תא"מ 1211-12-13 בנק אוצר החייל באר שבע סניף הרצל 14363 נ' סיידה

תביעה לתשלום 61,272.96 ₪.

רקע כללי

התובע העמיד הלוואה למר סיידה זוהר (להלן: "הלווה") בערבות הנתבע. ההלוואה ניתנה בקשר עם עסק שניהל הלווה בשם "אישימוטו סושי בר". ההלוואה הועמדה לפירעון מידי ביום 17.9.13. בגין חובו הכולל של הלווה הוגש כתב תביעה במסגרת ת"א (שלום -ת"א) 43752-09-13 הכולל אף את יתרת ההלוואה נושא הליך זה. ההליך האמור לא הוגש כנגד הנתבע אשר הוא ערב מוגן. ביום 16.11.13, בטרם ניתן פסק דין בהליך האמור, ניתן כנגד הלווה צו כינוס נכסים ועל כן ובהתאם לסעיף 27(ב)(1) לחוק הערבות תשכ"ז 1967 (להלן: "חוק הערבות") רשאי התובע לדרוש מן הנתבע את מילוי ערבותו. מכאן התביעה הנוכחית.

הערבות נחתמה על ידי הנתבע ביום 10.1.12. הלווה הוא אחיו של הנתבע. סכום ההלוואה המקורי עמד על 60,000 ₪. ההלוואה הייתה הלוואה בערבות המדינה מן הקרן לסיוע לעסקים קטנים (להלן: "הקרן"). אין בין הצדדים מחלוקת לגבי סכום התביעה, הריבית כפי שחושבה על ידי התובע או ההוצאות שנתבעו על ידו. המחלוקת בין הצדדים היא לעצם חבותו של הנתבע כפי שיפורט להלן.

המחלוקות בין הצדדים

המחלוקות בין הצדדים עניינן בעמידת התובע (להלן גם: "הבנק") בחובות המוטלות עליו על פי הדין בבואו להחתים ערב מוגן על כתב ערבות ולאחר מכן בבואו לדרוש פירעון ההלוואה. לטענת הנתבע, הבנק לא גילה לו את מצבו הכלכלי האמיתי של הלווה טרם חתימתו על כתב הערבות. הנתבע טען כי הבנק שידל את הלווה לקחת את ההלוואה מתוך שעניינו היחיד היה רווחיו ותוך שהוא מתעלם מסימני האזהרה בהם היה עליו להבחין לפיהם מצבו הכלכלי של הלווה קשה. כמו כן טען הנתבע כי ההלוואה נועדה לכיסוי חוב קיים בעוד שהתובע הציג מצג כאילו מדובר בערבות לאשראי חדש וכן טען כי לא הוסבר לו כי ערבותו קודמת לערבות המדינה וערבות המדינה שיורית בלבד. הנתבע טען עוד כי הבנק לא הודיע לו כנדרש על אי עמידתו של הלווה בתנאי ההלוואה. לטענת הנתבע, במעשיו אלה הפר הבנק את חובותיו לפי סעיפים 22, 24 ו - 26 לחוק הערבות, כמו גם את סעיפים 3, 4 ו – 5 לחוק הבנקאות (שירות ללקוח) תשל"א 1981 (להלן: "חוק הבנקאות"). אבחן מחלוקות אלה בין הצדדים.

מצבו הכלכלי של הלווה – טענות הנתבע והעדויות

לטענת הנתבע, הטעה אותו הבנק לגבי מצבו הכלכלי של הלווה, לגבי פיגורים בפירעון הלוואות של הלווה ולגבי חריגה ממסגרת האשראי של הלווה. לטענת הנתבע, בדי עבד התברר לו כי עובר למתן ההלוואה חרג הלווה בסכום של 65,000 ₪ ממסגרת אשראי של 100,000 ₪ שהועמדה לו באותה עת. עוד טען הנתבע כי סמוך למתן ההלוואה עמד האובליגו של הלווה על סכום של 329,000 ₪ ומדובר בסכום עצום ביחס לגודל העסק של הלווה, שהוא עסק מזון קטן. הנתבע הוסיף וטען כי טרם העמדת ההלוואה ללווה הוחזרו חיובים של כרטיס אשראי של הלווה מסיבה של היעדר כיסוי מספיק ואף זאת לא גילה לו התובע. לטענת הנתבע, במסמך ההודעה לערב נרשם כי ללווה לא היו פיגורים בהלוואות והחזרות שיקים/הרשאות מסיבת אכ"מ ונוכח הנטען לעיל, היה זה מצג שווא.