ת"צ
בית משפט השלום פתח תקווה
|
7167-05-18
30/08/2018
|
בפני השופט:
אמיר לוקשינסקי-גל
|
- נגד - |
מבקש:
עודד דנקה
|
משיבים:
1. רעם ביום בהיר בע"מ 2. יויו גרופ (2010) בע"מ 3. גוד פארם בע"מ
|
פסק דין |
1. לפניי בקשה מוסכמת להסתלקות המבקש מבקשה לאישור תובענה ייצוגית בהתאם לסעיף 16 לחוק התובענות הייצוגיות, תשס"ו-2006 (להלן: "חוק תובענות ייצוגיות").
2. בבסיס בקשת האישור, טענה כי המשיבים פועלים בניגוד להוראות החוק לטיפול סביבתי בציוד חשמלי ואלקטרוני בסוללות התשע"ב-2012 (להלן: "החוק") המחייבות להתקין בכל נקודת מכירה מכל אצירה ייעודי לפסולת סוללות, לאפשר לצרכן להשליך את הפסולת ללא תשלום ולהציג במקום העסק במקום נראה לעיל ובאותיות ברורות וקריאות הודעה המפרטת את האפשרות להחזיר הפסולת. לפי הטענה, המשיבות אינן מאפשרות מסירת פסולת סוללות, אינן מציבות שילוט מתאים ואין בסניפיהן מכלי אצירה ייעודיים.
3. בטרם הגשת תשובה לבקשת האישור, נדברו הצדדים ביניהם והגישו בקשה משותפת להסתלקות מהבקשה לאישור. המשיבות התחייבו, מבלי להודות בטענות המבקש, לבצע פעולות כדלקמן:
א. לוודא כי בכל סניפיהן מוצבים מכלי אצירה יעודיים לאיסוף פסולת סוללות.
ב. לוודא כי בכל סניפיהן תלויה מודעה המפרטת את האפשרות להחזיר פסולת סוללות.
ג. לבצע ריענון בקרב העובדים ומנהלי הסניפים בכל הנוגע לקיום הוראות החוק, באופן שיובהר להם כי חלה חובה לאפשר לצרכן למסור בסניפים פסולת סוללות בהתאם להוראות החוק.
ד. להנחות את מנהלי הסניפים לקיים בדיקות שוטפות לאיתור תקלות מסוג הנטען בבקשה.
בהתאם להוראתי, הבקשה נתמכה גם בתצהיר מנכ"ל המשיבה 3, מר אדם פרידלר, אשר פירט בתצהירו את האמור לעיל, וציין כי הפעולות הללו כבר בוצעו.
4. לאחר עיון בכלל המסמכים שהוגשו בהליך מצאתי כי הבקשה סבירה ועומדת בתנאי סעיף 16 לחוק תובענות ייצוגיות. זאת, בהתחשב בכך כי בעקבות הגשת התובענה, תיקנו המשיבות את הטעון תיקון והנהיגו הנחיות אשר יבטיחו שמירה על הוראות החוק בעתיד. כמו כן, ההסתלקות ממילא אינה מהווה מעשה בית דין.
5. במסגרת אישור הסתלקות, רשאי בית המשפט לאשר גם מתן תגמול לתובע המייצג ולבא כוחו, תוך שקילת קיומה של עילת תביעה לכאורה, והתועלת שהביאה הבקשה לאישור לחברי הקבוצה (סעיף 16(א)(1)-(2) לחוק, וראו למשל ת"צ (מרכז) 28290-03-15 תירוש נ' ישראכרט בע"מ (25.11.15)).
דרישות אלו נועדו בעיקרן למנוע תובענות סרק שבגדרן מוכנות חברות נתבעות לשלם למבקש "דמי מטרד" רק על מנת לייתר את ההליך ומבלי שיש בבקשה כל ממש; וכן, מן העבר האחר, להגן על עניינם של חברי הקבוצה שאמנם אינם נחסמים במעשה בית דין, אולם ניצבים בפני חסמים פרקטיים העלולים להפחית את הסיכויים שתוגש תובענה נוספת אף אם יימצא מקום שיש להגיש כזו.