ביג סטפ אסטרטגיות בע"מ (לשעבר סניוריטה בע"מ) נ' דור-אלון אנרגיה בישראל (1988) בע"מ

 (אישור הסדר פשרה בתובענה ייצוגית) 

לפניי בקשה לאישור הסדר פשרה בתובענה הייצוגית שבכותרת, בין התובעת, ביג סטפ אסטרטגיות בע"מ (לשעבר סניוריטה בע"מ) (להלן: "התובעת"), לבין הנתבעת, דור-אלון אנרגיה בישראל (1988) בע"מ (להלן: "דור אלון" או "הנתבעת"). עניינה של התובענה בטענה כי דור אלון גבתה מלקוחות הקשורים עמה בהסכם תדלוק באמצעות התקן ממוחשב (הנקרא "ספידומט") מחירים שלא כדין עבור סולר, הגבוהים מאלה שגבתה מלקוחות מזדמנים בתחנות התדלוק שלה. תובענה זו היא אחת ממספר תובענות ייצוגיות שהוגשו נגד חברות הדלק השונות הפועלות בישראל בקשר להסדרי תדלוק דומים (התובענות האחרות הוגשו נגד החברות "סונול", "דלק", "פז" ו- "טן"). הסדר הפשרה שגובש בתיק זה, כמו גם הסדרי הפשרה שגובשו עם יתר חברות הדלק, פוסע בעקבות הסדר הפשרה שסוכם ואושר בתובענות ביחס לחברת "סונול". לאור זאת, ומהטעמים שיפורטו להלן, הגעתי למסקנה כי יש לקבל את הבקשה, ולתת להסדר הפשרה תוקף של פסק דין.

א. רקע – טענות הצדדים והשתלשלות ההליכים

• ביום 30.8.2012 הגישה התובעת, באמצעות בא הכוח המייצג, תביעה ובקשה לאישורה כתובענה ייצוגית נגד הנתבעת (להלן: "בקשת האישור"), לפי פרט 1 לתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו-2006: "תביעה נגד עוסק, כהגדרתו בחוק הגנת הצרכן, בקשר לענין שבינו לבין לקוח, בין אם התקשרו בעסקה ובין אם לאו".

   

• עניינה של התובענה, בתמצית, בטענה כי דור אלון גבתה מלקוחות הקשורים עמה בהסכם תדלוק באמצעות התקן ממוחשב (הנקרא "ספידומט") מחירים שלא כדין עבור סולר, הגבוהים מאלה שגבתה מלקוחות מזדמנים בתחנות התדלוק שלה. כן הועלו טענות נגד האופן שבו עודכן המחירון שממנו נגזרה ההנחה שהוענקה ללקוחות ההסדר.

• יצוין כי בקשת האישור הוגשה במקור לבית המשפט המחוזי תל אביב-יפו, והועברה ביום 31.12.2012 לבית משפט זה, לאור העובדה שתובענות דומות בעניינן של חברות דלק אחרות כבר הוגשו לבית משפט זה (לפירוט מספרי ההליכים ראו בפסקאות 7-6 להלן).

• ביום 4.2.2013 הגישה דור אלון את תגובתה לבקשת האישור, במסגרתה דחתה את טענות התובעת, וטענה בין היתר כדלהלן: מדובר בניסיון של התובעת לשנות בדיעבד את תנאי ההסכם בין הצדדים ולהכתיב הסכם חדש באופן חד צדדי; קיים שוני מהותי בסוג, אופי והיקף השירותים המוענקים ללקוח ספידומט לעומת לקוח מזדמן, ועל כן ההשוואה בין שני המוצרים הללו היא שגויה. בהקשר זה ציינה כי מחירי הסולר ללקוח מזדמן בתחנות התדלוק משתנים מעת לעת ומתחנה לתחנה, בהתאם לסוג תחנת הדלק (תחנות בהפעלת הנתבעת, תחנות בהפעלת הנתבעת וגורמים נוספים ותחנות בבעלות פרטית של מפעילים עצמאיים), מיקומה, העלויות הכרוכות בהפעלתה, התחרות המקומית והאזורית וכיוצ"ב. לעומת זאת, הסדר הספידומט הוא בפריסה כלל ארצית המושתת על עיקרון של אחידות במחיר בכל התחנות. עוד התייחסה דור אלון לכך שבמסגרת הסדר ספידומט היא מספקת ללקוחותיה חבילת שירותים כוללת, ייחודית ובעלת ערך כלכלי (כמו גם מטילה עלויות משמעותית על דור אלון), המותאמת לצרכיו הייחודים של הלקוח, בעוד חבילה כזו אינה מוענקת ללקוחות מזדמנים; שוק הסדרי התדלוק לציי רכב בישראל, והסדר ספידומט כחלק משוק זה, הינו שוק תחרותי ודינמי המתאפיין בתחרות אגרסיבית בין חברות הדלק, כאשר לקוחות יכולים להתקשר עם מספר חברות דלק במקביל, לעבור מהסדר תדלוק של חברת דלק אחת לאחרת או לבצע תדלוקים ללא הסדרי תדלוק כלל בתחנות של כל אחת מחברות הדלק. זאת ועוד, לקוחות הסדרי התדלוק הם גופים מסחריים, וככאלה בעלי המידע הנדרש כדי לבצע בחירה מושכלת של חבילת השירותים המיטיבה עמם; מכל מקום, החל מראשית שנת 2010 מחיר המחירון מופיע הן על גבי המשאבה טרם התדלוק הן על פתקית הקבלה המונפקת בסיום התדלוק והן בדו"חות החודשים שנשלחים לחברי הקבוצה. על כן חזקה על התובעת ויתר חברי הקבוצה כי ידעו על המחיר הנדרש ובחרו בכל זאת להמשיך לתדלק בתחנות הנתבעת באמצעות הסדר ספידומט, אף שלא היו מחוייבים לעשות כן, אלא יכלו לבחור לשלם כלקוחות מזדמנים בתחנות דור אלון או לתדלק בתחנות השייכות לחברות דלק אחרות; ההסכם בין הצדדים אינו כולל כל הוראה המורה כי הנחת הסדר ספידומט תהיה גבוהה יותר מההנחה הניתנת ללקוח מזדמן, ואף לא הוסכם כי התובעת תשלם פחות מלקוח מזדמן.

• ביום 12.3.2013 הוגשה תשובת התובעת לתגובתה של דור אלון. ביום 27.10.2014, לאחר קיומן של חקירות, אישרתי את ניהול התובענה כייצוגית. בעקבות זאת, הוגשו כתבי תביעה והגנה מתוקנים (הליך גישור, בפני כבוד נשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (בדימוס) אורי גורן, שהתקיים לאחר הגשת כתב התביעה המתוקן, לא צלח). לאחר השלמת הגשת כתבי הטענות וקיום הליכים מקדמיים, פנו הצדדים בשנית להליך גישור, הפעם לפני כבוד המשנה לנשיא בית המשפט העליון (בדימוס) תיאודור אור.

• בין לבין, ביום 19.2.2017, ניתן על ידי פסק דין המאשר את הסדר הפשרה בתובענות הייצוגיות נגד חברת "סונול", שעניינן באותן סוגיות עקרוניות המתעוררות בהליך שלפניי (ת"צ 53368-02-11; ת"צ 38620-11-11. להלן: "עניין סונול" או "הסדר סונול"); ביום 26.12.2017 ניתן על ידי פסק דין המאשר הסדר פשרה בתובענה הייצוגית אשר הוגשה באותו עניין נגד חברת "פז", ואשר מבוסס על הסדר סונול (ת"צ 15731-10-11. להלן: "עניין פז"); ביום 29.3.2018 ניתן על ידי פסק דין המאשר הסדר פשרה בתובענה הייצוגית אשר הוגשה באותו עניין נגד חברת "טן", ואשר גם הוא מבוסס על הסדר סונול (ת"צ 23459-07-16. להלן: "עניין טן").

• ביום 14.1.2018 הגישו הצדדים לבית משפט זה בקשה לאישור הסדר פשרה שנכרת ביניהם (להלן: "הבקשה" ו-"הסדר הפשרה", בהתאמה), המבוסס גם הוא על מתווה הפשרה שגובש בעניין סונול. מדובר, אפוא, בהסדר הפשרה הרביעי הצועד באותו מתווה. יצוין כי באותו היום בו הוגשה הבקשה בה עסקינן הוגש גם הסדר פשרה דומה בתובענה הייצוגית אשר הוגשה נגד חברת "דלק" (ת"צ 20119-08-11; ת"צ 4649-09-11).