתייחסים לבקשות אחרות כדוגמת רצונה שיחזור לבית ויחזור לסייע בתחזוקת הבית וגידול ילדיהם. בסיכומו של דבר המאשימה מבקשת כי בית המשפט יקבל את גרסתה כמפורט בהודעתה במשטרה על פני עדותה בבית המשפט. המאשימה הוסיפה וטענה כי גם אם בית המשפט לא יקבל את גרסת המתלוננת כמפורט בהודעתה במשטרה על בית המשפט להרשיע את הנאשם בשל גרסת הנאשם, חוסר הסבירות והסתירות הרבות שבה, שקריו, שתיקותיו, ועדותו הקלושה בבית המשפט.
דיון והכרעה
ראיות התביעה התבססו ברובן על גרסתה הראשונה של המתלוננת בדבריה לשוטרים שהגיעו למקום וכמפורט בהודעתה במשטרה, הודעה הכוללת תמונות שצולמו בחקירה המתעדות לכאורה את החבלות.
לאחר ששמעתי את מכלול העדויות, ולנוכח חומרי הראיות שלפניי, ספק רב האם ניתן לבסס את הרשעת הנאשם על גרסתה הראשונה של המתלוננת במשטרה ועל דבריה לשוטרים.
למתלוננת מספר גרסאות. כאשר הגיעו השוטרים למקום, מסרה להם המתלוננת (דוחות פעולה ת/5 ות/8), כי הנאשם הכה אותה וכי אין זו הפעם הראשונה בה הנאשם עושה זאת. בנוסף, המתלוננת תיארה כי הנאשם הרביץ לה עם הידיים. בחלוף זמן קצר, פחות משעה לאחר האירוע, המתלוננת מסרה את הודעתה הראשונה במשטרה (ת/2). בהודעתה מסרה, כי מדובר בפעם הראשונה בה הנאשם מכה אותה וכי בעבר היו רק צעקות. ברור, כי הדבר עומד בסתירה משמעותית לדברים אותה מסרה לשוטרי הסיור במקום כשעה קודם לכן. בנוסף, המתלוננת מסרה בהודעתה כי הנאשם גם בעט בה, אף זאת בסתירה ברורה לדברים שמסרה לשוטרים קודם לכן. לפנינו אם כן, שתי עובדות לכאורה שנמסרו בהודעתה, עובדות העומדות בסתירה לדברים שמסרה פחות משעה קודם לכן לשוטרי הסיור.
בקשר לסתירות אלו, הסנגור הרבה לחקור ולטעון לגבי כשלי חקירה והסנגור תמה כיצד לנוכח סתירות אלו לא עלה פקפוק אצל גורמי החקירה ביחס למהימנות גרסת המתלוננת. זוהי טענה בעניין כשלי חקירה. אין צורך להידרש לטענות אלה משום שהסתירות כשלעצמן מעלות ספק בקשר למהימנות גרסתה של המתלוננת בהודעתה הראשונה במשטרה.
יומיים לאחר מכן, המתלוננת הגיעה לבטל את תלונתה. המתלוננת נשאלה האם כל מה שאמרה בתלונה הוא אמת, והמתלוננת השיבה, "כן, גם שם אמרתי שהוא בן אדם טוב" (ת/3). לכאורה, כטענת המאשימה, הודעה זו מחזקת את הודעתה הקודמת (ת/2) שהרי גם בחלוף יומיים היא לא חוזרת בה מהעובדות שמסרה בהודעתה הראשונה. ואולם, מנגד, לא די שההודעה הינה לקונית ביותר, מספר שורות בלבד, בהודעה זו המתלוננת אומרת את המילים הבאות: "...הוא בן אדם טוב, הוא אבא טוב, הוא בעל טוב, מעל הכול זה לא הוא, אולי הוא איבד את השליטה לרגע אחד, זה לא הוא, כי זה לא הוא". נראה ממילים אלו כי המתלוננת גם חוזרת בה מהאשמת הנאשם. הדברים אכן מעורפלים ולא ברור מדוע החוקרת לא מצאה לנכון לברר ולו במעט תמיהות אלו והסתפקה בדבריה הקצרצרים, הלקוניים, והמעורפלים של המתלוננת. בכל מקרה ככל וקיים ספק וחוסר בהירות הדבר יבוא לטובת הנאשם.
המתלוננת הגישה לבית המשפט ביום 30.5.22 מכתב (ת/4). במכתב זה מסרה המתלוננת כי הנאשם מעולם לא הרים ידו עליה וכי הסימנים שנמצאו על גופה, ואשר צולמו על ידי החוקרת במהלך הודעתה (ת/2) לא נעשו על ידי הנאשם, אלא כתוצאה מכך שנחבלה בשל סחרחורת שתקפה אותה ובשל הריונה הקשה.
המתלוננת העידה בבית המשפט. בעדותה חזרה על כך שהנאשם לא הכה אותה והסבירה שהסימנים בפניה נגרמו לה קודם לאירוע בשל נפילה במדרגות הבית. העדה הסבירה כי הנפילה קשורה לסחרחורת שתקפה אותה וכאשר הייתה מאושפזת בשל כך למשך יומיים, הכול לפני האירוע המתואר בכתב האישום.
הנאשמת נשאלה בחקירתה הראשית אודות הפער בין עדותה בבית המשפט לבין הודעתה במשטרה. המתלוננת הסבירה כי אמרה בהודעתה במשטרה את אשר אמרה כי הייתה כעוסה ובסערת רגשות ואמרה דברים "...שאני לא שמתי לב מה אני מדברת" (פרו' מיום 28.3.24, עמ' 2).
השאלה העומדת לפנינו כעת הינה האם להעדיף את גרסתה בבית המשפט ואת גרסתה במכתב ששלחה לבית המשפט (ת/4) על פני הודעתה במשטרה (ת/2). כידוע, בעבירות כגון אלו קיים לעיתים החשש ולפיו בת זוג אשר פוחדת מאלימותו של המכה מעדיפה לחזור בה מתלונת אמת בשל החשש לשלומה. במקרה שלפניי, לא התרשמתי כי אלו הם פני הדברים. הוגש לבית המשפט תמלול שיחה למוקד 100 של שכנה של בני הזוג וכן הוגשה הודעת השכנה. המאשימה בסיכומיה התייחסה לדברים שנאמרו מפי השכנה ואולם המאשימה לא ציינה בטיעוניה כי התרשמות השכנה, גב' ס' ב', הייתה כי היותר תוקפנית הייתה דווקא המתלוננת. גב' ב' שמעה צעקות וקללות מהבית של בני הזוג והתקשרה כאמור למוקד 100. בהודעתה במשטרה (ת/9) מסרה "שמעתי אותה יותר צועקת ומקללת, אני חשבתי שהסיטואציה היא הפוכה, שהיא היותר תוקפנית". במסגרת שמיעת הראיות, הוצגו לפניי סרטונים המתארים את התנהלותה של המתלוננת מול הנאשם בסיטואציות מסוימות. סרטונים אלו יחד עם התרשמות בית המשפט מהמתלוננת בעדותה בבית המשפט, ויחד עם התרשמותה של העדה ב' לא מעלים תמונה של אישה מוחלשת אשר תחזור בה מתלונת אמת בשל החשש מהנאשם. בנסיבות אלו, יש לחזור ולבחון האם יש להעדיף את גרסת המתלוננת במשטרה (ת/2) על פני עדות בבית המשפט והמכתב ששלחה.
מחד גיסא יש כידוע עדיפות לגרסה במשטרה בהיותה גרסה מוקדמת שנמסרה בסמוך לאירוע ואולם, כפי שראינו, קדמו לגרסה זו דברים שמסרה לשוטרים שהגיעו למקום, דברים שסותרים בנושאים מהותיים את אשר מסרה בהודעתה במשטרה. המתלוננת גם הסבירה בעדותה מדוע מסרה בהודעתה במשטרה דברים שלא התרחשו.
יתרה מזו, המתלוננת מסרה בהודעתה במשטרה כי הנאשם בעט בה. הסנגור הרבה לשאול בעניין זה וטען לעניין כשלי חקירה. גם בסוגיה זו אין צורך להידרש לטענת כשלי חקירה משום שדי בכך שגרסתה של המתלוננת בהודעתה בעניין הבעיטה מעלה כשלעצמה תמיהות. הנאשם נכה, סובל מתסמונת גאוט ובאותה עת גם סבל משבר ברגלו. כל זאת מעלה ספק בדבר האפשרות ולפיה למרות כל האמור הנאשם בעט בה. גם ספק זה צריך לבוא לזכותו.
עובדה תמוהה נוספת שיש לקחת בחשבון הינה התנהלות המתלוננת בדקות הספורות שקדמו לכניסת השוטרים לביתם. המתלוננת בהודעתה מסרה כי לאחר שהנאשם הכה אותה, היא ישבה בכיסא. חלפו כ-10 דקות, לדבריה, מסיום ההכאה שלו אותה ואולם כאשר השוטרים היו לקראת כניסתם לבית הם שמעו את המתלוננת צועקת "די". המתלוננת בהודעתה במשטרה הסבירה "כן, אמרתי לו שיפסיק להכות אותי". החוקרת כשהייתה ערה לקושי לקבל גרסה זו, שאלה את המתלוננת למה 10 דקות אחרי שנגמר האירוע ו-10 דקות אחרי "שהוא הפסיק", היא צועקת "די" ואומרת שיפסיק (ת/2, שורות 35-42). ההסבר שנתנה המתלוננת, בהודעתה, לתמיהה זו איננו מספק כלל ועיקר.
מכל האמור עולה ברורות שאין להעדיף את גרסת המתלוננת בהודעתה במשטרה. לפנינו אם כן, עדותה בבית המשפט ולפיה כל שעשה הנאשם היה לתפוס את ידה או ידיה. גם הנאשם מאשר זאת ואולם מסביר את נסיבות התפיסה. הנאשם מסביר כי בת זוגו אשר הייתה במטבח ועסקה בהכנות לשבת אחזה בסכין במסגרת עבודתה במטבח. הנאשם המשיך והסביר כי מאחר ובאירוע היא הייתה נתונה להתפרצות זעם, תפס בידה מתוך חשש לשלומה, שלום העובר שבבטנה, או שלומו. דברים אלו שמסר הנאשם תואמים במידת מה את עדות המתלוננת בבית המשפט. המתלוננת כאמור הכחישה בעדותה בבית המשפט כל גילויי אלימות של הנאשם כלפיה, אולם אישרה כפי שצוין כי תפס בידה אבל לא באופן אלים. המתלוננת בעדותה גם אומרת כי ייתכן והיה לה סכין ביד בשל עבודות המטבח (פרו' עמ' 24). מכאן, שיש התאמה מסוימת בין גרסת הנאשם לבין גרסת המתלוננת בעדותה.
טענה המאשימה ממושכות לעניין סתירות, שתיקות, שקרים והעדר אמינות לגרסת הנאשם. אכן גם בעדותו של הנאשם תמיהות לא מועטות ואולם כידוע, אין בכך די כדי להרשיע את הנאשם, מקום שבו בית המשפט איננו יכול להסתמך על גרסה של המתלוננת שהיא העומדת בבסיס כתב האישום. במשפט פלילי עסקינן וכאשר גרסאותיה של המתלוננת מעלות ספקות רבות באשר לנסיבות האירוע, לא ניתן לקבוע מעבר לכל ספק סביר כי הנאשם ביצע את העבירות הפליליות המיוחסות לו בכתב האישום.
לנוכח כל האמור, אני מזכה את הנאשם מהמיוחס לו וזאת מחמת הספק.
ניתן היום, י"ט אייר תשפ"ד, 27 מאי 2024, במעמד הצדדים.
