ת"צ 12079-05-14 סיידו נ' רשות מקרקעי ישראל

לפני בקשת הצדדים לאישור הסכם פשרה בתובענה ייצוגית (להלן: "הבקשה"), בהתאם לסעיפים 18-19 לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן: "החוק"), לאחר פרסום מודעה ראשונה וקבלת עמדת היועץ המשפטי לממשלה.

הבקשה לאישור הסדר הפשרה הוגשה ביום 6.12.2015. בהחלטה מיום 8.12.2016, הוריתי על פרסום מודעה בשני עיתונים יומיים בהתאם לסעיף 25 לחוק, וכן על משלוח הבקשה וכתבי הטענות למנהל בתי המשפט והיועץ המשפטי לממשלה. ביום 21.12.2015 הגיש היועמ"ש את עמדתו לפיה לא מצא מקום להתנגד להסכם הפשרה. לא הוגשו התנגדויות להסכם או להמלצה המוסכמת בדבר גמול ושכ"ט ולא הוגשו בקשות שלא להיכלל בקבוצה המיוצגת. ביום 12.2.2016 התקיים דיון בפני, ועתה בשלה העת למתן פס"ד בבקשה.

רקע

ביום 8.5.2014 הגיש המבקש כנגד רשות מקרקעי ישראל (להלן: "רמ"י") תובענה ובקשה לאישורה כייצוגית, על פי פרט 1 לתוספת השנייה לחוק.

עניינה של התובענה בגביית יתר נטענת של דמי היוון מחיילי מילואים פעילים. המבקש טען, כי ההנחה בסך של 50,000 ₪ לחיילי מילואים בהקצאת קרקע למגורים בבניה נמוכה במרכז, עליה החליטה מועצת מקרקעי ישראל (החלטה מס' 1218), צריכה להינתן מהמחיר המוצע ללא מע"מ (ועל המחיר החדש להוסיף בע"מ), בעוד שרמ"י מעניקה את ההנחה למחיר הכולל מע"מ.

רמ"י הגישה תגובה מטעמה ובה דחתה את פרשנות המבקש להחלטת מועצת מקרקעי ישראל וטענה, כי אין מקום לאשר את התביעה כייצוגית. רמ"י טענה, בין היתר, כי ההנחה היא ממחיר העסקה הכולל מע"מ, כי מדובר במחלוקת פרשנית של הנחיה מנהלית ויש להעניק בכורה לפרשנות הנוהגת בפועל. עוד נטען, כי מעיון בהחלטות מועצת מקרקעי ישראל עולה מפורשות שהכוונה היתה להעניק הטבה ממחיר הקרקע כולל המע"מ וכי שיטת החישוב המוצעת על ידי המבקש תביא לכפל הנחה.

המבקש הגיש תשובה מטעמו, בה דחה את פרשנות רמ"י. ביום 30.11.2014 התקיים דיון מקדמי בבקשה לאישור התובענה כייצוגית, לאחריו הצדדים קיימו ביניהם מגעים לסיום המחלוקות בפשרה וזאת בין היתר נוכח העובדה שחברי הקבוצה הם חיילים מילואים פעילים אשר החלטת מועצת מקרקעי ישראל נועדה לתת להם הנחה במחיר הקרקע, ולנוכח העובדה שמבדיקה שערכה רמ"י עולה, כי מדובר במקרים לא רבים בהם ניתנה ההנחה המקסימלית בסכום של 50,000 ₪.

עיקרי הסכם הפשרה

הקבוצה המיוצגת:

הצדדים הגדירו את הקבוצה המיוצגת כ"כל חיילי המילואים הפעילים אשר זכו במכרזים של המשיב(ה) ואשר ניתנה להם הנחה בסך של 50,000 ₪ ממחיר העסקה כולל מע"מ, כמפורט בתובענה, וזאת בתקופה של 7 שנים שקדמו ליום הגשת התובענה".

הצדדים חילקו את הקבוצה המיוצגת ל-2 תתי קבוצות, כדלקמן:

• תת קבוצה א' הכוללת את כל החיילים בקבוצה המיוצגת אשר בחוברת המכרז בו זכו לא נכתב כי הסך של 50,000 ₪ הינו כולל מע"מ.

• תת קבוצה ב' הכותת את כל החיילים בקבוצה המיוצגת אשר בחוברת המכרז בו זכו כן נכתב שהסך של 50,000 ₪ הינו כולל מע"מ.

שווי הפיצוי:

הוסכם כי תת קבוצה א' תפוצה בסכום המע"מ ששולם על ידי כל אחד מחברי הקבוצה על הסך של 50,000 ₪; וקבוצה ב' תפוצה בסכום מחצית המע"מ ששולם על ידי כל אחד מחברי הקבוצה על הסך של 50,000 ₪.

המשיבה העריכה את סכום הפיצוי הולל לכלל חברי הקבוצה בסך של 315,560 ₪.

אופן ביצוע הפיצוי:

• המשיבה תפנה באופן יזום לכל חבר מחברי הקבוצה במכתב אליו תצרף טופס מילוי פרטים ומספרי חשבון עדכניים, לשם ביצוע ההחזר הכספי. המשיבה תבצע את התשלום תוך 60 ימים מאת קבלת הטופס בחזרה לידיה.

• המשיבה תערוך מעקב אחר קבלת הטפסים לצורך ביצוע ההחזר הכספי, כך שחבר מחברי הקבוצה אשר לא ישיב לידיה את טופס מילוי הפרטים, תנסה המשיבה לאתר את כתובתו העדכנית במשרד הפנים ותשלח אליו מכתב נוסף.

• לחבר הקבוצה יעמדו 3 חודשים ממועד משלוח הפניה ו/או הפניה החוזרת כדי לגבות את הסכום המגיע לו.

• תוכן הסכם הפשרה בצירוף טופס מילוי הפרטים יפורסם באתר האינטרנט של המשיבה. המשיבה תישא בכל העלויות הנלוות ליישום וביצוע הסדר הפשרה, לרבות הפרסומים הנדרשים.

עוד הוסכם כי מתוך רצון לתגמל את מערך חיילי המילואים, רמ"י תפעל לתיקון החלטת המועצה כך שייקבע מפורשות כי סכום ההנחה יעמוד על סך של 50,000 ₪ ללא רכיב מע"מ. ההחלטה לכשתאושר תחול על כלל המכרזים מיום חתימת הסכם הפשרה. הובהר כי ההחלטה טעונה אישור מועצת מקרקעי ישראל ושר האוצר.

בבקשה לאישור הסכם הפשרה הובהר, כי אין באמור לעיל כדי לכבול את שיקול דעתה של המשיבה בכל הנוגע לאופן מתן הטבות או הנחות לחיילי מילואים פעילים ולכל קבוצה אחרת, לרבות בדבר הנחה הכוללת או לא כוללת מע"מ.

הצדדים הסכימו, כי ההסכם יהווה סילוק סופי ומוחלט של כל התביעות והטענות כנגד המשיבה. עוד הוסכם, כי בכפוף לאישור וביצוע של ההסכם מוותרים המבקש והקבוצה המיוצגת על כל טענה ו/או דרישה ו/או תביעה הנוגעת ו/או נובעת ו/או קשורה לתובענה ולבקשה לאישור, וכי בכפוף להתקיימות כל התנאים להסכם הפשרה, פסק הדין המאשר אותו יהווה מעשה בית דין כלפי הקבוצה המיוצגת.

הצדדים המליצו לבית המשפט על גמול למבקש בסך 7,500 ₪ ושכ"ט לבאי כוחו בסך של 40,000 ₪ בצירוף מע"מ.

בנוסף, עתרו הצדדים להימנע ממינוי בודק, מן הטעם שתוכן ההסכם וניסוחו נעשו על דעת נציגי היועמ"ש, וכן מן הטעם שההסכם מבוסס על נתונים ברורים שהובאו בתצהיר על סמך בדיקות שנערכו על ידי המשיבה, בהתאם למידע המצוי אצלה.

הצדדים סברו, כי הפיצוי שנקבע במסגרת הסכם הפשרה הוא ראוי, הוגן וסביר, וכי הוא מבטא את הסיכונים והסיכויים שבהמשך ניהול הבקשה לאישור והתובענה, ועתרו לאשר את הסכם הפשרה וליתן לו תוקף של פסק דין.

אישור הסכם הפשרה

סעיף 19 לחוק תובענות ייצוגיות שכותרתו "אישור הסדר פשרה בידי בית המשפט", קובע כדלקמן:

"(א)בית המשפט לא יאשר הסדר פשרה אלא אם כן מצא, כי ההסדר ראוי, הוגן וסביר בהתחשב בענינם של חברי הקבוצה, ואם הבקשה לאישור הסדר הפשרה הוגשה לפני שאושרה התובענה הייצוגית – גם כי קיימות, לכאורה, שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה וכי סיום ההליך בהסדר פשרה הוא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות הענין.

(ב)(1) בית המשפט לא יאשר הסדר פשרה אלא לאחר שקיבל חוות דעת מאדם שמינה לשם כך, שהוא בעל מומחיות בתחום שבו עוסקת הבקשה לאישור או התובענה הייצוגית (בסעיף זה – בודק), אלא אם כן סבר בית המשפט שחוות הדעת אינה נדרשת, מטעמים מיוחדים שיירשמו;

...

(ג)(1) החלטת בית המשפט אם לאשר הסדר פשרה או לדחותו תהיה מנומקת ותכלול, בין השאר, את כל אלה:

(א)הגדרת הקבוצה שעליה חל הסדר הפשרה;

(ב)עילות התובענה, השאלות המהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה והסעדים הנתבעים כפי שפורטו בבקשה לאישור או כפי שהוגדרו בהחלטת בית המשפט לפי סעיף 14, לפי הענין;

(ג)עיקרי הסדר הפשרה.

(2)בהחלטתו לפי פסקה (1) יתייחס בית המשפט, בין השאר, לשיקולים אלה:

(א)הפער בין הסעד המוצע בהסדר הפשרה לבין הסעד שחברי הקבוצה היו עשויים לקבלו אילו היה בית המשפט מכריע בתובענה הייצוגית לטובת הקבוצה;

(ב)התנגדויות שהוגשו לפי סעיף 18(ד), וההכרעה בהן;

(ג)השלב שבו נמצא ההליך;

(ד)חוות דעת של הבודק שניתנה לפי סעיף קטן (ב)(5);

(ה)הסיכונים והסיכויים שבהמשך ניהול התובענה הייצוגית אל מול יתרונותיו וחסרונותיו של הסדר הפשרה;

(ו)העילות והסעדים שלגביהם מהווה ההחלטה לאשר את הסדר הפשרה מעשה בית דין כלפי חברי הקבוצה שעליהם חל ההסדר".

בנוסף לשיקולים המפורטים לעיל, על ביהמ"ש הבוחן הסדר פשרה להעריך את ההסדר אל מול התכליות הקבועות בסעיף 1 לחוק, ובכלל זה:

ראשית האם הפשרה ממלאת את המטרה הקבועה בסעיף 1(3) לחוק, היינו "מתן סעד הולם לנפגעים מהפרת הדין". כך על בית המשפט לאשר את הפשרה רק כששווי הסעד שניתן לחברי הקבוצה גדול מהערך הצפוי בהתדיינות המשפטית (התוצאה שהייתה צפויה בסיום ההליך, בניכוי עלות התדיינות). בחינה זו נעשית מנקודת מבטה של הקבוצה ושווי ההסדר עבורה.

שנית, האם הפשרה ממלאת את המטרה הקבועה בסעיף 1(2) לחוק היינו "אכיפת הדין והרתעה מפני הפרתו". הפשרה צריכה להבטיח הרתעה של העוסק ויש לוודא שהנתבע ישלם עבור כל נזק שגרם. בחינה זו נעשית מנקודת המבט של הנתבע ועלות ההסדר עבורו.

(ר' לעניין זה אלון קלמנט, פשרה והסתלקות בתובענה ייצוגית, משפטים מא 5 (2011)).

בענייננו הסכם הפשרה קובע למעשה, כי לגבי תת קבוצה א' – המשיבה תפצה באופן מלא את חבריה עבור הסכומים הנתבעים בתובענה, ולגבי תת קבוצה ב' המשיבה תפצה את חבריה בגובה 50% מהסכומים הנתבעים. יש לזכור שלגבי תת קבוצה ב', הרי שמדובר במכרזים בהם היה רשום במפורש כי גובה ההנחה נגזר ממחיר העסקה כולל מע"מ, ועל כן קיים סיכון גדול יותר בניהול התביעה לגבי קבוצה זו.

אם כן, קיימות שאלות מהותיות של עובדה ומשפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה בדבר חישוב סכום ההנחה הניתן, וסיום ההליך בפשרה הוא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות העניין, בשים לב לשלב בו נמצאת התובענה ולחסכון בעלויות ניהול ההליך והסיכונים הכרוכים בהמשך בירור התובענה.

משאלו פני הדברים, הרי שמדובר בהסדר הוגן ומאוזן מבחינת חברי הקבוצה. יובהר, כי שיעור ההחזר מבטא השבה של 100% לגבי תת קבוצה א' והשבה של 50% לגבי תת קבוצה ב'. מדובר בשיעור הוגן בשים לב שהפשרה הושגה בטרם ניתנה הכרעה בתובענה גופה. עוד יצוין כי גם דרך ביצוע ההחזר הוגנת וראויה, מדובר בהסדר פשוט שאינו מטיל על חברי הקבוצה נטל של ממש, והמשיבה היא הנושאת בעלויות ביצוע ההחזר.

במצב דברים זה, הפער בין הסעד המוצע בהסדר הפשרה לבין הסעד שחברי הקבוצה היו עשויים לקבל אילו בית המשפט היה מכריע בתובענה הייצוגית לטובת הקבוצה בניכוי עלויות התדיינות, אינו פער של ממש.

לעניין שאלת ההרתעה כלפי המשיבה, הרי שעליה לפצות על מרבית הנזק הנטען לו גרמה, תוך שהיא נושאת בכל העלויות הנדרשות והאחריות לביצוע ההסדר ונדמה שדי בכך להשיג הרתעה בנסיבות המקרה הספציפי. כמו כן, המשיבה תפעל לתיקון ההחלטה כך שיקבע מפורשות שסכום ההנחה יעמוד על סך של 50,000 ₪ ללא רכיב מע"מ, כך שבענייננו מושגת לא רק הרתעה אלא גם אכיפה לעתיד.

לשיקולים אלו מצטרפות העובדות שהיועמ"ש לא מצא להתנגד להסדר וכי לא הוגשו התנגדויות אחרות או בקשות שלא להיכלל בקבוצה המיוצגת.

לעניין מינוי בודק – כאמור לעיל, ברירת המחדל היא מינוי בודק והימנעות מכך תעשה רק מטעמים מיוחדים שירשמו. במקרה שלפני לא ראיתי מקום למנות בודק מהטעם כי מדובר בפשרה כספית שפשוט להעריך את שוויה ואין לבודק תועלת מיוחדת. לפיכך, מינוי בודק בנסיבות עלול להשהות וליקר את ההליך שלא לצורך. יוזכר שסך התשלום הצפוי לחברי הקבוצה עומד על סך של 315,560 ₪ בלבד.

אם כן, ולאור השיקולים המפורטים לעיל, מצאתי כי יש לאשר את הסכם הפשרה כמבוקש. בהתאם לסעיף 19(ג)(1) הריני להבהיר כדלקמן:

• עילות התביעה עליהן התבססה בקשות האישור ואשר ביחס אליהן ייווצר מעשה בית דין ביחס לחברי הקבוצה הינן הטעייה לפי חוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981; הפרת חובה חקוקה ורשלנות לפי פקודת הנזיקין [נוסח חדש]; הפרת הסכם לפי חוק החוזים (תרופות בגין הפרת חוזה), התשל"א – 1970; והתעשרות שלא כדין לפי חוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט-1979.

• חברי הקבוצה עליהם חל הסכם הפשרה הם כל חיילי המילואים הפעילים אשר זכו במכרזים של המשיבה לרכישת קרקע לבנייה למגורים בבניה נמוכה במרכז, ואשר ניתנה להם הנחה בסך של 50,000 ₪ ממחיר העסקה כולל מע"מ, כמפורט בתובענה, וזאת בתקופה של 7 שנים שקדמו ליום הגשת התובענה (מיום 8.5.2014).

• השאלות המהותיות שבעובדה ובמשפט המשותפות לכאורה לכל חברי הקבוצה הן כיצד יש לפרש את החלטת מועצת מקרקעי ישראל העניין סכום ההנחה הניתן לחיילי מילואים בהקצאת קרקע למגורים בבנייה נמוכה בדרך של מכרז פומבי, והאם יש לתת את ההנחה מהמחיר המוצע במכרז ללא מע"מ או כולל מע"מ.

• הסכם הפשרה שעיקריו פורטו לעיל, מהווה מעשה בית דין לגבי כלל חברי הקבוצה וביחס לכל העילות והסעדים שנטענו במסגרת בקשת האישור.

  גמול לתובע המייצג ושכ"ט לבאי כוחו

הצדדים המליצו כאמור על גמול לתובע המייצג בסך של 7,500 ₪ ושכ"ט לבאי כוחו בסך של 40,000 ₪ בצירוף מע"מ. להמלצה זו לא היו התנגדויות מטעם היועמ"ש או אחרים.

השיקולים שעל בית המשפט לשקול בעניין זה מצויים בסעיפים 22 ו-23 לחוק, וביניהם הטרחה שטרחו התובע ובא כוחו, התועלת שהביאה התובענה הייצוגית לחברי הקבוצה, מידת החשיבות הציבורית של התובענה, האופן שבו ניהל ב"כ המייצג את ההליך והפער בין הסעדים הנתבעים בבקשה לאישור ובין הסעדים שפסק בית המשפט בתובענה.

לטעמי, הסכומים המוצעים הינם סכומים סבירים בשים לב לשווי הצפוי המצטבר של הפיצוי לקבוצה, בהליך המהיר והיעיל שניהלו הצדדים ובתועלת שהביאה התובענה הייצוגית לחברי הקבוצה.

סוף דבר

הנני מאשר את הסדר הפשרה כפי שהוגש. הודעה מתאימה בדבר הסכם הפשרה על פי סעיף 25(א)(4) לחוק כפי נוסח ההודעה שנמסר לביהמ"ש בתאריך 14.2.16 יפורסם באתר האינטרנט של רמ"י וכן בשני עיתונים יומיים על חשבון רמ"י.

המשיבה תגיש הודעות עדכון על ביצוע הסכם הפשרה לבית המשפט, עם העתק לב"כ המייצג, כדלקמן:

• לאחר ביצוע הפנייה היזומה הראשונה.

• לאחר ביצוע כלל התשלומים לחברי הקבוצה ששלחו למשיבה טופס מילוי פרטים בעקבות הפניה הראשונה.

• לאחר ביצוע הפנייה החוזרת. בהודעה זו תפורטנה גם תוצאות מעקב קבלת הטפסים לאחר הפנייה הראשונה ופעולות המשיבה לאיתור חברי הקבוצה שלא שלחו טופס מילוי פרטים.

• לאחר ביצוע כלל התשלומים לחברי הקבוצה ששלחו טופס מילוי פרטים בעקבות הפנייה החוזרת.

הנני פוסק גמול לתובע המייצג בסך 7,500 ₪ שישולם תוך 45 יום מהיום, כפי המלצת הצדדים, ושכ"ט לב"כ המייצג בסך 40,000 ₪ בצירוף מע"מ, כפי המלצת הצדדים.

שכ"ט הטרחה לב"כ המייצג ישולם בשני תשלומים שווים. האחד בתוך 45 ימים מהיום, והשני בתוך 14 ימים מהמועד בו הוגשה הודעת העדכון האחרונה על ביצוע הסכם הפשרה כמפורט לעיל. זאת כדי לתמרץ את באי כוח הצדדים לוודא כי הסכם הפשרה מבוצע כמוסכם.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים ולמנהל בתי המשפט.

ניתן היום, ח' אדר א' תשע"ו, 17 פברואר 2016, בהעדר הצדדים.