1.התובענה הייצוגית אשר לפני הוגשה על ידי התובע, מר אבי דוידוב, בשם אוהדי קבוצת הפועל תל אביב בכדורגל שרכשו מנוי לעונת המשחקים 2011-2012.
התובע, אוהד הפועל תל אביב, רכש מידי אחר , מנוי לעונת המשחקים 2011-2012, אשר הקנה זכות כניסה ל-22 משחקי בית של הנתבעת באצטדיון בלומפילד בתל אביב.
ביום 5.3.12 נערך משחק ליגת העל בין קבוצת הפועל תל אביב בכדורגל לבין קבוצת מכבי תל אביב. עם סיום המשחק, התפרעו אוהדי הנתבעת והיא הועמדה לדין משמעתי בפני בית הדין של ההתאחדות לכדורגל. במסגרת גזר הדין, שניתן ביום 11.3.12, נגזרו על הנתבעת עונש הפחתת שלוש נקודות, קנס כספי בסך 40,000 ₪ ונקבע כי שלושת משחקי הבית העוקבים יתקיימו ללא קהל. הנתבעת הגישה ערעור על פסק הדין לבית הדין העליון של ההתאחדות לכדורגל, הערעור נדחה ומשחקי יום 18.3.12, 24.3.12 ו- 14.4.12 התקיימו ללא קהל. הבקשה להגשת תובענה ייצוגית, עתרה להשבת חלקם היחסי של דמי המנוי בגין אותם משחקים. לאחר שאושרה הבקשה- נדונה התובענה הייצוגית לגופה, בה עותר התובע כאמור להשבת החלק היחסי של דמי המנוי- לכלל המנויים.
2.גדר המחלוקת נסוב סביב המנוי אותו רכשו אוהדי הנתבעת. בגב המנוי, מפורטים תנאי ההתקשרות בין הצדדים, ובין היתר, נקבע כי-"מחזיק הכרטיס מאשר כי ידועים לו כללי ההתנהגות במגרש הכדורגל, כי כללים אלה מחייבים אותו, כי הוא מתחייב לכבדם ולקיימם וכי אי ציות לכללים ולהוראות כללי ההתנהגות באצטדיון ובמתקן ספורט זה, עלול לגרום להרחקתו, לאלתר, מהאצטדיון ולנקיטת צעדים נוספים נגדו בהתאם להוראות החוק לאיסור אלימות בספורט- התשס"ח.
בנוסף, ידוע למחזיק מנוי זה כי עבירה של קהל האוהדים על כללי מכללי ההתנהגות ו/או על עבירה מהעברות המנויות בתקנון המשמעת, גם אם לא נעשתה על ידי מחזיק מנוי זה, עלולה לשלול ממנו את הזכות להיכנס לאצטדיון ולצפות במשחק ו/או במשחקים המופיעים בגב מנוי זה.
הפועל תל אביב לא תנפיק מנוי במקום מנוי שאבד/ נגנב".
3.כך, נקבע במנוי מפורשות כי המחזיק בו יודע כי זכות הכניסה למשחקים עשויה להישלל מטעמים כאלה ואחרים. עם זאת, לא נקבע דבר באשר להשבת כספים בגין כך. הצדדים חלוקים באשר לאופן שבו יש לפרש "שתיקה" זו.
4.טענות התובע, בתמצית-
לטענת התובע, המנוי הינו חוזה בין הנתבעת ובין בעליו, אותו הפרה הנתבעת משסירבה להשיב את החלק היחסי ששלמו המנויים. לעמדתו, מחיר המנוי מהווה תמורה הכוללת מספר ידוע של משחקים, על כן זכאים המנויים להשבת החלק היחסי של המשחקים שההשתתפות בהם נאסרה. עוד טוען התובע כי שלילת הכניסה לשלושה משחקים כמוה כביטול חלקי של החוזה, המקנה זכות להשבת התשלום ומבהיר כי סירוב הנתבעת להשיב את דמי המנוי היחסיים הינו למעשה "סנקציה כפולה" המענישה את אוהדיה פעמיים- האחת, כאשר נשללה מהם זכות הכניסה למשחקים והאחרת, בסירובה להשיב את כספם.
5.התובע מסתמך על ההחלטה לאישור התובענה כייצוגית וטוען כי בית המשפט הביע עמדתו כי אין עונשין טרם מזהירים- קרי, לא ניתן להימנע מהשבת דמי המנוי היחסיים מבלי לעגן זאת תחילה בכתובים, וכי יש ליתן להסכם המנוי פרשנות הפועלת לרעת מנסחו ולקבוע כי "שתיקתו" הינה שתיקה רועמת , שלא באה לשלול את זכות ההשבה. כן, מציין הוא כי אין ספק כי ההחלטה להוספת הסיפא בהסכם המנוי נתקבלה בכובד ראש ולו הייתה הנתבעת מבקשת לעגן בכתובים את זכאותה שלא להשיב את החלק היחסי בדמי המנוי- הייתה עושה כן.
6.אשר להשלמת החוזה באמצעות נוהג-מקום בו לא ניתן לפרשו, טוען התובע כי הנתבעת לא הוכיחה כי קיים נוהג פרטי או כללי הקובע כי אין השבה כספית של דמי מנוי בגין ביטול משחקים. מנגד, טוען הוא, כי הצליח להראות כי במקרה דומה פיצתה הנתבעת אוהד של הקבוצה שנאסר עליו להיכנס למשחקיה, בגין עונש דומה. בהקשר זה, מציין התובע כי הגב' ליהי טביב, אשר הובאה לעדות מטעם הנתבעת, התגלתה כעדה חסרת תועלת, מחוסר ידיעת העובדות, ומחוסר סמכויות בנתבעת. לטענתו, גם בעדותו של עו"ד משה אביבי מטעם הנתבעת לא הייתה תרומה ממשית להליך, שכן כאשר עומת במהלך חקירתו עם אסמכתאות שהוצגו בפניו, התברר כי אינו בעל מידע מספק ועדותו הינה עדות מפי השמועה. מנגד, לא הביאה הנתבעת עדים נוספים אשר יכלו לסייע לה- מנהלי קבוצות כדורגל אחרות, אוהדים ובעלי מנויים, ועל כן יש לקבוע כי הדבר משמש לחובתה.
7.זאת ועוד, טוען התובע כי דווקא החלטת בית הדין המשמעתי לכדורגל מיום 18.10.11 לפיה השאיר בית הדין לשיקול דעת הקבוצה את ההחלטה האם להשיב את החלק היחסי של דמי המנוי למנויים, מחזקת את עמדתו כי הנוהג הינו להשבת כספים.
עילת תביעה נוספת עליה מבסס התובע את זכאות המנויים להשבת הכספים היא עשיית עושר ולא במשפט- שלילת הכניסה למשחקים מחד וקבלת תשלום מלא בגין המנוי מאידך, מהווה התעשרות על חשבון בעלי המנוי שלא כדין.
8.טענות הנתבעת, בתמצית-
הנתבעת טוענת כי גדר המחלוקת המשפטית נקבע בהחלטת בית המשפט לאישור התובענה הייצוגית ולא ניתן להרחיבה. לשיטתה, אף לא אחת מהעילות המפורטות בסיפא להחלטה, עשויה להקנות לתובע את הסעד המבוקש- השבת החלק היחסי של דמי המנוי.
לעמדתה, זכאותה לשלול כניסה מנויים למשחקיה מעוגנת בסיפא למנוי ומצויה בתוך המסגרת החוזית. על כן, המסגרת המשפטית הראויה לדיון היא מסגרת אכיפת החוזה- בשונה מהפרתו. לטענתה, בפסק הדין ראויה להתברר השאלה מי מן הצדדים לחוזה הינו נושא הסיכון הכלכלי הגלום במימוש העונש- האם האוהדים או שמא הנתבעת. לעמדתה, הואיל והעונש שהוטל עליה גרר בצדו נזקים כלכליים נוספים – קנס כספי ונזקים למוניטין הקבוצה- יש לקבוע כי במקרה דנן, איננה חייבת להשיב את כספי המנוי בחלקם היחסי.
9.המסגרת לבחינתו של נושא הנזק, מצויה בגדר דיני החוזים- פרשנות המנוי או השלמתו- וסעיף 9 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1971 או דיני עשיית עושר, אינם רלוונטיים למחלוקת המשפטית.
"שתיקת" החוזה ביחס להשבת דמי המנוי מהווה לשיטתה הסדר שלילי המונע השבתם. זוהי, לטעמה, הפרשנות הנכונה והראויה ביותר להסכם המתיישבת עם הנסיבות שקדמו לעריכתו: תובענה ייצוגית שהוגשה נגד ההתאחדות לכדורגל ת"צ 36385-11-10 גלעד ברוך נ' ההתאחדות לכדורגל בישראל ואח'- אשר נמחקה על ידי מגישה. בעקבותיה, נוסח הסעיף אשר לא הנתבעת בלבד היא שניסחה אותו, אלא במשותף עם נציג ההתאחדות.