כנעני ואח' נ' אורפז חשמל בע"מ

1.לפני תביעה לפיצוי בגין נזקים שנגרמו, כנטען, לרכב מסוג פורד מ.ר. 69-750-51, המשמש לעסקם של התובעים ורשום על שם התובע 2, שבו נהג התובע 1. על פי הנטען, הנזק נגרם כתוצאה מתאונת דרכים שאירעה ביום 15.10.15 בסמוך לככר תעשיות בית אל באזור זכרון יעקב, שבה היה מעורב גם רכב הנתבעת, מ.ר. 57-017-11.

2.סכום התביעה המופיע בכותרת התביעה הינו 5,739 ₪. בפירוט הנזקים בסעיף 17 לכתב התביעה מופיע נזק בגין אובדן הרכב בשיעור 11,353 ₪, החזר חוות דעת שמאי בסך 1,400 ₪ (כולל מע"מ), והחזר אגרה והוצאות משפט בסכום כולל של 900 ₪. בסעיף 18 לכתב התביעה חוזרים התובעים ומציינים כי הסכום הנתבע הינו 5,739 ₪. התובעים הגישו לבית המשפט מסמך מיום 18.11.15 המאשר כי לא תבעו את חברת הביטוח בגין נזקים שנגרמו לרכב, כך שבידי בית המשפט אין הסבר לפער בין שיעור הנזק כפי שפורט לבין הסכום הנתבע. כיוון שהתובעים לא צירפו חוות דעת שמאי לכתב תביעתם ואף לא הציגו אותה לבית המשפט במעמד הדיון הראשון, לא אותר הפער הבלתי מוסבר בין הסכום הנתבע לבין סכום הנזק הנחזה וסוגייה זו לא התבררה במעמד הדיון.

3.אופן ניהול ההליכים על ידי התובעים היה מסורבל ומבולבל הרבה מעבר למקובל אפילו בהליכי תביעות קטנות. לכתב התביעה המקורי לא צורפה, כאמור, חוות דעת שמאי, ואף לא אינדיקציה כלשהי לזכותם של התובעים במכונית. מסמכים אלה צורפו רק בהמשך ההליך, וכמסתבר, לא באופן מלא. לעומתם, מסמך הכולל הודעה או דיווח לחברת הביטוח או לסוכן הביטוח של הנתבעים לא צורף כלל, למרות שנדרש בהחלטתי, ובמקומו הגישו התובעים "אישור על הודעה בזמן אמת על תאונה", שעליו חתום סוכן ביטוח מטעמם ובו מפורט כי התובעים אכן הגישו דיווח על התאונה לסוכן הביטוח שלהם. ברור כי אישור סוכן הביטוח על הגשת דיווח אינו רלוונטי ואינו יכול להחליף מסמך המתעד את מה שדווח על ידי המעורב בתאונה לסוכן הביטוח שלו בסמוך לאחר קרות התאונה, והדברים הובהרו היטב לתובעים במעמד הדיון, פעם ופעמיים.

4.בכך לא די, בסמוך לאחר הגשת כתב התביעה הגישו המבקשים בקשה דחופה לקבלת סרט צילום ממצלמת אבטחה של צד בלתי קשור, שנמצאה במקום. עוד באותו היום הגישו התובעים בקשה נוספת, והיא לאסור על הנתבעים "לקבל ייצוג על ידי מומחה ו/או איש ביטוח מנוסה ... או מאכער" ובית המשפט נדרש לבקשות אלה והחליט את שהחליט.

5.ביום 11.4.15 התקיים דיון במעמד הצדדים. לדיון לא התייצב התובע 2 ולא הוצגו מסמכי התובעים ובכללם חוות דעת השמאי. באותו דיון חויבו התובעים בהוצאות הנתבעת בסך 500 ₪ וכן חויבו להמציא לבית המשפט וישירות לנתבעת את חוות דעת השמאי, קבלה על שכר טרחת השמאי וכל מסמך אחר שהתובעים מבקשים להסתמך עליו.

6.בהמשך, ביום 26.5.16 הגישו התובעים בקשה לתיקון כתב התביעה בשל "טעות בכתיבה", כאשר התברר ששם נהג רכב הנתבעת אינו איתי אלמליח, כמפורט בכתב התביעה, אלא איתי מועלם.

7.כחלוף הימים הגישה הנתבעת בקשה שממנה עלה כי התובעים לא מילאו אחר החלטת בית המשפט ולא המציאו את המסמכים הנזכרים בהחלטה מיום 11.4.15 לידי הנתבעת. התובעים הודיעו כי סברו שיש להציג את המסמכים רק במעמד הדיון בבית המשפט ובקריאה נוספת של הפרוטוקול נוכחו כי בית המשפט אכן הורה את מה שהורה. התובעים ביקשו כי יותר להם להמציא המסמכים לנתבעת וכך נעשה.

8.אם בכל אלה לא די, עיון בחוות דעת השמאי מעלה כי אינה תומכת בפירוט הסכומים המפורטים בכתב התביעה. כך למשל, בכתב התביעה מופיע ראש נזק של אובדן הרכב בשיעור 11,353 ₪, ואילו בחוות דעת השמאי מוערך שווי הרכב ב- 12,353 ₪. אפשר שההפרש בין הסכומים הוא שווי גרוטאת הרכב, אולם אפשרות זו היא בגדר השערה בלבד באשר לא נמצא לא אישוש בחוות דעת השמאי. לאחר עיון מדוקדק בחוות דעת השמאי, התחוור לי כי אחד העמודים בחוות הדעת נשמט מן החומר שצורף על ידי התובעים, מן הסתם מחמת טעות.

9.עוד יש להזכיר מסמך הודעה על תאונת דרכים הנושא את סמל המשטרה ונחזה להיות מסמך משטרתי, אשר הומצא לצד חוות דעת השמאי. מדובר במסמך מטושטש, בן עמוד אחד בלבד, החסר פרטים בסיסיים, אשר התובע 2 הודה במעמד הדיון כי נכתב בכתב ידו ולא חובר על ידי שוטר. מסמך זה, לא רק שערכו הראייתי מוטל בספק, הוא מעורר סימני שאלה נוספים ביחס לתביעה כולה.