ת"ק 65890-06-16 פרל נ' נוטי אחזקות בע"מ

 תביעה לתשלום פיצויים, מכח הוראות סעיף 30א(י)(1) לחוק התקשורת (בזק ושידורים) התשמ"ב-1982 (להלן - החוק או חוק התקשורת).

1. לטענת התובע, בין התאריכים 29.12.14 ו-13.10.15, שיגרה הנתבעת אל תיבת הדואר האלקטרוני שלו 48 הודעות דואר אלקטרוני (להלן – ההודעות). ההודעות צורפו לכתב התביעה, והתובע אף הציג דוגמא מהן לבית המשפט, בפתח הדיון שהתקיים, באמצעות הטלפון הסלולרי שברשותו.

2. לטענת התובע ההודעות שנשלחו אליו כללו מסר המופץ באופן מסחרי, שמטרתו לעודד אותו לרכוש מוצר או שירות, או לעודד הוצאת כספים בדרך אחרת. עוד טוען התובע, כי ההודעות שוגרו אליו ע"י התובעת ביודעין, למרות שהוא לא נתן את הסכמתו המפורשת מראש לקבלתן. התובע הוסיף וטען, כי הנתבעת גם לא ציינה את המילה "פרסומת" בתחילת הפרסום וכן לא את כתובתה ואת דרכי יצירת הקשר עימה, וזאת בניגוד להוראות סעיף 30א(ה)(1)(א) לחוק.

3. עוד טוען התובע, כי ביום 17.4.16 שלח אל הנתבעת מכתב התראה לפני נקיטת הליכים משפטיים, אולם הנתבעת בחרה שלא להידבר איתו והפנתה אותו להגשת תביעה לבית המשפט.

4. לטענת התובע, נוכח גודלה של הנתבעת והיקפי פעילותה, רק סכום משמעותי יוכל לממש את תכלית הפיצוי העונשי ולהרתיע אותה להפר את הוראות החוק כפי שעשתה.

5. לפיכך עותר התובע לתשלום מלוא הפיצוי הקבוע בחוק בגין כל דבר פרסומת, אולם הוא מגביל את תביעתו לסך של 33,500 ₪, בצירוף הוצאותיו ואגרת בית המשפט, ככל הנראה על מנת להתאים את סכום הפיצוי לסכום המתאים לתביעה בבית המשפט לתביעות קטנות.

6. בכתב הגנתה טענה הנתבעת כי כתובת הדואר האלקטרוני של התובע נמסרה לנתבעת כדין. לטענת הנתבעת, כל כתובות הדואר האלקטרוני אליהן נשלחות הודעותיה, הינן כתובות דואר אלקטרוני של לקוחותיה וכתובות אלה מוזנות למחשבי הנתבעת בפעם הראשונה בה מבקש הלקוח להכנס לאתר הנתבעת (www.bematana.co.il).

7. לטענת הנתבעת, טענת התובע כאילו מעולם לא פנה לאתר הנתבעת וביקש כי ישלח אליו דואר אלקטרוני אינה אפשרית מאחר שלפי רישומיה פרטי התובע הוזנו לתכנת הדיוור של הנתבעת באמצעות האתר הנ"ל לצורך קבלת דואר אלקטרוני ובו מוצרים במתנה והצעות נוספות לרכישה. הנתבעת הפנתה לנספח 1 לכתב הגנתה ממנו, לגרסתה, ניתן ללמוד כי התובע נרשם ביום 24.12.14 והסיר עצמו ביום 29.10.15. עוד טענה הנתבעת כי מהנתונים שנמצאים בתוכנת הדיוור, עולה כי התובע גילה ענין בהודעות שנשלחו אליו, מאחר שפתח ואף נכנס לקישורים שונים מתוך ההודעות שנשלחו אליו.

8. עוד טענה הנתבעת כי התובע לא ביקש להסיר עצמו מרשימת התפוצה, אף שבכל ההודעות מופיעה בתחתית אפשרות הסרה מרשימת התפוצה. הנתבעת טוענת כי לא מצאה במחשביה אישור כי התובע ביקש להסיר את כתובת הדואר האלקטרוני שלו מרשימת התפוצה בין מועד הרישום ועד למועד ההסרה של התובע. הנתבעת גם מציינת כי קיימת גם אפשרות לשלוח לה דואר או להתקשר טלפונית במידה שקיימת בעיה טכנית לבצע הסרה אוטומטית, וגם זאת לא עשה התובע.

9. בדיון שהתקיים, התייחס התובע לטענות שטענה הנתבעת בכתב הגנתה. לטענתו, נספח 1 לכתב ההגנה (שהוגש בפועל לבית המשפט רק במועד הדיון) אינו משקף את המציאות (או בלשונו "הנספח הזה הוא זיוף כולו") ובכל מקרה אין בו כדי להוות הסכמה מפורשת מטעמו לקבלת דברי פרסומת, כדרישת החוק. עוד טען התובע בהקשר לנספח זה, כי מדובר בתמונה ממערכת הדיוור של חברה בשם "אינוויז", בו ניתן לערוך, להוסיף או להסיר פרטים ואנשי קשר וכי גם בתביעות נוספות שהוגשו נגד הנתבעת (שהעתק מהם הוגש על ידו וסומן ת/2) הציגה הנתבעת מסמך שכזה, בו תאריך הרישום כביכול של אותם תובעים הוא אותו תאריך שנטען שבו נרשם התובע דנן (24.12.14). התובע הציג בהקשר זה את "טופס עדכון פרטי אנשי קשר" של חברת "אינוויז" (ת/1). התובע הוסיף וטען שהנתבעת לא הואילה להציג בפניו את המסמך נ/1 בעת שפנה אליה והציגה אותו רק לאחר שהגיש נגדה את תביעתו.