סייברלוג'יק בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ ואח'

מונחת בפניי בקשת המבקשת, סייברלוג'יק בע"מ, ח.פ. 514030253 (להלן: "המבקשת") לאישור תובענה ייצוגית שהגישה כנגד בנק לאומי לישראל בע"מ ח.צ. 520018078 (להלן: "בנק לאומי"), נגד בנק מזרחי טפחות בע"מ ח.צ. 520000522 (להלן: "בנק מזרחי"), נגד בנק דיסקונט לישראל בע"מ ח.צ. 52007030 (להלן: "בנק דיסקונט") וכן כנגד בנק הפועלים בע"מ ח.צ 520000118 (להלן: "בנק הפועלים") (להלן יכונו יחד בהתאמה: "המשיבים").

במסגרת בקשת האישור נטען בין היתר כי כאשר לקוח של אחד הבנקים מבצע העברה עצמית של מט"ח, קרי העברה מחשבונו שלו לחשבונו שלו בבנק אחר המשיבים גובים עמלות נוספות מעבר לקבוע בתעריפון העמלות וזאת בניגוד להוראות כללי הבנקאות והכול כפי שיפורט להלן. עוד נטען כי המשיבים גבו בגין עמלת "סוויפט" בניגוד להוראות הדין.

כבר בפתח ההחלטה יצוין כי ביום 15.3.2021 הסתלקה המבקשת מבקשת האישור כנגד בנק הפועלים ולכן עניינה של החלטה זו היא לגבי יתר המשיבים בלבד.

עיקר טענות המבקשת במסגרת בקשת האישור

1. ביום 22.4.2020 הגישה המבקשת תובענה ייצוגית וכן בקשה לאישור התובענה כייצוגית. המבקשת היא חברה העוסקת בתחום ההיי טק אשר מנהלת אצל המשיבים חשבונות בנק. המשיבים הם תאגידים בנקאיים המציעים מגוון שירותים ביניהם פעולות של העברת מט"ח.

2. בקשת האישור עוסקת בעמלות אשר גבו המשיבים ביחס לשתי סוגי העברות. הראשונה היא העברה עצמית. המדובר בהעברה של מט"ח של לקוח מחשבונו בבנק מסוים בארץ לחשבונו בבנק אחר. לטענת המבקשת העברה עצמית היא עמלה בפיקוח, קרי חל איסור לגבות בגין השירות הנדון עמלה שעולה על סכום המקסימום שנקבע עבור קבלתו. סוג השני של ההעברה מכונה "העברת אחרת". המדובר בהעברת מט"ח מלקוח של בנק מסוים בארץ ללקוח אחר בבנק אחר בארץ.

3. במהלך תקופה ביצעה המבקשת מספר פעולות בתחום מטבע החוץ, כגון העברות עצמאיות והעברות אחרות זאת בין היתר על מנת לבדוק את החשד בדבר גביית יתר.

4. עמלת העברת מט"ח מוסדרת בתעריפון המלא שבתוספת השנייה לכללי הבנקאות. כמו כן סעיף 9(יד) לחוק הבנקאות (שירות ללקוח), התשמ"א 1981 (להלן: "חוק הבנקאות") קובע כי אין לשנות או להעלות את שיעור או סכום העמלה שבפיקוח ללא אישור הנגיד. רשימת השירותים הבנקאיים בני הפיקוח מפורסמת על ידי הפיקוח על הבנקים ופורסמה ברשומות בחודש אפריל 2008.

5. במסגרת בקשת האישור טענה המבקשת כי התברר לה כי המשיבים גובים בגין העברות המט"ח סכומים העולים על הסכום המירבי הקבוע בתעריפון העמלות לעניין פעולות אלה ואף מחייבים את הלקוח בהוצאות שונות כגון סוויפט. עוד נטען כי לעיתים המדובר בסכומים אשר עולים על עמלת ההעברה עצמה. לעניין עמלת הסוויפט נטען כי היא בוטלה על ידי הפיקוח על הבנקים עוד בשנת 2008 אך כאמור המשיבים המשיכו לגבות אותה.

6. טרם הגשת בקשת האישור פנתה המבקשת למפקח על הבנקים בעניין ונמסר לה כי תאגיד בנקאי אינו רשאי לגבות, בין אם כמעביר ובין אם כמקבל, מעבר לעמלה שבפיקוח אשר עומדת על 10 דולר.

7. יחד עם זאת כן ניתן לגבות הוצאות צד שלישי בהתקיימותם של שלושה תנאים. הראשון, ההוצאה המפורטת מופיעה בחלק 11 לתעריפון המלא המצוי בתוספת הראשונה לכללי הבנקאות. השנייה, ההוצאה המפורטת מופיעה הן בחלק 5 והן בחלק 11 של תעריפון הבנק. התנאי השלישי הוא שיעורה או סכומה בהתאם להוצאה הממשית בה חויב הבנק בפועל על ידי צד שלישי בקשר עם אותה פעולה.

8. בעניינו המשיבים גובים עמלות נוספות בנוסף לעמלת ההעברה. המדובר בעמלות כגון עמלות טלקס, עמלת רישום פעולה ועמלת סוויפט.

9. עוד נטען כי סעיף ג2 לחוק הבנקאות קובע כי עמלה שרשאי תאגיד בנקאי לגבות בעד שירות הכלול בתעריפון מלא, הניתן בערוץ ישיר, תהיה נמוכה מסכום או משיעור העמלה שהתאגיד הבנקאי קבע לאותו שירות הניתן באמצעות פקיד.

10. המבקשת טענה כי המשיבים גובים כפל עמלות בגין אותו השירות וזאת בניגוד לאמור בכללי הבנקאות (שירות ללקוח) (עמלות), תשס"ח-2008 (להלן: "כללי הבנקאות – עמלות"), וכן בניגוד לאמור בסעיף 9ט לחוק הבנקאות. לעניין זה נטען כי אין מקום לגביית כפל עמלות בחסות מתן כותרות שונות אלא יש לפשט את הדברים כדי להציג בפני הלקוח תמונה ברורה. כך גם בכל הקשור לעמלות והוצאות הבנק. עוד טענה המבקשת כי בשנת 2008 בוטלה עמלת רישום פעולות וזאת בשל הביקורת שהושמע בעניינה.

11. בנוסף נטען כי המשיבים מפרים את חובתם לפרט את כל סוגי העמלות וההוצאות שיושתו בגין ביצוע הפעולות וכן מעלימים ומסתירים מהלקוח מידע מהותי ביותר. בין היתר המשיבים לא מגלים ללקוחות כי כאשר מדובר בהעברה עצמית הלקוח הוא זה אשר נושא בעמלות ההעברה. לעניין זה הפנתה המבקשת לעמדת הפיקוח על הבנקים שנתנה במסגרת ת"צ 58831-01-18.

12. בעניינו של בנק לאומי טענה המבקשת כי הוא סטה מן האמור בכללי הבנקאות - עמלות לגבי עמלת העברה בארץ. לטענת המבקשת בנק לאומי השמיט מסעיף 5.4.2.1 לתעריפון העמלות את המילים "או מחשבון", אשר מופיעים בתעריפון המלא. בשל השינוי שנטען כי נעשה בתעריפון עולה מלשון התעריפון כי העמלה בפיקוח היא כביכול רק על העברה לבנק אחר (לאותו לקוח) אך לא מבנק אחר. כך למעשה בעת זיכוי וקבלת תגמול בחשבון לקוח בנק לאומי מאפשר לעצמו באופן גורף לגבות עמלה מעבר למותר. באשר ללקוח יחיד ועסק קטן הנוסח הוא שונה והולם את כללי הבנקאות.

13. עוד טענה המבקשת כי בנק לאומי גבה ממנה גם את העמלות הבאות: עמלת העברת מט"ח בארץ, הוצאות טלקס, עמלת רישום פעולה, עמלת הוצאות סוויפט, זאת בעוד עמלת הסוויפט בוטלה במסגרת רפורמת העמלות של בנק ישראל.

14. המבקשת פירטה במסגרת בקשת האישור שורה של פעולות אשר בוצעו על ידה לעניין העברת מט"ח כאשר לטענתה באותם מקרים נגבתה ממנה עמלה שלא כדין. פירוט בדבר ההעברות שבוצעו על ידי המבקשת יובא בהמשך ההחלטה, במסגרת ההכרעה בבקשה.

15. בנוסף לטענה לעניין גביית העמלות ביתר נטען כי המשיבים הפרו את כללי הגילוי הנאות. בין היתר נטען לעניין זה כי המשיבים אינם מגלים ללקוח כי בהעברות עצמיות קיימים הבדלים ניכרים בגובה העמלות וההוצאות שבהם יחויב הלקוח. כך לדוגמא בהעברה שבו המוטב הוא זה שיישא בהוצאות, גובה העמלה וההוצאות גבוהות עשרות מונים מאשר בחלופה שבה המעביר נושא בהוצאות. המבקשת מפנה לעניין ת"צ 58831-01-18 רונן ואח' נ' בנק הפועלים בע"מ, שם הוגשה עמדת המפקח על הבנקים לגבי עמלת הסוויפט וכן גילוי לגבי העלויות השונות. לטענת המבקשת יש להבהיר ללקוחות כי בחלופות מסוימות צפויה הפחתה מסכום ההעברה וכי למוטב ההעברה יגיע סכום נמוך מזה שהעברתו נתבקשה.

16. הוסיפה המבקשת וציינה כי אין מקום לאבחנה בין לקוח שהוא יחיד "עסק קטן" או "עסק גדול". המדובר בחיובים שיטתיים הנגבים באופן אוטומטי, דרך קבע מכלל לקוחות הבנק. כמו כן לא ניתן לגבות "הוצאה" מעבר לעלות הממשית שגבה ממנו בפועל הצד השלישי בקשר עם אותה פעולה שביצע הלקוח.

17. התעריפון המלא אשר מפורסם על ידי בנק ישראל יוצר אבחנה ברורה וחדה בין "עמלה" לבין "הוצאה", משכך הרי שגביית "הוצאה" מעבר להוצאה הממשית בפועל היא פסולה ונועדה לייצג רווח פסול. לעניין זה מפנה המבקשת לחוזר בנק ישראל מס' 2224-06 שנכנס לתוקף בשנת 2008. חוזר זה הטיל איסור גורף וברור על תאגיד בנקאי לגבות עמלות אשר אינן נקובות בתעריפון המלא בתוספת לכללי הבנקאות.

18. כמו כן ובהתאם לחוזר בנק ישראל מיום 26.6.2008 מספר 2235-06 הבנק רשאי להשית על לקוחותיו את עלות הודעת סוויפט "כהחזר הוצאה בלבד" בגובה העלות לבנק בלבד. כדי שהבנק יוכל להשית את הוצאה זו עליו להמציא ללקוח אסמכתא מקורית מאת אותו צד שלישי שתהווה ראיה לחיוב הממשי שנשא הבנק על ידי הצד השלישי. בעניינו נגבו הוצאות סוויפט פסולות מעבר לעלות הממשית, ללא שום אסמכתא למקור החיוב.

19. טרם הגשת בקשת האישור פנתה המבקשת למשיבים. המשיבים 2 ו-3 השיבו לפניית המבקשת. באשר למשיב 1 ולבנק הפועלים לא התקבל מענה מטעמם עד למועד הגשת בקשת האישור.

20. עילות התביעה להן טענה המבקשת הם: הפרת הוראות סעיפים 3, 4 ו5א לחוק הבנקאות. עוד נטען כי התנהלות המשיבים מהווה הפרת חובה חקוקה לפי סעיף 63 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: "פקודת הנזיקין").

21. עוד נטען כי התנהלות המשיבים מהווה תרמית לפי סעיף 56 לפקודת הנזיקין וכן גזל לפי סעיף 52 לפקודת הנזיקין. עוד נטען לרשלנות לפי סעיפים 35 ו-36 לפקודת הרשלנות.

22. כמו כן נטען כי התנהלות המשיבים מהווה הפרת חוזה וכן נטען להטעיה לפי סעיף 15 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג-1973 (להלן: "חוק החוזים"). עוד נטען להתעשרות שלא כדין וזאת בניגוד לאמור בסעיף 1 לחוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט-1979 (להלן: "חוק עשיית עושר"). הוסיפה המבקשת וטענה כי המשיבים הפרו את חובת האמון הקיימת בין הבנק לבין הלקוח, כי הפרו את הוראות סעיף 13(א) לחוק הנאמנות, תשל"ט-1979 (להלן: "חוק הנאמנות") וכן כי מעשי המשיבים מהווה חיבוץ, משמע פעולות מיותרות לשם ריבוי העמלות. כמו כן נטען כי התנהלות המשיבים מהווה הפרה של חובת תום הלב הקבועה בסעיף 39 לחוק החוזים.

23. הקבוצה הנפגעת מהתנהלות המשיבים במסגרת בקשת האישור הוגדרה כ:"כל לקוחות הבנק – יחיד עסק קטן ועסק גדול – אשר ביצעו העברת מט"ח בישראל (לחשבון בבנק אחר שבבעלותם בישראל ו/או לחשבונו של אחר המתנהל בבנק אחר בישראל) ואשר חויבו בעמלות ו/או בהוצאות פסולות המנוגדות לדין, בין באמצעות חיוב חשבונם ובין באמצעות קיזוז מסכום ההעברה, וזאת במשך שבע שנים טרם הגשת הבקשה דנא".

24. המבקשת העמידה את נזקה הממוני על של 281.3 ₪ מבנק לאומי, סך של 157 ₪ מבנק מזרחי טפחות וסך של 183.3 ₪ מבנק דיסקונט. באשר לנזק לחברי הקבוצה נטען כי הוא אינו ניתן להערכה אך עולה על סך של 2.5 מיליון.

25. במסגרת בקשת האישור התבקש בית המשפט בין היתר להורות כי עמלות והוצאות שהמשיבים גובים מלקוחותיהם בגין העברת מט"ח בארץ ייגבו אך ורק בהתאם להוראות חוק הבנקאות, כללי הבנקאות, התעריפון המלא שבתוספת הראשונה לכללי הבנקאות וכן לתעריפון הבנק.

     

    עיקרי תשובת המשיב 1 – בנק לאומי – לבקשת האישור

26. ביום 17.1.21 הגיש בנק לאומי את תשובתו לבקשת האישור. בפתח תשובתו טען בנק לאומי כי דין בקשת האישור להידחות על הסף. לעניין זה טען בנק לאומי כי בקשת האישור נשענת בין היתר על הטענה כי הבנק גובה עמלות סוויפט ועמלות רישום פעולה שלא כדין. לטענת בנק לאומי המדובר בטענות שנטענו על ידי המבקשת במסגרת בקשת אישור קודמת.

27. כך, ביום 22.1.2020, 3 חודשים טרם הוגשה בקשת האישור הנוכחית, הגישה המבקשת בקשת אישור לבית המשפט המחוזי מרכז, שסומנה כת"צ 50304-01-20 סייברלוג'יק נ' בנק לאומי. באותו הליך נערך דיון מקדמי בבקשה ואף החלו הליכים מקדמיים. באשר לעמלת רישום פעולה נטען כי הבנק אינו רשאי לגבותה אך מנימוקים שונים מהנימוקים שפורטו בבקשה זו. באשר לעמלת הסוויפט נטענו טענות אשר דומות לנטען בבקשה זו. חרף החובה החלה עליה, המבקשת ובאי כוחה בחרו שלא לגלות לבית המשפט על בקשת האישור הראשונה.

28. היעדר הגילוי מצד המבקשת הוביל לכך שמתנהלות כנגד בנק לאומי, בבתי משפט שונים ובפני מותבים שונים שתי בקשות אישור לגבי אותן עמלות. לעניין זה טען בנק לאומי כי המניע לכך הוא כוונת המבקשת לערוך "פורום שופינג". לאור חוסר תום הלב מצד המבקשת יש להורות על דחיית בקשת האישור על הסף. כמו כן במצב שבו הוגשו שתי בקשות אישור, שמתעוררות בהן שאלות עובדתיות ומשפטיות זהות בעיקרן, ביחס לקבוצה זהה של לקוחות, סעיף 7 לחוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו-2006 (להלן: "חוק תובענות ייצוגיות") מקנה לבקשה הראשונה זכות בכורה.

29. באשר לנטען בבקשת האישור טען בנק לאומי כי טענות המבקשת הן למעשה לעניין עמלות הנגבות מ"עסק גדול" על פי תעריפון הבנק לעסקים גדולים. החל מיום 1.7.2008 לעניין עמלות הבנקים קיימת הבחנה בין יחידים ועסקים קטנים לבין עסקים שאינם "עסק קטן" (עסקים גדולים), במובן זה שכללי העמלות שהתקין נגיד בנק ישראל והתעריפון המלא שצורף אליהם אינם חלים על עסקים גדולים והבנק אינו כפוף להוראותיהם בכל הקשור לגביית עמלות מעסקים גדולים.

30. הבסיס המשפטי הנטען בבקשת האישור אינו מבסס עילת תביעה לעסקים גדולים ואילו העובדות הנטענות אינן מתקיימות לגבי יחידים ועסקים קטנים. עוד נטען כי המבקשת אינה מחזיקה בעילות אותן היא מתיימרת להחזיק.

31. בפתח התשובה טען בנק לאומי כי המבקשת נעדרת עילת תביעה אישית. המבקשת התאגדה כחברה ביום 8.10.2007. אולם רק ביום 13.11.2019, שבועיים לפני שביצעה את ההעברות מושא בקשת האישור פתחה המבקשת חשבון בסניף מס' 783 משכית של הבנק. בהתאם להגדרות בכללי העמלות סווגה המבקשת במועד פתיחת החשבון כ"עסק גדול", מכאן שהתעריפון שחל עליה הוא תעריפון הבנק לעסקים גדולים. עוד טען בנק לאומי כי ההעברות אשר בוצעו על ידי המבקשת במהלך חודש נובמבר 2019 בוצעו אך ורק לשם הגשת בקשת האישור.

32. שלושת הפעולות שביצע המבקשת בוצעו באמצעות המערכת המקוונת המאפשרת ללקוחותיה לבצע העברות מט"ח באופן עצמאי באמצעות המחשב הפרטי. לקראת סיום הפעולה וטרם החתימה נדרש הלקוח לאשר את פרטי הפעולה, לרבות מהות הפעולה וכן המעלות אשר בגינם יחויב.

33. בנוסף לפעולות האמורות ביצעה המבקשת העברות מט"ח מחשבונה בבנקים אחרים לחשבונה בבנק לאומי.

34. לדעת בנק לאומי יש להורות על דחיית טענות המבקשת. במסגרת רפורמת העמלות התקין נגיד בנק ישראל את כללי העמלות שנכנסו לתוקף ביום 1.7.2008. תעריפון העמלות אשר הוחל במסגרת הרפורמה מבחין בין יחידים ו"עסקים קטנים" למי שאינו מוגדר כ"עסק קטן", במובן זה שכללי העמלות והתעריפון לא חלים על "עסקים גדולים" ובהתאם בנק לאומי אינו כפוף להוראותיהם בכל הקשור לגביית עמלות מעסקים גדולים. בנק לאומי הפנה לחוזר מס' 2224-06 מיום 28.1.2008 אשר מבהיר כי הוראות התעריפון המלא חלות רק על יחידים ועסקים קטנים. עוד הפנה בנק לאומי לחוזר מס' 2245-06 מיום 16.3.2009.

35. מכאן שקיימים שני סוגי תעריפונים. הראשון, ליחידים ולעסקים קטנים והשני ל"עסקים שאינם קטנים". לטענת בנק לאומי המצב המשפטי לפי חוק הבנקאות ולפי כללי העמלות מרוקן מתוכן את תביעת המבקשת ואת בקשת אישור שלה שכן בתקופה הרלוונטית היא סווגה כ"עסק גדול" ולכן הוראות תעריפון כללי העמלות לא חל עליה.

36. הוסיף בנק לאומי וטען כי בעוד המבקשת מתיימרת לייצג גם לקוחות יחידים ועסקים קטנים הרי שהיא לא הניחה כל תשתית עובדתית המלמדת כי טענותיה רלוונטיות לאותן מגזרים. אין בבסיס המשפטי הנטען בבקשת האישור כדי לבסס עילת תביעה לעסקים גדולים והעובדות הנטענות אינן מתקיימות לגבי יחידים ועסקים קטנים. לאור העובדה שתביעת המבקשת אינה מכילה ואינה יכולה להכיל את העילות שמכוחן הוגשה הרי שבקשת האישור נותרה ללא תשתית עובדתית וראייתית.

37. עוד נטען על ידי בנק לאומי כי במסגרת דיון קדם המשפט שהתקיים בבקשת האישור שהוגשה בבית המשפט המחוזי מרכז הסכימה המשיבה כי הגדרת הקבוצה תצומצם.

38. בקשת האישור עוסקת בשתי עמלות הנגבות בגין שני שירותים שונים ונפרדים. הראשון הוא שירות העברת מט"ח מחו"ל ומבנק אחר בארץ לחשבון הלקוח בבנק (מעל 200$) ואילו השני הוא העברת מט"ח "לחשבון אותו לקוח בבנק אחר".

39. באשר לעמלות אשר נדונות במסגרת בקשת האישור, הרי שאומנם במסגרת התעריפון המלא העמלות הללו אוחדו אך עובדה זו אינה רלוונטית לגבי "עסק גדול" שכן התעריפון המלא אינו חל עליו.

40. כמו כן בניגוד לנטען בבקשת האישור בנק לאומי לא השמיט את המילים "או מחשבון" הקבועות בתעריפון המלא, זאת במסגרת התעריפון לעסקים גדולים אלא ערך את התעריפון ליחיד ולעסקים קטנים בהתאם לתעריפון המלא ואת תעריפון הבנק לעסקים גדולים הותיר כפי שהיה לפני הרפורמה.

41. יש אף לדחות את הטענה כי עמלת העברת מט"ח מבנק אחר בארץ לחשבון אותו לקוח המתנהל בבנק הוא שירות בר פיקוח. במסגרת רפורמת העמלות הוסמך נגיד בנק ישראל לפרסם את רשימת השירותים הבנקאיים שהיו, ערב הפרסום, בפיקוח בהתאם לחוק הפיקוח על מחירי מצרכים ושירותים. עיון ברשימה מעלה כי שירות העברת מט"ח מבנק אחר בארץ לחשבון לקוח בבנק אינו מופיע ומכאן ששירות זה לא היה בפיקוח ערב הרפורמה ולכן לא ניתן לראות אותו כשירות בר פיקוח לפי סעיף 9יא לחוק הבנקאות. זאת, בשונה מהשירות של העברת מטבע חוץ לבנק אחר בארץ, המופיע ברשימה.

42. באשר לטענה לעניין מתן הנחה בגין פעולות אשר מתבצעות בערוץ ישיר נטען כי טענה זו שגויה מיסודה. סעיף 2(ג) לכללי העמלות קובע כי הנחה זו רלוונטית רק לעניין שירותים הכלולים בתעריפון המלא.

43. באשר לטענה לעניין גביית עמלת "סוויפט" המדובר בעמלה אשר נגבית בגין הפעולות הנדרשות מהבנק לצורך משלוח הודעות במערכת "סוויפט" הדרושות לצורך ביצוע הוראות הלקוח. במקרה הזה הוראות להעביר סכום כסף במט"ח מחשבון המבקשת בבנק לחשבון שלה בבנק אחר.

44. תעריפון הבנק לעסקים גדולים קובע כי לעמלת העברה "לחשבון אותו לקוח בבנק אחר" מעבר לעמלת העברה קיימת גם עמלת סוויפט, בסך 12 דולר. עמלה זו נגבית רק עבור השירות הניתן על ידי הבנק ללקוחותיו המאפשר העברת מסרים באמצעות מערכת סוויפט. עמלת העברת מט"ח משולמת בין היתר לצורך הפעלת ואחזקת מערכות גלישה ישירה שהבנק מעמיד לרשות לקוחותיו, ואילו עמלת רישום פעולה נגבית בהתאם לתעריפון הבנק לעסקים גדולים.

45. משלוח הודעת סוויפט ורישום פעולה הם שני שירותים נפרדים ומובחנים שהבנק גובה בגינם עמלות מלקוחותיו שחל עליהם תעריפון עסק גדול. שתי העמלות גם מפורטות בתעריפון הבנק.

46. באשר לטענה בדבר ביטולה של עמלת הסוויפט נטען כי טענה זו מתבססת על חוזר המפקח על הבנקים מיום 26.6.2008 וזאת לקראת יישום הרפורמה בעמלות. לאור העובדה שתעריפון עסק גדול אינו חלק מרפורמת העמלות הרי שטענה זו אינה רלוונטית לגבי עסקים גדולים. יש לדחות את הטענה כי בנק לאומי גובה הוצאות סוויפט מעבר לסכום שחויב שכן אין המדובר בגביית הוצאות אלא בגביית עמלה ובהתאם אין חובה לגבותה "בהתאם להוראות הממשיות".

47. באשר לעניינה של עמלת רישום פעולה, הרי שטענות המבקשת מתבססות על חוזר הפיקוח על הבנקים שחל על עסקים קטנים ועל יחידים. לטענת בנק לאומי אין מקום להטיל את המגבלות שהוטלו על הבנקים בחוק הבנקאות ובכללי העמלות לגבי יחידים ועסקים קטנים, גם לגבי עסקים גדולים.

48. לעניין עמדת הפיקוח על הבנקים שצורפה לבקשת האישור כנספח 3, הרי שהיא אינה מתייחסת ואינה רלוונטית לעסקים גדולים שכללי העמלות אינם חלים עליהם. עוד צוין כי לא בכדי המבקשת לא צירפה את הפניות שנעשו לפיקוח על הבנקים אשר הביאו לתשובות אלה.

49. לטענת בנק לאומי הבנק רשאי לגבות הן עמלת סוויפט והן עמלת רישום פעולה וזאת בנוסף לעמלה שהלקוח משלם בגין העברת המט"ח מחשבונן או לחשבונות. העמלות משולמות בגין שירותים. כאשר מתבצעת פעולה העברת מט"ח מחשבון הלקוח בבנק לחשבון אותו לקוח בבנק אחר ניתנים למעשה שלושה שירותים שונים: הראשון, השירות בפיקוח שהוא העברת המט"ח מחשבון המתנהל בבנק הלקוח לחשבון אשר מתנהל בבנק אחר. השני, משלוח ההודעה במערכת הסוויפט המאפשרת לבצע את הוראות הלקוח. השלישי, רישום הפעולה.

50. סעיפים 9יא ו-9יב לחוק הבנקאות קובעים כי הנגיד רשאי להכריז על שירות כבר פיקוח לעניין העמלה הנגבית בעדו. לאור העובדה שמצוין "שירות" ולא "פעולה" הרי שלדעת בנק לאומי אין מניעה לגבות עמלות שונות עבור שירותים שונים הניתנים בעת ביצוע פעולה מסוימת.

51. אסמכתא נוספת לכך שהבנק רשאי לגבות עמלות בגין שירותים נוספים, בנוסף לעמלה שבפיקוח, ניתן למצוא בתדפיס משנת 2007 של פרסום באתר בנק ישראל בנושא צרכנות בנקאית שם התייחס הפיקוח על הבנקים ל"עמלה בגין העברת מטבע חוץ לבנק אחר" והבהיר כי בנוסף לעמלה זו משולמת גם בדרך כלל עמלת סוויפט בגין אמצעי התקשורת באמצעותו מועבר הכסף.

52. באשר לעמדת המאסדר אשר הוגשה בת"צ 58831-01-18 רונן נ' בנק הפועלים בע"מ הרי שהיא אינה רלוונטית לבקשת האישור שכאן. ראשית בקשת האישור טרם נדונה והוכרעה. שנית, באותו עניין התבקש הפיקוח על הבנקים להגיש את עמדתו בין היתר בשאלה "האם בעסקאות המבוצעות על ידי לקוחות המשיב לרכישת מוצרים בחו"ל לרבות עסקאות כאנשים פרטיים לצורך שימוש עצמי או רכישת מוצרים בחו"ל והעברתם לאחרים בחו"ל מבלי להכניסם לישראל מהווה 'עסקת סחר חוץ' שבגינה רשאי המשיב לגבות עמלה על פי פרק 7 לתעריפון – העוסק בסחר חוץ או פרק 5 לתעריפון העוסק במט"ח".

53. אין לקטע אליו מפנה המבקשת דבר עם בקשת האישור שבו מדובר בעסק גדול שהבנק מעניק לו שירותים שונים ומובחנים בנוסף לשירות של העברת מטבע חוץ לחשבונו בבנק אחר בארץ, בגינם הוא זכאי על פי דין ועל פי התעריפון לגבות עמלות. עמדת הפיקוח מתייחסת רק לתעריפון יחידים או עסקים קטנים כעולה במפורש מסעיף 9 לעמדת הפיקוח על הבנקים.

54. יש אף לדחות את הטענה לעניין הפרת חובת הגילוי מצד המשיב לעניין גביית ההוצאה עבור משלוח הודעת סוויפט. ראשית, המבקשת לא הצביעה על כל מקור חוקי לפיו על הבנק להציג ללקוח באופן שוטף אסמכתאות להוצאות המשולמות על ידו לצדדי ג'. כמו כן אין המדובר ב"הוצאה" אלא ב"עמלה".

55. באשר לטענה לעניין הפרת סעיף 26 לכללי הבנקאות, לעניין חובת גילוי הרי שבסעיף נקבע כי תאגיד בנקאי יאפשר לתאגיד שאינו עסק קטן לקבל את תעריפון שירותיו בסניפיו ובאמצעות אתר האינטרנט שלו והבנק נוהג בהתאם להוראה זו. עוד נטען כי בין אם הבקשה להעברת מט"ח ניתנת באמצעות המערכת המקוונת ובין אם בסניף הבנק, לאחר מילוי פרטי הבקשה, נמסרים ללקוח כל הפרטים הרלוונטיים לעניין עלות השירות ככל שהם ידועים באותו מועד.

56. באשר לטענות המבקשת מכוח הוראת ניהול בנקאי תקין 414, הרי שהוראה זו בוטלה עם כניסתה לתוקף של רפורמת העמלות.

     

    עיקרי תשובת המשיב 2 – בנק מזרחי טפחות לבקשת האישור

57. בפתח התשובה חזר מזרחי טפחות על הטענה כי המדובר בבקשת אישור זהה לזאת שהוגשה ומתנהלת בבית המשפט מחוזי מרכז בפני כב' השופט י' קינר בת"צ 50304-01-20.

58. מקריאת בקשת האישור עולה כי היא כוללת מספר בקשות אישור נגד בנקים שונים בגין פעולות שונות שבוצעו לטענת המבקשת באותם בנקים, כאשר ההכרעה באותן טענות אינה רלוונטית לבנק. התנהלות זו של המבקשת נדונה במסגרת ההליך שמתנהל בבית המשפט המחוזי מרכז.

59. באשר לנטען בבקשת האישור לטענת הבנק המדובר בניתוח משפטי שגוי וחוסר תום לב מצד המבקשת שבחרה, באופן מודע ומכוון לתאר מסכת עובדתית חלקית. נראה אף כי חשבון הבנק נפתח במטרה להגיש את התביעה.

60. בדומה לבנק לאומי גם כאן נטען כי התעריפון המלא חל רק על יחידים ועסקים קטנים ובהתאם אינו חל על המבקשת ולכן הפניה לתעריפון המלא אינה רלוונטית, ומכאן שיש לדחות בקשת האישור. כך גם לעניין הטענה בדבר גביית עמלת סוויפט שכן אין כל מניעה לעסק גדול לגבות עמלת סוויפט.

61. לעניין זה מפנה המשיב בין היתר לחוזר בנק ישראל מיום 28.1.2008 במסגרתו הבהיר המפקח על הבנקים כי לא רק שהוראת נוהל בנקאי תקין 414 מבוטלת, אלא שבכל הנוגע לעסקים גדולים רשאי התאגיד הבנקאי לגבות אף עמלות שאינן מצויות בתעריפון המלא.

62. באשר למבקשת הרי שהיא לקוחה אשר מסווגת כעסק גדול ומכאן שעניינה שונה מלקוח יחיד/עסק קטן משהיא עצמה אינה יכולה לבקש סעד מכוחו של התעריפון המלא, בוודאי שהיא אינה יכולה לייצג קבוצה השונה ממנה, ושהיא אינה חברה בה. לכך יש להוסיף את העובדה כי אין בבקשת האישור אף לא מקרה אחד של לקוח יחיד/עסק קטן שהבנק גבה ממנו עמלה שלא כדין.

63. עוד נטען כי הדברים חמורים עוד יותר שכן במסגרת בקשת האישור המתבררת במחוזי מרכז, צירפה המבקשת לתגובתה לתשובת הבנק עמדה של הפיקוח על הבנקים שניתנה במסגרת ת"צ 42822-09-18 יעקב גוטמן נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ אשר קובעת באופן שאינו משתמע לשתי פנים כי אין פסול בגביית עמלות סוויפט מלקוחות המוגדרים כעסק גדול. לעניין זה מפנה המשיב לסעיפים 16-18 לעמדה.

64. במסגרת הודעת המפקח על הבנקים הוא ציין כי בכוונתו לפעול לשינוי מצב הדברים לפיו בכל הנוגע ללקוחות המוגדרים יחיד/עסק קטן שרק עליהם חל התעריפון המלא, יגבה הבנק במסגרת עמלת העברת המט"ח גם את הוצאות הסוויפט. דבר זה לא צוין לגבי לקוחות עסקים גדולים. מכאן שהפיקוח רואה בעמלת הסוויפט כעמלה שנגבית בגין שירות נפרד אשר אין לאחדו עם העמלה בגין העברת המט"ח.

65. באשר לטענה לעניין מתן הנחה לעניין ביצוע פעולה בערוץ ישיר נטען כי ידוע היטב למבקשת שהנחה זו קבועה רק בתעריפון המלא ולכן היא רלוונטית רק ליחיד/עסק קטן ולא לעסק גדול כמותה. די באמור לעיל כדי להביא לסילוק הבקשה על הסף. בקשת האישור הוגשה שלא בתום לב ותוך הסתרת מידע מעיניו של בית המשפט.

66. עוד נטען על ידי בנק המזרחי כי בקשת האישור מעלה מספר עילות תביעה שונות, כנגד מספר בנקים שונים, כל אחד בנושא עצמאי ונפרד. מכאן שאין קבוצה אחת שהמבקשת מבקשת לייצג והיא מבקשת לייצג מעין "קבוצת על" הכוללת את כל לקוחות הבנקים הנתבעים בנוגע לכל העילות הנטענות. במצב דברים זה אך ברור שאין קבוצה ואין שאלות משותפות לא של עובדה ולא של משפט.

67. מכוח רפורמת העמלות קיימים בבנק שני תעריפונים נפרדים ועצמאיים. האחד, על יסוד התעריפון המלא המיועד ליחיד ולעסק קטן. השני הוא התעריפון החל על עסקים גדולים.

68. באשר לתעריפון אשר חל על "עסקים גדולים" חלק 5 לתעריפון לעסקים גדולים הוא החלק העוסק במטבע חוץ. במסגרת התעריפון נקבע כי הבנק גובה עמלה בגין "העברת מטבע חוץ בארץ מחשבונות שונים של אותו לקוח", זוהי העברה עצמית. עמלת העברה היא עמלה שבפיקוח והיא תעמוד על 10 דולר. עמלת מט"ח אחרת תעמוד על שיעור של 0.165% בכפוף לעמלה מזערית בסך 30$ ועמלה מירבית בסך 100$. עוד קובע התעריפון את אפשרות גביית עמלת סוויפט בסך 5 ₪.

69. לעניין מערכת סוויפט המשיב מפרט את מאפייניה ואופי פעילותה, כאשר סעיף 5.12 לתעריפון לעסקים גדולים של הבנק קובע כי העברה באמצעות סוויפט כרוכה בעמלה והיא נגבית בגין הפעולות שהבנק עורך לצרוך בדיקת העברת המט"ח במדור הסוויפט בין היתר על מנת לבדוק את מסלול הכסף. יש לדחות את הטענה בדבר ביטולה על עמלת הסוויפט, שכן כאמור התעריפון המלא חל על יחיד ועל עסקים קטנים ואינו חל על עסקים גדולים.

70. למעלה מן הצורך, ואף שאין לראות במבקשת כעסק קטן טען בנק מזרחי כי המבקשת לא ביססה את הטענה לעניין גובה הוצאות הסוויפט שגובה בנק דיסקונט. בהתאם לתעריפון המלא יחיד או עסק קטן ישלמו לבנק בגין העברת העברת סוויפט את הוצאות הסוויפט. טענת המבקשת לעניין גובה הוצאות הסוויפט מבוססת על מצגת של ארגון הסוויפט משנת 2015, לפי הוצאות הסוויפט עומדות על 0.005 אירו, כאשר לטענת המבקשת בנק מזרחי גובה סכום הגובה מן האמור אך היא לא הציגה כל ראיה לכך.

71. הסכום האמור של 0.005 אירו מתייחס ל-low value payments כאשר תשלומים אלה אינם התשלומים המבוצעים באמצעות הבנק והסכומים שגובה הבנק כמפורט בתעריפון יחיד עסק קטן הם סכומי ההוצאות בפועל. כמו כן במסגרת בקשת אישור אחרת שהוגשה בעניין (ת"צ 42822-09-18 יעקב גוטמן נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ) פנה הבנק לאגודת הסוויפט שאישר כי אכן הבנק אינו משלם את עבור low value payments.

72. באשר לחיוב בגין עמלת העברה עצמית ציין המשיב כי בניגוד לנטען על ידי המבקשת הרי שאין מדובר בפעולה אוטומטית נטולת עלויות, וכי יתכנו מקרים שבהם פקיד הבנק טעה וסיווג את העמלה באופן שגוי כפי שארע במקרה של המבקשת אבל אין בכך כדי להעיד על התנהלות שיטתית. כמו כן נטען כי לעניין הנחת פעולה "ערוץ ישיר" עת המדובר בעסק גדול הבנק אינו מחויב ליתן הנחה

73. באשר למבקשת צוין כי נראה שעל פניו היא פתחה את החשבון לצורך הגשת בקשת האישור וכי עם פתיחת החשבון היא סווגה כ"עסק גדול". לאור הסיווג כ"עסק גדול" המבקשת אינה זכאית להנחת "ערוץ ישיר".

74. באשר לטענה כי עמלת העברה העצמית שנגבתה גבוהה מזו שנקבעה על ידי הפיקוח, הרי שכאמור מבדיקת הבנק עולה כי במקרה שבו חויבה המבקשת היה מדובר בטעות אנוש של הבנקאי שטיפל בהעברה, שכן ההעברה סווגה כהעברה מצד ג'. הבנק אף מציין כי סכומים שנגבו ביתר יושבו למבקשת. עוד יצוין כי חשבון הבנק נסגר ביולי 2020. אם המבקשת הייתה פונה בזמן אמת הרי שהכסף היה מוחזר לה במיידי.

75. לא ניתן ללמוד מבקשת האישור שהוגשה על קיומה של מדיניות מפרה. התנהלות המבקשת מהווה חסרת תום לב שכן היא בחרה לצרף דוגמאות להעברות שבהן חויבה בעמלה גבוהה, כאמור בטעות ולא צירפה עדויות לכל המקרים שבהם ביצעה העברות וחויבה בסך של 10 דולר בהתאם לתעריפון.

     

    עיקרי תשובת המשיב 3 – בנק דיסקונט – לבקשת האישור

76. תשובת המשיב 3, בנק דיסקונט, זהה בעיקרה לנטען על ידי יתר המשיבים ולכן יובאו עיקרי הדברים.

77. בנוסף לטענה כי המבקשת היא "עסק גדול" ולכן התעריפון המלא אינו חל עליה, טען בנק דיסקונט כי המבקשת לא ביססה את הטענה כי עמלת העברה עצמית היא עמלה שבפיקוח. לעניין העובדות המתוארות בבקשת האישור בעניינו של בנק דיסקונט נטען כי בשני מקרים שבהם חלה טעות נקודתית. בעבור אחד המקרים המבקשת זוכתה. באשר ליתר המקרים נטען כי בשל העובדה שהמבקשת לא סיווגה נכון את סוג העמלה היא חויבה ביתר.

78. עוד טען בנק דיסקונט כי הוא לא גובה עמלת רישום פעולה אגב עמלת העברת מט"ח עצמית בארץ.

79. עוד טען בנק דיסקונט כי עובדיו מתודרכים לעניין אופן ביצוע ההעברות. באשר לעמלת הסוויפט נטען כי בנק דיסקונט ראשי לגבות עמלת סוויפט מעסקים גדולים.

     

    עיקרי תגובת המבקשת לתשובות המשיבים

80. באשר לטענה כי יש להחריג "עסק גדול" מכללי הבנקאות והתעריפון המלא, טענה המבקשת כי בניגוד לנטען, התעריפון המלא בפרקים 1-6 שבו, חל על כלל הלקוחות לרבות עסקים גדולים. המדובר בשירותים המיועדים לכלל הלקוחות ואילו יתר החלקים נועדו בעיקר לעסקים גדולים הכרוכים במעורבות רבה יותר מצד הבנק ומתן שירות ייעודי. האמור אף עולה מניהול בנקאי תקין מס' 415.

81. מהחוזר האמור עולה כי תאגיד בנקאי מחויב לגבות עמלה בהתאם לתעריפים הנקבעים על ידו ועל פי האמור בכללי הבנקאות. עוד נטען כי המסקנה כי התעריפון המלא, בחלקים 1-6 שבו, חל על כלל הלקוחות עולה גם מהגדרת הלקוח בסעיף 1 לחוק הבנקאות השם דגש על קבלת השירות: "לקוח...המקבל שירות מתאגיד בנקאי". ההגדרה של הלקוח תלויה בעצם העובדה של קבלת שירות ואין שום הצדקה להחרגה בפעולה בנקאית בוודאי לא פעולה פשוטה, כמו העברת מט"ח בארץ, הכרוכה בשירות דומה לכלל הלקוחות ללא הבדל תפעולי.

82. לעניין טענת המשיבים בדבר גביית עמלת הסוויפט, טענה המבקשת כי לא יתכן שבנק ישראל יקבע כי עמלה מסוימת תהא בפיקוח, אך הבנק יחתור תחתיו ויגבה מעבר להוצאה הממשית (עמלה מסווית) רק משום שמדובר בעסק גדול תוך ניצול ציני של היעדר פיקוח.

83. עוד נטען כי גבייה זו של עמלה נוספת היא אינה עמלה כלל אלא הוצאת צד שלישי אסורה אשר עומדת בניגוד מוחלט לדיני הבנקאות ולעמדות המאסדר לפיהן יש לגבות עמלה אחת עבור שירות בעוד ההוצאה שתיגבה אך ורק לפי העלות הממשית שנדרש הבנק לשלם. עמלה נגבית אך ורק עבור שירות.

84. בעוד לקוח מבקש שירות פשוט של העברת מט"ח, בגין העברה זו גובה הבנק עמלות בסכומים נכבדים למדי. הפיצול של העמלה למספר עמלות היא פסולה.

85. הוסיפה המבקשת וטענה כי עמדות הפיקוח על הבנקים שניתנו בתיקים השונים מתכתבים עם הנטען בבקשת האישור. המאסדר אבחן בין שירות ייעודי/מורכב לבין יתר השירותים שהם נחלת הכלל בפרקים 1-6 לתעריפון המלא המיועדים לכלל לקוחות הבנק, הן ליחידים והן לעסקים גדולים ואף ציין כי יש צורך במניעת גבייה של עמלות שונות בעד אותו שירות כמצוות המחוק בסעיף 9ט(ד) לחוק הבנקאות.

86. המבקשת טענה כי על הבנקים לפרסם את העלות ושיעורה ולשקף זאת בתעריפון כאשר הגבייה תעשה אך ורק לפי העלות הממשית. בפועל המשיבים מפרים את החובות הנ"ל, וכך גורפים כספים על חשבון הלקוח. נטען כי המשיבים גבו רכיבים שאינם מופיעים בחלק 11 לתעריפון ואף לא טרחו להראות כי מדובר בהוצאה ממשית. מכאן שעל הבנק לפרסם את העלות ושיעורה ולשקף זאת בתעריפון כאשר הגבייה תעשה אך ורק לפי העלות הממשית. לטענת המבקשת המשיבים מפרים חובה זו וכך גורפים כספים על חשבון הלקוח.

87. עוד נטען כי המשיבים גבו בגין רכיבים שאינם מופיעים בחלק 11 לתעריפון ואף לא טרחו להראות כי מדובר בהוצאה ממשית. כך הניסיון להסתתר תחת אותה החרגה של "עסק גדול" מבליט ביתר שאת את חשיבות התובענה הייצוגית שהוגשה בשם חברי הקבוצה.

88. דברים אלה גם נכונים לכלל ההוצאות הנלוות לשירות המבוקש וגם בנוגע לרכיב הסוויפט. לעניין רכיב הסוויפט אין מדובר בשירות ללקוח אלא מערכת שבאמצעותה נעזרים הבנקים לביצוע השירות. לפיכך, לא תתכן עמלת סוויפט אלא לכל היותר הוצאה וזו חייבת להשתקף בתעריפון ובהתאם לעלות הממשית.

     

    המשך ההליכים

89. ביום 15.3.2021 התקיים דיון במעמד הצדדים. בתום הדיון נתנה תוקף של החלטה לדברי ב"כ המבקשת כי הגדרת הקבוצה תחול רק ביחס ל"עסק גדול". [ר' עמ' 13 לפרוטוקול ש' 23-25]. ביום 12.4.2021 הוריתי קבלת עמדת המאסדר. ביום 14.6.21 נתנה החלטתי לעניין אופן קבלת עמדת המאסדר. במסגרת ההחלטה הוריתי כי המאסדר ישיב במסגרת עמדתו לשאלות הבאות הדורשות את התייחסותו:

    1. האם עלות עבור שירות של העברת מט"ח בארץ (העברה עצמית / אחרת) היא תחת פיקוח עבור כלל הלקוחות, לרבות עסקים גדולים?

       1. מהו השיעור המקסימלי של העמלה בפיקוח שמותר לבנקים לגבות מלקוחותיהם (יחידים, עסקים קטנים ועסקים גדולים) עבור השירות הנ"ל, והאם מותר לבנק לגבות עמלה נוספת מעבר לאותה עמלה שבפיקוח?

       2. האם מותר לבנק לגבות הוצאות בנוסף לעמלה בפיקוח עבור השירות הנ"ל? ואם כן, אילו הוצאות?

       3. האם על הבנק לפרט ולגלות בתעריפון המיועד ללקוחותיו את שיעור ההוצאה ודרך חישובה?

       4. האם נכון ששירות העברת מט"ח מבנק אחר בארץ לחשבון הלקוח המתנהל בבנק לא הוכרז כשירות "בר־פיקוח"?

       5. האם נכון שהבנק רשאי לגבות מעסקים גדולים בנוסף לעמלת העברה שבפיקוח, גם עמלות בגין שירותים נוספים ומובחנים הניתנים על ידו, כגון עמלת סוויפט ועמלת שורה?

       6. ביחס לעמלת העברת מט"ח בארץ לחשבון אותו לקוח, האם נקבע בצו בהתאם להוראת סעיף 9יב לחוק הבנקאות (שירות ללקוח) סכום העמלה או את הסכום המרבי של העמלה.

       7. האם מחויב תאגיד בנקאי להעניק הנחות ללקוחות שאינם נכללים בהגדרת המונח "לקוח" שלפי סעיף 9ט(ו) לחוק הבנקאות, הם "עסק גדול", בגין פעולות המבוצעות ב"ערוץ ישיר"?

       8. ככל שמדובר בלקוח שחשבונו מסווג כ"עסק גדול":

          1. האם ניתן לגבות עמלת סוויפט מלקוח כזה?

          2. האם חובה ליתן הנחה בגין פעולות המבוצעות באמצעות "ערוץ ישיר" ללקוח כזה?

          3. האם ניתן לגבות לצד עמלת סוויפט אף עמלת העברת מט"ח בגין העברה עצמית עבור לקוח המוגדר "עסק גדול"?

              

             עמדת המאסדר

90. ביום 17.1.2022 הגיש בנק ישראל (להלן: "המאסדר") את עמדתו ביחס לסוגיות הנדונות במסגרת בקשת האישור. באשר לשאלה הראשונה לעניין פיקוח על עלות שירות העברת מט"ח, ציין המאסדר כי שירות "העברת מטבע חוץ בארץ לחשבון אותו לקוח" הוא שירות בר פיקוח לפי סעיף 9יא לחוק הבנקאות, זאת בהתאם לסעיף 7 לתיקון 12 של חוק הבנקאות אשר קבע כי שירותים שחל עליהם צו פיקוח קודם לתיקון החוק, יוכרו כשירותים ברי פיקוח. רשימת שירותים אלה פורטה על ידי המפקח על הבנקים ב-6 באפריל 2007. כמו כן ביום 7 באפריל 2007 פורסם הנגיד צו בו תוקן שם השירות המפוקח והפך משירות "העברת מטבע חוץ לבנק אחר בארץ" לשירות "העברת מטבע חוץ בארץ לחשבון אותו לקוח".

91. באשר לפיקוח על מחיר השירות ציין המאסדר כי לא נקבע פיקוח על סכום העמלה או שיעורה לפי סעיף 9יב לחוק הבנקאות, אך בהתאם להוראות המעבר חל סעיף 9יג לחוק הבנקאות, אשר מחייב אישור של המפקח ככל שהבנק מבקש להעלות את המחיר.

92. לגבי יחידים ועסקים קטנים, מאחר שהתעריפון מאפשר לקבוע מחיר אחיד ביחס "להעברת מטבע בחוץ לארץ ומבנק אחר בארץ לחשבון או מחשבון אותו לקוח", הרי שהפיקוח על המחיר לעניין העברת מטבע חוץ בארץ לחשבון אותו לקוח הוחל בעקיפין על כלל השירותים כאמור.

93. באשר לסוגיית השיעור המקסימלי של העמלה בפיקוח שמותר לבנקים לגבות מלקוחותיהם, הרי שלעניין סוגיית השיעור המקסימלי הפנה המאסדר לתיקון 12 לחוק הבנקאות. לעניין גביית עמלה נוספת, הרי שגביית עמלה נוספת נוגעת לשאלה האם ניתן שירות נוסף ולעניין זה הפנה המאסדר לאמור בסעיף 9(ט) ד לחוק הבנקאות, כאשר השאיפה היא למנוע עמלות שונות בגין אותו שירות, קל וחומר עת מדובר בעמלה מפוקחת שכן גביית עמלה נוספת עשויה לרוקן מתוכן את הפיקוח האמור.

94. באשר לשאלה האם מותר לבנק לגבות הוצאות נוספות בנוסף לעמלה בפיקוח עבור השירות הנ"ל ציין המאסדר כי ככלל, כשיש מחיר מפוקח צריך להקפיד באופן מיוחד שלא תהיה עקיפה של המחיר שנקבע כמקסימום, למשל באמצעות הוספת עמלות נוספות שיגבו עבור אותו שירות או הוספת הוצאות צד שלישי אשר הן למעשה חלק מהותי בשירות שמספק התאגיד הבנקאי.

95. יחד עם זאת ציין המאסדר כי לאור העובדה שבתחום של העברות מט"ח עשויה להיות שונות גדולה בין העברות של מטבעות שונים כתלות בסוג המטבע ובבנקים שמעורבים בהעברה, הרי שיתכן ויש הצדקה להוספת הוצאות צד שלישי מסוימות, ובלבד שיעמדו בתנאים שנקבעו בכללי העמלות לעניין הוצאות ממשיות שנגבו על ידי צד שלישי ופרסום מראש בתעריפון. עוד צוין כי תפיסה זו שנועדה לצמצם את הפגיעה בפיקוח על המחיר, עשויה להיות יפה גם לעניין עסקים גדולים, על אף שכללי העמלות לא חלים עליהם.

96. לעניין השאלה האם על הבנק לפרט ולגלות בתעריפון המיועד ללקוחותיו את שיעור ההוצאה ודרך חישובה, ציין המאסדר כי לעניין יחידים ועסקים קטנים, התעריפון צריך להבהיר ללקוחות לכל הפחות את שיעור העמלה המקסימאלי, על מנת שיוכלו לערך השוואה בין עלות השירות בבנקים שונים. כמו כן כאשר מדובר בהוצאות צד שלישי, יש לעמוד גם בתנאי של הוצאה ממשית.

97. לעניין עסקים גדולים, סעיף 26 לכללי גילוי נאות קובע שבנק צריך לאפשר לעסק שאינו קטן לקבל את התעריפון שלו בסניף או באתר אינטרנט שלו. תעריפון הוא לוח מחירים ולכן יש חובה לגלות את שיעור העמלה. עוד הפנה המאסדר לסעיף 2(ב) לכללי העמלות, אשר גם הוא משפיע על האופן שבו הבנקים מגבשים את התעריפונים של העסקים הגדולים.

98. המאסדר אישר במסגרת עמדתו כי שירות העברת מט"ח מבנק אחר בארץ לחשבון הלקוח המתנהל בבנק לא הוכרז כשירות בר-פיקוח, אך יחד עם זאת לגבי יחידים ועסקים קטנים מאחר שהתעריפון מאפשר לקבוע מחיר אחד ביחס להעברת מטבע חוץ בארץ ומבנק אחר בארץ לחשבון או מחשבון אותו לקוח, הרי שהפיקוח על המחיר לעניין העברת מטבע חוץ בארץ לחשבון אותו לקוח הוחל בעקיפין על כלל השירותים האמור.

99. באשר לעמלת הסוויפט ציין המאסדר כי עשויות להיות שונות בין בנקים שונים בסיווג העמלה. ככל שבנק מסוים מסווג את כשירות או לחילופין ככל שמדובר בהוצאות צד שלישי.

100. באשר לגובה העמלה שניתן לגבות ביחס להעברת מט"ח בארץ לחשבון אותו לקוח, ציין המאסדר כי הוראת המעבר בתיקון 12 לחוק קיבעה את המחיר בכל בנק נכון לאותה עת. העלאת המחיר כך צוין טעונה אישור לפי סעיף 9יג לחוק.

101. באשר לשאלה האם מחויב תאגיד בנקאי להעניק הנחות ללקוחות שאינם נכללים בהגדרת המונח "לקוח" שלפי סעיף 9ט(ו) לחוק הבנקאות, הם "עסק גדול" בגין פעולות המבוצעות ב"ערוץ ישיר", ציין המאסדר כי סעיף 2(ג) לכללי העמלות חל רק על יחידים ועסקים קטנים ואינו חל לגבי עסקים גדולים.

102. באשר לשאלה האם ניתן לגבות עמלת סוויפט מלקוח אשר מסווג כ"עסק גדול" השיב המאסדר כי מבלי שיהיה בכך התייחסות לנושא שירותי המט"ח המסוימים שעל הפרק, ניתן לגבות.

103. כמו כן אין חובה ליתן הנחה בגין פעולות המבוצעות באמצעות ערוץ ישיר ללקוח כזה.

104. באשר לשאלה האם ניתן לגבות לצד עמלת סוויפט אף עמלת העברת מט"ח בגין העברה עצמית עבור לקוח המסווג עסק גדול, השיב המאסדר כי באשר לעמלת הסוויפט ציין המאסדר כי עשויות להיות שונות בין בנקים שונים בסיווג העמלה. ככל שבנק מסוים מסווג את כשירות או לחילופין ככל שמדובר בהוצאות צד שלישי.

105. בשאלה לשאלה ביחס לעמלת העברת מט"ח בארץ לחשבון אותו לקוח, האם נקבע בצו בהתאם להוראות סעיף 9יב לחוק הבנקאות (שירות ללקוח) סכום העמלה או הסכום המרבי של העמלה השיב המאסדר כי הוראת המעבר בתיקון 12 לחוק קיבעה את המחיר בכל בנק נכון לאותה עת. העלאת המחיר טעונה אישור לפי סעיף 9יג לחוק.

106. באשר לשאלה האם מחויב תאגיד בנקאי להעניק הנחות ללקוחות שאינם נכללים בהגדרת המונח "לקוח" שלפי סעיף 9ט(ו) לחוק הבנקאות, הם "עסק גדול" בגין פעולות המבוצעות ב"ערוץ ישיר", השיב המאסדר כי סעיף 2(ג) לכללי העמלות חל רק על יחידים ועסקים קטנים, ואינו חל לגבי עסקים גדולים. ככל שמדובר בלקוח שחשבונו מסווג כ"עסק גדול" הרי שניתן לגבות ממנו עמלת סוויפט ואין חובה ליתן הנחה בגין הפעולות המבוצעות באמצעות ערוץ ישיר ללקוח כזה.

107. באשר לשאלה האם ניתן לגבות עמלת "סוויפט" מעסק אשר מוגדר כעסק גדול הרי השיב המאסדר כי עשויות להיות שונות בין בנקים שונים בסיווג העמלה. ככל שבנק מסוים מסווג את כשירות או לחילופין ככל שמדובר בהוצאות צד שלישי. באם המדובר בהוצאות צד שלישי יתכן שיש הצדקה להוספתם בלבד שיעמדו בתנאים שנקבעו בכללי העמלות לעניין הוצאות ממשיות שנגבו על ידי צד שלישי ופרסום מראש בתעריפון.

108. הצדדים הגישו את התייחסותם לעמדת המאסדר, ביום 8.5.2022 התקיים דיון במעמד הצדדים. בתום הדיון התבקשו המשיבים ליתן את התייחסותם לעמדת המבקשת לפיה לא יערכו חקירות נגדיות בשלב זה של ההליך ויוגשו סיכומים בכתב מטעם הצדדים.

109. ביום 24.5.2022 הודיעו המשיבים כי הם מסכימים להצעת ב"כ המבקשת לפיה לא יערכו חקירות נגדיות ויוגשו סיכומים בכתב בכפוף לכך שכל צד יוכל לצרף פרוטוקולים מהליכים נוספים ובלבד שברור שהמשיבים אינם מודים באיזה מהעובדות המפורטות בתצהירים שהוגשו מטעם הצד השני ו/או מסכימים להם, ומבלי לגרוע מהתנגדותם לכל עדות בלתי קבילה ומבלי לפגוע בטענותיהם, אם תהיינה כאלה, לעניין מקבל העדויות.

110. המבקשת הגישה התייחסותה להודעת המשיבים במסגרתה הביעה את רצונה לצרף לסיכומיה עמדות מאסדר אשר הוגשו במסגרת הליכים אחרים. המשיבים התנגדו לכך וטענו כי באם רצון המבקשת להוסיף מסמכים עליה להגיש בקשה להוספת ראיות. המבקשת הגישה "בקשה לצירוף מכתב, עמדת מאסדר ואסמכתא ומתן אפשרות להתייחס אליהן במסגרת הסיכומים" (בקשה מס' 41). במסגרת הבקשה התבקש בית המשפט להורות על צירופם של המסמכים הבאים: מכתב המפקח על הבנקים מיום 16.2.22, עמדת המפקח על הבנקים מיום 9.3.2022 בת"צ 40733-11-20 גוטמן נ' בנק לאומי לישראל בע"מ וכן החלטה בת"צ 13453-04-19 אקטיויט ויטמינים ומוצרי בריאות בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ מיום 20.6.21.

111. ביום 12.7.2022 נתנה החלטה במסגרתה ציינתי כי איני רואה מניעה בצירוף או הפניה לאסמכתא – בדמות החלטה שנתנה בתיק אחר. כאשר לרלוונטיות שלה ולמשקלה יתייחסו הצדדים במסגרת סיכומיהם. באשר למכתב המפקח על הבנקים ועמדת המפקח על הבנקים התבקשו המשיבים להגיש תשובה מטעמם.

112. המשיבים התנגדו להוספת המסמכים האמורים. ביום 25.10.2022 נתנה החלטתי במסגרתה דחיתי את בקשת המבקשת לצירוף עמדת המאסדר שהוגשה בת"צ 40733-11-20, אך הותרתי את צירוף מכתב המפקח על הבנקים מיום 16.2.22, זאת בין היתר בשים לב להחלטה דומה שנתנה בעניין זה במסגרת ת"צ 21718-12-18 רון סמוחה נ' בנק הפועלים, זאת מבלי להכריע בשלב זה ברלוונטיות של המסמך האמור ובמשקלו. במסגרת אותה החלטה הוריתי אף על הגשת סיכומים מטעם הצדדים.

113. הצדדים הגישו סיכומים מטעמם במסגרת ההליך וכן הוגשו סיכומי תשובה מטעם המבקשת. יחד עם סיכומי התשובה של המבקשת הוגשה בקשה למחיקת נספחים שצורפו לסיכומי המשיבים. ביום 10.7.2023 הוריתי למשיבים להגיש את תשובתם לבקשה. ביום 3.8.2023 נתנה החלטה בבקשה האמורה, במסגרתה הוריתי כי דין הבקשה להתקבל בחלקה, והכול כפי שפורט בהחלטה.

      

     דיון והכרעה

114. במסגרת בקשת האישור טענה המבקשת חמש טענות עיקריות אשר נדרשת בהם הכרעה לצורך החלטה זו. הראשונה, כי העברה של מט"ח מחשבון לקוח בבנק מסוים לחשבון אותו לקוח בבנק אחר היא עמלה בפיקוח כאשר אין זה משנה אם הלקוח הוא זה אשר העביר את הכספים או קיבל את הכספים. השנייה, כי המשיבים הפרו את הוראות חוק הבנקאות עת גבו עמלות נוספות בנוסף על עמלת ההעברה ובכך למעשה עקפו את היותה של העמלה עמלה בפיקוח, השלישית, כי המשיבים גבו עמלת/הוצאות סוויפט שלא כדין בין היתר לאור העובדה שהאפשרות בגין גבייה זו בוטלה במסגרת רפורמות העמלות עליה ארחיב בהמשך. הרביעית, כי המשיבים הפרו את הוראות סעיף ג2 לחוק הבנקאות הקובע כי עמלה שרשאי תאגיד בנקאי לגבות בעד שירות הכלול בתעריפון מלא, הניתן בערוץ ישיר, תהיה נמוכה מסכום או משיעור המעלה שהתאגיד הבנקאי קבע לאותו שירות הניתן באמצעות פקיד. החמישית, כי המשיבים הפרו את חובת הגילוי והיידוע לעניין סך העמלות הנגבות על ידם.

115. לטענות האמורות השיבו המשיבים באופן הבא. ראשית, כלל טענות המבקשת הן לעניין "עסקים קטנים" עליהם חל התעריפון המלא בהתאם לכללי הבנקאות – עמלות. לאור העובדה שהמבקשת היא "עסק גדול" וכן לאור שבמסגרת הגדרת הקבוצה יכללו רק עסקים גדולים הרי שכלל דין טענות המבקשת להידחות. שנית, באשר לעמלה אשר נגבית בגין העברה של מט"ח יש להבחין בין העברה שבה הלקוח הוא מקבל הכספים בחשבונו שלו לבין העברה שבה הלקוח הוא מעביר הכספים לחשבונו שלו. המדובר בשתי פעולות שונות. האחת, הוגדרה בפיקוח וכך פועלים המשיבים והשנייה אינה תחת פיקוח. המקרים המפורטים בבקשת האישור אשר במסגרתם נגבתה עמלה גבוה מזו של בפיקוח (בעניינם של בנק דיסקונט ובנק המזרחי) הן תוצאה של טעות נקודתית שאין מקום לנהל בגינה תובענה ייצוגית. שלישית, באשר לסוגיית הסוויפט, האמור נכון רק לגבי עסקים קטנים ובהם לא דנה בקשת האישור. רביעית, סוגיית ההנחה הניתנת בגין ביצוע פעולה בערוץ ישיר נכונה רק לגבי עסקים קטנים ובהם לא דנה בקשת האישור. חמישית, יש לדחות את הטענות בדבר היעדר גילוי שכן כלל המידע מצוי ומפורסם בתעריפוני הבנק.

116. לצד הטענות לגופם של דברים העלו המשיבים שורה של טענות לגבי התנהלות המבקשת. בין היתר נטען כי הפעולות אשר ביצע המבקשת בבנקים השונים נועדו אך ורק כדי לייצר עילת תביעה. כי הטענות אשר מועלות במסגרת בקשת האישור נדונו ונדחו בהליכים קודמים. כמו כן כי מאחורי בקשת האישור עומד גורם מסוים אשר פועל להגשת בקשות אישור דומות בערכאות שונות בתוך מטרה לקבל הכרעות סותרות.

117. לאור האמור סדר הדברים יהיה כדלקמן. ראשית אדון האם יש בטענות המבקשת כדי לעורר שאלות מהותיות של עובדה ומשפט בהתאם לסעיף 8(א)(1) לחוק תובענות ייצוגיות זאת בשים לב להוראות הדין והפסיקה הרלוונטית וכן עמדת המאסדר אשר הוגשה בהליך. בהמשך, אדון בטענות המשיבים לעניין התנהלות המבקשת, לרבות הטענה בדבר חוסר תום והיעדר ייצוג הולם בהתאם לסעיפים 8(א)(3) ו-(4) לחוק תובענות ייצוגיות.

118. תחילה תפורט המסגרת הנורמטיבית הרלוונטית להכרעה בטענות הצדדים ובהמשך ייושם האמור לענייננו.

      

     המסגרת הנורמטיבית

     א. דיון בבקשה לאישור תובענה ייצוגית

119. חשיבות כלי התובענה הייצוגית נדון באריכות בפסיקה. התובענה הייצוגית מהווה כלי יעיל לפיקוח על גופים כלכליים גדולים, וכן היא מאפשרת הושטת סעד כלכלי לקבוצת אנשים אשר ניזוקו במקרים שבהם אין הצדקה כלכלית להגשת תביעה פרטנית. מנגד, כלי זה טומן בחובו סכנות בדמות פגיעה אפשרית במוניטין של הנתבע, מה שעלול להוביל אותו לעיתים לפשרה, וזאת רק כדי להימנע מעלויות ניהול ההליך (ר' רע"א 3489/09 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' חברת צפוי מתכות עמק זבולון בע"מ (פורסם בנבו, 11.4.2013) (להלן: "פרשת מתכות עמק זבולון").

120. בשים לב לסכנות האמורות נקבעו בחוק תובענות ייצוגיות שורה של תנאים אותם יש לבחון לצורך אישור תובענה כתובענה ייצוגיות כאשר הנטל על הוכחתם מוטל על המבקש. תנאים אלה מנויים בסעיפים 3, 4 ו-8(א) לחוק תובענות ייצוגיות. המדובר בתנאים מצטברים, מכאן די שהמבקש כשל בהוכחת אחד מהתנאים האמורים כדי להביא לדחיית בקשת האישור (ר' פלינט ווינצקי, תובענות ייצוגיות, בעמוד 110).

121. וכך קובעות הוראות חוק הרלוונטיות:

     סעיף 3 לחוק תובענות ייצוגיות:

     (א) לא תוגש תובענה ייצוגית אלא בתביעה כמפורט בתוספת השניה או בענין שנקבע בהוראת חוק מפורשת כי ניתן להגיש בו תובענה ייצוגית; על אף האמור, לא תוגש נגד רשות תובענה ייצוגית לפיצויים בגין נזק שנגרם על ידי צד שלישי, שעילתה הפעלה או אי הפעלה של סמכויות פיקוח, הסדרה או אכיפה של הרשות ביחס לאותו צד שלישי; בסעיף קטן זה ובסעיפים 5(ב)(2), 9 ו-21, "רשות" – כהגדרתה בסעיף 2 לחוק בתי משפט לענינים מינהליים.

     (ב) הגשת תובענה ייצוגית טעונה אישור בית המשפט, ויחולו על הגשתה וניהולה ההוראות לפי חוק זה.

      

     סעיף 4 לחוק תובענות ייצוגיות:

     (א) אלה רשאים להגיש לבית המשפט בקשה לאישור תובענה ייצוגית כמפורט להלן:

     (1) אדם שיש לו עילה בתביעה או בענין כאמור בסעיף 3(א), המעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל החברים הנמנים עם קבוצת בני אדם – בשם אותה קבוצה;

     (2) רשות ציבורית בתביעה או בענין כאמור בסעיף 3(א), שבתחום אחת המטרות הציבוריות שבהן עוסקת הרשות הציבורית – בשם קבוצת בני אדם אשר אותה תביעה או אותו ענין, מעוררים שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל החברים הנמנים עמה;

     (3) ארגון בתביעה או בענין כאמור בסעיף 3(א), שבתחום אחת המטרות הציבוריות שבהן עוסק הארגון – בשם קבוצת בני אדם אשר אותה תביעה או אותו ענין מעוררים שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל החברים הנמנים עמה, ובלבד שבית המשפט שוכנע כי, בנסיבות הענין, קיים קושי להגיש את הבקשה בידי אדם כאמור בפסקה (1) ואולם, המועצה הישראלית לצרכנות כהגדרתה בחוק המועצה הישראלית לצרכנות, התשס"ח-2008, תהיה רשאית להגיש בקשה לאישור תובענה כתובענה ייצוגית, אף אם אין קושי להגיש את הבקשה בידי אדם כאמור בפסקה (1).

      

     סעיף 8(א) לחוק תובענות ייצוגיות:

     בית המשפט רשאי לאשר תובענה ייצוגית, אם מצא שהתקיימו כל אלה:

     (1) התובענה מעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה, ויש אפשרות סבירה שהן יוכרעו בתובענה לטובת הקבוצה;

     (2) תובענה ייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות הענין;

     (3) קיים יסוד סביר להניח כי ענינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בדרך הולמת; הנתבע לא רשאי לערער או לבקש לערער על החלטה בענין זה;

     (4) קיים יסוד סביר להניח כי ענינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בתום לב.

      

122. לעניין רף ההוכחה הנדרש בשלב המקדמי של הדיון בבקשת האישור, כפי שזה אף מוצא ביטויו בסעיפי החוק השונים כמובא לעיל, נקבע בע"א 5378/11 ארתור פרנק נ' אולסייל (פורסם בנבו, 22.09.2014) בין היתר כי:

     על מנת שבית המשפט יאשר את ניהול התביעה כייצוגית על המבקשים לנהלה להניח כבר בשלב בקשת האישור תשתית עובדתית ומשפטית ראשונית לכך שמתקיימים התנאים המצטברים הקבועים לעניין זה בחוק ובראשם דבר קיומה לכאורה של עילת תביעה ואפשרות סבירה כי התובענה תוכרע בסופו של יום לטובת הקבוצה (לעניין תנאים אלה וליתר התנאים הנדרשים ראו סעיפים 3,4 ו-8 לחוק)... הלכה היא כי התשתית הלכאורית שעל המבקש להציג לביסוס בקשת האישור אינה נבחנית על-פי אמות המידה ועל-פי הכללים המקלים הנוהגים לעניין סילוק תובענה על הסף בהעדר עילה. הכללים שנקבעו לצורך אישור בקשה לניהול תובענה כייצוגית מחמירים יותר ולפיהם לא ניתן להסתפק בעובדות הנטענות בכתב התביעה ועל מבקש האישור להציג בטיעונים ובראיות לכאוריות בסיס ממשי - עובדתי ומשפטי - התומך בתביעתו. עוד נפסק כי על מנת שבית המשפט ישתכנע כי קיימת לכאורה אפשרות סבירה ש 'שאלות מהותיות של עובדה ומשפט יוכרעו בתובענה לטובת הקבוצה' עליו 'להיכנס לעובי הקורה ולבחון את התובענה לגופה, אם היא מגלה עילה טובה ואם יש סיכוי סביר להכרעה לטובת התובעים.' (ע"א 6343/95 אבנר נפט וגז בע"מ נ' אבן, פ"ד נג(1) 115, 118 (1999)). הלכה זו נשתרשה עוד טרם חקיקת חוק תובענות ייצוגיות (ראו: רע"א 729/04 מדינת ישראל נ' קו מחשבה בע"מ, [פורסם בנבו] פסקה 10 (26.4.2010) והאסמכתאות המופיעות שם), והיא נותרה בעינה ועומדת איתן על רגליה גם לאחר חקיקת החוק. לאחרונה, שב בית משפט זה ונדרש לסוגיית הנטל הראשוני המוטל על מי המבקש לנהל הליך ייצוגי וקבע כי: '...מן הראוי לטעמי למנוע מצבים שבהם כל מאן דהוא החפץ לנהל תובענה ייצוגית יוכל לעשות כן גם מבלי שצלח את חובתו לבסס בראיות לכאורה את עילת התביעה. הקלה מעבר לנדרש באשר לרף הראייתי בו צריך לעמוד התובע הייצוגי עלולה לגרור תוצאות שלהן השלכות מערכתיות בלתי רצויות, הן על מערכת המשפט והן על המשק וחיי המסחר והכלכלה. משכך, שומה על בתי המשפט להקפיד על כך שרק תביעה שהונחה תשתית ראייתית לכאורית לביסוס עילתה, יתאפשר ניהולה כתובענה ייצוגית במסגרת ההליך העיקרי.' [ההדגשה אינה במקור - א.ח] (רע"א 3489/09 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' חברת צפוי מתכות עמק זבולון בע"מ, [פורסם בנבו] חוות דעתו של השופט י' דנציגר (11.4.2013) (להלן: עניין מגדל))...

      

123. כך גם נקבע בפרשת מתכות עמק זבולון לעיל בין היתר כי:

     ...במישור העקרוני אף אני סבורה שהבחינה הלכאורית בשלב אישורה של התובענה הייצוגית אינה צריכה להציב מחסום גבוה בפני תובעים ייצוגיים, וכי יש להביא בחשבון את פערי המידע הקיימים בין הצדדים. עם זאת אין משמעות הדברים שהנטל המוטל על התובעים הייצוגיים יהיה קל כנוצה. על התובע הייצוגי להרים נטל ראשוני – נטל שיש לתת לו משמעות, מבלי שיהיה כבד מנשוא, תוך שבית המשפט נותן דעתו, בכל מקרה ומקרה, לקושי היחסי העומד בפני התובע הייצוגי כאשר הוא נדרש להוכיח את תביעתו לכאורה...

      

124. עוד ראו רע"א 729/04 מדינת ישראל נ' קו מחשבה בע"מ (פורסם בנבו, 26.4.2010) שם נקבע בין היתר כי:

     ...אולם כבר נאמר, כי "על מנת להשתכנע כי, לכאורה, קיימת אפשרות סבירה ששאלות מהותיות של עובדה ומשפט יוכרעו בתובענה לטובת הקבוצה, נדרש בית המשפט להיכנס לעובי הקורה ולבחון את התובענה לגופה, אם היא מגלה עילה טובה ואם יש סיכוי סביר להכרעה לטובת התובעים" (ע"א 6343/95 אבנר נפט וגז בע"מ נ' אבן, פ"ד נג(1) 115, 118 (1999); כן ראו, ע"א 2967/95 מגן וקשת בע"מ נ' טמפו תעשיות בירה בע"מ, פ"ד נא(2) 312, 327329 (1997); רע"א 8268/96 רייכרט נ' שמש, פ"ד נה(5) 276, 291 (2001); ע"א 1509/04 דנוש נ' Chrysler Corporation, פיסקאות 1314 ([פורסם בנבו], 22.11.07)). בחינה מעמיקה של סיכויי הצלחת התובענה היא מלאכה רבת-חשיבות. יש לזכור, כי הכלי של תובענה ייצוגית הוא רב-עוצמה. בצד היתרונות של כלי זה, לא ניתן להתעלם מכך שעצם אישורה של בקשה להגיש תובענה ייצוגית עשוי ליצור לחץ כבד על הנתבע. על כן, קיים צידוק רב שכבר בשלב הדיון בבקשת האישור יידרש בית המשפט לבחון את הסוגיה של זכות לכאורה וסיכויי ההצלחה...

      

     (להרחבה נוספת ר' גם: רע"א 212-09 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' רחמים עמוסי (פורסם בנבו, 2012); רע"א 8268/96 דן רייכרט נ' משה שמש, נה(5) 276 (2001); רע"א 3814/14 חוגלה קימברלי שיווק בע"מ נ' עו"ד מיה גד מסטיי (פורסם בנבו, 06.07.2015)).

125. באשר לתנאי קיומה של עילת תביעה אישית, על אף הדרישה לעילת תביעה אישית כאמור בסעיף 4 לחוק, נקבע בסעיף 8(ג)(2) לחוק תובענות ייצוגיות כי "מצא בית המשפט כי התקיימו כל התנאים האמורים בסעיף קטן (א), ואולם לא מתקיימים לגבי המבקש התנאים שבסעיף 4(א)(1) עד (3), לפי הענין, יאשר בית המשפט את התובענה הייצוגית אך יורה בהחלטתו על החלפת התובע המייצג".

126. מעיון בפסיקה עולה כי לעיתים העדיפו בתי המשפט, בעיקר בשלב ההחלטה בבקשת האישור לגופה ומשהוברר העדר קיומה של עילת תביעה אישית של התובע הייצוגי, לבחון אפשרות לאתר תובע ייצוגי חלופי. ראו לעניין זה ע"א 4333/11 דניאל סלומון נ' גורי יבוא והפצה בע"מ (פורסם בנבו, 12.03.2014) (להלן: "פס"ד סלומון") שם נפסק כי:

     ...לכך יש להוסיף כי על פי חוק תובענות ייצוגיות התנאי, שהיה קיים בעבר, לפיו נדרשת עילת תביעה אישית אינו הכרחי לשם אישור תובענה ייצוגית. כיום, כאשר לתובע אין עילת תביעה אישית, מורה החוק לבית המשפט להחליף את התובע המייצג במקום לדחות את התובענה מקום בו מתקיימים יתר התנאים לאישור התובענה... (עמדת השופטת (בדימוס) ע. ארבל)

      

127. מאידך קיימת גישה שונה בפסיקה המחייבת בנסיבות המתאימות קיומה של עילת תביעה אישית והעדרה יכול ויוביל לדחיית בקשת האישור, אפילו על הסף. כך למשל נפסק בע"א 578/17 יבלינוביץ ואח' נ' פרטנר תקשורת בע"מ ואח' (פורסם בנבו, 18.11.18) בין היתר:

     ...ניתן לסכם ולומר כי לנוכח חומר הראיות שעמד לנגד עיניו של בית משפט קמא, יש בסיס לקביעתו בדבר הסכמתו של...לקבל את השירות ולשלם בעבורו. קביעה זו מאיינת למעשה את נזקו הנטען של...,ושומטת את הקרקע תחת עילת תביעתו האישית, שקיומה הוא כידוע אחד התנאים הדרושים לצורך אישור תביעה ייצוגית (סעיף 4(א)(1) לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן: החוק))...

      

     (ר' גם: רע"א 3138/17 חברת דואר ישראל בע"מ נ' אבו אל היג'א,(פורסם בנבו,8.8.17) פסקה 8 והאסמכתאות שם; ת"צ (ת"א) 11709-03-13 שריקי נ' פרמה גורי בע"מ (פורסם בנבו, 12.4.18); ת"צ(ת"א) 43231-02-17 יש-אל מפס בע"מ נ' שלמה כ.א.ל בע"מ ואח' (פורסם בנבו,1.12.19))

      

     ב. חוק הבנקאות 

128. התשתית הנורמטיבית הרלוונטית לבחינת טענות המבקשת במסגרת בקשת האישור היא הוראות חוק הבנקאות ובדגש על חוק הבנקאות (שירות ללקוח) (תיקון מס' 12), התשס"ז 2007, (להלן: "תיקון מס' 12 לחוק הבנקאות") במסגרתו נערכה רפורמה לעניין העמלות אשר היו נגבים מציבור הלקוחות עד לאותו מועד.

129. טרם הדיון בתיקון מס' 12 לחוק הבנקאות יש ליתן את הדעת לאופייה של מערכת היחסים הקיימת בין הבנק לבין הלקוח. המדובר במערכת יחסים מיוחדת וזאת בין היתר בשל השירותים החיוניים שמעניק הבנק ללקוח, וכן לאור פערי הכוחות בין הצדדים.

130. מערכת היחסים בין הלקוח לבין הבנק מוסדרת במסגרת חוזה אחיד שנחתם בין הלקוח לבין הבנק, כאשר הבנק הוא בגדר "שחקן חוזר" אל מול הלקוח שהוא "שחקן חד פעמי" כך שלתאגיד הבנקאי קיים יתרון מובנה על הלקוח.

131. מלבד ההסדרה החוזית, הדין הטיל על הבנקים חובות רחבות ומוגברות כלפי הלקוחות כאשר המקור לאותן חובות הוא חקיקה מיוחדת כגון חוק הבנקאות וכן מכוח הדינים הכלליים כגון דיני החוזים ודיני הנזיקין.

132. חוק הבנקאות נועד בין היתר להגן על ציבור הלקוחות אשר בה במגע עם התאגיד הבנקאי. מטרת החוק היא לגשר על פערי הכוחות בין הבנק ללקוח, לרסן ולהגביל את כוחות של הבנק. המדובר בחוק מעין צרכני. החוק קובע שורה של חובות אשר חלות על הבנק וכן מסמיך גורמים מקצועיים להתוות כללי התנהגות בסוגיות מסוימות. הפרת החובות אשר מוטלת על הבנק יכולה אף להצמיח חבות הן במישור האזרחי והן במישור הפלילי.

133. ולעניין זה ר' דבריה של כב' השופטת ע' ברון בפרשת לפינר כהגדרתה לעיל [שם בפסקה 18]:

     במרכז ההסדרים הרגולטוריים, ניצב חוק הבנקאות המשמש כמעין חקיקת "הגנת-צרכן" ספציפית שנועדה להגן על הציבור הבא במגע עם התאגיד הבנקאי. תכלית החוק היא לגשר על פערי הכוחות בין הבנק ללקוח, לרסן ולהגביל את כוחו של הבנק ולהבטיח התנהגות הגונה ביחסי הבנק עם לקוחותיו. בהינתן האמור, חוק הבנקאות קובע חובות ונורמות התנהגות שחלות על התאגיד הבנקאי ואף מסמיך גורמים מקצועיים להתוות כללי התנהגות בסוגיות מסוימות, כאשר הפרת החובות עשויה להצמיח חבות הן במישור האזרחי הן במישור הפלילי (להרחבה בנושא ראו: ארי סירקין דיני בנקאות: זכויות וחובת הבנק, הלקוח, הערב וצדדים שלישיים 15-13 (2016); רות פלאטו-שנער "חוק הבנקאות (שירות ללקוח), התשמ"א-1981 – על היעדרה של חובת אמון בחוק" חוקים 179, 212-207 (2013); ע"א 1304/91 טפחות - בנק משכנתאות לישראל בע"מ נ' ליפרט, פ"ד מז(3) 309, 325 (1993)). ויצוין כי חוק הבנקאות מעניק ללקוח מספר הגנות חשובות נוסף להסדרים שנקבעו ביחס לעמלות, ובהן: איסור הטעיה (סעיף 3); איסור "פגיעה בנסיבות מיוחדות" (סעיף 4); גילוי נאות של פרטי העסקה הבנקאית (סעיף 5); חובה להעניק שירותים בנקאיים מסוימים (סעיף 2); איסור התניית שירות בשירות (סעיף 7); ועוד (פלאטו-שנער, בעמ' 40-39). עוד ייאמר כי הוראות חוק הבנקאות הן הוראות קוגנטיות, והן גוברות על כל ויתור או הסכם נוגד (סעיף 17 לחוק הבנקאות). לשון אחר, חוק הבנקאות וההסדרים שנקבעו מכוחו מסדירים סל זכויות בסיסי המוענק ללקוח של הבנק; כאשר ההסדרים החוזיים שנחתמים בין הצדדים רק מוסיפים על זכויות אלה ולא גורעים מהן (לדיון בסוגיה ראו: עניין ש.א.פ., בעמ' 792-790; ע"א 4644/91 כובשי חברת תובלה ותעבורה בע"מ נ' בנק הפועלים, פ"ד מט(1) 617, 625-623 (1995)).

      

134. הפסיקה מנתה שלוש חובות מרכזיות אשר חלות על התאגיד הבנקאי בשל אופייה של מערכת היחסים בין הצדדים. הראשונה, חובת הנאמנות השנייה, חובת הזהירות והשלישית חובת תום הלב.

135. לעניין זה ראו דבריו של כב' השופט ע' גרוסקופף בע"א 4880/19 הבנק הבינלאומי הראשון בע"מ נ' שושנה (רוזה) גזונטהייט (פורסם בנבו, 18.7.2022) [שם פסקה 81]:

     בין הבנק לבין לקוחו שוררת מערכת יחסים מיוחדת. זאת, בשל חיוניות השירותים שמעניק הבנק; מעמדו הייחודי של הבנק בחיי המסחר והכלכלה; פערי הכוחות בין הצדדים (ובפרט היות הבנק "שחקן חוזר" בזירה הפיננסית); אופי היחסים הממושך בין השניים; והאמון שרוכש הלקוח, והציבור הרחב בכללותו, לבנק לאור מהותו כגוף מעין-ציבורי, ולנוכח הידע, הכלים והמקצועיות בהם הוא מתאפיין. כפועל יוצא, מלבד ההסדרה החוזית של מערכת יחסים זו (המתוחמת בחוזה שנערך בין הבנק ללקוח ועל פי רוב מדובר בחוזה אחיד), מטיל הדין על הבנקים חובות רחבות ומוגברות כלפי לקוחותיהם, השאובות הן מכוח חקיקה מיוחדת – ובראשה חוק הבנקאות (שירות ללקוח) – והן מכוח הדין הכללי, ובכלל זאת דיני החוזים והנזיקין (ראו מבין רבים: ע"א 5893/91 טפחות בנק משכנתאות לישראל בע"מ נ' צבאח, פ״ד מח(2) 573, 585 (1994) (להלן: עניין צבאח); ע"א 7825/01 דאטא סיסטמס אנד סופטוור אינק נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ, פ״ד נח(5) 348, 356 (2004); ע״א 8409/04 יעקובי נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ, פסקה 9 [פורסם בנבו] (19.9.2007); ע"א 8510/09 בנק הפועלים בע"מ נ' נויברג, פסקה 5 [פורסם בנבו] (24.11.2011); ע"א 2579/11 בנק הפועלים בע"מ נ' סולכור חברה לשיווק וקניות בע"מ, פסקה 16 [פורסם בנבו] (29.6.2014) (להלן: עניין סולכור)).

     מבין החובות האמורות מונה הפסיקה שלוש חובות מרכזיות – חובת הנאמנות, חובת הזהירות וחובת תום הלב (ע"א 8098/09 כהן נ' בנק איגוד לישראל בע"מ - סניף חדרה, פ"ד סה(2) 330, 336 (2012) (להלן: עניין כהן). בקשה לדיון נוסף נדחתה ביום 25.3.2012 במסגרת דנ"א 661/12; ע"א 6547/12 עמר נ' בנק לאומי לישראל בע"מ - סניף נתיבות, פסקה 13 [פורסם בנבו] (13.4.2015) (להלן: עניין עמר)) – אשר חלות הן כלפי לקוחות הבנק והן כלפי צדדים שלישיים (לעניין חובת הנאמנות, ראו: ריקרדו בן-אוליאל ולירן חיים דיני בנקאות – חלק כללי כרך א 235 והמקורות הנזכרים שם (מהדורה שנייה, 2021) (להלן: בן-אוליאל וחיים); רות פלאטו-שנער דיני בנקאות: חובת האמון הבנקאית 148-113 (2010) (להלן: פלאטו-שנער). לעניין חובת הזהירות, ראו למשל: ע"א 168/86 בנק אגוד לישראל בע"מ נ' לה כודיאר בע"מ, פ"ד מב(3) 77, 82 (1988); ע"א 8068/01 איילון חברה לביטוח בע"מ נ' מנהל עיזבון המנוחה אופלגר ז"ל, פ"ד נט(2) 349, 372-369 (2004) (להלן: עניין עיזבון אופלגר); דנ"א 10512/04 בנק פועלי אגודת ישראל בע"מ נ' מנהל עיזבון המנוחה אופלגר ז"ל, פסקה 11 והאסמכתאות שם [פורסם בנבו] (19.1.2005); ע"א 7370/06 שני נ' ברדיצבסקי, פסקה 9 [פורסם בנבו] (10.3.2009) (להלן: עניין שני). בקשר לחובת תום הלב, ראו למשל: רע"א 2443/98 ליברמן נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ, פ"ד נג(4) 804, 814 (1999); גלעד נרקיס ומירב מור חובות החלות על הבנקים כרך א 133-132 (2002)).

      

136. עוד ראו לעניין זה דבריה של כב' השופטת ע' ברון ברע"א 6810/21 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' ברנובייט בע"מ (פורסם בנבו, 20.10.2022) (להלן: "עניין ברנובייט") [שם בפסקה 15]:

     נוסף על כך, יש לציין כי לתחום הבנקאות מאפיינים ייחודיים הבאים לידי ביטוי בדברי חקיקה ייחודיים, בדרישות תום לב מוגברות וגילוי רחב, וכן בחובת אמון שחב הבנק ללקוחותיו. זאת בהתחשב באופי היחסים שבין הצדדים, במעמדו המעין-ציבורי של הבנק ובמיומנותו, במשאבים העומדים לרשותו ובכוחו העודף. כל אלה מצדיקים הטלת חובות מיוחדות שמטרתן לספק הגנה נאותה ללקוח.

      

137. כמו כן ראו ע"א 8098/09 אורה כהן נ' בנק איגוד לישראל בע"מ - סניף חדרה (פורסם בנבו, 3.1.12) [שם בפסקה 15] שם נפסק בין היתר כי:

     ביסודה, מערכת היחסים בין בנק ללקוח הינה חוזית. הלקוח פונה לבנק, ונעזר בשירותיו, כאשר לגבי כל שירות ושירות מתגבש חוזה בין הבנק ללקוח, עליו חלות הוראות חוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 (להלן: חוק החוזים). מלבד ההסדרים החוזיים, חלים על מערכת היחסים שבין הבנק ללקוח הסדרים נורמטיביים נוספים, אשר החלתם מתחייבת מהמאפיינים הייחודיים של מערכת היחסים בין הבנק ללקוחו: בידוע הבנק הוא "שחקן חוזר" בזירה הפיננסית, לעומת הלקוח, שבמרבית המקרים הוא "שחקן חד פעמי" בזירה זו; לבנק הידע, הכישורים והמומחיות שאינם נחלתו של הלקוח; הבנק נהנה מנגישות למידע, אשר השגתו על ידי הלקוח כרוכה בהשקעת מאמצים רבים מצידו; לבסוף, לבנק מעמד של גוף "מעין ציבורי", והוא זוכה באמון רב מצד הלקוחות הנעזרים בשירותים הפיננסיים מבלי שאלו ידרשו או יחקרו באשר לטיב הפעולה

      

138. עוד ראו דבריה של כב' השופטת ע' ברון ברע"א 9617/16 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' מיה (מוגרבי) לפינר (פורסם בנבו, 28.10.2018) (להלן: "פס"ד לפינר") [שם בפסקה 17]:

     המשטר הנורמטיבי שחל על תאגיד בנקאי הוא רחב וכולל שורה של דינים שמשלימים אלה את אלה ולעיתים אף חופפים האחד את השני. במובן זה, החובות המוטלות על הבנק שאובות הן מחקיקה המסדירה היבטים שונים בפעילות הבנק ובכלל זאת שירותים מסוימים הניתנים על ידו, הן מכוח הדין הכללי – ובתוך כך דיני החוזים והנזיקין (ע"א 8510/09 בנק הפועלים בע"מ נ' נויברג, [פורסם בנבו] פסקה 5 (24.11.2011); רות פלאטו-שנער דיני בנקאות: חובת האמון הבנקאית 39-38 (2010) (להלן: פלאטו-שנער); סיני דויטש "יחסי בנק־לקוח — אספקטים חוזיים וצרכניים" ספר זיכרון לגד טדסקי - מסות במשפט אזרחי 163, 169-163 (יצחק אנגלרד, אהרן ברק, מרדכי א' ראבילו וגבריאלה שלו עורכים, 1995)). יש לציין כי לצד העקרונות החקיקתיים ואף בבסיסם, ניצבת ההנחה כי היחסים בין בנק ללקוח הם יחסים מיוחדים המטילים עליו חובות מוגברות כלפי לקוחותיו, לרבות חובות אמון (ע"א 8409/04‏ ‏יעקובי נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ, [פורסם בנבו] פסקה 8 (19.9.2007)). זאת, שעה שהלקוחות שמים את מבטחם בבנק; ובהינתן הכוח המרוכז בידיו והחשש כי הוא ינוצל לרעה; פערי הכוחות והידע בין הצדדים; ומעמדו המעין-ציבורי של הבנק (פלאטו-שנער, בעמ' 43, 67-51; עניין צבאח, בעמ' 592-591, 595).

      

     ג. תיקון 12 לחוק הבנקאות – רפורמת העמלות וקביעת מנגנון הפיקוח

      

139. ביום 5.7.2007 פורסם תיקון מס' 12 לחוק הבנקאות. במסגרתו הוסף לחוק הבנקאות פרק ב2 שכותרתו: "פיקוח על עמלות".

140. הרקע לתיקון מס' 12 לחוק הבנקאות הוא בין היתר מסקנותיה של ועדת חקירה פרלמנטרית בעניין עמלות הבנקים. ועדת החקירה הפרלמנטרית התבקשה לבחון את ההיבט הצרכני שבהם יש לבנקים כוח שוק רב, קרי הבנקאות הקמעונאית. הועדה אף בחנה את ההיבט הצרכני של הבנקאות הקמעונאית בהשוואה למדינות המערב, ובכלל זה דרכי ההתמודדות של הרגולטורים.

141. בין היתר המליצה ועדת החקירה כי יש להנהיג פיקוח ממוקד על מחיר מרבי של כמה עמלות, לתקופה קצובה שתיקבע [ר' סעיף 2.1 לדוח הועדה], וכי יש מקום כי בנק ישראל יורה על צמצום ניכר של מספר העמלות במגזר הבנקאות הקמעונאית, כאשר הכוונה למשקי בית, בנקאות פרטית ועסקים קטנים כאשר עסק קטן יוגדר כעוסק בעל מחזור כספי שנתי עד לרמה שתיקבע על ידי בנק ישראל [ר' סעיף 2.1 ד לדוח הועדה].

142. עיקרי מסקנות הועדה באו לידי ביטוי במסגרת דברי ההסבר לתיקון מס' 12 לחוק הבנקאות. מדברי ההסבר עולה כי מטרת התיקון הייתה לפעול לשם הגברת רמת התחרותיות במערכת הבנקאות בישראל זאת על ידי ביצוע מספר פעולות שמטרתן להגביל את סך העמלות שגובים הבנקים מהלקוחות.

143. וכך צוין בדברי ההסבר של הצעת החוק:

     מערכת הבנקאות בישראל מתאפיינת בריכוזיות גבוהה, ברמת שקיפות נמוכה ביחס לעמלות הנגבות ובאפשרות מיקוח מוגבלת של הלקוחות הפרטיים מול הבנקים. כתוצאה מכך, נושאים משקי הבית המנהלים חשבונות בבנקים בעלויות גבוהות, הבאות לידי ביטוי בין היתר, בעמלות מיותרות. אחד הגורמים העיקריים לרמת התחרותיות הנמוכה במערכת הבנקאות בישראל הוא הקושי שבמעבר לקוחות בין הבנקים. מאחר שאורח החיים המודרני אינו מאפשר למעשה, לקיים משק בית בלי לנהל חשבון בנק נותר הלקוח הפרטי שבוי בידי המערכת הבנקאית. גם בשל כך, ניתן להצביע על תופעה של העלאה תדירה של העמלות הנגבות. הצעת החוק המתפרסמת בזה באה להטיל הגבלות על גביית עמלות מלקוחות פרטיים (סעיף 5ב המוצע) לחייב הנהגת סלי עמלות (סעיף 5ג המוצע) ולהקל מעבר לקוחות פרטיים בין בנקים (סעיף 5ד המוצע). מוצע גם שחוק פיקוח על מחירי מצרכים ושירותים, התשנ"ו-1996 לא יחול על עמלות הבנקים כדי למנוע פיקוח מקביל עליהן מצד המפקח על הבנקים מזה והמפקח על המחירים לפי החוק האמור מזה.

      

      

144. עוד על טיבו של תיקון מס' 12 לחוק הבנקאות ראו דבריה של כב' השופטת ע' ברון בעניין לפינר [שם בפסקה 19]:

     הפיקוח על גביית עמלות בגין שירותים בנקאיים נתווסף לחוק הבנקאות רק בשנת 2007, כחלק מתיקון מס' 12; כאשר קודם לכן סוגיה זו הוסדרה באופן ספורדי וחלקי בחיקוקים שונים. תיקון זה נחקק על רקע ביקורת ציבורית ופרלמנטרית שלפיה "עמלות הבנקים מתאפיינות במספרן הגבוה, בגובהן, בתופעה של כפל עמלות ובפערי מידע בין הבנק ללקוחות בנוגע אליהן" (להרחבה ראו: ועדת החקירה הפרלמנטרית בעניין העמלות הבנקאיות דו"ח הוועדה 39-32 (2007)), ותכליתו העיקרית הייתה להגביר את התחרות בין הבנקים במישור העמלות הבנקאיות. כפי שכבר צוין, ואחזור על עיקרי הדברים בתמצית מפאת חשיבותם לדיון ולהכרעה בענייננו, המודל הרגולטורי שאומץ בהקשר זה הוא הסמכת הנגיד לקבוע רשימה של שירותים שבגינם ניתן לגבות עמלות (התעריפון המלא); כאשר רשימה זו נועדה לצמצם את מספר העמלות שהבנקים נהגו לגבות, ולייצר אחידות בין שמות השירותים שבגינם נגבית עמלה. תאגיד בנקאי מחויב לקבוע את תעריפון הבנק בהתאם להוראות התעריפון המלא, ואולם נתון לו שיקול הדעת בנוגע לשיעור העמלות שייקבעו על ידו (כל עוד לא מדובר בעמלות מפוקחות). בהתאם, נקבע כי תאגיד בנקאי אינו רשאי לחרוג מהתעריפון המלא והוראותיו (חובת גבייה לפי התעריפון, כפי שהוגדרה לעיל) ומחויב ליידע את לקוחותיו בדבר התעריפון המלא ושיעור העמלות שנגבות על ידו כמפורט בתעריפון הבנק (חובת הפרסום, כהגדרתה לעיל). לצד זאת, נקבעו בחוק מנגנונים להטלת פיקוח על שיעור העמלה שגובה תאגיד בנקאי מלקוחותיו עבור שירות מסוים (סעיפים 9יא-9טו לחוק הבנקאות). מטרת תיקון החקיקה הייתה להגביר את השקיפות בגביית עמלות, לשפר את יכולת ההתמצאות של הלקוחות בחיובי הבנק ולאפשר להם להשוות בין מחירי העמלות המוצעים להם על ידי בנקים מתחרים. במובן זה תיקון מס' 12 הוא בעל אופי "צרכני" מובהק, והדברים קיבלו ביטוי מפורש בהוראת סעיף 9ט(ד) לחוק הבנקאות שלפיה: "בקביעת הכללים לפי סעיף זה, יפעל הנגיד להצגה הוגנת ומובנת של העמלות, במטרת להבטיח את יכולת הלקוחות להשוות את העלות של ניהול חשבון ואמצעי תשלום וכן יפעל בשים לב, ככל שניתן, לצורך במניעת גביה של עמלות שונות בעד אותו שירות, אלא אם כן סבר כי קיימות נסיבות המצדיקות גביה כאמור".

     במוקד תיקון מס' 12 ניצבת ההנחה כי "ידע הוא כוח"; וכי פישוט העמלות לצד פרסומן בצורה הוגנת ומובנת – ומשמע, הנגשתן – עשוי לשפר את יכולת ההתמצאות של הלקוח בעמלות הנגבות ממנו ובכך גם לקדם את התחרות בין הבנקים (ראו: דברי הסבר להצעת חוק הבנקאות (שירות ללקוח) (תיקון מס' 10) התשס״ז-2007, ה"ח הממשלה 308, 669 (18.6.2007); דברי הסבר להצעת חוק הבנקאות (שירות ללקוח) (תיקון מס׳ 15) (פיקוח על עמלות), התשס״ז-2007, ה"ח הכנסת 154, 197 (11.6.2007); בנק ישראל דוח מסכם: הצוות לבחינת הגברת התחרותיות בענף הבנקאות 111 (2013) (להלן: דוח בנק ישראל); בג"ץ 2030/12 הדר נ' הממונה על שוק ההון, ביטוח וחיסכון משרד האוצר, [פורסם בנבו] פסקה 17 (26.2.2013); פלאטו-שנער, בעמ' 56-55, 221-220). בהינתן האמור, דומה כי לצד התכלית "הצרכנית" שביסוד התיקון, נודעת לו תרומה פוטנציאלית משמעותית לקידום התחרות בין הבנקים; ובמספר רבדים. כך, הנגשת העמלות מאפשרת ללקוח הבנק לפקח על העמלות שנגבות ממנו, ולנסות לשפר את שיעורן. בנוסף, הנגשת העמלות מאפשרת ללקוחות הבנק להשוות בין העמלות שנגבות מהם לעומת העמלות שנגבות בבנקים מתחרים; ובמובן זה ניתן להניח כי לתהליך האחדת והנגשת העמלות השלכה חיובית אף על לקוחות פוטנציאלים. ויצוין כי גם בשירותים אחרים המסופקים על ידי הבנקים הומלץ להנגיש מידע ללקוחות כאמצעי להגברת התחרות (ראו למשל: דוח בנק ישראל, בעמ' 93-90). לצד האמור, יצוין כי הותרת חופש הפעולה בידי התאגיד הבנקאי בקביעת שיעורן של (מרבית) העמלות מקדמת אף היא את התחרות בשוק העמלות הבנקאיות.

      

     תכליות אלה גוזרות את הפרשנות הראויה להוראות פרק ב'2 לחוק הבנקאות; בין היתר במחלוקת שבין הצדדים בקשר להיקף החובות המוטלות על תאגיד בנקאי בכל הנוגע לעמלות שנגבות על ידו – ובכלל זאת בנוגע למעמד שיש לייחס לנספח ההטבות ולהיקף חובת הפרסום וחובת הגבייה לפי התעריפון. אקדים ואומר כי מאחר שלשון הוראות החוק אינה מספקת תשובות חד משמעיות, עלינו לברור מבין קשת הפרשנויות את זו שמגשימה באופן מיטבי את תכלית החקיקה תוך התחשבות בעקרונות היסוד של הסביבה הנורמטיבית הרלוונטית (אהרון ברק פרשנות במשפט כרך שני – פרשנות החקיקה 94-79 (1993); בר"מ 6372/15 זרביב נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פסקה 30 (16.1.2017); דנ"א 5783/14 צמח נ' אל על נתיבי אויר לישראל בע"מ, [פורסם בנבו] פסקה 52 (12.9.2017); ע"א 8847/13 שפירא נ' פקיד שומה גוש דן, [פורסם בנבו] פסקה 16 (5.9.2016)). כאן המקום להעיר כי ההחלטה אינה עוסקת במפורש בחובת הפרסום, וניכר שהיא נסבה בעיקר על חובת הגבייה לפי התעריפון. עם זאת, המדובר בחובות הקשורות זו בזו, כאשר התמקדות באחת מבלי לדון באחרת, עלולה לייצר תמונה חלקית וצרה של המסגרת הנורמטיבית הצריכה לעניין. עובדה היא שאף שטענותיהם הערעוריות של הצדדים נסובו על הקביעה כי הבנק הפר לכאורה את חובת הגבייה לפי התעריפון, בנימוקיהם ישנה התייחסות להיקף חובת הפרסום; שכן האחת כרוכה בשנייה. והצורך לדון בשתי החובות יחד עולה במפורש אף מעמדת המפקחת. נפנה אם כן לבחינת הסוגיות שבמחלוקת.

      

145. במסגרת תיקון מס' 12 לחוק הבנקאות חוקק סעיף 9ט לחוק הבנקאות. סעיף 9ט לחוק הבנקאות מסמיך את נגיד בנק ישראל, לאחר התייעצות עם הוועדה המייעצת לקבוע בכללים רשימה של שירותים שבעדם יהיה רשאי לגבות הבנק עמלה מלקוחותיו. רשימה זו הוגדרה בחוק הבנקאות – התעריפון המלא. כמו כן קובע הסעיף שורה של חובות גילוי המוטלות על הבנק לעניין גובה העמלות וכן לעניין אופן הצגתם ללקוח. במסגרת סעיף 9ט(ו) נקבע כי לקוח לצורך סעיף זה יהיה יחיד וכן תאגיד שהוא עסק בשים לב למחזור העסקים שלו.

     וכך קובע הסעיף:

     (א) הנגיד, לאחר התייעצות עם הוועדה המייעצת, יקבע, בכללים, רשימה של שירותים שבעדם רשאי תאגיד בנקאי לגבות עמלות מלקוחותיו, ואופן חישובן של העמלות שניתן לגבות בעד שירותים אלה (בפרק זה – התעריפון המלא); הנגיד רשאי לקבוע סוגי שירותים שעליהם לא יחולו הוראות סעיף קטן זה והוראות סעיף 9י.

     (ב) הנגיד רשאי לקבוע בכללים תעריפונים מצומצמים מתוך התעריפון המלא, לגבי סוגי שירותים בנקאיים או סוגי לקוחות (בפרק זה – תעריפונים מצומצמים).

     (ג)תאגיד בנקאי יידע את לקוחותיו בדבר התעריפון המלא, סכומי עמלות שהוא גובה בעד השירותים הכלולים בו, או שיעורן (בפרק זה – התעריפון המלא של התאגיד הבנקאי), וכן יעשה כאמור לגבי התעריפון המצומצם החל עליו, אם נקבע (בפרק זה – תעריפון מצומצם של התאגיד הבנקאי), והכל בדרך שיקבע הנגיד בכללים.

     (ד) בקביעת הכללים לפי סעיף זה, יפעל הנגיד להצגה הוגנת ומובנת של העמלות, במטרה להבטיח את יכולת הלקוחות להשוות את העלות של ניהול חשבון ואמצעי תשלום, וכן יפעל בשים לב, ככל שניתן, לצורך במניעת גביה של עמלות שונות בעד אותו שירות, אלא אם כן סבר כי קיימות נסיבות המצדיקות גביה כאמור.

     (ה) (1)תאגיד בנקאי המבקש להוסיף שירות לתעריפון המלא יגיש למפקח בקשה מנומקת לכך; המפקח רשאי לדרוש מהמבקש פרטים נוספים לבדיקת הבקשה.

     (2) המפקח ישיב לבקשה בתוך 30 ימים מיום קבלתה או מיום קבלת הפרטים הנוספים, לפי הענין.

     (3) המפקח רשאי לאשר את הבקשה, ורשאי להתנותה בתנאים, או לדחות את הבקשה; אישר המפקח את הבקשה, יהיה התאגיד הבנקאי רשאי לגבות עמלה בעד השירות החל במועד שצוין באישור.

     (4) הנגיד יפרסם ברשומות שירות שאושר לפי סעיף קטן זה.

     (ו)בסעיף זה ובסעיף 9י, "לקוח" – יחיד, וכן תאגיד שהוא עסק כפי שקבע הנגיד בכללים, בשים לב למחזור העסקים שלו.

      

146. ביום 8.1.2008 פורסמו כללי הבנקאות – עמלות, כהגדרתם לעיל. במסגרת סעיף 1, הלוא הוא סעיף ההגדרות, הוגדר "עסק קטן":

     "עסק קטן" – כל אחד מאלה:

     (1) (נמחקה);

     (2) תאגיד שטרם חלפה שנה מיום התאגדותו;

     (3) תאגיד שמסר לתאגיד הבנקאי דוח שנתי, על פיו מחזור העסקים שלו בשנה שקדמה למועד מסירתו, אינו עולה על חמישה מיליון שקלים חדשים; מסר תאגיד לתאגיד הבנקאי דוח שנתי כאמור, יסווגו התאגיד הבנקאי כעסק קטן החל מה-1 בחודש העוקב לחודש שבו נמסר הדוח השנתי והתאגיד לא יידרש למסור דוח שנתי נוסף; היה לתאגיד הבנקאי יסוד סביר להניח כי מחזור העסקים של אותו תאגיד בשנה האחרונה עולה על חמישה מיליון שקלים חדשים, רשאי הוא לדרוש בכתב מאותו תאגיד למסור לו דוח שנתי; לא נענתה דרישתו זו, רשאי התאגיד הבנקאי לסווג את אותו תאגיד כעסק שאינו עסק קטן החל ב-1 בחודש השני שלאחר משלוח הדרישה;...

      

147. סעיף 2 לכללי הבנקאות עמלות דן בפרסום התעריפון המלא כפי שהוגדר במסגרת חוק הבנקאות.

148. וכך נקבע בסעיף 2:

     (א) התעריפון המלא ללקוחות המקבלים שירות מתאגיד בנקאי הוא כמפורט בתוספת הראשונה.

     (ב) עמלה שרשאי תאגיד בנקאי לגבות בעד שירות הכלול בתעריפון המלא, תחושב באופן שלא תעלה על סכום או שיעור העמלה הנגבית בעד אותו שירות מתאגיד שאינו עסק קטן, למעט עמלה בעד שירות סליקה של עסקאות בכרטיס חיוב.

     (ג) עמלה שרשאי תאגיד בנקאי לגבות בעד שירות הכלול בתעריפון המלא, הניתן בערוץ ישיר, תהיה נמוכה מסכום או משיעור העמלה שהתאגיד הבנקאי קבע לאותו שירות הניתן באמצעות פקיד, למעט אם השירות באמצעות פקיד ניתן בלא עלות.

     (ד) תאגיד בנקאי המבקש לגבות מלקוח מזדמן עמלה שקבע לפי התוספת הראשונה, שהיא גבוהה מסכום או משיעור העמלה שהוא קבע כאמור בעד אותו שירות הניתן ללקוח שאינו לקוח מזדמן, יוודא שהלקוח הוא לקוח מזדמן.

      

149. הנה כי כן כללי העמלות נועדו להסדיר את אופי גביית העמלות עבור שירותים בנקאיים. במסגרת התוספת הראשונה לכללי הבנקאות – עמלות הוסדר התעריפון המלא, וביתר התוספות מפורטים תעריפונים מצומצמים אשר נגזרים מהתעריפון המלא ואינם באים להוסיף עליו. במסגרת התעריפון המלא נקבעו השירותים אשר בגינם הבנק רשאי לגבות עמלה. יחד עם זאת, התעריפון המלא אינו קובע את שיעור העמלה. כל בנק רשאי לקבוע שיעורי העמלות אשר יגבו על ידו ועליו לפרסם אותם בתעריפון מטעמו.

150. לעניין זה ראו דבריה של כב' השופטת ע' ברון בעניין לפינר [שם בפסקה 5]:

     במקביל לסמכות הפיקוח שהוקנתה לנגיד לקבוע כללים בדבר עמלות, הוטלו על התאגיד הבנקאי חובות שונות שבדין. כך, תאגיד בנקאי נדרש ליידע את לקוחותיו בדבר התעריפון המלא, ושיעור העמלות שהוא גובה עבור השירותים הכלולים בו (מידע המפורט כאמור בתעריפון הבנק) (סעיף 9ט(ג) לחוק הבנקאות; להלן: חובת הפרסום); וסעיף 4 לכללי העמלות מפרט הוראות נוספות בדבר אופן פרסום העמלות. על מנת שהתמונה לא תימצא חסרה, יצוין כי בכללי הבנקאות (שירות ללקוח) (גילוי נאות ומסירת מסמכים), התשנ"ב-1992 מצויים כללים נוספים לעניין גילוי ושינוי התנאים החלים בחשבון הבנק של הלקוח (להלן: כללי הגילוי). לצד האמור, נקבע כי תאגיד בנקאי אינו רשאי לגבות מלקוחותיו עמלה אלא עבור שירות הכלול בתעריפון המלא ובהתאם להוראותיו (סעיף 9י לחוק הבנקאות; להלן: חובת הגבייה לפי התעריפון). ויצוין כי לפי סעיף 17 לחוק הבנקאות, הוראות חוק הבנקאות – לרבות אלה שצוינו לעיל – "יחולו על אף כל ויתור או הסכם נוגד".

      

     ד. תחולתו של התעריפון המלא אל מול סוגיית הפיקוח על העמלות

151. כפי שפורט לעיל, טענתם העיקרית של המשיבים היא כי טענותיה של המבקשת לעניין סכומי העמלות אשר נגבו בעניינה נכונים רק לעניין "עסק קטן" אשר בעניינם חל התעריפון המלא. בשים לב לעובדה שהמבקשת אינה "עסק קטן" וכן בשים לב לעובדה שבקשת האישור עוסקת ב"עסקים גדולים" הרי שדין טענותיה להידחות.

152. לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים ובשים לב להוראות הדין וההלכה הפסוקה מצאתי כי דין טענת המשיבים בדבר אי החלתו של התעריפון המלא בעניינו, להתקבל.

153. ראשית, במסגרת סעיף 9ט(ו) לחוק הבנקאות נקבע כי לצורך ההגדרה לקוח יהיה גם יחיד וגם עסק וזאת תלוי במחזור העסקים שלו. את ההשלמה לעניין גובה מחזור העסקים הנדרש על מנת שיחול התעריפון המלא אנו מוצאים במסגרת סעיף 1 לחוק הבנקאות – כללי העמלות שם הוגדר "עסק קטן" בין היתר כעסק אשר המחזור השנתי שלא אינו עולה על 5 מיליון ₪. שנית, גם מהמלצות ועדת החקירה הפרלמנטרית שמסקנותיה היוו בין היתר את הבסיס לתיקון מס' 12 לחוק הבנקאות צוין כי יש להחיל את צמצום העמלות על יחידים ועל עסקים קטנים.

154. ראו גם לעניין זה את דבריה של כב' השופטת ע' ברון ברע"א 6810/21 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' ברנובייט בע"מ (פורסם בנבו, 20.10.2022) [שם, בפסקה 2]

     ברגיל, תעריף העמלה הבנקאית שנגבית בעד פעולות העברת מט"ח מוסדר בתעריפוני העמלות של הבנק, שמפורסמים ברבים בהתאם להוראת סעיף 5א לחוק הבנקאות (שירות ללקוח), התשמ"א-1981 (להלן: חוק הבנקאות). הוראות החוק מבחינות בין "לקוחות קטנים" – שהם לקוחות יחידים ועסקים קטנים, ובין עסקים גדולים עם מחזור פעילות שנתי בהיקף שעולה על חמישה מיליון שקלים. אשר ללקוחות הקטנים, פרק ב'2 לחוק הבנקאות וכללי הבנקאות שהותקנו מכוחו, קובעים רשימת שירותים מצומצמת וסגורה שבגינם נגבית עמלה בנקאית. רשימה זו מכונה "התעריפון המלא", והבנק מחויב שלא לגבות מלקוחותיו הקטנים עמלות שאינן מנויות בו או עמלות בסכומים העולים על אלו שהוצגו בתעריפון המלא ובנספח ההטבות המצורף לו (להרחבה ראו: רע"א 9617/16 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' לפינר, פסקאות 20-19 [פורסם בנבו] (28.10.2018); להלן: עניין לפינר). לעומת זאת, על לקוחות עסקיים גדולים לא חלה האסדרה הקבועה בפרק ב'2 לחוק הבנקאות, ועליהם חל "תעריפון העמלות המלא לעסקים גדולים", שבמסגרתו ניתן לבנק שיקול דעת בקביעת רשימת העמלות, סכומן ושיעורן, הטבות שניתנות בגינן ועוד (להלן: "התעריפון המלא" ו-"תעריפון הבנק לעסקים גדולים", בהתאמה; וביחד – "תעריפוני הבנק" או "התעריפון הכללי"). כתוצאה מהבחנה זו, בכל הבנקים בישראל קיימים שני סוגים של תעריפון: האחד, התעריפון המלא החל על לקוחות קטנים; והשני, תעריפון הבנק לעסקים גדולים החל על לקוחות עסקיים גדולים.

      

155. מן האמור לעיל עולה כי בניגוד לטענת המבקשת הרי שהתעריפון המלא אינו חל על מי שמוגדר כ"עסק גדול" בהתאם לכללי העמלות. אולם, וכפי שיפורט לעיל, אין בעובדה שהתעריפון המלא אינו חל על "עסקים גדולים" כדי לייתר את הדיון בשאלה האם העמלות שנגבו בגין ההעברות שביצע המבקשת הן עמלות בפיקוח. כעת נפנה לבחון טענה זו.

156. העברת מטבע חוץ בארץ ומבנק אחר בארץ מוסדרת בחלק 5 לתעריפון המלא בסעיף 10. במסגרת סעיף 10 לתעריפון המלא נקבע כי שמדובר בהעברת מטבע חוץ לחשבון או מחשבון אותו לקוח צוין בתעריפון כי מדובר בעמלה בפיקוח. לעניין העברה אחרת צוין כי העמלה תקבע כאחוז מסוים מסכומה.

157. המשיבים טענו כי יש להבחין בין העברה מט"ח בחשבון אותו לקוח לבין קבלת מט"ח בחשבון אותו לקוח. לצרוך ההכרעה יש לבחון את ההעברות אשר נטען לגביהם במסגרת בקשת האישור.

158. באשר להעברות אשר בוצעו בעניין בנק לאומי. המבקשת טענה לגבי חמש העברות שבוצעו. כך, שלוש ההעברות שבוצעו ביום 27.11.19 היו העברות שבהם המבקשת העבירה כספים מחשבונה בבנק לאומי לחשבונותיה בבנקים אחרים. שתי העברות נוספות, האחת מיום 26.11.19 והשנייה מיום 20.11.19 הן העברות שבהם המבקשת קיבלה כספים בחשבונה אשר מנוהל בבנק לאומי. בהעברות שבוצעו על ידי המבקשת ביום 27.11.2019 היא חויבה בעמלת העברה בסך 9 דולר [ר' סעיפים 62.1 ו65.1 לבקשת האישור]. יצוין כי בהעברה נוספת שביצעה המבקשת ביום 27.11.2019 היא חויבה בעמלת העברה בסך 20 דולר [ר' סעיף 58.2 לבקשת האישור].

159. באשר להעברות אשר בוצעו בעניין בנק המזרחי, טענה המבקשת לעניין ארבעה העברות שבוצעו. שתיים מהעברות שבוצעו בימים 26.11.2019 היו העברות שבהם המבקשת העבירה מחשבונה לחשבונותיה בבנק הפועלים ובבנק לאומי. בשתי ההעברות האמורות חויבה המבקשת בעמלת העברה בסך 10 דולר [ר' סעיפים 78 ו-84 לבקשת האישור]. באשר לשתי ההעברות הנוספות המדובר בהעברות שהתקבלו כספים בחשבון המבקשת ובגינם חויבה המבקשת בעמלה בסך 30 דולר בגין כל העברה.

160. באשר להעברות אשר בוצעו בעניין בנק דיסקונט, טענה המבקשת לגבי שש העברות שביצעה. ארבעה העברות בוצעו ביום 22.11.2019. בכל אותן ארבעה העברות המבקשת העבירה כספים מחשבונה בבנק לאומי לחשבונותיה בבנקים אחרים, וחויבה בעמלת העברה בסך של 9.5 דולר. לגבי העברה החמישית, המדובר בהעברה שבוצעה ב20.11.2019 במסגרתה התקבלו בחשבון המבקשת כספים מחשבונה בבנק הפועלים. בגין העברה זו חויבה בעמלה בסך 12.49 יורו.

161. בשולי הדברים יצוין כי המבקשת אף טענה לגבי העברה שבוצעה "במהלך חודש דצמבר" לחשבון המבקשת בבנק הפועלים. לגבי העברה זו טענה המבקשת בעבר במסגרת ת"צ 4239-08-17 [ר' סעיפים 29-28 לבקשת האישור שם]. גם הנספחים שצורפו לשתי בקשות האישור לעניין זה הם זהים. [ר' נספח 27 לבקשת האישור שכאן וכן נספח 6 לבקשת האישור בת"צ 4239-08-17]

162. באשר לסוגיית הפיקוח על עמלות בנקאיות, הרי שכחלק מתיקון מס' 12 לחוק הבנקאות הוסף לחוק הבנקאות סעיף 9יא שבמסגרתו נתנה לנגיד בנק ישראל הסמכות לקבוע כי עמלות מסוימות יהיו עמלות בפיקוח:

     (א)הנגיד רשאי, לשם פיקוח על סכום עמלה שגובה תאגיד בנקאי מלקוחותיו בעד שירות מסוים, להכריז, בצו, על אותו שירות כשירות בר-פיקוח לענין סעיפים 9יב או 9יג (בפרק זה – שירות בר-פיקוח), אם מתקיים לגביו אחד מאלה:

     (1)העמלה הנגבית בעדו עלולה להפחית את התחרות בין התאגידים הבנקאיים או בינם לבין גוף אחר הנותן שירות דומה;

     (2)לקוח יכול לקבלו רק בתאגיד הבנקאי שבו מתנהל חשבונו;

     (3)לדעת הנגיד הוא שירות חיוני, ויש צורך בפיקוח עליו משיקולים של טובת הציבור.

      (ב)הנגיד, לאחר התייעצות עם הוועדה המייעצת ובאישור ועדת הכלכלה של הכנסת, רשאי לקבוע עילות נוספות על אלה המנויות בסעיף קטן (א); קבע הנגיד כאמור, יחולו לענין העילות שקבע הוראות סעיף קטן (א) רישה.

      

163. לעניין מנגנון הפיקוח שנקבע כחלק מתיקון 12 לחוק הבנקאות ראו דבריה של כב' השופטת ד' ברק ארז בבג"ץ 2030/12 אורי הדר עו"ד נ' הממונה על שוק ההון, ביטוח וחיסכון משרד האוצר (פורסם בנבו, 26.2.2013) (להלן: "פס"ד הדר").

     לשם השוואה, יצוין כי בתחום הקרוב של רגולציה של עמלות הבנקים, גם הרפורמות שכוונו להגנה על משקי בית ולמניעת פגיעה בלקוחות קטנים לא כללו מימד של הכתבת שיעורי עמלות אחידים. נושא הפיקוח על העמלות מוסדר כיום בפרק ב'2 לחוק הבנקאות (שירות ללקוח), התשמ"א-1981 (שהוסף בחוק העיקרי בשנת 2007). לפי ההסדר הקבוע בחוק זה, הפיקוח על העמלות נעשה במתכונת של קביעת רשימת שירותים שבעדם ניתן לגבות עמלות (סעיף 9ט(א) לחוק) ומסירת מידע ללקוחות בדבר סכומי העמלות הנגבים בגין שירותים אלה (סעיף 9ט(ג) לחוק), וזאת על מנת שלקוחות יוכלו להשוות את עלות הניהול של חשבון בבנקים שונים. החוק מאפשר גם להכריז על שירות בנקאי מסוים כבר-פיקוח (סעיף 9יא לחוק), ובהמשך לכך להתערב גם בשיעור העמלה הנגבה בגינו (סעיף 9יב). אולם, חשוב לשים לב לשניים אלה: ראשית, גם ביחס לשירות בנקאי בר-פיקוח החוק מאפשר להסתפק בקביעת "שיעור מרבי של עמלה" ולאו דווקא בהכתבתו של סכום עמלה אחיד. שנית, הלכה למעשה, הרגולציה הנוהגת כיום בתחום עמלות הבנקים מבוססת בעיקרה על מתן מידע ללקוחות אודות העמלות הנגבות, היינו על המודל התחרותי (ראו: רות פלאטו-שנער דיני בנקאות – חובת האמון הבנקאית 103-102 (2010)). גם יוזמות עדכניות לבחינת המחירים הנגבים במערכת הבנקאית מתמודדות בהגברת התחרותיות באמצעות הטלתן של חובות שקיפות (ראו: דוח ביניים של הצוות לבחינת הגברת התחרותיות בענף הבנקאות (יולי 2012) של הוועדה בראשותו של מר דוד זקן, המפקח על הבנקים. כך למשל, הדוח מתייחס להצעה לפרסם למידע לציבור בנוגע לריביות הנוהגות בפועל בבנקים. שם, בעמ' 82).

      

164. במסגרת תיקון 12 לחוק הבנקאות נקבע הוראת מעבר במסגרת סעיף 7. שם נקבע כי:

     שירותים, כהגדרתם בחוק העיקרי, שלגבי העמלות הנגבות בעדם ניתן ערב יום הפרסום צו לפי סעיף 6 לחוק הפיקוח על מחירי מצרכים ושירותים, התשנ"ו-1996, וכן צו לפי סעיף 12 או היתר לפי סעיף 15 של אותו חוק, יראו אותם כאילו הם שירותים בני פיקוח לפי סעיף 9יא לחוק העיקרי, כנוסחו בסעיף 3 לחוק זה, אשר ניתנו לגביהם הוראה לפי סעיף 9יב לחוק העיקרי, כנוסחו בסעיף 3 לחוק זה, או היתר לפי סעיף 9יג לחוק העיקרי, כנוסחו בסעיף 3 לחוק זה, לפי העניין. המפקח על הבנקים יפרסם ברשומות את רשימת השירותים כאמור.

      

165. ביום 1.5.2008 פורסם בילקוט הפרסומים מס' 5799 בעמ' 2927, רשימת השירותים הבנקאיים בני הפיקוח וזאת בהתאם לסעיף 7 לתיקון 12 לחוק הבנקאות. פריט 12 ברשימת השירותים הוא: "העברת מטבע חוץ לבנק אחר בארץ". ביום 7.4.2008 פורסם צו הבנקאות (שירות ללקוח) (ביטול הפיקוח על שירותים בנקאיים מסוימים ושינויו במקרים אחרים), תשס"ח 2008. במסגרת סעיף 2 לצו האמור צוינו שינויים אשר יחולו בפיקוח על שירותים בנקאיים. בין היתר צוין בסעיף 2(2) לצו כי: "השירות 'העברת מטבע חוץ לבנק אחר בארץ' ייקרא 'העברת מטבע חוץ בארץ לחשבון אותו לקוח'.

166. מן האמור לעיל עולה כי שירות העברת מטבע חוץ לבנק אחר בארץ היא עמלה אשר מצויה בפיקוח, וזאת ללא קשר לשאלה האם מדובר ב"עסק גדול" או "עסק קטן". ויודגש במסגרת תיקון מס' 12 לחוק הבנקאות נעשו מספר תיקונים אשר במהותם הם תיקונים צרכניים. הראשון הוא כאמור קביעת התעריפון המלא והשינוי הנוסף הוא קביעת פיקוח על עמלות. מכאן, שביחס ל"עסק גדול" שאלת קיומו או היעדרו של פיקוח על עמלה אינה נגזרת מהחלתו או אי החלתו של התעריפון המלא. למעלה מן הצורך יצוין כי שונים הם פני הדברים לעניין "עסק קטן" אולם מכיוון שבקשת האישור אינה דנה ב"עסק קטן" לא ארחיב לעניין נקודה זו.

167. דברים אלה אף עולים מעמדת המאסדר אשר הוגשה במסגרת ההליך אשר ציין במסגרת סעיפים 1-3 לעמדתו כי: "שירות העברת מטבע חוץ בארץ לחשבון אותו לקוח הוא שירות בר פיקוח לפי סעיף 9יא לחוק הבנקאות...הפיקוח שתואר לעיל חל לגבי כל הלקוחות, לרבות עסקים גדולים, מכוח צווי הפיקוח ולא מכוח כללי העמלות".

168. למשקל שיש ליתן לעמדת הרשות המנהלית, ראו דבריו של המשנה לנשיאה (כתוארו אז) השופט ח' מלצר ב-דנ"א 4960/18 - שולמית זליגמן נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ (פורסם בנבו, 4.7.2021) לפיהם בין היתר:

     על בית המשפט להטות אוזן לפרשנות הרשות המינהלית ולהתחשב בה, שכן היא איננה בעלת דין רגילה, אלא שנתונה לה מומחיות בתחום עליו היא אמונה, נוכח היכרותה עם השוק הרלבנטי והניסיון המעשי שלה באותו מגזר פעילות. עם זאת, התפקיד הפרשני הסופי נותר בידי בית המשפט, ועליו לבחור מבין הפרשנויות המוצעות – את זו הראויה ביותר לשיטתו, כך שאין הוא מחויב לאמץ את עמדתה הפרשנית של הרשות המינהלית, אם מצא כי אין לקבלה (בג"ץ 716/86 מלון מרחצאות מוריה ים המלח נ' המועצה האזורית תמר, פ"ד מא(2) 389 (1987); ע"א 2512/93 איתורית שירותי תקשורת בע"מ נ' מדינת ישראל, פ"ד נא(3) 252, 261 (1997); רע"א 3527/96 אקסלברד נ' מנהל מס רכוש – אזור חדרה, פ"ד נב(5) 385, בפיסקה 15 לפסק דינה של השופטת (כתוארה אז) ד' ביניש (1998); בג"ץ 6395/98 אלקושי נ' קצין התגמולים – משרד הביטחון, פ"ד נד(1) 454, 462 (2000); ע"א 976/06 מרום נ' נציבות מס הכנסה – פקיד שומה באר-שבע, [פורסם בנבו] בפיסקה 38 לפסק דינו של השופט (כתוארו אז) ס' ג'ובראן ופסק דינו של המשנה לנשיאה א' ריבלין (06.11.2008); עניין עוף העמק, בעמ' 146-145, רע"פ 8135/07 גורן נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] בפיסקה ט"ז (11.02.2009) ו-בג"ץ 7009/04 עיריית הרצליה נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד סו(3) 596, 629-628 ו-686 (2014) – לעניין המשקל שיש ליתן לפרקטיקה הנוהגת בהקשר זה; בג"ץ 2875/18 התאחדות תאגידי כוח אדם זר בענף הבניין נ' ממשלת ישראל, [פורסם בנבו] בפיסקאות 28-27 לפסק דינה של חברתי, השופטת י' וילנר (18.06.2019); החלטתה של חברתי השופטת ע' ברון ב-רע"א 7600/19 בירון-ביטון נ' גוטקס מותגים, [פורסם בנבו] בפיסקה 6 (30.12.2019) (להלן: עניין בירון-ביטון); עניין ירוחימוביץ, בפיסקה 13; עניין שמעון, בפיסקה 49 לפסק דינה של חברתי, השופטת ד' ברק-ארז; דנ"א שמעון, בפיסקה 6). גישה זו כונתה על-ידי פרופ' אהרן ברק "גישת שיקול הדעת השיפוטי" (ברק, פרשנות במשפט בעמ' 796-795; ראו גם: כבוב, אברהם-גדליה וקליין, בעמ' 53-50) (שם פסקה 62).

      

169. סיכום הדברים מעלה כי לא מתקיימות בעניינו שאלות משותפות של עובדה ומשפט ביחס לטענתה הראשונה של המבקשת. 

170. כפי שניתן לראות בענייננו, בכל ההעברות שבוצעו על ידי המבקשת שבהם היא העבירה כספים מחשבונה בבנק מסוים לחשבונה בבנק אחר, נגבתה ממנה עמלת העברה אשר נעה בין 9 ל-10 דולר, תלוי משיב.

171. יש אף לדחות את הטענה לעניין סכום העמלה בגין העברת מט"ח שהמשיבים רשאים לגבות. לעניין זה ציין המאסדר במסגרת עמדתו כי השיעור המקסימלי של עמלה בפיקוח, הוא בהתאם להוראת המעבר שנקבעה במסגרת סעיף 7 לתיקון 12 לחוק הבנקאות. עוד ציין כי למיטב ידיעתו הסכום שקובע בפועל אכן נמצא בסביבות 10 דולר בבנקים השונים. [ר' סעיף 5 לעמדת המאסדר]. כמו כן ר' לעניין זה דבריה של כב' השופטת ד' ברק ארז בפס"ד הדר שהובא לעיל.

172. בנוסף, המבקשת לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח כי קיים סכום עמלה אחיד שעל המשיבים לגבות כסכום שבפיקוח. מעיון בבקשת האישור עולה כי קיימות סתירות בין טענותיה של המבקשת לעניין זה. במסגרת סעיף 28 לבקשת האישור מפנה המבקשת למכתב מהיחידה לפניות הציבור ביחידת הפיקוח על הבנקים, אשר במסגרתה צוין כי עמלה בפיקוח לא תעלה על 10 דולר להעברה.

173. בהמשך בקשת האישור [ר' לדוגמא סעיפים 58.2, 70.1, 78.1, 84.1, 97.1, 98.1, 99.1] טען המבקש כי סכום העמלה בפיקוח אינו 10 דולר אלא סכומים נמוכים יותר. בסעיפים 58.2 ו70.1 בעניינו של בנק לאומי ציינה המבקשת כי סכום העמלה בפיקוח אינו יכול להיות יותר מ-9 דולר. בהמשך בעניינו של בנק מזרחי בסעיפים 78.1, 84.1, צוין גם כי העמלה אינה יכולה להיות יותר מ-9 דולר. בעניינו של בנק דיסקונט, בסעיפים 97.1, 98.1 ו99.1 צוין כי העמלה אינה יכולה להיות יותר מ-8.55 דולר. לא הוצגה כל אסמכתא בדין לעניין טענות המבקשת באשר לגובה העמלה.

174. יתרה מכך, השונות שקיימת בין המשיבים השונים עולה בקנה אחד עם עמדת המאסדר וכן עם אשר נקבע בפסיקה בפס"ד הדר כי משמעות קיומו של פיקוח אינו בהכרח זהות בין גובה העמלה שתגבה אלא קביעת סכום מקסימלי. מטענותיה של המבקשת עולה כי כל המשיבים לא גובים יותר מסך של 10 דולר עמלה.

175. שונים הם פני הדברים לעניין קבלת כספי מט"ח בחשבון הלקוח. כפי שעולה מהפירוט שהובא במסגרת בקשת האישור, בכל פעולה שבה המבקשת הייתה זו שקיבלה כספי מט"ח לחשבונה נגבתה ממנה עמלה שאינה בפיקוח שכן עמלה מסוג זה אכן אינה מצויה בפיקוח עת המדובר ב"עסק גדול". אף המאסדר ציין במסגרת סעיף 16 לעמדתו כי: "השירות האמור אכן לא הוכרז כשירות בר פיקוח מכוחו הוראות המעבר או מכוח סמכויות הנגיד לפי חוק הבנקאות (שירות ללקוח)".

176. הכרעה זו מייתרת את הצורך לדון בטענות בנק מזרחי ובנק דיסקונט לקיומם של טענות נקודתיות בהעברות שבהם נטען כי המבקשת חויבה ביתר בשל אופן מילוי טפסי ההעברה במערכות המחשוב של מי המשיבים, כפי שנטען במסגרת תצהיריהם.

177. לעניין זה יצוין כי לאור העובדה שהצדדים הסכימו על ויתור חקירת המצהירים הרי שאין מקום לקבוע כל ממצא או הכרעה על סמך האמור בתצהירי מי מהצדדים. כל הכרעה אחרת תהווה פגיעה בזכות דיונית של מי מהצדדים. מבלי לגרוע מן האמור יצוין כי עדיף היה אילו המשיבים היו נמענים מלטעון במסגרת הסיכומים מטעמם [ר' סעיף 24 לסיכומי בנק מזרחי, ר' סעיף 69 לסיכומי בנק דיסקונט] כי המבקשת בחרה שלא לחקור את מי מהמצהירים, זאת לאחר כאמור שהחלטה זו היא פרי הסכמת הצדדים.

178. אולם, איני אף נדרש לדון בטענה זו כאמור שכן מטענותיה של המבקשת עצמה, ומהפירוט שהיא הביאה במסגרת בקשת האישור עולה כי במקרים שבהם המבקשת היא זו שהעבירה מט"ח לחשבונה שלה המנוהל בבנק אחר, המשיבים פעלו בהתאם לדין. קרי, עת היה מדובר בהעברת של כספים מחשבון המבקשת לחשבונה שלה בבנק אחר נגבתה עמלה בסכום מפוקח וכאשר היה מדובר בקבלת כספים בחשבון המבקשת מחשבונה בבנק נגבתה עמלה שאינה בפיקוח ובהתאם לתעריפון של כל אחד מן המשיבים.

179. מכאן שהמשיבים נהגו לעניין זה בהתאם להוראות הדין וכי לא מתקיימים בעניינו שאלות מהותיות של עובדה ומשפט לעניין סוגיה זו.

      

180. סיכום ביניים:

     1. כללי הבנקאות – עמלות והתעריפון המלא שנקבע במסגרתם חלים רק על יחידים ו"עסקים קטנים" בהתאם להגדרות שהובאו לעיל. מכאן, שהתעריפון המלא אינו חל על המבקשת ועל חברי הקבוצה שעניינם נדון בבקשת האישור שכן המדובר בעסקים גדולים.

        1. אין בקביעה זו כדי להשפיע על סוגיית היעדרו או קיומו של פיקוח על עמלה שנגבית בגין העברת מט"ח מחשבון לקוח בבנק אחד לחשבון לקוח בבנק אחר. בהתאם להוראות הדין וכן לעמדת המאסדר אשר עולה בקנה אחד עם הוראות הדין הרי שעמלת העברת מט"ח מחשבון לקוח בבנק אחר לחשבון לקוח בבנק אחר היא עמלה שבפיקוח, כאשר נראה על פניו כי הסכום המקסימלי שניתן לגבות הוא 10 דולר.

        2. שונים הם פני הדברים עת מדובר בעמלה בגין קבלת מט"ח בחשבון הלקוח. לעניין פעולה זו, עת המדובר ב"עסקים קטנים" המדובר בעמלה בפיקוח. אולם עת המדובר ב"עסקים גדולים" כדוגמת המבקשת וחברי הקבוצה אין המדובר בעמלה בפיקוח וכל תאגיד בנקאי רשאי לקבוע את גובה העמלה שתיגבה בגין פעולה זו.

            

           ה. גביית עמלת שורה וסוגיית דמי הסוויפט

181. טענתה השנייה של המבקשת היא לעניין גביית עמלות נוספות על עמלת ההעברה וכן לעניין הוצאות/עמלת סוויפט בניגוד להוראות הדין. בין היתר נטען כי המשיבים אינם רשאים לגבות עמלת סוויפט, בנוסף על עמלת העברת מט"ח, שכן המדובר בעמלה בפיקוח. כמו כן נטען כי האפשרות גבייה בגין "עמלת סוויפט" בוטלה במסגרת רפורמת העמלות. כבר בפתח הדיון בסוגיית עמלת הסוויפט יצוין כי אופייה של הטענה השתנה במסגרת ההליך ולכן מן הראוי להרחיב מעט יותר מן הנדרש.

182. בתחילה, במסגרת בקשת האישור טענה המבקשת כי עלות הודעת הסוויפט ירדה במהלך השנים זאת אודות להתפתחות טכנולוגית מואצת. המבקשת צירפה לבקשת האישור מסמכים מארגון הסוויפט אשר יש בהם כדי להעיד על טענה זו.

183. עוד נטען כי בכל מקרה ההוצאה אותה גובים המשיבים היא פסולה ועולה בהרבה על סכום שבו הם מחויבים בפועל על ידי קואפרטיב סוויפט בגין ההעברה המסוימת של המבקשת. עוד נטען כי על המשיבים להמציא ללקוח קבלה וראיה לגבי התשלום בפועל בו נשא הבנק לאותו צד שלישי, וכן לפרט את מהותה, אופן חישובה, סכומה, מועד תשלומה והעברתה ותשלומה לצד שלישי.

184. כמו כן נטען כי העובדה שהמשיבים כינו רכיב זה כ"עמלה" היא מהלך פסול ומהווה הפרה גסה של הוראות הדין וסיכול של מטרות המחוקק, לפיה לכל שירות עמלה אחת בלבד (למעט במקרים חריגים שפורטו בתעריפון המלא). [ר' סעיפים 129-139 לבקשת האישור]

185. בנק לאומי טען כי עמלה, להבדיל מהוצאה, נגבית בגין שירות שניתן ללקוח, המפורט ברשימת השירותים בגינם הבנק גובה עמלות, בתעריפון הבנק. לעניין עמלת סוויפט היא נגבית בגין הפעולות הנדרשות לצורך משלוח הודעות במערכת הסוויפט. כמו כן לאור העובדה שמדובר בעמלה ולא בהחזר הוצאה אין חובה על הבנק לגבותה "בהתאם להוצאות הממשיות".

186. באשר לטענה בדבר האפשרות לגבות עמלת סוויפט בנוסף לעמלה בגין העברת מט"ח, אשר כאמור היא עמלה בפיקוח, טען בנק לאומי כי עמלות נגבות בגין שירותים. כאשר מתבצעת העברת מט"ח מחשבון הלקוח בבנק לחשבון אותו לקוח בבנק אחר ניתנים ללקוח שלוש שירותים שונים. הראשון, שהוא שהשירות שבפיקוח, העברת המט"ח. השני, משלוח ההודעה במערכת הסוויפט המאפשרת לבצע את הוראת הלקוח. השלישי, רישום הפעולה.

187. אין בסעיפים 9יא ו9יב לחוק הבנקאות, אשר מסדירים את מנגנון הפיקוח על עמלות כל איסור על גביית עמלות שונות עבור שירותים שונים הניתנים בעת ביצוע פעולה מסוימת. עוד הפנה בנק לאומי לתדפיס מאתר בנק ישראל משנת 2007 בנושא צרכנות בנקאית שם צוין כי בנוסף לעמלת העברה מט"ח משולמת גם עמלת סוויפט בגין אמצעי התקשורת באמצעותו מועבר הכסף [ר' סעיפים 131-146 לתשובת בנק לאומי].

188. בנק מזרחי טען במסגרת התשובה מטעמו כי באשר לטענה כי עמלת הסוויפט בוטלה במסגרת רפורמת העמלות, הרי שטענה זו נכונה לגבי יחידים ו"עסק קטן" ואיננה רלוונטית בעניינה של המבקשת. [ר' סעיפים 88-91 לתשובת בנק המזרחי]. כמו כן, בדומה לטענת בנק לאומי, נטען כי לפעולת העברת מט"ח נלווית פעולה נוספת בדמות שירות בהודעת סוויפט, ובהתאם לתעריפון לעסקים גדולים של בנק המזרחי נדרש תשלום בגין עמלת סוויפט. [ר' סעיפים 93-99 לתשובת בנק מזרחי].

189. יש אף לדחות את הטענה כי קיימת מניעה לגבות עמלת סוויפט בנוסף לעמלה בפיקוח בעת ביצוע העברת מט"ח. בין היתר הפנה בנק מזרחי לעמדת המאסדר שהוגשה בת"צ 42822-09-18 שם ציין הפיקוח על הבנקים כי ניתן לגבות עמלת סוויפט מלקוחות המסווגים כעסקים גדולים. [ר' סעיפים 110-117 לתשובת בנק מזרחי]

190. אף טענותיו של בנק דיסקונט היו זהות בעיקרן ליתר טענות המשיבים לעניין סוגיית גביית עמלת הסוויפט [סעיפים 55-61 לתשובת בנק דיסקונט].

191. במהלך ישיבת קדם המשפט שהתקיימה בנוכחות הצדדים ביום 15.3.2021, ציין ב"כ המבקשת לעניין גביית סוויפט כי הטענה אינה כי המשיבים אינם רשאים לגבות עמלת סוויפט אלא כי זה לא פורסם על ידם בפרק העמלות וכן בפרק ההוצאות [ר' עמ' 3 לפרוטוקול ש' 14-23]. מנגד טענו המשיבים בין היתר כי טענה זהה לעניין סוגיית גביית הסוויפט נטענה על ידי המבקשת במסגרת ת"צ 50304-01-20 סייברלוג'יק בע"מ נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ ואח', אשר מתבררת בפני כב' השופט יחזקאל קינר בבית המשפט המחוזי מרכז.

192. במסגרת סיכומיה טענה המבקשת כי דמי הסוויפט הם למעשה הוצאה המשולמת לצד שלישי ואין המדובר בעמלה, שכן עמלה היא תשלום הניתן תמורת שירות אותו קיבל הלקוח מנותן השירות בעצמו. המבקשת אף הפנתה לת"צ 13453-04-19 אקטיויט ויטמינים ומוצרי בריאות בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (ניתן ביום 20.6.2021) שם במסגרת החלטה בבקשת האישור נקבע כי סוויפט הוא בגדר הוצאה ואינו בגדר שירות עצמאי. עוד נטען כי אם אכן כטענת המשיבים המדובר בגבייה של עמלה הרי שהיה מצופה כי הם יגבו עבור פעולה זו גם "עמלת שורה" אולם אין זה המקרה. עוד טענה המבקשת כי שיעור עלות הסוויפט נמצא בירידה מתמדת.

193. בנק לאומי טען בסיכומיו כי טענת המבקשת בסיכומיה כי הבנק אינו רשאי לגבות דמי סוויפט משום שמדובר בשירות שניתן על ידי צד שלישי מהווה הרחבת חזית וכי היא אף מנוגדת לחלוטין לעובדות שהוכחו בעניין זה לגבי שירותי הבנק בדבר משלוח הודעת סוויפט לפיהן עמלת הסוויפט נגבית בגין שירות נפרד ומובחן הכרוך בעלויות ובמשאבים רבים.

194. בנק מזרחי טען אף הוא בסיכומיו כי יש לדחות את הטענה כי המינוח "העברות באמצעות סוויפט" משמעו "הוצאה" ולא "עמלה" זאת בין היתר בשל העובדה שמדובר בהרחבת חזית וכי טענה זו אף עומדת בסתירה ביחס לנטען בבקשת האישור, שם נטען כי בנק המזרחי טוען בכוונת מכוון כי המדובר ב"עמלת סוויפט" ואף בתעריפון בנק המזרחי הוא הודיע שהוא גובה עמלת סוויפט.

195. בנוסף נטען כי אין בעמדת המאסדר כל קביעה כי לא ניתן לגבות עמלת סוויפט לצד העברה עצמית. יש אף לדחות את המבקשת כי סוויפט אינו שירות נפרד אלא מעין אמצעי תקשורת אשר לכל היותר ניתן לגבות בגינה החזר הוצאות בגין צד שלישי. בין היתר נטען כי לא הובאה כל ראיה מטעם המבקשת לתמיכה בטענה זו וכן אין בתצהיר המבקשת כל פירוט אודות שירות הסוויפט. בנוסף, בתצהיר הנציגה מטעם הבנק, הוסבר בפירוט כיצד לצד שירות העברת המט"ח מעניק הבנק שירות נפרד ושונה בגינו הוא גובה עמלת סוויפט. לאור העובדה שהמבקשת בחרה לוותר על חקירת המצהירה מטעם בנק המזרחי הרי שעדותה לעניין זה לא נסתרה ויש לקבלה.

196. בנק דיסקונט טען במסגרת סיכומיו כי יש לדחות את הטענה כי סוויפט היא בגדר "הוצאה" ולא "עמלה" שכן טענה זו מתבררת במסגרת בקשת אישור אחרת אשר תלויה ועומדת בימים אלו [ת"צ 50304-01-20 סייברלוג'יק בע"מ נ' בנק דיסקונט בע"מ]. כמו כן יש לדחות את הטענה כי כללי הבנקאות – עמלות אסור על גביית עמלת סוויפט שכן כללי הבנקאות – עמלות אינם חלים על "עסקים גדולים". אף בנק דיסקונט הפנה לתצהיר מטעמו שניתן בתמיכה לתשובה בבקשת האישור במסגרתו פירט לעניין מהות שירות הסוויפט וכיצד הוא ניתן.

197. המבקשת טענה במסגרת סיכומי התשובה מטעמה כי הוצאות הסוויפט משמשות להעברת מסרים בין בנקים בדבר העברת כספים בין אחד למשנהו. המשיבים אף הודו בכך ויש לכך אינדיקציות למכביר. כך בין היתר בתעריפונים של המשיבים הסוויפט מופיע תחת הכותרת "הוצאות". ר' בין היתר לעניין זה סעיף 5.4.1.1 לחלק 5 של תעריפון בנק לאומי (צורף כנספח 10 לבקשת האישור) וכן סעיף 5.6.3 לתעריפון בנק דיסקונט אשר צורף כנספח 6 לתשובת בנק דיסקונט.

198. לאחר שנתתי דעתי לטיעוני הצדדים ולצורך ההכרעה בשלב זה של ההליך, הגעתי לכלל מסקנה כי דין טענות המבקשת לעניין טענת הסוויפט להתקבל.

199. ראשית, לעניין טענת בנק לאומי ובנק המזרחי באשר לקיומה של 'הרחבת חזית', הרי שדין טענה זו להידחות. במסגרת שורה של סעיפים בבקשת האישור טענה המבקשת כי בעוד המשיבים ניסו להציג את דמי הסוויפט כ"עמלה" הרי שבפועל מדובר בהוצאה. כך לדוגמא במסגרת סעיף 32 לבקשת האישור צוין כי: "יתרה מכך, אף שעה שמדובר בהעברה אחרת...גם אין לגבות עמלה ו/או הוצאות סוויפט..."

200. וכן סעיף 72 לבקשת האישור שם נטען כי: "הוצאות צד שלישי ניתן לגבות אך ורק אם הללו פורטו בתעריפון המלא שבתוספת וכן בתנאי שהללו פורטו גם בחלקים 5 ו-11 לתעריפון הבנק. ברם, מעיון בחלק 11 לתעריפון מזרחי ניכר כי אין כל פירוט או איזכור להוצאות סוויפט".

201. וכן סעיף 86 לבקשת האישור שם נטען כי: "בנק דיסקונט גובה באופן שיטתי הוצאות סוויפט בסך של 12 דולר בגין העברת מט"ח בארץ, העברה עצמית (מחשבון של לקוח לבנק אחר), בעוד שבהתאם לתעריפון הבנק עסק גדול אין הוצאות סוויפט כלל ועיקר".

202. ובהמשך במסגרת סעיפים 137-139 לבקשת האישור עמדה המבקשת על ההבחנה שקיימת בין "עמלה" לבין "הוצאה": "לא זו בלבד שעל הבנק להמציא ללקוח קבלה וראיה לגבי התשלום בפועל בו נשא הבנק לאותו צד שלישי, אלא שעליו לפרט גם את מהותה, אופן חישובה, סכומה, מועד תשלומה והעברתה ותשלומה לצד שלישי. הרציונל, מאחר שהבנק פועל כשלוח של הלקוח עליו החובה להציג את כל המסמכים הקשורים לפעולת השליחות, קרי ההעברה הכספית אותה ביצע המשיב לבקשת הלקוח ואשר בגינה הוא גבה את עמלתו הכבדה. בהקשר זה כינוי רכיב זה כ"עמלה" כפי שראינו לעיל, הוא מהלך פסול ומהווה הפרה גסה של הוראות הדין וסיכול מלא של מטרת המחוקק לפיה לכל שירות עמלה אחת בלבד (למעט מקרים חריגים שפורטו בתעריפון המלא)".

203. מן האמור לעיל עולה כי המבקשת טענה במפורש במסגרת בקשת האישור כי דמי הסוויפט שנגבו על ידי המשיבים הם למעשה בגדר הוצאות וכי אין המדובר ב"עמלה", כפי שנטען על ידי המשיבים. מטענות המבקשת עולה כי היא התייחסה להוצאת המשולמות לצד שלישי עבור שירות שניתן על ידו, בדומה לתשלום עבור הודעת טלקס או שירות פקס כפי שצוין בסיכומי המבקשת.

204. לגופם של דברים, המחלוקת אשר דורשת הכרעה בעניינו היא אם יש לראות את דמי הסוויפט כעמלה או כהוצאה. המשיבים כאמור טענו כי המדובר בעמלה אשר נגבית בגין השירות שניתן בדמות מערך הסוויפט. לשם ביסוס טענתם זו הפנו לתצהירים אשר צורפו לתשובות תוך שהם מציינים כי התצהירים האמורים לא נסתרו לאור ויתור המבקשת על חקירת מצהירים.

205. דין טענה זו להידחות. כפי שפורט לעיל הצדדים הגיעו לכדי הסכמה כי לא יתקיים הליך הוכחות וכי הצדדים יסכמו את טענותיהם בכתב. ודוק, אין המדובר במצב שבו נתנה למבקשת האפשרות לחקור את מי מצהירי המשיבים לעניין אופן תפעול מערך הסוויפט והיא בחרה לוותר על אפשרות זו אלא אי חקירת המצהירים היא כאמור תוצר של הסכמה דיונית בין כלל הצדדים להליך אשר קיבלה תוקף של החלטה. הניסיון של המשיבים לטעון כעת לחובת המבקשת כי בחרה שלא לחקור את המצהירים עולה אף במידה מסוימת כדי חוסר תום לב ומוטב אילו טענה זו כלל לא הייתה נטענת. גם לגופם של דברים אין בתצהירים מטעם המשיבים כדי להביא לכדי מסקנה כי עמלת הסוויפט נגבית בגין שירות נפרד מעמלת העברת המט"ח.

206. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, מצאתי כי דין טענות המבקשת לעניין סוגיית הסוויפט להתקבל וקיימות שאלות משותפות של עובדה ומשפט אשר דינן להתברר במסגרת תובענה ייצוגית ונפרט.

207. פתח דבר – לעניין הטענה בדבר היעדר אפשרות לגבות עמלת סוויפט בשל העובדה שעמלה זו בוטלה במסגרת כללי הבנקאות – עמלות, דין טענת המבקשת לעניין זה להידחות. ראשית, מההחלטה שנתנה בת"צ 13453-04-19 אקטיויטק ויטמינים ומוצרי בריאות בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ עולה כי הקביעה לעניין ביטול אפשרות גביית עמלת הסוויפט נכונה רק לעניין "יחיד" או "עסק קטן" אשר עליהם חל התעריפון המלא זאת בהסתמך על חוזר בנק ישראל שמספרו ח-2235-06 שפורסם ביום 26.6.2008. כך בסעיף 32 להחלטה צוין כי:"...החוזר מבהיר כי העמלה בגין הודעת סוויפט שהייתה נהוגה בבנקים בעבר, בוטלה ולא נכללה ברשימת העמלות שנקבעו בתעריפון המלא..."

208. מכאן, שהביטול לעניין אפשרות גביית עמלת סוויפט נכון רק לגבי "עסק קטן" או יחיד ואינו רלוונטי ל"עסק גדול", בו עוסקת בקשת האישור שבפניי. שנית, אף המאסדר ציין במסגרת העמדה שהוגשה מטעמו כי ניתן לגבות עמלת סוויפט מלקוח אשר מוגדר כ"עסק גדול". [ר' סעיף 21 לעמדת המאסדר].

209. יחד אם זאת, אין בכך כדי לייתר את הדיון לעניין אופי גביית דמי הסוויפט על ידי המשיבים.

210. אם אכן יש לראות בדמי הסוויפט כעמלה, הרי שלעמדת המאסדר, השאלה האם ניתן לגבות עמלה נוספת נוגעת לשאלה האם ניתן שירות נוסף. בין היתר הפנה המאסדר לסעיף 9ט(ד) לחוק הבנקאות, אשר קובע כי: "בקביעת הכללים לפי סעיף זה, יפעל הנגיד להצגה הוגנת ומובנת של העמלות, במטרה להבטיח את יכולת הלקוחות להשוות את העלות של ניהול חשבון ואמצעי תשלום וכן יפעל בשים לב, ככל שניתן, לצורך במניעת גביה של עמלות שונות, בעד אותו שירות, אלא אם כן סבר כי קיימות נסיבות המצדיקות גביה כאמור".

211. בעניין זה לא עלה בידי המשיבים להראות, לצורך הכרעה בשלב זה של ההליך, כי המדובר בעמלה שנגבית בגין שירות נוסף שאינו חוסה תחת ביצוע העברת המט"ח. כך לדוגמא מעיון בתצהירה של הגב' שרה חביב, המצהירה מטעם בנק דיסקונט עולה הלכה למעשה כי דמי הסוויפט נגבים במסגרת ביצוע העברת המט"ח וכי אם לא הייתה מבוצעת העברת מט"ח הרי שגם לא הייתה סיבה להשתמש במערכת הסוויפט ומכאן שאין מדובר בשירותים נפרדים. ראו למשל סעיף 68 לתצהיר:"....מערכת הסוויפט מעבדת מיליוני פעולות פיננסיות מדי יום, ורוב רובם של התשלומים הבינלאומיים מתבצעים באמצעות מערכת הסוויפט. יובהר כי מערכת הסוויפט אינה מעבירה כספים בפועל, אלא רק מידע על העברות כספים".

212. כן ראו סעיף 76 לתצהיר:"...עמלת סוויפט נגבית בשל השימוש במערכת הסוויפט, ואילו עמלת העברת מט"ח נגבית בשל השירות של העברת מט"ח...".

213. כלומר מן האמור לעיל עולה כי הפונקציה היחידה של מערכת הסוויפט כחלק ממערך ביצוע הפעולה של העברת כספי מט"ח. אם לא מועבר מט"ח אין שימוש במערכת סוויפט.

214. עוד ראו לעניין זה גם תצהירה של הגב' לירון חבלין, המצהירה מטעם בנק מזרחי. כך במסגרת סעיף 6 לתצהירה ציינה כי: "מערכת הסוויפט מאפשרת העברת הוראות, הודעות ומידע באופן בטוח בין מוסדות פיננסיים בארץ ובחו"ל. פעולה הכרוכה בהעברת מט"ח מחייבת גם משלוח הודעת סוויפט..." כלומר בלי העברת מט"ח אין גם שימוש בסוויפט. במסגרת סעיף 32 לתצהיר צוין כי: "עמלת סוויפט נגבית בגין שירות נפרד אשר הבנק רשאי לגבות בגינו עמלה מעסקים גדולים". אולם, אין כל פירוט מהו השירות הנפרד ובמה הוא שונה מפעולת העברת המט"ח.

215. כן ראו לעניין זה גם תצהירו של מר צבי לבנה, המצהיר מטעם בנק לאומי. במסגרת סעיף 34 לתצהירו ציין כי: "עמלת הסוויפט נגבה רק עבורה שירות הניתן על ידי הבנק ללקוחותיו המאפשר העברת מסרים באמצעות מערכת סוויפט...יועבר כי מעבר לעלות ממסר בודד, כרוך השירות בין היתר גם בתשלום דמי מנוי לסוויפט, הוצאות ניהול מערכת הסוויפט והמערכות המיוחדות בבנק התומכות בה, לרבות החזקת מערך שלם של כוח אדם המועסק בתפקידים שונים הקשורים רק למערכת הסוויפט...עמלת העברת מט"ח משולמת בגין שירות זה, הכרוך בין היתר, וכמובן בלי למצות, בהפעלתן ובאחזקתן של מערכות כגון מערכת גלישה ישירה שהבנק מעמיד לרשות לקוחותיו, הפעלתה ותחזוקה של המערכות לניהול עסקאות, ופיקוח ובקשה אחר העסקאות המתבצעות..." אין אלא לתהות האם מערכת הסוויפט היא לא אחת מן המערכות אשר נדרשות לצורך ביצוע העברת מט"ח והאם היה נעשה בה שימוש או לחילופין היה צורך לתחזק אותה בהיעדר ביצוע העברת מט"ח.

216. יצוין ויודגש כי אין באמור בהחלטה זו כדי להוות כל קביעה או הכרעה לעניין אופיה של מערכת הסוויפט והשימוש שנעשה בה. אולם, לצורך ההכרעה בשלב זה של ההליך, סבורני כי לא עלה בידי המשיבים להראות כי עמלת הסוויפט נגבית בגין שירות נפרד ומובחן שאינו קשור לשירות העברת המט"ח. ובאם אכן אין המדובר בשירות נפרד ומובחן, הרי שיש לבחון האם אין בגובה עמלת הסוויפט שנגבתה מן חברי הקבוצה כדי לעקר את קיומו של הפיקוח שקיים על עמלת העברת מט"ח, זאת בשים לב לעובדה כי לעיתים דמי הסוויפט שנגבו גבוהים מהעמלה שחוייבה בתשלום.

217. אף אם היה ניתן לראות בסוויפט כהוצאה, הרי שלדעת המאסדר יתכן וקיימת הצדקה להוספת הוצאות צד שלישי, נוסף על עמלת העברת המט"ח, אשר היא כאמור עמלה בפיקוח, בלבד שהמשיבים יעמדו בתנאים שנקבעו בכללי העמלות לעניין הוצאות ממשיות שנגבו על ידי צד שלישי ופרסום מראש בתעריפון, כאשר יש מקום להחיל תפיסה זו גם לגבי "עסקים גדולים". [ר' סעיף 10 לעמדת המאסדר]

218. לעניין זה יצוין כי בעוד אין חולק כי גביית דמי הסוויפט פורסמה בתעריפונים של המשיבים, הרי שעדיין לא ניתן לקבוע בשלב זה של ההליך, האם גביית דמי הסוויפט משקפת את ההוצאות הממשיות של הסכומים שנגבו על ידי המשיבים.

219. אשר על כן, לעניין טענת הסוויפט, מצאתי כי מתקיימים בעניינו שאלות משפטיות של עובדה ומשפט אשר יש בהם, לצורך שלב זה, להביא לקבלת בקשת האישור. יש לדון בשאלה האם יש לסווג דמי סוויפט כהוצאה או כעמלה. ככל שדמי הסוויפט הם בגדר עמלה, השאלה אשר יש לבחון היא האם עמלת הסוויפט שנגבתה מלקוחות המשיבים אשר מוגדרים כ"עסקים גדולים", וזאת במסגרת פעולה של העברת מט"ח אכן נגבתה בגין שירות נפרד ומובחן שלא היה ניתן אילו אותו לקוח לא היה מבצע העברת מט"ח.

220. ככל שדמי הסוויפט הם בגדר הוצאה, הרי שיש לבחון האם הסכום שנגבה על ידי המשיבים מ"עסקים גדולים", הלוא הם חברי הקבוצה, שיקף את גובה ההוצאה בפועל.

221. דברים אלו נכונים אף ביחס לגביית עמלת רישום פעולה. לשם ההכרעה בשלב זה של ההליך יש מקום לבחון בגין איזה שירות נפרד ונוסף נגבית עמלת רישום הפעולה בנוסף לעמלת העברת מט"ח והאם אין בגביית עמלה נוספת זו כדי לייתר את הוראת הפיקוח שנקבעה לעניין עמלת העברת מט"ח.

      

222. סיכום ביניים:

     1. מצאתי כי לצורך ההכרעה בשלב זה של ההליך, דין טענות המבקשת לעניין גביית דמי סוויפט להתקבל.

        1. כך מתקיימות בעניינו שאלות משותפות של עובדה ומשפט אשר נגזרות מסיווג אופיים של דמי הסוויפט [אם מדובר בהוצאה או בעמלה] והאם הגבייה שביצעו המשיבים לעניין דמי הסוויפט, בנוסף לעמלת העברת מט"ח, נעשתה בהתאם להוראות הדין לרבות העובדה כי עמלת העברת מט"ח היא עמלה בפיקוח.

        2. כמו כן מתקיימים בעניינו שאלות משותפות של עובדה ומשפט לעניין גביית עמלת רישום פעולה מעסקים גדולים בגין ביצוע פעולה של העברת מט"ח, ובנוסף לעמלת העברת מט"ח וזאת בשים לב לעובדה שמדובר בעמלה בפיקוח.

            

           ו. סעיף 2(ג) לכללי הבנקאות – עמלות

223. טענה נוספת שהועלתה על ידי המבקשת היא כי המשיבים הפרו את הוראות סעיף 2(ג) לכללי הבנקאות – עמלות. מנגד טענו המשיבים כי דין טענה זו להידחות שכן כללי הבנקאות – עמלות חלים רק לגבי "יחידים" ו"עסקים קטנים" ולכן טענה זו אינה רלוונטית בענייננו.

      

224. דין טענת המבקשת בעניין זה להידחות.

225. סעיף 2(ג) לכללי הבנקאות – עמלות קובע כי:

     עמלה שרשאי תאגיד בנקאי לגבות בעד שירות הכלול בתעריפון המלא, הניתן בערוץ ישיר, תהיה נמוכה מסכום או משיעור העמלה שהתאגיד הבנקאי קבע לאותו שירות הניתן באמצעות פקיד, למעט אם השירות באמצעות פקיד ניתן בלא עלות.

      

226. מן הסעיף עולה כי הוא עוסק בגובה העמלה שניתן לגבות בעד שירות הכלול בתעריפון המלא. כפי שפורט לעיל, הרי שכללי הבנקאות - עמלות, וכן התעריפון המלא אשר נקבע במסגרתם אינם חלים על "עסקים גדולים" כמו בעניינה של המבקשת, ולכן דין טענת המבקשת לעניין זה להידחות.

227. יצוין כי אף המאסדר התייחס לכך במסגרת העמדה שהוגשה מטעמו וציין כי [ר' סעיף 20 לעמדת המאסדר]:

     "(ח) האם מחויב תאגיד בנקאי להעניק הנחות ללקוחות שאינם נכללים בהגדרת המונח 'לקוח' שלפיו סעיף 9ט(ו) לחוק הבנקאות הם 'עסק גדול' בגין פעולות המבוצעות ב'ערוץ ישיר'?

      

     לא. סעיף 2(ג) לכללי העמלות חל רק על יחידים ועסקים קטנים ואינו חל לגבי עסקים גדולים.

      

228. די באמור לעיל כדי לדחות את טענת המבקשת במסגרת בקשת האישור לעניין זה.

      

     ח.תום הלב וייצוג הולם של המבקשת

229. לאחר שהכרעתי כי מתקיימות בעניינו שאלות משותפות של עובדה ומשפט בהתאם לאמור בסעיף 8(א)(1) לחוק תובענות ייצוגיות יש לדון האם מתקיימים בעניינו התנאים הקבועים בסעיפים 8(א)(3) ו8(א)(4) לעניין ייצוג הקבוצה באופן הולם ותום הלב של המבקשת.

230. המשיבים הרחיבו בטענותיהם לעניין תנאי זה. בין היתר נטען כי המבקשת הגישה בקשות אישור רבות בעניינים דומים תוך שלמעשה היא מבצעת "פורום שופינג" בין הערכאות במטרה לקבל הכרעות סותרות.

231. עוד נטען כי מאחורי כלל בקשת האישור עומד עו"ד רון סמוחה אשר עבד בעבר בבנק דיסקונט וכי בקשת האישור היא למעשה חלק מתופעה של "פס ייצור" של תובענות ייצוגיות [ר' לעניין זה סעיף 59 לסיכומי בנק לאומי, סעיף 25 לסיכומי בנק דיסקונט, סעיף ]. בנוסף לעניין בקשת האישור נטען כי הפעולות שבוצעו על ידי המבקשת נעשו אך ורק במטרה לייצר עילת תביעה כנגד המשיבים. כך בין היתר טען בנק מזרחי כי חשבון המבקשת בבנק מזרחי כבר נסגר ואינו פעיל בשלב זה.

232. לאחר שדנתי בטענות הצדדים, מצאתי כי דין טענות המשיבים להידחות. בניסיון לבסס את טענתם בדבר קיומה של "שיטת עבודה" לצורך הגשת בקשות לאישור תובענה ייצוגית צירף בנק לאומי לסיכומיו פרוטוקול דיון במסגרת ת"צ 3285-09-18 סמוחה נ' בנק דיסקונט לישראל וכן פרוטוקול דיון במסגרת ת"צ 21654-12-18 גוטמן נ' מזרחי טפחות בע"מ. 3.8.2023 הוריתי על מחיקת הפרוטוקולים האמורים מתיק בית המשפט, וזאת במסגרת ההחלטה בבקשת המבקשת למחיקת ראיות.

233. באשר לבנק דיסקונט הרי שלהוכחת טענתו זו, הוא צירף עמודים נבחרים מפרוטוקול דיון הוכחות מיום 21.10.2021 בת"צ (מחוזי מרכז) 3285-09-18 סמוחה נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ. שם במסגרת חקירתו הודה עו"ד רון סמוחה כי הוא מבצע פעולות יזומות על מנת לבחון האם בנק מסוים פועל בהתאם להוראות הדין. ר' לדוגמא עמ' 172 לפרוטוקול ש' 28-31.

234. לעניין זה יצוין כי בניגוד לנטען על ידי המשיבים, הרי שבמסגרת חוק תובענות ייצוגיות המחוקק הכיר בתובע ובבא כוחו המייצג כמעין יזמים המבצעים אכיפה פרטית של זכויותיהם של יתר חברי הקבוצה באמצעות בית המשפט. ולעניין זה ראו דבריו של כב' השופט ח' מלצר (כתוארו אז) בע"א 8037/06 שי ברזילי נ' פריניר (הדס 1987) בע"מ (פורסם בנבו, 4.9.2014):

     דא עקא, שלא זו בלבד שהמחוקק לא ראה מקום לקבוע כי ייזום ההליך הייצוגי על-ידי עורך הדין המייצג, ממניעים של רצון להפיק רווח אישי, גורע מסיכוייה של הבקשה לאישור התובענה כייצוגית להתקבל, אלא שהוא אף הכיר בתובע המייצג ובבא-כוחו כמעין יזמים המבצעים אכיפה פרטית של זכויותיהם של כלל חברי הקבוצה, באמצעות בית המשפט...יתרה מכך – לא זו בלבד שהמחוקק (ואף בית משפט זה, כאמור) הכיר בפעילותם של התובע המייצג ובא-הכוח המייצג בגדרי התובענה הייצוגית כמעורבים במעין פעילות יזמית, אלא שהחוק אף הסיט את "קו פרשת המים" לבחינת תום הלב של התובע המייצג ובא-כוחו, משלב הגשת הבקשה לאישור התובענה כייצוגית – לשלב של ניהול התובענה..."

      

235. בענייננו, חרף טענותיהם של המשיבים, הרי שלא הובאה בפני אף אסמכתא אשר מעידה על מעורבותו של עו"ד רון סמוחה במסגרת ההליך שבפניי. למעלה מן הצורך, גם אם אכן לצורך הדיון עו"ד רון סמוחה מעורב בהגשת בקשת האישור שבפניי הרי שאין בכך כדי להביא לדחיית בקשת האישור. כפי שפורט לעיל אין כל מניעה כי תובע ובא כוח מייצג ייזמו בקשה לאישור תובענה ייצוגית, אשר אחת ממטרותיה היא לאפשר הליך של אכיפה פרטית מצדו של הפרט.

236. יתרה מכך, במסגרת התנאי בדבר קיומו של ייצוג הולם לחברי הקבוצה נדרש בית המשפט לבחון האם יש לתובע המייצג את הכלים, המיומנות, הידע והניסיון הנדרשים לייצג את עניינם של חברי הקבוצה במקצועיות. בעניינו, לא מצאתי כי המשיבים עמדו בנטל הנדרש להוכיח כי אין זה המקרה בעניינו.

237. יחד עם זאת אין להתעלם מן העובדה כי טענת המבקשת לעניין גביית דמי הסוויפט נטענה במסגרת בקשת האישור שהוגשה בת"צ 42822-09-18 גוטמן נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ, אשר עדיין מתבררת בבית המשפט המחוזי מרכז וכן מן העובדה כי המבקשת לא הביאה לידיעת בית המשפט את העובדה שבקשת האישור הוגשה, קרוב לשנתיים טרם הוגשה הבקשה שבפניי. אולם לא מצאתי כי יש בכך כדי להעיד על היעדר תום הלב מצד המבקשת והתייחסותי לכך תבוא לידי ביטוי במסגרת פסיקת הוצאות.

      

     ט.קיומה של עילת תביעה אישית

238. באשר לתנאי הקבוע בסעיף 4(1) לחוק תובענות ייצוגיות בדבר קיומה של עילת תביעה אישית הרי שמצאתי כי האמור מתקיים בעניינו. למעשה, לא הייתה מחלוקת בין הצדדים באשר לשאלה האם המבקשת היא זו שאכן ביצעה את ההעברות שפורטו בבקשת האישור אלא טענת המשיבים הייתה לעניין טיב ההעברות, שכן לטענתם הם נעשו רק לצורך הגשת בקשת האישור.

239. משהכרעתי כי אין מניעה מצד מבקש ובא כוח מייצג ליזום בקשה לאישור תובענה ייצוגית ובהיעדר כל טענה נוספת לעניין טיב ההעברות שבוצעו הרי שמתקיימת בעניינו עילת תביעה אישית.

      

     י. תובענה ייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות העניין

240. באשר לתנאי הקבוע בסעיף 8(א)(2) לחוק תובענות ייצוגיות בדבר קיומה של תובענה ייצוגית כדרך היעילה וההוגנת להכריע במחלוקת בנסיבות העניין, הרי שמצאתי כי תנאי זה מתקיים בעניינו. ניתן לשער כי קיימת קבוצה משמעותית של עסקים גדולים אשר ביצעו העברות מט"ח והמשיבים חייבו אותם בדמי סוויפט, כאשר על פניו כאמור קיימת בעייתיות עם החיוב האמור לאור העובדה שמדובר בעמלה בפיקוח. ולכן תנאי זה מתקיים בעניינו.

      

      סוף דבר

241. מהטעמים האמורים עד כאן, דין בקשת האישור להתקבל וזאת בהתאם למפורט להלן.

242. עילות התביעה בגינם מאושרת הגשת תובענה ייצוגית: עשיית עושר ולא במשפט.

243. הגדרת הקבוצה: מי מלקוחות המשיבים אשר מוגדר כ"עסק גדול", אשר ביצע העברת מט"ח אשר מוגדרת כעמלה בפיקוח וחויב על ידי המשיבים בדמי סוויפט ובעמלת שורה, בנוסף על עמלת העברת מט"ח.

244. הסעדים המתבקשים: להורות למשיבים לפצות את חברי הקבוצה בגין מלוא הסכומים שהן גבו מחברי הקבוצה בשל גביית דמי הסוויפט בגין העברות שבוצעו, להורות למשיבים להפסיק לגבות את דמי הסוויפט ואת עמלת השורה בנוסף על גביית עמלת העברת מט"ח.

245. בתוך 45 ימים (פגרה באה במניין המועדים) תגיש המבקשת כתב תביעה מתוקן, בהתאם לעילות אשר אושרו במסגרת החלטה זו. המשיבים יגישו כתב הגנה מטעמם בתוך 45 ימים ממועד המסירה.

246. התובעת המייצגת: חברת סייברלוג'יק בע"מ

247. בא כוח המייצגת: עו"ד ארנון גרפי.

248. כמו כן, לאור האמור, אני מורה לצדדים לפעול בהתאם להוראות סעיף 25 לחוק תובענות ייצוגיות תשס"ו-2006 (להלן: "החוק"):

     1. המבקשים יפרסמו בתוך 20 ימים מודעה בדבר אישור התובענה כייצוגית. הודעה זו תכלול את הפרטים הנדרשים לפי סעיף 14(א) לחוק תובענות ייצוגיות, וכן הבהרה בדבר זכותו של חבר להודיע על רצונו בדבר יציאה מהקבוצה וזאת בהתאם לאמור בסעיף 11 לחוק תובענות ייצוגיות.

        1. המודעה תפורסם בעיתונים "ידיעות אחרונות" ו"ישראל היום" גודל האותיות בפרסום יעלה בלפחות שליש על הגודל המינימלי הנקבע בתקנה 2 לתקנות הגנת הצרכן (האותיות בחוזה אחיד ובתנאי הכלול במידע אחר המיועד לצרכן), תשנ"ה-1995.

        2. נוסח ההודעה יוגש לאישור בית המשפט בתוך 14 ימים, זאת בהתאם לאמור בסעיף 25(ד) לחוק תובענות ייצוגיות.

        3. המשיבים ישאו בהוצאות הפרסום.

249. בשים לב לעובדה כי לא התקיים הליך הוכחות במסגרת הדיון בבקשת האישור, בהינתן האמור בסעיף 237 לעיל ובשים לב לתוצאת ההחלטה, לא יעשה צו בדבר הוצאות בגדרי החלטה זו. 54678313

250. המזכירות תשלח בהקדם העתק החלטה זו לבאי כוח הצדדים, לפמת"א (אזרחי), לממונה על הגנת הצרכן, ולמנהל בתי המשפט לשם רישומה בפנקס התובענות הייצוגיות.

     54678313

      

      

     ניתנה היום, כ"א אלול תשפ"ג, 07 ספטמבר 2023, בהעדר הצדדים.