ת"צ 36028-09-13 יגודה ואח' נ' איסתא ישראל בע"מ ואח'

המבקשים הגישו בקשה לאישור תובענה ייצוגית שעילתה המרכזית הפרת חוק הגנת הפרטיות, התשמ"א–1981. לטענתם, משיבה 1 מוסרת פרטים אישיים שהיא מקבלת מלקוחות המעוניינים להזמין אצלה כרטיסי טיסה וחבילות נופש למשיבה 2, מה שמאפשר למשיבה 2 ליצור קשר עם הלקוחות ולהציע להם ביטוח נסיעות לחו"ל. הפרטים הועברו, אליבא דמבקשים, בלי שמשיבה 1 קיבלה את הסכמת הלקוחות לכך. לפניי בקשתה של משיבה 1 לסלק את בקשת האישור על הסף.

ראשית כול ייאמר כי בית המשפט ייטה שלא לפצל דיון בבקשה לסילוק על הסף מהדיון בבקשה לאישור תובענה ייצוגית. זאת משום שכידוע, גם בקשת אישור היא הליך מקדמי והיא תידחה בלאו הכֵי – ועמה התובענה כולה – אם לא תהא ראויה להתקבל. לצעד כזה, כפי שהזכירה גם משיבה 1, אין יסוד אלא במקרים יוצאי דופן שבהם ,,[...]אין בבקשה ולא כלום[...]'', כש,,[...] קריאה פשוטה של הדברים, על פניהם, מלמדת לכאורה כי המדובר בבקשת סרק, ודיון בבקשה לסילוקה של בקשת האישור על הסף הוא פשוט, מהיר ויכול להוביל למסקנה ברורה וחד-משמעית[...]'' (רע"א 5154/08 קוסט פורר גבאי את קסירר רו"ח נ' קדמי, פסקה 5 [פורסם באר"ש, 02.04.2009]; רע"א 8268/96 רייכרט נ' שמש, פ"ד נה(5) 276, 290ו [2001]). עם זאת הובעה הדעה שאין טעם להלאות את המשיב בפירוט טענותיו לגוף הבקשה לאישור או להטריח את בית המשפט בדיון ממושך בכלל הטענות ששטחו הצדדים – אם המשיב מעלה טענה ניצחת אשר יש בה להדוף את התובענה ואת הבקשה ללא חקירה מאומצת (בש"א [מחוזי ת"א] 8203/02 [ת"א 1476/02] שועלי נ' פניקס הישראלי בע"מ – חברה לבטוח, פסקה 7 [פורסם באר"ש, 13.10.2002]). המקרה דנן איננו אחד מאותם מקרים.

טענתה העיקרית של משיבה 1 היא שיש לסלק את בקשת האישור על הסף מן הטעם שחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו–2006, אינו מתיר לשיטתה להגיש בקשה לאישור תובענה ייצוגית בתביעה שעילתה הפרת חוק הגנת הפרטיות. על כך היא מוסיפה כי בירור תביעה בעילה כזאת ממילא אינו הולם את ההליך הייצוגי. ובכן סעיף 3(א) לחוק תובענות ייצוגיות מצווה כי תובענה ייצוגית ,,לא תוגש [...] אלא בתביעה כמפורט בתוספת השניה או בענין שנקבע בהוראת חוק מפורשת כי ניתן להגיש בו תובענה ייצוגית[...]''. על-פי הפרט הראשון לתוספת השנייה לחוק, ניתן להגיש בקשה לאישור תובענה ייצוגית ב,,תביעה נגד עוסק, כהגדרתו בחוק הגנת הצרכן, בקשר לענין שבינו לבין לקוח, בין אם התקשרו בעסקה ובין אם לאו''. בסעיף 1 לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א–1981, ,,עוסק'' מוגדר ,,מי שמוכר נכס או נותן שירות דרך עיסוק, כולל יצרן''. משיבה 1 היא עוסק והמבקשים הם לקוחותיה. היא ביקשה להסתמך על החלטתו של כבוד השופט אלכס קיסרי בת"צ (מחוזי חי') 23549-07-14 מועצה מקומית כאבול נ' ג'מל (פורסם באר"ש, 30.11.2014) שבה נדחתה על הסף בקשה לאישור תובענה ייצוגית בעילה שהופר חוק הגנת הפרטיות. ואולם בדין גרסו המבקשים כי אסמכתה זו אינה יכולה לשמש בסיס לסילוק בקשת האישור דנן על הסף, מפני שבאותו מקרה קיבל בית המשפט את טענת המשיבה שבהיותה רשות מקומית אין היא עוסק, כהגדרת המונח בחוק הגנת הצרכן (ראו פסקה 8). נוסחו של פרט 1 לתוספת השנייה רחב, והוא כולל בתוכו כל סכסוך שנקלע אליו עוסק ,,בקשר לענין שבינו לבין לקוח''. על כך נאמר בע"א 4696/08 גפני נ' עמותת אגודת בעלי מוניות התחנה, פסקה 6 לפסק-דינו של כבוד השופט ניל הנדל (פורסם באר"ש, 05.08.2010), כי השוואת לשון הפרט לזו שבה נוסחו פרטים אחרים בתוספת מלמדת שאפשר להגיש בקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד עוסק גם בעילות אשר אינן נובעות מחוק הגנת הצרכן, ,,בגין כל קשר הנוגע ליחסי לקוח ועוסק''. מאותם דברי הסבר שהובאו שם אביא אף אני:

,,[...] הפרט אינו מצמצם את הגשת התובענה הייצוגית לעילות הקבועות כיום כחוק הגנת הצרכן, לאור הביקורת שנמתחה על ההסדר המצומצם, שהגביל הגשתן של תובענות ייצוגיות לעילות לפי חוק זה. הגבלה זו הביאה לכך שבמרבית התביעות הצרכניות לא ניתן היה להגיש תובענה ייצוגית. בפועל הגבלה מוקדמת זו הביאה להארכת ההתדיינות ולנכונות של תובעים ייצוגיים להגיע לפשרות בשיעורים נמוכים מהסכום המגיע לקבוצה כדי למנוע את הסיכון של מחיקת הבקשה[.] ההגבלה האמורה היא אחת המכשלות המרכזיות מהן סובל הדין הקיים [...]. ההסדר המוצע מסיר את ההגבלה האמורה ומבהיר כי כל התחום הצרכני הוא נושא להגשת תובענות ייצוגיות.''

(עמ' 44 לתזכיר חוק תובענות ייצוגיות, התשס"ה–2005)

אסמכתה נוספת שאליה הפנו המבקשים היא מאמר שראה אור זמן מה לאחר שנחקק החוק ועמד על החידושים בו. גם שם צוין:

,,[...] בתחום הצרכני מאפשר החוק החדש הגשת תביעות נגד רשימת נתבעים: עוסק כהגדרתו בחוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981, מבטח או סוכן ביטוח, תאגיד בנקאי וחברה המנהלת קופת גמל. המשותף לנתבעים אלה הוא הקשר שיש בינם לבין מספר גדול של לקוחות שלכל אחד מהם נגרם, בדרך כלל, נזק קטן מאחר שאותם נתבעים אינם מקיימים את חובותיהם החוקיות. מספר התובעים הגדול והנזק הקטן הנגרם להם, מונעים הגשת תביעות אינדיבידואליות ומצדיקים את השימוש במנגנון התובענה הייצוגית.

לפני קבלת החוק היו העילות לתובענות ייצוגיות נגד נתבעים אלה מוגבלות לעילות הנובעות מחוקים ספציפיים. הגבלה זו באה לידי ביטוי בעיקר בתביעות לפי חוק הגנת הצרכן, אשר דרש שהתובע יהיה צרכן כהגדרתו: ,מי שקונה נכס או מקבל שירות מעוסק במהלך עיסוקו לשימוש שעיקרו אישי, ביתי או משפחתי', וכן צמצם את האפשרות לתביעה הייצוגית מכוחו אך ורק לעילות הנוגעות לשלב הטרום חוזי. כיום מאפשר חוק התובענות הייצוגיות לתבוע נתבעים אלה בכל עילה שהיא ובלבד שנושא התביעה יהיה עניין שבין הנתבע לבין התובע כלקוח, אם התקשרו בעסקה ואם לאו. שינוי זה מאפשר השגת שתי מטרות: הרתעה יעילה ומתן סעד הולם נגד כל אחד מהנתבעים המנויים לעיל.''

(אלון קלמנט ,,קווים מנחים לפרשנות חוק התובענות הייצוגיות, התשס"ו-

2006'' הפרקליט מט 131, 134–135 [2006]; ההדגשה אינה במקור)