ת. ש. נ' קצין התגמולים

ערעור על החלטת המשיב, אשר דחה את בקשת המערער להכרה בנכותו וקבע כי לא קיימת אצלו נכות בגב התחתון כתוצאה מתנאי שירותו הצבאי.

רקע

1.המערער, יליד 1995, התגייס לשירות צבאי בחודש יולי 2013 עם פרופיל רפואי 97 ושירת כלוחם ביחידה מובחרת בחטיבת הצנחנים. בעקבות תלונות על כאבי גב שהחלו במהלך אימון יחידתי בחודש יוני 2014, והובילו לטיפול תרופתי, פיזיותרפיה וכירופרקטיקה, הורד הפרופיל הרפואי של המערער ל-72, והוא הועבר לתפקיד כמש"ק בעבודה משרדית בבסיס עורפי, עד לשחרורו משירות סדיר בחודש יולי 2016. ביום 17.8.2016 הוא הגיש למשיב בקשה להכרת זכות [מחלה] לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום) תשי"ט-1959 [נוסח משולב] (להלן: חוק הנכים או החוק), בה טען כי תנאי השירות גרמו לכאבי גב עזים, בעיקר לאחר עמידה ממושכת, נסיעה והרמת משקלים. המשיב הפנה את המערער לאורתופד ד"ר מיכאל אלפרסון, אשר בדק אותו ביום 27.8.2017 ובחוות דעת מאותו מועד כתב כי לדעתו "לא קיים נזק בגב מתני לאחר שירותו הצבאי בתור לוחם" (להלן: חוות דעת אלפרסון 1). על בסיס חוות דעת זו, דחה המשיב ביום 17.9.2017 את הבקשה להכרה בנכות. על החלטה זו הוגש ביום 23.10.2017 הערעור שבפנינו.

כתבי הטענות

2. בכתב הערעור נטען כי יש לדחות את המסקנה בחוות דעת אלפרסון 1, עליה נשענה החלטת המשיב, מאחר ואינה מנומקת, עומדת בסתירה לכל קביעותיהם של הגורמים הצבאיים שליוו את המערער במהלך שירותו הצבאי ומתעלמת ממצב בריאותו ערב גיוסו ומתוכן המסמכים הרפואיים שהוצגו למומחה מטעם המשיב. עוד נטען כי המערער שירת כחייל קרבי, אשר השתתף במסעות רבים וארוכים בהם נשא משקלים כבדים על גבו, באימוני קרב מגע ובנהיגה מבצעית, ורק בעקבות פגיעתו הקשה בגבו נאלץ לעזוב את יחידתו. מטעם המערער הוגשה חוות דעתו מיום 1.5.2018 של הנוירולוג ד"ר ירון ריבר, אשר קבע שקיים קשר סיבתי בין כאבי הגב התחתון של המערער לבין תנאי שירותו (להלן: חוות דעת ריבר).

3.המשיב הגיש כתב תשובה, בו טען כי המערער הינו "איש צעיר עם כושר טוב, אשר לא סחב משקל כבד באופן קבוע", וכי כאבי הגב התחתון מהם סבל בעקבות המאמצים הגופניים בשירותו נבעו מספזם של שרירי גב, שהינו תופעה חולפת שאינה גורמת לנזק בגב. כן הוגשה חוות דעת משלימה של ד"ר אלפרסון (להלן: חוות דעת אלפרסון 2), שכללה התייחסות לחוות דעת ריבר.

4.ביום 14.1.2019 החלטנו למנות את האורתופד פרופ' דורון נורמן כמומחה מטעם הוועדה, על מנת שיחווה דעתו אם המערער לוקה בפגימה בגב התחתון והאם יש קשר סיבתי בין פגימה זו לבין תנאי שירותו. חוות הדעת הוגשה ביום 22.5.2019.

קשר סיבתי - המסגרת הנורמטיבית

5.לצורך הוכחת "נכות", כהגדרתה בחוק הנכים, נדרש המערער להוכיח קיומם של שלושה תנאים מצטברים: (1) כי קיימת פגימה; (2) כי הפגימה אירעה במהלך השירות הצבאי; (3) כי הפגימה אירעה עקב השירות. התנאי השלישי דורש הוכחת קשר סיבתי עובדתי וקשר סיבתי משפטי. להוכחת הקשר הסיבתי העובדתי על המערער להוכיח (1) שכיום יש לו פגימה, (2) שמקור הפגימה הינו בתנאי השירות או באירוע שהתרחש במהלך השירות, ו (3) שמתקיים קשר סיבתי רפואי בין הפגימה כיום לתנאי השירות אז. הפסיקה הבהירה מהי מידת ההוכחה הנדרשת מהמערער להוכחת הקשר בין הפגימה לתנאי השירות. נפסק כי אין די באפשרות תיאורטית, אולם מאידך לא נדרשת דרגת שכנוע של "קרוב לוודאי". די אם המערער ישכנע את ועדת הערעור ברמה העולה על מאזן ההסתברויות במשפט האזרחי (ע"א 472/89 קצין התגמולים נ' רוט, פ"ד מה(5) 203, 211 (1991)). עליו להוכיח קיומה של אסכולה רפואית התומכת בעמדתו, אולם אפילו לא הוכיח קיומה של אסכולה כזאת בדרגה של "מתקבל מאוד על הדעת", עדיין פתוחה בפניו הדרך להוכיח כי במקרה שלו נגרמה הפגימה עקב תנאי שירותו (רע"א 2027/94 קליג' נ' קצין התגמולים, פ"ד נ(1) 529, 539-538 (1995); רע"א 2071/11 קופרמן נ' קצין התגמולים, פסקה 5 לפסק דינו של השופט הנדל (פורסם בנבו, 3.9.2013)). הלכה פסוקה זו, בנוגע לאפשרות להוכיח קשר סיבתי-עובדתי אף שלא באמצעות אסכולה רפואית, עולה בקנה אחד עם כלל-העל שנקבע בפסיקה ולפיו יש לפרש את חוק הנכים בצורה ליברלית וברוחב לב. כלל זה נקבע בדנ"א 5343/00 קצין התגמולים נ' אביאן, פ"ד נו(5) 732, 743 (2002)), בהרכב מורחב של שבעה שופטים:

"אשר לחוקי הנכים - ובהם חוק התגמולים - גישת בית-המשפט היא, מאז-ומקדם, כי יש לפרשם ברוחב-לב ולא ביד קמוצה, מתוך רצון להיטיב עם הנכה ושלא להקפיד עמו. חוקים אלה ייעודם הוא להיטיב עם הנכה - בענייננו: עם נכי צה"ל - להיטיב ולגמול טוב למי ששירתו את המדינה ונפגעו בעת שירותם ובקשר עם שירותם, ועל דרך זה יפורשו ויוחֲלו".

ועל דברים אלו נאמר ברע"א 7715/13 פלונית נ' קצין התגמולים, פסקה 3 לפסק דינו של השופט הנדל (פורסם בנבו, 8.5.2016): "הדברים ברורים והמסר צלול".

נפנה כעת לבחון האם הוכיח המערער, בדרגה של "מתקבל מאוד על הדעת", את שלושת רכיבי הקשר הסיבתי העובדתי.

קיומה של פגימה כיום

6.המערער נבדק על-ידי האורתופד ד"ר אלפרסון, המומחה הרפואי מטעם המשיב, ביום 27.8.2017. בחוות דעת אלפרסון 1 נכתב כי המערער התלונן על כאבים בגב בנסיעות ארוכות ובזמני עמידה וישיבה ממושכים, וכן על הגבלה ברמת משקל, וכי בבדיקה הוא דיווח על רגישות במישוש מעל חוליות מותניות תחתונות. המומחה מצא שלמערער הגבלה קלה בכיפוף לפנים, והצניע זאת במשפט: "למעט הגבלה קלה בכיפוף לפנים, שאר הבדיקה גופנית תקינה".

7.המומחה הרפואי מטעם המערער, הנוירולוג ד"ר ריבר, בדק אותו פעמיים - ביום 14.3.2018 וביום 23.3.2018. צוין כי בבדיקה הגופנית נמצאה הגבלת כיפוף הגו התחתון לפנים, וממצאי בדיקת הולכות עצביות ו-EMG שביצע המומחה תמכו בקיומה של רדיקולופטיה כרונית בגובה L5-S1 משמאל.

8.פרופ' דורון נורמן, שמונה כמומחה רפואי מטעם הוועדה, בדק את המערער ביום 19.3.2019, ובעמ' 3 לחוות דעתו סקר את ממצאי הבדיקה הגופנית. בין השאר כתב: "יושב ישיבה שלמה על מיטת הבדיקה, גבו נטוי לפנים, כפות הידיים מגיעות 10 ס"מ מהקרסוליים, הטיה לצדדים מגיע עם כף היד הימנית לברך ימין ועם כף היד השמאלית לברך שמאל". הוא כתב כי "הבדיקה הקלינית לא הראתה הגבלה בתנועות ולא הראתה חסרים נוירולוגיים", ומכאן הסיק: "לא נותרה נכות צמיתה בגב". בעדותו בפנינו, בתשובה לשאלותינו, הבהיר פרופ' נורמן כי הממצאים שבסעיף 3 עשויים להיות בגדר הנורמה אצל אדם מסוים ואילו אצל אחר הם עשויים להצביע על מגבלה. עם זאת, הוא הוסיף כי המערער אמין בעיניו, וכי האמין לתלונותיו על כאבים המלווים לעתים בהקרנה לרגל.

9.על אף שהמומחה מטעם הוועדה לא מצא בבדיקה הגופנית שערך למערער הפרעה מוטורית, איננו סבורים כי כך פגימה כזו לא קיימת אצל המערער בחיי היומיום. אנו מאמצים את הקביעות המשותפות למומחה המערער ולמומחה המשיב בנוגע להגבלה קלה בכיפוף לפנים של הגב התחתון. יש בכך כדי להוכיח קיומה כיום של פגימה בעמוד שדרה מותני. בנוסף לכך, אנו קובעים כי על-פי שלוש חוות הדעת הוכח שהמערער סובל כיום מכאבים בגב התחתון.

10.במקרה שבפנינו הן המומחה מטעם המערער והן המומחה מטעם המשיב מצאו בבדיקתם את המערער כי, בנוסף לכאבים, טווח תנועות עמוד שדרה מותני של המערער הינו מוגבל. השאלה אם די בכאבים חוזרים ונשנים בגב תחתון, אף ללא הגבלה בביצוע טווח של תנועות, על מנת להיחשב כ"נכות" (המוגדרת בחוק כ"איבוד הכושר לפעול פעולה רגילה ... או פחיתתו של כושר זה"), אינה מחייבת הכרעה במקרה שבפנינו, לאור החלטתנו להעדיף את ממצאיהם של מומחה המערער ומומחה המשיב, ולדחות את ממצאיו של המומחה מטעם הוועדה. אולם אף אם היינו מקבלים את עמדת מומחה הוועדה, המכיר בכך שהמערער סובל "רק" מכאבים המלווים לעתים בהקרנה לרגלו, לא היה בכך כדי לשנות מהקביעה שכיום קיימת פגימה בגבו של המערער. עמדתנו היא שכאבים הנלווים לביצוע תנועה גופנית הינם במובהק מצב של שינוי מכושר הפעולה הרגיל של האדם, אף אם הם "לא מוסברים" או לא נלווית להם הגבלה בטווח התנועה. גישה זו מקבלת חיזוק לאור הגדרת "מחלה", שנוספה לחוק הנכים בתיקון 29 שנכנס לתוקף ביום 27.4.2017: "כל מחלה, ליקוי, מוגבלות, תסמונת או הפרעה, גופנית, נפשית או שכלית, לרבות קוגניטיבית, והכול למעט חבלה". נחזור על דברים שכתבנו בפסק דיננו בע"נ (שלום חי') 9977-11-14 ש. ב. נ' קצין התגמולים (ניתן ביום 10.2.2019):

"ענייננו בהגדרה משפטית של הנכות, קרי - בבחירה שקבע המחוקק, בהגדירו מהי "נכות" בחוק הנכים. .... על-פי הגדרת "נכות" בחוק הנכים (לפני תיקון 29 בשנת 2016), די בהוכחת איבוד או פחיתה של הכושר לבצע פעולה, שנגרמו עקב חבלה, מחלה או החמרת מחלה שאירעו בתקופת השירות הצבאי ועקב השירות. על מנת להיכלל בתוככי הגדרה זו, די לחייל שיוכיח כי כאביו בגב תחתון מונעים ממנו באופן קבוע בחיי היומיום לבצע פעולות בסיסיות, למשל - להרים את ילדו הקטן (כפי שהעיד בפנינו המערער בע"נ 2731-04-14 ש.ס. נ' קצין התגמולים (פורסם בנבו, 19.1.2017)) או להמשיך ולבצע את תפקידו הצבאי. כל זאת, כמובן, בכפוף להוכחת קשר סיבתי, על שני חלקיו - העובדתי והמשפטי. פרשנות זו של "נכות" אינה נשענת רק על לשון החוק, אלא אף על רוחו. בית המשפט העליון פסק כי הנטייה היא לפרש את חוק הנכים ברוחב לב ולא ביד קמוצה, מתוך רצון להיטיב עם הנכה ולא להקפיד עמו, מאחר וייעוד החוק הינו להיטיב ולגמול טוב למי ששירתו את המדינה ונפגעו בעת שירותם ובקשר עם שירותם".

כמובן, אין משמעות הדבר שכל חייל הטוען בפני רופאיו: "כואב לי", יוכרז מיד כמי שאיבד כושר פעולה רגילה. הקביעה לגבי כאבים של חייל מסוים אמורה להתקבל אחר בחינה קפדנית של מכלול הנסיבות, שקילת הראיות ואמינות העדים. אולם, כאמור, המסקנה כי כאבים בלי "דבר מה נוסף" אינם יכולים להיכנס להגדרת "נכות" בחוק הנכים, אינה מקובלת עלינו. נחזור ונדגיש כי במקרה שבפנינו סברו הן מומחה המערער והן מומחה המשיב כי קיים אותו "דבר מה נוסף" - הגבלה בטווח התנועות.

11.הוכח, איפוא, שבגב התחתון של המערער קיימת כיום פגימה (הרכיב הראשון של הקשר הסיבתי העובדתי). מהות הפגימה - הגבלה קלה בכיפוף לפנים וכאבים אשר לעתים מלווים בהקרנה לרגל.

נפנה כעת לבחון האם הוכח הרכיב השני לקשר סיבתי עובדתי - תנאי השירות וקיום כאבי גב תחתון אצל המערער במהלך השירות.

תנאי השירות הצבאי

12.סרן א', שהיה מפקד הפלוגה בה שירת המערער ופיקד עליו בחודשים פברואר - ספטמבר 2014, תיאר בתצהירו מיום 6.5.2018 את תנאי שירותו של המערער:

"3. .. במסגרת מסלול ההכשרה עבר החייל משימות אינטנסיביות הכוללות מסעות עם נשיאת משקלים כבדים, שבועות ניווט, שבועות ירי ולוחמה, קורסים מבצעיים כולל קורס נהיגה מבצעית וקורס צניחה, אימוני קרב מגע ומד"סים ...

4. החייל לקח חלק במבצע 'שובו אחים' כנהג מבצעי וב'צוק איתן' כלוחם.

5. לחץ ועומס נפשי - מסלול הכשרת הלוחם ... אינטנסיבי מטיבו. בנוסף, השתתפות החייל במבצע שובו אחים כנהג מבצעי ובמבצע צוק איתן כלוחם שנשאר בתפקידי שמירה בשל מצבו לאחר הפציעה בשטחי כינוס.

6. החייל עבר מטווחים עפ"י הנהלים הצה"ליים ורוב השבועות התקיימו במתכונת לינת שטח.

.

8. החייל עבר טירונות - 4 חודשים, אימון מתקדם - 3 חודשים, הכשרה ביחידה (מסלול) - 5 חודשים עד לפציעה. מסלול ההכשרה כלל בין היתר מסעות הכוללים נשיאת משקלים כבדים, שבועות ניווט עם משקלים, קורסים מבצעיים כולל קורס נהיגה מבצעית וקורס צניחה, שבועות ירי ולוחמה, מד"סים ואימוני קרב מגע.

.

10. החייל השתתף במסעות באורך של 7 ק"מ - 60 ק"מ כשהוא סוחב פק"לים במשקל משוער של 25 ק"ג - 45 ק"ג".

13.המערער תיאר את תנאי שירותו בתצהיר מיום 6.5.2018. בין השאר ציין כי במהלך קורס צניחה הוא נפל על הגב והעורף בנחיתה. (בחוות דעת של ד"ר ריבר, המומחה הרפואי מטעמו, נכתב, מפי המערער, כי הוא לא דיווח על נפילה זו, כי חשש שיוציאו אותו מהקורס). עוד נכתב בתצהיר כי בשלב האחרון של המסלול, שנמשך כחצי שנה, עבר המערער אימונים אינטנסיביים שכללו מסעות ארוכים עם נשיאת משא כבד על הגב, אימוני קרב מגע ונהיגה מבצעית בתנאי שטח קשים. בסעיפים 6-5 לתצהיר פורטו הנסיבות בהן החל המערער לחוש בכאבים בגבו:

"בסוף יוני 2014 במהלך אימון ביחידה החלו כאבים חזקים בגב (יצוין כי כמה ימים לפני סבלתי מדלקת עיניים חריפה). בתקופה זו השתתפתי במבצע 'שובו אחים'. ביום 29.06.2014 לא יכולתי לקום מהמיטה בשל כאבים עזים בגב. במשך 3 ימים נותרתי במיטה ולא השתתפתי בפעילות, כאשר החופ"ל של הפלוגה בדק אותי".

על סמיכות הזמנים בין הפעילות הפיזית האינטנסיבית בשירות לבין פריצת כאבי הגב העיד סרן א' בסעיף 14 לתצהירו (ההדגשה הוספה - א"ג):

"החייל נפצע בגבו במהלך מסלול ההכשרה ביחידה והיה מרותק מספר ימים למיטתו בפלוגה כאשר התקשה לקום ממנה, זאת קרה אחרי שבועות אינטנסיביים במסלול שכללו מסעות וניווטים עם משקלים. לאחר שרופא היחידה בדק את החייל ונתן לו זריקת וולטרן, שלח הרופא את החייל למנוחה בבית בנוסף לבדיקה אצל רופא מומחה ".

14.בסיכום ביקור מיום 6.7.2014 כתב הכירופרקט ד"ר מוריץ כי "לפני מספר ימים" למערער "נתפס הגב" וכי הוא קיבל זריקת וולטרן. הוא נמצא סובל מהגבלה חמורה בטווחי תנועות עמוד שרדה מותני, ללא חסר נוירולוגי בגפיים, והופנה לטיפול כירופרקטי/פיזיותרפי אינטנסיבי ללא דיחוי. בסיכום ביקור מיום 15.7.2014, הנושא חתימת ד"ר פופוב מהמחלקה האורתופדית בבית החולים "שערי צדק", נכתב כי בבדיקה נמצאו כאבי גב תחתון, המחמירים בכל תנועה, עם רגישות מעל עמוד שדרה. בדיקת CT של עמוד שדרה מותני, שבוצעה ביום 16.7.2014, נמצא בלט דיסק במרווח L5-S1. בסיכום ביקור אצל ד"ר ירום ביום 27.7.2014 בצהריים נכתב כי המערער סובל מכאב גב מזה ארבעה שבועות, וכי לאור ממצאי בדיקת CT "מדובר בגירוי עצבי ממקור חוט שדרה תחתון". הומלץ על הימנעות ממשאות על הגב למשך חודש וביצוע פיזיותרפיה. בסיכום ביקור של המערער מאותו יום, בשעות הערב, במרפאת "ביקורופא", כתב ד"ר דנילוב: "כאוב וסובל ... ללא הגבלה בכיפוף, ללא קושי בעמידה ולא קושי בהליכה". בסיכום ביקור ממיון בית החולים "בילינסון" ביום 27.8.2014 נכתב: "פנה למיון בשל כאבים בגב תחתון עם הקרנה לרגליים ... החמרה בכאבים בשבוע האחרון ... בדיקה נוירולוגית תקינה". במסמך הפניה למומחה כתב ד"ר עגור ממרפאת היחידה ביום 4.9.2014:

"... כעת הימשכות כאבי גב בלתי פוסקת לדבריו, גם בישיבה וגם בעמידה (אם כי פחות בעמידה), בשכיבה גם פחות כאבים. מזה חודשיים לא במסלול עקב כאבים ... בשלב זה, בעצה אחת עם המ"פ, יפסיק את מסלול הלחימה, יעבור לתפקיד עורפי ובמקביל נמשיך הטיפול בו ... נטייב הטיפול בכאבים".

15.המ"פ, סרן א', כתב בטופס "חוות דעת מפקד", שהוגש למשיב כחלק מהבקשה להכרה בנכות שהגיש המערער:

"הרופא המומחה המליץ על צילום CT ועל סיפוח החייל לר"מ 2 בנוסף לעוד ימי ג'. לאחר תוצאות בדיקת ה-CT והחלטת הוועדה הרפואית להוריד את הפרופיל הרפואי של החייל מ-97 ל-72, המליץ רופא היחידה להעביר את החייל מתפקיד לוחמה לתפקיד אחר ביחידה".

16.בישיבה ביום 10.1.2019 הודיע בא-כוח המשיב כי לא קיימת מחלוקת על תנאי שירותו הצבאי של המערער. לאור האמור בתצהירים ובתיעוד הרפואי ומשוויתר בא-כוח המשיב על חקירות נגדיות של המערער ומפקדו סרן א', אנו קובעים שהוכחו תנאי שירותו הצבאי של המערער, כמפורט בתצהירים אלו, והוכח כי במהלך השירות הוא סבל מכאבי גב. נפנה לבחון את הרכיב השלישי - קיומו של קשר סיבתי בין הפגימה כיום לבין תנאי השירות אז.

קשר סיבתי עובדתי - חוות דעת המומחים הרפואיים

*לפי חוות דעת ד"ר ירון ריבר, המומחה מטעם המערער

17.הנוירולוג ד"ר ריבר, המומחה מטעם המערער, טען בחוות דעתו כי הפגימה קשורה בקשר של סיבה ומסובב לתנאי השירות, וכי יש להכיר במערער כמי שנפגע עקב נסיבות שירותו הצבאי. המומחה הסתמך במסקנתו זו על מחקרים בארץ ובעולם על אודות כאב גב תחתון בחיילים, מהם, לטענתו, עולה כי כאבים כאלו שכיחים אצל חייליים קרביים, וקשורים לעומסים פיזיים ונשיאת משקל. כתמיכה לטענתו בדבר קשר סיבתי ציין המומחה כי טרם גיוסו לא סבל המערער מבעיות גופניות או מכאבי גב, עסק בספורט תחרותי והיה בכושר גופני מצוין. הוא הדגיש כי הפגימה בגב התחתון לא הייתה אפיזודה קצרת מועד, אלא בעיה רפואית שהופיעה ביוני 2014 בגין תנאי השירות ולא נעלמה עוד היום. הוא הביע דעתו כי הטריביאליזציה, ואף הבנאליזציה, שעשה מומחה המשיב, ד"ר אלפרסון, לפגימתו של המערער, ותיאורה כעניין פעוט, שכיח באוכלוסייה וחסר משמעות, מגמדים את סבלו של המערער, חוטאים לאמת ומנוגדים למסקנות המחקרים בדבר היות נשיאת משקל כבד והרמת משא גורמי סיכון מוכחים.

*לפי חוות דעת ד"ר מיכאל אלפרסון, המומחה מטעם המשיב

18.בסוף חוות דעת אלפרסון 1, המחזיקה שני עמודים, נכתב: "לאור האמור לעיל, לדעתי לא קיים נזק בגב מותני לאחר שירותו הצבאי בתור לוחם". התקשינו למצוא בגוף חוות הדעת תיאור בהיר של נימוקים שהביאו את המומחה מטעם המשיב למסקנה האמורה. הוא עצמו כתב כי "ע"ס התיעוד הרפואי מקופ"ח התובע לא סבל מכאבי גב לפני גיוסו". ייתכן וההנמקה מצויה בשני המשפטים הבאים שכתב ד"ר אלפרסון: "במהלך שירותו הצבאי מר ש' היה חשוף למאמצים גופניים כפי שכתב המפקד היחידה וסבל מכאבי גב תחתון בשל ספזם שרירי גב, אך תופעה זו חולפת לאחר מנוחה ולא גורמת לנזק בגב", ו"בלט דיסק קל - ממצא שגרתי גם באוכלוסייה של אנשים צעירים". בחוות דעת אלפרסון 2 , שעיקרה הוקדש להתייחסות למאמרים הרפואיים שנזכרו בחוות דעתו של המומחה מטעם המערער, לא הוספו נימוקים חדשים.

*לפי חוות דעת פרופ' דורון נורמן, המומחה מטעם הוועדה

19.למרות שפרופ' נורמן, המומחה לכירורגיה אורתופדית מטעם הוועדה, קבע בחוות דעתו שלא מצא כיום הגבלה בתנועות גב תחתון (קביעה אותה לא קיבלנו, כאמור), הוא נדרש לשאלת הקשר הסיבתי בין הפגימה כיום לתנאי השירות אז. התייחסותו נעשתה בשני רבדים - התייחסות לעמדת עולם הרפואה והתייחסות לנסיבות הקונקרטיות.

20.פרופ' נורמן כתב כי קיימת מחלוקת בעולם הרפואה לגבי השאלה אם מאמצים פיזיים משך זמן ממושך גורמים להתפתחות מחלות גב. צוין כי בשנות החמישיים והששים של המאה הקודמת היו הרופאים בדעה שהרמת משאות כבדים וביצוע פעולות בכוח ובכפיפות השפיעו יותר מכל דבר אחר על התפתחות מחלות גב הגורמות לנכות עבודה. מאידך, על-פי מחקרים רפואיים חדשים, עבודות הכרוכות בהרמה, בדחיפה, במשיכה ובנשיאת דברים אינן קשורות להתפתחות פריצות דיסק. הודגש כי כיום הגורם הפיזי עדיין נחשב כאחד הגורמים להופעת מחלת גב, אולם הרופאים בדעה כי הגורמים הפיזיים משפיעים בעיקר על כאבי גב במסגרת החמרת מצב קיים והם אינם קשורים למחלה עצמה. עוד כתב פרופ' נורמן: "עם זאת, על-פי המחקרים הרפואיים הרמת משאות תוך כדי ביצוע תנועות בצורה לא נכונה גורמת לנזק לגב", ו"סביר להניח כי חבלות זעירות משך הזמן יכולות לתרום להתפתחות מחלות גב, אולם הן רק גורם אחד מבין גורמים רבים שמתרחשים בחיים היומיומיים של העובד".

המונח "אסכולה רפואית" נעדר מחוות הדעת של פרופ' נורמן. קביעתו של המומחה כי הגורם הפיזי (קרי, מאמצים פיזיים, הרמת משאות בצורה לא נכונה, פעילות חוזרת לאורך זמן ממושך) הינו אחד הגורמים להופעת מחלת גב, מהווה, למעשה, הכרה בקיום קשר סיבתי עובדתי כללי (פוטנציאלי) בין מאמצים פיזיים מוגברים לבין פגימה בעמוד שדרה מותני.

21.בהתייחסו לקשר סיבתי עובדתי ספציפי ציין המומחה כי בנסיבות שבפנינו לא היה אירוע חד וברור אשר גרם להופעת כאבי הגב, וכי אלו הופיעו אצל המערער לאחר תקופה של מאמץ גופני של חצי שנה. עוד הוא ציין כי כאבי הגב יכולים להיגרם עקב כאב שרירים והם בדרך כלל חולפים לאחר מספר ימים עד שבועות. מסקנתו הייתה שלא קיים קשר סיבתי בין כאבי הגב הקיימים היום לבין השירות הצבאי.

קשר סיבתי עובדתי - הכרעה בין חוות דעת המומחים

22.לוועדת הערעור, בדומה לבית משפט, שמור מלוא שיקול הדעת בשאלה עד כמה (אם בכלל) להסתמך על מסקנות המומחים שלפניו. הכלל הוא כי בית משפט רשאי לאמץ מסקנות המומחים, לדחותן כולן או בחלקן, בין אם מדובר במומחים מטעם בעלי הדין או במומחה שמונה על-ידי בית המשפט או ועדת ערעור (ע"א 3079/08 מדינת ישראל נ' הקדש עזרה ע"ש יעקב הייטנר (פורסם בנבו, 4.7.2012)). בע"ו (מחוזי ת"א) 34668-12-12 צ.ד. נ' קצין התגמולים (פורסם בנבו, 10.10.2013) נקבע כי ההליך המשפטי נועד להגיע לחקר האמת ולהכריע באופן נכון וצודק, ואינו תחרות אשר בסופה יש להכריז על חוות הדעת המוצלחת יותר. הודגש כי מרגע שהוגשו, מאבדות חוות הדעת את צביונן "מטעם" והופכות להיות חלק מכלל הראיות שבפני בית המשפט, ועל-פיהן הוא אמור להגיע להכרעה הנכונה.

23.בנסיבות שהוכחו בפנינו, בשאלת קיומו של קשר סיבתי עובדתי אנו מעדיפים את מסקנת ד"ר ריבר, המומחה מטעם המערער, על פני מסקנות פרופ' נורמן, המומחה שמונה על-ידי הוועדה, וד"ר אלפרסון, המומחה מטעם המשיב.

המערער לא הוכיח קיומה של אסכולה רפואית בשאלת הקשר הסיבתי בין פעילות פיזית אינטנסיבית ונשיאת משאות כבדים לבין כאבי גב תחתון, אולם, כאמור, בחוות דעתו של המומחה מטעם הוועדה הוסבר כי הסוגיה שנויה במחלוקת בין מומחי רפואה בעולם, אך "הגורם הפיזי" נחשב כאחד הגורמים למחלת גב. כמוסבר לעיל, ההלכה הפסוקה מאפשרת למערער להוכיח קיום הקשר הסיבתי אף בהיעדר אסכולה רפואית.

צירוף הנסיבות שהוכחו בפנינו מצביע על קיומו של קשר סיבתי עובדתי במקרה הספציפי שבפנינו. אנו סבורים כי האמור בחוות הדעת של פרופ' נורמן, לפיו חבלות זעירות במשך זמן עלולות להיות אחד מהגורמים למחלת גב, מייתר את הצורך בהוכחת "אירוע חד וברור" של מאמץ פיזי דרמטי, במציאות שבה לאורך זמן, במשך חודשים, ביצעו המערער וחבריו ליחידת חי"ר מובחרת פעילות פיזית אינטנסיבית, חריגה ביחס למקובל בשירות צבאי "רגיל". עדות המערער בתצהירו, לפיה כיום הוא עדיין סובל מכאבי גב תחתון המלווים לעתים בהקרנה לרגל, ואשר נחשבה כאמינה בעיניו של פרופ' נורמן, התקבלה על-ידינו והינה בגדר ממצא עובדתי מחייב. ממצא זה שולל את ההנחה שעמדה ביסוד חוות דעתו של ד"ר אלפרסון, לפיה דובר בכאב שרירים שהיה וחלף ואיננו עוד. לממצא זה מצטרפות שאר הנסיבות שהוכחו - גילו הצעיר של המערער, היעדר בעיות גב לפני גיוסו לצבא, פעילות גופנית מאומצת קבועה כלוחם (שתוארה על-ידי פרופ' נורמן כ"מסלול מאתגר פיזית"), איתור בלט דיסק במרווח החולייתיL5-S1 כחודש לאחר פריצת כאבי הגב ומתן זריקת וולטרן, והתמשכות הכאבים שהביאה להורדת הפרופיל הרפואי, להפסקת השירות כלוחם, ולהעברה לתפקיד מש"ק בעבודה משרדית. ממכלול נסיבות אלו הגענו למסקנה שקיומו של קשר סיבתי עובדתי בין הפגימה בגב תחתון כיום לשירות הצבאי הוכח על-ידי המערער בדרגה של "מתקבל מאוד על הדעת".

קשר סיבתי משפטי

24.בהוכחת קשר סיבתי עובדתי לא סגי. על המערער להוכיח אף שמתקיים קשר סיבתי משפטי בין הפגימה בגב התחתון לבין השירות הצבאי. לקשר זה רכיב אובייקטיבי ורכיב סובייקטיבי (רע"א 6270/98 פוטשניק נ' קצין התגמולים, פ"ד נד(3) 721 (2003)). הרכיב הסובייקטיבי הינו רגישותו המיוחדת של המערער והכרה בכך כי על הצבא לקבל אותו כמות שהוא, והרכיב האובייקטיבי הינו תנאי שירותו וזיקתם האיכותית לשירות הצבאי. שני רכיבים אלו מתקיימים בענייננו, ומשכך מתקיים אף הקשר הסיבתי-המשפטי.

התוצאה

25.משהוכח קיומו של קשר סיבתי עובדתי ומשפטי בין הפגימה בגב התחתון של המערער לבין תנאי שירותו הצבאי, דין הערעור להתקבל. אנו מקבלים את הערעור ומורים על ביטול החלטת המשיב מיום 17.9.2017. כמו-כן אנו מחייבים את המשיב לשלם למערער את הסכומים הבאים: שכר טרחת עורך-דין בסך כולל של 7,000 ₪, סכום שכר הטרחה ששילם המערער למומחה מטעמו עבור הכנת חוות הדעת מטעמו (כנגד קבלות), חלקו של המערער בשכר הטרחה ששולם למומחה מטעם הוועדה עבור הכנת חוות דעתו (כנגד קבלה) וסך 1,800 ₪ ששולם על-ידי המערער למומחה מטעם הוועדה עבור עדותו בפנינו בישיבה שהתקיימה ביום 25.6.2020, ועל כל אלה - הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

ניתן היום, ג' אלול תש"פ, 23 אוגוסט 2020, בהעדר הצדדים.