ת"ק 33765-10-15 צאיג נ' מלונות פתאל בע"מ

לפני תביעה כספית לפיצוי התובע בגין פינויו ממלון הנתבעת, בו התארח עם משפחתו לאחר שהייה בת 3 ימים.

לטענת התובע, הוא שהה עם אשתו וילדיו במהלך חופשת הקיץ במלון הנתבע כאשר ביום השלישי בשעה 20:15 ירד עם משפחתו לארוחת הערב של המלון ולאחר המתנה לא סבירה ובלתי מוסברת של למעלה מרבע שעה, ניגש התובע לאחראית חדר האוכל וביקש לדעת מדוע ההמתנה בכניסה לחדר האוכל ארוכה כל כך. משלא הייתה כל התייחסות מצד האחראית החליט התובע שלא להמתין יותר ונכנס עם אשתו וילדיו לחדר האוכל. לטענת התובע, האחראית החלה לרדוף אחריו בתוך חדר האוכל כאחרון הגנבים תוך שהיא מפצירה בו לתת את פרטי החדר, בו הוא ובני משפחתו מתאכסנים. כעבור מספר דקות הגיע לחדר האוכל קב"ט המלון, ודרש מהם להתפנות, תוך איומים שככל שלא יפנו את המלון תוזמן משטרה וכל זאת לעיניי השוהים באותה עת בחדר האוכל. עם סירובו של התובע להתפנות מהמלון הוזמנה משטרה למקום, השוטרים שהו במקום כ-15 דקות ושבו על עקבותיהם והתובע ומשפחתו נאלצו לפנות את המלון בחצות.

הנתבעת מצדה, מכחישה את המיוחס לה בכתב התביעה. התנהגותו של התובע הייתה "התנהגות בריונית, תוך שימוש באלימות מילולית (שהגיעה כמעט עד אלימות פיזית), קיצונית ובלתי נאותה, אשר לוותה בקללות, גידופים ואיומים שהוטחו לעבר נציגי המלון" וממילא התנהגות זו היא שהביאה להרחקתו של התובע מהמלון, שכן הנתבעת לא יכולה הייתה להשלים עם התנהגות שכזו. התובע, לטענתה, יצר מהומה רבה בחדר האוכל של המלון וכן בדלפק הקבלה בפני אורחים רבים. התובע נכנס לחדר אוכל כאשר היה סגור למושב ראשון, תוך שהוא פוסח על תור האנשים הממתינים, מתיישב בחדר האוכל. לבקשת האחראית מסר מספר חדר שגוי, רדף אחריה, קילל אותה עד כי לא היה מנוס מלזמן את קב"ט המלון, ובהמשך גם את המשטרה.

לאחר שקראתי את כתבי הטענות ונספחיהם, שמעתי את טענות הצדדים והעדה מטעם הנתבעת – היא האחראית שנכחה בחדר האוכל בעת קרות האירוע וצפיתי בסרטונים ממקום וזמן האירוע, שהוגשו על ידי הנתבעת, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להידחות.

אני דוחה את טענת התובע לפיה המתין פרק זמן לא מבוטל ושאינו סביר בטרם נכנס לחדר האוכל. בכתב התביעה, טען התובע כי המתין פרק זמן של למעלה מרבע שעה, כאשר במסגרת הדיון טען כי המתין 25 דקות. בהקשר זה יצוין כי גם אם המתין התובע 15 דקות וטרם הוכנס לחדר אוכל, אין בכך פרז זמן בלתי סביר וממילא לא מקנה לו הדבר את החירות להתעלם מהנחיות המקום, לעקוף את הממתינים בתור, לעשות כרצונו ולהיכנס לחדר האוכל ולנהוג בו כמנהג בעלים. עוד יצוין כי התובע אישר בעדותו בבית המשפט, כי "נכנסתי עם הילדים והושבתי אותם, רדפה אחרי מה אתה נכנס ככה... אני אמרתי לה במילים האלו אל תתעסקי איתי ואל תתקרבי אליי. אמרה לי באמצע החדר אוכל ביקשה שאתן לה מספר חדר ונתתי לה, שוב פעם היא ביקשה מספר חדר ואשתי נתנה לה. עוד פעם היא דיברה אליי מול כל חדר אוכל ואמרתי לה שתעוף ממני שלא תדבר איתי ליד אנשים כי יש לי חצי פנסיון ואני נכנס" (פרוטוקול שור' 16-20).

לגופו של עניין, הנתבעת הציגה לבית המשפט סרטונים ממצלמת האבטחה של המלון ממקום וזמן האירוע. הסרטונים מדברים בעד עצמם. צפייה בסרטון מעלה כי התובע עם אשתו וילדיו, נכנסים לחדר אוכל בזמן המושב הראשון, תוך שהם מתעלמים לחלוטין מאותם אורחים הממתינים בתור עד לפתיחת המושב השני. בניגוד לטענת התובע, לא נעשתה מצדו כל פנייה למי מהמארחים שהיו במקום בשאלה מתי ניתן יהיה להיכנס לחדר האוכל. בהקשר זה אני מקבלת את טענת נציג הנתבעת, לפיה שעות ארוחת הערב היו ידועות למתארחים במלון, וממילא כי בין שני המושבים לא ניתן להיכנס לחדר האוכל. צפייה בסרטון מעלה כי דווקא התובע הוא זה שניגש מספר פעמים אל האחראית. בעניין זה אני מקבלת את גרסתה לפיה בזמנים בהם פנה אליה, הייתה הפנייה תוקפנית, מגדפת ואגרסיבית מצדו עד כי נאלצה לבכות ולהזמין למקום את קב"ט המלון.

לטענת התובע, הוא שילם סכום כסף משמעותי בעבור האירוח אצל הנתבעת. עצם התשלום בעבור האירוח אצל הנתבעת והעובדה כי לתובע "כרטיס לקוח" אצל הנתבעת, אינו מקנה לתובע את הזכות לנהוג במקום מנהג בעלים, להפר את הכללים הנהוגים והמקובלים במקום בו הוא מתארח, וממילא לקלל ולגדף את העובדים במקום, אשר מנסים לעשות עבודתם בהתאם להנחיות המקום כמקובל, ואשר בסופו של יום דואגים הם, במסגרת עבודתם לרווחתם של כלל האורחים במלון. שעה שהתובע לא התנהג בהתאם למקום בו הוא נמצא, רשאית הייתה הנתבעת לבקש ממנו לעזוב את המקום.

לא הייתה מחלוקת בין הצדדים כי הנתבעת השיבה לתובע את עלות היום השלישי, בו שהה במלון, וזאת חרף העובדה כי האירוע התרחש בסוף היום, וממילא לא נגרם נזק ממוני לתובע בגין פינויו מהמלון.

משכך, ועל רקע הנסיבות המתוארות לעיל, לא מצאתי כל פגם בהחלטתה של הנתבעת לפנות את התובע מהמלון. בהתאם לכך, התביעה נדחית.