ת"צ 13975-07-13 פולק נ' מימי הנגב ארגון מים של מושבי הנגב אגודה חקלאית שיתופית בע"מ ואח'

המבקש עותר לאישור תובענה, העוסקת בגביית תשלום של 58 ₪ לחודש דרך חשבון המים של תושבי הרחבת מושב שחר, כתובענה ייצוגית בהתאם לחוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו - 2006 (להלן: החוק).

רקע וטענות הצדדים

1.המבקש הינו תושב ההרחבה במושב שחר משנת 2003. המשיבה 1 (להלן: מימי הנגב) הינה אגודה שיתופית המספקת שירותים לאספקת מים ליישובים שאינם עירוניים במחוז הדרום ובכללם לתושבי מושב שחר. המשיבה 2 הינה האגודה השיתופית בה מואגדים חברי מושב שחר, ביישוב הוותיק (להלן: האגודה).

המבקש עותר לאישור התובענה כתביעה ייצוגית. לטענתו, וועד האגודה החל ביולי 2012 בהטלת חיוב ("תשלום כפוי" - כפי שמכנה אותו המבקש) מטעמו בסך 58 ש"ח לחודש אשר נגבה רק מתושבי ההרחבה של המושב והועבר לידי האגודה. הגבייה בוצעה באמצעות מימי הנגב אשר חייבה את רוב בתי האב בהרחבה בתשלום במסגרת חשבון המים השוטף וסיווגה אותו כקוד 50 - מחיר מים חיוב / זיכוי.

2.נטען כי התובענה מתאימה להתברר כתובענה ייצוגית לאור מטרות החוק בכללן זכות הגישה לבית המשפט, אכיפת הדין והרתעה מפני הפרתו, מתן סעד הולם לנפגעים מהפרת הדין, ניהול יעיל וממצה של התביעות. נטען בנוסף כי מדובר בתובענה המתאימה להתברר כתביעה ייצוגית מאחר והוגשה נגד עוסק כהגדרתו בחוק הגנת הצרכן בקשר לעניין שבינו לבין לקוח, כמו כן התביעה מעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל החברים הנמנים עם הקבוצה וכן מאחר והמבקש הראה כי נגרם לו נזק כתוצאה מהתנהלות המשיבות. למרות ריבוי העילות בבקשה, הסעיף היחיד בתוספת השניה לחוק עליו נסמך המבקש הינו סעיף 1 המאפשר לתבוע "עוסק". למרות הטענות כי התשלום בפועל הינו מס אסור, לא הוגשה הבקשה לפי סעיף 11 לתוספת השניה לחוק, שכן לא נטען כי מדובר בתביעה כנגד רשות. (ממילא תביעה מעין זו הסמכות לדון בה מוקנית לבית המשפט לענינים מינהליים).

ביחס לגודלה של הקבוצה נטען בבקשה כי בהתאם למידע באינטרנט, מדובר ב-91 בתי אב עם זאת, לא ניתן לקבוע כי זהו המספר המדויק וכן לא ניתן לדעת את זהותם של כל חברי הקבוצה. טעם זה בנוסף לסכום התביעה לכל תובע מצדיק, לגישת המבקש, הגשת התביעה בדרך של תובענה ייצוגית. לאחר הליכים מקדמיים שונים, ונוכח צירוף רשימת 76 מדי מים / תושבי ההרחבה לתגובות המשיבות לבקשה, טוען המבקש כי מאחר והמשיבות טוענות כי נגבה התשלום מ- 74 בתי אב ובפועל נגבה מ- 73 ולא ברורים שמות המחזיקים בפועל, גודלה של הקבוצה מצדיק הגשתה בהליך הנדון. אשר לסכום, הבקשה הוגשה לאחר 11 חודשי גבייה של 58 ₪ אשר הצטברו לסך של 638 ₪ לכל בית אב למועד הגשת הבקשה. מאחר ונגבה התשלום עד לינואר 2014 עולה כי לכל היותר סכום ההשבה לכל בית אב בהרחבה, תובע פוטנציאלי, עומד על סך של 1,044 ₪. נוכח הסכום המצטבר הוגשה הבקשה לבית משפט השלום.

3.המבקש עותר לקבוע כי הקבוצה בשמה מוגשת התובענה תכלול את כל הנישומים המחזיקים בנכסים בהרחבה של המושב ואשר מהם גבו המשיבות שלא כדין את התשלום הכפוי. בנוסף עותר המבקש לקבוע כי עילות התביעה הן:

• גביית מס בהעדר סמכות בניגוד להוראות חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו ובניגוד להוראות חוק יסוד: משק המדינה ו/או צו המועצות המקומיות (מועצות אזוריות) התשי"ח – 1951 ו/או הוראות הדין.

• גביית כספים בחוסר תום לב ו/או בחוסר סבירות ו/או שלא בהסכמה ו/או בניגוד לכללי המנהל התקין.

• גביית כספים תוך אפליה בין תושבי המושב החברים באגודה השיתופית לבין תושבי ההרחבה.