ת"ק 47548-12-13 אלקוקן נ' כהן

1.עניינה של תביעה זו נסוב סביב נזקי רכוש שנגרמו לטענת התובע בתאונת דרכים שהתרחשה בתאריך 3.12.2013 ברחוב הרצוג בואכה צומת פת בירושלים. התובע הינו הבעלים של רכב מונית מסוג קיה מ.ר 96-368-25 שנת ייצור 2013 ( להלן: "רכב התובע") . הנתבע היה בזמנים הרלבנטיים לתביעה הנהג ברכב מסוג ניסן אלמרה מ.ר. 15-730-29 (להלן: "רכב הנתבע").

2.לא הייתה מחלוקת בין הצדדים באשר לאחריות הנתבע לקרות התאונה שעה שלא שמר מרחק עצירה מספיק כשנסע אחרי רכב התובע וכתוצאה מכך, לא הספיק לבלום רכבו ופגע ברכב התובע מאחור ( להלן: "התאונה").

3.המחלוקת הנעוצה, איפוא, בין הצדדים נסובה סביב שיעור הנזקים הנטענים שנגרמו לרכב התובע בעקבות התאונה.

4.בדיון שהתקיים בפני ביום 6.7.2014 העידו הצדדים ושבו למעשה על גרסאותיהם.

דיון ומסקנות:

5.כאמור, במקרה דנן, אין חולק, כי עסקינן בפגיעה מאחור. משכך, קמה לחובתו של הנתבע (הפוגע מאחור) חזקת התרשלות. החזקה מבוססת על חובת הנהג לשמור מרחק. נהוג לראות חובה זו ככלולה בתקנה 21(ג) לתקנות התעבורה, תשכ"א – 1961 הקובעת כדלהלן: "לא ינהג אדם רכב בקלות ראש או בלא זהירות, או ללא תשומת לב מספקת בהתחשב בכל הנסיבות ובין השאר בסוג הרכב, במטענו, בשיטת בלמיו ומצבם, באפשרות של עצירה נוחה ובטוחה והבחנה בתמרורים, באותות שוטרים, בתנועת עוברי דרך ובכל עצם הנמצא על פני הדרך או סמוך לה ובמצב הדרך". בהתאם לכך, מיוחסת למי שפגע ברכב מאחור נהיגה בחוסר זהירות, שכן, ההנחה היא, כי מי ששומר מרחק וצופה תרחישים בלתי צפויים בכביש, יבלום בזמן ולא יפגע ברכב שלפניו. נוכח חזקה זו - מועבר נטל השכנוע אל כתפי הנתבע להוכיח שלא התרשל. במקרה דנן, כאמור לא הייתה מחלוקת בעניין זה.

6.אין חולק, כאמור, כי רכב הנתבע פגע ברכב התובע מאחור כאשר מנגנון הפגיעה אף הוא לא היה שנוי במחלוקת באופן שחזית קדמית של רכב הנתבע פגעה בחזית אחורית של רכב התובע.

7.עיקר המחלוקת השנויה, איפוא, בין הצדדים בתיק זה נסובה סביב שאלת שיעור הנזקים כאשר בעניין זה התובע תמך טענותיו בחוות דעת שמאי רכב מוסמך שבדק את רכבו בסמוך לאחר קרות התאונה ואילו הנתבע לא הציג חוות דעת נגדית.

8.בנסיבות אלה, סבורני, כי עלה בידי התובע להוכיח טענותיו בעניין זה. יובהר, כי עניין של שמאות נזקי רכב הינו עניין שבמומחיות ומשכך, טענות הנתבע, כי לא ייתכן כי הנזקים הנ"ל נגרמו כתוצאה מהתאונה בשל מהירות רכב הנתבע ומנגנון הפגיעה אינן יכולות להתקבל ללא המצאת ראייה בדמות חוות דעת מקצועית נגדית של שמאי רכב. עוד יוער, כי העובדה, כי אי הבחנה בנזקים בעין בלתי מקצועית אין בה כדי לפגוע במשקלה הראייתי של חוות הדעת שהוגשה על ידי התובע. למעשה בפני בית משפט עומדת ראייה באשר לשיעור הנזקים שנגרמו ואין בלתה. הנזקים תואמים אף את נסיבות קרות התאונה ומיקומם של מוקדי הנזק בשני כלי הרכב.

9.סוף דבר- הנני מחייב את הנתבע לשלם לתובע את עלות תיקון הנזק בסך 5,687 ₪ וכן, הוצאות שכ"ט שמאי בסך 500 ₪. כמו כן, הנתבע יישאו בהוצאות משפט בסך 400 ₪. סכומים אלה ישולמו בתוך 30 יום.