1.בפני תביעה כספית, בסך 50,096 ₪, שעניינה נזקים שנגרמו בתאונת דרכים, שארעה ביום 17.3.2015 ברח' לישנסקי בראשון לציון. סך 46,496 ₪ נתבע עקב עלות תיקון, ירידת ערך ושכר שמאי, ועוד סך 3,600 ₪ עבור אבדן הכנסה עקב השבתת רכב. התביעה נגד הנתבעת 2 נמחקה, בהעדר כיסוי ביטוחי לארוע. הנתבע 1 התגונן מפני התביעה, ואינו כופר באחריותו להתרחשות התאונה, אלא רק בהיקף הנזק הנטען.
2.לכתב התביעה צורפה חוות-דעת שמאי מאת מר עזרא שוהם, וכן צורפו 2 חשבוניות של "שימי פחחות וצבע" עבור עבודה (שסכומן הכולל פחות ממחצית מעלות תיקון הרכב לפי חוות-הדעת: 10,400 ₪ לפני מע"מ). בעקבות בקשה לגילוי מסמכים, הוסיפה התובעת וצרפה מסמכים אלה: 2 חשבוניות מרכזות, של "אי.בי.סי. אוטומוטיב בע"מ" עבור חלקים (שסכומן הכולל 13,927 ₪ לפני מע"מ), וכן 4 דפי צילומי נזק בצבע. עם זאת, למרות דרישה מפורשת של התובעת לעיון במסמכים אלה, לא צורפו קבלות על תשלום בפועל.
3.לא הוגשה חוות-דעת נגדית, ובדיון שהתקיים נחקר מר שוהם, שסיפר שהעביר לתובעת 8 דפי צילומי נזק בצבע (והביא את כולם גם לדיון – מוצג ת/1). השמאי סיפר עוד, שהגם שבחוות-הדעת ציין רק בדיקה אחת של הרכב, יום לאחר התאונה, בדק אותו בפועל 5-6 פעמים, לאורך שלבי התיקון השונים. באשר לערך הרכב (בחוות-הדעת צוין "ערך רכב גולמי על פי מחירון המקובל עומד על 96,610 ₪") העיד, כי אינו יודע להגיד אם מדובר היה במחיר כולל מע"מ או ללא מע"מ, וכי אם נכלל מע"מ בקביעת המחיר יש להפחית רכיב זה. הוא הוסיף, כי מאחר שמדובר ברכב חדש, בן פחות משנה, אין צורך בציון עברו של הרכב היכול להשפיע על המחיר. במקרה זה, מאחר שמדובר ברכב השכרה, העיד שצריך להפחית 14-15% משוויו, אולם כי לא צריך להפחית משוויו בשל הנסועה שגמא, 26,837 ק"מ בפחות משנה. הוא אישר, כי לא בדק את עברו הביטוחי של הרכב, וציין כי התיקון הקל הנראה בכנף קדמית של הרכב (ושאינו קשור לתאונה) אינו רלוונטי לעבר הביטוחי ואינו משפיע על שווי הרכב.
4.באשר לפערים בין הסכומים שנקבעו עבור חלפים בחוות-הדעת, לעומת החשבונית שצורפה (החשבונית מסתכמת בפחות) ציין שמה שמופיע בחוות-הדעת הוא החלקים שהוחלפו בפועל. הוא לא ידע להגיד אם ראה קבלה על תשלום בפועל, וגם לא ידע להעיד על הנחות כאלה או אחרות שמקבלת התובעת, אם היא מקבלת, מהמוסך. הוא אישר, עם זאת, כי חברות ביטוח, המפנות למוסך כלי רכב רבים, זוכות להנחות של כ-15%.
5.דין התביעה להידחות, ברובה, בהעדר הוכחה לנזק שנגרם – זאת למרות שהדעת אינה נוחה מכך, שהנתבע ייצא נקי (או כמעט נקי) מתאונה קשה אותה גרם, ואשר הסבה נזק של ממש.
6.מכל רכיבי התביעה, היחיד שהוכח הוא שכר-השמאי.
7.עלות התיקון לא הוכחה: הן עבור שווי החלקים, והן עבור שווי העבודות, הוצגו חשבוניות בלבד, שלא זו בלבד שאינן תואמות באופן מלא את חוות-דעת השמאי – הרי שהן גם אינן משקפות בהכרח את נזקה של התובעת. איני בא לקבוע מסמרות בשאלה אם "סביר" שהתובעת מקבלת הנחות מהמוסכים וספקי החלפים איתם היא עובדת, אולם דומה שאין ספק שעליה להראות מהו הנזק בו נשאה בפועל – בין אם הוא בסכום החשבונית (או בסכום חוות-הדעת) ובין אם הוא מופחת. סכום זה לא הוכח, בהעדר קבלה או אסמכתא לביצוע תשלום.
8.ירידת הערך לא הוכחה: השמאי עצמו לא ידע להגיד, אפילו על בסיס חוות-דעתו שלו, ואפילו כשניתנה לו הזדמנות להשלים את המידע בחקירתו, על מה התבסס בקביעת שווי הרכב, ועד כמה השווי שקבע משקף את השווי בפועל. לכאורה, יש אולי להפחית מהשווי שנקבע גם את המע"מ, גם הפחתה עבור שכירות (ששיעורה נותר לוט בערפל), ואולי גם עבור נסועה ונזק קודם. תשובות ברורות לא התקבלו, ושווי הרכב, לפיכך, לא הוכח.
9.אבדן ההכנסה לא הוכח: לא הוצגה ראיה כלשהי שתצביע על כך שהרכב, בימים בהם תוקן, היה משמש לייצור הכנסה, ומה היתה ההכנסה שהיה מייצר.
10.כל סכום שייפסק על פי אחד מראשי הנזק האמורים – למרות שאין ספק שלגבי שני הראשונים נגרם נזק, וסביר שגם לגבי השלישי – יהיה סכום שייפסק על דרך האומדנא, וכבר יצאה הלכה מבית המשפט העליון, כי למעט במקרים חריגים אין לפסוק על דרך האומדנא מקום בו ניתן בנקל להוכיח את הנזק.
11.וגם אם הייתי נוטה לשקול פסיקת פיצוי על פי אומדן, במקרה זה בו הנזק כה ברור וגלוי לעין, הרי שבפנינו מקרה של העלמת ראיה שנדרשה במפורש, בדמות הקבלות על התשלום, ואין מנוס מפנייה להלכה אחרת, ותיקה עוד יותר, לפיה חזקה על בעל דין שלא ימנע מבית המשפט ראיה שתפעל לטובתו, ומכאן כי אי המצאת הראיה – מולידה את המסקנה, כי היה בה כדי להרע את מצבה של התובעת, לאמור: לבסס את הטענה, כי התשלום אינו דומה לסכום החיוב בחשבונית. בהעדר הצגת ראיה זו, שנדרשה במפורש, אין מנוס מהימנעות משימוש בכלי האומדן.
12.לפיכך, אני דוחה את התביעה, ברובה, ומחייב את הנתבע לשלם לתובעת את שכר השמאי בלבד, בסך 1,500 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד היום. בנסיבות כאלה, אני גם נמנע מעשיית צו להוצאות, וכל צד ישא בהוצאותיו (לרבות שכר השמאי עבור התייצבותו לדיון, ששולם ע"י התובעת).
ניתן היום, כ"ט כסלו תשע"ח, 17 דצמבר 2017, בהעדר הצדדים.
