ת"ק
בית משפט לתביעות קטנות תל אביב - יפו
|
15299-02-14
31/08/2014
|
בפני השופט:
מנחם (מריו) קליין
|
| - נגד - |
התובע:
שאול נצר
|
הנתבעת:
חברת אורנג'
|
| פסק דין |
רקע וטענות הצדדים
בפניי תביעה כספית על סך 10,000 ₪ אשר הוגשה בהליך של תביעות קטנות.
התובע מר שאול נצר (להלן: "התובע") התקשר בחוזה למכירת מנויים סלולאריים יחד עם חברת פרטנר תקשורת בע"מ (להלן: "הנתבעת") החוזה נכרת באמצעות גבעת עוז קיבוץ שיתופי (להלן: "הקיבוץ") מאחר והתובע הינו חבר הקיבוץ הנ"ל.
בתחילת חודש נובמבר 2013 התובע פנה לנתבעת לחדש את ההתקשרות ביניהם וזאת מאחר ונודע לו כי החוזה בין הנתבעת לקיבוץ מגיע לסיומו בקרוב, הפנייה נעשתה עוד בטרם הסתיים החוזה הנ"ל, ועל מנת שלא ינותקו הקווים עד לכריתתו של חוזה התקשרות חדש בין הצדדים, הצדדים הסכימו על עסקת תקשורת אשר במסגרתה התובע ישלם 65 ₪ מידי חודש תמורת חבילה "בלתי מוגבלת". הנתבעת ציינה בפני התובע כי על מנת לבצע את ההתקשרות על התובע לפנות לקיבוץ בכדי שזה האחרון ישלח מייל לבקשת ניתוק הקווים אשר בבעלות התובע דרכם, הקיבוץ שלח את המייל המבוקש, ובשעות אחר הצהריים נותקו הקווים שבבעלות התובע, אבל רק כעבור 24 שעות הקווים חזרו לתפקד.
התובע החליט לפנות לנתבעת בבקשה לנתק את הקווים הנ"ל ולסיים את ההתקשרות ביניהם. נציג מטעם הנתבעת הבהיר שהיות והחוזה ביניהם לא הגיע לסיום התובע יחוייב בקנס בשיעור של 10 ₪. התובע אישר זאת ועבר לחברה מתחרה.
בחשבון הסלולר שקיבל התובע בחודש שאחר הניתוק (10.13) מצא התובע כי אכן הוא חוייב בסך 13 ₪ עבור "דמי יציאה", אולם בחודש העוקב (לאמור 11.13) מצא התובע כי הוא חוייב בסכום נוסף על סך 2,431 ₪
לטענת התובע התרשלה הנתבעת בכך שלא הציגה בפניו את האפשרות להמתין שבועיים נוספים ורק לאחר מכן לבצע חוזה התקשרות חדש, כאשר במצב דברים זה התובע לא היה מחוייב ב"דמי יציאה". כמוכן נטען כי התרשלה הנתבעת בכך שהציגה בפניו את דמי היציאה על סך 10 ₪ כאשר בפועל הסכום שנגבה היה גבוה בהרבה.
התובע עותר להשבת דמי היציאה שחוייב בסך 2,413 ₪ וכן פיצויים בגין עגמת נפש ופגיעה בעבודתה התקינה של אשת התובע במהלך השעות בהן נותקו הקווים בסך 7487 ש"ח.
הנתבעת טוענת מנגד כי יש לסלק התביעה על הסף בהיעדר יריבות מאחר והצד השני לחוזה הינו הקיבוץ ולא התובע. כמוכן נטען כי מאחר והקיבוץ הינו הצד המתקשר ממילא תביעה במסגרת ההליך דנן לוקה בחוסר סמכות עניינית בהתאם לסעיף 60 לחוק בתי המשפט.
נטען כי מאחר והקיבוץ איננו "יחיד" כמשמעו בחוק, וכן גם אם נניח כי הזכות לתבוע הומחתה לתובע ע"י הקיבוץ, הרי שגם תביעה מכוח המחאה נאסרה במסגרת ההליך דנן.
לגופם של דברים, במסגרת דיון ההוכחות אשר התקיים ביום 26.08.14 נטען כי הכספים שנגבו מהתובע בגין "דמי היציאה" הושבו לו.
דיון והכרעה
באשר לטענת ההגנה כי התובע איננו צד להסכם ההתקשרות אשר מכוחו הוגשה התביעה דנן, סבורני כי אין בעובדה שהתובע לא חתם למעשה על הסכם ההתקשרות על מנת שלא לראות בו צד לחוזה. התנהגות הצדדים ע"י מתן שירות לתובע, גביית החיובים החודשיים וקנס יציאה מחשבונו של התובע, הוצאת חשבונית על שמו, העידה על העובדה כי הקיבוץ היה למעשה "אמצעי" אשר דרכו התקשרו התובע והנתבעת. העובדה שהנתבעת מצאה לגבות את קנס היציאה מהתובע באופן ישיר ולא גבתה זאת מהקיבוץ, מגלה כי הנתבעת ראתה את התובע כלקוח המעשי אשר עליו מוטלים חיובי התשלום כפי שסוכמו עם הקיבוץ, אמנם פורמאלית הקיבוץ נרשם תחת הכותרת "לקוח" אולם אין ספק שלתובע קמה חובה אובליגטורית כלפי הנתבעת לשלם בגין השימושים שנעשו בקווים, וכן בגין קנסות ופיגורים שנרשמו על הקווים שבבעלותו. משכך אינני סבור כי קיים היעדר יריבות בין השניים, ולתובע קמה הזכות לתבוע באופן ישיר ובלתי אמצעי את הנתבעת, סבורני כי מסקנה זו מתיישבת היטב עם בכללי הגינות, המקובלים על הבריות (ולעניין זה ראו ג. שלו בספרה "דיני חוזים" בעמ' 65 וכן ע"א 554/83 אתא נ' עזבון זלוטולוב, פ"ד מא(1) 282, 322).
למעלה מן הצורך אוסיף כי עילת התובע מתקיימת גם במישור הנזיקי, כאשר הנתבעת הציגה לתובע מצגי שווא שהתבררו כלא נכונים, וכן נמנעה באופן רשלני מלהציג בפני התובע את מצב הדברים לאשורו. אין בי הספק כי אילו טרחה הנתבעת או מי מטעמה להציג את שיעור "דמי היציאה" כפי שנגבו מהתובע עוד בטרם הניתוק והיציאה, וכן לו הייתה מוצגת בפני התובע אפשרות ההמתנה משך שבועיים נוספים על מנת לחסוך את העלות הנ"ל, הרי שהתובע היה בוחר באפשרות המוצגת והיה נמנע מלבצע את הפעולות בהן נקט, ומאחר ובין השניים מתקיימת יחסי הקרבה והשכנות, הרי שגם על בסיס עילה זו מתחייבת הנתבעת לפצות את התובע בגין הנזקים שנגרמו לו כתוצאה ממעשיה או מחדליה הרשלניים.
לגופה של תביעה, מאחר והוכח כי הושבו לתובע הסכומים שנגבו ממנו שלא כדין (ולעניין זה הנני סבור שאין נפקות האם כספים אלו הוחזרו על ידי הקיבוץ או על ידי הנתבעת) נותרה אפוא השאלה בדבר קיומם של הנזקים הלא ממוניים אשר נטענו ע"י התובע, והיקפם.
לאחר שעיינתי בכתב טענות התובע, ושמעתי במהלך הדיון את מידת עגמת הנפש אותה חווה כתוצאה מהתנהגות הנתבעת, אני פוסק לתובע סכום גלובאלי בסך 1,500 ₪ כאשר סכום זה כולל גם את אי הנוחות שנגרמה לרעייתו בגין ניתוק הקווים שהיו בשימושם בתקופה הרלוונטית.
כן תישא הנתבעת בהוצאות משפט בסך 300 ₪.
הסכום של 1,800 ₪ ישולם תוך 30 יום שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד מועד התשלום בפועל.