ת"פ
בית דין אזורי לעבודה באר שבע
|
7957-08-11
21/06/2015
|
בפני השופט:
יוסף יוספי
|
| - נגד - |
המאשימה:
מדינת ישראל
עו"ד דודו סלטון
|
הנאשם:
איל גרשון קדמון
עו"ד אורן מאירי
|
| גזר דין |
1.במסגרת הכרעת הדין מיום 28/4/15 הורשע הנאשם בביצוע עבירה של אי מסירת תלושי שכר, עבירה לפי סעיף 24 לחוק הגנת השכר, תשי"ח-1958, וסעיף 2(ב)(7) לחוק עובדים זרים (איסור העסקה שלא כדין והבטחת תנאים הוגנים), התשנ"א – 1991.
2.עוד באותו יום סיכמו הצדדים בעל פה את טיעוניהם לעונש.
3.יצויין, כי הנאשם זוכה מעבירות של אי תשלום שכר מינימום והעסקה ללא התקשרות בחוזה עבודה.
טענות המאשימה
4.לטענות המאשימה, מדובר בכתב אישום שהוגש בעקבות בקשת הנאשם להשפט. אין לתת יתרון בידי מי שמבקש להשפט לעומת מי שמודה מראש ומשלם את הקנס. לא ייתכן שיווצר מצב בו מי שמשלם את הקנס ישלם יותר ממי שביקש להשפט והורשע.
הנאשם זוכה מחלק מהעבירות, אך עדיין יש לראות בו כמי שהחליט לנהל הליך ביחס לעבירה בה הורשע. לפיכך, לא מדובר באדם שחסך מזמנו של בית המשפט.
המדובר בעבירה בניגוד לסעיף 2(ב)(7) לחוק עובדים זרים, וכבר נפסק שמדובר בעבירות כלכליות שהעונש עליהן אמור להיות עונש כלכלי, שיגלם את העונש הראוי בנסיבות המקרה.
הנשיאה סלע פסקה, כי מתחם הענישה הראוי הוא 4 פעמים הקנס המנהלי שבנסיבות המקרה. כאן מדובר ב-5,000 ₪ כפול 3 עובדים במכפלת 4 ובסה"כ 60,000 ₪, שזה הרף הנמוך, לבין מחצית הקנס המירבי שהוא 116,800 ₪ לכל עבירה. מדובר ב-3 עבירות, כך שסה"כ הרף העליון הוא 175,200 ₪. לשיטת המאשימה, מתחם הענישה אמור להיות באמצע (בין 60,000 ₪ ל- 175,200 ₪).
באשר לסוגיית אי הרשעה, ציינה המאשימה כי אין מקום לבקש תסקיר מבחן, היות והנאשם לא הציג ראיות ואין מדובר במקרה קיצוני או יוצא דופן שמצריך להמנע מהרשעה. המאשימה גם ציינה, כי לנאשם אין עבר פלילי.
טענות הנאשם
5.לטענת הנאשם, מדובר במקרה בו בית הדין מצא לנכון לזכות את הנאשם במרבית העבירות בהן הואשם. הנאשם רצה את יומו בבית הדין כדי להוכיח חפותו, ואכן עשה זאת. הנאשם זוכה מהאישומים החמורים יותר, ולפיכך ראוי לא להחמיר עם הנאשם, וזאת בשים לב כי הוא מסר את התלושים לעובדים במועדים אחרים.