פלוני נ' שירות בתי הסוהר

לפניי תביעה על סך 33,000 ₪ לפיצוי כספי בגין סירוב הנתבע להמציא לידי התובע מסמכים רפואיים אישיים הנמצאים ברשותו, להם נזקק התובע לצורך הגשת תביעה לקצבת נכות כללית בביטוח הלאומי. נתבע פיצוי בגין סיכול קבלת הקצבה וכן בגין צער, עוגמת נפש רבה ונזק ממוני. נתבע פיצוי בגין הפרת חובה חקוקה, הפרת החלטות שיפוטיות, הפרת נוהלי שב"ס ופקודות נציבות שב"ס.

תמצית התביעה

1. התובע היה אסיר בתקופה 13.3.2001-12.12.2016. במהלך מאסרו טופל התובע על ידי מערכת בריאות הנפש של השב"ס.

2. עובר לשחרורו מהמאסר ביקש התובע לקבל לידיו מסמכי תיעוד של מצבו הרפואי וטיפולים שניתנו לו (כמפורט להלן). בפועל, התובע טוען כי המסמכים לא נמסרו לידיו ובשל כך הוא נאלץ להגיש את התביעה דנן - לשם פיצוי בגין נזקים ובכדי ללחוץ על הנתבע למסור את מלוא המסמכים שנדרשו.

3. המסמכים שנדרשו היו בשני נושאים:

   • אישור רפואי על אשפוז התובע בבית חולים פסיכיאטרי של השב"ס - כלא "מגן" ברמלה בתאריכים 9.4.2003-5.3.2006. בגוף כתב התביעה פורטו פניות קודמות שביצע התובע בעניין ולא נענו. המסמך המאוחר ביותר שהציג התובע בכתב התביעה בנושא זה הוא נספח ד - מיום 26.6.2016. באותו מסמך צויינו שלושה סעיפי בקשות: (א) אישור על כך שהתובע אושפז במשך 3 שנים באגף לטעוני פיקוח בבית סוהר "מגן" והסיבה לאשפוז; (ב) ריכוז הטיפול התרופתי שניתן לתובע במהלך שהותו באגף טעוני פיקוח בבית סוהר "מגן"; (ג) אישור על שלושת התאריכים שבהם היו לתובע נסיונות התאבדות בתליה - בבית מעצר "ניצן", ב"מגן" וב"אשל". (להלן במקובץ - הנושא הראשון)

   • אישור רפואי על בדיקה ואבחון פסיכיאטרי שנעשה לתובע על ידי רופאת השב"ס בימים 18.1.2016 ו-20.11.2016. (להלן - הנושא השני)

4. לטענת התובע, בקשות לקבלת המידע והמסמכים הוגשו עוד בהיותו כלוא.

   • בעניין הנושא הראשון הוצגו מספר בקשות שהאחרונה שבהן היא מסמך בכתב יד מיום 26.6.2016 הנושא עליו אישור של כלאי מ'מנ"א איילון' מיום 28.6.2016 כי הבקשה התקבלה (פיסית) והועברה לבדיקה (נספח ד' לכתב התביעה; עמוד 13 לקובץ הסרוק).

   • בעניין הנושא השני הוצגו שתי בקשות - מהימים 15.8.2016 (בעניין הבדיקה מיום 18.1.2016; נספח ה' לכתב התביעה; עמוד 14 לקובץ הסרוק) ו-27.11.2016 (בעניין הבדיקה מיום 20.11.2016; נספח ו' לכתב התביעה; עמוד 15 לקובץ הסרוק). שני המסמכים נושאים עליהם חתימות אישור קבלה פיסי על ידי כלאי.

     הוצג גם מסמך פנייה נוסף מיום 27.11.2016 המאזכר את פניות שביצע התובע ולא נענו - לרבות הפניות האמורות לעיל (נספח ז' לכתב התביעה; עמוד 16 לקובץ הסרוק).

5. באי מסירת המסמכים שנתבקשו רואה התובע הפרה של מספר חיקוקים:

   • חוק זכויות החולה, התשנ"ו-1996, סעיפים 18(א) ו-27(א). 

   • חוק חופש המידע, התשנ"ח-1998.

   • נוהל מענה לבקשות אסירים של שב"ס (הנתבע).

6. לטענת התובע (בתביעה אשר הוגשה ביום 27.4.2017), המסמכים דרושים לו בדחיפות לצורך הגשת תביעת נכות כללית למוסד לביטוח לאומי.

7. לעניין כימות הנזק טוען התובע כי אמור היה לקבל קצבת נכות כללית בגין אי כושר עבודה בסך כולל של 4,216 ₪ לחודש. לשיטת התובע, אם היו המסמכים נמסרים לידיו במלואם וללא עיכוב הרי שהיה זכאי לקצבה בסכום האמור עם שחרורו ממאסר ולפיכך נכון ליום 12.3.2017 (בחלוף 3 חודשים מעת שחרורו מהמאסר) היה אמור כבר לקבל לידיו קצבה בסך כולל של 12,648 ₪.

   בנוסף דורש התובע פיצויים מוגברים בסל 8,352 ₪ בשל הפרת שורת החיקוקים תוך פגיעה כבודו (שהוא ערך המוגן בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו).

   בנוסף דורש התובע 12,000 ₪ בשל צער, סבל ועגמת נפש רבה ביותר שנגרמו לו בשל התנהלות כושלת ומבישה של הנתבע מאז פניה ראשונה שביצע בעניין עוד ביום 12.12.2015 ועד שחרורו מהכלא בחלוף שנה.

   התובע מבקש בתביעתו מבית המשפט לקחת בחשבון את המרכיב ההרתעתי ביחס להתנהלות הנתבע.

    

   ההגנה

8. בראש כתב ההגנה התעמק הנתבע בעברו הפלילי של התובע. לא ברורה הרלבנטיות.

9. נטען כי יש לדחות את התביעה על הסף "מחמת אי מיצוי הליכים ומחמת היעדר עילה כלפי הנתבע, שכן המסמכים המבוקשים לא מצויים ברשותו כי אם ברשות המרכז הרפואי לבריאות הנפש והמערך הקהילתי שבמשרד הבריאות (להלן: "מב"ן")" (סעיף 4 לכתב ההגנה).

10. הנתבע מפנה לסעיף 4.14.5 בנוהל 05-0001 בעניין "הטיפול בבקשת אסיר להעתקת מסמכים" (הנוהל צורף במלואו כנספח ב לכתב ההגנה) אשר בו נאמר: "במידה ותיקו הרפואי של האסיר כולל מידע רפואי שמקורו במב"ן, לא יועתק המידע הרפואי אלא רק לאחר שהתקבל אישור מגורמי מב"ן להעתקת המידע הרפואי המבוקש".

11. הנתבע מפנה לסיכום ראיון אישי שהתקיים עם התובע ביום 6.11.2016 ובו תועד היחס הטוב שזה לו התובע.

12. לשיטת הנתבע, לא היה מקום להגשת התביעה אלא היה על התובע לפנות לגורם המתאים - מב"ן. הנתבע מדגיש כי המסמכים אינם בידיו אלא בידי מב"ן.

     

    הדיון הראשון

13. לצד הסעדים הכספיים, דומה היה כי עניינו של התובע הוא בקבלת המסמכים. לפיכך, באופן חריג, תיק זה התנהל במגמה ללוות את מסירת המסמכים לתובע.

14. דיון ראשון התקיים ביום 27.8.2017.

    • בעניין מסמכי הנושא השני הובהר על ידי הנתבע כי "אין בעיה למסור לתובע את המסמכים לגבי הבדיקות הפסיכיאטריות של שנת 2016 שנערכו בשב"ס" (עמ' 1, שור' 17-16). לא ניתן מענה לשאלה מדוע מסמכים אלה לא נמסרו לתובע עובר לאותו מועד.

    • לעניין המסמכים האחרים (מסמכי הנושא הראשון) נטען בדיון כי הכל צריך להיות מטופל דרך מחלקת חופש המידע של שב"ס.

       

      האירועים לאחר הדיון הראשון

15. ביום 3.12.2017 הודיע התובע כי ביום 15.10.2017 קיבל בדואר רשום את המסמכים הנוגעים לבדיקות הרפואיות שבוצעו אצל השב"ס בשנת 2016. בכך הסתיים הליך קבלת המסמכים בנושא השני.

16. מאז התנהל נסיון ארוך לקדם את הנושא הראשון. אסופות מסמכים הוגשו לתיק על ידי הנתבע בימים 27.3.2018 ו-24.6.2018.

    • לעניין הפריט הראשון של הנושא הראשון (אישור על כך שהתובע אושפז במשך 3 שנים באגף לטעוני פיקוח בבית סוהר "מגן" והסיבה לאשפוז): נושא זה טופל במסגרת אסופת מסמכים שהגיש הנתבע לתיק ביום 25.6.2018 (בקשה 15).

    • לעניין הפריט השני של הנושא הראשון (ריכוז הטיפול התרופתי שניתן לתובע במהלך שהותו באגף טעוני פיקוח בבית סוהר "מגן"): נושא זה טופל אך ורק במסמכים שהוגשו על ידי הנתבעת לבית המשפט ביום 16.7.2018 (בקשה 17). ראו הפרוטוקול מיום 9.8.2018, עמ' 6, שור' 24-23.

    • לעניין הפריט השלישי של הנושא הראשון (אישור על שלושת התאריכים שבהם היו לתובע נסיונות התאבדות בתליה - בבית מעצר "ניצן", ב"מגן" וב"אשל"): נושא זה טופל במסמכים שהגיש הנתבע ביום 25.6.2018 (עמודים 38-41; בקשה 15).

       

      הדיון השני

17. לאחר הגשת התביעה וקיום הדיון הראשון פעל התובע להרחיב את המסמכים שהוא דורש לקבל מהנתבע ו/או מב"ן (משרד הבריאות).

    • בהודעה מיום 3.12.2017 הגיש התובע מסמך מיום 10.9.2017 (לאחר הגשת התביעה) של פניה של התובע למב"ן ובו מפורטים 6 סעיפים של מסמכים ומידעים שהתובע דרש לקבל.

    • בסעיף 3 להודעה שהגיש ביום 1.7.2018 (בקשה 16), צויינו 5 סעיפי-משנה של מסמכים שהתובע דורש.

      בהחלטתי מיום 11.6.2018 וכן בהחלטת ביניים שניתנה במהלך הדיון השני (9.8.2018) הבהרתי כי הדיון מתנהל רק על פי מה שנדרש בכתב התביעה וקודם לו. הרחבת דרישות, גם וככל שהיא לגיטימית במישור היחסים הישירים שבין הצדדים, אינה רלבנטית להליך דנן.

18. התובע טען כי המסמכים שצורפו לבקשה 15 בעניין הפריט השלישי של הנושא הראשון (נסיונות אובדניים שלו) אינם טובים הואיל וחלק מהשדות של התדפיסים מושחרים.

    הנתבע טען כי הפרטים שהושחרו נוגעים להתנהלות השב"ס, בהתאם לסעיף 9(ב)(4) לחוק חופש המידע, התשנ"ח-1998 אין חובה להציגם וכי השחרתם אינה פוגעת באותנטיות של התיעוד לגבי עצם קיומם של הנסיונות האובדניים.

19. לעניין קבלת קצבאות בהווה אמר התובע כי כיום הוא מקבל הבטחת הכנסה בסך של 1,700 ₪. לדבריו: "הורידו לי ממה שקיבלתי לפני כשנה, אני לא יודע למה. אני צריך לבדוק את זה" (עמ' 6, שור' 17-16).

20. לעניין כימות נזקיו טען התובע על דרך ההשלמה כי קיים חוב מזונות והוא משלם מזונות מהכנסותיו כנכה צה"ל. התובע טוען כי אף שהילדים שהיו קטינים בעת שחרורו מהכלא (ובגרו מאז) לא היו מאז (מעת שחרורו) בחזקתו, עדיין יכול היה לקבל מהמוסד לביטוח לאומי קצבה על יסוד היותו הורה יחיד עם 2 ילדים.

21. לעניין הנזק הדגישו נציגי הנתבע כי לא הוצג כל מסמך מהמוסד לביטוח לאומי המוכיח קשיים כלשהם של התובע לממש זכות כלשהי, ובפרט לא בזיקה לאי הימצאות בידיו של המסמכים מושא התביעה. כן הדגישו נציגי הנתבע כי התובע מנוסה בעריכת מסמכים והגשתם כך שלא סביר שאל מול המוסד לביטוח לאומי הוא לא הגיש אף בקשה ולא אוחז בידו אף אסמכתה לקשיים שבהם נתקל שם לטענתו.

    בעניין זה טען התובע: "לגבי הביטוח הלאומי - הביטוח הלאומי לא מנפיק שום מסמך בקשר לדברים שחסרים בכתב תביעה שמגישים להם, אלא אם מגיע אדם מוכן עם כל המסמכים שהוא צריך להגיש. לשאלת ביהמ"ש, האם עד היום הגשתי בקשה לקצבת נכות, אני משיב שהביטוח הלאומי דרשו את כל המסמכים טרם התביעה. אני לא יכול להגיש תביעה בלי המסמכים האלו. זה הנוהל של הביטוח הלאומי." (עמ' 8, שור' 28-32).

     

    דיון והכרעה

22. נדרשת הכרעה בשאלת החבות, וככל שזו תוכרע לטובת התובע (ולו במקצת) אזי תידרש הכרעה נוספת בעניין הנזק.

    חבות - אחריות

23. קובע סעיף 18(א) לחוק זכויות החולה, התשנ"ו-1996:

    מטופל זכאי לקבל מהמטפל או מהמוסד הרפואי מידע רפואי מהרשומה הרפואית, לרבות העתקה, המתייחסת אליו.

    קובע סעיף 27 רישה לחוק זכויות החולה, התשנ"ו-1996:

    (א)מבלי לגרוע מהוראות סעיף 30 בענין תחולת החוק על המדינה, יחולו על צבא הגנה לישראל, על משטרת ישראל ועל שירות בתי הסוהר הוראות חוק זה בהתאמות הבאות:

    (1)לענין סעיפים 7, 8, 10, 17 עד 23, ו-26, יראו כמוסד רפואי, את חיל הרפואה של צבא הגנה לישראל, את מערך הרפואה של משטרת ישראל ואת מחלקת הרפואה של שירות בתי הסוהר;

    זכותו של התובע לקבל מסמכים לקבל עותקים של רשומות רפואיות הנוגעות לו-עצמו בעת הימצאותו בידי שירות בתי הסוהר היא ברורה.

24. רוב המידע שדרש התובע נוגע לזמן שהייתו תחת שב"ס. אין מחלוקת כי התובע היה זכאי לקבל את המסמכים והמידע הנוגע לו-עצמו.

    בשולי הדברים היתה בדיון השני מחלוקת באשר למחיקה (השחרה) של חלק מהרשומות בנוגע לאירועים האובדניים של התובע. ההנמקות שניתנו על ידי הנתבע בעניין ההשחרות ומהותן מקובלות עליי. זאת ועוד, בעצם הודעת הנתבע לתיק בבקשה 15 מיום 24.6.2018 באמצעות ב"כ היועץ המשפטי לממשלה יש כדי למצות את הדרישה למתן אישור בדבר עצם הנסיונות האובדניים של התובע.

25. הפריטים הראשון והשני של הנושא הראשון נוגעים לזמן שהותו של התובע ב-מב"ן - מרכז בריאות הנפש. המרכז פועל בתחום בית הסוהר "איילון", אולם הוא זרוע של בית החולים באר יעקב (בית חולים לחולי נפש).

    הנתבע ניסה להסיר ידיו מאחריות למסמכים הנוגעים לתקופת אשפוזו של התובע ב-מב"ן ולאחר מעשה (משהועברו על ידי הנתבע כל המסמכים הרלבנטיים) הציג זאת כמעין "טובה" שעשה לתובע. בהקשר זה הפנה הנתבע לסעיף 4.14.5 בנוהל 05-0001 בעניין "הטיפול בבקשת אסיר להעתקת מסמכים" אשר בו נאמר: "במידה ותיקו הרפואי של האסיר כולל מידע רפואי שמקורו במב"ן, לא יועתק המידע הרפואי אלא רק לאחר שהתקבל אישור מגורמי מב"ן להעתקת המידע הרפואי המבוקש".

    אין בידי לקבל את טענת הנתבע בעניין - משני טעמים:

    • גם בעת שהיה התובע ב-מב"ן, הוא היה במעמד של אסיר. מב"ן אינו מיועד למטופלים שאינם אסירים. משמע, גם אז האחריות הכוללת על התובע היתה של הנתבע - שירות בתי הסוהר.

    • הנוהל הספציפי שהוצג לא שולח את האסיר לקבל את המידע ישירות מ-מב"ן, משרד הבריאות או כל גוף אחר. כל שנקבע בנוהל הוא שיש לקבל אישור מגורמי מב"ן להעתק המידע הרפואי המבוקש.

      משמע, האחריות להשגת המידע (ולקבל אישור מגורמי מב"ן) היא על כתפי הנתבע - כפי שקרה בסופו של דבר.

26. הנתבע הפנה לסיכום ראיון שנערך לתובע ביום 6.11.2016 (נספח ג לכתב ההגנה). בסעיף 4 לאותו מסמך נרשם כי "הוסבר לאסיר שעליו להגיש בקשה לוויתור סודיות על מנת להעביר את בקשתו לגורמים הרלוונטיים (ק. חופש המידע) אשר ינפקו לו במידת האפשר את אבחון הפסיכיאטרי".

    דא עקא, בסעיף 2 למכתבו מיום 26.6.2016 (נספח ד לכתב התביעה) ציין התובע מפורשות כי מספר חודשים לפני כן חתם על טופס ויתור סודיות.

    יתירה מזאת, אם ידוע שיש לאסיר בקשה הדורשת את חתימתו על טופס נוסף, הנתבע (רשות הכליאה) אינו יכול לצאת ידי חובתו בעצם אזכור הצורך בחתימה על אותו טופס, אזכור המבוצע במסמך אחר. אך טבעי ומתבקש היה להגיש לתובע את הטופס לאלתר לחתימתו.

27. גישת הנתבע בדיון הראשון, בו נטען כי על התובע לפנות למחלקת חופש המידע של שב"ס שגויה ואינה ראויה. עסקינן בבקשות שהגיש התובע עוד בהיותו כלוא (כמפורט בסעיף 4 לעיל), כאשר בוודאי לא היה כל מקום להפנותו להגשת בקשה לממונה על חופש המידע. ניהול תביעה בעקבות התעלמות הנתבע מבקשות התובע אינו פסול ואינו מאפשר לנתבע להעלות טענות חדשות המתבססות על מעמדו החדש של התובע כאסיר משוחרר.

    לא למותר לציין כי בקשותיו של התובע נושאות חתימות אישור בדבר קבלתן (הפיסית) ואלו לא הוכחשו. דא עקא, עד הגשת התביעה דנן (ולדאבון הלב - גם לאחר מכן) הבקשות לא זכו להתייחסות נאותה.

28. ניתן לבצע כאן סיכום ביניים ולקבוע כי הנתבע הפר חובה חקוקה ופעל (במחדל) שלא כדין בכך שלא מסר ואף לא פעל למסור לתובע את המסמכים שביקש בכתב בעת היותו אסיר, כמפורט בראש הדברים.

     

    שיעור הפיצוי

29. תחילה אתייחס לפיצוי הנתבע המכומת - 3 חודשי קצבה לבעלי אי כושר של 100% שהם יחידים עם שני ילדים (4,216 ₪ לחודש).

    עם הגשת תביעתו הגיש התובע בקשה לפטור מאגרה. לבקשה צורף אישור המוסד לביטוח לאומי מיום 27.4.2017 בעניינו של התובע על זכאותו לגמלת הבטחת הכנסה בסך של 2,162 ₪.

    בדיון היום טען התובע כי הוא מקבל כיום הבטחת הכנסה בסך של 1,700 ₪ בקירוב.

    התובע טען שאינו יודע מדוע הסכום פחת וכי הוא צריך לבדוק את זה.

30. טענת התובע תמוהה.

    ניכר על התובע כי הוא עומד דרך קבע על זכויותיו בקפדנות יתירה.

    כך לדוגמה, במועד הדיון הראשון בתיק דנן נשמעו בפניי שתי תביעות קטנות נוספות שהתובע הגיש בנושאים דומים ביותר. כך לדוגמה, כתב התביעה בתיק דנן מחזיק 30 עמודים, מהם 9 עמודי טיעון מודפסים בצפיפות, כולל הפניות וציטוטים מחיקוקים וכן הפניות וציטוטים מ-8 פסקי דין לביסוס טענותיו. כך לדוגמה, במחשב מערכת בתי המשפט מתועדות 98 עתירות אסיר שהגיש התובע (95 עת"א; 3 עע"א). כך לדוגמה, מתועדות 21 תביעות קטנות שהגיש התובע. מתועדים גם הליכים רבים אחרים.

    לא ניתן לקבל את הטענה התמימה של התובע לגבי "צורך לבדוק". חזקה על התובע כי הוא בודק את זכויותיו, עומד עליהן ויודע להציג את הראיות המיטביות הקיימות לשם הוכחת טענותיו (ככל שיש בהן ממש).

31. משמעות האמור אינה רק הטלת ספק במהימנות הטענה של התובע בדבר אי ידיעתו לגבי סיבת הפחתת קצבת הבטחת ההכנסה שהוא מקבל, אלא הטלת ספק בכלל טענתו להיעדר אסמכתאות כלשהן לגבי נחיצותם המוחלטת של המסמכים מושא ההליך דנן לשם קבלת קצבת נכות.

32. את נחיצות המסמכים ביסס התובע על טענות בעל פה וכן על מסמך שנעשה עבורו על ידי גוף בשם "יד מכוונת" אשר נוסד על ידי המוסד לביטוח לאומי ומופעל על ידי חברה פרטית (נספח ח' לכתב התביעה). במסמך מיום 31.1.2017 אשר כותרתו "סיכום ייעוץ לנכות כללית" פורטו מחלות רקע נוכחיות: סכיזופרניה, ירידה בשמיעה, פוליפים בדרכי העיכול ופטרת ברגליים. צויין בפרק "המלצות להכנת התיק": "עליו להשלים אינטייק ברהן; להביא את תוצאות הביופסיה מהקולונוסקופיה; להביא מכתב סיכום משב"ס על האשפוז במשך 3 השנים לדבריו".

    עולה כי באופן מקדמי הומלץ לתובע להשיג רק את הפריט הראשון שבמסגרת הנושא הראשון.

    התובע לא ציין כיצד התקדם ההליך מול "יד מכוונת" ולא טען כי משהומצאו לידיו כל המסמכים שדרש (הן אלה שצויינו על ידי "יד מכוונת" והן כל היתר) המשיך לקדם את ההליך.

    התובע לא הבהיר בשום שלב מדוע חלפו שלושה חודשים תמימים בין המועד שבו לכאורה היה זקוק למסמכים (על פי הכוונת "יד מכוונת") עד אשר הגיש את תביעתו. יש להדגיש כי לכתב התביעה לא צורפו אסמכתאות לפניות של התובע אל הנתבע בפרק הזמן מאז שחרורו מהמאסר עד הגשת התביעה ובכתב התביעה אף לא נטען כי נעשה כדבר הזה.

33. בעניין כימות הקצבה שהתובע טוען שיכול היה לקבל אילו נמסרו לידיו כלל המסמכים שדרש, אזכיר כי בדיון השני לא הצליח התובע להבהיר את הגיון הטענה שהיה בידיו לקבל קצבה המגיעה ליחיד המטופל בשני ילדים, וזאת בשעה שילדיו כלל אינם בחזקתו בכל התקופה הרלבנטית (מעת שחרורו ממאסר; התובע גרוש).

34. לשיטה אחרונה אזכיר כי עוד בסופו של הדיון הראשון נרשם מפיו של התובע: "לשאלת בית המשפט אם אני צריך את המסמכים או את הכסף אני משיב גם וגם" (עמ' 4, שור' 26). מכאן עוד ספק בדבר נחיצותם של המסמכים.

35. יפה טען התובע בסעיף 31 לכתב התביעה כי הימנעות בעל דין להביא ראיה המצויה תחת ידו תיחשב כאילו הובאה הראיה וחיזקה את עמדת הצד שכנגד. הכלל המשפטי אכן תקף, אולם הוא פועל נגד התובע. התובע לא הציג כל מסמך לגבי מהלכיו מול המוסד לביטוח לאומי (וכן "יד מכוונת") מאז ראשית 2017 ועד עתה. יש להסיק כי אם היו מוצגים מסמכים כאמור, היתה מתערערת טענת התובע לגבי נחיצותם של המסמכים ו/או הרלבנטיות שלהם לעניין קביעת קצבת נכות לתובע בשיעור שהוא טוען לה במסגרתה של התביעה כאן.

36. כללו של דבר, התובע לא הוכיח כי העדר המסמכים מושא ההליך הוא זה אשר חצץ בינו לבין קבלת קצבה חודשית של 4,216 ₪. לפיכך אני דוחה את הדרישה לתשלום פיצוי מכומת של 12,648 ₪.

37. מכאן לפיצויים הנתבעים בגין נזק כללי - בשל הפרת החיקוקים הרלבנטיים, פגיעה בכבודו של התובע, צער, סבל, עגמת נפש וכן פיצוי מטעמים הרתעתיים - פיצויים אשר משלימים את הסך הנתבע ל-33,000 ₪.

38. בערבו של יום ברי כי התובע היה זכאי לקבל לידיו מסמכים הנוגעים לענייניו הבריאותיים בעת מאסרו. אם היה הנתבע פועל כדין וכהוגן לא היתה תביעה זו באה לעולם. לא זו בלבד אלא שהשלמת מסירת המידעים בוצעה ביום 16.7.2018 - שנה ורבע לאחר הגשת התביעה. לא ברור מאין מצא לו הנתבע עוז שלא לבצע את חיוביו, לא טרם הגשת התביעה ואף לא פרק זמן כה ארוך לאחר הגשת התביעה.

39. במקרה דנן נעלם מעיני הנתבע כי גם לאסיר (יהיו המעשים אשר בגינם נכלא פסולים ככל שיהיו) יש זכויות מוקנות. התנהלות גוף ממלכתי בדרך של מניעת מימוש זכויות עיקשת על ציר זמן ארוך היא התנהלות אשר לא ניתן להשלים עמה וברי כי היא גורמת נזקים כל משך קיומה.

40. ברי כי מחדלו של התובע מזכה את הנתבע בפיצוי - הן בגין אבדן זמן וטרדה והן פיצוי עונשי-הרתעתי (ראו סעיף כ"ב לפסק דינו של כב' השופט אליקים רובינשטיין ב-רע"א 9670/07 פלונית ואח' נ' פלוני (6.7.2009)) נוכח התעמרות לשמה. לצד פיצוי התובע עומד האינטרס של תקנת הציבור ומניעת המשך התנהלות בלתי תקינה של הנתבע - הוא האינטרס שביסוד הפיצוי העונשי. הדברים מצויים בשיקול דעת שבאמדן, לאור אופי המקרה ומכלול נסיבות העניין.

     

    סוף דבר

    נוכח מכלול הנסיבות המתוארות מצאתי לחייב את הנתבע בתשלום 10,000 ₪ לתובע, תוך שהסכום האמור כולל הן את הפיצוי הכללי והן את הוצאות ההדיינות.

    בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים - תוך 15 יום מקבלת פסק הדין.

    פסק הדין מותר לפרסום ללא שמו של התובע.

     

    ניתן היום, א' אלול תשע"ח, 12 אוגוסט 2018, בהעדר הצדדים.