ת"ת 34775-07-15 מיתב - תאגיד אזורי למים וביוב בע"מ נ' חרד

בפניי התנגדות לתביעה על סכום קצוב.

המשיבה, מיתב-תאגיד המים, הגישה נגד המבקש תובענה על סכום קצוב לאחר שהמבקש לא שילם חוב שנוצר בגין צריכת מים חריגה. התביעה הועמדה על סך של 10,394.12 ₪.

המבקש מתגורר ברחוב ברנר בפתח תקווה, בבניין משותף ובו ארבע דירות.

ביום 6/3/11 הודיעה המשיבה לדיירי הבניין כי על-פי התראה שהתקבלה באחת מקריאות המונה השגרתיות, קיימת לכאורה דליפה במערכת המים של הבניין והמליצה לדיירים לבצע בדיקה לאיתור נזילות. המשיבה הודיעה לדיירים כי אם תימצא נזילה ותתוקן, יזוכו הדיירים על-פי כל דין עבור חלק מהצריכה העודפת שיש לייחס לנזילת המים.

דיירי הבניין הזמינו אינסטלטור שהחליף את צנרת המים והנזילה נפסקה.

בנסיבות אלה חייבה המשיבה כל אחד מהדיירים על-פי חלקו היחסי בצריכת המים העודפת, תוך זיכוי מתאים על-פי תעריפי נזילה הנהוגים אצלה. 3 מתוך 4 הדיירים נשאו בתשלום. המבקש סירב לשאת בעלות הצריכה העודפת.

לטענת המבקש לא ראה כל נזילה של מים בצנרת המים של הבניין. לחילופין טען שאם הייתה נזילה שלא נראתה לעין, הריהי באחריות המשיבה. המבקש טוען כי עליו לשאת בצריכה הנמדדת במונה המשוייך לדירתו ואינו צריך לשאת בעלות הצריכה הנמדדת במונה הראשי של הבניין.

מטרתו של ההליך בסדר דין מקוצר הוא למנוע דיון בתובענה מקום בו אין לנתבע סיכוי להצליח בהגנתו (ע"א 544/81 קיהל בע"מ נ' סוכנות מכוניות לים התיכון בע"מ, פ"ד לו(3) 518). אמנם, גם מי שבפיו טענה דחוקה והסיכוי שיצלח בהגנתו קטן – מורה ההלכה כי יש ליתן לו רשות להתגונן. ואולם עליו להציג טענה שאינה טענה בעלמא, אלא שיהיה בה ראשית ראייה, כשבית המשפט לא נדרש באותו שלב לבדוק כיצד יוכיח את הגנתו או מה טיב ראיותיו. טענות המבקש ביחס לנתונים הקיימים בתיק אינן מעלות ולו טענה דחוקה שעליה ניתן לבסס סיכוי להצלחה בהגנה.

בהתאם לנתונים שהובאו בפניי קריאת מד המים הראשי (שמספרו 3770215) שנערכה ביום 23/12/10 העלתה צריכה רגילה ללא חריגה (מסומן נ/1). בדיקה שנייה מיום 23/02/11 לא העלתה כל חריגה בצריכת המים. קריאת המונה ביום 1/3/11 גילתה חריגה גדולה בצריכת המים (מסומן נ/2). לכאורה עמדה המשיבה בחובתה על-פי סעיף 13(ג) לכללי תאגידי מים וביוב (אמות מידה והוראות בעניין הרמה, הטיב והאיכות של השירותים שעל החברה לתת לצרכניה), תשע"א-2011, מששלחה לדיירים מכתב התראה ביום 6/3/11.

המבקש עצמו אישר שנעשתה החלפה של צנרת המים בעקבות ההודעה על נזילה (עמ' 4, ש' 24). יש בכך במידת הראייה הנדרשת בהליך אזרחי כדי לאשר המסקנה שהיתה נזילה בצנרת המים של הבניין שגרמה לצריכת מים חריגה שנמדדה בשעון הראשי של הבניין. עודפי המים שנמדדים בשעון הראשי מחולקים באופן יחסי בין הדיירים להם מדי מים משוייכים- מד מים דירתי.

בנסיבות אלה משקבעתי שהיתה נזילה בבניין ומשלא נסתרה כמות הצריכה החריגה צריך המבקש לשאת בעלות הצריכה החריגה.

בהתאם לתחשיב המשיבה חולקו עודפי הצריכה בין 4 דיירים הבניין באופן שווה. כל דייר זוכה ב- 800.5 מ"ק לתקופה השנייה של השנה ועוד 490 מ"ק לתקופה השלישית של השנה. תחשיב דומה נערך למבקש. דייר בבניין משותף חייב לשאת בצריכה שנמדדת במונה המים הדירתי ואולם עליו לשאת גם בעודפי צריכה שנמדדים במונה הראשי ושאינם מגיעים למונה המים הדירתי בשל נזילה. אותם עודפי צריכה נחשבים "צריכה משותפת" שמתחלקת באופן שווה בין הדיירים. בהתאם לכך טענתו של המבקש לפיה אינו חייב לשאת בצריכה שאינה נמדדת בשעון המים הדירתי, דינה להידחות ואינה מהווה טעם הגנה כלל.

טענתו הנוספת של המבקש לפיה הוא עצמו לא ראה את הנזילה, אין בה להוות טעם הגנה כלל לאור העובדה שלא הוכחשה שהוזמן אינסטלטור שתיקן את הנזילה בדרך של החלפת צנרת המים.

אשר על כן אני דוחה את ההתנגדות.