תא"ח 15836-07-14 בי.או.אר.טי. בע"מ נ' קופר

תביעה לפינוי מושכר שהגישה התובעת כנגד הנתבע.

מדובר בנכס המצוי בשדרות רגר 25 בבאר שבע בו שכר הנתבע יחידה מן התובעת (להלן: "הנכס" או "המושכר"), על פי הסכם שכירות מיום 17.9.13.

התובעת הגישה כנגד הנתבע בפברואר השנה תביעת פינוי (ת"א 27414-02-14, להלן: "ההליך הקודם"), ובאותו עניין הושגה פשרה בין הצדדים, אשר קיבלה תוקף של פסק דין. לטענת התובעת, הסכם הפשרה לא קוים על ידי הנתבע ועל כן היא מבקשת את פינויו מן הנכס כעת.

שלוש סוגיות עיקריות במחלוקת בין הצדדים. הראשונה, עניינה תשלום בגין צריכת חשמל, השנייה עניינה תשלום בגין צריכת מים והשלישית, עניינה ביטוח הנכס. בכתב התביעה, נטענו על ידי התובעת מספר טענות נוספות, אולם נראה כי לב המחלוקת בין הצדדים הוא בשלוש סוגיות אלה.

שלוש סוגיות אלה אף עמדו על הפרק בהליך הקודם. כפי שעלה מכתבי הטענות וכן מפרוטוקול ההליך הקודם, מוני החשמל והמים של הנכס, היו משותפים למושכר וליחידות נוספות במקום. הדבר גרר מחלוקת בנוגע לצריכה של הנתבע בפועל ובעקבות כך בנוגע לתשלום הנדרש מן הנתבע בגין צריכה זו. על כן הוסכם במסגרת ההליך הקודם כי התובעת תדאג להפרדת מוני החשמל והמים ולרישומם על שם הנתבע. במסגרת הדיון בהליך הקודם, מסר הנתבע לתובעת פוליסת ביטוח ונקבע כי היא תוכל לבחון אותה ולראות אם היא עומדת בתנאי סעיף 15 להסכם השכירות בין הצדדים.

כפי שעלה מהדיון שהתקיים בפניי, הנתבע משלם את דמי השכירות כסדרם ואין לתובעת כל טענה בעניין זה, ולמעשה אין לה טענה אף לגבי תשלום חשבונות החשמל והמים לאחר הפרדת המונים. טענתה היא לעניין הסדרת חובות העבר בגין החשמל והמים, כשטענתה העיקרית של התובעת הייתה כי הנתבע לא שילם דבר על חשבון הצריכה שלו טרם הפרדת המונים והיא למעשה נשאה בעלויות החשמל והמים של הנתבע מרגע כניסתו לנכס ועד להפרדת המונים. המחלוקת העיקרית בין הצדדים הנוגעת להמשך השכירות היא טענת התובעת כי הנתבע מפר את סעיף 15 להסכם השכירות שעניינו ביטוח הנכס.

דיון והכרעה

אתחיל ואומר כי אני סבורה כי דין תביעה זו להידחות מן הטעמים שאפרט להלן ואתחיל בנושא חובות הנתבע בגין צריכת מים וחשמל בעבר. אין מחלוקת בין הצדדים כי הנתבע חייב סכום מסוים לתובעת בגין צריכה של חשמל ומים טרם הפרדת המונים, אולם סכום החוב המדויק לא הוסכם בינהם. בהסכם הפשרה בהליך הקודם, שקיבל תוקף של פסק דין, הוסכם בין הצדדים כי תיערך התחשבנות. התובעת טוענת כי המחלוקות הקיימות כעת, הן בין הנתבע לבין הדיירים ביחידות הנוספות ואינן מעניינה. אינני מקבלת טענתה זו. פסק הדין קבע כי תיערך התחשבנות בין הצדדים להסכם השכירות ולא התחשבנות בין הנתבע לבין צדדים שלישיים ועל כן על הצדדים להסכם השכירות להגיע להסכמות בעניין זה, או לפנות לאפיק אחר להכרעה במחלוקת כספית זאת. אני סבורה כי לנוכח פסק הדין שניתן, לא ניתן עוד לומר כי חשבונות עבר אלה, יכולים להוות עילה לתביעה לפינוי המושכר.