מילר נ' רון קרמיקה בע"מ ואח'

בתאריך 29.10.15 רכשה התובעת אצל נתבעת 1 חיפוי זכוכית לקיר מטבח דירתה החדשה ושילמה לה עבורו סך של 6,800 ₪. החיפוי שכלל 9 יחידות זכוכית יוצר על ידי נתבעת 2 ומועד ביצוע התקנתו בדירה נקבע ליום 1.12.15.

אין חולק על כך שבמהלך ביצוע ההתקנה ביום 1.12.15, נמצא כי ב- 2 מתוך 9 יחידות הזכוכית מהן היה מורכב החיפוי כאמור, נמצא פגם ולכן התקינו עובדי נתבעת 1 רק 7 מתוך 9 היחידות והחזירו את השתיים הפגומות לתיקון במפעלה של נתבעת 2. עוד מאשרת נתבעת 1 כי לאחר תיקון שתי היחידות דלעיל, טענה התובעת כי נותרו בהן "פסים לבנים" וכי על אף שהפעם מדובר היה בפסים ש"בקושי נראו" היא נאותה להחזירן אל נתבעת 2 לתיקון חוזר. בתאריך 19.1.16 הושלמה התקנת החיפוי כולו, לאחר שביום 31.12.15 המועד שבו אמורה היתה להתבצע ההתקנה, הודיע נציג נתבעת 1 לתובעת כי תיקון הלוחות טרם בוצע.

בכתב התביעה שהוגש מטעמה לבית המשפט בתאריך 12.1.16, דהיינו 7 ימים לפני מועד ההתקנה הסופי, עתרה התובעת לחיוב הנתבעות או מי מהן בתשלום פיצוי בסך של 15,000 ₪ בגין הנזקים השונים שנגרמו לה כתוצאה מאופן התנהלותן – הפסד שני ימי עבודה שלה ויום עבודה אחד של בעלה ואירוח מסיבת "סילבסטר" ב"סלון מכוער עם קיר מלא בסימני שומן" – דבר שלטענתה הסב לה בושה גדולה.

בפתח עדותה בבית המשפט אישרה התובעת כי נתבעת 1 אכן השלימה את התקנת החיפוי ב- 19.1.16 והסבירה כי הגישה את תביעתה קודם לכן משום שהיא לא היתה בטוחה שזו תעשה כן והיה לה חשוב שהעניין יסתיים לפני יום הולדתה החל ב- 23.1.16. את עוגמת הנפש הגדולה שנגרמה לה לקראת מועד מסיבת ה"סילבסטר" שהתקיימה בביתה, תיארה התובעת כך:

"...בערך ב 31/12, בסוף החודש הודיעו לנו שבאים להרכיב את החלקים. 

בבוקר ב- 11:00 , ביטלו את ההגעה כי הוא אמר שהוא פתח את החלקים

במחסן וראה שאין שינוי וחסך את ההגעה וביטל. כל זה על חשבון ימי

עבודה  שלנו.... ב 31/12 ,עשיתי חנוכת בית עם כל האורחים ראו קיר לבן

עם כתמים של בישולים, אמרתי שאני לא מוכנה לחכות יותר ב 23/1, יש לי

יום הולדת ואני לא רוצה לעבור אותה חוויה...". 

את סכום תביעתה הסבירה התובעת בכך שבעת הגשתה היא הניחה כי תצטרך להסיר את הלוחות שהותקנו ולהזמין לוחות חדשים במקומם ואילו כעת היא מבקשת "פיצוי ריאלי" ואינה עומדת עוד על אותם 15,000 ₪.

מנהל נתבעת 1, מר יוסף רפאלי אישר את טענות התובעת כאמור וטען כי בפעם היחידה שבה הוא פגש בה היא הרימה עליו את קולה ואף איימה בהגשת תביעה ואילו הוא מצדו הבטיח כי יברר את העניין למחרת בבוקר, מול נתבעת 2.