התובעת הזמינה מהנתבע דלתות פנים לביתה במקום הקיימות. לאחר שהורכבו הדלתות, טוענת התובעת, כי העבודה לא בוצעה במקצועיות והמרכיבים מטעם הנתבע אף גרמו לדירה נזק.
ביום 13/7/15 הוזמנו 6 דלתות פנים כולל משקופים תואמים, פירוק והרכבה בעלות 9,290 ₪. ארבע דלתות פתיחה ושתי דלתות הזזה. הדלתות הורכבו בבית התובעת ביום 9/8/15. התובעת טוענת כי הדלתות הותקנו בצורה רשלנית, לא אסתטית, ותוך גרימת נזקים למשקוף, לקירות ולאריחי הרצפה. במיוחד מלינה התובעת על דלת פתיחה לשירותים, הנפתחת רק ב-90 מעלות במקום עד 160 מעלות, כמוסכם, ובכך מגבילה את נוחות המעבר; שתי דלתות הזזה שמותקנות בצורה שאינה מאפשרת נעילה נוחה, אלא תוך דחיפה וסיבוב המפתח בו זמנית, נזק למתג חשמל, וחבלה ברצפות עקב חיתוך המשקוף במסור דיסק. נסיונות התובעת ובנה, מר עוזיאל ממן להגיע להסדר עם הנתבע לא עלה יפה. נשלח איש שירות מטעם הנתבעת שקבע שהכל תקין, נציג הנתבע אמר לתובעת כי את הסימנים על האריחים ניתן לנקות בעזרת "סקוטש", אך לטענתם הדבר לא צלח, וכל הליקויים נותרו. הוגשה הקלטה של שתי שיחות טלפון עוקבות בין בנה של התובעת לבנה של מנהלת עסק הנתבע, בסופן הופנה מר ממן לבית המשפט ולא הוצעה הצעה לפתרון הבעיות. התובעת הגישה חוות דעת שמאי, שבדק את הדלתות בדירה ביום 6/5/16, וקבע כי יש לפרק ולהרכיב ארבע דלתות במקום חלק מהדלתות, שסיפקה הנתבעת, שכן אינן ראויות לשימוש, אינן אוטמות את הפתח כראוי, הותקנו עקום, הפרזול אינו תקין קיימים ליקויים וסדקים במשקוף. השמאי גם קובע כי יש לבצע עבודות שפכטל וצביעה, ניקוי ופינוי אשפה.
ביחס לאריחים קובע השמאי כי ישנם שברים ושריטות באריחים, כי אם ימצאו אריחים תואמים יהיה צורך להחליף רק את האריחים הפגומים, אחרת יהיה צורך בפירוק וריצוף הדירה כולה. השמאי העריך את הנזקים כדלקמן:
פירוק והחלפת 4 דלתות בסך 6,200 ₪; עבודות שפכטל ותיקון סדקים 1,700 ₪; צבע סופרקריל 3,500 ₪, ניקוי ופינוי אשפה 800 ₪. ביחס לאריחים מוערך מטר ריצוף ב-284 ₪ למטר רבוע ופירוק ב-106 ₪ למ"ר. לחוות הדעת צורפו תמונות צבע ועל גביהן הערות. עלות חוות הדת בסך 750 ₪ נתמכה בחשבונית מס/קבלה.
הנתבע אישר את ההזמנה ותוכנה, אך טענה כי חלק מדרישות התובעת עומדות בניגוד להסכם, שנחתם לאחר קבלת הסבר מקיף ובחירת הדלתות. הנתבע טוען כי ההסכם, שצירפה התובעת, אינו ההסכם שנחתם (נספח 1 לכתב ההגנה), וכי התובעת או מי מטעמה ערכו בו שינויים על מנת שיתאים לטענותיהם. הנתבע טוען כי התובעת חתמה לאחר התקנת כל הדלתות על מסמך, המעיד על שביעות רצונה מההתקנה (נספח 2 לכתב ההגנה). הנתבע טוען כי המתקינים הינם בעלי מקצוע מנוסים מזה 20 שנה, וכי הובהר לתובעת ולבנה בהסכם כי מחיר ההזמנה כולל פירוק המשקופים הקיימים, כי לא שילמו תשלום נוסף עבור זאת, וכי נקבע בהסכם כי הקונים מודעים לכך שעלול להיגרם נזק לטיח, צבע, קרמיקה ופנלים, והדבר יהיה באחריות התובעת (סעיף 3 להסכם). הנתבע הסביר כי לאור שינוי טכניקת העבודה מזמן התקנת המשקופים המקוריים היה אך צפוי כי יפלו חלקי טיח וכי התנאי בהסכם מקובל בענף התקנת הדלתות. ביחס לנפילת מתג החשמל טוען הנתבע כי גם זהו סיכון סביר כאשר המתג מותקן צמוד למשקוף וכי עלות המתג 10 ₪. הנתבע טוען כי ניתן לכוון את צירי הדלתות, והנתבע יהיה מוכן לעשות זאת. נטען גם כי התובעת היא שחיבלה בדלתות לאחר ההתקנה, וכי התובעת ובנה הטרידו את המתקינים בזמן העבודה, העלו דרישות לא סבירות, התובעת אישרה בכתב את שביעות רצונה מההתקנה ביום 9/8/15 ורק לאחר כשנה הועלו הטענות ביחס לעבודה. הנתבע טוען כי נציג מטעמו הגיע לדירה, בדק את כל הדלתות ומצא שהכל תקין. אף על פי כן המשיכו התובעת ובנה להטריד את הנתבע ועובדיו במקום עסקו. הנתבע טוען כי רווח שנוצר בין דלת חדשה, שהותקנה לבין הפתח, שהיה היה בידיעת התובעת ובנה והם עמדו על כך שהדלת תותקן כך, למרות שהוסבר להם כי יווצר רווח, וכי אם תותקן הדלת לא ניתן יהיה להחזירה מאחר ונחתכה למידות הדירה. הנתבע מסכם כי אין לתובעים עילת תביעה, ומציין כי המומחה שהגיש את חוות הדעת לא התייחס להסכם, והתבקש מינוי מומחה על ידי בית המשפט.
בדיון לפניי העידו התובעת, בנה מר עוזיאל ממן, שהינו מתמחה במשפטים, ומתגורר בבית עם התובעת, ומר יצחק הרוש, שהבהיר כי הוא בעל העסק, המכונה "המרכז הארצי לדלתות", ומס' העוסק המורשה הינו מס' זהותו. השמאי לא התייצב והציע, באמצעות מר ממן, כי בית המשפט יפנה אליו שאלות בטלפון. ההצעה נדחתה על ידי.
התובעת חזרה על טענות כתב התביעה ותיארה כי כחודש או חודשיים לאחר ההתקנה נוצר פיצוץ בחלק העליון של דלת האמבטיה סמוך לציר העליון, והנתבע לא הסכים להחליף את הדלת לבקשתה. התובעת הסבירה את השוני הנראה לעין בין העתק ההסכם שהגישה לזה שהגיש הנתבע בכך שאיבדה את ההסכם, קיבלה צילום מנציגת הנתבע והוא לא היה ברור, לכן עברה על המילים. התובעת הסכימה כי תיקוני הטיח הינם באחריותה, אך טענה כי יתר הליקויים אינם ניתנים לתיקון ובמיוחד הסימנים על גבי אריחי הרצפה. התרשמתי מעדות התובעת כי היתה נכונה לפשרה ולהסדרים, אך לבסוף בשל חוסר הענות הנתבע ובעצת בנה פנתה לבית המשפט. התובעת השיבה לשאלתי כי נעשו תיקונים של טיח וצבע בעלות של כ-5,000 ₪, אך לא הגישה אסמכתא אלא רק צילום הדירה נכון לערב לפני הדיון. התובעת טענה כי יש פגמים, שנותרו, ולהתרשמותי מהתמונות המדובר בסדק בחלק אחת הדלתות הצמוד לציר העליון ובשריטות בצבע שחור ברצפה בצמוד למשקופי הדלתות.
מר עוזיאל ממן, שהמתין מחוץ לאולם בעת עדות אמו, העיד כי ליווה את אמו בחתימת ההסכם, היה בחלק מזמן ההתקנה בדירה, ויצר קשר גם בעצמו עם נציגת הנתבע, גב' ציפי. מר ממן השמיע את שיחות הטלפון שלו עם אורי, אחד מעובדי הנתבע.
הנתבע גם הוא חזר על האמור בכתב ההגנה, העיד כי הוא שלקח את המידות בבית התובעת, והיה פעמיים בביתה לתיקון. הנתבע עמד על האמור בהסכם לפיו תיקוני טיח צפויים ותיקונם באחריות המזמין. הנתבע טען כי אם השריטות על הקרמיקה מפריעות לתובעת ניתן לתקן זאת לשביעות רצונה באמצעות דבק שיש, אישר כי אחת הדלתות אינה ניתנת לפתיחה של יותר מ-90-120 מעלות, וטען כי הדבר הוסבר לה וכי פתיחת הדלת בכוח גרמה לסדק. הנתבע הביע נכונות לתקן את בעיית הסגירה בדלת ההזזה, ולהחליף את הדלת כנגד תשלום עלותה, אך עמד על כך שפתיחה בכח תגרום שוב לנזק, אלא אם תוזמן דלת מסוג אחר. הנתבע עמד על התנאי בהסכם לפיו תיקוני הטיח אינם באחריותו, על כך שהתובעת היתה שבעת רצון מההתקנה ושילמה, תבעה אחרי שנה וחצי וללא מתן התראה ובסכום מופרז של תקרת סמכות בית המשפט ללא יחס סביר לעלות ההזמנה כולה.
דיון והכרעה
לאחר ששמעתי את העדים, עיינתי בראיות והאזנתי להקלטות, אני מחליטה לקבל את התביעה בחלקה ולדחותה בחלקה כדלהלן: