ת"ק 22635-12-14 אורי נ' מדריך המקצוענים בע"מ

התובע הגיש תביעה נגד הנתבעת לפיצוי בסך של 16,500 ₪.

לטענת התובע, אשר הנו בעל מקצוע בתחום ההדברה, הנתבעת, באמצעות אנשי מכירות ומשווקים שונים מטעמה, הטרידה אותו בשיחות טלפון רבות, שבהן הוצעה לו רכישת שירותי פרסום המסופקים על ידה. לדברי התובע, הוא ציין מפורשות, בכל אחת משיחות אלה, כי הוא אינו מעוניין בשירותי הנתבעת, וכי הוא מבקש שתחדל להטרידו. התובע, לדבריו, אף ציין, כי אם לא יחדלו השיחות, הוא יגיש תביעה בנידון. עוד ציין התובע, כי ברשותו 14 שיחות מוקלטות, שתוכנן הוא כמפורט לעיל, וכי מלבד שיחות אלה, התקיימו שיחות נוספות בעלות תוכן דומה, שלא הוקלטו על ידו. התובע העמיד כאמור את תביעתו על סך של 16,500 ₪. מתוך סכום זה תובע התובע פיצוי בסך של 14,000 ש"ח בגין השיחות האמורות (1,000 ₪ בגין כל שיחה), ואילו יתרת הסכום הנתבע, מתייחס לעוגמת הנפש, שלדברי התובע נגרמה לו כתוצאה מהתנהלות הנתבעת.

מנגד טענה הנתבעת, בכתב ההגנה מטעמה, כי מדבור בתביעה שאינה מגלה עילה. לדברי הנתבעת, התובע לא ציין בכתב התביעה מהו החיקוק שמכוחו הוא תובע את הנתבעת, אך ביקש פיצוי בהתאם להוראות סעיף 30א(י)(1) לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982 (להלן – חוק התקשורת או החוק). ואולם, לדברי הנתבעת, הוראות סעיף זה אינן חלות על המקרה הנידון, שכו הוראות החוק אוסרות על שיגור דברי פרסומת הכוללים מסרים קוליים מוקלטים, ואינן אוסרות על ניהול שיחות טלמרקטינג בין אנשים, כפי שארע במקרה הזה (הנתבעת ציינה כי סוכניה מאתרים בעלי מקצוע ברשת האינטרנט ואז פונים אליהם באמצעות הטלפון כדי להציע להם את שירותי הפרסום שלה). לתמיכה בטענה זו הפנתה הנתבעת לפסק הדין בת"צ 1862-11-12 טויסטר נ' Google Inc..

במעמד הדיון בתביעה ביקש התובע להציג את השיחות המוקלטות הנ"ל, אך נציגת הנתבעת ציינה שאין בכך צורך, והודתה בתוכנן. כמו כן הודתה, כי השיחות הנ"ל בוצעו על ידי סוכנים ומשווקים מטעמה. עם זאת, לדבריה, לתובע לא נגרם כל נזק, והוא גם יכול היה לפנות למשרדי הנתבעת, בשונה מסוכניה, ולבקש כי לא יצרו עמו קשר. מנגד העיד התובע על הטרדה הרבה שנגרמה לו כתוצאה מהשיחות והדגיש את העובדה כי ביקש, פעם אחר פעם, כי הדבר יפסק.

לאחר שעיינתי בחומר הרלבנטי ושקלתי את טענות הצדדים הגעתי למסקנה כי דין התביעה להתקבל בחלקה.

התובע אכן לא נקב בכתב תביעתו במקור החוקי שעליו מבוססת עילת התביעה הנטענת. יחד עם זאת, ככל שאכן קיים ביסוס חוקי לעילת התביעה, אין באי אזכורו על ידי התובע (שאינו מיוצג) כדי להביא לדחיית תביעתו.