פרידמן ואח' נ' חברת פרטנר תקשורת בע"מ ואח'

בתביעה המונחת בפני, עותרים התובעים לחיובם של "חברת פרטנר תקשורת בע"מ" ובאי כוחה בתשלום פיצוי בסך של 33,500₪.

בפרטם את השתלשלות האירועים שהובילו אותם להגשת תביעה זו, טוענים התובעים כי מאז תחילת התקשרותם עמה בשנת 2009, לא עמדה נתבעת 1 בהתחייבויותיה כלפיהם, נהגה בהם בזלזול וגרמה לבזבוז זמנם היקר. לגרסתם, מאחר שבעקבות התביעה הראשונה שהוגשה נגדה מטעמם בשנת 2010, נאותה נתבעת 1 לפצותם הם החליטו למשוך את תביעתם, אלא שזו לא עמדה בתשלום הפיצוי ואף הגדילה לעשות כשהמשיכה לבצע חיובי יתר מופרזים בחשבונם. עקב כך, בחודש נובמבר 2012 הגישו התובעים כנגד נתבעת 1 תביעה קטנה חדשה (בת"ק (חדרה) 12208-11-12) אלא שגם אז הסתיימה הפרשה בחתימת הסכם פשרה נוסף (מיום 10.10.13) שבמסגרתו היא התחייבה "לוותר על כל טענותיה לגבי החוב ששויך להם (חוב ללקוח מספר "5.11181.00.00.10000) ולפצותם בסכום של 5,872 ₪ בגין חיובי היתר שנגבו מהם (להלן: "הסכם הפשרה").

בתביעתם הנוכחית טוענים התובעים כי נתבעת 1 אמנם שילמה להם את סכום הפיצוי הנ"ל, אם כי עשתה כן באיחור, אך המשיכה לדרוש מהם כי ישלמו לה חוב אשר למיטב הבנתם אז, היא ויתרה על טענותיה בדבר קיומו. לגרסתם, בהכירם את אופן התנהלותה של נתבעת 1 הם בחרו בתחילה להתעלם מדרישות התשלום שהופנו אליהם מצדה ובהמשך פנו אליה ובקשו להזכיר כי מדובר בחוב שאמור היה להיות מסולק במסגרת הסכם הפשרה. עוד טוענים התובעים כי לא הסתפקו בכך ואף פנו אל משרדו של נתבע 2 אשר טיפל בגביית אותו החוב, אלא שזה התעלם מפניותיהם ואף פתח בהליכי הוצאה לפועל כנגד התובעת (בתיק מס' 12516936-12-14 נתניה). בהמשך ובמהלך הדיון שהתקיים בפני רשם בית המשפט בחדרה בהתנגדותה של התובעת להליכי ההוצאה לפועל הנ"ל (בתיק ת"ת 12675-5-03 חדרה), הסתבר לתובעת כי החוב נשוא אותם הליכים היה קשור לעסקה אחרת בה רכש אביה אצל נתבעת 1 מכשיר טלפון נייד מסוג איפון S5. לאחר שהבינה כי נתבעת 1 קשרה את אותה עסקת רכישה עם אביה, אך חייבה בעלותה את החשבון שלה ועשתה כן ללא ידיעתה ומבלי שהיא קבלה את אישורה לכך (ר' פרוטוקול הדיון בת"ת 12675-03-15 מיום 18.6.15), ביקשה התובעת כי אביה ונתבע 3 שהיה עורך הדין שטיפל בעניינם מטעם נתבע 2, "יפתרו את העניין ביניהם" ובמצב דברים זה סברה כי היא פטורה מלהגיש לבית המשפט את סיכומיה בהליך הנ"ל

הנתבעים טוענים להגנתם כי מדובר בתביעה שכבר הוכרעה וכי קיים לגביה "מעשה בית דין".

בהסתמכם על ההלכה שנקבעה על ידי בית המשפט העליון ברע"א 2237/06 בנק הפועלים בע"מ נ' רלה וינשטיין, טוענים הנתבעים כי משהתובעת נמנעה מלהתגונן מפני התביעה שהוגשה נגדה על ידם בשעתה, הרי שהיא מנועה מלהעלות כנגדם את טענותיה כעת וכי דין טיעוניה בדבר אי הגשת הסיכומים מטעמה בשל המשא ומתן שאמור היה להתקיים בין נתבע 3 לבין אביה, להידחות.

נתבע 3 מוסיף וטוען להגנתו כי על אף שהוא הבהיר לתובעת שאביה יוכל ליצור עמו קשר לשם תשלום החוב, הדבר לא קרה וכי גם נסיונותיו הרבים ליצור עם מי מהתובעים קשר, העלו אז חרס (ר' הודעת הדוא"ל שנשלחה מטעם נתבע 3 אל התובע ביום 9.9.15).

בדיון שהתקיים בפני חזרו התובעים על טענותיהם. בין השאר אמר התובע את הדברים הבאים:

"...ההורים של מיכל, פרופ' פרידמן, שדרג את המכשיר שלא, ללא ידיעתה

של מיכל וללא ידיעתי ללא שום המחאת סכום ללא התחייבות מצידנו, לא

ידענו על זה, אנחנו קבלנו את החשבונות. אחר כך מכיוון שזה היה כל כך ברור

שהיתה כאן עוד פעם טעות של חב' פרטנר והיה קשר בין הנתבע 3 לבין ההורים

של מיכל לשם הסדרת הענין כי שם זה היה צריך להיות מלכתחילה אם לא היתה

טעות של פרטנר, אז אמרנו שאנחנו עוזבים את זה. מזה נעשה הענין. בסוף שולמו

הדברים. שולם עוד שכ"ט. אנחנו שילמנו נגיד על הטעות שלנו שלא הגבנו אבל