בפניי תביעת התובעת, להחזר תשלום, ששילמה עבור חבילת נופש לפראג בסך 4,100 ₪ ופיצויים, בסך 10,000 ₪. החופשה היתה אמורה להתקיים בין התאריכים 19/9/16 ל-22/9/16. נסיבות המקרה, שאינן במחלוקת הינן, כי אחותה של התובעת, גב' אוקסנה טקצ'וק (להלן: "האחות") ביקשה מן הנתבעת, סוכנות נסיעות ותיירות, ביום 1/8/16, עת ביקרה בסניף לקבלת כרטיסים לנסיעה אחרת, שתי חבילות נופש (טיסה ומלון) בפראג, עבורה התובעת והאחות. האחות היתה לקוחה קבועה של הנתבעת.
ביום 7/9/16 הגיעו התובעת והאחות לסניף הנתבעת, והתובעת שילמה עבור החבילות 4,100 ₪. לאחר התשלום אמרה התובעת כי התאריכים אינם מתאימים לה, אך שתיהן עזבו את הסניף בהסכמה כי יתנו תשובה סופית עד יום א' העוקב.
ביום 11/9/16 הודיעה האחות לאירנה מטעם הנתבעת כי לא תוכלנה לטוס בתאריכים, שהוקצו להן, וביקשה לבטל את העיסקה. נציגת הנתבעת הבטיחה לאחות כי תנסה למכור את החבילה לאחר, ואם תצליח יחולו דמי ביטול בסך 50 דולר לכרטיס, אחרת דמי הביטול הינם 100% מהסכום ששולם. הנתבעת פרסמה את החבילה למכירה (נ/1), אך לא הצליחה למכור אותה.
בנה של התובעת, סטודנט למשפטים, פנה לנתבעת ביום 14/9/17 בבקשה לבירור פרטים בדבר מקור החיוב בדמי ביטול מלאים, קיבל את החוזה, שלח מכתב ביטול, שצורף לכתב התביעה, ונענה בשלילה.
המחלוקות בין הצדדים הן אלה: האם ביום 1/8/16 נכרת חוזה להזמנת החופשה בתאריכים 19/9/16 עד 22/9/16. התובעת טוענת כי לא היתה התחייבות שכן לא מסרה אמצעי תשלום והנתבעת טוענת כי האחות היתה לקוחה קבועה, מסרה כרטיס אשראי לבטחון, ואף וידאה את המועדים טלפונית עם אחותה, טרם שקבעה את המועדים עם נציגת הנתבעת.
מחלוקת חלקית נוספת הינה בשאלה האם ביום 7/9/16 ביטלו התובעת והאחות את העיסקה לאחר התשלום. התובעת טוענת כי מייד כשקיבלה את התאריכים ביום 7/9/16 הודיעה לנתבעת כי לא תוכל לטוס בתאריכים, והנתבעת הציעה לה לתת תשובה סופית ביום ראשון (11/9/16). ביום 11/9/16 הודיעה האחות לנתבעת כי לא תוכלנה לטוס וביקשה לבטל את ההזמנה. הנתבעת טוענת כי ביום 7/9/16 לאחר התשלום אכן פרץ ויכוח בין התובעת לאחות בעניין התאריך, אך הן לא ביקשו לבטל את העיסקה עד ליום 11/9/16.
התובעת טוענת כי הנתבעת פעלה בחוסר תום לב, והטעתה אותה, עת לא גילתה לה את כל פירטי העסקה, לרבות ההשלכות, שיחולו בעת ביטול עסקה.
הנתבעת טוענת כי ביטול העסקה נעשה כחודש ועשרה ימים לאחר ההזמנה, ופחות משבעה ימי עבודה לפני מועד הטיסה. הנתבעת טוענת כי נמסרו לאחות ולתובעת כלל פרטי העסקה, וכי לו היתה התובעת מבקשת את ביטול העסקה מיד לאחר התשלום, היתה יכולה לבקש את החזר התשלום, אך היא ביקשה לבדוק אפשרויות לתאריכים אחרים. באשר לפניית בנה של התובעת לביטול העסקה, נטען כי זה פנה באיחור רב, לאחר מועד הביטול על ידי האחות ובאיחור ביחס למועד החוקי.
דיון והכרעה
לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, וקראתי את כתבי הטענות והמסמכים שהוספו לתיק, אני מחליטה לדחות את התביעה, וקובעת כי התובעת אינה זכאית לבטל את העסקה, בשל מתן הודעת הביטול באיחור, ואינה זכאית לכל החזר לאור תנאי העסקה.
סקירת העובדות המוסכמות ואלו שבמחלוקת, מעלה עובדה, שלא יכולה להיות שנוייה במחלוקת והיא שהעדה המרכזית הינה האחות. היא יזמה את ההזמנה, היא היתה הלקוחה הקבועה של הנתבעת, התובעת הגיעה לסניף רק ביום 7/9/16 עם אחותה, והאחות היא שמסרה את הודעת הביטול. התובעת הינה התובעת הנכונה בהיותה מי ששילמה עבור החבילה. העדרותה של האחות מהדיון בלטה בחסרונה, והיא הגישה יום לפני הדיון תצהיר עדות ראשית, שנחתם בפני עורך דין יומיים לפני כן. מכאן שיכולה היתה לקבל יעוץ משפטי, וגם התובעת היתה מלווה בבנה, סטודנט למשפטים. בדיון טענה התובעת כי אחותה עובדת כדיילת מבצעים בקוסמטיקה ולא יכולה היתה להגיע לאור שינוי מועד הדיון. יצויין כי התיק היה קבוע מלכתחילה ליום 29/3/17, ולאור ניתוח מתוכנן, שעברתי, הודעתי לצדדים כבר ביום 16/2/17 כי הדיון יתקיים ביום 8/6/17 וכך היה. התובעת או האחות לא הגישו כל בקשה לשינוי מועד הדיון, ורק ביום 7/6/17 יום לפני הדיון, הגישה האחות את התצהיר, שנחתם ביום 5/6/17, בו כתבה כי בשל אילוצי עבודה נבצר ממנה להיות נוכחת בדיון.
אמנם בבית המשפט לתביעות סדרי הדין גמישים, אך המהות נותרה, ועל בעל הדין להוכיח את תביעתו ולהביא ראיות חיוניות ורלוונטיות.
אני קובעת כי בחירת האחות לא להתייצב לדיון, ולא להגיש בקשת דחייה בכל מועד מאז נודע לתובעת על תאריך הדיון העדכני, מעידה כי ביקשה להתחמק מעדות בפני בית המשפט. חזקה על בעל דין, שאינו מביא ראייה רלוונטית, כי לו היה מציג אותה לא היתה תומכת בטענותיו. מסקנה זו מתיישבת עם יתר הראיות בתיק.
התובעת טענה כי אחותה לא עשתה הזמנה רשמית, אך בכתב התביעה כתבה כי ביום 1/8/16 אחותה פנתה "בבקשה לעכב אם ניתן 2 חבילות נופש לפראג על מנת שתוכל להגיע עם התובעת ולבצע את העסקה" (סעיף 1 לכתב התביעה). גם במכתב מיום 14/9/16, ששלח בנה של התובעת, כתב בשמה: "בפגישה של אחותי עם נציגה של הסוכנות ביקשה אחותי לשמור 2 כרטיסי נופש לפראג לחודש ספטמבר" (סעיף 2 למכתב, הנספח לכתב התביעה). בתצהירה טוענת האחות: "ביקשתי לבדוק האם ישנן 2 חבילות נופש בפראג סמוך לסוף חודש ספטמבר 2012" ועוד: "... הסברתי כי הזמנה תלויה בהחלטתה של אחותי כי היא זו שמשלמת עבור החבילות כאמור" (סעיפים 4-5 לתצהיר). אני דוחה את הגרסה, שאינה עקבית. אין הגיון בבקשה מסוכנות נסיעות לשמור שני כרטיסים אם אין תאריכים מדוייקים, והעובדה שהטענה הועלתה רק בתצהיר, שהוגש יום לפני הדיון ולא במכתב הבן ולא בכתב התביעה מעידה כי מדובר בטענה שנולדה לצורך הדיון, ובשילוב עם כוונת העדה בעלת הידיעה האישית לא להתייצב.
גם בעניין ביטול העסקה שינתה התובעת גרסתה, ויש חיזוק דווקא לגרסת הנתבעת לפיה ביום 7/9/16 לא ביקשו התובעת והאחות לבטל את העסקה, למרות שהתובעת העלתה את חוסר התאמת התאריכים, אלא הביטול התבקש רק ביום 11/9/16. התובעת טענה בכתב התביעה ובעדותה כי קיבלה את הצעת הנתבעת לא לבטל את העסקה אלא לחשוב על כך ולתת תשובה סופית רק ביום ראשון (סעיפים 8-9 לכתב התביעה, סעיפים 5-6 למכתב הנספח לכתב התביעה, פרוטוקול, עמ' 2, שורות 26-32). הנתבעת טענה דברים דומים, ואף טענה כי לאחר שהתובעת העלתה את הבעיה בתאריכים לא ביטלה את העסקה ויצאה מהסוכנות (סעיף 9 לכתב ההגנה). הנתבעת הוסיפה כי לאחר מספר דקות האחות התקשרה לסוכנות, טענה כי התובעת טעתה, והתאריך כן מתאים ורק ביום 11/9/16 ביקשה האחות לבטל את העסקה (סעיפים 10-11 לכתב ההגנה). אני דוחה את טענת האחות בתצהירה לפיה לא המתינה עד יום א' (11/9/16 כזכור) אלא לפי בקשת התובעת יצרה קשר עם הנתבעת "לא ביום ראשון אלה למחרת ומסרתי כי אחותי איננה מעוניינת בחבילות האלה" (סעיף 13 לתצהיר). שוב מעלה האחות, המסתתרת מאחורי תצהיר, טענה, שאיש מטעם התובעת לא טען עד אז, לביטול העסקה ביום 8/9/16.
אני קובעת כי העסקה נכרתה ביום 1/8/16 בבקשת האחות לשמור לה שני כרטיסים לנופש לקראת סוף ספטמבר 2016. התשלום ביום 7/9/16 היה רק אישרור של העסקה. איני מקבלת את טענת התובעת לפיה העובדה שהיא לא ידעה על מועדי הנופש, שהוזמנו ושריינו על ידי האחות, משמיטה את הבסיס מהזמנת האחות. לו היתה האחות מתייצבת ניתן היה להתרשם מעדותה. בהעדרה היא מחוייבת בדברי התובעת בכתב התביעה ובמכתב מיום 14/9/16 לפיהם ביקשה "לעכב" או "לשמור" שני כרטיסי נופש. אפשר שארעה אי ההבנה בין התובעת לאחות. זו גרסה, המתיישבת טוב יותר עם כל טענות הצדדים כולל תשלום על ידי התובעת ללא בדיקת התאריכים, שהוזמנו על ידי האחות.
בהעדרה של האחות גם לא ניתן לדעת איזה מסמכים נמסרו לה בעת ההזמנה ביום 1/8/16, ואין חולק כי לא מדובר בעסקה טלפונית אלא פרונטלית בסוכנות בנוכחות האחות ונציגת הנתבעת, שהתייצבה לעדות עם הנציגה הנוספת, שטיפלה בעניין.
אני קובעת כי בקשת הביטול הראשונה ניתנה ביום 11/9/16, והדבר עולה מכל המסמכים, לרבות מכתב התובעת ונסיון הנתבעת למכור את החבילה (נ/1), והדבר היה באיחור ללא זכות חוקית של התובעת לעשות כן, לאור הסמיכות למועד הטיסה.