ת"צ 22236-07-11 שרייר ואח' נ' שירותי בנק אוטומטיים בע"מ ואח'

1.צדדים לבקשה לאישור תובענה ייצוגית הגיעו להסדר פשרה, במסגרתו הוסכם על תשלום פיצוי לטובת הציבור, בהתאם לסעיף 20(ג) לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן–החוק), בדרך של העברתו כתרומה לארגון הפועל שלא למטרות רווח (עמותה, הקדש ציבורי או חברה לתועלת הציבור, שיקראו להלן: עמותות). הצדדים הוסיפו והסכימו על זהותה של העמותה הנתרמת. בהינתן שדרך הפיצוי הנאותה היא אכן ניתוב כספי הפיצוי לעמותה - האם ראוי להותיר להכרעת הצדדים את סוגיית בחירתה של העמותה הנתרמת ולכבד את בחירתם, או שמא על היעד הנתרם להיקבע במנותק מהכרעת הצדדים? מהם התנאים שבהם צריכה העמותה הנתרמת לעמוד ומהו ההליך הראוי לבחירתה? אלה הן השאלות העומדות במוקד החלטה זו.

רקע עובדתי ודיוני

2.המבקשים הגישו נגד המשיבים בקשה לאישור תביעה ייצוגית שעניינה בגביית עמלות שלא כדין על ידי המשיבות 2-5, בגין משיכת מזומנים ממכשירי משיכת המזומנים של המשיבה 1. ביום 27/2/14 הגישו הצדדים בקשה לאישור הסדר פשרה, שבו התחייבה המשיבה 1 להעביר סכום כולל של 5,787,500 ₪ לחמש עמותות שונות שנבחרו על ידי הצדדים, בחלקים שווים: עמותת "עזר מציון", עמותת "משאלת לב", עמותת "בית השאנטי", עמותת "אל"י" ועמותת "תנו לחיות לחיות". בהתאם לסעיף 3.3 להסדר הפשרה, המשיבה 1 תעביר את סכום הפשרה לחשבון נאמנות, אשר יפתח וינוהל על ידי ב"כ המבקשים. ב"כ המבקשים ישמש כנאמן על סכום הפשרה, וידאג לחלוקתו בין חמש העמותות הנ"ל.

3.היועץ המשפטי לממשלה (להלן –היועמ"ש) הודיע ביום 22/5/14 כי אינו מתנגד לאישור הסדר הפשרה, אך הוא סבור כי ראוי שמשיבה 1 תצהיר כי התרומה תינתן ללא קשר ומעבר להתחייבויויה הפילנטרופיות הקודמות, וכן תצהיר כי התרומה לא תיזקף לזכותה. ביום 12/6/14 הגישה המשיבה 1 תגובה לעמדת היועמ"ש, במסגרתה ציינה כי "אין כל התנגדות מצידה להצהיר כי התרומה נשוא הסכם הפשרה לא תחליף תרומות אחרות אותן התכוונה לתרום אם וככל שהתכוונה".

4.בהחלטת ביניים מיום 1/7/14 (שהוכתרה בהיסח הדעת כ"פסק דין"), לאחר קיום ההליכים הנדרשים בהתאם לסעיפים 18-19 לחוק תובענות ייצוגיות, אישרתי את הסדר הפשרה, זולת שתי סוגיות, השלובות זו בזו, אשר דרשו, לדעתי, ליבון נוסף: האחת, המטרה או המטרות שלהן ראוי לייעד בנסיבות העניין את הפיצוי; השנייה, הגורם שאליו יועברו כספי הפיצוי והליך בחירתו. בתוך כך, הועלו בהחלטה שאלות מספר ביחס לניתוב פיצוי לטובת הציבור לעמותות בהליך זה בפרט, ובתובענות ייצוגיות בכלל. בשתי סוגיות אלו ביקשתי עמדה נוספת של היועמ"ש, ובה בעת אפשרתי גם למועצה הישראלית לצרכנות (להלן –המועצה לצרכנות) להגיש את עמדתה.

5.היועמ"ש והמועצה לצרכנות הגישו עמדות, אשר יפורטו בהמשך. ביום 7/9/14 התקיים דיון שבו, בין היתר, ניתנה לב"כ הצדדים הזדמנות להשלים את טענותיהם.

6. להשלמת התמונה אוסיף, כי ביום 10/7/14 הגישה עמותת "לתת" בקשה להימנות על רשימת המוטבים שיזכו לקבל את כספי הפיצוי בהליך זה; ביום 16/7/14 הגישה עמותת "אנוש" בקשה דומה; ביום 20/7/14 הגישה גם עמותת "עזר מציון" בקשה, וזאת על אף שנכללה מלכתחילה כמוטבת על פי הסכם הפשרה; ביום 27/7/14 הגישה עמותת "נוח" בקשה דומה (שכותרתה: "בקשה למתן הוראות"); ביום 30/7/14 הגישה עמותת "מנהיגות אזרחית", שהיא ארגון גג של ארגוני החברה האזרחית, בקשה להצטרף להליך כ"ידיד בית המשפט", וזאת על מנת לסייע לבית המשפט לנתב את כספי הקבוצה בין עמותות שונות; ביום 17/8/14 הגישה עמותת "עיגול לטובה" בקשה לקבל את כספי הקבוצה על מנת לחלקם בין עמותות שונות. סך הכל הוגשו שש בקשות כאמור.

כדי למקד את הדיון בעיקר אקדים ואומר, כי החלטתי שלהלן מייתרת את הצורך לבחון, בשלב זה, את הבקשות דלעיל. אשר לבקשתה של "מנהיגות אזרחית" להתיר את התייצבותה במעמד של "ידיד בית משפט", הרי שאין להיעתר לה: מעמד זה שמור למקרים ייחודיים, שבהם זקוק בית משפט לסיוע בסוגיה כלשהי על ידי מי שאינו בעל אינטרס ישיר וברור בתוצאת ההליך, מה שאין כן במקרה שלפנינו, שהרי מגוף פנייתה של "מנהיגות אזרחית" עולה כי עיקר מבוקשה הוא לטפל בחלוקת הכספים בעצמה. ראו לעניין זה: מ"ח 7929/96 קוזלי נ' מדינת ישראל, פ"ד נ"ג (1) 529, 553.