קדוש ואח' נ' לשם ואח'

1.לפניי תביעה אותה הגישו התובעות נגד הנתבעים, בה הן עותרות להורות לנתבעים להשיב להן סך של 6,000 ש"ח אותו הפקידו בידי הנתבע 1 כפיקדון בהתאם להסכם שכירות שנחתם ביניהם.

אלו בקצרה העובדות הצריכות לעניין:

ביום 19.8.2016 נחתם הסכם שכירות בין הנתבע 1 לבין התובעות, לתקופה של שניים-עשר חודשים ושבוע, ביחס לדירה ברחוב משכנות בירושלים (להלן: הסכם השכירות). בסעיף 6.1 להסכם השכירות נקבע כי התובעות תשלמנה את דמי השכירות, בסך של 6,000 ש"ח לחודש, מראש וכן תפקדנה פקדון במזומן בסך של 6,000 ש"ח לשם הבטחת חיוביהן בהתאם להסכם. אין חולק כי כל אחת מן התובעות אכן הפקידה תריסר המחאות דחויות בסך של 2,000 ש"ח (בהתאם לנספח להסכם השכירות) וכן פקדון במזומן של 2,000 ש"ח (ובסה"כ 6,000 ש"ח, להלן: הפקדון).

ואולם, במסגרת הליכי הוצאה לפועל המתנהלים כנגד הנתבע 1 הוטלו עיקולים על נכסיו שבידי צד שלישי, ובהמשך לכך התקבלו שורת החלטות הרלבנטיות להמחאות שמסרו התובעות ולאופן תשלום דמי השכירות. תחילה נקבע כי על התובעות לבטל את ההמחאות שטרם נפרעו ולשלם את דמי השכירות ישירות לקופת ההוצאה לפועל (החלטות רשם ההוצאה לפועל מיום 8.12.2016). לאחר מכן מונה כונס נכסים על הנכס, עורך הדין אלמוג ונונו (החלטת רשם ההוצאה לפועל מיום 21.6.2017). באותה החלטה נקבע כי כונס הנכסים יחתום על הסכמי שכירות מעודכנים וכי דמי השכירות יופקדו על ידי השוכרים, באמצעות כונס הנכסים, לתיק ההוצאה לפועל. בהמשך ובהתאם להחלטה זו נחתם ביום 5.7.2017 הסכם שכירות בין התובעות לבין כונס הנכסים, וזאת לתקופה שמיום 1.7.2017 ועד ליום 30.9.2018. בהתאם להסכם התחייבו התובעות להפקיד את דמי השכירות על סך של 6,000 ש"ח בחמש-עשרה המחאות מראש, ובהתאם לסעיף 6.3 להסכם השכירות התחייבו הן להפקיד פקדון בסך של 6,000 ש"ח שיופקד לחשבון הנאמנות ובנוסף התחייבה כל אחת מן התובעות למסור שיק בטחון בגובה שלושה חודשי שכירות (שלא יופקד). לטענת התובעות בשלב זה הפקידה כל אחת מהן בידי כונס הנכסים את שיק הבטחון, ואת הפקדון שהפקידו בידי הנתבע 1 מבקשות הן לקבל בחזרה מידיו (ולדבריהן כונס הנכסים הודיע להן כי לא יעמוד על הפקדת הפקדון בנוסף לשיק הבטחון שהפקידו בידיו). אלא שהנתבע 1, כך מתברר, עשה שימוש בכספי הפקדון וכעת מסרב להשיבם לידיהן. התובעות הציגו בעניין זה החלטה של רשם ההוצאה לפועל מיום 27.7.2017 בה קבע כי על הנתבע 1 להפקיד לתיק את הפקדונות "שגבה מהשוכרות שלא כדין", וכי ככל שלא יעשה כן "רשאיות השוכרות להגיש נגדו תביעה בסעד המתאים בפני בית המשפט המוסמך לכך".

מכאן התביעה שלפניי, בה טוענות התובעות כי יש להורות על השבת סכום הפקדון, וכן הן מבקשות כי ייפסק לטובתן פיצוי בגין עוגמת הנפש שנגרמה להן ובגין הוצאותיהן.

2.הנתבעים טוענים כי דין התביעה להידחות. בכל הנוגע לנתבעת 2 הועלתה טענה של היעדר יריבות (ואף הוגשה בקשה למחיקת התביעה כנגדה). בעניין זה נטען כי ההסכם נחתם על ידי הנתבע 1 בלבד, וכי רשומה על הנכס הערת אזהרה לטובתו, ולא לטובת הנתבעת 2 (אשתו).

הנתבע 1 טוען כי יש לדחות את התביעה גם כנגדו, על הסף ולגופה. הנתבע 1 אינו מכחיש כי עשה שימוש בכספי הפקדון שהפקידו התובעות בידיו, וזאת לתשלום חלקי של המשכנתה הרובצת על הנכס. לדבריו התשלום נעשה על מנת למנוע הטלת כינוס על הנכס על ידי הבנק למשכנתאות, מה שהיה מביא להוצאתן של התובעות מן המושכר, כך שהדבר נעשה גם לטובתן, וכי הציע להן לפנות לרשם ההוצאה לפועל לקבלת היתר לקזז מהסכום שהופקד את דמי השכירות בגין חודש השכירות האחרון. עוד טוען הנתבע 1 כי בכל מקרה לא התגבשו נסיבות בהן עליו להשיב לתובעות את סכום הפקדון. בעניין זה העלה הנתבע 1 שתי טענות עיקרית: האחת, כי לתובעות חוב ארנונה בגין תקופת השכירות, וכי הוא היה רשאי לקזז מדמי הפקדון את חובן זה; והשני, כי התובעות טרם עזבו את המושכר, וכי רק לאחר שיעזבו אותו ויימצא כי עמדו בכל תנאי ההסכם, קמה להן זכות לקבלת דמי הפקדון. התובעות מתנגדות לטענות אלו, ובפרט טוענות הן כי דמי השכירות בהתאם להסכם השכירות שנחתם עם הנתבע 1 כלל גם את תשלום דמי הארנונה.

בדיון שנערך לפניי העידו התובעות והנתבע 1. התובעות ציינו כי באפשרותן להביא לעדות גם את השוכרות הקודמת בדירה וכן את עורך הדין ונונו, כונס הנכסים. הנתבע 1 סבר כי אין צורך להביא את כונס הנכסים לעדות (ויצוין כי דבריו אלו נשמטו מפרוטוקול הדיון, ולמען הסדר הטוב הפרוטוקול מתוקן כאמור). לאחר ששקלתי בדבר איני מוצאת לקבוע דיון נוסף, ולטעמי ניתן להכריע בתובענה על יסוד הטענות אשר נפרשו לפניי בדיון ועל יסוד החומר שהגישו הצדדים.

דיון והכרעה