אמבר- שוייצר נ' אולמי בלוודר

1.אין מחלוקת בין הצדדים על העובדות.

התובעת השתתפה באירוע חתונה של אחד מחבריה שנערך באולם האירועים שמפעילה הנתבעת.

בשלב שהוא הצטרפה הנתבעת לרוקדים ברחבת הריקודים כדי לשמח את החתן והכלה, תוך שהשאירה ליד השולחן בו ישבה את תיקה ובתוכו הטלפון הסלולרי שלה, וזאת ללא השגחה. יצויין כי כל חבריה לשולחן היו ברחבת הריקודים.

בדיעבד, לאחר צפייה במצלמות האבטחה המותקנות באולם, התברר כי אדם לא קרוא נכנס לאולם האירועים בסביבות השעה 23:30, תוך התחזות לאחד מאורחי הארוע. אותו אדם אף לקח משקפי פלסטיק שחולקו ברחבת הריקודים כדי לרומם רוחם של הרוקדים וחבש אותם. אותו אדם המתין עד שאחרון היושבים בשולחן קם, או אז עבר להתיישב באותו שולחן ושלח ידו אל התיק של התובעת וגנב מתוכו את הטלפון הסלולרי שלה.

הצדדים התוודעו לכל האמור לאחר שהתובעת ביקשה ללכת הביתה וגילתה שנעלם לה הטלפון הסלולרי. הנתבעת נענתה לבקשתה של התובעת לצפות במצלמות האבטחה, ומי מעובדי הנתבעת צפה יחד עם התובעת במצלמות האבטחה במשך שעתיים לאחר תום האירוע. בהתאם לדברי שהובאו בדיון, מצילומי מצלמות האבטחה לא ניתן לזהות את פניו של אותו אדם ולפיכך לא היה טעם בהגשת תלונה במשטרה בגין האירוע.

2.התובעת טוענת כי מאחר שלאולם האירועים מאבטח בכניסה, הרי שזה היה צריך למנוע כניסת אותו אדם; ומשלא עשה כן חלה אחריות של הנתבעת לגניבה. זאת ועוד לטענתה חלה חובה על הנתבעת להציב אדם שיצפה במצלמות האבטחה במשך האירוע כדי למנוע גניבות. לטענתה, מי שמגיע כאורח לא אמור לשאת בנזקי גניבה שנעשתה במקום.

3.מנגד טען הבעלים של הנתבעת כי מדי ערב מאות אנשים נכנסים ויוצאים מהאולם וכי אלו עושים זאת בשעות שונות. עוד טען כי שמות בעלי האירוע רשומים בכניסה לאולם, כך שממילא יכול כל אדם להציג עצמו כאחד מאורחיהם. לטענתו אין הגיון בהצבת שומר שיצפה במצלמות האבטחה "און ליין" ואין אפשרות לזהות אדם לא קרוא שמתנהג כאחד האורחים.

4.בצד האמור חלוקים הצדדים בדבר גובה הנזק בפועל. התובעת טענה כי עלות מכשיר הטלפון הסלולרי שנגנב הוא כ- 1,500 ₪ בעוד שנתבעת הביאה ראייה כי מכשיר דומה נמכר באתר יד-2 ב- 350 ₪ בלבד.

על-פי הוראת תקנה 15(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז-1976, משמדובר בתובענה בהליך של תביעות קטנות, יהיה פסק הדין מנומק באופן תמציתי.

דיון ומסקנות:

5.אין מקום לדעתי להטיל על הנתבעת אחריות בגין הנזק הנדון בנסיבות שתוארו. חובת הפיצוי של הנתבעת כמפעילה של אולם אירועים אינה משתרעת לדעתי על פגיעה ברכוש של אחד מאורחי האירוע – בדרך של גניבה – בנסיבות בהן אותו אורח הפקיר את רכושו ללא השגחה, והגניבה בוצעה בידי מי שהתחזה לאורח.

6.אין חולק כי התובעת הפקירה את תיקה ומכשיר הטלפון הסלולרי בתוכו ללא כל השגחה. התובעת, כניזוקה, היא מונעת הנזק הטובה ביותר בנסיבות שתוארו ודי בכך שהיתה משאירה את הטלפון הסלולרי ברשותה גם כשהיתה ברחבת הריקודים כדי למנוע כליל את הנזק שנגרם לה (אריאל פורת נזיקין (כרך א') 227 (2013). יתרה מזאת, חובת הזהירות שמבקשת התובעת להטיל על הנתבעת היא 'חוכמה שלאחר מעשה', קרי לאחר שכבר קרה המקרה בו נכנס מי שהתחזה לאורח לאולם האירועים וביצע את מעשה הגניבה. גם משום כך, ספק אם יש מקום להטיל על הנתבעת את חובת הפיצוי (ישראל גלעד דיני הנזיקין – גבולות האחריות (כרך א) 648 (2012)).