צד ג': המועצה האזורית מטה אשר
1.התובע הגיש תביעה קטנה ע"ס 25,000 ₪ כנגד ידיעות אחרונות בע"מ.
2.התובע טען בתביעתו, בין היתר, כדלקמן:
א.בתאריך 22/1/16 התובע צילם את יריב בן אהרון ז"ל (להלן: "המנוח") מטעם חברת מקור ראשון בע"מ (להלן: "מקור ראשון") למוסף השבת של עיתונה (להלן: "הצילום").
ב.בתאריך 15/10/16 התובע קיבל פניה נזעמת ממעסיקתו מקור ראשון בטענה כי הוא העביר תמונה אשר בגינה הוא קיבל שכר למתחרה שלה ובמסגרת זו הוא הופנה לכתבה שפורסמה באתר ynet בדבר פטירתו של המנוח, תוך שימוש בתמונה אותה צילם התובע, עת ביצוע עבודתו מטעם מקור ראשון.
ג.לטענת התובע, האתר ynet ביצע שימוש ביצירה שהוא בעל הזכות ליתן בה הרשאה.
נטען שהשימוש ביצירה ע"י ynet נעשה ללא כל הודעה וללא כל רשות מהתובע וממילא מבלי לשלם לו את עלות השימוש ביצירה.
ד.השימוש ביצירה הינו שימוש פומבי ומסחרי אשר פגע באופן בוטה בזכויות התובע על פי דין, תוך עשיית עושר שלא במשפט.
ה.ערכה של התמונה הפך להיות משמעותי באופן מיוחד, עת נפטר מושא התמונה.
ו.מעולם לא הותר השימוש והפרסום בתמונה מלבד למקור המזמין "מקור ראשון".
ז.בתאריך 16/11/16 התובע שלח אל הנתבעת הודעה בדבר הפרת זכות היוצרים בתמונה עם דרישה לפיצוי ולהסרתה מהפרסום ב-ynet וביום 17/11/16 התמונה הוסרה מאתר ynet ודרישותיו הכספיות של התובע לא נענו.
3.הנתבעת הגישה כתב הגנה וטענה, בין היתר, כדלקמן:
א.המדובר בידיעה מיום 15/10/16 שפורסמה באתר ynet, אשר דיווחה על פטירתו (בבוקר אותו היום) של הסופר ואיש הרוח, יריב בן אהרון המנוח, חבר קיבוץ ראש הנקרה השייך למועצה האזורית מטה אשר (להלן: "המועצה האזורית").
במסגרת הידיעה דווח, בין היתר, על מועד הלוויתו של המנוח ומיקום הלוויה ובאותה ידיעה הופיע צילום דמותו של המנוח (הצילום נשוא התביעה).
ב.הפרסום ב-ynet מהווה דיווח חדשותי שהיה בו, ללא ספק, עניין ציבורי רב.
ג.נטען כי במסגרת הכנת הכתבה, פנה הכתב אל דוברת המועצה האיזורית גב' יערה קדוש (להלן: "הדוברת") על מנת לקבל פרטים על המקרה, בהתאם לנהוג ולמקובל.
ד.הדוברת מסרה לכתב פרטים אודות פטירתו של המנוח, ובנוסף, העבירה לכתב את הצילום נשוא התביעה לצורך פרסומו בכתבה.
ה.בטרם הפרסום, הכתב ביקש לוודא מול הדוברת את נושא זכויות היוצרים בצילום וביקש לדעת למי לתת את "הקרדיט" בגינו.
ו.נטען ע"י הנתבעת שהדוברת הכתיבה לכתב את נוסח הקרדיט המדויק שיש לתת "ערן לוף, מתוך דף הפייסבוק של ארכיון קיבוץ ראש הנקרה", וכך הנתבעת פרסמה את הצילום ואת הקרדיט, בהתאם לאישור הדוברת והנחיותיה.
ז.השימוש שעשתה הנתבעת בצילום היה שימוש הוגן, שנעשה בתום לב, באופן חד פעמי, ולצורך סיקור פרשה שהיה בה עניין ציבורי רב.
ח.הנתבעת התכחשה לטענת התובע שהוא צילם את הצילום וכי הוא בעל הזכויות בצילום והזכות ליתן בו רשות שימוש.
נטען גם שהתובע לא צירף לתביעתו את התשלילים המקוריים של הצילום נשוא התביעה.
ט.נטען שהתובע בעצמו ציין בתביעתו שהוא צילם את הצילום מטעם חברת מקור ראשון שהיתה לטענתו מעסיקתו, וכי קיבל עבור כך "שכר" ממנה וכי בהתאם להוראת סעיף 34 לחוק זכות יוצרים, התשס"ח – 2007 (להלן:"החוק") זכות היוצרים בצילום אינה שייכת לתובע, אלא שייכת למעבידתו, דהיינו, המקור הראשון ודי בכך כדי לדחות את התביעה.
י.טענת התובע בתביעתו כי לאחר הפרסום הוא קיבל פניה נזעמת ממעסיקתו מקור ראשון שומטת את הקרקע תחת טענתו כי הוא בעל הזכויות בצילום.
יא.מבחינת הנתבעת, לא היתה חשיבות של ממש לצילום דווקא, וכי לאחר שהתקבלה פנייה מטעם התובע, הנתבעת הסירה את הצילום מהאתר ynet והעלתה צילם אחר במקומו.
4.הנתבעת הגישה הודעת צד ג' כנגד המועצה האזורית מטה אשר.
דיון והכרעה:
התובע הוא זה שעשה את הצילום:
5.על אף התכחשות הנתבעת, ניתן לקבוע שהתובע הוא זה שעשה את הצילום.
אומנם, התובע לא הראה תשלילים של הצילום ואף לא הציג דיסק כלשהו המציג את הצילום המקורי, ועל אף זאת, עצם מתן הקרדיט לתובע ע"י אתר ynet, מהווה הודאה מטעמה שהתובע הוא זה שעשה את הצילום המקורי.
זכות יוצרים בצילום:
6.סעיף 11 לחוק מגדיר "זכות יוצרים מהי". הסעיף הנ"ל מדבר על "זכות יוצרים ביצירה" והמונח יצירה מוגדר בסעיף 1 לחוק, בין היתר, ביצירת צילום, יוצא כי ביצירה שהיא צילום, קיימת זכות יוצרים המוגנת על פי החוק.
בהתאם להוראת סעיף 11(2) לחוק, קיימת זכות בלעדית לפרסם את היצירה לבעל הזכות אך ורק "לגבי יצירה שלא פורסמה".
במקרה שבפנינו, התובע בעצמו ציין בסעיף 1 לכתב התביעה שהצילום נעשה למוסף השבת של העיתון של מקור ראשון, ללמדך, שהוא אכן פורסם.
הוכחה נוספת שהצילום פורסם, הוא היותו מפורסם בדף הפייסבוק של קיבוץ ראש הנקרה, כפי שהוכח בדיון.
אשר על כן, מאחר והוכח שהצילום פורסם לפני כן, אני קובע שהוא לא נהנה מההגנה הקבועה בסעיף 11 לחוק.
הבעלים של זכות היוצרים על הצילום:
7.כאמור, התובע טען בכתב תביעתו שהוא עשה את הצילום מטעם המקור הראשון, למוסף השבת של עיתונה, וכי לאחר הפרסום ב-ynet, הוא קיבל "פניה נזעמת ממעסיקתו מקור ראשון בטענה כי העברתי תמונה בגינה קיבלתי שכר למתחרה של החברה".
בהמשך, התובע ציין שהדבר נעשה "תוך שימוש בתמונה אותה צילמתי עת ביצעתי את עבודתי מטעם מקור ראשון בע"מ".
מכל האמור ניתן ללמוד שהתובע עשה את הצילום עבור מעסיקתו חברת מקור ראשון, עת ביצע את עבודתו מטעמה.
במהלך עדות התובע הוא שינה את גרסתו וטען שהוא ביצע את הצילום "כעצמאי" ולא כשכיר אצל מקור ראשון ניסיון שיש לדחותו לאור הנטען בכתב התביעה ומאחר והתובע לא הציג כל הסכם בינו לבין מקור ראשון המראה את היחסים ביניהם ולמי שייכת זכות היוצרים בצילום.
ניסיון התובע הנ"ל הינו תוצאה של הטענות שנטענו ע"י הנתבעת בכתב ההגנה.
התובע אף לא הגיש כל הוכחה שהוא קיבל שכר כעצמאי ממקור ראשון בגין אותו צילום.
בהתאם להוראת סעיף 34 לחוק, המעביד הוא הבעלים הראשון של זכות היוצרים ביצירה שנוצרה על ידי עובדו לצורך עבודתו ובמהלכה, אלא אם כן הוסכם אחרת.
התובע, במקרה זה, לא הוכיח שמוסכם אחרת, וההיפך הוא הנכון, הוא בעצמו טען בכתב התביעה שקיבל ממקור ראשון "פניה נזעמת" על כך שהוא כביכול העביר את התמונה למתחרה שלה.
גם אם נקבל את טענת התובע שהוא ביצע את הצילום עבור מקור ראשון כעצמאי, הרי במקרה כזה חלה הוראת סעיף 35 לחוק הקובעת שזכות היוצרים בצילום היא שלו "אלא אם כן הוסכם אחרת בין המזמין והיוצר, במפורש או במשתמע".
במקרה שבפנינו, התובע לא טרח להוכיח שלא סוכם אחרת, כאשר "הפניה הנזעמת" של מקור ראשון מלמדת דווקא שהיה סיכום אחר, אחרת על מה ובאיזה זכות מקור ראשון הביעה את זעמה?!
לאור כל האמור, אני קובע שהתובע אינו בעל זכות היוצרים על הצילום, על אף היותו עושה הצילום.
8.הזכות המוסרית ביצירה:
זכות יוצרים מאופיינת בחלוקה לזכות יוצרים כלכלית ולזכות מוסרית.
הזכות הכלכלית מקנה לבעל זכות היוצרים זכות בלעדית לבצע פעולות מוגדרות ביצירה ולנצלה כנכס כלכלי.
המאפיין השני של זכות היוצרים היא הזכות המוסרית המגנה על שמו הטוב וכבודו של היוצר ועל המוניטין שלו, ללא קשר אם הוא בעל הזכות, אם לאו.
סעיף 45 לחוק מגדיר את הזכות המוסרית כזכות אישית העומדת ליוצר ביצירה, אף אם אין לו זכות יוצרים או אם העביר את זכות היוצרים ביצירה, כולה או חלקה, לאחר.
הוראת סעיף 46 לחוק מגדירה את הזכות המוסרית על מוצר באופן ששמו ייקרא על יצירתו בהיקף ובמידה הראויים בנסיבות העניין וכי לא יוטל פגם ביצירתו ולא ייעשה בה סילוף או שינוי צורה אחר וכן כי לא תיעשה פעולה פוגענית ביחס לאותה יצירה, והכל אם יש באילו מהם כדי לפגוע בכבודו או בשמו של היוצר.
במקרה שבפנינו, ניתנה קרדיט לתובע וצויין שמו מתחת לתמונה, יוצא שגם הזכות המוסרית לא נפגעה במקרה שבפנינו.
9.שימוש הוגן ביצירה:
סעיף 13 לחוק מאפשר להשתמש בזכות יוצרים בשימוש הוגן, אשר הותר למטרות שונות הכוללות מטרות סקירה ודיווח עיתונאי כמו במקרה שבפנינו, עת הנתבעת ביקשה לערוך דיווח עיתונאי המודיע על פטירתו של המנוח.
10.לסיכום, לאור האמור לעיל והמסקנות שהגעתי אליהן, אני מורה על דחיית התביעה.
11.מאחר והתביעה המקורית נדחתה, אינני מוצא צורך לדון ולהכריע בהודעת צד ג' ואני מורה על דחייתה.
הוצאות משפט:
12.אני מחייב את התובע לשלם לנתבעת הוצאות משפט בסך 1,250 ₪ ומחייב את הנתבעת לשלם לצד ג' הוצאות משפט בסך 500 ₪, וכל זאת תוך 40 יום מהיום, שאם לא כן, הסכומים הנ"ל ישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל.
המזכירות תמציא העתק מפסק דין זה לצדדים בדואר רשום.
ניתן היום, כ"ד חשוון תשע"ח, 13 נובמבר 2017, בהעדר הצדדים.
