גז"ד לנאשם שהורשע בעבירות של בנייה ללא היתר ושימוש חורג

העבירות

1. הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירות של בנייה ללא היתר ושימוש חורג, לפי סעיפים 145 ו-204 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (במתכונתו קודם לתיקון 116).

   בכתב האישום המקורי הואשמו יחד עם הנאשם, עוד שלושה אחרים, אך במהלך המשפט, חזרה התביעה מן האישום נגד שניים מהם (הנאשמים 3-4), ואילו בעניינה של השלישית (הנאשמת 2) שהיא חברה בע"מ, כבר ניתן גזר דין.

   על פי עובדות כתב האישום המתוקן, הנאשם הוא המשתמש בפועל במקרקעין, וביצע את העבירות במקרקעין שייעודם הוא: אזור חקלאי/נחל וסביבתו, על פי תמ"מ/21/3 והכרזת ולקחש"פ. הנאשם הגיש בקשה לשימוש חורג לצורך חנייה, וניתן לו היתר לשימוש חורג לחניה, למשך 5 שנים, החל משנת 2013 וכן היתר לגידור המגרש ועבודות פיתוח, אך הוא ביצע עבודות בסטייה מההיתר, ועשה שימוש חורג ללא היתר כדין, על פי בקשתו לשימוש חורג משנת 2013, והוא סבר בתום לב כי היתר שניתן לו למשך 5 שנים, ניתן כדין, והפעיל על פיו עסק מסחרי בשם "פריד הובלות" המשמש למגרש חניה למשאיות, ואחסנת מכולות ומבנים יבילים. הנאשם ביצע עבודות בנייה כדלהלן: במתחם הצפוני של המתחם – סככה מאיסכורית עם רצפת בטון בשטח של כ-230 מ"ר; מיכל סולר בשטח של כ-10 מ"ר; מיכל סולר בשטח ל כ-5 מ"ר; מכולה בשטח של כ-30 מ"ר; מבנה יביל בשטח של כ-25 מ"ר; פרגולה מעץ וסגירתה בלוחות אסכורית בשטח של כ-81 מ"ר; מבנה עץ בשטח של כ-90 מ"ר; חומת בטון ואיסכורית באורך של כ-450 מ' (נבנתה בסטייה של גובה 60 ס"מ מעל המותר על פי החוק); סככה חניון מכוניות חיצוני בשטח של כ-100 מ"ר; מחסן בשטח של כ-6 מ"ר; מכולה בשטח של כ-15 מ"ר. בנוסף, במתחם הדרומי של המקרקעין, עשה הנאשם שימוש חורג ביבילים שהוצבו, קראוונים, מכולות, וחלקי ברזל, בשטח של כ-5,000 מ"ר, ובמתחם המערבי ביצע הכשרת הקרקע ופיזור אספלט גרוס והצבת מכולות, בשטח של 5,000 מ"ר. הנאשם החל בעבודות המתוארות, בסמוך ליום 25.4.13 עוד בטרם קבלת ההיתר.

   עד כאן לשון כתב האישום.

    

   טיעוני התביעה

2. ב"כ המאשימה הסביר בראשית טיעוניו כי ההרשעה מתייחסת ל-3 מתחמים במקרקעין. לגבי המתחם הצפוני ניתן לנאשם היתר שהתגלה בהמשך כבעייתי, אך המאשימה מסכימה שהנאשם סבר בתום לב כי ההיתר ניתן כדין. עם זאת, במהלך תקופת ההיתר, הנאשם ביצע שימוש חורג ובנייה אסורה במתחם זה, כמפורט לעיל. בנוסף, בוצעו עבודות ושימושים במתחמים הדרומי והמערבי, אשר לגביהם לא ניתן היתר מעולם.

   לזכות הנאשם ציין ב"כ התביעה, כי בדיקה שנערכה מספר ימים לפני הדיון העלתה שהגדר שנבנתה במתחם הותאמה לגובה ההיתר שניתן. עם זאת, הזכיר כי ההיתר לשימוש חורג פג כבר ביוני 2018, ואמנם הנאשם הגיש בקשה להיתר לגדר, אך טרם ניתן היתר. בנוסף, ציין כי הנאשם הפסיק את השימושים במתחם הדרומי ובמתחם המערבי, וצמצם את שטח העבודה והפעילות שלו כפי שסוכם בבית המשפט, כך שכיום השימוש החורג משתרע על שטח של כ- 4,000 מ"ר.

   נטען כי ההיתר ניתן לצורך הכשרת הקרקע לחניה של משאיות, אך בוצעה בנייה ללא היתר, בהיקפים די משמעותיים ועל קרקע חקלאית מוכרזת. לטענת התביעה, אם ביחס למתחם הצפוני עוד ניתן היה לייחס משקל לקיומו של ההיתר שניתן למבקש, הרי ביחס למתחמים הנוספים, בוצעו העבירות ללא שום היתר, באופן נרחב, למשך שנים, בקרקע חקלאית.

    

   לדעת התביעה, לשם בחינת סכום הקנס הראוי, יש לפנות לתקנות העבירות המנהליות (קנס מנהלי תכנון ובניה)-2018, אשר לפיהן, הקנס בגין שימושים ובנייה נרחבים שכאלה, בקרקע חקלאית, לאורך זמן, צריך לנוע בין 300,000 ₪ ל- 600,000 ₪. בעניין הצווים הנדרשים, עתרה התביעה לקביעת מועד כניסתם לתוקף, לא יאוחר מתום 3 חודשים ממועד גזר הדין, שכן היה די זמן לנאשם לצורך ההתארגנות. נטען כי ככל שידחה בית המשפט את מועד כניסת הצווים לתוקף, יש לאזן זאת בהעלאת סכום הקנס.

    

   טיעוני ההגנה:

3. ב"כ הנאשם טען כי הנאשם הגיע למקרקעין דווקא על פי הפנייה מטעם ראש העירייה בטייבה, שהשפיע עליו לחדול מלהחנות משאיות בתחומי העיר. מהנדס הועדה וראש העיר הם שבחרו עבור הנאשם את המקרקעין, והנחו אותו להגיש את הבקשה לשימוש חורג, שהובילה להיתר שקיבל בתום לב. בעניין זה, הוגש אישור הוועדה המקומית טייבה לפיו "בכפוף למילוי התנאים בחוק, העירייה תפעל להארכת הרישיון". כמו כן, הוגש מכתב ראש העיר שהוא יו"ר הוועדה המקומית, המאשר את מתן ההיתר לשימוש חורג בעבר, ומציין כי כיום העירייה פועלת לאפשר את השימוש במקרקעין, שכן לא ניתן לאפשר חניית משאיות בתחומי העיר. בשלב זה, הנאשם קיבל היתר לגדר, וכן למתבן בשטח של כ-800 מ"ר. ב"כ הנאשם טען כי למרות ההתנהלות שהיתה, נטען בכתב האישום המקורי כי הנאשם פעל מכוח היתר בלתי חוקי, והדבר הכניס אותו למתח רב.